פסקי דין על מרים טאהא | פסקי דין על עירית טבריה

47107-02/18 תאמ     26/05/2019




תאמ 47107-02/18 מרים טאהא נ' עירית טבריה








בית משפט השלום בנצרת


כ"א אייר תשע"ט, 26 מאי 2019

תא"מ 47107-02-18 טאהא נ' עירית טבריה

תיק חיצוני
:



בפני

כב' הרשמת הבכירה
, שרונה צור גינור


תובעת

מרים טאהא

נגד


נתבעת

עירית טבריה




פסק דין


העובדות וטענות הצדדים
1.
התביעה הוגשה לתשלום פיצויים בסך 50,000 ₪ בעילה לפי חוק איסור לשון הרע, פגיעה בפרטיות ובשם הטוב, עוגמת נפש, רשלנות ועשיית עושר ולא במשפט.
2.
בכתב התביעה טוענת התובעת כי הוטלו ע"י הנתבעת עיקולים שלא כדין, תוך שימוש לרעה בהליכים וללא הרשאה חוקית.
3.
לתובעת נרשמו לא פחות מ – 19 הודעות תשלום קנס בין השנים 99-2000, אשר לא שולמו.
4.
התובעת טוענת כי הנתבעת כרשות שלטונית חייבת היתה להעביר לידיה את כל המסמכים בתיקיה, בהתאם לחוק חופש המידע
וכי היא לא קיבלה מעולם דרישה לתשלום או התראה מאת עיריית טבריה עד הגשת התביעה. בהמשך טוענת התובעת כי בחודש 7/17 התגלה לה ע"י פקידת הבנק כי הוטל עיקול על חשבונה וכי יש בכך פגיעה בכבודה ופרטיותה.
5.
לטענתה, עיקול חשבון הבנק מהווה לשון הרע, היא פנתה מספר פעמים לנתבעת והמעקלים
להסרת העיקול ואולם קיבלה אך ורק פירוט חובות. לטענתה, דין הדוחות להתבטל מחמת שיהוי והתיישנות, שכן על הנתבעת להוכיח כי נקטה בפעולות לעצירת מרוץ ההתיישנות.
כן טוענת התובעת כי היה על הנתבעת לפעול בהליכי הגביה בשקידה ראויה בהתאם להנחיות היועמ"ש ואילו במקרה זה משנת 1999 לא עשתה הנתבעת כל פעולה לגביית החוב, אם בכלל הוא קיים וכי העיקול ננקט בחלוף מעל 18 שנים.
6.
בשל ההתיישנות הנטענת, טוענת התובעת כי הליכי העיקול בבנקים מהווים פרסום לשון הרע, פגיעה בפרטיותה
ולכן ננקטו הליכי הגביה שלא כדין.
7.
התובעת טוענת כי נזקיה הינם בסך 50,000 ₪ פגיעה בשם הטוב ובפרטיות, פיצוי בגין לשון הרע והטלת עיקול רשלני בסך 50,000 ₪ ועגמת נפש בסך 15,000 ₪ ואולם לטענתה, לצרכי אגרה העמידה תביעתה בסך 50,000 ₪.
8.
הנתבעת טוענת כי התובעת הורשעה ב – 19 עבירות ופונה לביהמ"ש בבקשה להכשיר את התחמקותה ארוכת השנים משתלום הקנסות ולקבל פרס בסך 50,000 ₪. לטענתה, הרשעות התובעת הינן חלוטות, מעולם לא בוטלו ע"י ערכאה מוסמכת והחייבת לא טרחה לפנות בבקשה לביטולן, הגם כי ידעה על החוב לפחות 8 שנים לפני הגשת התביעה ואף ניהלה התכתבויות באשר לכך, בהתאם לנספחי כתב ההגנה.
9.
הנתבעת טוענת כי התובעת מבקשת להתעשר ולא במשפט ע"ח הקופה הציבורית ולפגוע במאמציה לפעול לאכיפת החוק.
10.
לטענת הנתבעת, החוב הפלילי של התובעת הינו חלוט ולכן ננקטו ויקטו הליכי גביה לחוב בהתאם להוראות הדין. לטענתה, ביהמ"ש האזרחי אינו מוסמך לדון בהרשעות הפליליות וכל עוד לא ביטלה ערכאה מוסמכת את החובות. התובעת כלל לא פנתה לביהמ"ש לעניינים מקומיים, היא ויתרה על טענותיה נגד הרשעותיה הפליליות.
11.
באשר לטענה בדבר אי מסירת מידע, טוענת הנתבעת כי בשנת 2011 פנתה התובעת לב"כ העיריה ביחס לחובה, היא קיבלה מענה מפורט בצירוף אסמכתאות ומשלוחי דואר רשום המקימים חזקת מסירה ואולם היא בוחרת להסתיר עובדות אלה מעיני ביהמ"ש, כעולה מנספחי כתב ההגנה. מכתב תשובה זה, לטענת הנתבעת מפריך טענות התובעת כי לא ידעה על חובה עד העיקול, כי לא קיבלה דרישות תשלום עד הכנת התביעה וכו'.
12.
הנתבעת טוענת כי חרף העובדה כי התובעת קיבלה מענה מפורט בשנת 2011, היא בחרה להמשיך להתעלם מהחוב, כי החוב כלל לא התיישן כנטען, אלא התובעת המשיכה להתעלם מהסדרת החוב החלוט. לטענתה, לפחות משנת 2007 יודעת התובעת אודות החוב, אז עוקל מחשבון הבנק שלה בבנק דיסקונוט והיא מושתקת מהעלאת טענות בדבר אי ידיעה.
דיון והכרעה
13.
הצדדים הסכימו להכרעה בהתבסס על כתבי הטענות והסיכומים. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי טיעוני ב"כ הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להימחק. בהתאם להוראות תקנה 214טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ינומק פסק הדין בתמצית.

