פסקי דין על משה שמחוביץ | פסקי דין על יהודה קלמן

36745-12/17 תאמ     28/05/2019




תאמ 36745-12/17 משה שמחוביץ נ' יהודה קלמן








בית משפט השלום בירושלים



תא"מ 36745-12-17 שמחוביץ נ' קלמן


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
קרן מילר


תובע ונתבע שכנגד

משה שמחוביץ


נגד


נתבע ותובע שכנגד

יהודה קלמן





ב"כ התובע והנתבע שכנגד עו"ד שחר נוביק
ב"כ הנתבע והתובע שכנגד עו"ד אמיר שושני


פסק דין


1.
הנתבע שכר חנות ברחוב עמק רפאים בירושלים. בין הצדדים התנהל משא ומתן למכירת עסקו של הנתבע לידי התובע. ביום 23.8.2017 נחתם הסכם לרכישת החנות מהנתבע. להסכם צורף דף תשלומים עליו חתמו הצדדים, ממנו עולה כי הסכום הכולל לתשלום הוא 135,000 ₪. הנתבע שילם לתובע סך הכל עד להגשת התביעה סך של 65,100 ₪.
2.
אין חולק כי בסופו של יום לא נכנס התובע לחנות. התובע טוען כי התברר לו כי זכות השכירות בנכס אינה שייכת לנתבע אלא לאדם בשם דני חברוני אשר שכר את הנכס מהבעלים, והוא שהשכיר את הנכס לנתבע בשכירות משנה. כן התברר לו לטענתו כי הבעלים הינם אחים המצויים בסכסוך שאינו מאפשר את השכרת הנכס לתובע או בכלל. התובע, שהעמיד את תביעתו על סך של 75,100 ₪,
דורש את השבת הכסף ששילם לנתבע וכן פיצויים בגין עוגמת נפש.
3.
הנתבע הגיש תביעה שכנגד על סך של 109,000 ש"ח. לטענתו, הוא מכר את המלאי של חנותו במחיר הפסד, וסגר את העסק על מנת למסור אותו לתובע כפי שהוסכם. התובע הפר את ההסכם ולא השלים את יתרת התשלום על פי ההסכם. לפיכך דורש הנתבע כי תשולם לו יתרת התמורה, על סך של 70,000 ₪, וכן פיצויים על נזקיו במכירת המלאי בהפסד ובהותרתו ללא מקור הכנסה למשך 4 חודשים.
4.
בישיבת ההוכחות העידו מטעם התובע- התובע עצמו, עו"ד זיוה פוקס שייצגה את אחד מבעלי הנכס (להלן "עו"ד פוקס"), ומר ניר סגל, שהיה אמור להיות שותפו של התובע בעסק החדש. מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו.

