פסקי דין על עז' המנוח אדם אלעוברה ז"ל | פסקי דין על יאסר עלי אלעוברה | פסקי דין על דינה נמר אלעוברה | פסקי דין על עיריית רהט | פסקי דין על חמזה ברכאת | פסקי דין על מז"מ טכנולוגיות ואח' |

39201-01/15 א     16/06/2019




א 39201-01/15 עז' המנוח אדם אלעוברה ז"ל, יאסר עלי אלעוברה, דינה נמר אלעוברה נ' עיריית רהט, חמזה ברכאת, מז"מ טכנולוגיות בע"מ ואח'








בית המשפט המחוזי בבאר שבע



ת"א 39201-01-15 אלעוברה ואח'
נ' עיריית רהט
ואח'





בפני

כבוד השופטת
גאולה לוין


התובעים

1.עז' המנוח אדם אלעוברה ז"ל
(קטין)
באמצעות יורשיו החוקיים

2.יאסר עלי אלעוברה

3.דינה נמר אלעוברה
ע"י ב"כ עוה"ד נ.גיצה ואח'


נגד


הנתבעים

1.עיריית רהט
ע"י ב"כ עוה"ד א. רחמני ואח'

2.חמזה ברכאת

3.מז"מ טכנולוגיות בע"מ
שניהם ע"י ב"כ עוה"ד א. כרמלי ואח'





נגד

הצדדים השלישיים
1. א.ר.ע. שווק חומרי בנין בע"מ
2. עליאן אלעוברה

שניהם ע"י ב"כ עוה"ד ראיד אלעוברה

3. אלעוברה יאסר עלי
4. אלעוברה דינה נמר

ע"י ב"כ עוה"ד ניסן גיצה ואח'





פסק דין


פסק הדין עניינו אחריות הנתבעים והצדדים השלישים לתאונה שהביאה למותו של הקטין אדם אלעוברה, וחלוקת אחריות בין המעוולים השונים.

רקע והליכים

1.
ביום 7.4.2013 בשעת ערב מאוחרת, הלך הקטין אדם אלעוברה, יליד 2005, יחד עם דודתו ושניים מאחיו, במדרכה הסמוכה לבית עסק לממכר חומרי בניין. בית העסק, המצוי בבית 129 בשכונה 24 ברהט, שייך לחברת א.ר.ע. שווק חומרי בניין בע"מ (צד שלישי 1) שבבעלות צד שלישי 2, עליאן אלעוברה. על המדרכה, הסמוכה לבית העסק, עמד ציוד השייך לבית העסק ובכלל זה כמה חלונות לממ"ד, שהועמדו על שער בית העסק.
בעת המעבר בקרבת החנות, נפל על הקטין משקוף של חלון ממ"ד והוא נמחץ תחת המשקוף, דבר שגרם למרבה הצער למותו המיידי של הקטין.

2.
הוריו של הקטין המנוח הגישו תביעה נגד עיריית רהט
(נתבעת 1); נגד החברה שסיפקה סחורה לבית העסק, ובכלל זה את חלון הממ"ד שנפל על הקטין (נתבעת 3); ונגד נהג החברה שהוביל את חלונות הממ"ד לבית העסק (נתבע 2).

בתביעה נטען כלפי העירייה כי התעלמה מפניות תושבים שחזרו והתריעו על כך שהמדרכה ליד בית העסק חסומה בחומרי בניין, ולא עשתה דבר כדי לסלק את המפגע מהמדרכה ולנקוט בהליכים נגד בעל העסק. נטען כי בכך היא לא קיימה את חובתה על פי פקודת העיריות, לדאוג לניקוי הרחובות ולסילוק מפגעים ומטרדים מהרחובות, על מנת להבטיח מעבר בטוח של הולכי רגל, ובכלל זה ילדים קטנים.

