פסקי דין על נועה נבו

13376-03/18 העז     09/06/2019




העז 13376-03/18 מדינת ישראל נ' נועה נבו








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

הע"ז 13376-03-18 מדינת ישראל
נ' נבו





בפני

כבוד השופטת
יפית זלמנוביץ גיסין


בעניין:
מדינת ישראל

ע"י ב"כ: שרון פיליפסון אברהם



המאשימה



נגד


נועה נבו

ע"י ב"כ: עו"ד תומר ורשה



הנאשמת

גזר דין

1.
כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה העסקה של עובדת זרה, שלא רשאית היתה לעבוד בישראל וללא שניתן לנאשמת התר להעסיקה, ובצעה עבודות משק בית בנכס השייך לנאשמת וזאת במשך שש שנים וללא שהנאשמת ערכה לעובדת הזרה ביטוח רפואי כדין. כתב האישום הוגש בעקבות ביקורת שערכו פקחי רשות ההגירה בנכס ביום 11.9.2017.

2.
בכתב האישום יוחסו לנאשמת ביצוען של עבירות על פי
סעיפים 2(א)(1)
ו-
2(א)(2)
לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991
(להלן – "החוק") וכן עבירה לפי סעיף 2(ב) (3) לחוק שענינה העסקה ללא הסדרת ביטוח רפואי.

3.
ביום 26.3.2019 ניתנה הכרעת הדין מכוחה הורשעה הנאשמת בביצוע העבירות שיוחסו לה.

4.
סימן א'1
לחוק העונשין, התשל"ז-
1997
(להלן – "חוק העונשין")

שעניינו
הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה, כפי שתוקן במסגרת תיקון מס' 113 לחוק זה, קובע, כי בשלב הראשון, טרם יגזר עונשו של נאשם על בית הדין לקבוע האם המדובר בהרשעה בעבירה אחת או בכמה עבירות. ככל שמדובר בכמה עבירות, יש לקבוע האם הן מהוות אירוע אחד או אירועים נפרדים. בשלב שני, יש לקבוע את מתחם הענישה ההולם את נסיבות ביצוע העבירה ובכך להתחשב בארבעה שיקולים: הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה; מידת הפגיעה בערך זה; מדיניות הענישה הנהוגה; והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. בשלב השלישי, יש לשקול את נסיבותיו האישיות של הנאשם כמו גם נסיבות אחרות שתמצאנה רלוונטיות ואינן קשורות בביצוע העבירה. רק שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור מצדיקים לסטות ממתחם הענישה
(

ע"פ (ארצי) 57160-01-14

מדינת ישראל

נ'
חדוות הורים
(2014) (להלן – "ענין חדוות הורים") והאסמכתאות שם).

השלב הראשון – האם לפנינו "אירוע אחד" או "כמה אירועים"

5.
כאמור, בחינתו של מתחם הענישה הראוי מתחילה בזיהוי מספר האירועים המרכיבים את המסכת העובדתית המיוחסת לנאשמים וזאת לאור
הוראת

סעיף 40 לחוק העונשין
הקובעת:

"(א)
הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות אירוע אחד, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לאירוע כולו, ויגזור עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע.

(ב)
הרשיע בית המשפט נאשם בכמה עבירות המהוות כמה אירועים, יקבע מתחם עונש הולם כאמור בסעיף 40ג(א) לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן רשאי הוא לגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים; גזר בית המשפט עונש נפרד לכל אירוע, יקבע את מידת החפיפה בין העונשים או הצטברותם.

(ג)
בגזירת העונש לפי סעיף זה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, במספר העבירות, בתדירותן ובזיקה ביניהן, וישמור על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג העונש, ואם גזר עונש מאסר – לבין תקופת המאסר שעל הנאשם לשאת".

6.
בע"פ 4910/13
אחמד בני
ג'אבר – מדינת ישראל
(2014) נערכה הבחנה בין "ארוע" לבין "מעשה" ונקבע, כי "ארוע" הוא מונח רחב יותר אשר יכול לכלול מספר מעשים. "לפי דעת הרוב (מפי השופטת דפנה ברק-ארז), כארוע אחד תחשבנה מספר עבירות שיש בינהן "קשר הדוק" דוגמת סמיכות זמנים או היותן חלק מאותה תוכנית עבריינית" (ר' ענין חדוות הורים).

