פסקי דין על יהודית אזערי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי | פסקי דין על ניו-פארם דראגסטורס | פסקי דין על כלל חברה לביטוח |

42551-08/14 א     05/06/2019




א 42551-08/14 יהודית אזערי, המוסד לביטוח לאומי נ' ניו-פארם דראגסטורס בע"מ, כלל חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 42551-08-14 אזערי ואח' נ' ניו-פארם דראגסטורס בע"מ
ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופט
אהרון שדה


תובעים

1.יהודית אזערי

2.המוסד לביטוח לאומי


נגד


נתבעים

1.ניו-פארם דראגסטורס בע"מ

2.כלל חברה לביטוח בע"מ





(צדדי ג'-הוגשה פשרה שקיבלה תוקף

פסק דין
)




פסק דין


התובעת ילידת 1948 נפגעה לטענתה בתאונת עבודה שאירעה ביום 21.12.11 בחנות השייכת לנתבעת 1 כשהנתבעת 2 היא מבטחתה.

לטענת התובעת, היא החליקה על נוזל כלשהו
שהיה על הרצפה באזור המדפים, נחבלה ופונתה באמבולנס לבית החולים רמב"ם. אצל התובעת אובחנו שברים והיא שוחררה לביתה לאחר טיפול עם המלצה למנוחה.

ד"ר ליאור דיין המומחה מטעם התובעת קבע לה נכות אורתופדית צמיתה בשיעור 35% , נכות שנקבעה גם ע"י המל"ל, בגין הגבלה קשה של תנועות כתף שמאל.
ד"ר א. פשיניאן גם הוא מומחה מטעם התובעת קבע לה נכות נפשית בשיעור 10%.

המל"ל הצטרף גם הוא כתובע נוסף לשיפוי בגין תגמולים ששילם לתובעת.

הנתבעות מכחישות את החבות והנזק ושלחו הודעת צד ג' לחברות הניקיון הרלבנטיות, במישור היחסים שבין הנתבעות לצדדי ג' וביניהם לבין עצמם, הושג הסדר למקרה שהתביעה כנגד הנתבעות לא תידחה.

ד"ר א. בן אפרים, המומחה מטעם הנתבעות בשטח הנפשי קבע כי לתובעת לא נותרה נכות נפשית עקב התאונה.
ד"ר מ. קליגמן המומחה מטעם הנתבעות בשטח האורתופדי קבע לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 25%

התובעת נחקרה והצדדים הגישו טיעונים בכתב.

גרסת התובעת לאירוע התאונה
עדות התובעת עשתה סך הכל רושם אמין, היא העידה שהחליקה
במעבר בין המדפים עקב הימצאות חומר נוזלי שהיא משערת כיום שהוא סבון או שמפו ברם איננה יכולה להעיד בוודאות מהו. התובעת שללה אפשרות להחלקה או נפילה מסיבה אחרת, ציינה כי חל איסור ולכן לא נעלה נעלי עקב, לא הייתה סיבה רפואית לנפילה וכי זו ארעה רק בגלל אותו חומר שנשפך בזמן כלשהו על הרצפה.

התובעת לא ראתה את החומר לפני הנפילה ולא זכרה בדיוק מה היה צבעו או מרקמו תוך שהיא מציינת כי מיד עם הנפילה חשה כאב עז שערפל את חושיה.

הנתבעת שכופרת באירוע ובפרטי גרסת התובעת הפנתה למספר רישומים בהם אין פירוט מדויק של סיבת הנפילה ברם הני מחזיק בדעה כי הפרמדיק באמבולנס, הרופא הרושם את סיכום המלר"ד וכיו"ב, אינם בגדר מי שצריכים לחקור את הנפגעים "חקירה נגדית" ביחס לנסיבות האירוע, יש לזכור כי הנפגע בד"כ סובל מכאבים, מבולבל והדבר האחרון שעובר בראשו זה למסור פרטים ופרטי פרטים לצורך ההליך המשפטי העתידי.