טענות הצדדים
5.
התובע טוען כי הנתבע הטעה אותו וכי למעשה לא היתה בידיו כל זכות שניתן למכור. זכות השכירות שלו כבר פקעה ולא היתה לו זכות עתידית. המלאי היה בשווי של 3,000 ₪ לכל היותר ולא הוכח כי היה מוניטין כלשהו לעסק. מכל מקום עו"ד פוקס העידה כי לא היה ניתן להשכיר את הנכס באותה העת, ולפיכך אין מקום לאכוף חוזה שלא ניתן היה לבצעו. התובע טוען כי האמת לאשורה התבררה לו רק לאחר החתימה על ההסכם ולאחר התשלום השני לנתבע, וכי היה על התובע לגלות לו את המצב המשפטי באשר לנכס טרם החתימה על החוזה. לפיכך נטען כי יש להורות על ביטול החוזה, השבה ופיצויים.
6.
הנתבע טוען כי לא היתה כל מרמה והטעיה, ולמעשה הדבר אף לא נטען על ידי התובע עד להגשת התביעה. לטענת הנתבע היתה לו זכות שכירות בנכס והוא שהה בנכס כדין. כמו כן היה ברור לתובע כי את השכירות הוא צריך לסגור עם בעלי הנכס, והוא אכן אמר לנתבע כי הוא סידר את העניין עם הבעלים. נטען כי הוכח שהתובע נפגש עם עו"ד פוקס עוד לפני החתימה על ההסכם ולפיכך ידע את המצב לאשורו. התובע נטל על עצמו סיכון והוא זה שצריך לשאת בהתממשות הסיכון. נטען כי בהודעה ששלח התובע לנתבע צוין רק כי השותף שלו נסוג מהפעלת העסק. עוד לטענת הנתבע, הוכח כי טענת ההטעיה היא בלתי מהימנה. לטענתו, לא היתה לו כל עילה לחשוב שהבעלים לא יסכימו להמשיך ולהשכיר את הנכס, דבר המתיישב עם האינטרס שלהם.
דיון והכרעה
7.
מוסכם על הצדדים כי ביום 23.8.17 נחתם ביניהם הסכם למכירת העסק תמורת 135,000 ₪. כמו כן, אין מחלוקת כי ביום 25.8.17 שילם התובע לנתבע 65,100 ₪. טענתו של התובע כי שווי העסק, המוניטין או המלאי אינם בשווי שהוסכם אין לה רלוונטיות להליך, שכן הסכום סוכם בין הצדדים, וכידוע טעות בכדאיות העסקה אינה עילה לביטול חוזה. יש להעיר עם זאת כי התובע עצמו רואה בסכום זה כדמי פינוי של הנתבע מהנכס (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 31).
8.
השאלות הרלוונטיות הן, אם כן, האם הטעה הנתבע את התובע, והאם היתה טעות משותפת של הצדדים בחתימה על החוזה.
הטעיה
9.
לאחר שמיעת הראיות הגעתי לכלל מסקנה כי לא היתה כל הטעיה מצידו של הנתבע.
10.
התובע מאשר כי ידע שהנתבע אינו הבעלים של הנכס כי אם שוכר הנכס בלבד. הנתבע הציג הסכם שכירות משנה מול אדם בשם דני חברוני לפיו תקופת השכירות היא עד ליום 30.6.17. כמו כן לפי החוזה לנתבע נתונה האופציה להאריך את חוזה השכירות ל-12 חודשים נוספים תוך הודעה של 30 יום מראש. יש להוסיף כי הוצג גם חוזה שכירות של אותו חברוני אל מול כונסי הנכסים של הנכס, חוזה הכולל אפשרות הארכה של השוכר עד ליום 30.6.2020.
11.
מעדותו של הנתבע עולה כי בשלב כלשהו הוא החל לשלם את דמי השכירות ישירות לבעלים, שני אחים. הנתבע שילם חצי מדמי השכירות לנציג של כל אחד מהבעלים, והוא היה מודע לכך שהם מסוכסכים ביניהם. עם זאת, הנתבע לא נתקל בקשיים בהתנהלות מול הבעלים, ויש לקבל את עדותו כי היה יכול להאריך את השכירות ללא כל קושי (עמ' 23 לפרוטוקול ש' 12-14).
12.
במצב דברים זה ברי כי הנתבע עצמו לא ראה כל קושי בהעברת זכות השכירות לתובע, וסבור היה כי נדרש אישור טכני בלבד של הבעלים.
13.