7.
בעניננו, מדובר בהעסקה של עובדת אחד לתקופה בת שש שנים אשר הסתיימה במועד ביצוע הביקורת, ביום 11.9.2017, כך על פי כתב האישום. משכך, ברי כי מדובר בארוע אחד.

השלב השני - קביעת מתחם הענישה

8.
בענין
חדוות הורים
קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי בקביעת מתחם הענישה יש להתחשב
"בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40 ט'". המחוקק הגדיר לפיכך שלושה רכיבים רלוונטיים – "רכיב ראשון – קביעת החומרה המושגית של מעשה העבירה באמצעות בחינת הערך החברתי המוגן; רכיב שני – קביעת החומרה הקונקרטית של העבירה באמצעות בחינת הנסיבות הקשורות לביצועה; רכיב שלישי – שמירה על מידת מה של רצף עונשי על ידי התחשבות במצב שקדם לחקיקת תיקון מס' 113 באמצעות בחירת מדיניות הענישה הנהוגה" (ואקי ורבין, בעמ' 430). בקביעת מתחם הענישה יש להתחשב לפיכך לא רק "בסוג העבירה שבוצעה, אלא גם בנסיבות שבהן בוצעה (להבדיל מנסיבותיו האישיות של הנאשם שתילקחנה בחשבון רק בשלב הבא – ס.ד.מ) ובמידת אשמו של הנאשם בביצועה".

9.
בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בענין נפתלי ניסים (
ע"פ (ארצי) 1001/01
מדינת ישראל
– נפתלי ניסים
, פד"ע לח' 145, 148-147 (2002)) נכתב:

"לחובתו של המשיב עלינו לציין כי מדובר בעבירה חמורה, במיוחד כאשר העסקת עובדים זרים ללא היתר הופכת להיות בעיה חברתית ומוסרית. העסקת עובדים זרים, ללא היתר וללא הפיקוח של החוק ומשרד העבודה והרווחה המבטיח להם תנאי עבודה הוגנים, פוגעת גם בתנאי עבודתם של עובדים מקומיים רבים הצריכים להתחרות בשוק העבודה עם "עבודה זולה". אנו מצווים מכוח עקרונות הדמוקרטיה של מדינת ישראל
ומורשת ישראל להעניק יחס הוגן לזר. לפיכך, אין להטיל קנס סמלי או נמוך על המעסיק פועלים זרים ללא היתר מבלי שקיימים נימוקים מיוחדים, דבר שאינו קיים במקרה דנן".

10.
בקביעת מתחם הענישה עלינו להביא בחשבון כי מדיניות הענישה הנוהגת בענינו של מעסיק שהעסיק עובדים זרים הינה קנס מינהלי ובלשונו של סעיף
2(א)(1)

לחוק
:

"(א) מעסיק שעשה אחד מאלה –
. . .
דינו – כפל הקנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977

(בסעיף קטן זה – חוק העונשין), ואם נעברה העבירה לגבי עובד זר שהוא מסתנן – קנס פי ארבעה מהקנס כאמור באותו סעיף; נעברה העבירה לגבי עובד זר שהועסק במסגרת עסקו או משלח ידו של המעסיק, דינו – מאסר שנה או קנס פי ארבעה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, ואם נעברה העבירה לגבי עובד זר שהוא מסתנן - מאסר שנה או קנס פי חמישה מהקנס כאמור באותו סעיף; היתה העבירה עבירה נמשכת, יוטל קנס נוסף פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, לעובד, לכל יום שבו נמשכת העבירה; לעניין זה, "מסתנן" – מסתנן כהגדרתו בחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954,

(בסעיף זה – חוק למניעת הסתננות)".

11.

העסקתו של עובד זר ללא אשרה הינה עבירה הפוגעת בעובדים החלשים ביותר בחברה הישראלית. לא בכדי קבע המחוקק כי יש להבטיח מתן תנאים הולמים לעובדים הזרים המועסקים בישראל ובכלל זה את הזכות למגורים, הזכות לאוכל, לביטוח רפואי ועוד. אף פסיקת בית הדין הארצי לעבודה שבה והדגישה, כי אין להפלות בין עובד זר לבין עובד ישראלי והאחד כמו גם האחר, זכאים לזכויות שוות. ובלשונו של בית הדין הארצי לעבודה בע"פ (ארצי) 11534-11-14
משה אדרי – מדינת ישראל
(2017):

"מדובר בעבירות כלכליות שהדרך להילחם בהן היא באמצעות יציר הרתעה כלכלית דרך הטלת קנסות כבדים, שתכליתה היא להפוך את העבריינות בתחום לבלתי משתלמת. על רקע זה, ככלל, דרך המלך ליצירת הרתעה יעילה ואפקטיבית היא בהטלת סנקציה עונשית כספית".