אם במקום אחד נרשם "החליקה" די בכך וזה גם נכון. אם במקום האחר נרשם "לדבריה נפלה בזמן העבודה" די בכך וגם זה נכון, אין בנמצא גרסה סותרת כזו שיכולה להעיד עם תאונה שארעה באופן אחר או במקום אחר.

הנתבעות מפנות לכך שעדות התובעת היא עדות יחידה של בעל דין וכי התובעת נמנעה מלהביא עדים שלכאורה היו במקום ויכולים להעיד על התאונה. מהבחינה המשפטית צודקות הנתבעות. יש מקום להוסיף כי אותן תעודות רפואיות שבהן נרשמה גרסה מפי התובעת אינן יכולות לחזק את עדות התובעת שכן מדובר ב"חיזוק עצמי" לו אין משקל. מנגד, לעיתים התרשמות מעדות היא כזו שלא באמת צריך להחמיר עם העד כדי שיחפש לו חיזוק לעדותו, מקל וחומר כשבמקרה כאן העדים האחרים עליהם רמזה או בשמם נקבה התובעת הם עדים שזהותם ידועה גם לנתבעת (עובדי הסניף) ואם היה בנמצא דבר מה הממוטט את גרסת התובעת, הייתה דואגת הנתבעת לזימונם.



משכך הנני מקבל ברובה את גרסת התובעת ולצורך

פסק דין
זה, התאונה ארעה כאשר התובעת פנתה לעזוב את מקום עבודתה, עברה בין המדפים ואז החליקה על חומר כלשהו שהיה על הרצפה תוך שהיא וכפי הנראה אף אחד אחר, לא הבחין בן לפני התאונה ושאיש, כולל היא, לא מסוגל לומר מהו בדיוק אותו חומר, מה מקורו, איך ומתי נשפך או איך הגיע בדרך אחרת לרצפת החנות. אין בנמצא מידע ביחס לגודלו או כמותו של החומר קרי המפגע שנטען שגרם לתאונה.

החבות לאירוע התאונה
נראה שאין חולק כי לנתבעת קיימת חובת זהירות מושגית וכי היא צריכה לנקוט באמצעים סבירים על מנת לשמור על בטיחותם של הנכנסים לחנותה.

השאלה שצריכה להיבחן בתיק זה היא האם קמה חובת זהירות קונקרטית, האם נוצר סיכון צפוי בלתי סביר וביחס אליו ננקט מחדל מצד הנתבעת שיש לו קשר סיבתי לתאונה ולנזק?

יש לקבל את טענת הנתבעת בדבר עמדת הפסיקה כפי שהוזכרה בסיכומיה ובפרט פסק הדין שצורף ביום 8.8.18 בת"א 3333-10-13 בר ואח' נגד שופרסל בע"מ (ניתן ביום 5.8.18 ע"י כב' השופטת אידית קליימן-בלק בבית משפט השלום בתל אביב) וראיתי לנכון לצטט את הפרק הדן במסגרת הנורמטיבית באותו

פסק דין
במלואו:

"דיון והכרעה- המסגרת הנורמטיבית
1.
הלכה פסוקה שנקבעה עוד בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש לז (1) 113,
(להלן: " הלכת ועקנין") כי ביחסי השכנות בין בעל מקרקעין לבין מוזמן בר רשות המבקר במקרקעין, קיימת חובת זהירות. עוד נקבע כי חובת זהירות נבחנת על פי מבחן הציפיות. מבחן זה מחייב את ההבחנה בין "סכנה רגילה" לבין "סכנה בלתי רגילה", שכן רק בגין זו האחרונה מוטלת חובת זהירות קונקרטית. הלכת ועקנין קבעה כי לא כל נזק הצפוי מבחינה פיזית, הוא נזק שיש לצפותו במישור הנורמטיבי, שכן חיי היומיום מלאים בסיכונים ולא על כל סיכון, הנובע מפעילות אנושית שכיחה יש להטיל אחריות. הטלת אחריות רק בגין סיכון בלתי סביר, באה לאזן בין שני אינטרסים; חופש הפעולה והאינטרסים החברתיים או הכלכליים בפעילות יוצרת הסיכון מזה, והצורך להגן על הרכוש והגוף מזה. דהיינו, רק בגין סיכון בלתי סביר, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתרה, מוטלת אחריות. ראה בהלכת ועקנין עמ'
126
:

" חיי היומיום מלאים סיכונים, אשר לעיתים מתממשים וגורמים נזקים מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין, הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת, סיכונים אלו סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון..." (הדגשה אינה במקור- א.ב.
(
2.
ראה גם ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל פ"ד מז(3) עמ' 345, שם החליק התובע על בוץ במהלך עבודתו בחפירת מסילת ברזל. כך ציין כב' השופט חשין בפסק דינו בעמ' 349 בלשון כללית:
" אכן, סיכוני חיים ובריאות אורבים לפתחנו כל העת, ובהולכנו אל מקום פלוני לא נדע אם נגיע אליו. לכל נזק יש שם ברפואה, אך לא לכל נזק יש שם של אחראי במשפט. לא כל נזק שניתן לצפותו (באופן תיאורטי), המשפט מטיל בגינו אחריות נורמטיבית..." (הדגשה אינה במקור- א.ב.
(
3.
ראה גם ע"א 862/80 עירית חדרה נ' זוהר פ"ד לז(3) 757, ע"א 343/74 גרובנר נ' עיריית חיפה פ"ד ל(1) 141, וע"א 915/91 מ"י נ. לוי פ"ד מח (3) 45 . בפרט, באשר למקרי נפילה, נאמר בהלכת ועקנין כדלקמן:
"...מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעיתים למעוד ולהחליק. "נפילה" או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים...אלה הם סיכונים סבירים אשר יש להכיר בהם ולחיות עימם בחיי היומיום..." ..." (הדגשה אינה במקור- א.ב.
(
4.
הלכה זו, שורשיה עוד בת.א. 277/59 (מחוזי ירושלים) פרלשטיין נ' מעלה החמישה פס"מ ל"ח 104,שם נפסק כי נפילה הינה תופעה רגילה ועצם העובדה שמוזמן נפל, אין בה כשלעצמה כדי להצביע על רשלנות של בעלי או מחזיקי המקום.
5.
בע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני
מיום 15/7/2013 (להלן: "הלכת פלוני") הוצע

מודל עדכני להלכת ועקנין בכל הנוגע לניתוח עוולת הרשלנות, כאשר
עיקרו של מודל זה הוא:
"...לבחון תחילה את ההתנהגות שגרמה לנזק, קרי, ההתרשלות עצמה, במסגרתה להפעיל את מבחן הציפיות, ורק לאחר מכן לבחון את קיומה של חובת הזהירות במובן של מסננת של שיקולי מדיניות השוללים את האחריות חרף קיומה של התרשלות..." (הלכת פלוני עמ' 11).
6.
וראה הדברים בעמ' 16-17 לפסק הדין:

"... בעוד שעל פי המודל המסורתי סדר הדברים הוא תמיד "חובה תחילה", הרי שהמודל המוצע של "התרשלות תחילה", לא יחול בכל מקרה ומקרה, אך יחול במרבית המקרים הנידונים באופן שכיח בבתי המשפט והמשתייכים ל"ליבת דיני הנזיקין" (
גלעד,