14.
התובעת טוענת להתיישנות העבירות והעונשים, נשוא קרוב ל – 20 הודעות תשלום הקנס. בסיכומי התובעת נטען הן להתיישנות העבירה והן להתיישנות העונשים.
15.
התובעת לא הגישה בקשה לביטול הקנסות, בקשה להישפט או בקשה לביטול החוב לביהמ"ש המוסמך לדון בטענות התיישנות העבירות ו/או העונשים.
16.
ממסמכי הנתבעת עולה כי טענת התובעת כי נודע לה דבר החוב בשנת 2017 או בהגשת התביעה, הסתברה כבלתי נכונה. התובעת פנתה לרשות בשנת 2011 במכתב מפורט וכן הוטל עיקול על חשבון הבנק שלה בשנת 2007 ולכן הנתבעת ידעה אודות החוב קרוב ל – 10 שנים לפני הגשת התביעה ולא עשתה דבר.
17.
הנתבעת הסתפקה במשלוח מכתב כללי בו אף לא הכחישה ביצוע העבירות ולא פעלה להסדרת החוב או הכרזה על בטלותו. לאור שיהוי כבד זה מטעם התובעת בהגשת התביעה או נקיטת הליך כלשהו, אין היא יכולה להישמע בטענה כי הרשות לא המציאה מסמכים או לא שלחה דרישות. אכן יש לקבל טענת הנתבעת כי דרישה לקבלת המסמכים בחלוף הזמן הרב הינה חסרת תום לב ויש בה להטיל נטל כבד על הרשות ובסופו של דבר על כספי הציבור כאשר לא היתה כל מניעה כי הנתבעת תפנה להסדרת חובה או קבלת סעד מביהמ"ש כ – 8 שנים קודם לכן. בנוסף, הנתבעת צרפה הודעות ודרישות אשר נשלחו לתובעת וזאת למול טענותיה הסתמיות של התובעת כי לא ידעה, טענות אשר התבררו כמופרכות למול מכתבה.
18.
התובעת לא פנתה לביהמ"ש לעניינים מקומיים באשר להרשעות ולא הגישה בקשה למתן סעד הצהרתי בדבר התיישנות או בטלות הליך הגביה. במצב דברים זה, מחד מתעלמת התובעת מחובה עבור 19 הודעות תשלום קנס, אשר בינתיים התווספו להן תוספות פיגורים והוצאות, הודעות תשלום קנס למול הרשות האמונה על אכיפת החוב ונקיטת הליכי גביה ובד בבד מבקשת היא פיצויים, בסכומים ניכרים, בגין רשלנות, לשון הרע וכיוב'. מצב דברים זה אין לקבל. דהיינו, ברי כי כל עוד החוב תלוי ועומד, אין מקום להגשת תביעה ביחס להליכי גבייתו. מכאן, כל עוד לא הוכחה התיישנות העבירות ולאחר מכן, התיישנות העונשים, הרי מדובר בחוב פלילי חלוט ולא היה מקום להגיש כנגד הרשות תביעת פיצויים בגין הליכי גביה כאשר טענת הנתבעת הינה כי החוב התיישן.
19.
עבירת החניה הינה עבירה מסוג חטא. בהתאם לתקנה 41 בתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד – 1974, הודעת תשלום קנס תוצמד לחלון הרכב ובמידה ולא שולם הקנס במועד ולא הוגשה בקשה להישפט תומצא לבעל הרכב הרשום הודעת תשלום קנס חדשה. המצאת הודעת תשלום הקנס הינה בהתאם לכללים הקבועים בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי ולפיה קיימת חזקת מסירה לאחר משלוח בדואר רשום. גם בעניין זה שוגה התובעת בהתעלמה מאותה חזקה. התובעת לא הוכיחה כי לא קיבלה את ההודעה מסיבות אשר אינן תלויות בה, כנדרש לפי הוראות תקנה 44א הנ"ל וממילא לא סיפקה כל הסבר לטענה כי לא קיבלה כל מכתב מאת הרשות.
20.
בע"א 8080/99 וקס נ' עיריית תל אביב (פורסם בנבו) בסע' 5 לפסה"ד נקבע כי תביעה אשר מהותה בפועל לקבוע כי הקנסות אינם חוקיים, יש להגיש כתביעה למתן סעד הצהרתי לקביעה כי ההליך בו הוטל הקנס בטל ולכן מדובר בבקשה לביטול ההרשעה אשר אינה יכולה להתברר בהליך אזרחי אלא בהליך פלילי:

"המערערים ביקשו מבית המשפט קמא, בבקשה אותה לא קיבל בית המשפט (בהחלטה עליה הם משיגים), לתקן את הסעדים הנתבעים בכתב התביעה שהגישו. לפי התיקון המבוקש, אמור היה להיתבע סעד הצהרתי - לפיו ההליך בו הוטל על המערערים הקנס המדובר בטל והגדרת העבירות הרלוונטיות כעבירות קנס נעשתה ללא סמכות.
דברים אלה מחזקים את המסקנה כי תביעתם של המערערים עולה לכדי תקיפה ישירה של פעולות הרשות המנהלית. לאור הוראת
סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי,
שנוסחו הובא לעיל, בקשת המערערים היא למעשה בקשה לביטול הרשעתם. אכן, אין להשיג על זכותם של המערערים לבקש את ביטולה של הרשעה, שלשיטתם נתקבלה בניגוד לחוק, אך לא נתברר לי ההגיון העומד מאחורי הגשת בקשה שכזו לבית המשפט האזרחי, שהרי אין לתקוף בהליך אזרחי תוצאותיו של הליך פלילי".
ראה גם ע"א 3613/97 אזוב נ' עיריית ירושלים (פורסם בנבו) בו נפסק (בסע' 16 לפסה"ד)
כי :
"למעלה מן הצורך יצוין כי בפני
המערערת פתוחה הדרך להעלות את טענותיה הקונקרטיות בפני
התובע לפי
סעיף ‎229(ג) לחוק סדר הדין הפלילי
או בפני
בית-המשפט, לאחר בקשה להישפט. ברי כי לאור הצורך בבירור פרטני בהתייחס לכל מקרה ומקרה שלגביו טוען מקבל הודעת תשלום הקנס להתיישנות, הרי יש להעדיף את ההליך הקבוע בחוק, ואין מקום לברר שאלות פרטניות מעין אלה בגדרה של תובענה ייצוגית".