12.
הרף המינימלי של מתחם הענישה בגין עבירה של העסקת עובד זר ללא התר הוא כפל הקנס המינהלי כלומר: 10,000 ש"ח ואילו הרף העליון של מתחם הענישה הוא כפל הקנס הקבוע
בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין
כלומר: 58,400 ש"ח
;
הקנס המינהלי בגין עבירה של העסקה ללא עריכת ביטוח רפואי עומד על 5,000 ₪

כקבוע בתקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – עובדים זרים), תשנ"ב-1992.

13.
במסגרת הטיעונים לעונש ציינה המאשימה, כי "במקרה שבפני
נו מדובר בהעסקת עובדת זרה בנסיבות מחמירות בהן העובדת הועסקה בעבודות משק בית בתקופה ממושכת מאוד וללא שערכו עבורה ביטוח רפואי" (ר' פרוטוקול עמ' 60 שורות 17-16). עוד ציינה המאשימה בטיעוניה לעונש, כי בבסיס העבירות שבוצעו עומדת פגיעה בערך חברתי מוגן כאשר מידת הפגיעה, ובכלל זה השלכת הפגיעה על "תופעת העובדים הזרים והגידול במספר העובדים המועסקים ללא היתר, היקפיה, מימדיה, והשלכותיה החברתיות והכלכליות...מחייב לתת מענה הולם הן להיבטים של מתן היתר והן להבטחת תנאי עבודה הולמים" (ר' פרוטוקול עמ' 61 שורות 11-3).

14.
מתחם הענישה בגין העבירה של אי עריכת ביטוח רפואי בה הורשעה הנאשמת, הוא, לטענת המאשימה, בין 10,000 ש"ח ל-30,000 ש"ח ואילו ביחס לעבירה של העסקה שלא כדין וללא היתר טענה המאשימה כי מתחם הענישה נע בין 40% מגובה הקנס המקסימלי, כלומר: 23,360 ש"ח לבין גובה הקנס המקסימלי העומד על 58,400 ש"ח (ר' פרוטוקול עמ' 61 שורות 27-26).

15.
זאת ועוד. המאשימה עמדה בטיעוניה על כך ש"הרף המינימלי, קרי כפל הקנס, לא היווה רף תחתון במתחם הענישה שכן קביעת המחוקק לעונש מירבי ומזערי רק מבהירה את קצה גבול סמכותו של בית המשפט וחוטאת למטרת התיקון (תיקון 113 לחוק העונשין – י.ז.ג) שהוא מיקוד וצמצום פערי הענישה שהם כלים להפעלת שיקול דעת שלא במקרה קצה" (ר' פרוטוקול עמ' 61 שורות 33-30).

16.
לאור טענות המאשימה בדבר מתחמי הענישה ההולמים בנסיבות ביצוע העבירה, מישכה (שש שנים) והנאת הנאשמת מתוצרי עבודתה של העובדת הזרה, ביקשה המאשימה כי על הנאשמת יוטל קנס בגובה 35,000 ש"ח בגין ביצוע עבירות לפי סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק וקנס בגובה 17,000 ש"ח בגין ביצוע עבירה לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק (ר' פרוטוקול עמ' 62 שורות 27-25). עוד ביקשה המאשימה, כי הנאשמת תתחייב שלא תעבור את העבירות בהן הורשעה למשך שלוש שנים ממועד מתן גזר הדין שאם לא כן תחויב בתשלום הקנס המקסימלי הקבוע לצידה של כל עבירה (שם, בשורה 25).

17.
בענין חדוות הורים העמיד בית הדין הארצי לעבודה את הרף העליון של מתחם הענישה בגין עבירה של העסקת עובד זר בניגוד
לסעיף 2(א)(2)
על 30% מהקנס הפלילי המירבי ובפסק הדין בענין משה אדרי אישר בית הדין הארצי לעבודה את שיעור הקנס שהוטל על הנאשם על ידי בית הדין האזורי בסך של 25,000 ש"ח, לאחר שבית הדין האזורי לעבודה קבע, כי גובה הקנס המקסימלי הוא 58,400 ש"ח לעבירה והעמיד את הטווח העליון על מחצית מגובה הקנס המקסימלי (ר' שם).

