פסקי דין על ארנון רצון | פסקי דין על ריבוע כחול ישראל בע"מ

1134/02 עב     19/01/2006




עב 1134/02 ארנון רצון נ' ריבוע כחול ישראל בע"מ




1
בתי הדין לעבודה
עב 001134/02
בית דין א.לעבודה ת"א
19/01/2006

כב' השופטת בן-יוסף חנה

נ.צ (ע) - גב' רחל עוזיאל
נ.צ (מ) - מר אבנר כהן
בפני
:

ארנון רצון

בעניין:
התובע
עו"ד בכור שלמה

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
ריבוע כחול ישראל בע"מ
הנתבעת
עו"ד פינברג נחום

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין

תביעתו של התובע, ששימש כמנהל מסחרי בנתבעת, היא תביעה לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, ולשחרור כספי חלק המעביד בקרן התגמולים ובקרן ההשתלמות.
טענת הגנתה של הנתבעת היא, שבנסיבות בהן פוטר התובע, נסיבות של הפרות משמעת חמורות חוזרות ונשנות תוך חריגה מסמכות, אין הוא זכאי לשלל תביעותיו, הן על פי ההסכם החל על הצדדים והן על פי הדין.

עיקר המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם התובע מעל באמון הנתבעת ופעל תוך מרמה, זיוף, הטעיה, הצגת מצגי שווא ותוך חריגה מנהלים ומהסמכות שהוקנתה לו, באופן כזה שהתנהגותו מזכה את הנתבעת לפטרו ללא תשלום פיצויי פיטורין ושאר הזכויות אותן הוא תובע.

לשם הכרעה בעניין, נדון ראשית בהיבט העובדתי, קרי, האם ביצע התובע את הפעולות המיוחסות לו, כאשר היבט נוסף שיהיה עלינו לדון בו, ככל שהתשובה בדיון הראשון תהייה חיובית הוא ההיבט המשפטי בו נבחן האם התנהגות התובע פוטרת את הנתבעת מתשלום פיצויי פיטורים.

רקע כללי וטענות הצדדים -
תמצית העובדות המהוות רקע כללי לתביעה, אותן אנו קובעים על יסוד הראיות שהובאו בפני
נו, הינה כדלקמן:
1. 1. התובע הועסק אצל הנתבעת כקניין (מנהל מסחרי), החל מיום 15.2.94 ועד יום 19.10.01, בו פוטר לאלתר ולטענתו הפיטורים נעשו בשרירות, בחוסר תום לב ובניגוד לדין.
2. 2. כמנהל מסחרי בתחום הטכסטיל בנתבעת, היה התובע אחראי על פעילות עסקית בסדר גודל של מיליוני שקלים בשנה. התובע היה אחראי על ההתקשרות העסקית עם ספקים שונים בתחום הטקסטיל ובכלל זה היה אחראי על ביצוע הזמנות של מוצרי טקסטיל, של קביעת סוגי המוצרים שיוזמנו ומחיריהם, על ביצוע מבצעי מכירות, על ניהול מלאי ובכלל זה על החזרות סחורה לספקים.
3. 3. הנתבעת טוענת כי התובע, ששימש בנתבעת בתפקיד בכיר מאוד, פוטר על רקע גילויים אודות מעילה באמון, זיוף, מרמה, הטעיה, הצגת מצגי שווא וחריגה חמורה מהנהלים הנהוגים בנתבעת.
4. 4. בבדיקה שביצעה הנתבעת במהלך חודשים יולי - אוגוסט 2001 נמצאו ממצאים חמורים שעולים, לטענת הנתבעת, כדי מעשים פליליים ומהווים הפרות חמורות של נהלי הנתבעת בכל הקשור לעסקאות בתחום הטקסטיל אצל הנתבעת.
5. 5. לאור ממצאי הבדיקה, נערכה ישיבה בה השתתפו מר שמואל טל, המבקר הפנימי בנתבעת, גב' רונית זילברפרב, מרכזת הביקורת הפנימית בנתבעת והתובע. התובע התבקש להגיב על ממצאי הבדיקה. לטענת הנתבעת, מהסבריו עלה כי הוא פעל בחריגה מסמכות ועל דעת עצמו ובניגוד גמור להנחיות החברה. במקביל, הגישה החברה תלונה במשטרה כנגד התובע, נוכח ממצאי הביקורת.
6. 6. לטענת הנתבעת, התנהגותו של התובע, בגינה פוטר תוך שלילת זכאותו להודעה מוקדמת ולפיצויי פיטורין, הסבה לה נזקים כבדים, שראשיתם נחשף עובר לפיטורי התובע וחומרתם וסדר גודלם נחשף עם חלוף הזמן. בשל מעשי התובע נגררה הנתבעת לתביעות משפטיות המתנהלות כנגדה בבתי משפט אזרחיים במיליוני שקלים.
7. 7. בכתב הגנתה ולאחר מכן בתצהיר מטעם גב' רונית זילברפרב, מביאה הנתבעת מספר דוגמאות להמחשת המעילות שנתגלו בעקבות ביקורת פנימית שבוצעה בנתבעת במהלך חודשים יולי - אוגוסט 2001 (ביקורת פנימית זו נעשתה לטענת הנתבעת בעקבות חשדות שהועלו בקשר עם פעולות שביצע התובע).

להלן נביא מספר דוגמאות מתוך הדוגמאות הרבות שפירטה נציגת הנתבעת בתצהירה, תוך שמירת חלוקתם לתתי הפרקים ה'מקוריים' -