כלפי נתבעים 2 ו-3, הנהג וספק החלון, נטען בתביעה כי סיפקו את החלון לבעל העסק ולא הדריכו אותו כיצד לפרוק ולהעמיד את החלונות באופן בטוח, באופן שלא יהוו סיכון לעוברים לידם, ולא דאגו לוודא כי הנהג יפרוק את החלונות בתוך שטח החנות ויעמידם בצורה בטוחה. כלפי הנהג נטען כי העמיד את החלונות מחוץ לשטח החנות בצורה מסוכנת, לא דאג לקשור אותם, להעמיד מחסום כלשהו, להזהיר ולהרחיק ילדים מהמקום, ולא התעקש עם בעל החנות כי למרות שאין מקום בתוך שטח החנות, ידאג לפנות סחורה מתוך החנות כדי לאפשר העמדת החלונות בתוך שטח החנות.

3.
עיריית רהט
הגישה הודעה לצד שלישי כנגד חברת א.ר.ע. שיווק חומרי בניין בע"מ (צד ג'1) וכנגד עליאן אלעוברה (צד ג'2). בהודעה נטען כי הנזקים לתובעים נגרמו בשל הרשלנות הבלעדית של בית העסק, שמתבטאת בהנחת החלונות על המדרכה הציבורית, השתלטות על שטח ציבורי ויצירת סיכון לעוברים והשבים.

נתבעים 2,3 הגישו הודעת צד ג' נגד צד ג'1 וצד ג'2, ונגד הוריו של הקטין המנוח. בהודעה נטען כי ככל שהחלון שנפל על המנוח הוא אכן החלון שסופק על ידי נתבעים 2,3, כי אז הצדדים השלישיים 1 ו-2 הם שהניחו את החלון על המדרכה הציבורית, או היו אחראים על הנחתו שם.
כלפי ההורים של הקטין נטען כי חובתם הייתה להשגיח על הקטין, לפקח על התנהגותו ולהזהיר אותו מפני סכנות האורבות לו, לרבות הסכנה שהתממשה והביאה למותו.

4.
התובעים והנתבעים הגיעו להסכם פשרה, לפיו, לפנים משורת הדין ומבלי להודות בחבות ולצורכי פשרה בלבד, ישולם לתובעים, לאחר ניכוי אשם תורם, סכום כולל של 1,300,000 ₪, מתוכו תשלם העירייה 1,050,000 ₪ והנתבעים 2,3 ישלמו 250,000 ₪. ההסדר נקבע גם כהסדר לסילוק סופי ומוחלט של כל התביעות ההדדיות בין הנתבעים לבין עצמם, כך שבכל הליך שיתנהל, העירייה תהיה זכאית לקבל שיפוי מצד ג' בשיעור 80.77%, והנתבעים 2,3 בשיעור 19.23%.
במסגרת הסדר הפשרה, הוסכם כי ההודעות לצד ג' כנגד ההורים (צדדי ג' 3 ו-4) יידחו.

הסדר הפשרה קיבל תוקף של

פסק דין
(ביום 3.2.2019).

5.
הסדר הפשרה לא כלל הסכמות עם צדדי ג' 1,2, וההליכים בינם לבין הנתבעים - שולחי ההודעות לצדדים השלישיים -
נמשכו.


בהחלטה מיום 22.2.109 ניתנו הוראות בדבר הגשת ראיות מטעם הנתבעים – שולחי ההודעות לצדדים השלישיים – ומטעם הצדדים השלישיים.

חרף האמור, רק שולחי ההודעות הגישו תצהירים. הצדדים השלישיים בחרו שלא להגיש דבר ולא לחקור את המצהירים. משכך הוריתי על הגשת סיכומים.

6.
להשלמת התמונה יצוין כי צד ג'2 הורשע בעבירה של גרם מוות ברשלנות, לפי סעיפים 304 ו- 326 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. צד ג'2 הורשע בכך שביום 7.4.2013 קיבל עבור העסק משלוח של משקופי חלון כבדים שהוצבו על המדרכה בצמוד לקיר החיצוני של בית העסק, מבלי שאובטחו ע"י כל אמצעי ביטחון, הגנה או גידור. אחד המשקופים נפל, פגע במנוח בן השמונה, והרגו.

