פסקי דין על ביוואק בע"מ | פסקי דין על ארז אברמוב ישום ופיתוח בע"מ

35171/05 א     01/01/2006




א 35171/05 ביוואק בע"מ נ' ארז אברמוב ישום ופיתוח בע"מ




9
בתי המשפט
א 035171/05
בש"א 178358/05
בית משפט השלום תל אביב-יפו
01/01/2006
תאריך:
כב' השופטת רונית פינצ'וק - אלט

בפני
:

ביוואק בע"מ

בעניין:
המבקשת - הנתבעת 2
נגד
ארז אברמוב ישום ופיתוח בע"מ
המשיבה - התובעת
דור כימיקלים

המשיבה הפורמאלית
(הנתבעת 1)

החלטה

בפני
בקשה לדחית התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין ו/או מחמת התיישנות.
1. 1. הרקע לבקשה:
המשיבה, חברה בע"מ, עסקה בזמנים הרלוונטים לתביעה, בין היתר, בחיטוי לולים, באמצעות חומר חיטוי הנקרא פורמלין.
המשיבה הפורמאלית היא חברה ציבורית, העוסקת, בין היתר, בהפקת חומר החיטוי פורמלין, המיוצר על ידה והמשווק לתחום הרפואי התעשייתי ולתחום החקלאי. כמו כן רשומה המשיבה הפורמאלית במרשם בעלי המונופולים כבעלת מונופול כהגדרתו בחוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח-1988 בקשר ליצור, מכירה ושיווק פורמלין.
המבקשת היא חברה בע"מ העוסקת ביצור שיווק ומכירה של מוצרי וטרינריה ומשמשת כצינור המכירה והשיווק הבלעדי של המשיבה הפורמאלית, לחומר הפורמלין.
מסוף שנות ה- 80 החלה המשיבה בהקמת מערך שיווקי לחיטוי לולים ברחבי האר, ולטענתה התחייבה המשיבה הפורמלית כי תעמוד מאחור המשיבה בכל דרך בנושא זה, כי תעמוד מאחורי המשיבה ותעזור בבניית מיכון, תעזור בנושאי שיווק, ותיתן מענה ופתרונות בנושא הובלת חומר החיטוי במידה ותידרש.
בשנת 1996, הפסיקה המשיבה הפורמאלית את המכירה והשיווק של חומר החיטוי פורמלין והחליטה להעביר את מערך השיווק והמכירה של הפורמלין לידי צד שלישי, המבקשת. המבקשת, אשר אליה הועברו המכירה והשיווק הבלעדי של הפורמלין התחברה אל חברה בשם "גוטליין חברה ארצית לחיטוי בע"מ" (להלן: "גוטליין") לצורך שינוע ואחסנת הפורמלין.
בין הצדדים הוסכם, כי המשיבה תרכוש את כל הפורמלין שהיא זקוקה לו מהמבקשת, באותו מחיר שבו רוכשת המבקשת את הפורמלין מהמשיבה הפורמאלית (להלן: "ההסכם").
לטענת המשיבה, הפרו המבקשת והמשיבה הפורמאלית את ההסכם. לטענתה, המשיבה הפורמאלית סיפקה למשיבה פורמלין במחירים מופרזים החורגים מן ההסכם ביניהן ומהמחיר המקסימלי אליו היתה המשיבה הפורמלית מחוייבת. לטענת המשיבה, כתוצאה מכך, מערך השיווק של המשיבה אשר כלל כ-60 משקים שונים הצטמצם, בעקבות חוסר יכולתה של המשיבה להמשיך ולהתחרות בהצעות המחיר שניתנו ללקוחותיה ע"י המבקשת וגוטליין.
בסוף שנת 2002 חזרה המשיבה ופנתה למשיבה הפורמאלית בטענה שההסכם הופר ע"י האחרונה וע"י המבקשת, וכי המשיבה מבקשת להפסיק המשך רכישת הפורמלין דרך המבקשת ולחזור ולרכוש את הפורמלין ישירות מהמשיבה הפורמאלית. עוד טוענת המשיבה בכתב תביעתה, כי המשיבה הפורמאלית החלה לשווק ולמכור את הפורמלין בשם שונה-פורדור 37 ובכך עקפה את האיסור לחריגה מן המחיר המקסימלי.