7.1. 7.1. זיוף וחריגה מסמכות - ביצוע עסקאות עם ספקים "ללא זכות החזרה"
כעניין של מדיניות, התקשרויות של הנתבעת עם ספקים בתחום הטקסטיל הם התקשרויות על בסיס מכר עם זכות חזרה. עסקה כזו מאפשרת לנתבעת להחזיר לספק את הסחורה שלא נמכרה על ידה בכל זמן שהוא, מבלי שהיא נושאת בסיכון של הישארות עם סחורה לא עדכנית לעונה הבאה. מדיניות זו הייתה ידועה לכל הגורמים שהיו קשורים לביצוע העסקאות בתחום הזה. התובע, אף הוא היה מודע למדיניות החברה ולתנאי הסף הבסיסי, לפיו ההתקשרות הינה על בסיס קונסיגנציה.
על אף ידיעתו זו, על פי ממצאי הנתבעת, נתגלה כי התובע התקשר עם ספקים ללא זכות החזרה ואף זייף מסמכי התקשרות עם ספקים, תוך הצגת מצג שווא בפני
הנתבעת.
מקרה לדוג' של התקשרות התובע, בניגוד ל'הסכם היסוד' הכולל זכות החזרה, היא ההתקשרות עם הספק דמיראס יבוא ושיווק בע"מ (להלן: "דמירס"). לספק זה נפתח אצל הנתבעת "טופס פתיחת ספק" לפי המקובל בנתבעת, קרי כולל זכות החזרה מלאה. בביקורת הפנימית נתגלה כי על אף המצוין בכרטיס הספק התקשר התובע עם דמירס בעסקאות ללא זכות החזרה.
עוד התברר לנתבעת כי בידי דמירס מצוי מכתב שונה מהמכתב המצוי אצלה (נספח ו'2 לתצהיר רונית). במכתב שנמצא במשרדי הנתבעת מחוק המשפט "הרכישה ללא זכות החזרה" ומופיעות בכתב יד המילים "זכות החזרה מלאה". בנספח ו'3, המצוי בידי הספק, הביטוי "הרכישה ללא זכות החזרה" אינו מחוק וכן אין תוספת של כתב יד עליו.
כך מביאה הנתבעת בתצהיר מטעמה דוגמאות נוספות לספקים אשר בכרטיס הספק נקבע הנוהל של עסקת קונסגנציה, אצל הנתבעת מופיע עותק מכתב עם שורה מחוקה והמילה "מאשר" עם חתימתו של התובע מופיעה בתחתית המכתב. אצל הספק, לעומת זאת, ישנו מכתב, בו מצויין המשפט ה'מחוק' שקובע כי אין זכות החזרה על המוצרים (ראה לדוגמא נספחים ו'12, ו'13 לתצהיר רונית). וחוזר חלילה עם ספקיה השונים של הנתבעת.
המשותף לכל הדוגמאות שהביאה הנתבעת הוא לטענתה, שהתובע פעל בניגוד להנחיותיה לעניין עסקאות ללא זכות החזרה תוך שהוא מציג לפניה מצג שווא ומזייף מסמכים כדי ליצור 'רשת הסוואה' כאילו העסקאות אותם 'סגר' הם על פי הנהלים ועם זכות החזרה מלאה.
7.2. 7.2. ביצוע עסקאות עם ספקים על בסיס תשלום "בעת הספקה/קנייה" של הסחורה
הנחיותיה של הנתבעת לעניין תשלום מבוססות על בסיס מכר, קרי תשלום שנעשה כנגד מכירה בפועל. תנאי תשלום אלו נקבעים עם הספק בהתקשרות הראשונה עם פתיחתו של "טופס פתיחת ספק". תנאים אלו מהווים את הבסיס והמסגרת של העסקאות העתידיות שינוהלו בין הצדדים.
הנתבעת מפרטת בסעיף 42 לתצהירה של רונית את שלבי העסקה, כפי שהתבצעו בנתבעת.
על אף האמור, התגלה לנתבעת בביקורת שערכה כי התובע מתקשר עם ספקים בתנאי תשלום על בסיס הספקת סחורה, בניגוד גמור להנחיותיה. כמו כן התגלה כי התובע אישר להנהלת החשבונות בנתבעת לשלם לספקים שלא בהתאם למכירה בפועל, זאת מבלי לקבל את אישור מי מהממונים עליו.
התקשרות מעין זו התבצעה, כך על פי טענת הנתבעת, עם ספק עולם היאפים לאופנה בע"מ (להלן: "ע.ה"). לספק ע.ה נפתח 'טופס פתיחת ספק' לפי המקובל בנתבעת - תשלום לפי מכר (שוטף+90) וזכות החזרה מלאה. למרות הסכם זה, נתגלה כי התובע אישר לספק התקשרות על בסיס הספקת הסחורה וללא תלות במכר, בניגוד גמור להנחיות החברה בעניין (נספח ז' 6 לתצהיר הנתבעת). כמו כן נתגלה כי התובע אישר להנהלת חשבונות לשלם לספקים שלא לפי המכר בפועל, כאשר תפקידו היה לעצור תשלומים, טרם נמכרה הסחורה או לאשר תשלומים חלקיים בהתאם. דוגמאות למקרים של אי עצירת תשלום ארעו עם ספקים נוספים כמו גרשון ברם בע"מ, גינס סטור בע"מ ואיצו' מוטו.
7.3. 7.3. מבצעי הנחות סוף עונה
ביצוע מבצעי סוף עונה נעשה בתיאום עם הספק ותוך השתתפות הספק בהנחות הניתנות לצרכן. התובע התעלם מהוראות הנתבעת בביצוע המבצעים, תוך שהוא מסב בכך לנתבעת נזקים והפסדים. הנתבעת מביאה דוגמאות למעשים אלו של התובע, המחולקות לשני סוגי מבצעי סוף עונה: א. מבצעים לגבי סחורה שנמצאה במלאי נכון למועד עריכת המבצע ב. מבצעים לגבי סחורה שסופקה לנתבעת במהלך תקופת המבצע.
א. א. בסמכותו של הקניין לקבוע את 'מחיר הקניה' ו'מחיר המכירה' של הסחורה בתוך הסכם המסגרת שכבר נקבע עם הספק. ההפרש בין מחיר המכירה לבין מחיר הקנייה חלקי מחיר המכירה = מרווח. המרווח הינו הרווח של החברה ממכירת אותו פריט. הנחת מבצע מתייחסת תמיד למחיר הקנייה, אשר בה משתתף הספק אשר מעדיף שהסחורה תימכר, גם אם בהנחה, תחת החזרתה אליו. מהביקורת שערכה הנתבעת, בנוגע למבצעי סוף עונה מסוג זה, עלה כי התובע נתן הוראות ביצוע לעדכן במחשבי הנתבעת את מחירי הקנייה והמכירה, אשר רק נחזו לשקף את שהתנהל בפועל. התובע לא הוציא לספק חשבונית בגין ההנחה שבמחיר הקנייה ובפועל שילמה הנתבעת את מחיר הקנייה המקורי - הגבוה לפני ההנחה. התובע הציג בפני
הנתבעת מצג שווא לגבי המרווחים האמיתיים. הנתבעת מביאה דוג' להתנהלות חורגת זו של התובעת, למשל עם הספק דמירס (נספחים ח'1 - ח' -5 לתצהיר הנתבעת), כך נהג גם עם ספק אל - שרד בע"מ (נספח ח'13 לתצהיר הנתבעת).
ב. ב. ממצאי החקירה של הנתבעת העלו כי התובע הורה לזכות את הספק, בניגוד להנחיות, בגובה סכום הפער שבין מחיר הקניה המקורי לבין מחיר הקנייה במבצע, בגין פריטים שהתקבלו במהלך תקופת מבצע ההנחות. יוצא מכך, כי הנתבעת שילמה לספק את מחיר הקנייה המקורי ולא את המחיר המוזל כאשר התובע הציג בפני
הנתבעת מצג מטעה לגבי מחיר הקנייה. דוגמאות להתנהלותו זו מציגה הנתבעת עם ספקים כמו א.ש (ראה נספחים ט', על תת סעיפיהם לתצהיר הנתבעת).