עוד עולה מחומר הראיות כי התובע אף הוא היה מודע לכך שיש צורך באישור הבעלים לצורך העברת זכות השכירות אליו. יתרה מכך, יש לקבוע כי התובע ידע כי החתימה מול הבעלים אינה וודאית בעת שחתם על החוזה מול הנתבע. אפרט.
14.
יש לקבל את עדותו המהימנה של הנתבע כי הפנה את התובע לעו"ד פוקס בטרם החתימה על החוזה בין הצדדים על מנת לסגור את נושא החתימה על חוזה השכירות מול בעלי הנכס. הנתבע העיד כי בעת המשא ומתן הקצר בין הצדדים סוכם כי תיערך פגישה בין התובע לבין עו"ד פוקס ביום 22.8.17 בשעה 9:30 בבוקר, יום לפני החתימה על החוזה בין הצדדים
(סעיף 13 לתצהיר הנתבע). הנתבע אף תמך טענתו זו בפתק בכתב יד של התובע עליו רשום שמה של עו"ד פוקס, מספר טלפון וכתובת, וכן "מייצגת את הבעלים של הנכס, האחים מזרחי". עוד מצוין בפתק מועד ושעת הפגישה כאמור.
15.
התובע אף הוא מאשר בעדותו כי קבע פגישה והתכוון ללכת להיפגש עם עו"ד פוקס בתאריך המצוין על הפתק, וזאת לבקשת הנתבע ועל מנת לתאם מועד לחתימה על חוזה עם הבעלים (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 25-30).
16.
כבר כאן ניתן לעצור ולומר כי די בדברים האמורים כדי ללמד שהנתבע לא הטעה את התובע. הנתבע לא ידע כי צפויים קשיים בחתימה על חוזה השכירות, היתה לו זכות להאריך את השכירות לשנה נוספת, ולא היה לו כל בסיס לחשוש שבעלי הנכס לא יסכימו להעביר לתובע את זכות השכירות. בנוסף, הנתבע הפנה את התובע לפגישה עם עו"ד פוקס עוד טרם החתימה על החוזה.
17.
קיימת מחלוקת עובדתית מתי בסופו של יום התקיימה הפגישה עם עו"ד פוקס, אך גם אם זו לא התקיימה לפני החתימה על החוזה בין הצדדים, הרי שבידי התובע היה כל המידע שמצוי גם בידי הנתבע, כך שלא היתה הטעיה מצד הנתבע. גם אם אניח כי הפגישה עם עו"ד פוקס התקיימה לאחר חתימת החוזה, הרי שהתובע יכול היה לבחור לדחות את החתימה על החוזה עד לקיום הפגישה עם עו"ד פוקס. משבחר לא לעשות זאת, אין הוא יכול לטעון להטעייתו על ידי הנתבע. כך גם, בהתאם לקביעות דלעיל, לא ניתן לטעון לטעות של התובע אשר הנתבע היה מודע לה.
טעות משותפת
18.
הסוגיה הבאה שיש לבחון היא האם היתה טעות משותפת של הצדדים שלא ידעו כי יצוץ קושי בחתימה של התובע על חוזה שכירות מול הבעלים בשל הסכסוך בין בעלי הנכס.
19.
טעות משותפת, או טעות לא ידועה, מקימה עילה לביטול החוזה ברשות בית המשפט בלבד, וכך קובע סעיף 14(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973:
מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה.
20.
על מנת לבסס טעות משותפת יש להוכיח קיומו של חוזה; קשר סיבתי סובייקטיבי בין הטעות לבין ההתקשרות בחוזה; יסודיות הטעות, דהיינו שקיימת הנחה אובייקטיבית שלולא הטעות לא היה מתקשר הצד בחוזה; והעדר ידיעת הצד השני על הטעות (גבריאלה שלו דיני חוזים – החלק הכללי (2005) 285 (להלן "שלו")).
21.
כנלמד מהסעיף, בהתקיים טעות משותפת לא קמה זכות אוטומטית לביטול החוזה, אלא יש לפנות לבית המשפט תוך זמן סביר מאז נודע לאותו צד על הטעות. לבית המשפט יש שיקול דעת, בהתאם לשיקולי צדק החלים במקרה הקונקרטי, האם לבטל את החוזה, והאם בעשותו כן להורות לצד שטעה לפצות את הצד שכנגד.
22.