18.
עלינו לזכור כי העסקת עובד זר בלא ביטוח רפואי פוגעת בערך החברתי המוגן במסגרת עבירה זו. בעפ (ארצי) 21578-01-15
מדינת ישראל
- יוסף אפנגר (2017) נכתבו דברים אלה בנוגע לחובת עריכת הביטוח הרפואי, היפים אף לעניננו:

"
החובה לערוך ביטוח רפואי לעובד הזר הוספה, יחד עם חובות נוספות, במסגרת תיקון 3 לחוק. עיון בדברי ההסבר להצעת החוק מעלה כי ביסוד הוספתה של חובה זו וחובות נוספות עמדה העלייה במספרם של העובדים הזרים והמצב בו
אוכלוסייה גדולה בעלת קשיים אובייקטיביים נוכח אי ידיעת השפה ואי הכרת המערכות בארץ, נותרת ללא גישה לשירותים רפואיים שהמדינה מספקת לאזרחיה. על רקע אלה נקבעה החובה של המעסיק לערוך לעובדו הזר ביטוח רפואי. יודגש כי הפרת חובה זו מהווה עבירה לפי
חוק עובדים זרים
שהעונש בגינה חמור מהעונש בגין העסקה ללא היתר".

19.
לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי מתחם הענישה ביחס לעבירה של העסקת עובדת זרה ללא התר שבדין הוא בין 10,000 ש"ח לבין 40% ל-60% מהקנס המירבי העומד על 58,400 ש"ח ומתחם הענישה בגין עבירה של העסקה ללא עריכת ביטוח רפואי הוא בין 5,000 ש"ח ל-15,000 ש"ח.

השלב השלישי – נסיבותיה המיוחדות של הנאשמת

20.
בענין חדוות הורים נקבע, כי "
הנסיבות שתילקחנה בחשבון בשלב זה (והן אינן רשימה סגורה) סווגו בספרות לארבע קבוצות (ואקי ורבין, בעמ' 452) – נסיבות של חסד ורחמים (דגמת פגיעת העונש בנאשם ובמשפחתו); נסיבות הקשורות בהתנהגות הנאשם לאחר ביצוע העבירה (דוגמת נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו וחזרתו למוטב); נסיבות הקשורות בהתנהגות הנאשם לפני ביצוע העבירה (דוגמת נסיבות חיים קשות של הנאשם שהייתה להן השפעה על ביצוע העבירה, התנהגותו החיובית של הנאשם ותרומתו לחברה, עברו הפלילי או העדרו); ובנוסף נסיבות שאינן קשורות לנאשם (התנהגות רשויות אכיפת החוק, וחלוף הזמן מעת ביצוע העבירה). עוד ניתן לקחת בחשבון בעת קביעת העונש את הצורך בהתרעת היחיד או בהרתעת הרבים במקרה הספציפי (סעיפים 40 ו'-ז' לחוק העונשין;
עניין גברזגיי), כאשר מודגש כי "כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו" (
סעיף 40 י"א(6)
סיפא)".

21.
הסנגור טען, כי בנסיבות ההעסקה הנטענת יש לגזור על הנאשמת עונש מינימלי, כלשונו (ר' פרוטוקול עמ' 63 שורה 3), מאחר והעסקתה של העובדת הזרה התרחשה אחת לשבוע, ללא לינה ועל כן מדובר במקרה חריג שלא נמצא מקרים דומים לו בפסיקה (ר' שם בשורות 6-4).

22.
הסנגור אף ציין בדבריו, שאין לזקוף את ניהול ההליך המשפטי בשלמותו לחובת הנאשמת, היות והטיעון שהועלה על ידה, לפיו העסקה בת יום בשבוע, אף שנמשכה שש שנים, אינה מקימה עילה להגשת כתב אישום בהתאם להנחיות המאשימה להגשת כתבי אישום במקום הטלת קנס מינהלי הוא "טיעון משפטי ראשוני שדרש הכרעה לגיטימית" (ר' פרוטוקול עמ' 63 שורות 8-7).

