פסקי דין על עמותת קרית חינוך מבשרת ציון בהרי ירושלים | פסקי דין על על-ידי ב"כ עו"ד חגי קורצוויל | פסקי דין על יעקב אזולאי | פסקי דין על פנינה אזולאי |

42057-11/14 א     14/06/2019




א 42057-11/14 עמותת קרית חינוך מבשרת ציון בהרי ירושלים, על-ידי ב"כ עו"ד חגי קורצוויל נ' יעקב אזולאי, פנינה אזולאי








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 42057-11-14 עמותת קרית חינוך מבשרת ציון בהרי ירושלים
ואח' נ' עמותת בית המדרש לחינוך והוראה - כולל מר"ץ ואח'




לפני
כבוד השופטת
מיכל שרביט

התובעת
עמותת קרית חינוך מבשרת ציון בהרי ירושלים
על-ידי ב"כ עו"ד חגי קורצוויל


נגד

ה
נתבעים
1.עמותת בית המדרש לחינוך והוראה - כולל מר"ץ
על-ידי ב"כ עו"ד אבי פרימס

2.יעקב אזולאי

3.פנינה אזולאי
על-ידי ב"כ עו"ד גלעד אבני




פסק דין


כללי

1.
לפניי תביעה להריסת בנייה בלתי חוקית ומתן צו מניעה קבוע האוסר על שימוש בשטחים בהם נעשתה חריגת בנייה או פלישה; האוסר על שימוש ייחודי בחצר הסמוכה; וכן האוסר על ביצוע כל עבודה הדורשת היתר לפי הוראות חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 אלא אם התקבל היתר בנייה כדין וניתנו הסכמות מפורשות בכתב על-ידי התובעת והנתבעת 1.

2.
התובעת (קריית חינוך) היא החוכרת של מגרש 1 לפי תב"ע מ.י./264 שבבעלות רשות מקרקעי ישראל (חוזה החכירה ומפת המדידה צורפו כנספחים 2-1 לתצהיר ירמיהו ברזון מטעם קריית חינוך). קריית חינוך היא עמותה הפועלת במבשרת ציון בתחום החינוך ומשמשת מעין עמותת גג לשלוש עמותות הפועלות במתחם שבחכירתה: הנתבעת 1 (מר"ץ) המפעילה כולל אברכים; עמותת קול מבשר בהרי ירושלים המפעילה ישיבה תיכונית בתנאי פנימייה; ועמותת ישיבת שערי מבשרת ציון המפעילה מוסד חינוכי תורני לתושבי חוץ בתנאי פנימייה. קריית חינוך הקצתה למר"ץ במעמד בר רשות מספר מבנים למגורים וביניהם דירות 21, 22, 23 ו-24 (המבנה). בחודש יוני 2011 חתמה מר"ץ עם הנתבעים 3-2 (אזולאי) על הסכם הרשאת שימוש במבנה (הסכם הרשאה). זאת מאחר שהנתבע 2 הוא בוגר של מר"ץ ואיש סגל של הישיבה התיכונית, ומר"ץ הביעה עניין בכך "
שבוגרי מר"ץ העוסקים בחינוך והוראה והינם בעלי נסיון והצלחה בתחום יתגוררו בקמפוס ויהוו דוגמא ומופת ויסייעו בהכשרתם ובהצמחתם של פרחי החינוך וההוראה
" ("הואיל" חמישי בהסכם ההרשאה נספח 3 וסימון המבנה בתשריט נספח 4 לתצהיר ירמיהו ברזון). כמפורט בהסכם ההרשאה המבנה נמסר לשימוש אזולאי במעמד ברי רשות למטרת מגורים לתקופה של 23 שנים החל מיום 15.8.11 ועד יום 15.8.34 תמורת תשלום סך של 550,000 ₪. כמו כן בסעיף 9(ג) להסכם ההרשאה התחייבו אזולאי "...
כי במידה וירצה לבצע עבודות בניה הטעונות היתר בניה כפי שנקבע בחוק התכנון והבניה, יקבל את הסכמתו מראש ובכתב של צד א' (מר"ץ ­- מ.ש.) לעבודות אלו
". דרישה זו להיתר בנייה כדין שבהסכם ההרשאה בין מר"ץ לאזולאי תואמת את התחייבותה של מר"ץ כלפי קריית חינוך כי כל בנייה הדורשת היתר מחייבת אישור בכתב ומראש של קריית חינוך (סעיף 15 לתצהיר ירמיהו ברזון וציטוט הסעיף בהסכם בין קריית חינוך למר"ץ בסעיף 3 למכתב נספח 11 לתצהירו; וכן בעמ' 29 ש' 8-1); וזו גם תואמת את התחייבותה של קריית חינוך כלפי רשות מקרקעי ישראל כקבוע בסעיף 11 לחוזה החכירה לפיו "
כל בניה או שינוי בבנינים שהוקמו או הוספה עליהם טעונים אישור מראש ובכתב מאת המחכיר ואישור תכנית הבניה ע"י מוסדות התכנון המוסמכים
."

3.
תביעה זו עניינה בעבודות בנייה שביצעו אזולאי במבנה לפי הטענה ללא קבלת היתר בנייה נדרש. עבודות אלה כוללות הרחבת הסלון בשטח של כ-30 מ"ר על-ידי הזזת הקיר כ-3 מ' על חשבון החצר; בניית מרפסת תלויה העומדת על עמודים (השטח במדרון) בשטח של כ-90 מ"ר; בניית מרפסת נוספת בקומה השנייה; בניית חומה בין חצר הבית לרחוב (מפלס הרחוב גבוה ממפלס הבית) ומדרגות למבנה באופן שחוסם את השטח הציבורי (עבודות אלה שיכונו להלן עבודות הבנייה סומנו על גבי תשריט נספח 4 לתצהיר דני כהן מטעם מר"ץ; וראו גם בעמ' 29 ש' 22 - עמ' 30 ש' 3).

4.
למעשה הן מר"ץ הן אזולאי אינם חולקים על כך שעבודות הבנייה בוצעו על-ידי אזולאי ללא קבלת היתר בנייה כדין (ראו: סעיף 26 לתצהיר דני כהן ועמ' 29 ש' 22 - עמ' 30 ש' 3, וכן האמור בעמ' 10 ש' 17-15 לפרוטוקול הדיון המסכם מיום 27.4.17; כמו כן, עדות הנתבע 2 בעמ' 1 ש' 23-22 לפרוטוקול קדם המשפט מיום 14.6.16, לאחריה לא ניתנה כל התייחסות נוספת שהיא בתצהירי אזולאי לשאלה זו, וממילא לא הובאה כל ראייה לפיה יש היתר בנייה, כאשר בסיכומיהם עתרו אזולאי לחלופין למתן ארכה להכשרת הבנייה). בהתאם הובעה עמדתה של מר"ץ, כבר למן הגשת כתב הגנתה, כי היא אינה מתנגדת למתן הסעדים שמטרתם השבת המצב לקדמותו (וגם בעמ' 33 ש' 35-34); אך בהינתן שלא ניתנה הסכמתה לבנייה הבלתי חוקית שבוצעה על-ידי אזולאי תוך הטעייתה במכוון ותוך הפרה יסודית של הסכם ההרשאה, ובגין כך מר"ץ אף ביטלה את הסכם ההרשאה עמם, לטענתה יש לקבוע הוראות אופרטיביות לביצוע על-ידי אזולאי בלבד. לעומת זאת טענת הגנתם של אזולאי בעיקרה היא שעבודות הבנייה בוצעו על ידם בתיאום מלא עם דני כהן, מנהל בית מדרש מר"ץ וגם חבר בוועד המנהל של קריית חינוך ועל-פי הטענה הרוח החיה בה; ומכאן טענתם היא להסכמה שבהתנהגות מצד קריית חינוך ומר"ץ לביצוע עבודות הבנייה וכן להסתמכותם על הסכמה זו. בהקשר לטענה זו של אזולאי התובעת מצטרפת לעמדת מר"ץ לפיה לא ניתנה כל הסכמה שהיא לעבודות הבנייה מצד דני כהן, ובכלל זה לא בכובעו כנציג קריית חינוך שממילא אינו מוסמך ליתן הסכמה כזו מטעמה.

5.
לשם השלמת התמונה אוסיף כי מר"ץ מצדה הגישה הודעה לצדדי ג' נגד אזולאי בה עתרה להצהיר כי הסכם ההרשאה בוטל על ידה כדין; לחייב את אזולאי להשיב את המצב לקדמותו ערב חתימת הסכם ההרשאה לרבות הריסת כל העבודות שבוצעו ללא היתר וכל התוספות או השינויים שנעשו במבנה ומחוצה לו; לחייב את אזולאי לסלק את ידם מהמבנה ולהשיב לידה את החזקה בו; ולחייבם בדמי שימוש ראויים מיום ביטול ההסכם ועד להשבת החזקה בפועל. אזולאי הגישו בקשה לעיכוב הליכי בירור ההודעה לצדדי ג' נגדם בשל תניית בוררות בהסכם בין הצדדים. אלא שלאחר שמצאתי כי הדיון בהודעה לצדדי ג' עלול לסבך את הדיון בתובענה שלא לצורך ולשם ייעול ההליכים הוריתי על-פי הסמכות הקבועה בתקנה 222 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 כי ההודעה לצדדי ג' תידון לאחר סיום הדיון בתובענה העיקרית. ממילא לא נדרשה באותה העת הכרעה בבקשה לעיכוב ההליכים כאמור, ולכך אדרש בהמשך לאחר הכרעה בתובענה העיקרית.

