פסקי דין על עוזי מזרחי | פסקי דין על מד"י - המשרד לביטחן פנים רישוי כלי ירייה מחוז י-ם | פסקי דין על ג'נט פרדו - פקיד רישוי לכלי ירייה מחוז י-ם | פסקי דין על ועדת ערר לפי חוק כלי ירייה מחוז י-ם ואח' |

54299-01/19 עתמ     28/06/2019




עתמ 54299-01/19 עוזי מזרחי נ' מד"י - המשרד לביטחן פנים רישוי כלי ירייה מחוז י-ם, ג'נט פרדו - פקיד רישוי לכלי ירייה מחוז י-ם, ועדת ערר לפי חוק כלי ירייה מחוז י-ם ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עת"מ 54299-01-19 מזרחי נ' מד"י - המשרד לביטחן פנים רישוי כלי ירייה מחוז י-ם ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופט
אלי אברבנאל


העותר

עוזי מזרחי
ע"י ב"כ עו"ד לני גולן


נגד


המשיבים

1.מד"י - המשרד לביטחן פנים רישוי כלי ירייה מחוז י-ם

2.ג'נט פרדו - פקיד רישוי לכלי ירייה מחוז י-ם

3.ועדת ערר לפי חוק כלי ירייה מחוז י-ם

4.משטרת ישראל [אח"מ מרחב ציון].

ע"י ב"כ עו"ד בן ישראל קבסה
, פרקליטות מחוז י-ם (אזרחי)








פסק דין




1.
עניינה של עתירה זו בהחלטת הממונה באגף לרישוי לכלי ירייה במחוז ירושלים (להלן – הממונה) לדחות ערר שהגיש העותר על החלטת פקיד הרישוי לבטל את רישיון החזקת כלי הירייה שברשותו.

רקע והליכים קודמים

2.
העותר החזיק ברישיון לנשיאת כלי ירייה פרטי (אקדח) מאז שנת 2009, בתבחין של עבודה ביישוב זכאי, על פי נוהל שמחילים המשיבים בנושא. הרישיון הוארך מעת לעת.

3.
ביום 28.7.15 נחקר העותר באזהרה בחשד לכך שביום 22.7.15 איים לפגוע באדם אחר בכך, ששלח את ידו לכיוון אקדחו (פל"א 321705/2015). המתלונן טען כי בעקבות ויכוח על מצוקת החנייה ברחוב שבו הוא מתגורר, קילל אותו העותר ובמהלך העימות שלח את ידו לעבר האקדח שלו, בעוד הנוכחים במקום התערבו בנעשה ומנעו ממנו לשלוף את אקדחו. עד אחר לאירוע מסר כי בין הצדדים הוחלפו קללות בלבד. במסגרת החקירה נתפס אקדחו של העותר והופקד במשטרה, ובתום החקירה הוחזר לידיו (ביום 7.10.15). התיק נסגר מחוסר עניין לציבור ביום 30.9.18.

4.
בתוך כך, ביום 22.12.15 הוארך תוקפו של הרישיון עד ליום 31.12.18.

5.
ביום 26.6.17 היה העותר מעורב באירוע נוסף העומד במרכזה של עתריה זו – בנסיבות שלא הובהרו נורו לעברו מספר יריות, אחת מהן פגעה ברגלו. בתגובה לכך העותר ירה באמצעות אקדחו שלוש יריות באוויר.

6.
כחודשיים לאחר מכן, ביום 21.8.17, על בסיס המלצת המשטרה, ביטל פקיד הרישוי את רישיונו של העותר,
"עקב קיום מידע רלוונטי שקושר את העותר לעבירות פליליות וקשר עם גורמים עבריינים"
(סעיף 7 לתגובה המקדמית לעתירה).

7.
ביום 22.8.17 דחתה המשטרה את פנייתו של העותר מיום 9.8.17 להחזרת הרישיון:
"עיינתי שוב בתיק החקירה 279054/17 ימ"ר ירושלים ולאחר ששקלתי את מכלול נסיבות האירוע החלטתי שלא לאשר לך החזקת רישיון נשק"
(נספח א' לעתירה).

8.
ביום 24.12.17 הגיש העותר ערר על ההחלטה לבטל את רישיונו. הערר הועבר לבחינה נוספת של המשטרה, אשר הותירה בעינה את המלצתה שלא לאפשר לעותר לשאת נשק.