טענות העירייה

7.
לטענת העירייה, אין לה אחריות לתאונה שהביאה למותו של המנוח והפיצוי שולם לפנים משורת הדין, בשל הנסיבות הטראגיות. העירייה סבורה כי האחריות הבלעדית לתאונה מוטלת על בית העסק.
העירייה מבקשת להסתמך על הרשעתו של צד ג'2 בגרם מוות ברשלנות, בגין הנחת משקוף של ממ"ד ברשלנות על המדרכה. לטענת העירייה, רשלנותו של צד ג'2 זועקת לשמיים: האדישות, חוסר האכפתיות שגילה, שכן מדובר במשקופים כבדים ביותר, שלא אובטחו ונותרו שעונים על המדרכה, שהיא שטח ציבורי המשמש הולכי רגל ולא מיועד לאחסון ציוד של החנות.
העירייה מפנה לכך שבהליך הפלילי הודה צד ג'2 שהעסק נוהל על ידו בעת האירוע. לטענת העיריה, שני הצדדים השלישיים אחראים יחדיו לאירוע במחדליהם ורשלנותם. אחריות צד ג'1 נובעת, כך נטען, גם מהעובדה שהוא שהזמין את החלונות.

8.
לטענת העירייה, אין לה כל אחריות לתאונה והיא פעלה כנדרש, שעה שקיבלה תלונות מעת לעת על קיומם של מפגעים ליד בית העסק. העירייה מפנה לשש התראות לפני נקיטה בהליכים משפטיים, שניתנו לעסק בשנים 2011 – 2013 בגין הימצאות מוצרי בנייה על המדרכה. נטען כי העירייה אינה יכולה להעמיד פקחים בכל יום ובכל שעה לידי כל בית עסק. הצד השלישי נדרש בהתראות לפנות את המדרכה לאלתר וכך נעשה. העירייה פעלה לטענתה באופן סביר, כפי שרשות עירונית אמורה לפעול, באשר אין ביכולתה ואין זה מתפקידה למנוע בכל שעה משעות היממה הנחת ציוד בסמוך לכל בית עסק. היא הפעילה סמכויותיה שבפקודת העיריות בסבירות, בהיגיון, ובנסיון חוזר ונשנה למנוע את הפרות החוק ע"י הצדדים השלישיים. העירייה, כך נטען, לא התרשלה, ולחלופין רשלנותה בטלה בשישים ביחס לזו של הצדדים השלישיים.

טענות הנתבעים 2-3

9.
גם הנתבעים 2-3, ספקית המשקופים והנהג מטעמה, טוענים כי אין הם אחראים לתאונה שהביאה למותו של המנוח. לטענתם, לא הוכח שהמשקוף שנפל על המנוח הוא אחד המשקופים שסיפק הנהג בבוקר האירוע. נטען כי דבר התאונה נודע לנהג רק עשרה ימים לאחר התרחשותה, עת סיפק שוב סחורה לבית העסק. לנתבעים לא הייתה אפשרות לבדוק את המשקופים המדוברים.

נתבעים 2-3 עומדים על כך שבתוך תיק המשטרה קיימת מחלוקת לגבי המקום בו הניח הנהג את הסחורה שסיפק בבוקר האירוע. בשונה מעדות בעל העסק במשטרה, הנהג העיד
שלא פרק את המשקופים על המדרכה אלא בתוך חצר בית העסק. בשל מגבלות המקום, הוא העמיד את המשאית על המדרכה ופרק את הציוד עם מנוף, דרך השער הפתוח, אל תוך חצר בית העסק. לטענת נתבעים 2-3, יש להעדיף את עדותו של הנהג, שהגיש תצהיר לבית המשפט והסביר את גרסתו, לעומת עדות שמיעה של בעל העסק, אשר בחר שלא להגיש תצהיר. בנוסף נטען כי גרסת הנהג סבירה יותר מבחינה לוגית ומתיישבת עם התנאים הפיזיים במקום.