יש להדגיש כי צד שנטל על עצמו את הסיכון להתרחשות טעות לא יוכל לבטל את החוזה בטענה כי הסיכון התרחש והטעות התממשה (ע"א 9247/10 רוזנברג נ' סבן (24.7.2013); ה"פ (מחוזי מרכז) 38430-03-14 בן טל נ' חדד (13.1.2016); שלו, בעמ' 280-281).
23.
בעניין דנן יש משמעות למועד הפגישה שנערכה בין עו"ד פוקס לתובע, האם בטרם חתימת החוזה בין הצדדים או לאחריו, שכן לכאורה אם הפגישה התקיימה טרם החתימה על החוזה לא יוכל התובע לטעון כלל לטעות שכן כל המידע היה בפני
ו. הן עו"ד פוקס והן התובע מאשרים כי הפגישה נערכה
בחודש אוגוסט 2017. עם זאת, שניהם לא הצליחו להצביע על המועד המדויק.
24.
מהראיות שנשמעו יש לקבוע כי הפגישה בין השניים התקיימה טרם החתימה על החוזה בין התובע לנתבע.
25.
כפי שפורט לעיל, התובע מאשר כי קבע פגישה עם עו"ד פוקס ליום 22.8.17, יום לפני החתימה על החוזה בין הצדדים. התובע טוען כי הפגישה לא התקיימה בסופו של דבר. אני סבורה כי אין לקבל את עדותו בעניין זה.
26.
ראשית, התובע לא הצליח להצביע על המועד בו נפגש לבסוף עם עו"ד פוקס. יש להדגיש כי הנטל להצביע על טעות בקיום החוזה מוטל עליו.
27.
שנית, עדותו של התובע סביב פגישה זו היתה בלתי עקבית והעלתה תמיהות. כך למשל אישר התובע בתחילה כי קבע עם עו"ד פוקס להיפגש בתאריך ובשעה שהיו מצוינים על הפתק, אך לבסוף לא הצליח להגיע. בהמשך עדותו נזכר כי הגיע במפתיע למשרדה של עו"ד פוקס ללא שקבע מראש, אך היא לא היתה במשרדה והוא השאיר הודעה לשותף שלה. גרסה שניה זו אינה מתיישבת עם הכתוב בפתק בכתב ידו של התובע המציין מועד מדויק של יום ושעה, דבר המלמד על פגישה שתואמה מראש. גם בנוגע לשאלות אחרות הקשורות לפגישה עם עו"ד פוקס ענה התובע תשובות לא חד משמעיות שהשתנו במהלך העדות (למשל עמ' 14 לפרוטוקול ש' 10-17).
28.
שלישית, התובע העיד כי נפגש עם עו"ד פוקס לפני שטס לחו"ל, אך לא זכר מה היו מועדי הטיסה. מאחר שנקודה זו מהותית להליך היה מצופה כי התובע יבדוק את מועדי הטיסה, פרט קל ופשוט לבירור ולהוכחה.
29.
לכך יש להוסיף כי מהשיחה שהתקיימה בין הצדדים ביום שישי, 25.8.17, עולה על פניו כי התובע אומר לנתבע כי הוא טס לחו"ל וחוזר ביום חמישי, שהוא היום האחרון של אוגוסט. הנתבע לוחץ על התובע לשלם לו את יתרת התשלום עליו הוסכם והתובע אומר לו "אני אחזור מחוץ-לארץ, שבת, אחזור בחמישי, ביום שישי אני חוזר". גם בהמשך השיחה מדברים הצדדים על כך שהנתבע ייפטר מהמלאי עד חזרתו של התובע ביום חמישי, ואז גם ישלם התובע לנתבע את יתרת התמורה. יודגש כי מהשיחה ברור כי מדובר על השבוע הקרוב לשיחה זו, שכן הנתבע שואל את התובע "אז איך תתארגן אם- אם אתה יש לך רק כמה ימים? איך תתארגן על הסכום הנותר?".
30.
מהאמור עולה כי הצדדים חתמו על החוזה ביום רביעי, 23.8.17, ונפגשו שוב ביום שישי, 25.8.17. התובע טוען כי נפגש עם עו"ד פוקס בשבוע שלאחר מכן, אך נראה כי בשבוע זה טס לחו"ל וחזר ביום חמישי, היום האחרון של אוגוסט. יש להעיר כי התובע העיד שהיה נוהג באותה תקופה לטוס ל-4 ימים כל פעם. עובדות אלו מותירות זמן מצומצם ביותר לפגישה בין עו"ד פוקס לתובע, מה שמעלה את הסבירות לכך שהפגישה לא התקיימה בשבוע זה אלא בשבוע שלפניו.