21.
הואיל ובחינת התיישנות העבירה קודמת לבחינת התיישנות העונש, הרי יש לבחון את סוגיית התיישנות העבירה ורק ככל שהרשות פעלה כדין והמציאה את הודעת תשלום הקנס במועד, חל השלב השני בו נדונה
התיישנות העונשים ותקינות הליכי הגביה ע"י הרשות.
22.
הסמכות לדון בהתיישנות העבירה אינה נתונה לביהמ"ש האזרחי אלא לביהמ"ש לעניינים מקומיים - ראה רע"א 2747/08 שאוליאן נ' חורש ואח' (פורסם בנבו) בו חזר ביהמ"ש העליון על ההלכה כי הטענות התוקפות את ההרשעות מקומן בביהמ"ש לעניינים מקומיים :
"הנה כי כן, הדין עם בית המשפט המחוזי משחילק בין טענות המבקשים התוקפות את ההרשעות עצמן – אשר מקומן בהליך בפני
בית המשפט לעניינים מקומיים, לבין טענותיהם בעניין התיישנות העונש וביחס לפעולות הגביה המוזכרות
– אשר מקומן בהליך אזרחי".
23.
כאמור, בחינת התיישנות העבירה, אשר אינה בסמכות בית משפט זה הינה קודמת לבחינת התיישנות העונש ומאחר ולא נדונה סוגיית התיישנות העבירה ע"י הערכאה המוסמכת הרי כלל אין לדון בהתיישנות העונש וממילא לא הוגשה כל בקשה להצהרה בדבר התיישנות העונשים בגין עבירות החניה.
24.
לא יתכן כי התובעת, אשר תלויות ועומדות כנגדה עבירות חניה, לא פועלת להסדרת החוב או קבלת החלטה שיפוטית בדבר בטלותו באמצעות הערכאות המוסמכות, אלא מגישה תביעת נזיקין נגד הרשות ותביעות לפי חוק איסור לשון הרע.
25.
כל עוד לא הוכרז על התיישנות העבירות ו/או העונשים, הרי הקנסות הינם חלוטים והנתבעת רשאית לפעול לגבייתם. אמנם יש מקום לטענות התובעת באשר ליעילות הליכי הגביה ואולם הנתבעת הטילה עיקולים בסמוך למועד הדרוש, בשנת 2007 וממילא מרישום ההודעה ועד לפרק הזמן בו ניתן לנקוט הליכי גביה חולפות שנים מספר כך שאין בסיס לכך כי הנתבעת בענין זה לא פעלה באופן סביר ביחס להליכי הגביה וממילא אין מקום להכריע בכך לאור האמור לעיל.
26.
התביעה מבוססת על הטענה כי מדובר בדו"חות בטלים בשל התיישנות העונש או העבירה ובהעדר קביעה של הערכאה המוסמכת לדון בהתיישנות העבירה וההליך הדרוש ביחס לעונש, הרי אין בסיס לטענות כלפי נקיטת הליכי גביה באשר הרשות מחוייבת בהליכים אלה.
27.
לא מצאתי בכתב התביעה טענות אחרות המקימות זכות תביעה לתובעת בגין הליכי הגביה, כגון התנהלות הגובים, הרשות וכיוב' אלא כלפי נקיטת הליכים ביחס לעבירות אשר התיישנו, טענה אשר דינה, כאמור, להידחות.
28.
התובעת אשר טענה בכתב התביעה כי גילתה דבר החוב בשנת 2017 ולא קודם לכן פועלת בחוסר תום לב, שלא לומר, הטעייה. נספח א לכתב ההגנה מלמד כי בשנת 2011 פנתה התובעת לנתבעת בדבר אותם דוחות. בפני
יתה כלל לא כפרה התובעת בביצוע
העבירות נשוא הדוחות ואף טענה כי במקום לא היו מדחנים או שלטים. התובעת אמנם טענה שם להתיישנות ואולם לא נקטה הליכים, לא שילמה את החוב ולא פעלה במאום להסדרת החוב או תקיפתו משך כל השנים ואין לה להלין אלא על עצמה.
29.
טענת התובעת כי לא ידעה בדבר הדו"חות או החוב התבררה ככוזבת באופן מהותי וממילא יש בכך להשליך על טענותיה וגרסתה בהליך זה.
30.
בנוסף, התובעת הטוענת כי לא קיבלה כל מסמך מבין מסמכי הרשות בגין כמות לא מבוטלת של הודעות תשלום קנס, לא טרחה לרדת לחקר העניין ולא טענה כי היה משלוח לכתובת שגויה וכיוב'. למותר לציין כי לא סתרה את חזקת מסירת הודעת תשלום הקנס. טענתה הסתמית והעמומה בדבר העדר ידיעה ממילא הופרכה ואולם מלתכחילה לא פורטה כראוי.
31.


מאחר ובאתי למסקנה כי התובעת לא פעלה בהליכים המתאימים ביחס לטענותיה להתיישנות העבירה או העונשים, התוצאה היא כי התביעה תמחק ולא תדחה. התובעת תשא בהוצאות הנתבעת בסך 3,000 ₪ וזאת בהתחשב בכך כי ההליך הסתיים בסיכומים בע"פ ללא חקירות העדים.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
כ"א אייר תשע"ט, 26 מאי 2019, בהעדר הצדדים.









תאמ בית משפט שלום 47107-02/18 מרים טאהא נ' עירית טבריה (פורסם ב-ֽ 26/05/2019)