7.4. 7.4. חיוב ספקים בגין מבצעי הנחות ללא תיאום מראש עם הספקים תוך הצגת מצגי שווא לנתבעת
התובע לא תיאם את מבצעי המכירות עם הספקים. על אף מצגיו, בפועל לא בוצע תיאום עם הספקים והנתבעת נאלצה לזכות ספקים רבים, אשר חויבו, ללא תיאום, בגין מבצעי הנחות.

7.5. 7.5. התקשרות עם ספקים שקיימת ביניהם זיקה עסקית בניגוד לאינטרס הנתבעת
התובע הציג בפני
הנתבעת מצג לפיו העסקאות מתבצעות עם מספר רב של ספקים שאין ביניהם כל זיקה וקשר. לנתבעת יש אינטרס שכך יהיו פני הדברים, כיוון שכך יש בידייה כח מיקוח רב יותר בקביעת תנאי ההתקשרות.
אלא, שעל אף מצגו זה, התברר לנתבעת כי התובע נהג להתקשר עם ספקים הקשורים עסקית לספקים אחרים. בכך ריכז התובע פעילות רבה בידי מספר ספקים מצומצם, באופן העומד בניגוד לנהליה של הנתבעת ובאופן הנוגד את הגיון הקניינות.

הנתבעת ממשיכה ומביאה דוגמאות המעידות על חריגה מנהלים שבוצעו על ידי התובע, אך חריגות אלו עוסקות וסובבות סביב אותה 'סביבה עסקית' ונדמה לנו כי די במפורט לעיל, כדי להציג באופן מלא את טענותיה של הנתבעת.

מעשים חוזרים ונשנים אלו שנעשו לטענת הנתבעת כ'דפוס חוזר', לא נסתרו על ידי התובע, למעט מקרים מסוימים. קרי - עצם עשייתם לא נסתרה. גרעין טענתו של התובע הוא כי הפעולות שנעשו על ידו היו מקובלות על הנתבעת, ידועות לה ובמסגרת שיקול הדעת שניתן לו מתוקף תפקידו ובהתאם לנוהלים הרגילים בנתבעת. כן טוען התובע כי חלק מהטענות המופנות כלפיו, כלל לא היו בתחום אחריותו וסמכותו. בנוסף, הוא לא הועמד על מחדליו מעולם באופן פרטני ולא היה ער לכך כי הוא חורג מנהלים ו/או גורם לנתבעת נזקים כלשהם.

על כן, כל שנותר לנו לבחון הוא האם מעשים אלו עולים כדי מעילה באמון ומהן נפקויותיהן המשפטיות.
כך טוען התובע בתצהירו כי -
8. 8. הנתבעת לא העלתה בפני
ו מעולם את הטענות המועלות נגדו. התובע טוען כי בשיחה הראשונה שנתקיימה עימו ב 10.10.01 נאמר לו בכלליות כי גרם נזק כספי לחברה וכי הוא הפר משמעת באופן חמור. לטענתו, ההאשמות נאמרו לו ב'כותרות' (ראה סעיף 16 לתצהירו) ועל כן לא היה ביכולתו להתייחס להאשמה ספציפית.
9. 9. לגופן של טענות - מתוקף סמכותו יכול היה לסכם עם ספק האם העסקה תתבצע עם זכות חזרה או ללא. כרטיס פתיחת ספק אינו מחייב את כל העסקאות העתידיות שייערכו עם הספק במהלך השנים, ובמהלך העבודה ובהתאם לאופיה של כל עסקה בסמכותו היה לקבוע את עניין זכות ההחזרה. כך גם לגבי דמירס הספק שלח הצעה בה ציין כי הרכישה הינה 'ללא זכות החזרה'. עסקה זו אושרה על ידו מתוקף סמכותו. לאחר מכן ניהל התובע מו"מ עם הספק בסופו נקבע כי העסקה תתבצע עם זכות החזרה מלאה. זה ההסבר לקיומם של שני מסמכים שונים בהקשר לאותה עסקה ואין הדבר מעיד על מצג שווא שהוצג בפני
הנתבעת או על זיוף שביצע.
10. 10. מעולם לא נאסר עליו להתקשר עם ספקים בעלי זיקה וקשר.
11. 11. הורדות מחירים במבצעים אינם בפיקוחו, אלא בפיקוח מנהליו הישירים של התובע ה"ה יוסי בן לוי ומיכל רייס. כך, אין בסמכותו לקבוע מועדי תשלום והנהלת החשבונות היא המשלמת לספקים. התובע, כך לטענתו, יכול רק להמליץ לגבי הקדמת תשלום לספק.
12. 12. טופס פתיחת ספק אינו מחייב לגבי תשלום לספק על פי מכר ולא על פי אספקה. ומכל מקום, סמכותה של גב' מיכל רייס לאשר תשלום לפי "מכר" או "חשבונית". כך, בכל מקרה כל תשלום שהועבר לספק, עבר את אישורם של הממונים הישירים עליו.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ואת הראיות שהובאו בפני
נו שוכנענו כי אין בידינו לקבל טענות אלו של התובע. מסקנתנו זו התגבשה לאור מכלול העדויות שהובאו בפני
נו.

הכרעתנו הסתמכה, בן השאר, על העדויות הבאות, אשר כמכלול איששו את גרסת הנתבעת. להלן נביא כמה מן העדויות -
13. 13. עמדתו של התובע בעדותו בנוגע לעסקאות עם ספקים ללא יכולת חזרה וכן בנוגע לידיעתו אודות הממצאים שנתגלו כנגדו -

"ראיתי טיוטה חלקית מאוד של דו"ח ביקורת (ספקי לא מזון).. יכול להיות שקבלתי העתק מהדוח שהמכתב הזה הוא הכותרת שלו" (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 10-7).

ובהמשך -

"נכון שהתעוררו באותה תקופה שאלות שונות אצל גב' זילברפרב והיא שאלה אותי עליהן.
עלה גם הנושא של אי החזרת סחורות לספקים. נכון שאמרתי לה שלגבי חלק מהסחורה, עדיין אין החזרות לספקים מאחר וזה ייעשה לאחר מבצעי סוף העונה. אני אמרתי לגב' זילברפרב שעם חלק מהלקוחות עבדנו ללא זכות החזרה וחלק עם זכות החזרה. זה היה נוהל שגרתי, כך עבדנו שנים. אני יכולתי לפנות לספקים ללא זכות החזרה ולבקש מהם לקחת חזרה את הסחורה... לי הייתה סמכות גם לגבי ספק ללא זכות החזרה לבקש ממנו וגם לדרוש לקחת את הסחורה חזרה".

כך ממשיך ומעיד התובע כי:

"אפשר להגיד שאין חשיבות גדולה אם כתוב ללא זכות החזרה או עם זכות החזרה. כשאת שואלת אותי מדוע טרחתי לתקן את ההסכם בנקודה הזאת בתיקון בכתב יד בנספח ב'1, זאת מאחר ודיברתי עם סיטבון בטלפון וביקשתי ממנו לסיום העונה, שיאסוף את יתרות הסחורה ושיניתי את ההסכם. אני מאשר ששני המסמכים ב'1 וב'1 (צ.ל ב'2) נעשו באותו יום, 22.11.00 (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 11-7). [הדגשות שלי, ח.ב - כך גם לגבי כל ההדגשות בהמשך, אלא אם נאמר אחרת].