10.
לטענת משיבים 2-3, מהתמונות בתיק המשטרה עולה כי בעת התאונה היו על המדרכה 5 חלונות הזזה ו-3 חלונות דו כנף. לפי תעודת המשלוח, באותו בוקר סיפק הנהג 3 חלונות הזזה ו-3 דלתות. הוא לא סיפק באותו יום חלונות דו כנף. נטען כי הדבר תומך בגרסה של הנתבעים 2-3 לפיה הסחורה שסיפק הנהג בבוקר האירוע הוכנסה לחצר והסחורה שמופיעה בתמונות, וממנה נפגע המנוח, הוצאה מהחצר ע"י בעל העסק.

נטען כי אפילו מקבלים את גרסת בעל העסק במשטרה, לפיה אמר לנהג להניח הציוד במדרכה ואמר שיכניס אותו מיד פנימה עם מלגזה, הרי שלנהג הייתה ציפייה סבירה כי בעל העסק יפעל באופן שהבטיח. לכן, בין אם מקבלים את גרסת הנהג ובין אם מקבלים את גרסת בעל העסק במשטרה, אין הצדקה להטיל אחריות כלשהי על הנהג והחברה.

לחילופין נטען כי בחלוקת אחריות בין הנתבעים לצדדים השלישיים, יש להביא בחשבון כי אשמם המוסרי של הצדדים השלישיים גדול עשרות מונים מאשמם (המוכחש) של הנתבעים ועל יש לקבוע כי חלקם של הנתבעים מזערי ושולי.

טענות הצדדים השלישיים 1 ו-2

11.
בסיכומים שהגישו הצדדים השלישיים הם טוענים כי אין להם כל אחריות לתאונה וכי רוב האחריות רובצת על כתפי הוריו של המנוח. חלק מהאחריות נופל, לשיטתם, על העירייה.

הצדדים השלישיים מפנים לסרטון שסיפקו, בו נראה המנוח מתהלך עם דודתו בשעת לילה מאוחרת, ומלינים על כך שאיש לא מנע ממנו להתקרב לזירת האירוע. הסרטון מצביע, לטענתם, על אחריות ההורים.

בסיכומים מציינים הצדדים השלישיים כי הם מנהלים את העסק תקופה ארוכה, משגיחים על השטח ועל המקום בצורה קפדנית ולא מרשים לאיש להתקרב לשטח העסק ללא ליווי או השגחה מטעם בעל העסק. העסק מקבל סחורה מאז פתיחתו, יש מגרש מסודר לכך ויש מקום לאחסון הסחורה. לטענת הצדדים השלישיים, לו היה העסק מסוכן, היה על העירייה להוציא צו סגירה, דבר שלא נעשה מאחר שהעירייה מודעת לקיום העסק ואף מקבלת תשלומי ארנונה בגין העסק. לשיטתם, העירייה צריכה לשאת באחריות מלאה או כמעט מלאה על המקרה.


הצדדים השלישיים מפנים את הזרקור גם לנהג שלטענתם פרק את הסחורה במקום שבחר לעצמו, לפי שיקול דעתו, על מנת לסיים מלאכתו במהירות ולצאת.

12.
נטען בסיכומים כי צד ג'2 הוא אדם מבוגר, בן 80, מצבו הבריאותי קשה והוא מתקשה לזכור דברים.



צד ג'2 אינו מתכחש לגזר הדין בהליך הפלילי, אך מסביר כי דינו נגזר על פי עסקת טיעון.


לבסוף נטען כי צד ג'2 השלים עם הוריו של הקטין המנוח (שהוא בן משפחתו, נכדו של אחיו), נערכה סולחו ואף שולמו כספים לידיו הוריו של המנוח, ובכך החלק של צד ג' בפיצוי שולם ואין לחייבו פעם נוספת על המקרה.

דיון והכרעה

13.
השאלות הטעונות הכרעה בהליך שלפניי הן האם מוטלת אחריות על מי מהנתבעים והצדדים השלישיים 1-2 למותו של המנוח, וככל שיש יותר ממעוול אחד, כיצד תתחלק האחריות היחסית בין המעוולים.