6.
כמו כן יצוין כי סמוך לשמיעת הסיכומים הגישו אזולאי בקשה להקפאת ההליכים בתיק על יסוד מכתבו של רשם העמותות מיום 24.1.18 לפיו תיק העמותה התובעת הועבר להמשך טיפול מחלקת אכיפה ובקרה לצורך שקילת הגשת בקשה לפירוק העמותה. כאמור בהחלטתי מיום 5.2.18 היות שטרם הוגשה בקשה לפירוק העמותה (עדות דני כהן בעמ' 37 ש' 33-14) על פני הדברים אין במכתב האמור כדי לשנות כעת ממעמדה של התובעת כאישיות משפטית ומכוחה לפעול למימוש זכויותיה הנטענות. מה גם אפילו יינקטו צעדי אכיפה כלשהם כלפי התובעת דומה כי לא יגרע מן האפשרות של התובעת לפעול גם אם באמצעות בעל תפקיד אחר. מאז לא התקבל כל עדכון על שינוי במצב דברים זה ועל כן האמור בהחלטתי לעיל עודנו יפה ולא הוצגה מניעה למתן פסק הדין בתביעה שלפניי על יסוד הטיעונים שנשמעו.

7.
אפנה כעת לסקור את העובדות הרלבנטיות למחלוקות בין הצדדים. אלה מובאות בתצהיר ובתצהיר משלים של ירמיהו ברזון ובתצהיר ידידיה ברזון מטעם קריית חינוך; בתצהיר ובתצהיר משלים של דני כהן מטעם מר"ץ; בתצהיר המשותף של אזולאי ובתצהירים מטעמם של קבלן הבניין יצחק אסרף וראובן עשור. לכל אלה מצטרפת תכתובת בין הצדדים המלמדת אף היא על השתלשלות הדברים. אעיר כאן כי אף שהנתבעת 3 חתומה על התצהיר במשותף עם בעלה הנתבע 2, שהתצהיר מנוסח בלשון יחיד מפיו, למעשה בעדותה אישרה, מספר פעמים, כי הייתה פחות מעורבת מבעלה עמו נוהלה גם ההתכתבות, ועל כן פחות בקיאה וזוכרת את התאריכים וסדר העניינים (ראו למשל בעמ' 42 ש' 4-3, 7; עמ' 44 ש' 25-23; עמ' 45 ש' 14-13). כמו כן תצהיר אזולאי כולל התייחסות רק לפרקי זמן מסוימים וחלקיים ואין בו התייחסות לכל רצף ההשתלשלות העובדתית המפורטת בתצהירים מטעם קריית חינוך ומר"ץ. כך גם לא נשאלו המצהירים מטעם קריית חינוך ומר"ץ בחקירתם הנגדית על כל חלקי ההשתלשלות העובדתית. לפיכך מקום בו לא נסתרו עובדות המפורטות בתצהירים אלה ולא ניתנה על-ידי אזולאי גרסה חלופית, מצאתי לקבלן.

השתלשלות העובדות

8.
כשנה לאחר חתימת הסכם ההרשאה ביקשו אזולאי לבצע עבודות התאמה בנכס. מר"ץ הציעה לבצען באמצעות קבלן מטעמה על-פי תכניות שיגישו אזולאי, אך אלה האחרונים ביקשו לבצע את העבודות בעצמם (סעיף 12 לתצהיר דני כהן). דני כהן ביקש לסייע לאזולאי בהעברת תכניות השיפוץ לשם קבלת הצעת מחיר מאת הקבלן יצחק אסרף, אך בסופו של יום הצעתו לא התקבלה בשל כך שהייתה גבוהה מהצעות אחרות (סעיף 14 לתצהיר אזולאי; סעיפים 6-3 לתצהיר יצחק אסרף; ומוצג נ1/1). ברכתה של מר"ץ לעבודות השיפוץ ניתנה לאזולאי במכתב מאת דני כהן נושא תאריך י"ח בתמוז התשע"ב (15.7.12) בו הועלו על הכתב הסיכומים שהושגו בכל הנוגע לביצוע עבודות השיפוץ. בין אלה צוין בסעיף 2 כי "
השיפוץ ייעשה אך ורק בתוך הבית פנימה ללא בניה מחוץ לבית בכלל. בניה מחוץ לבית תותר רק בתיאום והסכמה בכתב של בית מדרש מר"ץ. לאחר הסכמה כזו, תוגש הבקשה באופן מסודר ורשמי לקבלת היתר בניה כדין, ורק לאחר קבלתו - תתאפשר הבניה עליה הוסכם
." (נספח 2 לתצהיר דני כהן).

9.
לקראת סוף שנת 2012 לצורך ביצוע עבודות הבנייה ניתקו אזולאי נכסים שכנים ממערכת הביוב ואלתרו פתרון לא תקני שגרם להצפת החצר בביוב במשך כשלושה חודשים. כתוצאה מכך פנה שכן המתגורר בסמוך למבנה אל מר"ץ, מסר על התקלה במערכת הביוב ועל כך שמבוצעות עבודות בנייה החורגות מן המבנה עצמו (סעיף 14 לתצהיר דני כהן ועדותו בעמ' 36 ש' 19-14). ואכן בביקור שערך דני כהן במקום התברר לתדהמתו כי אזולאי מבצעים עבודות בניגוד להסכם ההרשאה. כך בין היתר מצא כי נכסים שכנים נותקו מקו הביוב; קיר בעורף המבנה שגובל בחצר ואורכו כ-10 מ' פורק לגמרי ובמסגרת עבודות אלו פורק עמוד תומך; בהמשך רוצף שטח חצר הצמוד לבית בשטח כולל של כ-30 מ"ר; ארון החשמל בוטל והעבודות נעשו לאחר חיבור חשמל לא תקני ומסוכן לשכנים; החלו עבודות להקמת גדר אבן בין המבנה לנכסים שכנים ונבנתה גדר אבן בין המבנה לרחוב (סעיף 15 לתצהיר דני כהן). לאחר שהתברר שאזולאי מפרים את הסכם ההרשאה ובונים בנייה לא חוקית הסוגיה הועלתה לפני קריית חינוך ובא-כוחה אשר הורו למר"ץ להרוס את הבנייה הבלתי חוקית (סעיף 20 לתצהיר ירמיהו ברזון). בהתאם נשלח מכתבו של דני כהן מיום כ"ח בכסלו התשע"ג (12.12.12) בו פורטו ההפרות מצד אזולאי ובכלל זה ביחס לעבודות הבנייה נושא הליך זה צוין כי "
התוספת לבית, נבנתה ללא אישורנו ללא רשיון כחוק. בהתייעצות עם עורך הדין הוא הורה לנו לתבוע את הריסתה באופן מיידי
." (סעיף 1); וכי "
איננו מאשרים בניית גדר מאבן בין השביל לחצר הדירה. כמו כן אין לבנות גדר בין החצר של הדירה לחצרות הסמוכות. זה המקום לחזור ולהדגיש, כי לכל בניה מחוץ לדירה נדרש אישור מפורש מאתנו לפני ביצוע כלשהו
." (סעיף 10 לנספח 3 לתצהיר דני כהן; ההדגשה במקור - מ.ש.). הדרישה להריסת הבנייה ללא רשות וללא היתר מחוץ לגבולות המבנה ותיקון מערכת הביוב נשנתה גם בעל-פה מול אזולאי אשר התחייבו לעשות כן ולפעול מכאן ולהבא רק בתיאום מלא ובאישור מר"ץ. בפועל הופסקו כל העבודות במבנה, אזולאי אמנם הרסו חלק מן העבודות שביצעו, אך קו הביוב לא תוקן כנדרש (סעיפים 18-16 לתצהיר דני כהן). מר"ץ דיווחה לקריית חינוך שהבנייה הבלתי חוקית (תחילת בניית התוספת לסלון) נהרסה ושהיא מנהלת משא ומתן עם אזולאי להסדרת המשך הבנייה (סעיפים 23-22 לתצהיר ירמיהו ברזון; וכן בעמ' 27 ש' 28 - עמ' 28 ש' 5).

10.
לאחר זמן ביקשו אזולאי להמשיך בעבודות. מר"ץ הסכימה לכך בכפוף שימונה מפקח חיצוני שישגיח על עבודות הבנייה, ולאחר שאזולאי התחייבו לכך שהעבודות יבוצעו בתוך הבית בלבד ולא תבוצע על ידם כל בנייה שהיא מחוץ למבנה אלא אם יינתן אישור מראש ובכתב של מר"ץ. בהתאם מונה מפקח, ששמו לא צוין, אשר עזב את תפקידו לאחר תקופה קצרה הואיל ואזולאי המשיכו לבצע עבודות ללא היתר והמפקח לא רצה לקחת חלק בכך. אחר כך מונה יצחק אסרף כמפקח (סעיפים 22-19 לתצהיר דני כהן). עבודות הפיקוח של יצחק אסרף בוצעו מיום 23.1.13 ועד יום 27.2.13 בקשר לעבודות הביוב וליציקת העמודים והרצפה של המרפסת התחתונה, תוך שהמפקח יידע את דני כהן באופן רציף על העבודות המתבצעות והלה אף ביקר במקום במהלך העבודות (סעיפים 15-14 לתצהיר אזולאי; סעיפים 9-7 לתצהיר יצחק אסרף). בתצהיר אזולאי נטען כי דני כהן אישר את העבודות שהתבצעו. כך גם בתצהיר יצחק אסרף נכתב בחלקו המודפס של סעיף 9 כי דני כהן אישר את יציקת העמודים והרצפה, אך בסוף הסעיף הוסיף המצהיר בכתב ידו - "
ודרש לדאוג להוצאת היתר בניה
." עדותו של יצחק אסרף הסירה כל ספק בהעידו כי הייתה דרישה מצד דני כהן להוצאת היתר בנייה לכל עבודות הבנייה במבנה (עמ' 60 ש' 26-11). דברים אלה עולים בקנה אחד עם האמור בהמשך תצהירו של יצחק אסרף לפיו עבודת הפיקוח שלו הסתיימה לאחר שדני כהן הודיע לו כי הוא אינו מסכים להמשיך את בניית המרפסת העליונה, וזאת על אף פנייה מפורשת של יצחק אסרף לפי בקשת אזולאי (סעיפים 11-10 לתצהיר יצחק אסרף).

