פסקי דין על יעקב רובין | פסקי דין על מירב רובין | פסקי דין על דוד שליל | פסקי דין על אילנה שליל |

54422-05/18 א     27/05/2019




א 54422-05/18 יעקב רובין, מירב רובין נ' דוד שליל, אילנה שליל








בית משפט השלום בנתניה
ת"א 54422-05-18 שליל ואח' נ' רובין ואח'






מספר בקשה:
38

לפני
כבוד השופט
אלי ברנד

מבקשים
1
.
יעקב רובין

2
.
מירב רובין


נגד

משיבים
1. דוד שליל
2. אילנה שליל



ב"כ המבקשים: עו"ד אוהד שלם

ב"כ המשיבים: עו"ד יהודה חימי


החלטה


הבקשה ועיקר טיעוני הצדדים
לפני בקשת המבקשים, הם הנתבעים בהליך העיקרי, לעיכוב ההליכים בתובענה זו עקב קיומו של הליך תלוי ועומד.
הרקע לבקשה הוא הגשת תובענה על ידי המשיבים לסילוק ידם של המבקשים מדירה מס' 12 ברחוב הרב מימון 5 בנתניה (להלן: "הדירה") בטענה כי פלשו שלא כדין לדירה שבבעלותם, טענה אשר המבקשים התגוננו מפניה וטענו כי הדירה אינה שייכת למשיבים אלא למר שחר שטרית ממנו שכרו אותה עוד בשנת 2016 ועל כן הם מחזיקים בה כדין.
יש לציין כי העובדה שהמבקשים מתגוררים בדירה משנת 2016 אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים (ראו למשל סעיף 2 לכתב התביעה).
עוד יש לציין כי תובענה קודמת לסעד דומה שהגישו המשיבים בת"א (כפר סבא) 33362-10-16 נמחקה לאחר שהמשיבים לא קיימו החלטות שיפוטיות, לרבות בענין גילוי מסמכים.
עתה עותרים המבקשים לעיכוב ההליכים בתובענה שלפני בשל העובדה שיסוד המחלוקת בין הצדדים מושתת על שאלת הבעלות בדירה – שאלה אשר הצדדים דכאן אינם הצדדים הישירים לבירורה אלא המשיבים ומר שחר שטרית, ובענין הבעלות בדירה הוגשה על ידי מר שחר שטרית תובענה לבית המשפט המחוזי מרכז – לוד בת"א 39037-05-19 אשר המשיבים הם חלק מן הנתבעים בה (להלן: "תביעת הבעלות").
המבקשים טוענים כי הכרעה בהליך זה שלא על דרך בירור ענייני ומהותי של שאלת הבעלות אלא כהכרעה אגבית, ללא פריסה מלאה של המסכת העובדתית הנדרשת לצורך חקר האמת, תגרור המשך "התאונה המשפטית" הנובעת מן המחלוקת המתמשכת כבר בשאלת הבעלות בדירה, בה עסקו כבר מספר הליכים כמפורט בבקשה, אשר ממילא לא תוכרע בבית משפט זה בשל העדר סמכות עניינית והכרעת בית משפט זה אך לא תהיה מעשה בית דין בשאלת הבעלות בדירה.
המבקשים טוענים כי הכרעת בית המשפט המחוזי תיצור ממילא את התשתית העובדתית הנדרשת גם לשם ההכרעה בתובענה שלפני וזו הדרך בה ראוי לילך לשם בירור התובענה.
מנגד טוענים המשיבים כי דין הבקשה להדחות ממספר טעמים.
ראשית, בשל העובדה שהמבקשים אינם צד לתביעת הבעלות.
שנית, בהעדר תצהיר תומך לבקשה באשר התצהיר התומך בה כולו מושתת על עדות מפי השמועה.
שלישית, עקב שיהוי באשר תביעת הבעלות הוגשה אך בחודש זה בעוד שההליך שלפני מתנהל כבר מזה כשנה.
רביעית, בשל חוסר תום לב וניצול ציני של ההליך באשר המבקשים "גוררים רגליים" בהליך שלפני ונמנעו מהגשת תיק מוצגים, מענה לשאלון והפקדת שכר עד עבור מר שחר שטרית.
חמישית, בשל העדר סיכוי לטענתם לקבלת תביעת הבעלות.