תביעה זו עניינה הפרת ההסכם בכך שהפורמלין שנמכר למשיבה נמכר במחיר העולה בהרבה על המחיר שבו נמכר הפורמלין מהמשיבה הפורמאלית למבקשת, לרבות מכירת הפורמלין במחיר העולה על המחיר המקסימלי שנקבע על ידי הממונה על ההגבלים העסקיים. כן נטען, כי המבקשת והמשיבה הפורמאלית התעשרו שלא כדין על חשבון המשיבה, הפרו את חובתם לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת לקיום ההסכם וכן כי המשיבה הפורמאלית הפרה את חובותיה על פי חוק ההגבלים העסקיים לרבות כללי ההגבלים העסקיים (פטור סוג להסכמי הפצה בלעדית), התשס"א-2001.
בנוסף, עותרת המשיבה למתן חשבונות.
2. 2. בטרם הוגשה התביעה, הוגשה תביעה בסדר דין מהיר על ידי המבקשת כנגד המשיבה, אשר הוגשה לבית משפט השלום בנתניה ביום 16.9.2003 במסגרת ת.א. 6840/03 (להלן: "התביעה הראשונה"). בתביעה הראשונה הגיעו הצדדים להסכם פשרה (להלן: "הסכם הפשרה") אשר קיבל תוקף של

פסק דין
(להלן: "פסק הדין").
3. 3. מעשה בית דין.
המבקשת טוענת כי פסק הדין מהווה מעשה בית דין שכן באשר לסכסוך הנוגע ליחסי הצדדים בקשר לעסקת ה"פרודור" או המחיר שנגבה בעבור ה"פרודור", קיים

פסק דין
חלוט של בית המשפט.
עוד טוענת המבקשת כי היא הסתמכה על הסכם הפשרה, לסיום כל המחלוקות, והסתמכות זו יוצרת השתק המונע מהמשיבה להגיש את תביעתה הנוכחית.
המשיבה מתנגדת לבקשה.
לטענתה, פסק הדין לא עסק בעילות התביעה בתביעה דנן, שכן המשיבה לא העלתה טענת קיזוז ולא הגישה כתב תביעה שכנגד בתביעה הראשונה.
עוד טוענת המשיבה, כי הסכם הפשרה עניינו אך ורק הסכסוך בין הצדדים ככל שהוא נוגע לחשבוניות שלא שולמו, והוסכם בין הצדדים בהסכם הפשרה, במפורש, כי אין בהסכם משום הודאה בטענה ו/או בעובדה שנטענה על ידי הצדדים.
לטענתה נקבע בסעיף 1 להסכם הפשרה במפורש, כי מדובר בסילוק מוחלט של תביעת המבקשת שבמסגרתה נעשה ההסכם, ואין בהסכם התייחסות לתביעות ו/או לטענות אחרות.
לטענת המשיבה התביעה דנן מבוססת על נסיבות עובדתיות חדשות ונפרדות שעולות לראשונה במסגרת התביעה דנן.
באשר לכלל השתק פלוגתא, טוענת המשיבה כי הסכם הפשרה עליו מסתמכת המבקשת נוגע לסכסוך שבו לא הוכרעה שאלה עובדתית הקשורה לנסיבות התובענה דנן ולפיכך ניראה כי לא חל כלל השתק הפלוגתא.
4. 4. דיון
מעשה בית-דין.
עפ"י תקנה 101(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), בית המשפט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה על הסף מחמת מעשה בית-דין.

"כלל מעשה בית-דין (res judicata) מבוסס על הרעיון בדבר כוחו של

פסק דין
, שניתן בסיומו של הליך שיפוטי כלשהו, להוליך לסיומה המוחלט של ההתדיינות בין הצדדים להליך או כל מי שהוא ביחסי 'קרבה משפטית' עם אחד מהם, באופן שלא יוכלו עוד לחזור להתדיין ביניהם בבתי המשפט בכל עניין או שאלה שנדונו והוכרעו ב

פסק דין
". (ד"ר נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי (פרסומי הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת ת"א).

בנושא זה של מעשה בית-דין, יש להבחין בין השתק עילה להשתק פלוגתא.
5. 5. את כלל השתק העילה באר הנשיא אגרנט בע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב (2) 561, 583:
"כידוע, תורת ה- res judicata של המשפט המקובל מושתתת על שני כללים עיקריים. הכלל האחד הוא: מקום שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה...".

עפ"י ההלכה הפסוקה יש להפעיל את מבחן הזהות המהותית לצורך הגדרת המושג עילת תביעה בהקשר של השתק עילה.
עיון בתביעה שבפני
ובתביעה הראשונה מעלה כי עסקינן בעילות תביעה שונות. בעוד שבתביעה דנן עילת התביעה הינה מכוח הפרת ההסכם, דהיינו התביעה נסבה על טענת המשיבה כי המבקשת והמשיבה הפורמאלית הפרו את ההסכם עימה כך שהפורמלין נמכר למשיבה במחיר העולה על המחיר שבו נמכר הפורמלין מהמשיבה הפורמאלית למבקשת, התעשרות שלא כדין על חשבון המשיבה, הפרת חובת תם הלב וחובות עפ"י חוק ההגבלים העסקיים, הרי שבתביעה הראשונה עילת התביעה הינה תשלום יתרת חוב וזו נסבה סביב טענת המבקשת כי המשיבה נותרה חייבת בגין סחורה אשר סופקה וטרם שולמה.
לפיכך לא חלק הכלל של השתק עילה.