11.
בשלב זה הופסקה הבנייה למשך כחצי שנה עד שבחודש אוגוסט 2013 נכנס לתמונה מפקח נוסף ראובן עשור. בכל האמור במה שנעשה בתקופה זו נשמעו גרסאות שונות. דני כהן הצהיר כי ראובן עשור דרש כי אזולאי יגישו תכניות בנוגע לכל עבודה מחוץ למבנה ואלה יבוצעו רק לאחר מתן אישור בכתב שלו ושל מר"ץ ובכפוף לקבלת היתר מרשויות התכנון והבנייה ככל שנדרש. בהתאם לפי גרסתו אזולאי פנו לאדריכלית לעריכת תכניות אך נטען כי זו מצויה בחו"ל למשך שבועיים. בפועל בהעדרו של המפקח עשור הממתין לקבלת התכניות הזדרזו אזולאי והשלימו את עבודות הבנייה הבלתי חוקית נושא הליך זה (סעיפים 25-23 לתצהיר דני כהן). לעומתו אזולאי טענו כי במהלך כל תהליך הבנייה בפיקוחו של ראובן עשור דני כהן ביקר במקום ואישר את כל מהלך השיפוץ (סעיפים 22-21 לתצהיר אזולאי). ראובן עשור בתצהירו מסר גרסה השונה מזו שנמסרה על ידו בחקירתו הנגדית. כך בתצהירו תמך בגרסת אזולאי לפיה דני כהן הגיע מספר פעמים למבנה ואישר את המשך עבודות הבנייה במקום לרבות אישור ליציקת הבטון למרפסת העליונה, איטום, גידור וריצוף המרפסת התחתונה ועבודת הפיתוח בחצר (סעיפים 4 ו-7 לתצהיר ראובן עשור). לעומת זאת בעדותו הבהיר כי תפקידו לא היה לפקח על עבודות הבנייה כי אם לפשר בין הצדדים ולנסות לעשות שלום בית ביניהם; וזאת היות שבעת שהגיע הבניין היה בנוי ולא היה צריך שום תכניות, הייתה מרפסת למעלה שהייתה בשלב עבודות ברזל וכמסד לה מתחתיה כבר הייתה בנויה התוספת לסלון (עמ' 58 ש' 5, 31-30; עמ' 59 ש' 22, 24, 27-26). ביחס לעבודות שנותרו בחוץ (בשלב זה עבדו על הריצוף, על הטיח ועל החשמל) הוא ניסה להגיע להסכמות בין הצדדים, בין להריסת חלקים מסוימים ממה שכב נבנה על-ידי אזולאי ובין להשגת הסכמה בדבר זכותה של מר"ץ לבנייה על הגג. כל זאת במשך חודש-חודשיים כאשר לא נכח ביום יום אלא הגיע כאשר נקרא לפתור בעיה זו או אחרת (עמ' 58 ש' 26-8; עמ' 59 ש' 15-7; וכן סעיפים 6-5 לתצהירו).

12.
מר"ץ פנתה במכתבו של דני כהן מיום י"ח באדר ב' התשע"ד (20.3.14) אל אזולאי ובו פירטה את כל הנושאים הדרושים הסדרה בקשר לבנייה שבוצעה בניגוד להסכם ההרשאה. במסגרת זו ציינה מר"ץ מפורשות כי "
במהלך בניית מדרגות הכניסה והטיפול בחצר שביניכם לדירת מש' קיזלשטיין אמרתי וסיכמתי אתכם שיישאר שם מסדרון ברוחב של 2 מטר לפחות. בסוף, ובניגוד לסיכום, סגרת את כל החצר
" (סעיף 4); כי "
למען הסר ספק ­- החצר כולה, כמו כל שאר החצרות במתחם הקריה, הינה בבעלות קרית חינוך (באמצעות מר"ץ) בלבד
" (סעיף 6); וכי "
למרות הסיכום המוקדם בינינו שהבית רק ישופץ מבפני
ם, במהלך שיפוץ הבית בניתם לו תוספת וזאת ללא אישור מאתנו וללא רישיון כנדרש בחוק. במידה ותוגש כנגד קרית חינוך דרישה להריסת התוספת ו/או קנסות וחיובים על הבניה הזו, ו/או כל נזק או עיכוב אחרים על בקשות בניה עתידיות, אתם מתחייבים לשפות אותנו באופן מלא על כל הוצאה שתהיה בענין זה, לרבות הוצאות משפטיות וכדו' אם תהיינה. אין בסעיף זה משום מתן היתר ו/או הסכמה בדיעבד מטעם קרית חינוך (ו/או מר"ץ) לעשות כן
." סעיפים 10-9 לנספח 5 לתצהיר דני כהן). במכתב תשובה מיום כ"ח באדר ב' התשע"ד (30.3.14) התייחסו אזולאי לכל הנטען כלפיהם. בהתייחס לבנייה מחוץ למבנה ביקשו לדייק כי לכתחילה סוכם כי תבנה מרפסת תלויה ובית מדרגות אך טענו כי דני כהן חזר בו מכך בהמשך. עם זאת אישרו כי מקובל עליהם האמור בסעיף 10 למכתבו של דני כהן ביחס לדרישה להריסת הבנייה הבלתי חוקית ולשיפוי על הוצאות שעל כך דובר בין הצדדים (נספח ב' לתצהיר אזולאי).

13.
להשלמת התמונה אוסיף כי בו ביום משלוח מכתבם של אזולאי נשלח מכתב נוסף מטעם מר"ץ על-ידי דני כהן שעניינו העברת החזקה בדירה הקודמת של אזולאי בטרם המעבר למבנה החדש (נספח ד' לתצהיר אזולאי).

14.
בהמשך לתכתובת האמורה קיים דני כהן דין ודברים עם אזולאי אשר התחייבו לא לאכלס את המבנה עד להסדרת כל הדרוש כמפורט בכתובים (סעיף 29 לתצהיר דני כהן) . בהודעת מייל מיום 13.4.14 חזר אזולאי על התחייבותו זו בכתב (נספח 6 לתצהיר דני כהן). בהמשך הועלתה על הכתב ביום כ"ב באייר התשע"ד (22.5.14) רשימת נושאים לבירור מוסכם בהם נכללה התייחסות לתוספות הבנייה הבלתי חוקית והכל כפי שפורט במכתב מיום 20.3.14 (נספח ג' לתצהיר אזולאי). אזולאי פנה בהודעת מייל מיום 29.5.14 והתנצל על שלא חזר להודעותיו של דני כהן, ושוב חזר על התחייבותו כי המבנה לא יאוכלס עד להשגת סיכום בנוגע לדברים שעלו במכתביו (נספח 7 לתצהיר דני כהן).

15.
כל אותה העת נוהל דין ודברים ישיר בין מר"ץ באמצעות דני כהן לבין אזולאי ללא כל מעורבות של קריית חינוך שהסוגיה לא הובאה לפתחה. זאת מחמת שמר"ץ סברה כי יעלה בידה להגיע להסכמות עם אזולאי אשר ייתרו את התערבות קריית חינוך ונקיטה בהליכים משפטיים (סעיף 29-28 לתצהיר ירמיהו ברזון; וכן בעמ' 39 ש' 31-26). אלא שבד בבד וללא קשר לאירועים נושא תובענה זו ועקב הליך משפטי אחר ביצעה רשות מקרקעי ישראל במהלך אותה תקופה מדידות במתחם הקריה, במהלכם התגלתה לקריית חינוך החריגה של אזולאי מן המבנה. או אז פנתה קריית חינוך אל מר"ץ במכתב מיום 24.6.14 בו התריעה על קיומה של הבנייה הבלתי חוקית שנבנתה ללא הסכמתה ודרשה להרוס את כל הבנייה הבלתי חוקית לאלתר (נספח 11 לתצהיר ירמיהו ברזון; וכן סעיף 29 לכתב התביעה). עוד באותו היום שלחה מר"ץ לאזולאי העתק מכתבה זה של קריית חינוך בצירוף מכתב נלווה האוסר על אזולאי לאכלס את המבנה ודורש הריסת הבנייה הבלתי חוקית והשבת המצב לקדמותו (סעיפים 33-32 לתצהיר דני כהן ונספח 9 לתצהירו). אלא שביום 13.7.14 הודיעו אזולאי לדני כהן כי בכוונתם להיכנס לגור במבנה בשעות הערב וזאת תוך התעלמות מן הדרישה וההתחייבות שלא לאכלסו עד לתיקון ההפרות. במקביל באותו היום קריית חינוך פנתה אל מר"ץ בדרישה לנתק את המבנה מחשמל ומים לשם מניעת אכלוסו. באין מנוס פעלה מר"ץ לניתוק המבנה מחשמל ומים והודיעה לאזולאי על ביטול הסכם ההרשאה במכתבה מיום 13.7.14. למרות כל זאת בשעות הלילה פלשו אזולאי אל המבנה ואף פעלו לחיבורו לתשתיות חשמל ומים באופן פיראטי (סעיפים 39-34 לתצהיר דני כהן ונספח 10 לתצהירו; סעיפים 39-35 לתצהיר ירמיהו ברזון ונספח 13 לתצהירו, וכן בעמ' 22 ש' 35-30).

