פסקי דין על זיו מזור מייזנר | פסקי דין על רונית ארפי

42815-08/15 א     26/05/2019




א 42815-08/15 זיו מזור מייזנר נ' רונית ארפי








בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"א 42815-08-15 מזור מייזנר נ' ארפי

26 מאי 2019


לפני
כבוד השופטת הבכירה דורית קוברסקי


ה
תובע
:

זיו מזור מייזנר
ע"י ב"כ עו"ד רוני אקלר


נגד


ה
נתבעת
:

רונית ארפי
ע"י ב"כ עו"ד ליאור קוינטנר



פסק דין


רקע

1.
התובע, פרופ' זיו מזור מייזנר
, והנתבעת, רונית ארפי
, הקימו בשנת 2006 את חברת מטריקס עזרים לכירורגיה מתקדמת בע"מ, שעסקה בשיווק מוצרים דנטליים בישראל (להלן: "החברה"), והיו בעלי המניות בה בחלקים שווים. החברה ניהלה את ענייניה הכספיים במסגרת חשבון בבנק הפועלים. בשנת 2009 החברה פתחה חשבון נוסף בסניף חדרה של בנק לאומי בע"מ (להלן: "הבנק"), בעיקר לצרכי קבלת אשראים והלוואות (להלן: "החשבון"), ובמסגרתו הצדדים חתמו על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום (להלן: "כתב הערבות", נספח א לתצהיר התובע). לדרישת הבנק, התובע חתם ביום 20.2.2012 על שטר משכון לכלל החובות וההתחייבויות של החברה לבנק, ללא הגבלה בסכום (להלן: "שטר המשכון", נספח 1 לתצהיר הנתבעת). בתוספת א לשטר המשכון שועבד חשבון עו"ש של התובע שהתנהל בסניף בו הופקד פקדון נושא ריבית בסך של 100,000 ₪ (להלן: "הפקדון"). המשכון נרשם ברשם המשכונות.

2.
החברה צברה הפסדים ובשלהי 2012 הצדדים החליטו להקים חברה חדשה בשם מטריקס עזרים לרגנרציה בע"מ (להלן: "החברה החדשה"), בשותפות עם חברת מיל ע.י אחזקות בע"מ ובעליה יחזקאל עדין (להלן: "קבוצת עדין"), שהחזיקה ב-60% ממניות החברה החדשה. סוכם, שפעילות החברה ונכסיה יועברו לחברה החדשה ובתמורה זו תעביר לחברה כל חודש סכום בסך של כ-41,000 ₪ לצורך תשלומים שונים.

3.
ביום 20.3.2013 הנתבעת חתמה על מסמך, שנכתב בכתב ידו של התובע ונושא את הכותרת "התחייבות מיום 20.3.13", לפיו היא מאשרת שהחובות לבנק הם משותפים לשניהם וחלים עליהם שווה בשווה; כי התובע העמיד לבנק בטחונות רבים ממנה ולכן במידה שהבנק יממש אותם היא תשפה אותו בגין חלקה היחסי; ובמידה שלא יהיה ביכולתה להחזיר לו מיד את חלקה היחסי, היא תחזירו בתשלומים שיוסכמו ביניהם (להלן: "מסמך ההתחייבות", נספח ב לתצהיר התובע).

4.
בשנת 2014 הבנק פנה לחברה בדרישה לפרוע את חובותיה כלפיו, שנשאו פיגורים (מסמכים שהגיש התובע במסגרת בקשה מס' 18 ביום 5.3.2019). התובע פנה לנתבעת בדרישה לפרוע את החובות ביחד (במכתב ב"כ מיום 10.8.2014, נספח ג' לתצהיר התובע, שהתייחס גם לחוב לבנק הפועלים בע"מ שלא נכלל בתביעה זו), אך הנתבעת סירבה (מכתב תשובת ב"כ מיום 1.9.2014, ת/2). התובע פרע לבדו את חוב החברה לבנק, באמצעות הפקדון שחולט (ובגינו זוכה חשבון החברה בסך 102,600 ₪) והעברות בסכומים של 74,000 ₪ ועוד 760 ₪ (נספחים ד, ה1 ו-ה2 לתצהיר התובע; עדות נציגת הבנק, הגברת אלה אושרוביץ, פרוטוקול מיום 10.3.2019, עמ' 7-4). בסה"כ התובע שילם 177,360 ₪ לפרעון חוב החברה לבנק (להלן: "החוב").