14. 14. מהאמור לעיל עולה כי בשונה מהאמור בסעיף 16 בתצהירו, התובע ידע על הטענות שהועלו נגדו על ידי הנתבעת והיה מודע לחשדות שהועלו נגדו.
15. 15. לגבי הטענות הספציפיות שהועלו כנגד התובע בנוגע להתקשרות עם הספק דמירס, הרחיב התובע בעדותו בעמ' 5 לפרוטוקול שורות 24-11, כאשר עיקר הדברים הם הכחשת טענת הזיוף שנטענה כנגדו ומתן גרסה נגדית, לפיה הוא תיקן את המסמך לאחר שדיבר עם סיטבון בטלפון וביקש ממנו לאסוף את הסחורה לסיום העונה (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון שורות 10-9). גרסה זו של התובע אינה מתיישבת עם גרסתו כפי שנתן בתצהיר ועם 'גרסתו המוקדמת' שנאמרה בחקירה, לפיה לאחר מו"מ שהתנהל בינו ובין סיטבון סוכם כי העסקה תהייה עם זכות החזרה (ראה סעיף 20ב' לתצהיר). הסבר זה שנתן התובע בעדותו נראה 'מאולץ' ואינו מתיישב עם ההגיון. כך, לא ברור האם לדעתו של התובע הייתה חשיבות לכך שהיה כתוב על ההזמנה עם זכות החזרה או ללא זכות החזרה, בשים לב לכך שבאופן שיטתי דאג התובע כי במשרדי הנתבעת יימצאו מסמכים עליהם יירשם כי העסקה הינה עם זכות החזרה מלאה. מצאנו כי התובע לא נתן הסבר מניח את הדעת לטענת הזיוף שהועלתה כנגדו ולטענת 'ההסכמים המקבילים'. כמו כן תמוה בעיננו שהתובע לא השיב לשאלותיה של גב' זילברפרב בפשטות, כאשר שאלה אותו לגבי הנושא של החזרת הסחורה לספקים, אלא בחר להתחמק ולענות כי חלק מהסחורה תוחזר לאחר מבצעי סוף עונה, מבלי שסיפק לה בשעתו את העובדה שהוא מבצע עסקאות ללא זכות החזרה (עמ' 24 לפרוטוקול הדיון שורות 14-13).
16. 16. כך העיד התובע לגבי אישורי תשלום שנתן:
"נכון שתנאי ראשון לפני שפונים לבכירים ממני היא החתימה שלי. הנהלת החשבונות לא הוציאה תשלומים ללא אישור שלי ויתר הממונים" (עמ' 8 לפרוטוקול הדיון שורות 15-14).

עדות זו של התובע מתיישבת עם גרסתה של הנתבעת באשר לאחריותו של התובע לאשר את התשלום לספקים ואינה מתיישבת עם גרסתו המופיעה בסעיף 25 לתצהירו. שוכנענו כי עצירת התשלומים או מתן אישור לתשלומים חלקיים לספקים לפי הנסיבות, היו בתחום האחריותו, גם אם לא הבלעדי, ומתוקף אחריותו היה לפקח על עניינים אלו.

עדותה של גב' רייס, סמנכ"ל סחר ושיווק בנתבעת -
17. 17. בעמ' 3 לפרוטוקול הדיון שורות 21-20 (במסגרת עדותה הראשית) העידה גב' רייס בנוגע לאופן התשלום הנהוג בחברה כי:

"מדיניות הנתבעת לגבי מוצרי לא מזון בנוגע להחזרת סחורה ומועד תשלום תמורה היתה תמיד התקשרות עם זכות החזרה מלאה ותשלום על פי מכר".
כך גם בחקירתה הנגדית -
"מתכונת ההתקשרות עם רוב הספקים בתחום הטכסטיל הייתה עם זכות החזרה וזאת היתה ההנחיה הגורפת - זכות החזרה מלאה ותשלום על פי מכר. כדי לסטות מהנחיה זו הפרוצדורה היתה שאם המנכ"ל היה חתום על טופס פתיחת ספק שהיה כתוב בו זכות החזרה מלאה ותשלום על פי מכר היה צריך אישור של המנכ"ל כדי לשנות את תנאי ההתקשרות... כל החותמים על טופס פתיחת כרטיס ספק המקורי היו צריכים לאשר את השינוי באופן עקרוני בכתב...
(עמ' 10 לפרוטוקול הדיון שורות 16-7)

18. 18. לגבי 'מעמדו' של טופס פתיחת ספק, העידה בעמ' 4 לפרוטוקול שורות 4-3 כי:

"משנגמר מהלך האישורים זה חזר אל הקנין ורק על פי המפורט בטופס הוא היה צריך לעבוד".

ובהמשך:
"אני זוכרת שהיו לנו הרבה מאוד דיונים עם התובע על ספקים שהוא רצה להתקשר איתם וההנחיה שלי היתה שיעבוד לפי זכות החזרה מלאה ותשלום לפי מכר".

19. 19. לגבי 'מרווח קניה' העידה גב' רייס בעמ' 5 לפרוטוקול הדיון שורות 13-3.

".. אז הסתבר לנו שהתובע היה משנה את מחירי הקניה של הסחורה לתקופה מסוימת כדי שנעשה את החשבון ... "התובע תמיד הוריד את מחיר הקניה כדי להגדיל את המרווח".

20. 20. כך העידה גב' רייס לגבי אי ידיעת הנתבעת אודות מעשיו של התובע:

"כשאתה שואל אותי איך במשך השנתיים שאני הייתי בתפקיד לא הייתה טענה כלפי התובע, אני עונה כי לדעתי התובע עשה פעולות שהסתירו את העובדה שהוא לא פועל על פי ההנחיות. אני מבססת את דעתי זו על טפסים שהוצגו לי ושלא היו מצויינים בהם הדברים שצוינו בטפסים שבתיקים של הריבוע. אני גיליתי מסמכים שלא היו לנו העתקים מלבד בתיקים של התובע והייתה סתירה ביניהם לטופס פתיחת ספק ונעשתה פעולה של שינוי מחירי קניה על המחשב באופן שלא היה תקין" (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 14-9).

עדותה של גב' רונית זילברפרב , מרכזת הביקורת הפנימית בנתבעת -
21. 21. לגבי ידיעת התובע בדבר הטענות שהועלו נגדו, העידה רונית בעמ' 17 לפרוטוקול הדיון שורות 14-11 כך:

"כל דו"ח ביקורת יודע ממנו הקנין, מנהל התחום, סמנכ"ל האגף והמנכ"ל וועדת הביקורת, דהיינו מקבל דו"ח. התובע קיבל את שני הדוחות שלפני 2001. בדוחות הללו לא היו טענות לעניין תפקודו של התובע אך על תפקוד התחום היו טענות כשהדו"ח לא מדבר באופן אישי".