גבולות האחריות
עמ' 469). הכוונה לאותם נזקים פיזיים של ניזוקים ישירים המהווים את חלק הארי של תביעות הנזיקין הנידונות בבתי המשפט, שלגביהם כבר התפתחה מעין חזקת חובה בפסיקה. לכן, אין טעם לחזור ולהידרש מבראשית לשאלת חובת הזהירות של מעביד-עובד, רופא-חולה, מורה-תלמיד, נותן שירות-לקוח, בעלים ומחזיק במקרקעין וכיו"ב. במקרים מעין אלה, המהווים את מרבית תביעות הנזיקין המתנהלות בבתי המשפט, נתחיל בבחינת ההתרשלות, לאחר מכן בקשר הסיבתי, ובסוף הדרך נבחן אם קיימים שיקולי מדיניות בגינם יש לשלול את החובה (מה שחריג כשלעצמו בסיטואציות הנמצאות בליבת דיני הנזיקין).
.." (הגדשה אינה במקור- א.ב.)
7.
לשון אחר, סדר הדברים בבואו של בית המשפט לבחון קיומה של עוולת רשלנות לפי המודל המוצע הוא "
התרשלות תחילה ולאחר מכן החובה
". (הלכת פלוני עמ' 12). וכלשונו של כב' השופט עמית בעמ' 16 לפסק הדין:

"... על פי המודל המוצע, תרשים הזרימה הוא כלהלן: בחינת ההתרשלות (ההתנהגות העוולתית) – קשר סיבתי (הזיקה בין ההתנהגות העוולתית לבין הנזק) – שיקולי מדיניות (בהינתן התרשלות וקשר סיבתי האם רצוי לשלול את האחריות).
.."
8.
בהמשך הניתוח, מזקק כב' השופט עמית ומגדיר מה ייראה כהתנהגות עוולתית= כהתנהגות היוצרת סיכון צפוי ובלתי סביר. מנגד, התנהגות היוצרת סיכון צפוי וסביר או סיכון לא צפוי ולא סביר, הינה התנהגות שאינה עוולתית. ראה סעיף 21 עמ' 17 להלכת פלוני.

"...נסכם את הדברים בהצגת האפשרויות השונות:

התנהגות היוצרת סיכון צפוי וסביר = התנהגות לא עוולתית.

התנהגות היוצרת סיכון צפוי ולא סביר =
התנהגות עוולתית
.

התנהגות היוצרת סיכון לא צפוי וסביר = התנהגות לא עוולתית.

התנהגות היוצרת סיכון לא צפוי ולא סביר = התנהגות לא עוולתית.
ובקיצור, נקודת המוצא היא כי התנהגות מסוימת תאופיין כעוולתית, כאשר היא יוצרת סיכון צפוי ובלתי סביר, ומכאן, שהנזק מושא התביעה צריך להיות התממשות של אותו סיכון..." (הדגשה אינה במקור- א.ב.)
9.
ומן הכלל אל הפרט; כפי הצבענו לעיל, דומה שאין צורך להכביר מילים בקיומה של חובת זהירות במערכת היחסים שבין בעלים או מחזיק במקרקעין לבין מוזמן המבקר בשטחם. חובה זו כחובה מושגית נקבעה בפסיקה ענפה והינה בבחינת הלכה פסוקה שאינה צריכה ראיה מאחר ויחסי שכנות של בעל מקרקעין- בר רשות, נמצאים בליבת דיני הנזיקין. הוא הדין לגבי קיומה של חובת זהירות קונקרטית בין בעלי הדין מושא תביעה זו, שהרי אותו הרציונל חב לגביהם: סניף הסופר הרלוונטי ברמת אביב חב חובת זהירות כלפי הבאים בשעריו, לרבות התובעת דנן.
10.
יחד עם זאת נקבע בפסיקה עליה הצבענו לעיל כי ככלל, נפילה, מעידה או החלקה הינם סיכון טבעי ורגיל בפעילות בני האדם ושכיחותו בלתי מבוטלת בשגרת היומיום, ועל כן לא כל נפילה או החלקה תקים חבות אוטומטית של בעלי המקרקעין בשטחו ארעה הנפילה/החלקה כלפי המבקר.
11.
משכך, השאלה הנשאלת אשר סביבה יסוב הדיון היא: האם בנסיבות המקרה דנן ועל בסיס המסכת הראייתית שנפרשה בפני
בית המשפט, עמדה התובעת בנטל השכנוע להוכיח קיומו של סיכון צפוי ובלתי סביר אשר הוא בלבד מקים התנהגות עוולתית ביחס לנתבעת?