טענות הצדדים
5.
בכתב התביעה, שהוגש בסדר דין מקוצר, נטען שהתובע והנתבעת ערבו ביחד ולחוד להבטחת חובות החברה לבנק, וכי מאחר שהחברה חדלה מפעילות היא נדרשה ביחד עם הערבים לפרוע את חובה לבנק. התובע שילם את כל החוב בלית ברירה, לאחר שפנה לנתבעת וזו סירבה לחלוק עמו בתשלום, ולכן היא חייבת להחזיר לו מחצית מהסכום ששילם לבנק, בהתאם לחלקה בחוב, 88,680 ₪, הוא סכום התביעה.

6.
במסגרת בקשת הרשות להגן שהנתבעת הגישה היא אישרה את חתימתה על כתב הערבות, אלא שלשיטתה דין התביעה המבוססת על חוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות"), להידחות. הנתבעת איננה חייבת להשיב לתובע מחצית מהחוב היות שהבנק הנושה לא פנה לחברה בדרישה לפרוע את חובותיה, ומקום בו החוב לבנק לא שולם מכוח מימוש הערבות, הערב המשותף – התובע, אינו יכול לתבוע אותה מכוח אותה ערבות. בכל מקרה, החל משנת 2014 התובע הוא זה שניהל בפועל את המגעים מול הבנק, ובאופן מודע לא שיתף את הנתבעת במתרחש בחשבון, ביצע בו מהלכים ללא ידיעתה. הנתבעת הוסיפה שכך או כך הבנק הודיע ביום 17.9.2014 שהערבות בוטלה. בנוסף לכל האמור לעיל, הנתבעת גם טענה שהחברה החדשה הוקמה בשל חובות כבדים של החברה ובמטרה "לפתוח דף חדש", ובשל כך הצדדים סיכמו שפעילותה של החברה ונכסיה יועברו לחברה החדשה, שתהיה בשליטת השותף החדש, וזו תעביר תשלום חודשי בסך של 41,000 ₪ – בין היתר לסגירת חובות החברה לבנק ולתשלום משכורתה של הנתבעת.

7.
ביום 19.5.2016 ניתנה בהסכמה לנתבעת רשות להגן.

דיון
8.
כלל ידוע הוא שתובע זכאי לסעד המבוקש על ידו אם העובדות שבכתב התביעה מגלות עילה משפטית המוכרת בדין, ואין נפקא מינה מהי אותה עילה משפטית ואם היא נטענת באופן מפורש אם לאו. זאת ועוד, אם התובע מבקש סעד פלוני על סמך נימוק משפטי מסוים, ובית המשפט מוצא את תביעתו צודקת לאור אותן העובדות הכלולות בכתב התביעה, אך מנימוק משפטי אחר, רשאי הוא לקבל את התביעה ואין זה בבחינת פסיקה על יסוד עילה אחרת (ע"א 536/89 פז חברת נפט בע"מ נ' לויטין, פ"ד מו(3), 617, 624; ע"א 8963/14 נעאמנה נ' בדארנה (12.7.2016), סע' 14).

עיון בכתב התביעה תומך בטענת התובע שהיא איננה נסמכת על חוק הערבות. התובע פירט את העובדות, אשר רובן אינן שנויות במחלוקת, ובמסגרתן טען שמגיע לו החזר של מחצית מהחוב. זאת ותו לא.

9.
אני דוחה את טענת הנתבעת כי הבנק לא פנה אליה או לחברה בדרישה לפרוע את החוב. התובע לא "התנדב" לשלם את החוב, ולראייה הציג שלושה מכתבי התראה שהחברה קיבלה מהבנק בעניין זה (19.2.2014 ושניים מיום 18.7.2014). התובע אף העיד שהבנק פנה אליו מספר פעמים בטלפון והבהיר שאי תשלום החוב יגרור קנסות וריביות, ובטרם שילם את החוב, הוא פנה לנתבעת בבקשה שתסדיר את פרעונו ביחד עמו, אך משלא זכה לשיתוף פעולה, ומחשש מפני השלכות תביעה ותשלום הפרשים וקנסות, פרע את החוב בעצמו (נספח ג לתצהיר, פרוט' עמ' 14 ש' 10-7; עמ' 15 ש' 9-6). בנוסף יודגש, שטענת הנתבעת כי הבנק ביטל את כתב הערבות בהודעתו מיום 17.9.2014 מוסברת בפשטות בכך שהתובע שילם את החוב שבוע קודם לכן (11.9.2014, נספחים ד-ה לתצהירו).

