פסקי דין על רומן פרבר | פסקי דין על הפניקס חברה לביטוח בע"מ

62565-07/17 תאמ     05/06/2019




תאמ 62565-07/17 רומן פרבר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בראשון לציון
כב' השופט רפי ארניה



תא"מ 62565-07-17 פרבר נ' הפניקס חברה לביטוח
בע"מ


תיק חיצוני: קיים תיק עזר לשופט



התובע:

רומן פרבר
ע"י ב"כ עו"ד ענת אשכנזי


נגד


הנתבעת:

הפניקס חברה לביטוח
בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אלירן ג'נאח




פסק דין


תביעה כספית על סך של 27,910 ₪ בגין נזקי תאונת דרכים.
רקע וטענות הצדדים
1.
בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה זו, היה התובע הבעלים של רכב מ.ר. 74-440-68.
התובע ביטח את רכבו אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח מקיף.
2.
על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 2.5.2017 בשעה 22:00 או בסמוך לכך, יצא התובע לנסיעה לילית ברכבו באזור הסמוך למקום מגוריו, בגדרה. במהלך נסיעה ברחוב מרבד הקסמים, פגע רכבו ברכב צד ג' מ.ר. 63-366-73 וכתוצאה מהתאונה ניזוק רכבו של התובע באופן שהוא הוגדר כ"אובדן מוחלט".
לאחר התאונה, פנה התובע אל הנתבעת בבקשה לקבלת תגמולי ביטוח. ואולם, הנתבעת דחתה את דרישתו בטענה כי מסר פרטים כוזבים על נסיבות התאונה, גובה הנזקים לרכב המבוטח ולצד ג' וכן בנוגע לזהות הנהג (מכתב הדחייה מיום 9.7.2017 צורף כנספח ו' לכתב התביעה).
נוכח האמור, עתר התובע לחייב את הנתבעת בגין נזקיו.
3.
הנתבעת טוענת מנגד כי אין מדובר בתאונה אותנטית אלא בתאונה שבוימה ולא אירעה כלל.
עוד נטען כי אף אם התאונה אכן אירעה, היה זה בנסיבות שונות מהנטען על ידי התובע ולפיכך, אין כיסוי ביטוחי לתאונה.



דיון והכרעה
4.



הלכה היא, וזו
נקודת המוצא להכרעה בתובענה זו
, כי הנטל הראשוני להוכיח התרחשות מקרה הביטוח – בענייננו התאונה - מוטל על המבוטח (ע"א 678/86 חניפס נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ
, פ"ד מ"ג (4) 177 (22.8.1989); ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ
נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד ס"א (3) 18 (5.10.2006)).
רק בשלב השני, ככל שאכן הוכח שהתרחש מקרה הביטוח, עובר הנטל אל כתפי המבטחת, הטוענת לפטור מחבותה, להוכיח את תנאי החריג לאחריותה.
5.
לפיכך, יש לבחון תחילה האם התובע עמד בנטל להוכיח, במאזן ההסתברויות, כי התאונה אירעה כפי גרסתו. לאחר שמיעת עדויות הצדדים ובחינת ראיותיהם, אני סבור כי התובע לא עמד בנטל זה.
להלן נימוקיי.
ראשית,
התובע לא זכר את המועד המדויק בו אירעה התאונה כאשר נחקר על ידי חוקר הנתבעת כשבועיים בלבד לאחר מועד התאונה, כאשר יש לציין כי על פי הנטען התאונה אירעה למעשה ביום העצמאות שאינו יום שגרתי.