22. 22. לגבי הממצאים שנתגלו כנגד עבדותו של התובע, מעידה רונית כי:

"התובע לא עבד לפי הדרך שהוא תאר שהוא צריך לעבוד, כלומר הוא עבד אחרת מהדרך שאותה הוא תאר שצריך לעבוד בה" (עמ' 18 שורות 4-3).
כך בהמשך עדותה -

" ... מסתבר שהוא חתם על הסכמים עם ספקים ללא זכות החזרה כשלנו היו מסמכים שזה עם זכות החזרה. היו מסמכים שאצלנו היה דבר אחד ואצל הספק דבר אחר."... " התובע לא אמר לי שהייתה לו סמכות לעשות את זה עם הספק, לי הוא לא אמר... ברגע שהתגלו מסמכים סותרים הממונים עליו ראו את זה כחריגה מסמכות" (שם בעמ' 20).

עדותה של גב' זילברפרב נמצאה בעיננו אמינה.

לגבי עדותו של העד סיטבון דוד - בהתאם לעדות זו, אשר מכל מקום יש לייחס לה את המשקל הראוי לה (שכן מדובר בעד בעל אינטרס, לאור קיומו של 'הליך תלוי ועומד' שיש לחברת דמירס בע"מ כנגד הנתבעת) עולה כי הספק דמירס לא היה מודע לשינוי במסמך שביצע התובע בקשר לאופצית ההחזרה. לטענת דמירס, התובע עצמו אישר באוזניו כי הוא (הספק) לא קיבל את ההעתק עם התיקון, ומכל מקום הסיכום היה שהרכישה תהייה ללא זכות החזרה. העד נתן גרסה שונה לגבי השונות שנמצאה במסמכי ההתקשרות שהיו בידיו וסתר את גרסתו של התובע בעניין. מנגד, מעדותו עולה כי ביצוע העסקאות באופן הזה, ללא זכות החזרה, היה ידוע לעוד גורמים בנתבעת כמו למשל, למר בן לוי, שהיה ממונה על התובע. כאמור, לעדותו זו של מר סיטבון ניתן על ידינו משקל לא רב, לאור נטייתו הטבעית של העד ורצונו לבסס את תביעתו האזרחית.

כאמור, לאחר שבחנו בעיון את מכלול טענות הצדדים בעניין, את עדויותיהם ואת הנטען בסיכומיהם אנו מקבלים את גרסתה של הנתבעת באשר לביצוע המעשים על ידי התובע, כפי שנתגלו בביקורת שנערכה.

שוכנענו כי התובע פוטר על רקע תגליות דו"ח הביקורת, כן שוכנענו כי מעשים אלו שנעשו על ידו תוך מודעות, חרגו מנהליה של הנתבעת ובוצעו בחוסר סמכות וללא ידיעתה הנתבעת, תוך שהם מסבים לה נזקים כלכלים כבדים.

לאחר שקבענו עובדתית כי התובע אכן ביצע את המעשים בהם נחשד, נמשיך ונדון בהשלכות המשפטיות של מעשיו.

גדר המחלוקת המשפטית - זכאות התובע לפיצויי פיטורים
23. 23. אפשרות שלילת פיצויי פיטורים, מלאה או חלקית, הוסדרה בסעיפים 16 ו 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963.
24. 24. בהקשר זה נקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה כי:
"עניינים אלה [של שלילת פיצויי פיטורים מעובד בשל נסיבות פיטוריו] הוסדרו בחוק והמחוקק גילה את דעתו בנידון, באופן שאינו משתמע לשתי פנים: ה"שלילה" כולה או מקצתה, אפשרית רק מכוח הסכם קיבוצי (ס' 16) או על פי שיקול דעתו של בית המשפט ('רשאי בית המשפט לקבוע...') שהוא מונחה על פי כללים של הסכם קיבוצי (ס' 17)..." (דב"ע ל"ח/ 23-3 איבון אהרון נ' בנק ירושלים לפיתוח משכנתאות בע"מ, עבודה ארצי י"א 219).
25. 25. אין חולק כי על הצדדים חל הסכם העבודה האישי מיום 1 בינואר 1996. ההסכם הקיבוצי החל באותו ענף, ההסכם הקיבוצי הכללי מיום 15.2.1982 (נ/4) אינו מתייחס לנסיבות בהן ניתן יהיה לשלול או להפחית מעובד את פיצויי הפיטורים. התוספת להסכם הקיבוצי הכללי מתייחסת לאי חובתה של הנתבעת להשלים פיצויי פיטורים, כאשר פוטר עובד מסיבה המפורטת בפרק 15 להסכם בסעיף 1 (ד') - 'מעילה או מעשה פלילי', כאשר לגבי יתר הסיבות המפורטות בסעיף 'שותק' ההסכם הקיבוצי וגם התוספת ומכל מקום סעיפים אלו אינם חלים על התובע בהיותו עובד בכיר (ראה תוספת להסכם קיבוצי מיום 14.5.1998 - מוצג ג').
התובע אף לא טען לחלותו של ההסכם הקיבוצי על תוספותיו בתביעתו או בסיכומיו. מכאן כי אין להחיל על המקרה שלפנינו את סעיף 16 לחוק, והסעיף הרלבנטי, לאורו יבחן ביה"ד את צדקת שלילת הפיטורים, יהיה סעיף 17, שלהלן לשונו:

"בענף עבודה שאין בו הסכם קיבוצי רשאי בית הדין האיזורי לעבודה לקבוע שפיטורים של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבעו. בדונו בעניין זה יונחה בית הדין האיזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים".