23.
זאת ועוד. לטענת הסנגור מדובר בנאשמת נורמטיבית, ישרה והגונה אשר טעתה בהבנת המצב המשפטי, "שילמה ביטוח לאומי באופן רציף לעובדת לאחר שעיינה בהנחיות שהופיעו באתר ארגון זכויות מוביל וראשי וגם אם אין מדובר בתחליף לייעוץ משפטי, הרי שכן פעלה כפי שסברה שנכון, הוטעתה להניח שהיא רשאית להעסיק את העובדת שגם כאן מדובר במקרה חריג של מישהי שזכאית למעמד בישראל וזכאית לעבוד באופן חופשי בישראל מכח יחסים זוגיים עם אזרח ישראלי ותא משפחתי שכולל ילדים משותפים "(ר' פרוטוקול עמ' 63 שורות 19-13).

24.
הסנגור עתר לגזור על הנאשמת קנס בגובה 10,000 ש"ח בגין ביצוען של עבירות לפי סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק וקנס בגובה 5,000 ש"ח בגין ביצוע עבירה של אי עריכת ביטוח רפואי בהתאם להוראת סעיף 2(ב)(3) לחוק (ר' פרוטוקול עמ' 63 שורות 28-20).

25.
באשר למשך ההעסקה – יפים לענינו דבריו של בית הדין הארצי לעבודה:

"הנימוק לפי סעיף 5(ג)(6) להנחיות 2012 של ביצוע העבירה "למשך זמן ניכר", מהווה שיקול לפי סעיף 5 ד. להנחיות 2008 העוסק בביצוע עבירה "במשך תקופה ממושכת". משנקבע בעניין מגנצי כי ביצוע העבירה למשך שלושה שבועות עונה על דרישות "זמן ניכר" ו"ותקופה ממושכת" גם יחד, הדברים נכונים מכח קל וחומר בגין תקופת העסקה ללא היתר של חמישה חודשים.

טענות דומות של נאשמים בהעסקת עובדים במשק בית נדונו ונדחו, בעקבות עניין מגנצי, גם בהליכים נוספים (ראו בין היתר:
ע"פ (ארצי) 49909-12-15
קישון – מדינת ישראל

[פורסם בנבו]
(19.12.2017). להלן –קישון;
ע"פ (ארצי) 55968-03-17
מדינת ישראל
– רחמינוב


[פורסם בנבו]
(18.3.2018). להלן –רחמינוב;
ע"פ (ארצי) 32845-07-15
מדינת ישראל
– פילוסוף זרניצקי


[פורסם בנבו]
(24.6.2018). להלן – זרניצקי)".


(עפ (ארצי) 36714-07-17 זאב שהם - מדינת ישראל
(2019))

מן הדברים דלעיל עולה, איפוא, כי העסקה חד שבועית לתקופה שנמשכה שש שנים, אינה יכולה להחשב כ"העסקה זמנית" או חד פעמית" שיהיה בה כדי להשפיע, לקולא, על גזר הדין. וכפי שנכתב בהכרעת הדין:

איני מוצאת לקבל את פרשנות הנאשמת, כי העסקה חד שבועית משך שש שנים, כמוה כהעסקה בת ימים בודדים. חשבון פשוט מראה, כי עובדת שהועסקה פעם בשבוע משך 52 שבועות בשנה ובמשך שש שנים, עבדה, בפועל, 312 ימים שהם למעלה מארבע עשר חודשים רצופים (בהנתן
22 ימי עבודה בחודש) או 12.5 חודשי עבודה בהנתן 25 ימי עבודה בחודש, חישוב ההולם הקף העסקתה של עובדת זרה במשק בית במתכונת של
live in
.

26.
זאת ועוד. באשר לטענה לטעות במצב הדברים - ובכלל זה, כי בשנת 2014 בדקה הנאשמת באתר "קו לעובד" מהן זכויותיה של העובדת הזרה, ולא צוין ב"זכותון לעובדים זרים בישראל" שנמצא באתר האינטרנט של "קו לעובד" כי יש לערוך לעובדת ביטוח רפואי, ואף טענתה הנוספת של הנאשמת כי טעתה לחשוב, כי העובדה שלעובדת הזרה ילד/ה ובן זוג ישראלי מקימה חזקה שאין לערער אחר חוקיות העסקתה - לא מצאתי לקבל את הטענה.