31.
רביעית, הנתבע העיד כי ביום ה-22.8.17, יום לפני החתימה על החוזה, חזר אליו התובע לחנות ואמר לו שנפגש עם עורכת הדין של בעלי הנכס וסגר עם הבעלים על השכירות (סעיף 14 לתצהיר הנתבע).
32.
יש לקבוע אם כן כי התקיימה פגישה בין עו"ד פוקס לתובע יום לפני החתימה על החוזה בין התובע לנתבע.
33.
עוד יש לקבוע כי בפגישה זו לא נשללה על ידי עו"ד פוקס האפשרות שייחתם חוזה שכירות עם הבעלים, אלא נאמר כי יש צורך בהסכמת בעליו השני של הנכס לאפשרות זו.
34.
אמנם עו"ד פוקס העידה תחילה כי הובהר לתובע בפגישה כי לא ניתן יהיה להשכיר לו את הנכס, אך בהמשך הופנתה עו"ד פוקס למסרונים שהועברו בינה לבין הנתבע במהלך חודש ספטמבר 2017 המלמדים אחרת. יש לציין כי עו"ד פוקס איתרה את המסרונים בטלפון הנייד שהיה ברשותה בזמן העדות והקריאה מתוכו. כך, שואל אותה הנתבע ביום 15.9.17 האם חתמה כבר עם התובע, והיא משיבה בשלילה ומסבירה כי התובע היה בחו"ל, וכי היא תדבר איתו ביום ראשון "ונקדם את העניין". עו"ד פוקס הבהירה בעדותה כי התלהבה מהעסק שמבקש התובע לפתוח, וכי רצתה בשביל הלקוח שלה שהחנות לא תהיה ריקה ולכן האפשרות נותרה פתוחה.
35.
גם התובע העיד כי בפגישה עם עו"ד פוקס לא הועבר לו מסר חד משמעי שלא ניתן להשכיר לו את החנות, אלא שמתנהל משא ומתן ושהיא צריכה לקבל תשובה מעו"ד שמייצגת את האח השני אם אפשר להשכיר את הנכס (עמ' 14 לפרוטוקול ש' 29-30).
36.
למעשה, אם כן, במועד החתימה על החוזה היה בידי התובע מידע רב יותר מזה של הנתבע. התובע נפגש עם עו"ד פוקס, ידע על הצורך בקבלת הסכמת האח השני, ואף קיבל לידיו את החוזה בין חברוני לכונסי הנכסים (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 13).
37.
יתרה מכך, נראה כי דווקא התובע הוא שהטעה בשלב זה את הנתבע. הנתבע העיד, וכאמור עדותו מהימנה בעיני, כי לאחר הפגישה של התובע עם עו"ד פוקס ביום 22.8.17, חזר אליו לחנות ואמר לו שסגר עם הבעלים על השכירות. הנתבע מוסיף כי התובע אמר לו כי הצליח להוריד את דמי השכירות מ-8,500 ₪ ל-7,500 ₪, כי דובר בפגישה על שכירות לטווח ארוך, ואף אפילו דובר על רכישת הנכס. עדות זו נתמכת בעדותו של התובע עצמו אשר אישר כי בפגישה עם עו"ד פוקס אכן דובר על הפחתת דמי השכירות לסכומים המוזכרים לעיל (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 22-23).
38.
לסיכום חלק זה- התובע נפגש עם עו"ד פוקס יום לפני החתימה על החוזה בין הצדדים. בפגישה נאמר לו כי האפשרות להשכיר לו את הנכס תיבדק, וכי יש להמתין לתשובה מב"כ הבעלים השני בנכס. התובע סיפר לנתבע כי דיבר עם עו"ד פוקס על חוזה השכירות מול הבעלים וכי לא התעוררה כל בעיה. לאחר מכן נחתם החוזה בין הצדדים.
39.
המסקנה מקביעות אלו היא כי התובע ידע בעת החתימה על החוזה כי הוא נוטל סיכון שהחתימה על החוזה מול הבעלים לא תתממש. למרות זאת החליט התובע לחתום על החוזה יום למחרת מבלי להמתין לתשובה סופית מעו"ד פוקס.
40.