הכרעה בשאלות אלה תיעשה על פי התשתית הראייתית שהובאה לפניי, שהיא מצומצמת ביותר, משלא התקיים הליך הוכחות בתביעה העיקרית, ובשים לב לכך שבהודעה לצד ג' בחרו הצדדים השלישיים לא להגיש ראיות ולא ביקשו לחקור את המצהירים מטעם המודיעים. התשתית הראייתית מסתכמת איפוא בראיות שהגישו המודיעים.

אחריות צדדי ג' 1-2

14.
אופן התרחשות התאונה הטראגית, בה מצא הקטין אדם את מותו, עוד בטרם מלאו לו שמונה שנים, אינו שנוי במחלוקת. כאשר הקטין המנוח עבר בסמוך לבית העסק, משקוף של ממ"ד, שהועמד על המדרכה מחוץ לחצר בית העסק,
נפל עליו ומחץ אותו למוות.


אין גם מחלוקת לגבי הזיקה של הצדדים השלישיים לבית העסק, שנמצא בבעלותם ובניהולם.

15.
הצדדים השלישיים לא התכחשו להרשעה הפלילית של צד ג'2 ולתחולתו של סעיף 42א לפקודת הראיות. עפ"י סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חודש] התשל"א-1971, הממצאים והמסקנות של

פסק דין
חלוט במשפט פלילי המרשיע נאשם יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם, אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, הוא בעל דין במשפט אזרחי. הצדדים השלישיים לא ביקשו להביא ראיות לסתור את הכרעת הדין (על פי סעיף 42ג לפקודת הראיות).

16.
בהתאם לכתב האישום, בו הודה צד ג'2 והורשע, ביום 7.4.2013 בשעות הבוקר קיבל צד ג'2 משלוח של משקופי חלון לממ"ד. המשקופים הכבדים הוצבו על המדרכה בצמוד לקיר החיצוני של בית העסק, מבלי שהם אובטחו בדרך כלשהי מפני נפילה. ביום 7.4.2013 סמוך לשעה 22:40 הלך הקטין עם דודתו ועם שני אחיו, קטינים גם הם, לכיוון ביתה של הדודה. בהתקרבם אל קטע המדרכה בה הוצבו המשקופים, אחד הקטינים נכנס לתוך האזור שבו עמדו המשקופים, ליד הקיר, והמנוח נעמד בסמוך למשקופים. בשלב זה מספר משקופים נפלו על המדרכה, תוך שאחד מהם פוגע במנוח שעמד בסמוך ומוחץ אותו תחתיו.


על פי כתב האישום, צד ג'2 גרם למותו של המנוח עקב התנהגותו הרשלנית, אשר התבטאה בכך שהציב את המשקופים הכבדים על המדרכה, מבלי שהבטיח בכל אמצעי שהוא, כי המשקופים לא יפלו ולא יפגעו במי שיעבור או יעמוד על המדרכה בסמוך אליהם; לא גידר את האזור שבו הוצבו המשקופים באופן שימנע לחלוטין כל אפשרות, כי מאן דהוא יתקרב אליהם יתר על המידה וייפגע כתוצאה מנפילתם; לא הכניס את המשקופים לתוך חצר בית העסק, כאשר אילו עשה כן, היה מונע כל גישה אליהם, בהיות החצר מתחם סגור שאין לכלל הציבור גישה אליו; בהיותו מי שבאחריותו ובשליטתו נמצאו המשקופים ומי שהציבם באופן שהיה בו כדי להוות סכנה לחיי אדם ובטיחותו, לא נקט מידה סבירה של זהירות וקפידה למניעת הסכנה.


צד ג' 2 הורשע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, בניגוד לסעיף 304 לחוק העונשין, ביחד עם סעיף 326 לחוק העונשין. הוא נדון לששה חודשי מאסר על תנאי, פיצי למשפחת המנוח בסך 30,000 ₪, ועבודות של"צ בהיקף של 250 שעות.

17.
הרשעתו של צד ג'2 מבססת את אחריותו למותו של המנוח, גם במישור האזרחי, על יסוד עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין. הותרת המשקופים הכבדים, שהיו תחת אחריותו ובשליטתו, על המדרכה הציבורית, מבלי לאבטח אותם מפני נפילה, היא התנהגות רשלנית, בלתי סבירה. כל המעשים והמחדלים שפורטו בכתב האישום בו הודה צד ג'2 מבססים גם את האחריות האזרחית.