27.
טענת הנאשמת בדבר טעות במצב הדברים אינה יכולה לעמוד. בסעיף 39 להכרעת הדין כתבתי:

הנאשמת ראיינה את העובדת הזרה ושאלה אם היא מחזיקה ברשיון לעבוד בישראל והעובדת השיבה לה ש"היא הייתה חוקית, תחילה בסיעוד ואז גם עבדה גם באיזה קיבוץ-אחראית מטבח ואז היא הסבירה שהיא התחתנה ויש לה תינוקת ושהיא
בהליכים משפטיים לקבל רשיון עבודה
" (ר' מא/7 בשורות 34-31) (הדגשה שלי – י.ז.ג). מהדברים דלעיל עולה, אם כן, שהנאשמת ידעה כי לעובדת הזרה נשוא כתב האישום אין רשיון לעבוד בישראל, אף שחשבה "אם יש בעל ישראלי ותינוק אז זה רק ענין טכני עד שנותנים לה רשיון לעבוד" (שם, בשורות 39-38). אף בחקירתה בפני
העדיה הנאשמת, כי העובדת הזרה אמרה שהיא חוקית ושאי אפשר לגרש אותה ושכרגע יש איזה בעיה...
שיש איזה שהיא בעיה והיא בהליכים משפטיים מול משרד הפנים
" (ר' פרוטוקול עמ' 30 שורות 19-15) (הדגשה שלי – י.ז.ג)

טול והוסף לזה, כי משך שלוש השנים הראשונות להעסקתה של העובדת הזרה, לא ערכה הנאשמת כל בירור בנוגע לזכויותיה של העובדת הזרה ובכלל זה חובת עריכת ביטוח רפואי.

28.
לקולא תשקל העובדה שזוהי העבירה הראשונה של הנאשמת וכי העבירה נעברה שלא במסגרת משלח ידה (ר' פרוטוקול עמ' 60 שורה 19). שוכנעתי, כי החרטה שהביעה הנאשמת בדבריה היא חרטה כנה ומלאה, כפי שציינה (ר' פרוטוקול עמ' 64 שורות 6-2) וכי הפנימה את ההליך הפלילי ומשמעות ביצועה של העבירה. לחומרא תשקל העובדה, שהעסקת העובדת הזרה נמשכה שש שנים וכי בנוסף להעסקת העובדת הזרה, ללא התר שבדין, לא ערכה לה הנאשמת ביטוח רפואי, ולמצער, לא וידאה כי העובדת הזרה אכן רוכשת, על חשבונה, ביטוח רפואי הכולל כיסוי רפואי מספק (ר' דברי הנאשמת, פרוטוקול עמ' 64 שורות 6-3).

29.
בעפ (ארצי) 33-10
סימון ביטון - מדינת ישראל
(2010) אישר בית הדין הארצי לעבודה את גובה הקנס שהוטל עליו על ידי בית הדין האזורי לעבודה שעמד על 15,000 ש"ח בגין העסקת עובד זר שלא כדין תוך שקבע, כי סכום זה נקבע בהתחשב במשך הזמן שחלף מעם ביצוע העבירה: העבירה בוצעה בשנת 2003 וכתב האישום הוגש בשנת 2008, ומצבו הרפואי של המערער. בעפ (ארצי) 55968-03-17 מדינת ישראל
- אדן רחמינוב (2018) לא מצא בית הדין הארצי לעבודה להתערב בגובה הקנס שנגזר על המערערת בבית הדין האזורי לעבודה ועמד על 12,000 ש"ח בגין העסקת עובדת זרה ללא התר משך חודשיים ימים, וקבע כי סכום זה
"
נפסק על הצד הנמוך ביותר. בכל מקרה הוא
מצוי במתחם הענישה עליו הסכימו הצדדים
"
.

30.
בשים לב למדיניות הענישה, אני מטילה על הנאשמת קנס בסך של 21,000 ש"ח בגין ביצוע העבירות לפי סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק וקנס בגובה 10,000 ש"ח בגין ביצוע עבירה של אי עריכת ביטוח רפואי לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק. הקנס ישולם הוא בעשרה תשלומים שווים, אשר הראשון בהם ישולם ביום 15.7.2019 והתשלומים הנותרים בכל 15 לחודש עוקב.

31.
כמו כן אני מורה לנאשמת לחתום, בתוך 14 ימים מיום המצאת גזר הדין לידיה, על התחייבות להמנע מביצוע עבירות לפי סעיפים 2(א)(1), 2(א)(2) ו-2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991. ההתחייבות תכנס לתוקף ביום חתימתה ותעמוד בתוקף למשך שלוש שנים.




ניתן היום,
ו' סיוון תשע"ט, 09 יוני 2019, בהעדר הצדדים.












העז בית דין אזורי לעבודה 13376-03/18 מדינת ישראל נ' נועה נבו (פורסם ב-ֽ 09/06/2019)