מסקנה זו מתיישבת עם הרושם שהתקבל מהתובע במהלך ההליך. נראה כי התובע נהג בפזיזות ובקלות דעת בהחלטות שקיבל בעניין החוזה (וראו כיצד מכנה עצמו התובע בדיון מיום 30.5.18, עמ' 1 לפרוטוקול ש' 22, ואת הכינוי "נאיבי" בו הוא מכנה את הנתבע). נראה כי רצונו העז להקים במקום עסק גרם לו לקבל החלטות נמהרות ללא בדיקה מעמיקה, התייעצות משפטית או אחרת, וללא מחשבה על תוצאות התנהלותו הן כלפיו והן כלפי הצד שכנגד.
41.
מאחר שהתובע ידע כי קיים סיכון שהבעלים לא יחתמו איתו, ועל אף זאת החליט לחתום על החוזה עם הנתבע מבלי להמתין לתשובה סופית מהבעלים, הרי שהתובע נטל על עצמו סיכון ביודעין. בנסיבות אלו לא ניתן לומר כי חלה טעות משותפת בכריתת החוזה ואין מקום לבטלו.
42.
ראיתי לנכון להוסיף כי לטעמי אף לא הוכח כי לא היה ניתן בסופו של דבר לחתום על חוזה שכירות עם הבעלים, וכל שהוכח הוא כי החתימה על החוזה התעכבה בשל הקושי בתיאום מול שני בעלי הנכס המסוכסכים זה עם זה.
43.
כאמור לעיל, בעדותה של עו"ד פוקס התברר כי היתה נכונות מצידה לחתום על חוזה שכירות עם התובע. היא מסבירה שלא רצתה שהחנות תישאר ריקה ואף התלהבה מהפרויקט של התובע. הקושי היחיד לדבריה היה בכך שהבעלים השני של הנכס לא החזיר לה תשובה בעניין (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 24). גם ההודעות מטעמה תומכות בכך. כך, היא כותבת לנתבע כי תדבר עם התובע ותקדם את העניין, והיא אף מבקשת את מספר הטלפון של התובע.
44.
עו"ד פוקס לא נשאלה ולא פירטה על ניסיונות כלשהם לדבר עם הבעלים השני של הנכס לאחר שזה לא החזיר לה תשובה. אף התובע לא העיד על כל ניסיון מצידו ליצור קשר עם הבעלים השני ולתאם איתו את חוזה השכירות. יש להוסיף כי הבעלים השני בנכס או מי מטעמו לא הוזמנו לעדות, כך שלמעשה העדות היחידה הקבילה הקיימת היא על נכונותה של עו"ד פוקס לחתום על חוזה שכירות מול התובע.
45.
עוד ניתן לקבוע כי התובע לא עשה כל מאמץ מטעמו לקדם את העסקה מול בעלי הנכס. עו"ד פוקס העידה כי התובע נפגש איתה פעם אחת בלבד בחודש אוגוסט (עמ' 5 לפרוטוקול ש' 11-12); התובע עצמו מעיד כי לא פנה לעו"ד פוקס לאחר שהנתבע כתב לו שהיא מוכנה לחתום על החוזה תוך שבוע (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 21-25), וכי באופן כללי חיכה שהנתבע יפעל בעניין וניזון ממידע ממנו (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 26-27). התובע אף לא עשה ניסיון כלשהו לפנות אל הבעלים השני של הנכס על מנת לנסות להוציא את העסקה לפועל.
46.
כמו כן מההתכתבויות בין התובע לנתבע עולה על פניו כי התובע הוא שנסוג מהעסקה מטעמיו שלו. הוא כותב לנתבע ב-15.10.17 "עושה רושם שהעסקה מבוטלת". הנתבע כותב לו ששוחח עם עו"ד פוקס והיא מקווה שיוכלו לחתום תוך שבוע. התובע לא חולק על דברים אלו אך משיב "לאור אי השלמת העסקה במועד, שותף פוטנציאלי נסוג מרעיון הפעלת בית הקפה". למעשה מעדותו של אותו שותף, מר ניר סגל, עולה כי הוא כלל לא נסוג מהעסקה, ומעולם לא אמר לתובע כי הוא לא נכנס לשותפות (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 33-34). נראה, אם כן, כי התובע עושה בתירוץ זה שימוש על מנת לסגת בעצמו מהעסקה.
47.
יש להדגיש כי גם אם אכן התעכבה השלמת העסקה בשל הקושי מול הבעלים, הרי שכאמור התובע הוא שנטל את הסיכון בעניין זה, ולא היה ביכולתו לסגת מהעסקה באותה העת.