המסגרת הדיונית
סוגית עיכוב בירורה של תובענה בשל קיומו של הליך תלוי ועומד נדונה רבות בפסיקה ואך לא מכבר חזר בית המשפט העליון על עיקרי ההלכה שנקבעה בענין זה ברע"א 7202/18 יוסף קוזליק נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (11.2.2019), וכך קבע –
"סמכותו של בית המשפט לעכב בירור תביעה מקום שבו קיים הליך תלוי ועומד (
lis alibi pendens
) היא סמכות שבשיקול דעת. לפי עקרון זה ניתן לעכב את הדיון בהליך אחד מפאת קיומו של הליך אחר הדן בשאלות דומות, אם כי אין הכרח ש"
תהיה חפיפה מוחלטת בין כל הענינים העשויים להידון בשתי התובענות
" (

ע"א 9/75

אל

-

עוקבי

נ

'

מינהל

מקרקעי

ישראל

,

פ

"

ד

כט
(2) 477, 481 (1975) (להלן:

עניין אל-עוקבי

)); וזאת על מנת למנוע ניהול הליכי סרק, לחסוך בזמן שיפוטי, וכן למנוע הכבדה מיותרת על הצד שכנגד

(
רע"א 2812/13

קולומביה ציוד וצרכי צילום בע"מ נ' דלתה דיגיטל בע"מ
,
[פורסם בנבו]
פסקה 10 (11.7.2013) (להלן:
עניין קולומביה
)). בבואו לבחון בקשה לעיכוב הליכים שומה על בית המשפט להביא בחשבון
את זהות השאלות השנויות במחלוקת, זהות בעלי הדין, יעילות הדיון, חיסכון במשאבים ובזמן שיפוטי, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה ומאזן הנוחות (

רע"א 5642/11


דובק בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ומס קניה תל אביב

,

[פורסם בנבו]

פסקה 6 והאסמכתאות שם (21.11.2011);

אורי
גורן

סוגיות

בסדר

דין

אזרחי
534 (מהדורה שתים עשרה, 2015))

.

"
(ראו גם רע"א 801/01 אלכסנדר קפלן נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (4.4.2001) ועוד)
ברע"א 3765/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ

נ' אלכסנדר קפלן
(28.1.2002) הוסיף וקבע בית המשפט העליון כך –
"לא ראוי משום בחינה לאפשר ניהול מספר הליכים כאלה בו זמנית בשאלות דומות, בעילות דומות ובעניינים דומים שתשתיתם זהה. הדברים נכונים לא רק כאשר מדובר בין אותם צדדים בשני ההליכים, אלא גם כאשר הצדדים אינם אותם צדדים אלא שהעניינים דומים, העילות זהות והאינטרס זהה."
עתה עליי לבחון האם בענייננו יש מקום לעיכוב ההליכים בתובענה שלפני בשים לב לשיקולים שקבע בית המשפט העליון ולטענות הצדדים.