ההרשעה הפלילית מבססת גם את אחריותה של צד ג'1, שאחריותה נובעת מאחריותו של צד ג'2, בעליה ומנהלה של צד ג'1. התנהגותו הרשלנית של האורגן של החברה מקימה את אחריות החברה. יצוין בהקשר זה כי החברה, צד ג'1, היא הבעלים של בית העסק והיא שהזמינה את המשקופים ובכללם המשקוף שהביא למותו של המנוח (תעודת משלוח 132642 מיום 4.4.2013).

אחריות נתבעים 2-3

18.
מכאן לאחריות הנתבעים 2 ו-3. מתוך החומר שלפניי, אין בידי לקבוע כי הוכחה אחריות של נתבעים 2-3. נתבע 2, הנהג שסיפק את הסחורה לבית העסק, הגיש תצהיר בו תיאר את אספקת הסחורה לבית העסק, בבוקר האירוע, באופן הבא:

"מר אלעוברה [צד ג'2] קיבל את פני, פתח את שער חצר בית העסק, הורה לי לפרוק את הסחורה בתוך חצר בית העסק, בדק אותה, שילם עלילה במזומן וחתם על תעודת המשלוח.
אבקש להבהיר כי המשאית שלי לא יכולה להיכנס לתוך חצר בית העסק ועל כן אני חונה בסמוך לשער ופורק את הסחורה עם המנוף לתוך חצר בית העסק. בעל העסק מנייד אחר כך את הסחורה עם מלגזה
".


תיאור זה דומה לדברים שמסר הנהג בעדות במשטרה, ביום 29.4.2013. בהודעה, שצורפה לתצהיר הנהג, נכתבו הדברים הבאים:

"ש. מי קיבל ממך את הסחורה באותו יום?
ת. עליאן אלעוברה בכבודו ובעצמו.
ש. היכן הנחת או פרקת את הסחורה?
ת. איפה שהוא ביקש, בחצר העסק.
ש. כלומר ליד שאר החלונות?
ת. אי אפשר להיכנס לתוך החצר עם המשאית והוא ביקש שאני אפרוק בחצר העסק והוא יעביר את הסחורה לתוך העסק.
ש. החצר איפה שהורדת או ביקש ממך להוריד את הסחורה, זה בתוך העסק?
ת. זאת חצר מגודרת עם שער חשמלי ורק בעל העסק יכול לפתוח.
...
ש. האם פירקת את הסחורה בכלל על הכביש או מדרכה?
ת. לא. אני עם המשאית עמדתי על המדרכה והסחורה הורדתי עם המנוף לתוך חצר העסק."



19.
אמנם, בתיק המשטרה שהגישו התובעים (לפני שהושג הסדר פשרה), מצויה הודעה של צד ג'2 ולפיה הנהג הניח את המשקופים על המדרכה בכניסה לעסק, בהוראת צד ג'2, שהתכוון להכניס אותם בעצמו לעסק, אך לא עשה זאת והותיר אותם על המדרכה,
משום שלא חש בטוב (הודעה מיום 8.4.2013).

אולם, צד ג'2 בחר שלא להגיש תצהיר מטעמו או כל ראיה אחרת, ואף לא לחקור את הנהג על התצהיר שהגיש. במצב דברים זה, לא ניתן להתבסס על האמור בהודעתו של צד ג'2 במשטרה. משבחר לא להציג גרסה בהליך המשפטי שלפני ולא הכחיש את גרסת הנהג, נותרת לפני גרסת הנהג אשר לא נסתרה. על פי גרסה זו, הוא פרק את הסחורה לתוך חצר בית העסק ולא העמיד אותה על המדרכה. בגרסה זו אין כדי לבסס רשלנות ועל כן אין מקום לקבוע כי מוטלת אחריות על הנתבעים 2-3.