10.
אני דוחה גם את טענת הנתבעת שהחברה החדשה התחייבה לשלם את חובות החברה (פרוט' 10.3.2019, עמ' 15 ש' 22-14). טענה זו לא נתמכה בבדל של ראייה. הנתבעת לא ביקשה לזמן נציג מטעם החברה החדשה, ואף עובדה זו צריכה לעמוד לה לרועץ (ע"א 143/08 קרצמן נ' שירותי בריאות כללית (26.5.2010, סע' 14 והאסמכתאות שם; ע"א 4226/05 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' אטיאס סאטא (24.1.2006), סע' 7; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658-657). עדות הנתבעת, לפיה תשלום חודשי בסך 41,000 ₪ אמור היה לכסות את משכורות התובע והנתבעת בסך 12,000 ₪ כל אחד, ובנוסף את כל חובות החברה (לרבות שכירות משרדים ותשלומים לעובדים וספקים) אינה מתיישבת עם ההיגיון ואף היא אינה נתמכת במסמכים. עדיפה עלי גירסת התובע, לפיה הסכום החודשי שהחברה החדשה העבירה כללה משכורות לתובע ולנתבעת בסך 12,000 ₪ לכל אחד, ופרעון מסוים של חובות לספקים, אך החברה החדשה לא לקחה על עצמה לפרוע את חובות החברה ולא פרעה אותם (פרוט' 10.3.2019, עמ' 9 ש' 26-11).

11.
על כן, דינן של הטענות העובדתיות שמעלה הנתבעת להידחות.

12.
כאמור, התובע שילם את חוב החברה לבנק, כאשר מרבית הסכום היה בדרך של מימוש הפקדון, שהיווה בטוחה לחוב. חוק הערבות לא כלל הוראה מפורשת בדבר זכות ההשתתפות בין הערבים, או אופן חלוקת נטל החיוב בינם לבין עצמם. סע' 9 לחוק הערבות מתייחס לזכות החזרה של הערב לחייב, וסע' 13 עניינו ביחסים שבין הנושה לערבים. האחריות המצוינת "ביחד ולחוד", היא של הערבים כלפי הבנק. רעיון חלוקת הנטל בין החייבים מעוגן בסע' 56 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") הקובע:

"(א) שניים שחייבים חיוב אחד, חזקה שהם נושאים בנטל החיוב בינם לבין עצמם בחלקים שווים.

(ב) חייב שנתן לנושה לקיום החיוב יותר מכפי חלקו בנטל החיוב, זכאי לחזור על החייב השני ולהיפרע ממנו לפי חלקיהם.
"

הזכות הנזכרת בס"ק (ב) מכונה גם "זכות ההשתתפות". אלמלא זכות זו, היו החייבים נתונים לחסדיו של הנושה, אשר יכול היה להטיל את המעמסה על החייב שייראה לו, ואילו החייבים האחרים היו מתעשרים על חשבון החייב, שנאלץ לפרוע את החוב ובכך שיחרר אותם מהנטל המשותף. זכות ההשתתפות השווה של החייבים מבוססת גם על דיני היושר ותחושת הצדק (ע"א 3765/95 חוסיין נ' טורן, נ(5) 573, 579-578). העקרון איננו שולל את זכות הנושה לגבות את מלוא החוב מהחייב שייראה לו, אלא קובע שהחייב ששילם זכאי להשתתפות מהחייבים האחרים (פרידמן וכהן, דיני חיובים – חלק כללי, עמ' 177-176).

13.
סע' 56 לחוק החוזים מתייחס לחזקת השיוויון, כאשר חלוקת נטל החיוב בין החייבים מבוססת על נכונותם לשאת בחוב במידה שווה. על חזקה זו ניתן להתנות בהסכם (ע"א 1406/97 פרנקו נ' מלניק, נג(3) 660, 670; ת"א (חי') 1005/05 פלמון נ' ציגנלאוב (8.5.2005), סע' 15-11; ע"א (ת"א) 8748-05-18 שרון נ' זכריה (28.2.2019), סע' 13-12).

14.
בענייננו, לא רק שלא נטען ובוודאי שלא הוכח שהתובע פטר את הנתבעת מתשלום מחצית החוב. ההיפך הוא הנכון; התובע העיד ועדותו לא נסתרה שבתכוף לאחר הקמתה של החברה החדשה הוא החתים את הנתבעת על מסמך ההתחייבות, מחשש שהיא תתחמק מתשלום מחצית החוב (פרוט' עמ' 12 ש' 6-4). מסמך ההתחייבות ברור, בהיר וחד משמעי. טענת הנתבעת, כאילו חתמה על המסמך רק כי סמכה על התובע באותו שלב, נטענה "בחצי פה" ודינה להידחות.

15.
מכאן, שמכוח הדין ובהיעדר ראייה נוגדת, יש לחייב את הנתבעת במחצית החוב.

סוף דבר
16.
לנוכח כל האמור לעיל אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 88,680 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, ובצירוף הוצאות לרבות שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪.

ניתן היום,
כ"א אייר תשע"ט, 26 מאי 2019, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 42815-08/15 זיו מזור מייזנר נ' רונית ארפי (פורסם ב-ֽ 26/05/2019)