26. 26. סעיף 17 לחוק מעניק לביה"ד סמכות לקבוע, בענף בו אין הסכם קיבוצי, או כאשר ההסכם הקיבוצי הענפי שותק בעניין זה (כאשר לטעמנו אף התייחסות חסרה, כבענייננו, כמוה כשתיקה - ראה ד"ר לובוצקי, סיום יחסי עבודה, פרק 16 עמ' 5, מהדורת 2004 וכן דב"ע מא/ 73-3 המועצה המקומית גזר נ' מרים מורג, פד"ע יג 9, 15, דב"ע ל/9-3 בוני נ' שנה, פד"ע א 113, 116) כי פיטורי עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים.
עוד קובע הסעיף כי בהכריעו בסוגיית שלילת הפיצויים יונחה ביה"ד עפ"י הכללים שנקבעו בהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים. על כן במקרה זה ומששותק ההסכם הקיבוצי החל בעניין הנדון, נפנה להסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים שהוא "הסכם קיבוצי כללי - תקנון העבודה" מיום 19.9.1962 (שתוקן ביום 18.6.1978) שבין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית (להלן: "תקנון העבודה") (ראה דב"ע ל/ 6-3 שמואלי נ' שרייר, פד"ע א' עמ' 76, דב"ע לה/17-3, לה/ 20-3 רחצוויג נ' טקס כץ, פד"ע ו' 393).
27. 27. סעיף 53 לתקנון העבודה קובע כי:
53. עשה עובד אחד מאלו:
(א) (א) הפר משמעת באופן חמור,
(ב) (ב) גרם להכאות במפעל שתוצאותיהן חמורות,
(ג) (ג) גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה,
(ד) (ד) ...
יהיה צפוי:
(א) (א) להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום,
(ב) (ב) לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי הפיטורין,
(ג) (ג) לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים."
28. 28. עוד נקבע בתקנון העבודה (סעיף 55) כי: "הישנות העבירה על התקנון תגרום להחמרת האחריות האמורה לעיל".
29. 29. הלכה פסוקה היא כי מעביד המבקש לייחס לעובדו ביצוע מעשים חמורים בשל הפרת אמונים או מעשים המהווים עבירה פלילית נדרש להוכיח את טענותיו ברמת הוכחה מוגברת (דב"ע נה/ 60-3 אנואר חמיד נ' יעקב הלמן, עבודה ארצי, כח (2) 197).
30. 30. במקרה שלפנינו, משקבענו כי מעשיו של התובע באים בגדרן של עבירות משמעת חמורות, נדרשים אנו לקבוע האם יש בעבירות אלו כדי לשלול באופן מלא או חלקי את פיצויי הפיטורים. עלינו לשאול האם מעשיו של התובע מגיעים עד כדי נקיטת העונש החמור ביותר, קרי פיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים, בשים לב לכך כי את הדיבור "ללא פיצויים" יש לפרש כהתווית גבול עליון לסמכות הענישה.
(לעניין שיקול הדעת של ביה"ד בסמכויות הענישה ראה דב"ע נב/193-3 מרים גורן נ' סימה סימון גולן גולנסקי ואח', לא פורסם, דב"ע מג/ 84-3 קיסר נ' דתן בע"מ, פד"ע טז 269).
נראה כי השיקולים שצריכים להנחות את בית הדין בקביעתו אמורים להיגזר מתכליתה של הזכות לפיצויי פיטורים ומתכלית שלילתם (לעניין השיקולים שיש לשקול לאור תכליות אלה, ראה את פסק דינה של השופטת נטע רות, עב' 914202/99 חלואה שלמה נ' תנובה - מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חלב,

פסק דין
מיום 27.5.04, פסקאות 37-34 ל

פסק דין
).
31. 31. כבר נקבע בפסיקה כי קנה המידה ל"הפרת משמעת חמורה" יהיה תלוי במעמדו של העובד ובאופי תפקידו במקום העבודה (דב"ע לה/17-3, לה/20-3 מרדכי רוזנצוויג נ' טקס כץ בע"מ, פד"ע ו 393) וכי הישנות העבירה נשקלת לחומרה ואם לעובד 'קופת שרצים' ניתן יהיה להחמיר בעונשו (דב"ע מו/100-3 תדיראן בע"מ נ' שמעון תעיזי, פד"ע יז 378).
32. 32. כמו כן נקבע כי כי יש להביא בחשבון רק מעשים או מחדלים של העובד, שבגינם ננקטו בעבר אמצעי משמעת או שהעובד, לפחות, הועמד על חומרתם והוזהר בגינם (דב"ע מד/ 52-3 אלי אזולאי נ' מפעלי נ.ה.ל אסטבלישמנט בע"מ, פד"ע טז ,137, דב"ע מח/ 36-3 קרן אור נ' רצון משה, פד"ע יט 485).
33. 33. בענייננו, לאור האמור בתקנון וע"פ הפסיקה בנושא זה, בהתחשב בעובדה שלא הייתה פה מעידה חד פעמית, אלא מדובר בעבירות משמעת חמורות חוזרות ונשנות המחייבות החמרת האחריות, ובשים לב למעמדו הבכיר של התובע ולנזקים הכבדים שנגרמו לנתבעת, אנו קובעים כי עסקינן ברצף מעשים המצדיקים, לאחר בחינת מכלול הנסיבות, שלילה חלקית של פיצויי הפיטורים בשיעור 60%.
34. 34. התובע, אשר היה בעל תפקיד בכיר בנתבעת גרם לה משך פרק זמן ממושך להפסדים כספים ניכרים (שעדיין לא ניתן לאמוד את מלוא שווים) בביצוע עסקאות בחריגה מסמכות, תוך שהוא מתעלם מהנחיות ברורות וידועות בנתבעת וחמור מכך, כאשר הוא מנסה להסתיר מפני הנתבעת את מעשיו. מעבר לכך, התובע חזר על פעולותיו אלו "חזור ושנה".
35. 35. בקובענו זאת לא נסתרה מעיננו חומרת המעשה שביצע התובע לאחר שנות העסקה רבות בנתבעת. כן לא נסתרה מעיננו עובדת היותו עובד בכיר, אשר מתוקף מעמדו נתנה בו הנתבעת אמון רב ואפשרה לו חופש פעולה נרחב. עם זאת, לאור תקופת עבודתו הארוכה של התובע (שפועלת לשני הכיוונים, הן מבחינת העובד המסתמך על פיצויי הפיטורין ודמי הגמל שנצברים לזכותו, והן מבחינת המעביד שהאמון שנתן בעובד נפגע בצורה עמוקה וגורפת יותר) לאור השיקולים השונים שיש לשקול בבואנו להחליט בדבר הפחתה או שלילה של פיצויי פיטורין, אליהם הפננו בסעיף 30 לפסק הדין, ומאחר ונושא ההתראה המפורשת שניתנה לתובע, אינה נקיה מספקות, אנו סבורים כי לא ניתן לשלול לחלוטין במקרה זה את פיצויי הפיטורין מהעובד והפחתת פיצויי הפיטורים בשיעור שקבענו הינו האיזון הראוי שיש לערוך בין השיקולים השונים שיש לשקול.

ראוי לציין, כי פסקי הדין השוללים לחלוטין פיצויי פיטורין מן העובד, אליהם מפנים באי כוחה המלומדים של הנתבעת, מתייחסים למעשי גניבה של העובד, אשר נהנה הנאה כלכלית אישית מן ההפרה שביצע. לטעמנו, אף אם מעשיו של התובע הינם חמורים מאוד ויש להחמיר עימו בשל כך אף "למען יראו וייראו", כפי שקבענו, אין מגיעים הם מבחינת המעילה באמון לדרגה של גניבה, בה נהנה העובד הנאה אישית על חשבון מצוקת המעביד. על כן, ואף מטעם זה, יש לאבחן את פסקי הדין הללו מהמקרה הנוכחי.