16.
נוכח התעלמות אזולאי מן הפניות אליהם ואכלוס המבנה על ידם התכנס ועד עמותת קריית חינוך ביום י"ג בחשון התשע"ה (6.11.14) לישיבה בה הוסמך בא-כוח קריית חינוך, עו"ד חגי קורצוויל, לפעול מיידית לטיפול בכל מה שנדרש על מנת שקריית חינוך תתנהל כחוק, לרבות פנייה לבית המשפט בדרישה להריסת מה שנבנה שלא כחוק. כך עשה וזו התביעה שלפניי (סעיפים 8-6 לתצהירו המשלים של ירמיהו ברזון ונספח א' לתצהירו זה. תשומת הלב לתיקון הטעות שנפלה בתאריך הלועזי של המכתב בסעיף 7 לתצהיר. כן בעמ' 15 ש' 25-9; סעיפים 8-7 לתצהיר ידידיה ברזון).

17.
על יסוד העובדות שלהלן אפנה לדון במחלוקות בין הצדדים.

דיון

המסגרת הנורמטיבית

18.
קריית חינוך השתיתה את תביעתה לסילוק יד והריסת הבנייה הבלתי חוקית על מספר אדנים משפטיים.

18.1.
קריית חינוך טענה להפרה של כמה עוולות בנזיקין הקבועות בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] והן: הסגת גבול במקרקעין במובן סעיף 29 לפקודה; הפרת חובה חקוקה של הוראות פרק ה' לחוק התכנון והבניה והתקנות על-פיו וזאת לפי סעיף 63 לפקודה; גרם הפרת חוזה שלא כדין לפי סעיף 62(א) לפקודה, הן ביחס לחוזה החכירה מול רשות מקרקעי ישראל הן ביחס לחוזה מול עמותה נוספת שנטען כי זכויות הבנייה הללו הוקנו להם בהסכם תשע"ג; ומיטרד ליחיד לפי סעיף 44(א) לפקודה. במסגרת עוולות אלה בית המשפט מוסמך לתת ציווי לסילוק יד והריסה כתרופות שלהן זכאי הנפגע על-פי סעיפים 3, 71 ו-72 לפקודת הנזיקין.

18.2.
כמו כן הושתתה תביעתה של קריית חינוך כמי שמחזיקה במגרש שבו מצוי המבנה על הוראות סימן ב' בפרק ג' של חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 שעניינן הגנה על המחזיק במקרקעין. קריית חינוך בעלת זכות החכירה במגרש בו מצוי המבנה על-פי חוזה חכירה עם הבעלים רשות מקרקעי ישראל באה בגדר מי שזכאי להחזיק במקרקעין וככזו עומדת לה הזכות הקבועה בסעיף 16 לחוק המקרקעין "
לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין
." מחמת טענה שנשמעה במסגרת ההליכים על-ידי אזולאי בקשר לתוקפו של חוזה החכירה, אף שלא נשנתה בסיכומיהם, אדגיש כי חוזה החכירה שהוצג מקנה לקריית חינוך זכות חכירה לתקופה של 49 שנים החל משנת 1972 ועד שנת 2021 ועל כן עודנו בתוקף (וראו גם בעמ' 32 ש' 14-13). בהסכם ההרשאה שנחתם בין מר"ץ לאזולאי צוין ב"הואיל" השני תאריך שונה לסיום תקופת החכירה הוא יום 25.12.2032. גם על-פי תאריך זה קריית חינוך עודנה בעלת זכות החכירה. מכל מקום דני כהן הבהיר בעדותו כי כפי הנראה מדובר בטעות כאשר לקריית חינוך ישנם מספר חוזים עם רשות מקרקעי ישראל בקשר לשטח המקרקעין שהוא גדול ובהם תאריכים שונים לסיום תקופת החכירה, וככל הנראה נרשם תאריך שנלקח בשגגה מאחד החוזים הללו ולא של החוזה הרלבנטי למגרש הנדון (עמ' 31 ש' 31-25). כך או כך ממילא קריית חינוך באה בגדר סעיף 17 לחוק המקרקעין לפיו "
המחזיק במקרקעין זכאי לדרוש מכל מי שאין לו זכות לכך שיימנע מכל מעשה שיש בו משום הפרעה לשימוש במקרקעין ושיסלק כל דבר שיש בו משום הפרעה כזאת
." בהתאם להלכה הפסוקה הנתבע אינו יכול להעלות כנגד התובע המחזיק בפועל טענת הגנה שלפיה לתובע אין זכות טובה בנכס אלא צד שלישי הוא בעל הזכות בו. טענת הגנה זו היא הגנת
ius tertii
נשללה בשיטתנו כטענת הגנה אפשרית בפי מסיג גבול נגד מחזיק בפועל במקרקעין גם אם זה תפס את הקרקע בעוולה (רע"א 5518/98 יוסף נ' עוקשי, פ"ד נה(3) 294, 307-305 (11.3.2001)). עוד יש לזכור כי זכות בר הרשות שניתנה לאזולאי במבנה בהסכם ההרשאה יונקת חיותה מן הזכות שהועברה למר"ץ על-ידי קריית חינוך, ו"
הרי זה עקרון הידוע בדיני חכירה, והוא בעל תחולה כללית שאין אדם יכול להחזיק בנכס מכוח הענקה מפלוני ויחד עם זאת לכפור בזכותו של פלוני להעניק לו את הנכס. כלפי המעניק מנוע המוענק מלכפור בזכותו ולטעון לזכות צד שלישי
." (ע"א 350/75 נסים נ' פאשה, פ"ד ל(1) 99, 104א' (23.9.1975); וראו גם: רע"א 7735/09 קסאר נ' כהן (29.9.2009); וכן, ע"א (מחוזי י-ם) 3519/09 ח'יאט נ' אלמעאיטה, פסקאות 8-6 (24.3.2010); ע"א (מחוזי י-ם) 42783-04-12 חמאד נ' אלנסארי, פסקה 6 (15.11.2012)).

האם ניתנה הסכמתה של קריית חינוך לעבודות הבנייה

19.
כמפורט בסעיף 4 לעיל נקודת המוצא לדיון היא כי עבודות הבנייה אשר פורטו בסעיף 3 לעיל בוצעו על-ידי אזולאי ללא קבלת היתר בנייה כדין. ממילא בכך הוכח על-ידי קריית חינוך העדר זכות של הנתבעים כלפיה להחזיק בשטחים בהם בוצעו עבודות הבנייה הבלתי חוקית. כאמור מר"ץ אינה חולקת על זכותה של קריית חינוך לקבלת הסעדים של הריסת הבנייה הבלתי חוקית שנבנתה על-ידי אזולאי והשבת המצב לקדמותו. אלא שבפי אזולאי טענה כי יש בידם זכות להותיר את הבנייה כפי שהיא על אף היותה בלתי חוקית וזאת נוכח טענתם להסכמה מצד קריית חינוך לביצוע עבודות הבנייה והסתמכותם על הסכמה זו. אזולאי מבקשים להסיק הסכמה של קריית חינוך לעבודות הבנייה שבוצעו על ידם מהסכמה נטענת בהתנהגות של דני כהן וזאת בכובעו כחבר בוועד המנהל של קריית חינוך. בהמשך אדרש לטענת אזולאי בנוגע להסכמה בהתנהגות של דני כהן אולם גם אם אצא מנקודת הנחה המיטיבה עם אזולאי כי אכן ניתנה, לא מצאתי כי הוכח שהייתה זו הסכמתה של קריית חינוך. אבהיר מסקנתי.

20.
מטעם קריית חינוך הובאו עדויותיהם של ידידיה ברזון אשר היה חבר בוועד המנהל של קריית חינוך משנת 2004 ועד יום 12.1.14, ושל ירמיהו ברזון אשר עם התפטרותו של ידידיה ברזון החליפו כחבר בוועד המנהל מיום 14.5.14. ידידיה ברזון העיד כי בתקופת חברותו בוועד המנהל זה כלל מלבדו שני חברים נוספים: צבי שפיגל ודני כהן, כאשר שלושת חברי הוועד היו מורשי חתימה וחתימת שניים מהם בצירוף חותמת קריית חינוך או שמה המודפס היה מחייב את העמותה (סעיפים 5-2 לתצהיר ידידיה ברזון). צבי שפיגל התפטר אף הוא מהנהלת קריית חינוך סמוך לפני ידידיה ברזון. השניים התפטרו על רקע דרישת רשם העמותות כי כל מי שחבר ועד או מקבל משכורת בקריית חינוך ובעמותות הקשורות בה לא יוכל לכהן בשני התפקידים יחדיו. ידידיה ברזון וצבי שפיגל החליטו לפרוש מחברותם בוועד המנהל של קריית חינוך ולהתמקד בתפקידם בעמותות הבת (עמ' 24 ש' 26-24; עמ' 26 ש' 8; עמ' 36 ש' 32 - עמ' 37 ש' 11). לאחר התפטרותם נותרו בוועד המנהל של קריית חינוך שני חברים: ירמיהו ברזון ודני כהן (שאינו מקבל שכר ממר"ץ ועל כן הוחלט שיכול לשמש בשני התפקידים - עמ' 37 ש' 7-6; עמ' 34 ש' 25, 27, 29). בתקופה זו מורשי החתימה מטעם קריית חינוך היו חברי הוועד ורק חתימת שני חברי הוועד בתוספת חותמת קריית חינוך או שמה המודפס חייבו את העמותה (סעיפים 4-2 לתצהירו המשלים של ירמיהו ברזון ועדותו בעמ' 14 ש' 22-18).