(ההדגשות במקור)

הדברים נכונים ויפים גם להכרעה כאן.
יש לומר, לא יעלה על הדעת ואין כל סבירות בדרישה כי לפני כל אדם המהלך במרכז מסחרי או קניון, ברחוב, בבניין ציבורי וכיו"ב, ילך עובד ניקיון צמוד אשר ידאג לנקות את מסלול הליכתו מכל לכלוך שהוא, גם אם זה נוצר שניות או דקות לפני כן. בלתי אפשרי ובלתי סביר לשים בכל גן ילדים רגיל סייעת אחת על כל ילד ובבית חולים אחות אחת או רופא אחד על כל חולה.

הדוגמה לעיל קיצונית ברם גם הטלת חובה לשכור מספר רב מאד של עובדי ניקיון כך שיהיו (כמעט) בכל רגע נתון (כמעט) בכל מקום ובכל פינה בכל קניון, חנות, רחוב, מבנה וכיו"ב איננה סבירה. מדובר בעלויות אדירות שיתגלגלו בסופו של דבר על הציבור אשר יעדיף לבצע את רכישותיו דרך אלטרנטיבות זולות יותר, כאלו שאין בהן עלויות אחזקה אסטרונומיות, דבר שיפגע אנושות באפשרויות ההעסקה ובמטה לחמם של עשרות או מאות אלפים המתפרנסים מפעילות הקניונים, מרכזי הקניות ומבני הציבור הגדולים ויפגע קשות ביכולת ליהנות מאורח חיים חופשי שאיננו נשלט ע"י אינספור "מפקחים", שלטי אזהרה מיותרים ומספר רב מדי של אנשים עם עגלה ומטאטא שאינם באמת קשורים למקום ולזמן בהם מתקיימות חוויה או פעילות כלשהן.

זאת ועוד, מדיניות של הטלת חובה אבסולוטית או כמעט אבסולוטית על כל מי שאיננו הנפגע יביא להעברת מסר שגוי על פיו האדם הרגיל, זכויות לו לרוב וחובות אין, תמיד ימצא מישהו אחר אשם שיפצה אותו והוא, אין עליו שום חובת זהירות שום אשם או אשם תורם וכולם צריכים לדאוג לשלומו, כולם חוץ ממנו עצמו.
אלא שאם כל אחד יעצום עיניים, לא יסתכל לאן הולך, יפתח לו התנהגות ותפישה לפיהן מה שקורה סביבו לא מעניין אותו ויחיה בהרגשה ש"יש ביטוח" ו"יהיה בסדר" כי יהיה מי שיפצה, יביא הדבר לריבוי תאונות דווקא שכן לא פעם הציבור, אותה קבוצה של מי שעלולה להיפגע בתאונה, עליה החובה להיזהר אך גם להזהיר ודומני כי תיק זה מהווה דוגמה מצוינת לכך, אם אותו נוזל נשפך (אולי) בשגגה ע"י לקוח שפתח בקבוק שמפו (לשם הדוגמה) ואותו לקוח היה פונה למישהו בסניף ומודיע לו על כך (תכונה הנקראת אחריות ולעיתים גם אכפתיות) יש להניח שהנוזל היה מנוגב מיד והתאונה הייתה נמנעת כך גם אם אחד/ת מהעובדים/ות הרבים/ות בסניף היה מסתכל ומבחין בנוזל ופועל לטיפול במפגע.

כמובן שאם מדובר היה בנוזל שקשה להבחין בו ושנשפך שם זמן קצר לפני התאונה (מה שכנראה קרה בפועל) הרי כאן באמת אין כל אשם שניתן להטיל על גורם ידוע ברם על כך בהמשך.