כמו כן, קיימת אי התאמה בגרסת התובע במסגרת ההליך דנא לעומת גרסתו בפני
חוקר הנתבעת בנוגע לשעה בה אירעה התאונה. בעוד שבפני
חוקר הנתבעת טען התובע כי התאונה אירעה בשעה 20:00 בערב (עמוד 23 לתמליל, שורה 25), במסגרת ההליך שבפני
י טען כי זו אירעה בשעה 22:00 (סעיף 6 לכתב התביעה, סעיף 1 לתצהיר עדות ראשית של התובע וכן חקירתו בפני
י - עמוד 4 לפרוטוקול) . התובע עומת עם גרסתו בפני
החוקר בעניין זה ולא מסר הסבר מניח את הדעת (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 32 - 35).
שנית,
לא הוצגה חוות דעת או תמונות המעידות כי נגרם נזק כלשהו לרכב צד ג', לא כל שכן, כי נגרם נזק במוקד אחורי המתיישב עם תיאור התאונה על פי גרסת התובע. בחקירתו בפני
י העיד אוראל יוסף, בעל הרכב הנפגע, כי צילם את הרכבים במועד התאונה (עמוד 24 לפרוטוקול, שורות 12 - 17) ואולם, כאמור, התמונות לא הוצגו בפני
י.
שלישית,
הנזקים הנטענים מלמדים על עצמת פגיעה קשה. רכב התובע ניזוק באופן שהוא הוגדר כ"אובדן מוחלט" (ראו חוות דעת שמאי, נספח ה' לכתב התביעה) ורכב צד ג', על פי הנטען, ספג פגיעה קשה אף הוא (ראו עמודים 24 - 25 לפרוטוקול. בנוסף ראו תמלול חקירתו של אוראל יוסף -
עמוד 20, שורות 19 - 24).
במסגרת חקירתו על ידי חוקר מטעם הנתבעת, עמד אוראל יוסף על עצמת הפגיעה בתאונה:
"דובר: ראיתי שאני לא מספיק לפנות עצרתי את הרכב.
חוקר: אני האטתי את המהירות ועצרתי את הרכב.
דובר: ולפתע הרגשתי מכה חזקה בום מאחורה.
חוקר: ולפתע הרגשתי מכה חזקה בום מאחורה. כן.
דובר: ירדנו בהלם בבהלה, ירדתי מהרכב.
חוקר: אז אתה בהלם. נכון? בבהלה גם?
דובר: בטח מה? אתה יודע איזו עוצמה היתה?"
(עמוד 10 לתמליל, שורות 4 - 10)
ובהמשך:
"דובר: קיבל את הכריות מסכן לפנים, היה לו נראה לי לא יודע.
חוקר: הוא קיבל את הכריות לפנים
דובר: הוא היה כזה המום כזה. הראש שלו נפגע.
(עמ' 11 לתמליל , 1 - 3).
התובע העיד בעניין זה כדלקמן:
"ש. איך קורית התאונה? הוא בולם בפתאומיות?
ת. לא צפיתי את זה. הוא בלם כדי לפנות שמאלה, אני נסעתי מאחוריו. משום מה לא הייתי מספיק עירני ונכנסתי בו במלוא המהירות.
ש. באיזה מרחק היית ממנו בערך כשאתם בנסיעה?
ת. 15 מטר בערך, לא יודע להגיד בדיוק.
ש. באיזה מהירות היית בערך?
ת. לא יודע, באזור ה-40-50 לא יותר. לא נסעתי מהר.
ש. פגעת בו חזק?
ת. הוא כמעט עמד ואני נכנסתי בו במלוא המהירות שהייתי. האוטו שלי נפגע בחלק הקדמי, מכסה מנוע. בתוך התא עפו לי כמה חלקים"
(עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 20 - 29) (ההדגשות שלי - ר.א.) .
ואולם, על אף עצמת הפגיעה כמתואר לעיל, איש מהנהגים המעורבים לא פנה לקבלת טיפול רפואי.
העובדה כי לא עשו כן מעוררת תמיהה.
רביעית,
לא הובא לעדות מאן דהוא שעל פי הנטען היה נוכח במקום במועד התאונה. אומנם התובע טען כי לא היו עדים לתאונה (עמוד 31 לתמליל, שורות 10 -11. בנוסף ראו עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 11 - 14). כך גם העיד בפני
י בעל הרכב הנפגע, אוראל יוסף (עמוד 23 לפרוטוקול, שורות 11 - 15), ואולם בחקירתו על ידי חוקר הנתבעת טען אחרת מספר פעמים (ראו עמוד 12 לתמליל שורה 11, עמ' 20 שורה 8 וכן עמ' 22 שורה 1).
כמו כן, התובע נמנע מלהביא לעדות את הגורר שהזמין למקום אשר יתכן ויכול היה לשפוך אור על זירת התאונה.
הימנעות התובע מלהביא עדים אלה למתן עדות, מהווה ראיה שבעובדה כי היה בעדותם כדי להזיק לו והדבר פועל לחובתו (ראו ספרו של המלומד י' קדמי על הראיות, מהדורה משולבת ומעודכנת, התש"ע - 2009, כרך רביעי, עמוד 1891).