9.
ביום 18.2.18 דחתה הממונה את הערר. הממונה ציינה את עמדת המשטרה כי אם העותר יחזיק ברישיון לנשק מכל סוג שהוא, יהיה בכך משום סיכון לשלום הציבור. ההחלטה נסמכת בין היתר על פרטי התיק הסגור בחשד לאיומים ועל מידע חסוי המייחס לעותר
"עבירות קשר עם עבריינים"
(נספח ג' לעתירה).

10.
ביום 10.4.18 הגיש העותר עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים בתיק עת"מ 13982-04-18, שבמסגרתה טען כי אי חידוש רישיונו אינו עומד במבחני הסבירות והמידתיות, וכי ההחלטה ניתנה על בסיס חשד בלבד, שלא הוסבר או הוכח כדבעי.

11.
לאחר הגשת העתירה הודיעו המשיבים, בהסכמת העותר, כי עניינו של העותר יוחזר לדיון מחודש אצל הממונה לצורך מתן החלטה חדשה, זאת לאחר שיתאפשר לעותר להשלים את טיעוניו. הוסכם, כי לאחר ההחלטה החדשה יוכל העותר לכלכל צעדיו באשר להמשך ניהול העתירה.

12.
בעקבות זאת נבחן עניינו של העותר מחדש, ובהחלטתה החדשה מיום 28.6.18 דחתה הממונה את הערר פעם נוספת, מהנימוקים שבהחלטה המקורית שלעיל.

הממונה מצאה, כי למרות טענותיו של העותר בדבר היותו אדם נורמטיבי אשר החזיק בכלי ירייה פרטי במשך שנים רבות ללא דופי, ולמרות טענתו כי אירוע הירי היה פיגוע חבלני על רקע חזותו היהודית, הרי ש
"עיון בחומר הראיות המשטרתי (שהוא חסוי) מעלה תמונה מורכבת המגבירה את החשש לשלום הציבור במידה והעורר יחזיק בנשק. עוד אציין, שעצם מעורבותו של העורר בתיק פל"א 2015/321705 בו הוא נחשד באיומים – עשויה להוות כשלעצמה אירוע אלים (על אף שהתיק נסגר מחוסר עניין לציבור) הממחיש את המסוכנות הנשקפת מהחזקת נשק על ידי העורר. אני מוצאת שקיומו של רישום זה המצטרף לחומר החסוי המדאיג בעניינו – מגבירים את החשש לשלום הציבור"
.

לפיכך קבעה הממונה כי באיזון בין אינטרס העותר לנשיאת נשק לבין אינטרס שלום הציבור, יש בחומר הראיות ובעמדת משטרת ישראל להכריע את הכף לחובתו של העותר.

13.
ביום 5.7.18 התקיים דיון בעתירה. לאחר שעיינתי בחומר החקירה החסוי במעמד המשיבים בלבד, ניתנה בהסכמתם הפרפרזה הבאה:

"לבית המשפט נמסרו מידעים מודיעיניים ב-10 עמודים שמוחזרים למשיבים למשמורתם,

שמהם עולה

כי העותר מסוכסך עם מספר אנשים, חלקם עבריינים אלימים, ושכתוצאה מכך התרחש אירוע הירי כלפיו ביום 26.6.17.

מהמידעים לא עולה חשד למעורבות פלילית של העותר, אלא עולה שהוא מצוי בסכנה מגורמים עבריינים. להערכת המשטרה, המידעים אמינים.

בדיון שבמעמד צד אחד, נשאל ב"כ המשיבים מה משמעות העובדה שאדם מאוים על ידי גורמים עברייניים לעניין החזקת נשק על ידו, ותשובתו הייתה שהדבר מקים חשש למסוכנות על פניו
".

14.
בתום הדיון ניתן

פסק דין
, שבו נקבע כלהלן:

" מתברר כי אחד מהנימוקים שבהחלטת המשיבים מיום 28.6.18, אינו מדויק, שהרי אין חולק כי העותר אינו חשוד בפלילים ואין לו קשר עם גורמי פשיעה. היותו נתון לאיום מצידם של גורמי פשיעה ייתכן שמהווה עילה עצמאית בעניין. כמו כן, ב"כ המשיבים הוסיף בדיון בעל-פה כי לעותר קשר משפחתי עם גורם עברייני, דבר שלא מופיע לא בהחלטה ולא בהתכתבות בעניין. אשר על כן, בלי לקבוע מסמרות בעניין ובלי שיש בכך לרמוז על עמדתי בעניין, תוחזר הבקשה להחלטה מחודשת, על בסיס הנתונים הנכונים המפורטים לעיל. לאחר מכן, במידת הצורך, העותר יהיה רשאי לעתור פעם נוספת כנגד ההחלטה אם יימצא לנכון לעשות זאת".