אכיפה ופיצויים
48.
הנתבע מילא אחר חלקו בחוזה. כבר לאחר החתימה על החוזה הפעיל התובע על הנתבע לחץ לפנות את החנות ולמכור את המלאי הקיים על מנת שהוא יוכל להתחיל שיפוץ בנכס (ראו תמלול השיחה המוקלטת בין הצדדים). הנתבע אכן נפטר מהמלאי, פינה את החנות ואת הציוד שבה, ואף אפשר לתובע לצבוע את השלט שעל החנות ולתלות שלט חדש. סוכם כי המפתח יימסר יחד עם השלמת התשלום, אך אז נעלם התובע והנתבע לא הצליח ליצור איתו קשר. לבסוף הצליח הנתבע לקבוע עם התובע פגישה ביום 19.10.17, אך גם בפגישה זו נעלם לפתע התובע מהמקום.
49.
התובע מצידו לא שילם את יתרת התמורה עליה הוסכם ובכך הפר את החוזה.
50.
נקודת המוצא היא כי יש להורות על אכיפת החוזה. עם זאת, בנסיבות העניין אני סבורה כי אכיפת החוזה אינה ברת-ביצוע מאחר שאין אפשרות כיום להעביר את הנכס לידי התובע. במצב דברים זה יש להורות על פיצוי הנתבע, ודומה כי לכך למעשה כיוון הנתבע.
51.
הפיצויים הניתנים בגין הפרת חוזה הינם פיצויי קיום (ע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ''ד לה(2) 800, פסקה 3 (1981); שלו, בעמ' 291). פיצויי הקיום במקרה דנן עומדים על הרווח של הנתבע מקיום החוזה, דהיינו מלוא תמורת החוזה המוסכמת. מעבר לכך איני סבורה כי יש מקום לפיצוי נוסף. הנתבע דורש פיצוי בגין המלאי שנאלץ למכור בהפסד, אך מדובר בפיצוי בגין אינטרס ההסתמכות שממילא היה מפסיד אותו הנתבע לו היה החוזה מקוים. באשר לטענתו כי היה יכול בכספי התמורה להקים עסק חדש, לטענה זו לא הונח כל בסיס ראייתי ואף ההיפך מכך. הנתבע העיד בדיון המקדמי כי לאחר שפתח את העסק הבין כי אינו מתאים לעסוק כעצמאי והחליט למכור את העסק (עמ' 3 לפרוטוקול ש' 8).
52.
לפני סיום אעיר כי גם הייתי קובעת כי התובע לא ידע בעת החתימה על החוזה כי צפויים קשיים ועיכובים עם הבעלים בחתימה על חוזה שכירות, ולפיכך כי קיימת טעות משותפת של הצדדים, נראה כי התוצאה היתה דומה אם לא זהה. זאת, שכן ספק אם היה מקום בנסיבות העניין להורות על ביטול החוזה. לפי תרחיש חלופי זה התובע נפגש עם עו"ד פוקס ימים ספורים לאחר החתימה על החוזה והתשלום לנתבע, דהיינו כבר אז נודע לו על הקשיים הצפויים מול הבעלים. למרות זאת, התובע לא ביקש לבטל את החוזה, לא עצר את הנתבע מלפנות את העסק ולמכור את המלאי, ולא פנה אליו להעמיד גם אותו על הטעות המשותפת לשניהם. למעשה התובע המשיך להתנהל כאילו לא אירע דבר.
53.
לו היה יודע הנתבע מלכתחילה על מצב הדברים היה יכול לנסות למכור את העסק לאחר, או להמשיך לשכור את הנכס בהתאם לאופציה הנתונה לו, או להפעיל את העסק באמצעות אחר, וכדומה (ראו סעיפים 34-36 לתצהיר הנתבע). כאמור, לא הוכח שלא ניתן היה לפתור את הבעיות מול הבעלים ולחתום על חוזה שכירות, אם מול התובע ואם מול רוכש אחר. במצב דברים זה ספק כאמור אם היה מקום להורות על ביטול החוזה, וגם אם היה מבוטל החוזה, הרי שהיה מקום לפסוק לנתבע פיצויים, גם אם במקרה כזה פיצויי הסתמכות (שלו, בעמ' 292).
תוצאה
54.


מהאמור עולה כי יש להורות לתובע (הנתבע שכנגד) לשלם לנתבע (התובע שכנגד) סך של 69,900 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל. בנוסף ישלם התובע לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 8,200 ₪ והוצאות משפט. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום.
ניתן היום,
כ"ג אייר תשע"ט, 28 מאי 2019, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 36745-12/17 משה שמחוביץ נ' יהודה קלמן (פורסם ב-ֽ 28/05/2019)