21.
ידידיה ברזון וירמיהו ברזון העידו שניהם כי בכל תקופת חברותם בוועד המנהל של קריית חינוך העמותה מעולם לא הסמיכה את דני כהן לטפל בשמה או עבורה בכל הקשור להתנהלות אזולאי והבנייה הבלתי חוקית שביצעו בנכסי קריית חינוך; ובוודאי שלא הסמיכה ולא הייתה מסמיכה את דני כהן להתיר בשמה בנייה בניגוד לכל דין ובכלל זה חוקי התכנון והבנייה (סעיף 6 (השני) לתצהיר ידידיה ברזון; סעיף 5 לתצהיר משלים ירמיהו ברזון). דני כהן עצמו אישר את הדברים והעיד לאורך כל עדותו באורח מפורש וברור כי כל פועלו מול אזולאי היה בתפקידו כמנהל מר"ץ (סעיף 5 לתצהיר המשלים של דני כהן ועדותו בעמ' 28 ש' 26, 35-29; עמ' 30 ש' 31-30; עמ' 35 ש' 1; עמ' 39 ש' 31-28; עמ' 41 ש' 17-16). קריית חינוך מצדה בשני המועדים בהם קיבלה דיווח על עבודות הבנייה שביצעו אזולאי ללא היתר - בראשית הבנייה ובסופה, פעלה למתן הוראות ברורות להפסקת הבנייה הבלתי חוקית, הריסתה באופן מיידי ואי אכלוס המבנה לרבות ניתוקו ממים וחשמל. כל זאת על-פי הנחיות היועץ המשפטי של קריית חינוך, שהוא אינו היועץ המשפטי של מר"ץ, ושהפנייה אליו נעשתה בין היתר בשל המורכבות הנובעת מהיות דני כהן חבר בוועד המנהל אך גם מנהל מר"ץ שהייתה חלק מן ההפרה (סעיף 7 לתצהיר ידידיה ברזון ועדותו בעמ' 27 ש' 20-9; עמ' 33 ש' 24-13). כך כפי שפורט לעיל לאחר דיווח מר"ץ על הבנייה הבלתי חוקית בחודש דצמבר 2012 בהנחיית בא-כוח קריית חינוך ניתנה הוראה ברורה למר"ץ לפנות לאזולאי בדרישה להפסקת העבודות באופן מיידי והריסת הבנייה הבלתי חוקית. לאחר מכן דווח כי מה שנבנה שלא כדין נהרס והבנייה הופסקה עד להשגת הסכמות באופן ישיר בין מר"ץ לאזולאי וללא מעורבות של קריית חינוך. הוועד המנהל של קריית חינוך לא קיבל כל דיווח שהוא, לרבות מדני כהן, על דין ודברים להכשרת הבנייה הבלתי חוקית או המשך הבנייה בדרך זו או אחרת (סעיפים 20, 23-22 לתצהיר ירמיהו ברזון; עמ' 27 ש' 33- עמ' 28 ש' 5; סעיף 1 למכתב מיום 12.12.12 נספח 3 לתצהיר דני כהן). כך גם בחודשים יוני ויולי 2014 נשלחו פניות אל מר"ץ בדרישה להריסת הבנייה הבלתי חוקית ובהמשך לניתוק המבנה מחשמל ומים (נספחים 11 ו-13 לתצהיר ירמיהו ברזון). התעלמותם של אזולאי מכל הפניות אליהם הובילה לישיבת הוועד המנהל של קריית חינוך ביום 6.11.14 בה הוסמך בא-כוחה לפעול מיידית להריסת מה שנבנה שלא כחוק (נספח א' לתצהיר משלים ירמיהו ברזון). כעולה מפרוטוקול הישיבה נכח בה גם דני כהן כחבר בוועד המנהל של קריית חינוך, אך ההחלטה שהתקבלה בעצת בא-כוח קריית חינוך הייתה להגיש תביעה הן נגד אזולאי הן נגד מר"ץ וזאת על אף שדני כהן לא שבע נחת מהיותה נתבעת (עמ' 15 ש' 13-10; עמ' 33 ש' 31-25).


התנהלותה זו של קריית חינוך לאורך כל הדרך אינה יכולה בשום פנים ואופן ללמד על הסכמה מצדה לבנייה הבלתי חוקית שביצעו אזולאי. נהפוך הוא, בכל עת שהובא הדבר לידיעתה היא פעלה בנחישות לשם הסרתה של הבנייה הבלתי חוקית גם בדרך של הגשת התביעה שלפניי.

22.
יתרה מכך, כפי שהודגש בעדותו של ידידיה ברזון ובהתאם למסמכי קריית חינוך והחלטותיה בדבר זהות והרכב מורשי החתימה מטעמה כאמור, אף אחד מחברי הוועד המנהל לא יכול היה באופן עצמאי לייצג או להתחייב לבדו בשם קריית חינוך, להתחייבות כזו אין כל תוקף והיא אינה מחייבת את קריית חינוך. עוד הבהיר כי בתקופתו בה היו שלושה חברי ועד מנהל ונדרשו גם חתימותיהם של שניים מהם, דווקא חתימתו שלו היא הייתה החתימה ההכרחית המחייבת, ונדרשה חתימה נוספת של צבי שפיגל או דני כהן שחתימותיהם היו במעמד שווה (סעיף 6 (הראשון) לתצהיר ידידיה ברזון ועדותו בעמ' 26 ש' 17-15). כך גם דני כהן אישר בתצהירו המשלים כי לא היה מוסמך לחייב לבדו את קריית חינוך ובעדותו הוסיף כי גם לוּ רצה בכך לא יכול היה לוותר על דרישת היתר הבנייה (סעיף 6 לתצהירו המשלים ועדותו בעמ' 29 ש' 21-14). זאת ועוד בהינתן כי אזולאי חבר בוועד עמותת קריית חינוך (עמ' 19 ש' 8-2; עמ' 76 ש' 19-18), וככזה סביר להניח שהוא בקיא בזהות חברי הוועד המנהל ובדרישות לחתימת שניים מבין מורשי החתימה לצורך חיובה, ספק אם ניתן לשמוע מפיו טענה להסתמכות על הסכמתו היחידה של דני כהן, גם בהנחה שניתנה, כהסכמה המחייבת את קריית חינוך.

23.
לנוכח מסקנתי לפיה בוצעה בנייה בלתי חוקית על-ידי אזולאי ללא קבלת היתר בנייה כדין ומבלי שניתנה הסכמת קריית חינוך לכך די בכך כדי לקבל את תביעתה של קריית חינוך. עם זאת, ואף שאין בכך כדי לשנות מן התוצאה במישור היחסים שבין קריית חינוך לאזולאי, לשם השלמת הדיון אדון כעת גם בטענת אזולאי להסכמה מצדו של דני כהן כמנהל מר"ץ לביצוע עבודות הבנייה ללא היתר כדין.

האם ניתנה הסכמתה של מר"ץ לעבודות הבנייה

24.
גרסת אזולאי בנוגע להסכמתו של דני כהן לעבודות הבנייה הבלתי חוקית ניתנה באופן מתגלגל אך ליקוט הפרטים כעולה מן התצהיר והעדות בחקירה נגדית מגלה כי אלו הם עיקריה:

24.1.
תכניות הבנייה שנערכו על-ידי האדריכלית אביטל ויזנפלד כללו את הבנייה הבלתי חוקית מחוץ לגבולות המבנה. תכנית ראשונה מיום 2.10.11 שכללה בניית בית מדרגות, מרפסת תלויה ומרפסת תחתונה והרחבת הסלון אושרה בחתימתו של דני כהן על גביה. תכנית שנייה מיום 31.7.12 גם היא כללה בנייה מחוץ לקו המבנה אך שינתה בגודל המרפסת והסלון שהוגדל על חשבון בית המדרגות שנכנס פנימה. התכנית הראשונה שאושרה על-ידי דני כהן בחתימתו אף הועברה על ידו לקבלן יצחק אסרף על מנת שייתן הצעת מחיר מטעמו. הצעת מחיר זו הייתה גבוהה ועל כן העבודות בוצעו באמצעות המפקח יוני בן עמרה. לאחר מכן דני כהן חזר בו מהסכמתו לבנייה ללא היתר וזאת כעולה ממכתביו מיום 15.7.12 ומיום 12.12.12. בשלב זה מפקח הבנייה יונתן בן עמרה דרש להרוס את ארבעת העמודים שנבנו בקצה תוספת הרצפה ואלה אמנם נהרסו.

24.2.
בינתיים הבנייה המשיכה אך בתוך המבנה וכאשר הגיעו לשלב בו רצו לבנות מחוצה לו הושגה הסכמתו של דני כהן בעל-פה לבניית המרפסת התחתונה על יציקת עמודים ובלבד שהעבודות יבוצעו בפיקוח. תחילה הובא מפקח שלא הסכים לבצע את העבודות ללא היתר, ולאחר מכן הובא יצחק אסרף שפיקח על עבודות בניית המרפסת על עמודים ללא היתר בנייה ובהסכמתו של דני כהן. לאחר סיום עבודות אלה ביקשו אזולאי להוסיף ולבנות את המרפסת העליונה והתוספת לסלון, אלא שדני כהן לא הסכים לכך גם לאחר פנייה של יצחק אסרף מטעמם.

24.3.
בשלב זה הייתה הפסקה בבנייה משך כששה חודשים במהלכם נערך דין ודברים עם דני כהן בסיכומו הסכים האחרון גם לבניית המרפסת העליונה והרחבת הסלון תוך המשך פיקוח של יצחק אסרף. אזולאי ביקשו למצוא מפקח אחר שעלותו אינה גבוהה כמו זו שביקש אסרף וכך הוצע ראובן עשור. המשך הבנייה עד סופה היה בפיקוחו של ראובן עשור ובהסכמתו של דני כהן לאורך כל הבנייה עד סופה, למעט שורות בלוקים מצדו האחד של הפתח שנועדה לחסוך בעלויות האלומיניום והזכוכית ושפורקה לפי דרישת דני כהן על-פי הנחיית ראובן עשור (סעיפים 22-12 לתצהיר אזולאי; עמ' 47 ש' 34 - עמ' 48 ש' 6, 35-34; עמ' 49 ש' 29 - עמ' 50 ש' 32; עמ' 51 ש' 18-8; עמ' 52 ש' 35-14; עמ' 53 ש' 35-31; עמ' 55 ש' 8-1, 17-16).