15.
בעקבות זאת, ביום 10.12.2018 התקבלה בעניינו של העותר החלטתה מחודשת, שבה נדחה פעם נוספת עררו (נספח 1 לתגובה המקדמית).

בהחלטתה קבעה הממונה כי הטעמים הבאים מצדיקים את דחיית הערר: חומר החקירה בתיק הסגור משנת 2015 בו נחקר העותר בחשד לאיומים; מידע חסוי
"לפיו התפתח וקיים סכסוך בין העורר לבין גורמים עבריינים"
; ותיק פתוח בסטטוס של מב"ד בגין ירי בשטח בנוי וניסיון רצח, כאשר העותר
"הוא קורבן עבירה אשר במהלכה הוא נורה והוא אינו חשוד. יחד עם זאת, חומר החקירה מחזק את הראיות בחומר החסוי באשר להיותו של העותר מסוכסך עם גורמים עברייניים
".


הממונה פירטה את טענותיו של העותר בדבר היותו אדם נורמטיבי ומצאה כי על אף טענות אלו,
"מעיון בעמדת המשטרה כפי שהובאה אליי ובחומר החסוי, עולה כי קיים מידע לפיו לעורר סכסוך עם גורמים עבריינים. בנסיבות אלה, מתן רישיון לכלי ירייה עלול להוות סיכון לשלום הציבור ולביטחונו. כמו כן, לגישת משטרת ישראל, לא ניתן לחשוף מידע במסגרת החלטה זו מעבר לאמור לעיל, בדבר מהות ורזי הסכסוך עם גורמים עבריינים – בשל הסיכון לשלום הציבור. זאת ועוד. אירוע הירי שצוין לעיל, מחזק ומאשש את המידע החסוי, ומעיד על כך שהעורר מסוכסך עם גורמים עברייניים, ובשל כך, קיים סיכון ממשי שיתרחשו אירועים נוספים במסגרתם יבוצע שימוש בנשק בשטחים ציבוריים"
.

לפיכך החליטה הממונה לדחות את הערר ולקבל את המלצת משטרת ישראל.

מכאן העתירה.

טענות הצדדים

16.
העותר טוען כי החלטת הממונה לוקה בחוסר סבירות קיצוני ואינה מידתית. הוא מדגיש כי עסקינן בשלילת רישיון קיים בו החזיק במשך עשרות שנים, דבר המחייב טעמים כבדי משקל כדי לבטל את הרישיון. לטענתו, ההחלטה לבטל את הרישיון מבוססת על
"שמועה חסרת תשתית אובייקטיבית"
ולא על נתונים מבוססים ומשכנעים:
"מה שנראה כרגע זה צירוף
אירועים אומלל זה הכל"
(בסעיף 28 לעתירה ובע' 2 ש' 31 – 32 לפרוטוקול).

העותר טוען כי תיק האיומים אינו בעל משקל ומפנה לכך שהנשק הוחזר לעותר לאחר סגירת התיק ולכך שבניגוד לגרסתו של המתלונן, היה עד לאירוע אשר מסר שלא היה מגע בנשק מצדו של העותר אלא רק חילופי קללות בין שני הצדדים.