יוער כי ככל שהיה מוכח שהנהג העמיד את הסחורה על המדרכה, היה מקום להטיל אחריות עליו ועל נתבעת 3, גם אם פעל בהוראת בעל העסק. האחריות ליצירת מפגע המסכן את שלומו של הציבור בשטח הציבורי המיועד למעבר הולכי רגל, מוטלת על מי שבאופן ישיר יצר את המפגע והוא אינו יכול להשתחרר מהאחריות כלפי הנפגע ממעשיו הישירים, רק בשל כך שפעל בהוראת אדם אחר או הסתמך על הבטחת אדם אחר להסיר את המפגע בעתיד.

אחריות עיריית רהט

20.
העירייה הגישה תצהיר של מר מחמוד דראיעה, מנהל אגף שפ"ע בעיריית רהט
. מר דראיעה הצהיר כי בית העסק מוכר לו שנים רבות. מעת לעת היו מגיעות תלונות נגד בית העסק,
בדרך כלל תלונות טלפוניות ואנונימיות. הוא ציין כי כחודש לפני האירוע, תועדה תלונה על מפגע בדרך בסמוך לחנות. על פי התצהיר, נעשו ניסיונות להידבר עם צד ג'2, בעל החנות, ומידי פעם ניתנו לו התראות ואף הושתו עליו קנסות, אך הדבר לא הועיל.
מר דראיעה הצהיר כי אין ביכולתה של העירייה לפקח על הנעשה בכל רחבי העיר, בכל שעה ושעה של היממה, נוכח מגבלות כוח אדם ומשאבים במחלקת הפיקוח העירוני. לתצהיר צורפו העתקים של 6 התראות שהעירייה שלחה לבית העסק בשנים 2011-2013.

21.
מתוך הדברים שהובאו לפני, עולה כי הצדדים השלישיים 1 ו-2 השתמשו באופן עקבי במדרכה הציבורית לאחסנת ציוד לבנייה. לא מדובר באירוע חד פעמי שהתרחש ביום 7.4.2013, אלא בהתנהגות נמשכת של יצירת מטרדים לציבור במרחב הציבורי ובשטח המיועד למעבר הולכי רגל. מתוך החומר שלפני, עולה כי התופעה הייתה מוכרת היטב לעיריית רהט
, והיא נקטה בפעולות מסוימות כדי להתמודד עם התופעה. אולם, לטעמי לא נעשה די כדי להביא להסרת המפגעים ולהבטיח רמת בטיחות נאותה עבור המשתמשים במדרכות הציבוריות.

22.
דומה כי העירייה לא השתמשה בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותה נגד בית העסק, והסתפקה במשלוח כמה התראות לפני נקיטת הליכים, התראות שלא הביאו למיגור התופעה. העירייה לא הגישה כתבי אישום נגד בית העסק ובעליו, לא פעלה לסגירת בית העסק ואף הטענה כי הוטלו קנסות לא נתמכה בראיות (חרף האמור בסעיף 7 לתצהיר). לא מצופה מהעירייה להציב פקח בכל שעות היממה על כל בית עסק, אך מצופה ממנה להשתמש בסמכויות העומדות לרשותה בדין כדי לאכוף על בעלי עסקים לפעול כדין, להסיר מכשולים ולסלק הסגות גבול מרחובות העיר. גם בהינתן מגבלות כוח האדם, הקיימות בכל רשות מקומית, העירייה לא עשתה די בנסיבות העניין, נוכח התלונות הנמשכות והסכנות המוחשיות שיצר בית העסק.

בנסיבות הפרטניות של המקרה דנן, הסמכויות הסטטוטוריות של העירייה מקימות חובת זהירות מוצגית וקונקרטית שלה כלפי המנוח (ראו והשוו ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז(3) 757). נוכח ריבוי התלונות על העמדת ציוד של בית העסק על המדרכה, תוך יצירת מפגעים, היה על העירייה לצפות את הסיכון. העירייה לא הצביעה על שיקולי מדיניות שלא להטיל עליה אחריות, חרף הצפיות של הסיכון, וחרף מחדליה בהפעלת סמכות.