לאור קביעתנו, תשחרר הנתבעת לידי התובע סך של 40% מכספי הפיצויים (חלק מעביד) שנצברו לטובתו בקופת הפנסיה קג"מ. עם זאת, יובהר כי הפרשות המעביד לתגמולים שנצברו בקג"מ, ישוחררו לטובת העובד במלואן, זאת לאור ההבחנה הקיימת בפסיקה בין שלילת פיצויי פיטורין לשלילת גמלתו של העובד [לעניין אי שלילת גמלתו של העובד והרציונל שבכך ראה ע"ע 276/99 זאב שולר נ' עיריית באר שבע, תק ארצי, ע"א 1795/93 קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ נ' יוסף יעקוב ואח', פ"ד נא (5)].

השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורין
36. 36. לאור קביעתנו דלעיל לגבי הפחתת פיצויי הפיטורין המגיעים לתובע והעמדתם על 40% מהסכומים שנצברו בקג"מ, נראה כי מתייתר הצורך לדון בשאלת רכיבי השכר הקובעים לצורך חישוב פיצויי הפיטורין. שכן, הכספים הופרשו לקג"מ משך שנים לפי המקובל והנהוג בנתבעת בהתאם להסכמים החלים ובהסכמת הצדדים.
עם זאת מעבר לדרוש נתייחס בקצרה למחלוקת זו.
37. 37. ראשית, ניסיונו של התובע להרחיב את החזית בעניין זה, אינו מתקבל על ידינו ובכלל זה טענותיו החדשות שלא הוזכרו בתצהירו, כאילו יש לראות ברכיבים מסוימים כחלק מהשכר הקובע לצורך חישוב פיצוי הפיטורים (סעיפים 91-87 לסיכומי התובע). משכך, ומשנדחו טענותיו החדשות המהוות הרחבת חזית אסורה, טענתו של התובע בעניין זה הינה כי יש לראות במשכורתו הקובעת ככוללת שווי גילום רכב, כך שהיא עומדת על סך של 21,320 ₪. לטענת הנתבעת שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורין הוא 18,364.56 ₪ (כך בעדותה של גב' חזנוביץ).
טענתה של הנתבעת היא שאין לראות בשווי גילום הרכב כחלק מהשכר הקובע לפי תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) התשכ"ד - 1964, שכן ההטבה עצמה, קרי שווי הרכב אינו מהווה "שכר" ואף לא נטעם כך על ידי התובע. משאין ההטבה עצמה מהווה שכר, הרי שגילומה, שהינו 'תמונת המראה' שלה, אינו מהווה רכיב שכר. לטענתה, נטל ההוכחה כי רכיב מסויים המכונה "תוספת" מהוה חלק מהשכר הקובע מוטל על כתפי העובד, התובע בעניינו לא עמד בנטל זה ולפיכך אין לקבל את עמדתו בנוגע לשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורין.
על אף שאיננו נדרשים לכך כאמור, מקובלת עלינו טענתה של הנתבעת בנסיבות המקרה שלפנינו, כאשר נבהיר כי אין בהחלטתנו זו כדי לקבוע מסמרות בשאלת הכרה בגילום מס כשכר עבודה.

זכאות התובע לתמורת הודעה מוקדמת
38. 38. בעניין זה אמרה הפסיקה את דברה כך שאין זה סביר, כי שעה שמעביד מפטר עובד, שגרם נזקים לעסקו וכי יש חשש שימשיך ויגרום נזקים לעסקו, יחוייב בהודעה מוקדמת העלולה להגדיל את נזקיו (דב"ע מב/ 73-3 גרבי נ' טוכשניידר, פד"ע יד 16).
39. 39. משהכרענו כי התובע פוטר בנסיבות המצדיקות הפחתת פיצויי פיטורין, אזי אין הוא אף זכאי, בהתאם לרציונל האמור, להודעה מוקדמת. כך אף בהתאם לקבוע בהסכם בין הצדדים ומשמצאנו כי הפר העובד את ההסכם הפרה יסודית (ראה סעיף 4 ג'1 להסכם).

זכאות התובע לפיצויי הלנה
משקבענו כי יש לשלול חלק מפיצויי הפיטורים של התובע, הרי שאין מקום לפסוק לזכותו פיצויי הלנת פיצויי פיטורים (ר' דב"ע נו/39-3 רוני שפירא נ' צילומית מכונות משרד בע"מ, עבודה ארצי, כרך כט (2) 303).

זכאות התובע להפרשות המעביד לקופת התגמולים ובקרן השתלמות
40. 40. על אף שנראה כי התובע זנח את תביעותיו אלה בסיכומיו, נידרש לשאלה זו למעלה מן הצורך ולמען הסדר הטוב. התובע תובע, כך בסעיף 14 לתביעתו, את כספי התגמולים (עובד ומעביד) בקג"מ ו/או בכל קרן אחרת וכן את כספי קרן ההשתלמות (עובד ומעביד) שנצברו לזכותו. בסעיף 7 לתצהירו תובע התובע את כספי התגמולים (מעביד) ובסעיף 8 תובע הוא את כספי קרן ההשתלמות (עובד ומעביד). בסעיף 6 לסיכומיו, גרסתו משתנה והוא תובע את חלק העובד בקרן ההשתלמות ובקופת הגמל.
41. 41. לגבי חלקו של העובד בקרנות השונות, הרי שאלו שולמו לו בהתאם לאמור בתצהירה של הגב' חזנוביץ, שלא נסתר וכפי שעלה אף בעדותה (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון שורות 22-21). התובע עצמו העיד בדיון (עמ' 9 שורות 2-1) כי את חלק העובד בקרן ההשתלמות יכל היה למשוך. כך שגרסתו בעניין חלק העובד בקרנות אינה מתקבלת ואנו מקבלים את גרסת הנתבעת לפיה שוחררו לתובע כספי העובד בקרנות השונות.
42. 42. לגבי חלקו של המעביד בקרן ההשתלמות ובקופת התגמולים - סעיף 8 להסכם העבודה בין הצדדים מתייחס לסיטואציה בה תסתיים עבודתו של העובד בנסיבות שבהן ניתן על פי דין לשלול פיצויי פיטורים, במלואם או בחלקם. בסעיף זה נקבע הסדר, לפיו בסיטואציה כזו תשחרר הנתבעת לתובע רק את הפרשותיו של העובד לפוליסת ביטוח המנהלים ולקרן ההשתלמות.
כאשר קבעו הצדדים עצמם את מנגנון העברת הכספים בקרן ההשתלמות במקרה של פיטורים בנסיבות חריגות, אין מקום להתערב בקביעתם ויש ליתן תוקף לחופש החוזים בנקודה זו, שכן עסקינן בזכויות הסכמיות שאינן מתחום המשפט הקוגנטי. מכל מקום, פרשנות זו ראויה היא, משקבענו כי התובע פוטר בנסיבות המאפשרות על פי דין את הפחתת פיצויי הפיטורין (לעניין זה ראה ע"ע 300345/97 חי-שאול נ' בזק בע"מ,

פסק דין
מיום 13.4.03, דב"ע נב/147-3 רבלון (ישראל) בע"מ נ' יעקב ברק ואח', פד"ע כה 115).
בשל כך, אנו קובעים כי כספי המעביד בקרן ההשתלמות לא ישוחררו לעובד. עם זאת כאמור 40% מהכספים שנצברו בתור פיצויי פיטורין לזכות התובע וכן כספי המעביד המתייחסים לגמלתו של התובע (חלק המעביד בתגמולים) ישוחררו לתובע.
תביעתו של התובע לפיצוי בגין הפרת חוזה נדחית לאור כל האמור לעיל, כאשר מעבר לכך יאמר כי תביעה זו נתבעה בעלמא ללא מתן כל פירוט ו/או ביסוס משפטי ואף בשל כך - על אף שלגופו של עניין, לא הפרה הנתבעת את ההסכם עם התובע - דינה להידחות.