המבקשת טוענת כי הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של

פסק דין
מהווה מעשה בית דין.

בסעיף 1 להסכם הפשרה (המצורף כנספח ד' לבקשה) נקבע כדלקמן:
"1. לסילוק סופי ומוחלט של מלוא תביעות הצדדים האחד כנגד השני, תשלם הנתבעת לתובעת הסך של 13,274 ₪ (להלן: "סכום ההסדר") כשתשלום מלא וסופי לסילוק מוחלט של תביעת התובעת הנ"ל."

(ההדגשה שלי-ר.פ.א.)

בסיפא של סעיף 1 להסכם הפשרה, המפורט לעיל, הסכימו הצדדים במפורש כי סכום הפשרה הינו כתשלום סופי ומוחלט של התביעה נשוא התובענה, היינו של התביעה הראשונה בלבד. מאידך עפ"י הרישא, חל הסכם הפשרה על כל תביעות הצדדים.
6. 6. באשר לכלל של השתק פלוגתא נקבע ב

פסק דין
קלוז'נר הנ"ל, בעמ' 584:
"...הכלל העיקרי האחר הוא: אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסוימת, שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות".

משניתנה לבעל דין הזדמנות למצות את זכותו בבית המשפט ביחס לפלוגתא כלשהי, בכוחו של

פסק דין
סופי שניתן באותה התדיינות להקים לאותו בעל דין מחסום דיוני-השתק פלוגתא - המונע בעדו מלהתכחש או מלסתור ממצא שקבע בית המשפט ביחס לאותה פלוגתא. (ד"ר נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי (פרסומי הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת ת"א).

רק כשהפלוגתא העולה במסגרת ההליך השני היא אותה פלוגתא שנדונה והוכרעה במסגרת ההליך הראשון, ניתן לומר, כי מוצתה זכות ההתדיינות של בעל הדין במסגרת אותו הליך, ועל כן מהווה ההכרעה שניתנה לגביה על ידי בית המשפט ממצא קונקלוסיבי בהליך השני.

לכאורה, עיון בהסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של

פסק דין
מעלה כי הסכמות הצדדים לתשלום הסך של 13,274 ₪ בגין יתרת חוב עבור סחורה שסופקה ואשר טרם שולמה, אינן מהוות חלק מהפלוגתאות נשוא התביעה שבפני
י וכי לא נקבע כל ממצא באשר לשאלות העובדתיות נשוא התביעה שבפני
י.

לפיכך נראה כי אין בפני
נו מחסום מסוג השתק פלוגתא.

עם זאת, כאמור, הרישא להסכם הפשרה עומדת בסתירה לסיפא. מחד, עפ"י הרישא בא ההסכם לסילוק כל תביעות הצדדים, בעוד שהסיפא מגבילה את ההסכם אך ורק לסילוק התביעה הראשונה.

לפיכך לא יהיה מנוס אלא לשמוע עדויות לגבי תוכנו הנכון של הסכם הפשרה, ולא ניתן לדון בבקשה זו במסגרת בקשה מקדמית על הכתב.

7. 7. התיישנות.
לטענת המבקשת, חלה התיישנות על עילות התביעה שקדמו ליום 26.6.98.
מנגד טוענת המשיבה, כי המבקשת והמשיבה הפורמאלית הונו אותה כאשר הבטיחו למכור לה את הפורמלין במחיר זהה לזה שבו מכרה המשיבה הפורמאלית את הפורמלין למבקשת ובדיעבד התברר למשיבה, כי המחיר בו נמכר לה הפורמלין גבוה בהרבה מהמחיר שהוצג בפני
ה כמחיר המכירה למבקשת.
עוד טוענת המשיבה, כי הואיל והמדובר במצג שווא, תרמית והונאה שקיומם התגלה למשיבה רק בסוף שנת 2002 או בסמוך לכך, הרי שזהו מועד תחילת מרוץ ההתיישנות.