24.4.
נטען על-ידי אזולאי כי הם רצו לבנות עם היתרי בנייה כדין אלא שדני כהן הסביר להם כי בשל חוב גדול לרשות מקרקעי ישראל לא ניתן בשלב זה לקבל היתרי בנייה, ולאחר שתושלם הבנייה וקריית חינוך תשלם את חובה יוכלו להוציא היתרי בנייה למפרע (עמ' 51 ש' 30-24; עמ' 52 ש' 5-3; עמ' 53 ש' 4-3, 24-21).

25.
בחינת מכלול הראיות שהונח לפניי מגלה קשיים של ממש בגרסה זו של אזולאי ביחס לכל שלבי ההסכמה הנטענת מצדו של דני כהן כפי שיפורט להלן:

25.1.
ככל שמדובר בטענה לאישורו של דני כהן בדרך של חתימתו על גבי תכניות הבנייה אשר כללו גם את התוספות מחוץ למבנה, זו נמצאה מוקשית ביותר בשל הצטרפותם של כל אלה: ראשית, אזולאי אישר בעדותו כי אין בנמצא תכנית בנייה חתומה על-ידי דני כהן. לטענתו, שלא פורטה ונטענה באורח כללי וסתמי, תכנית הבנייה החתומה על-ידי דני כהן אבדה. בהקשר זה ראוי לציין כי בתצהיר גילוי מסמכים של אזולאי צוינה תכנית הבנייה אך לא פורט כי מדובר בהעתק שאינו חתום על-ידי דני כהן ולא צוין במסגרת פירוט המסמכים שהיו בידי המצהיר אך אינם נמצאים עתה בחזקתו כי המקור שעליו החתימה הנטענת אבד (עמ' 48 ש' 32-22; עמ' 49 ש' 9-5; מוצג נ2/1). אשתו אף לא יכלה להעיד מידיעתה האישית שאמנם דני כהן חתם על התכניות (עמ' 45 ש' 33 - עמ' 46 ש' 14, 18). שנית, הגרסה לפיה דני כהן חתם על תכניות הבנייה הראשונות היא גרסה כבושה שנזכרה לראשונה בתצהיר עדות ראשית ומבלי שנמצא לה כל זכר בכתב ההגנה של אזולאי ובעדות אזולאי בקדם המשפט הראשון מיום 14.6.16. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שבכתב ההגנה נטען מספר פעמים להסכמה מצדו של דני כהן, ותמוה כיצד פרט כה חשוב לאישוש הסכמה כזו בדמות חתימה של דני כהן על תכניות הבנייה נשמט מכתב ההגנה. לא זו אף זו בקדם המשפט מיום 14.6.16 נשאל אזולאי מפורשות על-ידי בית המשפט היכן מצוי האישור הנטען של דני כהן לבנייה, והתשובה הייתה בהתאם לאמור בכתב ההגנה כי ניתן אישור בעל-פה על-ידי דני כהן כמו גם פיקוח של מפקחים מטעמו, הא ותו לא. דבר קיומה של תכנית בנייה חתומה על-ידי דני כהן לא הוזכר כלל (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 14.6.16 ש' 5-3). שלישית, בתצהירו המשלים דני כהן הכחיש מכל וכל כי תכניות הבנייה בהן כלולה הבנייה הבלתי חוקית הוצגו לפניו בעת הבנייה (סעיפים 4-2 לתצהירו המשלים). דני כהן כלל לא נחקר בקשר לחתימתו הנטענת על התכניות הכוללות את הבנייה מחוץ למבנה, וחיזוק להכחשתו נמצא במכתבו מיום 15.7.12 - שהוא מאוחר לתכנית הבנייה הראשונה - שנשלח עם תחילת עבודות השיפוץ ובו צוין כמצוטט בסעיף 8 לעיל כי השיפוץ יעשה רק בתוך הבית ללא כל בנייה בחוץ וכזו תותר רק בהסכמה בכתב של מר"ץ ובקבלת היתר בנייה. אלא שאזולאי טענו כי תכניות הבנייה הכוללות את הבנייה מחוץ למבנה הועברו על-ידי דני כהן בעצמו לקבלן יצחק אסרף לשם מתן הצעת מחיר. יצחק אסרף אמנם אישר כי דני כהן העביר אליו תכניות בנייה על בסיסן גיבש הצעת מחיר (סעיפים 5-4 לתצהיר יצחק אסרף). אלא שבהצעת המחיר מיום 10.1.12 שניתנה על ידו נכתב כי היא אינה כוללת מדרגות כניסה חדשות ומרפסת חדשה כאשר הסיבה שצוינה לכך היא "
אין פרטים
" (מוצג נ1/1). אזולאי בעדותו הסביר את אי מתן הצעת המחיר לעבודות בנייה אלה בהעדר של תכנית הנדסית מדויקת (עמ' 56 ש' 14-7). הסבר כזה לא ניתן מפיו של יצחק אסרף שתצהירו הוגש מטעם אזולאי ומצופה שיסביר את פשר הדברים, ולכל הפחות נראה כי עובדה זו הנזכרת בהצעת המחיר מעוררת ספק אם אכן תכניות הבנייה שהוצגו לדני כהן והועברו לקבלן כללו את עבודות הבנייה הנדונות, ולמצער האם דני כהן יכול היה להבין מן התכניות את טיב הבנייה המתוכננת כאשר גם קבלן מנוסה לא מצא שהן מפורטות דיין ביחס לעבודות אלה. רביעית, בהקשר לספק האמור בנוגע לתכניות הבנייה הראשונות יש להוסיף כי אזולאי לא מצאו להביא לעדות מטעמם את האדריכלית שהייתה יכולה לשפוך אור על כלל התוכניות שערכה ומה כללה התכנית הראשונה. חמישית, אזולאי אישרו כי על-פי הנחיית המפקח יוני בן עמרה הרסו ארבעה עמודים שנבנו לצורך ביצוע ההרחבה מחוץ למבנה על-פי תכניות הבנייה. אזולאי טען כי הנחיית בן עמרה להריסת העמודים ניתנה בשל כך שהם נוצקו ללא אישור המהנדס, אולם בהמשך אישר כי גם דני כהן דרש את הריסתם (עמ' 49 ש' 35-29; עמ' 55 ש' 19-16). עצם הריסת העמודים מחוץ למבנה, למרות שנבנו על-פי הנטען בהתאם לתכניות הבנייה, תומכת יותר באי מתן אישור והסכמה מראש לבנייתם. גם כאן יש לומר כי אזולאי לא הביאו את המפקח יוני בן עמרה למתן עדות לעניין העבודות שבוצעו בפיקוחו על-פי תכניות הבנייה, ולוּ לשם אישוש הסיבה שנטענה על ידי אזולאי להריסת העמודים שאינה קשורה לטענתם בחזרתו הנטענת של דני כהן מההסכמה לבנייה.

25.2.
גם ביחס להסכמה החדשה הנטענת של דני כהן לבנייתה של המרפסת התחתונה על יציקת עמודים בפיקוחו של יצחק אסרף נתגלו ספקות בלתי מבוטלים. אלה נובעים מן התוספת בכתב יד בתצהירו של יצחק אסרף לפיה דני כהן דרש לדאוג להוצאת היתר בנייה. אזולאי ביקש לפרש תוספת זו כמתייחסת רק להמשך העבודות לבניית המרפסת העליונה והתוספת לסלון ולא לבניית המרפסת על עמודים לגביה הסכים דני כהן שייבנו ללא היתר (עמ' 51 ש' 18-12). אלא שלא כך העיד יצחק אסרף מטעמו כאשר מסר כי הדרישה להוצאת היתר בנייה ניתנה ביחס לכל עבודות הבנייה (עמ' 60 ש' 18-11). דרישה כזו עשויה לחזק דווקא העדר הסכמה מצדו של דני כהן להמשך בניית המרפסת על עמודים והיא גם מתיישבת עם התנגדותו של דני כהן להמשך הבנייה של המרפסת העליונה (סעיפים 11-10 לתצהיר יצחק אסרף).

25.3.
קושי משמעותי נמצא אף ביחס לעדותו של ראובן עשור שהובאה מטעם אזולאי בתמיכה לחוליית ההסכמה האחרונה הנטענת של דני כהן להמשך עבודות הבנייה עד לסיומן בכפוף לפיקוח. כפי שפורט בסעיף 11 לעיל עדותו של ראובן עשור בחקירתו הנגדית כלל לא תאמה את שמסר בתצהיר עדות ראשית וממנה עלה כי תפקידו לא היה לפקח על עבודות הבנייה כי אם לפשר בין הצדדים לאחר שהושלמה בניית התוספת לסלון והמרפסת העליונה כבר הייתה בנויה (ראו ההפניות בסעיף 11 לעיל). עדותו זו לא תומכת אם כן בגרסת אזולאי להמשך ביצוע העבודות עד להשלמתן בהסכמתו של דני כהן. היא תומכת דווקא בקיומן של מחלוקות בין הצדדים שהיה צורך לפשר ביניהן. כמו כן דווקא גרסתו של דני כהן לביצוע המשך העבודות על-ידי אזולאי במחטף תוך המתנה לאדריכלית ששהתה בחו"ל זכתה לתמיכה מסוימת בעדותו של אזולאי שאישר כי לקראת סוף העבודות אכן האדריכלית לא הייתה בארץ (עמ' 56 ש' 25-24).

לא למותר לציין כי השוני המשמעותי שפורט בין תצהיר העד עשור לבין עדותו בחקירה נגדית, כמו גם התוספת בכתב יד של העד אסרף לתצהירו המודפס, מקימים סימן שאלה ביחס למידה שבה ניתן להסתמך על הדברים.