לא פעם, בתיקים שבהם ישנו תיעוד מצולם של התאונה/הנפילה, מתברר כי זו הייתה בלתי נמנעת וכי הגורם לה הוא צד שלישי ששניות או דקות קודם לכן, שפך דבר מה על הרצפה, לעיתים בשוגג ושלא הייתה באמת אפשרות שמישהו מטעם המקום או מטעם חברת הניקיון יספיק להבחין בו ולנקוט פעולה לנטרול הסיכון (כך למשל התברר בתיק אחר שהתנהל לפני הנוגע להחלקה בקניון שחצי דקה לפני נפילת הנפגעת, עברה במקום אם עם שני ילדיה ולאחד מהם נפל כדור גלידה עליו החליקה שם הנפגעת וחרף נזק משמעותי שנגרם לה, לא נמצא במהלך בירור תביעתה גורם שיפצה אותה ).

ומכאן חזרה לנסיבות הספציפיות של תיק זה. אין חולק כי החומר שגרם להחלקת התובעת לא נשפך בכוונה או אפילו בשוגג ע"י מי מעובדי הנתבעת, למצער לא נטען ובוודאי לא הוכח כך, קביעה זו מצמצמת את בחינת חבותה של הנתבעת ויש לבחון האם באמת נוצר כאן סיכון צפוי ובלתי סביר שמולו קיים מחדל מצד הנתבעת 1.

מהרגע שהתובעת איננה יכולה להעיד על טיב ומהות אותו נוזל, נפגעת בצורה אנושה יכולתה להוכיח כי מדובר בסיכון שהוא צפוי מחד גיסא ובלתי סביר מאידך גיסא.
הדברים הינם בבחינת קל וחומר כשאין שום ראיה על המועד בו נוצר לכאורה המפגע הנטען.

כבר עתה יש לומר כי טענת התובעת ביחס לשילוט קבוע המתריע בפני
החלקה בסניף סופר פארם נדחית ואין בה כל הגיון, איש איננו באמת חושב או מאמין שרצפת החנות אמורה להיות חלקה יותר מכל משטח או מקום אחר ואם יוצבו אין ספור שלטי אזהרה כל מספר מטרים בכל רחוב או מרחב, בכל שטח או דרך כשלא טבוע בהם סיכון מיוחד להחלקה יהיה הדבר בבחינת מפגע סביבתי ובבחינת צעקת "זאב זאב" שאיש לבסוף, לא יתייחס אליה ובצדק.

הרצון לשפר ולהציב במסגרת פסיקת בתי המשפט רף בטיחות גבוה יותר לגיטימי ואף רצוי אך אל לו לבית המשפט לקבוע נורמות שלא ניתן לעמוד בהן, שיקולי המדיניות בדיני הנזיקין לוקחים בחשבון מכלול שיקולים לרבות עלות נקיטת אמצעי בטיחות ומניעת הנזק
והצורך לאפשר מהלך חיים ומסחר חופשי ככל הניתן. לא בכדי פקודת הנזיקין ודיני הנזיקין לא קובעים אחריות אבסולוטית במקרה של נזק, גם כשמדובר בנזק משמעותי. לשם פיצוי על נזקים שאין להם "כתובת" הוקם בין היתר התובע 2 בתיק זה-המוסד לביטוח לאומי
-במקרה כאן ענף נפגעי עבודה.

בנסיבות המקרה כאן, מצבה של התובעת בהוכחת החבות מורכב אף יותר שכן למרות היותה עובדת הסניף, מי שמכירה היטב, יש להניח גם ברמה האישית, את חבריה לעבודה, את מנהלי הסניף ואולי אף את עובדי הניקיון מטעם צדדי ג' שהיו מגיעים מדי יום, אין שום ראיה, אף לא טענה כי החומר היה בולט לעין (ואם היה כזה, האשם התורם של התובעת ממילא היה מכריע) וחשוב מכך, אין ראיה, טענה ובוודאי לא עדות של מי מטעם הנוכחים בסניף על פי ניתנה הודעה לאחראי במקום מטעם הנתבעת על המפגע הודעה שהייתה יוצרת, במידי, חובה להזהיר או לחסום גישה למקום ולנקות את החומר.