8. 8. טענת ההתיישנות כעילה לדחיה על הסף:
דיני ההתיישנות יוצרים איזון עדין בין אינטרס המזיק מחד ואינטרס הניזוק מאידך, תוך שמירה על אינטרס הציבור כולו מן הפן השלישי. ההגינות כלפי המזיק מחייבת להגיע לזמן, שבו לא יהיה זה חשוף עוד לסכנת תביעה ולא ייאלץ לשמור ראיותיו לזמן בלתי מוגבל. ההגינות כלפי הניזוק מחייבת ליתן לו שהות מספקת להכין תביעתו.

לצורך האיזון בין האינטרסים לעיל נקבעו על ידי המחוקק התקופות הנקובות בחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") הקובע כדלקמן:
"התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן - תקופת ההתיישנות) היא - (1) בשאינו מקרקעין - שבע שנים...".

המועד הקובע הוא מועד הולדתה של עילת התביעה, ממנה צמחה הזכות, וכלשון סעיף 6 לחוק ההתיישנות:
"תקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו נולדה עילת התובענה".
בסעיף 7 לחוק ההתיישנות נקבע מקרה מיוחד שבו תדחה תחילתה של תקופת ההתיישנות:
"7. היתה עילת התובענה תרמית או הונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה התרמית או ההונאה."

בית משפט הדן בטענה בשלב המקדמי בבקשה לדחיה על הסף חי מכתבי הטענות ועל פיהם יקום ויפול דבר.
בית המשפט ידחה תביעה על הסף רק אם יגיע למסקנה, כי גם אם יוכח הנטען בכתב התביעה ועל אף האמור בו, לא יהיה זכאי התובע לסעד המבוקש.
בהנחה שהאמור בכתב התביעה אמנם יוכח, יש לבחון אם עדיין יוכל התובע לזכות בסעד המבוקש לאור גורם הזמן.
9. 9. בענייננו, המשיבה טוענת כי במקרה זה הואיל ונטען כנגד המבקשת והמשיבה הפורמאלית למצג שווא, תרמית והונאה, הרי שמועד תחילת מירוץ ההתיישנות חל מסוף שנת 2002, או בסמוך לכך.
באשר לטענה בדבר מצג שווא ותרמית, קובע סעיף 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 כדלקמן:
"78. טענה המצריכה פרטים
כל מקום שבעל דין טוען טענת מצג-שווא, תרמית, זדון או השפעה בלתי הוגנת, ובכל מקרה אחר המזקיק פרטים, יפורשו הפרטים ותאריכיהם בכתב הטענות."

עיון בכתב התביעה שבפני
י מעלה, כי המשיבה לא פרטה את המועד והנסיבות שבהם נודעה לה התרמית ולפיכך באין פירוט כנדרש, ולא ניתן להחיל את סעיף 7 לחוק ההתיישנות. עם זאת טוענת כאמור המשיבה במסגרת הבקשה כי עפ"י המועד שבו נודע לה הדבר, הוארכה תקופת ההתיישנות.

ראוי לזכור, כי הפרוצדורה אמורה לשרת את בעלי הדין -ולא לשים מחסום מלאכותי לזכותם החוקתית הבסיסית להתדיין. לענין זה נקבע בע"א 189/66 ששון נ' קדמה פד"י כ(3), 477, 479 כדלקמן:
"הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין,כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר מינן. הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי, המכוונת לתת לבעל דין, את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלימה. היא חייבת להישאר כך, גם כאשר קורת תקלה, או כשבעל דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל הדין האחר, ועל בית המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות..."

כמו כן הלכה היא שאין מוחקים כתב תביעה אם ניתן לתקנו, בדומה אין מקום למחיקת עילות מכתב התביעה אם עולה מהחומר שבתיק כי קיימת אפשרות לתיקון כתב התביעה כך שידונו המחלוקות האמיתיות שבין הצדדים.

לפיכך רשאית המשיבה להגיש תוך 30 ימים בקשה לתיקון כתב התביעה. עותק יועבר ישירות לצד שכנגד שייתן תגובתו תוך 20 ימים. זכות תשובה תוך 10 ימים.

במידה ולא תוגש בקשה - יימחקו עילות התביעה הנוגעות לחיוב חורג מהמחיר המקסימלי למכירת פורמלין בכל הנוגע לחודשים ינואר 1996 עד מאי 1998, דהיינו סעיפים 34 א ו- ב לכתב התביעה שכן חלפו מעל 7 שנים ממועדים אלה ועד למועד הגשת התביעה.
10. 10. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לב"כ הצדדים.
ניתנה היום א' בטבת, תשס"ו (1 בינואר 2006) בהיעדר הצדדים.
רונית פינצ'וק - אלט
, שופטת








א בית משפט שלום 35171/05 ביוואק בע"מ נ' ארז אברמוב ישום ופיתוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 01/01/2006)