חמישית
, עדותו של מתן סילגי – להלן: "מתן", החבר של בנו, לא סייעה לתובע בהוכחת גרסתו.
מעבר לכך כי יש בין מתן לבין התובע היכרות אישית מוקדמת רבת שנים (עמוד 14 לפרוטוקול שורות 12 – 15), והופעתו המקרית במקום לאחר התאונה מעוררת תהיות, הרי שבמהלך עדותו סתר מתן את גרסת התובע ואף את גרסתו שלו כפי שהובאה בתצהיר עדותו הראשית. בהמשך עדותו שינה את גרסתו על מנת ליישב בין הדברים באופן שלא ניתן ליתן בו אמון.
כך בעוד התובע טען כי במקום התאונה היו חילופי דברים בינו לבין מתן, (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 33
- 35), הרי שמתן העיד בפני
כי לא עצר כלל לדרוש בשלומו של התובע אלא המשיך בנסיעתו: "הבנתי שיש סיטואציה של תאונה, המשכתי ופידלתי בערך 150 מ' לבית של שחר, עדכנתי אותו שראיתי את אבא שלו שם ושייסע לשם" (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 7 - 8) וכן כאשר נשאל "אני מבין שהסיבה שאתה נוסע ופשוט מזהה את אבא שלו וממשיך לנסוע כי הבנת שהוא לא פגוע בגוף" השיב "כמובן, אם הוא היה פגוע בגוף הייתי עוצר גם אם לא הייתי מכיר את הבן אדם" (שם, שורות 15 - 17). יש לציין כי גרסה זו סותרת את גרסתו של מתן בתצהיר עדותו הראשית (סעיפים 2 - 3 לתצהיר). בהמשך חקירתו שבפני
י שינה מתן את גרסתו וטען כי דיבר עם התובע (עמוד 15 לפרוטוקול, שורה 19). מתן נשאל על שינוי הגרסה במהלך עדותו שבפני
י, אך דבריו לא הניחו את דעתי:
"ש. השאלה של בית המשפט גרמה לך להיזכר שבתצהיר כתבת שאתה עצרת, דיברת עם רומן, הוא אמר לך שאין לו טלפון, אתה אמרת לו שגם לך אין טלפון ואז הוא ביקש ממך לנסוע ולהגיד לטלפון שלו.
ת. לא שאלת אז לא הרחבתי בנושא.
ש. פה באולם אמרת שזיהית את אבא של שחר, בגלל שבאותם זמנים גרת 150 מ' ממנו, נסעת לשחר והודעת לו, כשאני אמרתי לך האם הסיבה שאתה לא עצרת ליד רומן כי ראית שהוא לא פגוע בגוף, אמרת בוודאי, שאם הוא היה פגוע בגוף היית עוצר גם אם לא היית מכיר אותו. יש כאן סתירה מאוד מהותית . איך אתה מסביר אותה?
ת. בקלות. לגבי עצרת- האם ישבת וחיכיתי לאורך כל ההליך. לא נשאלתי בעניין הזה. ראיתי את רומן, האם הוא נופף ביד או באתי, פרט שולי שלא אזכור. המשכתי לשחר ועדכנתי אותו בנושא.
ש. אני מהתחלה הבנתי שיש פה סתירה אז חקרתי אותך באופן ספציפי ושאלתי האם הסיבה שלא עצר ליד רומן זה בגלל שהוא לא נפגע בגוף. ואתה לא אמרת שעצרת לידו, אלא אמרת שאם הוא כן היה נפגע בגוף כן היית עוצר...
ת. זו הרחבה מאוד עמוקה בנושא, אני ניסיתי להיות תכלס בפרטים ספציפיים.
ש. אבל התצהיר שלך מאוד קצר. החלק הארי של התצהיר שלך הוא סעיף 2 שאתה מספר בפרטי פרטים כיצד ראית את רומן, אתה ניסית לעזור ונסעת לבן שלו.
עכשיו כאן באולם, בפני
כבוד בית המשפט לא מצאת לנכון שזה פרט חשוב?
ת. לא שאלת"
(עמוד 15 לפרוטוקול, שורה 20 - עמוד 16 לפרוטוקול שורה 1).
ששית
, גם לא מצאתי ליתן אמון בעדותו של שחר פרבר, בנו של התובע, שהגיע למקום התאונה לאחר שאירעה. הלה העיד כי אסף את אביו, אך לא ידע לומר היכן היה מצוי רכב התובע באותה העת (עמוד 18 לפרוטוקול, שורות 32 - 35).
שחר פרבר נשאל על כך כדלקמן:
"ש. ברור לי שדאגת לאבא שלך, הגעת למקום, ראית שאבא בריא, לא קרה נזק. רק נזק פח, שאלו יהיו הצרות שלנו. אתה מגיע, אוסף את אבא שלך, יש לו אוטו יקר על הכביש שקרה לו נזק לא קטן בכלל. אתה לא יוצא לבדוק מה קרה, אולי צריך לאסוף מתא הכפפות דברים? אולי יש לו שם ארנק, מטען וכו'