נוכח כל האמור, עיריית רהט
נושאת באחריות לנזקיהם של התובעים.

חלוקת אחריות בין מעוולים במשותף

23.
חלוקת האחריות בין צדדי ג' 1 ו-2 לבין העירייה, במישור היחסים בינם לבין עצמם, נעשית בהתאם להוראות סעיף 84(ב) לפקודת הנזיקין – על פי הצדק והיושר ומידת אשמתם המוסרית של המעורבים.


לטעמי, במקרה דנן, על פי מבחן האשמה המוסרית, הצדדים השלישיים - בית העסק ובעליו - נושאים בעיקר האחריות. הם נושאים באחריות כמעוולים ראשיים, אחריות במעגל האחריות הראשון. זאת בהתחשב בכך שהמשקופים היו בשליטת בית העסק וההחלטה להעמידם במדרכה נעשתה על ידם. לכן, יש לחייב את בית העסק באחריות ישירה בשיעור של 80%.
את העירייה יש לחייב בשיעור של 20%. אחריותה של העירייה ניצבת ב"מעגל השני", נוכח טיב הרשלנות המיוחסת לה – היא לא הצליחה למנוע את התנהלות בית העסק, אשר העמיד על המדרכה מפגעים המסכנים את העוברים ושבים. אחריות העירייה בנסיבות המקרה דנן היא של מעוול משני בלבד שכשל בשימוש בכלים העומדים לרשותו שנועדו לוודא שהמעוול הראשי מבצע את המוטל עליו ואינו מסכן את הציבור. האשם המוסרי של העירייה קטן במידה ניכרת מהאשם המוסרי של הצדדים השלישיים.
יובהר כי הגם שהעירייה היא בבחינת מעוול משני, כלפי התובעים אחראים העירייה והצדדים השלישיים "ביחד ולחוד", שהרי הנזק לא ניתן לחלוקה ולייחוס נפרד למי מביניהם.

24.
הטענה שנערכה סולחה בין צד ג'2 לבין הורי המנוח, אין בה כדי לסייע לצדדים השלישיים.

ראשית, הטענה בדבר קיומה של סולחה נטענה בעלמה. לא הוצגה שום ראיה לקיומה של סולחה, והטענה אף לא נתמכה בתצהיר של צד ג'2. לא פורט מתי נערכה, וכמה כסף שילם צד ג'2 להורי המנוח, אם בכלל.

שנית, הסולחה היא בין ההורים לבין צד ג'2. לנתבעים אין בה חלק והם שילמו פיצויים להוריו של המנוח. הם זכאים לשיפוי מהצדדים השלישיים, לפי מידת האשם המוסרי בין כל המעורבים. אם נערכה סולחה, זו אינה מפחיתה מהאשם המוסרי של הצדדים השלישיים בגרימת התאונה.


סוף דבר, חלוקת האחריות בין עיריית רהט
לבין הצדדים השלישיים, היא 80% על צדדי ג' 1 ו-2, ו-20% על עיריית רהט
.
בהתאם לכך, על הצדדים השלישיים 1 ו-2, לשלם לנתבעים-המודיעים שיפוי בגובה 80% מהכספים ששולמו לתובעים, קרי תשלום בסך של 1,040,000 ₪.

הסכום יתחלק בין הנתבעים לבין עצמם בהתאם למוסכם בהסדר הפשרה.

אני מחייבת את הצדדים השלישים 1-2 לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, בסך כולל של 20,000 ₪ לנתבעים 2-3 ובסך כולל של 15,000 ₪ לנתבעת 1.

כל הסכומים ישולמו תוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו ריבית והצמדה כדין.

המזכירות תסגור את התיק.


ניתן היום,
י"ג סיוון תשע"ט, 16 יוני 2019, בהעדר הצדדים.













א בית משפט מחוזי 39201-01/15 עז' המנוח אדם אלעוברה ז"ל, יאסר עלי אלעוברה, דינה נמר אלעוברה נ' עיריית רהט, חמזה ברכאת, מז"מ טכנולוגיות בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 16/06/2019)