יש גם לומר, אין כל עדות לכך שגם אחרי שהתובעת נפלה, ניגש מישהו "וניקה משהו" במקום התאונה כך שגם חרף הגישה המקלה בה נקטתי ביחס לגרסת התובעת, אין באמת בסיס עובדתי לקביעת חבות במקרה הנדון כאן.

התובעת לא עמדה בנטל המוטל לפתחה, מעבר לכך שנפלה במקום עבודתה, ככל הנראה עקב החלקה על חומר שטיבו מקורו ומועד היווצרותו לא ידוע ונפגעה כעולה מהתעודות הרפואיות, לא הוכח שום דבר שיכול לבסס מקנה בדבר אחריות ברובצת לפתחה של הנתבעת 1.

הגם ששוב אין הדבר רלבנטי משלא עבר הנטל לנתבעות, הנתבעת 1 המפעילה סניפים רבים התקשרה עם צדדי ג' ע"מ שאילו ידאגו לכל עבודות הניקיון בסניפים השונים. אפשר להתווכח על היקף השירותים שניתנו בפועל אבל אי אפשר להוכיח כל קשר סיבתי בין היקף כזה או אחר שסוכם בין הצדדים ולבין התאונה כשאין שום מידע ביחס לסיכון שגרם לתאונה כאן וליכולת לאתר אותו מבעוד מועד. אין שום ראיה, גם לא ראשית ראיה לכך שהסניף בו עבדה התובעת היה מלוכלך ומוזנח מה שהיה יכול להעיד על היקף עבודות ניקיון נמוך מדי ולכאורה במאזן הנדרש נראה כי בפועל הייתה התאמה בין שירותי הניקיון כפי שניתנו ולבין הצרכים היומיומיים, כאמור, נושא זה שוב איננו רלבנטי ואין בתיק דבר שמוביל לצורך לדון בו מעבר לאזכורו.

סיכום
:

מכל הטעמים לעיל והגם שנקודת המוצא היא שהתאונה ארעה בדומה למה שמתואר ע"י התובעת, לא הוכח כי היא נגרמה ע"י סיכון צפוי ובלתי סביר, סיכון לגביו ננקטה התרשלות או ננקט מחדל מצד הנתבעת 1 ואשר הביאו לנזק נשוא התביעה.

ללא ספק נגרם לתובעת נזק, (ולא בכדי הנזק הוערך על ידי בעת מתן הצעה על בסיס תחשיבים), התובע 2 שילם לתובעת 1 כחובתו על פי דין גמלאות בגין התאונה אך לא הוכחה חבות מצד הנתבעות לתשלום יתרת הנזק ובכלל ומשכך נדחות 2 התביעות, זו של התובעת 1 וזו של התובע 2.

אשר להוצאות, הנתבעות לא הביאו שום עד, קבעתי כי אני מקבל את הגרסה לפיה התאונה ארעה בשטח החנות-הסניף ובשקלול טעמים נוספים הגעתי למסקנה לפיה אין לחייב את התובעים בהוצאות.


אשר להודעות צד ג', המודיעות והצדדים השלישיים הגיעו להסכם פשרה שקיבל ביום 26.11.19 תוקף של

פסק דין
ללא ניהול הליך הוכחות ביניהם ולבין עצמם, פסק הדין בעניינם עצמאי ועומד בפני
עצמו אם כי בפועל, איננו בעל השלכות מעשיות נוכח דחיית התביעות.


ניתן היום,
ב' סיוון תשע"ט, 05 יוני 2019, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 42551-08/14 יהודית אזערי, המוסד לביטוח לאומי נ' ניו-פארם דראגסטורס בע"מ, כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 05/06/2019)