26.
זאת לזכור כי גם אזולאי מאשרים כי דני כהן הורה פעמיים על הפסקת העבודות והריסה של חלקים מן הבנייה (ארבעת העמודים בראשיתה ובלוקים בסיומה). התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם התנהלותו של מי שנתן הסכמה לעבודות הבנייה. אזולאי בחרו שלא לשאול את דני כהן שום שאלה בחקירתו הנגדית בנוגע להסכמות השונות שניתנו לטענתם על ידו לאורך ביצוע העבודות כמפורט. זאת ועוד, גרסת אזולאי היא לקיומה של הסכמה בעל-פה, למרות שעל-פי הסכם ההרשאה עם מר"ץ נדרשת הסכמה מראש בכתב, ועל אף שצוין בהסכם מפורשות כי כל שינוי של תנאי מתנאי ההסכם חייב להיעשות בכתב. לא זו אף זו, גרסתם בדבר הסכמה בעל-פה מצדו של דני כהן, בכל השלבים השונים, עומדת בניגוד למסמכים בכתב כעולה ממכתבי דני כהן אל אזולאי מיום 15.7.12, מיום 12.12.12, מיום 20.3.14 ומיום 24.6.14. אזולאי אינם מוחים בכתובים על כי האמור במכתבים אלה חורג מן ההסכמה שנטען כי ניתנה בעל-פה, וגם לא ניתן כל מענה מצדם להודעת הביטול מיום 13.7.14. גם במכתב היחיד מטעמם מיום 30.3.14 אזולאי אך מבקשים לדייק בסעיף 9 כי לטענתם ניתנה הסכמה ראשונית של דני כהן לבניית מרפסת תלויה ובית מדרגות אך אין שום זכר לטענות בדבר הסכמה ליתר הבנייה שבוצעה על ידם. מכל מקום אין חולק שבתכנית הבנייה השנייה הנוספת חלו שינויים בגודל המרפסת והסלון ומיקום בית המדרגות, וגם נמסר בעדות אזולאי כי בסופו של דבר המרפסת התלויה גם נסגרה בקירות זכוכית (עמ' 55 ש' 30-20). ממילא אם כן הבנייה אשר בוצעה בפועל שונה מן הבנייה שלגביה נטען להסכמה מלכתחילה. יתרה מכך בסעיף 10 לאותו המכתב אזולאי מאשרים כי מקובל עליהם שאם תתקבל אצל קריית חינוך דרישה להריסת עבודות הבנייה הם מתחייבים לשפות על כל הוצאה הכרוכה בכך. גם טענתם הנוספת בדבר התחייבות דני כהן לפיה ניתן יהא להסדיר את נושא היתר הבנייה לאחר השלמתה נוכח המניעה הקיימת לעשות זאת קודם לכן, היא טענה כבושה שלא נטענה אלא בחקירה הנגדית. הטעם שניתן על-ידי אזולאי כי רק השאלות עוררו בו את הזיכרון לפרט זה אינו מניח את הדעת בהינתן חשיבותו לגרסה הכוללת של אזולאי (עמ' 51 ש' 34-31).

27.
מכל אלה עולה מסקנתי כי לא הוכחה קיומה של הסכמה פוזיטיבית מצדו של דני כהן לביצוע עבודות הבנייה הנדונות על-ידי אזולאי. גם אם נמצא כי יש בדרישות הכספיות שהופנו על-ידי דני כהן מטעם מר"ץ בקשר עם תוספות הבנייה (כמפורט בסעיף 23 לתצהיר אזולאי) משום אינדיקציה לנכונותו להעלים עין לאותה העת מן הבנייה הבלתי חוקית, אין לשכוח את הדרישה שלוותה בצמוד לכך והיא התחייבות אזולאי לשפות על כל הוצאה הכרוכה בדרישה שתופנה אל קריית חינוך להריסת הבנייה הבלתי חוקית. אזולאי אישרו כי נטלו על עצמם התחייבות כזו במודע, וממילא ברי שהיו ערים לאפשרות כי יבוא היום, וזה אכן הגיע, שהם יידרשו להרוס את הבנייה הבלתי חוקית. ודוק, בהינתן שלפי סעיף 11 לחוזה החכירה של קריית חינוך זו נטלה על עצמה התחייבות להרוס כל בנייה שנעשתה ללא הסכמת רשות מקרקעי ישראל וללא היתר רשויות התכנון, ובשים לב שבנייה כזו מקימה זכות בידי רשות מקרקעי ישראל לבטל את חוזה החכירה, פשיטא כי עומדת לקריית חינוך הזכות לתבוע הריסת הבנייה הבלתי חוקית גם בטרם הוגשה דרישה כזו מצד רשות מקרקעי ישראל.

28.
לאור המפורט לעיל מצאתי כי הוכחו התנאים המזכים את קריית חינוך בסעדים של סילוק יד והריסת הבנייה הבלתי חוקית בין לפי סעיף 16 ובין לפי סעיף 17 לחוק המקרקעין. נוכח מסקנתי זו אין צורך להידרש במפורט למערכת הדינים החלופית עליה הושתתה התביעה היא העוולות שפורטו בפקודת הנזיקין. עם זאת אציין כי כל האמור מקים את יסודות עוולת הסגת גבול במקרקעין ביחס לעבודות הבנייה שבוצעו בחריגה מן הרשות לשימוש שניתנה לאזולאי במבנה; וכי משלא הייתה מחלוקת בדבר היות הבנייה ללא קבלת היתר בנייה כדין דומה שמתקיימת גם עוולת הפרת חובה חקוקה.

שיקול דעת בית המשפט במתן סעד הריסת הבנייה הבלתי חוקית

29.
אזולאי מוסיפים ומבקשים מבית המשפט לשקול כל דרך חלופית להריסת הבנייה שבוצעה על-ידם ובכלל זה לבחון את האפשרות להכשרתה בהתאם לחוקי התכנון והבנייה. אכן הפסיקה קבעה כי לבית המשפט שיקול דעת אם ליתן סעד מכוח הזכות הקניינית כאשר ייתכנו מצבים בהם תדחה תביעה להריסת בנייה בלתי חוקית; זאת בין מכוח עקרון תום הלב שבחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, בין מכוח עקרון "הגבלת זכויות" הקבוע בסעיף 14 לחוק המקרקעין, ובין מכוח סעיף 74 לפקודת הנזיקין שנפסק כי יש לפרשו באופן העולה בקנה אחד עם הקריטריונים שעוצבו בפסיקה להחלת עקרון תום הלב (ראו: רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199 (23.12.1999); ע"א 8661/10 נעמה נ' טורקיה (19.2.2012). אלא שבפסיקה האמורה דעת הרוב סברה כי "
שיקול הדעת של בית המשפט שבגדרו רשאי הוא שלא להיעתר לתביעה שמטרתה להגן על זכות בעלות או זכות אחר במקרקעין, הוא מוגבל ומצומצם ביותר ויופעל רק במקרים חריגים ונדירים
." (פסק דינו של כבוד השופט טירקל בעניין רוקר בעמ' 249א' (ההדגשה שלי - מ.ש), וכן בעמ' 241ד', 242ה', 243ג'; וראו גם פסק דינו של כבוד השופט (כתוארו אז) מ' חשין בעמ' 250ג', 260-259; פסק דינו של כבוד השופט (כתוארו אז) א' מצא בעמ' 287ב'; ופסק דינו של כבוד המשנה לנשיא ש' לוין בעמ' 288ו'). בגדרי פסיקה מנחה זו הותוו השיקולים שעל בית המשפט לשקול כדי להכריע אם עניין לנו במקרה חריג ונדיר המצדיק מניעת ההגנה על הזכות הקניינית (ראו בעניין רוקר עמ' 243ו'-244א', 247ג'-ו', 259ה'-260ז', 280ב'-282ה'; וכן פסקות 13-12 לפסק דינה של כבוד השופטת (כתוארה אז) א' חיות בעניין נעמה).

30.
בחינת השיקולים הללו ויישומם על המקרה שלפנינו מוביל למסקנה כי אין מדובר במקרה חריג ונדיר המצדיק שלא להיעתר לתביעת קריית חינוך להורות על הריסת הבנייה הבלתי חוקית והשבת החזקה בשטחים בהם בוצעה לידיה.

30.1.
לעניין זה שקלתי את זכות החכירה לדורות שהוקנתה לקריית חינוך מאת הבעלים רשות מקרקעי ישראל אל מול מעמד אזולאי כברי רשות מטעם מר"ץ שאף היא במעמד של בר רשות. נתתי דעתי לעובדה כי הותרת הבנייה הבלתי חוקית מקימה סיכון לקריית חינוך לביטול חוזה החכירה עמה. שקלתי את היקף הבנייה הבלתי חוקית שהיא אינה פגיעה של מה בכך בפרט כאשר היא חורגת מקו הבניין. לא נעלמה מעיני ההשקעה שנטענה כי הייתה כרוכה בביצוע עבודות הבנייה המהוות חלק מבית מגוריהם של אזולאי, כמו גם עוגמת הנפש והעלויות הכרוכות בהריסתה כעת. אלא שכפי שנפסק יש להיזהר מאד כאשר באים לשקול נזק מול תועלת, באשר גם תחושת הביטחון של בעל הזכות הקניינית הנובעת מן הידיעה שקניינו מוגן וכי מי שינסה לפלוש לנכסיו יסולק, היא בגדר תועלת חשובה אפילו אינה נשקלת בכסף (עניין רוקר בעמ' 247ג'-ו'). דברים אלה יפים במיוחד לענייננו שעה שהבנייה הבלתי חוקית מעמידה את קריית חינוך בסיכון להפרת חוזה החכירה וביטולו. כן ניתן משקל לצורך לבסס את שלטון החוק ולהימנע מיצירת תמריץ לבנייה שלא כדין במקרקעי הזולת (עניין נעמה בפיסקה 12).