הכרעה
לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, בכתבי הטענות בהליך שלפני ובכתב התביעה בתביעת הבעלות אשר צורף כנספח לבקשה באתי לכלל מסקנה כי יש מקום להעתר לבקשה ולהורות על עיכוב ההליכים עד להכרעת בית המשפט המחוזי בתביעת הבעלות.
אין כל ספק והצדדים אף אינם חלוקים על כך שכמו תביעת הבעלות כך גם ההליך שלפני יקום ויפול על ההכרעה במחלוקת סביב סוגית הזכויות בדירה, ככל שהזכויות בה שייכות למר שחר שטרית והמבקשים מחזיקים בה מכח הסכם שכירות עימו אין מקום לפנותם מן הדירה אך אם יוכרע כי הזכויות בה שייכות למשיבים ולא למר שטרית הרי שהם מחזיקים בה שלא כדין.
נמצא כי השאלה המהותית שבלב שתי התובענות – תביעת הבעלות והליך זה – זהה.
אין גם ספק כי גם אם לבית משפט זה הסמכות העניינית להכריע בסוגית הבעלות אגב הדיון בתביעה לסילוק יד ברי כי הערכאה שלה הסמכות העיקרית והמהותית לדון בתובענות הנוגעות לבעלות במקרקעין היא בית המשפט המחוזי ועל ידה קבע המחוקק כי ענין שכזה יוכרע.
אמנם הצדק עם המשיבים בכך שהמבקשים אינם צד לתביעת הבעלות בבית המשפט המחוזי, ברם אין ספק כי יש בכך דווקא יתרון, באשר בהליך שלפני בעל הדברים המהותי לענין הבעלות אינו צד ישיר – הגם שהוא מצהיר מטעם המבקשים, בעוד שדווקא בתביעת הבעלות מדובר בצד ישיר השולט בניהול ההליך ויביא את עניינו וראיותיו כראוי לבית המשפט.
זאת ועוד, כל יסוד טענת ההגנה של המבקשים בהליך שלפני נובע מזכויותיו של מר שטרית ולמעשה הם עומדים לפני וטוענים בדבר זכותם היונקת מזכותו הנטענת בדירה.
כפי שכבר ראינו קבע בית המשפט העליון כי אין הכרח שתהיה חפיפה מלאה בין התובענות ואף לא בין הצדדים אליהן, ובענייננו אנו קיימת חפיפה מלאה בשאלה המהותית הטעונה הכרע ואי הזהות טכנית בלבד.
אשר לטענת העדר התצהיר התומך שבפי המשיבים, אין בטענה זו מאום.
הטענה מתייחסת לכך שהמבקש 1 בתצהירו מסתמך על דברים ששמע מפי מר שחר שטרית באשר לזכויותיו בדירה ובאשר לתביעת הבעלות שהגיש.
ראשית יש לזכור כי הכלל של אי קבילות עדות מפי השמועה מרוכך בבקשות ביניים במסגרתן ניתן לקבל עדות מפי השמועה בתנאים מסויימים (ולענין זה ראו למשל – ע"א 8493/06
עיזבון המנוח ציון כהן ז"ל נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
(פ"ד סד(2) 256, 271-267 (17.10.2010) פסקאות 19-11 לפסק הדין בפרק שכותרתו "מעמדו של תצהיר כראיה בהליכים מסוגים שונים").
אך כלל אין צורך להדרש לענין זה, באשר הבקשה נתמכת אף בתצהירו של מר שחר שטרית המעיד על עניינים אלה מידיעה אישית.
אשר לענין השיהוי, לכאורה מדובר בטענה שובת לב במיוחד עת עסקינן בתביעה לפינוי מושכר, אשר ביחס לשכמותה נקבעו בפרק ט"ז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי סדרי דין מיוחדים ומהירים לצורך ייעול וזירוז הדיון בשל הנזק המצטבר הנגרם לבעל הזכויות בדירה המוחזקות שלא כדין בידי צד שלישי.
דא עקא, אין ענייננו נכנס לקטגוריה זו הן בשל העובדה שמערכת היחסים בין הצדדים דכאן אינה מערכת יחסים רגילה של משכיר ושוכר אשר נטען כי הפר את חוזה השכירות אלא תביעה היורדת לשורש סוגית הבעלות כאשר מי שהשכיר למבקשים את הנכס עומד לצידם ותומך בזכותם להוסיף ולהחזיק בו.
יוזכר כי גם הוראות פר ט"ז 4 לתקנות מאפשרות העברת הליך לסד דין רגיל מקום בו הבירור והמחלוקות מצדיקים זאת.
זאת ועוד, המשיבים עצמם לא מיהרו לקדם את עניינם עת בתביעה הקודמת שהגישו בת"א (כפר סבא) 33362-10-16 לא קיימו את הוראות בית המשפט ולא השלימו הליכי גילוי מסמכים, ומאז מחיקת תביעתם האמורה לא מיהרו עד מאוד לשוב ולהגיש תביעתם, ומה להם כי ילינו.