ת. אני מוכרח לציין שלא חשבתי על זה, מה שראיתי זה אותו , לא חשבתי על זה.
ש. הוא לא אמר לך שתיקחו דברים מהרכב?
ת. לא.
ש. הוא נכנס אליך לאוטו לבד?
ת. כן, רק הוא.
ש. הוא היה לבד, בלי טלפון, בלי שקית.
ת. נכנס פחות או יותר עם הדברים שהיו עליו.
ש. בגדים?
ת. כן.
ש. טלפון?
ת. לא ראיתי טלפון.
ש. שנתיים לאחר התאונה, אתה יודע מה היה עם האוטו בכלל?
ת. לא.
ש. כלום? אחרי התאונה. מי גרר אותו.
ת. לא.
(עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 1 - 19).
בלתי סביר בעיני כי הנ"ל לא ראה את מיקומו של הרכב עת הגיע למקום התאונה ולא שאל את אביו מאומה על הרכב ומצבו באותו מועד ואף לאחר מכן.
שביעית,
גרסתו של התובע לא הייתה קוהרנטית ולא מצאתי ליתן בה אמון.
כך למשל במסגרת ההליך בפני
י טען כי לא היה ברשותו טלפון נייד בעת התאונה (סעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית, עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 27 - 28) בעוד שבחקירתו על ידי חוקר הנתבעת טען אחרת ואף טען כי עשה בו שימוש ובאמצעותו עדכן את בנו על מעורבותו בתאונת הדרכים (עמוד 29 לתמליל, שורות 19 - 20, עמוד 31 שורות 2 - 3).
בנוסף, לעומת גרסתו בפני
י לפיה למקום התאונה הגיע החבר של בנו, מתן, באופן אקראי כשהוא רכוב על אופניו והוא זה שיידע את בנו על מעורבותו בתאונה (סעיפים 5 - 8 לתצהיר עדותו הראשית, עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 29 - 35), במסגרת חקירתו על ידי חוקר הנתבעת, הדברים לא נזכרו כלל ועיקר. מה עוד שכזכור בתמליל אמר התובע כי הוא עצמו יידע את בנו על התאונה באמצעות הטלפון הנייד שהיה ברשותו, ולא החבר.
זאת ועוד, בעוד שבחקירתו בפני
י טען כי חזר הביתה מיום עבודה ולאחר מכן יצא לנסיעה עם הרכב על מנת לשמור עליו מכאנית (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 25 - 27), בחקירתו בפני
חוקר הנתבעת לא זכר היכן היה טרם נסיעתו ומה הייתה מטרת נסיעתו (עמוד 24 לתמליל, שורות 11 - 12).
נוסף לכל האמור לעיל, אני רואה לציין פרטים נוספים המעלים סימני שאלה ומחלישים את גרסת התובע, ואלו הם:
א.
אוראל יוסף, הבעלים של הרכב הנפגע, הינו מכונאי העובד במוסך בו טופל רכבו של התובע טרם התאונה.
ב.
רכבו של התובע ורכבו של אוראל יוסף טופלו באותו מוסך פחחות לאחר קרות התאונה.
ג.
התובע ביקש למכור את רכבו ופרסם הודעה בעניין זה. כחודש לפני התאונה חזר בו התובע והפסיק את הפרסום בטענה כי החליט להעביר את הבעלות על הרכב על שם בתו.
ד.
אוראל יוסף לא הגיש תביעה בגין הנזקים שנגרמו לרכבו, על אף שחלפו למעלה משנתיים מיום התאונה.
6.
נוכח כל האמור לעיל, חוששני שלא אוכל לקבוע כי התובע עמד בנטל להוכיח, במאזן ההסתברויות, את התרחשות התאונה כפי גרסתו. אכן, אין בכוחה של כל אחת מהתמיהות, הפירכות, והסתירות המפורטות לעיל, כאשר הן עומדות בפני
עצמן, כדי לשלול את גירסתו של התובע. ואולם כוחן של אלה הינו במשקלן המצטבר. הצטברותן יחד מטות את הכף לחובת גירסת התובע, מביאות למסקנה שמקרה הביטוח לא הוכח, והתוצאה היא - דחיית התביעה.
בנסיבות אלה, אין צורך לדון ביתר טענות הצדדים.
סוף דבר
7.
התביעה נדחית.
התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסך כולל של 3,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.
ניתן היום,
ב' סיוון תשע"ט, 05 יוני 2019, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 62565-07/17 רומן פרבר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 05/06/2019)