30.2.
לעניין טענות אזולאי להתנהלות חסרת תום לב ופעולה ממניעים אישיים זרים של דני כהן, בשני כובעיו, אומר כי אלה נותרו כטענות בעלמא שלא הוכחו. ראשית לכל יצוין כי כפי שקבעתי לעיל דני כהן פעל בשמה של מר"ץ בלבד ולא מטעמה של קריית חינוך כך שממילא טענות לפגם בהתנהלותו אינן יכולות לשקול נגד מתן הסעד לקריית חינוך התובעת. מכאן גם יש לדחות את הטענה כאילו רצונו של דני כהן בדירתם הקודמת של אזולאי היא זו שהובילה להגשת התביעה דנן (סעיף 26 לתצהיר אזולאי) שהרי זו הוגשה על-ידי קריית חינוך לפי הנחיות בא-כוחה ועל אף מורת רוחו של דני כהן כמנהל מר"ץ שאף היא נתבעת בה. כך גם הטענות בדבר הגשת התביעה דנן על רקע קיומו של סכסוך בין דני כהן לבין חבר הוועד המנהל בקריית חינוך צבי שפיגל וחבר עמותת קריית חינוך יוסי שריד לא נתמכו בדבר לאישושן. דני כהן מצדו הבהיר כפי שפורט לעיל את הנסיבות שהובילו לפרישתו של צבי שפיגל מן הוועד המנהל של קריית חנוך בהתאם להנחיית רשם העמותות וכשנה לפני הגשת התביעה; וכן העיד כי לא ידוע לו עמדתו של יוסי שריד לייצוגה של מר"ץ על ידו בתביעת קריית חינוך בה הוא חבר בוועד המנהל (עמ' 39 ש' 23-17). אשר לטענות האישיות שהופנו כלפיו השיב דני כהן "
סעדי במרומים. ... עשיתי מעל ומעבר כדי שלמשפחת אזולאי יהיה את הדבר הטוב ביותר שאפשר להשיג בקרית חינוך. עמדתי בלחצים כבידם על כל ההתנהלות שלהם לאורך הבניה ורק בגלל שאני הייתי חבר שלהם ורציתי בטובתם הדפתי את כל הלעזים שהיו מסביב. כך שלהאשים אותי אישית, השאלה הייתה אישית כלפי ולא כמנהל הנתבעת, אני דני כהן, שאני מונע מקנאה וצרות עין זה יותר גרוע מהוצאת דיבה. ... לזה קוראים אצלנו כפיות טובה
." (עמ' 35 ש' 15-9).

30.3.
לא מצאתי כי הוכחה הפלייתם לרעה של אזולאי לעומת עמותת "פתחי ציון" לגביה ניתנה הסכמה במסגרת הסדר טיעון למתן ארכה להכשרת בנייה בלתי חוקית (נ1/2). זאת לאחר שקריית חינוך הבהירה כי היא נטלה על עצמה התחייבות כלפי עמותת "פתחי ציון" אשר באה בנעליה של עמותת שערי מבשרת ציון, לאפשר בנייה לצורך פעילותה לצד התחייבותה לחתום על כל האישורים וההיתרים הנדרשים; בעוד שלעומתם אזולאי עשו דין לעצמם בלא נטילת רשות ותוך הפרה של הוראות החוק וההסכם עמם. מכאן שאין עניין לנו בהפליה בין דומים אלא בדין שונה לשונים (עמ' 78 ש' 24-15. יצוין כי הסדר הטיעון הועלה על-ידי אזולאי רק בסיכומיהם ועל כן ההסבר שניתן על-ידי התובעת בקשר אליו ניתן רק בסיכומי תשובתה). אעיר כי פסקי הדין אליהם הפנו אזולאי בסיכומיהם בהקשר לארכה לשם הכשרת בנייה בלתי חוקית דנו בהליכים שיזמו רשויות התכנון והשיקולים בגדרי אלה שונים מאלה הצריכים לתביעה שלפניי המוגשת על-ידי בעל הזכות הקניינית לשם הגנה על קניינו.

התוצאה

31.
לאור כל האמור יש לקבל את תביעת קריית חינוך הן נגד מר"ץ (הנתבעת 1) - שעל-פי ההסכם שנחתם עמה ושהקנה לה מעמד בר רשות בשטח הנדון מוטלת עליה אחריות מלאה כלפי קריית חינוך למניעת בנייה בלתי חוקית גם אם זו מבוצעת על-ידי מי שמר"ץ נתנה לו הרשאה לשימוש - הן נגד אזולאי (הנתבעים 3-2) אשר ביצעו עבודות בנייה ללא קבלת אישור וללא קבלת היתר בנייה כדין. על כן אני מורה כדלקמן:

31.1.
ניתן בזה צו המורה לנתבעים להרוס את כל עבודות הבנייה שבוצעו ללא היתר כדין כפי המסומן על גבי התשריט נספח 4 לתצהיר דני כהן. היות שמדובר בחלק מבית המגורים של אזולאי ועל מנת לאפשר להם להיערך כנדרש לשם כך צו ההריסה כאמור יבוצע עד יום 31.10.19.

31.2.
ניתן בזה צו מניעה קבוע האוסר על אזולאי (הנתבעים 3-2) או כל מי מטעמם לעשות שימוש בשטחים בהם בוצעו עבודות הבנייה כאמור ועליהם לסלק ידם משטחים אלה במועד שצוין בסעיף 31.1 לעיל.

31.3.
ניתן בזה צו מניעה קבוע האוסר על אזולאי (הנתבעים 3-2) או כל מי מטעמם לעשות שימוש ייחודי בחצר הסמוכה למבנה, לנטוע או להקים מחוברים אחרים בחצר זו.

31.4.
ניתן בזה צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים לבצע כל עבודה הדורשת היתר בהתאם להוראות חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 אלא אם התקיימו כל התנאים להלן: קבלת הסכמה מפורשת ובכתב מאת קריית חינוך (התובעת), ובכל הנוגע לאזולאי גם קבלת הסכמה מפורשת בכתב מאת מר"ץ (הנתבעת 1), וקבלת היתר בנייה כדין.

חיובם של הנתבעים בצווים 31.1 ו-31.4 שלעיל הוא חיוב יחד ולחוד.

פיצול סעדים

32.
קריית חינוך ביקשה בכתב תביעתה היתר לפיצול סעדים באופן שיתאפשר לה לתבוע מן הנתבעים את נזקיה לאחר שאלה יתגבשו (סעיף 47 לכתב התביעה). היא שבה על בקשתה זו בסיכומיה (עמ' 70 ש' 5-2) ואילו הנתבעים כלל לא השיבו לבקשה זו וממילא לא התנגדו לה. בנסיבות אלה ניתן היתר לפיצול סעדים כמבוקש.

ההודעה לצדדי ג'

33.
לנוכח הסעדים שניתנו ב

פסק דין
זה ובין היתר הצווים שניתנו לסילוק ידם של אזולאי ואיסור שימוש שלהם בשטחים בהם בוצעה הבנייה הבלתי חוקית שניתן צו להריסתה; בהינתן כי הסעד הכספי שנתבע בהודעה לצדדי ג' לא נקצב וממילא לא שולמה אגרה מתאימה ובשל חלוף הזמן מאז הוגשה ההודעה לצדדי ג' יהא מקום לעריכת חישוב מעודכן של הסכומים; בשים לב לפיצול הסעדים שניתן לקריית חינוך לשם תביעת נזקיה; וגם נוכח ההוראה שבסעיף 12 להסכם ההרשאה בין מר"ץ לאזולאי הכולל הסכמה לפנייה לבוררות בכל מחלוקת בנוגע ליישום סעיפי ההסכם; דומה כי נכון יהא להורות בשלב זה על מחיקת ההודעה לצדדי ג' מבלי לגרוע מזכותה של מר"ץ להגיש תביעה חדשה, ככל שתמצא לנכון, תוך פירוט הסעדים המתאימים. ככל שלא תתקבל הודעה אחרת עד יום 26.6.19 כך אורה. ככל שתוגש הודעה אחרת, נראה על פני הדברים שיהא מקום להורות על העברת הסכסוך לבוררות, ותינתן בכך החלטה על יסוד הטענות שנטענו בכתב.

סוף דבר

34.
התביעה מתקבלת כאמור בסעיף 31 לעיל.

35.
אשר לשאלת ההוצאות - מצאתי כי יש מקום להבחין בין הנתבעים השונים. ככל שמדובר בנתבעת 1 זו הסכימה למתן הסעדים המבוקשים כבר בכתב הגנתה וחזרה על הסכמתה זו בהזדמנויות שונות לאורך כל ההליך. לא כך הייתה עמדת הנתבעים 3-2. בנסיבות אלה ולאחר שנתתי דעתי להיקף ההתדיינות ולהיקף העבודה שנדרשה מן התובעת בניהול תביעתה ובכלל זה הבקשות הרבות שהוגשו מטעם הנתבעים 3-2 (וראו לעניין זה סעיף 7 להחלטתי מיום 6.12.16), ולאחר שהבאתי בחשבון את מכלול נסיבות המקרה, אני מורה כי הנתבעת 1 תישא בשכ"ט עו"ד והוצאות משפט של התובעת בסכום כולל של 7,500 ₪; ואילו הנתבעים 3-2 יישאו בסכום כולל של 25,000 ₪.

36.
המזכירות תמציא

פסק דין
זה לצדדים.


ניתן היום,
י"א סיוון תשע"ט, 14 יוני 2019, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 42057-11/14 עמותת קרית חינוך מבשרת ציון בהרי ירושלים, על-ידי ב"כ עו"ד חגי קורצוויל נ' יעקב אזולאי, פנינה אזולאי (פורסם ב-ֽ 14/06/2019)