ויוזכר, בשונה מן המשיבים השולטים בהליכים שהם יוזמים המבקשים אינם מי שיכול היה להגיש את תביעת הבעלות אלא מר שטרית שאינו מצוי בשליטתם ואין הם יכולים לכפות עליו את הגשת תביעת הבעלות או את מועד הגשתה, ועל כן אין להביא לפתחם את טענת השיהוי ביחס למועד הגשת תביעת הבעלות שהוא אדונה.
אשר לטענה בדבר חוסר תום לב וניצול ציני של ההליך שלפני, מבלי להכריע בענין זה לגופו הרי שאין ספק כי במסגרת תביעת הבעלות לא יהיה מנוס למי מן הצדדים אליה מהבאת כלל הראיות לפני בית המשפט המחוזי ובקידום ההליך, שהלא בצדדים הישירים למחלוקת בסוגית הבעלות עסקינן ובערכאה אשר על פיה יישק דבר בשאלה מהותית זו, ומחדל עלול גרום למי מהם נזק כבד מנשוא ובלתי הפיך.
על מנת להפיס את דעת המשיבים יאמר מיד כי ככל שיתברר בסיומו של ההליך בבית המשפט המחוזי כי אכן הצדק עימם והמהלך שננקט לא היה אלא ניצול ציני של ההליך שלפני תהא שמורה להם טענה זו לענין פסיקת ההוצאות, שכן הכרעת בית המשפט המחוזי תכריע בשאלה המהותית אך המשיבים יוכלו לעתור בהליך שלפני לפסיקת הוצאות הולמת.
בה בעת, ברור כי אם ההפך הוא הנכון ויוברר כי הצדק דווקא עם המבקשים ומר שטרית, וכל הורתה ולידתה של התובענה שלפני בחטא, תעמוד דווקא למבקשים הזכות לעתור לפסיקת הוצאות ראויות בהליך שלפני.
ואחרונה, באשר לחוסר הסיכוי של תביעת הבעלות, אינני סבור כי לאור גדרי המחלוקת וטיעוני הצדדים כפי שעלו בבקשה ובתשובה עליה ולאור נספחיהם וההליכים המשפטיים שנוהלו בענין דירה זו במרוצת השנים ניתן לקבוע כבר עתה כי מדובר בתביעה משוללת סיכוי.
ענין זה יוכרע בבית המשפט המחוזי וככל שסבורים המשיבים כי יש מקום לכך פתוחה בפני
הם הדרך לעתור לפניו אף לסילוקה על הסף, אולם במסגרת זו של בקשה לעיכוב הליכים ולאור החומר שלפני לא ניתן להגיע כבר עתה למסקנה שמבקשים המשיבים להסיק.
מנגד, קיים הגיון פוזיטיבי רב בבירור סוגית הבעלות בדירה בבית המשפט המחוזי שכן לאחר שתוכרע על ידו לא יהיה עוד צורך לדון בה בבית משפט זה, מה שאין כן לאחר הכרעה בבית משפט זה שאינה מהווה מעשה בית דין עבור בית המשפט המחוזי.
בצדק הפנו המבקשים בנושא זה אל פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 615/84 אברהם מרקוביץ – חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' חייא סתם (פ"ד מב(1) 541, 545 (31.3.1988)) –
"במתן החלטותיו הדיוניות רשאי ואף חייב בית המשפט לנקוט אמצעים, כדי למנוע התדיינות שהינה אקדמית וחסרת תועלת מעשית. לעתים קרובות מתברר, שתביעה מסוימת הינה מיותרת וחסרת משמעות רק עם סיומו של הליך אחר, אשר היה עדיין תלוי ועומד לפני ערכאה של בתי המשפט כאשר הוגשה התביעה נושא הדיון. כאשר אפשרות כזאת צפויה מראש, יצדק בית המשפט, בדרך כלל, אם יסרב לדון בתביעה השנייה בטרם ניתן פסק-דין סופי בהליך האחר."
גם בדידן, ההכרעה בתביעה שלפני לא יהיה בה כדי להביא לידי סיום והכרעה סופית את המחלוקת בשאלת הבעלות בדירה אלא רק כדי להשליך על ההליך שלפני תוך שתביעת הבעלות תוסיף ותתברר, בה בעת שהכרעת בית המשפט המחוזי בתביעת הבעלות תביא באופן מיידי וברור גם להכרעה בתביעה שלפני.

סיכום
הפועל היוצא מן האמור לעיל הוא כי הבקשה מתקבלת ואני מורה על עיכוב ההליכים בתובענה שלפני עד להכרעת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתביעת הבעלות.
הדיון שנקבע ליום 30.5.19 מבוטל ועל כל צד לוודא לאלתר אי התייצבות של העדים שזימן על מנת שלא יתייצבו לריק והוא יאלץ לשאת בהוצאותיהם.
כן אני פוסק את הוצאות הבקשה בסך 2,500 ₪ אשר ישולמו על פי התוצאה הסופית.


ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ט, 27 מאי 2019, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 54422-05/18 יעקב רובין, מירב רובין נ' דוד שליל, אילנה שליל (פורסם ב-ֽ 27/05/2019)