טענת ה'קיזוז' - זכאות הנתבעת להחזר 'מימון לימודים' של התובע
43. 43. בכתב ההגנה מעלה הנתבעת טענת קיזוז. לטענתה יש לקזז מכל סכום שייפסק לתובע סך של 6,233 ₪ בתוספת מע"מ בגין חלקו היחסי של התובע במימון הלימודים בתקופת עבודתו בנתבעת. בתצהיר מטעמה מפרטת הנתבעת את טענתה (סעיף 8 לתצהירה של הגב' חזנוביץ) ומעמידה את סכום החוב על 6,220 ₪ בתוספת מע"מ. בתקופת עבודתו של התובע השתתף בקורס עסקי של ל.ה.ב במימונה של הנתבעת. מימון הלימודים נעשה כנגד התחייבותו של התובע לשלם לנתבעת את הוצאותיה בגין השתתפותו בקורס אם עבודתו תופסק לפני תום 24 חודשים מסיום הקורס (נספח ז' לתצהירה).
44. 44. תאריך סיום הקורס בו למד התובע היה 4.7.00 ועבודתו נפסקה ב 19.10.01 ולפיכך נדרש התובע להחזיר את החלק היחסי של עלות הקורס בהתאם לתקופת העבודה שהשלים בנתבעת.
45. 45. התובע טוען בתצהירו כי הנתבעת אינה זכאית לקיזוז, שכן התחייבותו הייתה לעבוד 24 חודשים מיום התשלום ומאחר ועבד 23 חודשים עד לפיטוריו, אין היא זכאית לכל סכום נוסף. כך טוען התובע אף בעדותו (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון שורות 4-3). אולם בא כוחו ביקש, במועד הדיון, לתקן את סעיף 29 לתצהיר התובע כך שטענתו היא כי התחייב לעבוד 24 חודשים מיום סיום הקורס (כטענת הנתבעת) וכי עבד בפועל 17 חודשים ולא 23 חודשים. מעבר לכך לא טען התובע טענות הגנה נוספות.
46. 46. כתב ההתחייבות עליו חתם התובע (נספח ז' לתצהיר גב' חזנוביץ) קובע בפירוש כי הנתבעת משתתפת בהוצאות לימודי התובע והתובע מתחייב לעבוד ברשת לאחר סיום הקורס 24 חודשים (סעיף 2א' להתחייבות) בהתאם לסכום השתתפות הנתבעת בהוצאות הלימוד. סעיף 2ב' קובע כי:

"עבור התקופה בה אעבוד לאחר סיום הקורס, אהנה מזיכוי יחסי ואת היתרה הריני מתחייב להחזיר לרשת עם דרישתה הראשונה והרשת תהיה רשאית לגבותה מכל סכום שיגיע לי ממנה ו/או לגבותה בכל דרך אחרת".

47. 47. כך בסעיף 3 ד' להתחייבות מתחייב התובע לשלם לרשת את כל הוצאותיה אם הופסקה עבודתו ברשת בהתאם להוראות חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות ו/או להסכם קיבוצי ו/או עבירה על פי חוק העונשין. סעיף 6 מאפשר לנתבעת לנכות ממשכורתו של התובע ומכל סכום אחר שמגיע לו מהנתבעת את הוצאות הלימודים במקרה ויפסיק את עבודתו בנתבעת או שעבודתו תופסק מאחת הסיבות המפורטות בכתב ההתחייבות.
48. 48. סעיף 20 (ב') 2 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, מאפשר למעביד להפחית מפיצויי פיטורים של עובד סכום של חוב שחייב עובד למעביד, זאת כאשר מדובר על סכום קצוב, אשר העובד התחייב לשלמו למעביד (דב"ע שנ/ 119-3 חב' עיתונות מקומית בע"מ נ' אשר בן עמי,

פסק דין
מיום 18.11.90). מעביד המבקש לערוך קיזוז של "חוב קצוב" עליו נטל הראיה להוכיח את קיומו של החוב ואת שיעורו הקצוב.
49. 49. בעניינו, הוכיחה הנתבעת את קיומו של החוב, אשר לא הוכחש אף מצידו של התובע. גם את שיעורו הוכיחה הנתבעת (על אף שהתובע חולק על מספר החודשים בהם עבד לאחר סיום הקורס, אולם לא הביא כל ראיה לתמיכה בגרסתו). מאחר וקבענו כי התובע פוטר בהתאם להוראות חוקת העבודה לאור מעשיו והנתבעת נאלצה לפטרו ולסיים את עבודתו, הרי שבנסיבות אלו ומשלא נטענה על ידי התובע כל טענה לגופו של עניין ולעצם החוב עצמו, מתקבלת טענתה של הנתבעת (אשר קיבלה חיזוק בעדותה של הגב' חזנוביץ עמ' 8 לפרוטוקול הדיון שורות 7-5). לאור האמור לעיל, מסכום הפיצויים שנפסק לתובע יקוזז הסכום של 6,220 ₪ בתוספת מע"מ.
סוף דבר
תביעתו של התובע נדחית בחלקה הארי.
כאמור בפסק הדין תשחרר הנתבעת לידי התובע 40% מסך כספי הפיצויים שנצברו לטובתו בקג"מ וכן את כספי התגמולים שנצברו בקופה (חלק מעביד). מסכום זה יקוזז סך של 6,220 ₪ בתוספת מע"מ והיתרה תועבר לרשות התובע תוך 30 יום מיום קבלת

פסק דין
זה.

יתר תביעותיו של התובע לדמי הודעה מוקדמת, פיצויי הלנה, פיצוי בגין הפרת חוזה ושחרור חלק מעביד בקרן ההשתלמות נדחות.

לאור תוצאת פסק הדין יישא התובע בהוצאות משפט הנתבעת ושכר טרחת עורכי דינה בסך מופחת של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.
זכות ערעור: תוך 30 יום לבית הדין הארצי בירושלים.
חנה בן-יוסף, שופטת
אב"ד

נ.צ (מ) מר אבנר כהן

נ.צ (ע) גב' רחל עוזיאל








עב בית דין אזורי לעבודה 1134/02 ארנון רצון נ' ריבוע כחול ישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/01/2006)