העותר טוען כי גם המידע החסוי אינו מספיק כדי לשלול את רישיונו, זאת בשים לב שהמידע לא הבשיל לכדי כתב אישום והעותר אף לא נחקר אודותיו. העותר מוסיף ומדגיש כי עתה אין עוד חולק שאין לו קשר עם גורמי פשיעה ובעניין זה מפנה גם למכתבו של סנ"צ בן עמוס מיום 24.1.18 לפיו העותר לא נחקר במעמד של חשוד באירוע הירי אלא הינו קורבן העבירה (נספח ה' לעתירה). בנוסף לכך טוען העותר כי לא ניתן משקל לכך שחלפו שנתיים מאז אירוע הירי. העותר שב ומדגיש כי הוא חי חיים נורמטיביים ללא אירועים חריגים, שירת כקצין בצה"ל, התנדב במשך שנים רבות במשמר האזרחי ונושא נשק מאז שירותו הצבאי בשנת 1973,
"למעלה מארבעה עשורים ללא כל דופי"
(סעיף 26 לעתירה ובע' 1 ש' 26 לפרוטוקול). לטענתו הוא מעולם לא אוים, לא לפני הירי ולא לאחריו, ומפנה בהקשר זה גם לדברים שמסר שכנו במשטרה, כי סמוך לאירוע הירי הרס השכן מבנה של עבריינים והוא חושש שהירי כוון אליו, שכן חזותו דומה לחזות העותר.

17.
המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות ואין להתערב בהחלטת הממונה. לטענתם, מדובר בהחלטה סבירה ומנומקת
"באופן המרבי שיכלה לפרט"
, אשר ניתנה לאחר הפעלת שיקול דעת מקצועי ובדיקת מכלול השיקולים הרלבנטיים (סעיף 19 לתגובה המקדמית). בהקשר זה מוסיפים המשיבים כי משטרת ישראל היא הגורם המקצועי המוסמך להמליץ בפני
פקיד הרישוי לעניין מתן רישיון, חידושו או ביטולו, ומשכך להמלצתה משקל מרכזי וכבד בהחלטה האם לבטל רישיון.

המשיבים טוענים כי אף שתיק האיומים לא מצדיק בפני
עצמו את נטילת רישיונו של העותר, הרי שהוא מצטבר לאירועים נוספים ומכאן חשיבותו:
"זה נותן עוד עדות לאופיו של האדם"
(בע' 2 ש' 25). הם מדגישים כי החלטת הממונה לבטל את הרישיון נסמכת על החשד לאיומים בשנת 2015, על אירוע הירי בשנת 2017 ועל מידע מודיעיני
"שקשור באופן בלתי נפרד לאירוע הירי"
וכי
"שלושתם ביחד לא מאפשרים לתת נשק לעותר"
(בע' 2 ש' 15 – 16 לפרוטוקול).

בהתייחסם לכך שהעותר הוגדר כקורבן באירוע הירי טוענים המשיבים כי עצם היותו של העותר בסכסוך עם גורמים עברייניים מעלה את הסיכון שישתמש בנשק ובכך יסכן את הציבור.

דיון והכרעה

18.
כידוע, בישראל אין זכות מוקנית להחזיק כלי נשק, וזו מותנית בקבלת רישיון כאמור בסעיף 5(א) לחוק כלי הירייה,
תש"ט-1949 (להלן – החוק). פקיד הרישוי הוא הגורם המוסמך להנפיק רישיון, על פי המלצת קצין משטרה בכיר (סעיף 11(2) לחוק) והוא גם מוסמך לבטל רישיון עוד בטרם יפוג תוקפו (סעיף 12(א)(3) לחוק).

19.
המדיניות העקרונית הנוהגת של הרשות בסוגיה זו, אשר נפסק זה מכבר כי הינה מדיניות מוצדקת וסבירה,
"היא מדיניות מצמצמת, היינו מדיניות השואפת להפחית את כמות כלי הירייה המוחזקים בידי אזרחי המדינה"
(עע"מ 389/13
קרינסקי נ' המשרד לביטחון פנים
(1.10.14)).

החלטה בעניין רישיון כלי ירייה מתקבלת על בסיס ראיות מנהליות, והיא יכולה להתבסס על כל מידע רלוונטי, ובכלל זה על תיקי חקירה שלא הובילו להגשת אישום בפלילים:
"הרשות רשאית לבחון מגוון רחב של ראיות, ובהן מידע מודיעיני, חומר חקירה בתיקים פתוחים וסגורים וכל מידע רלוונטי נוסף"

(עע"מ 3326/18
פלוני נ' מנהל רישוי כלי ירייה מחוז דרום
(26.2.19), בפסקה 20). מובן כי כאשר ההחלטה נסמכת על ראיות חסויות אשר אין העותר יכול להתמודד איתן, נדרשת זהירות והקפדה יתרה בבחינת החומר המודיעיני (עת"מ (י-ם) 6797-10-18
חזקיאן נ' הממונה על פקיד הרישוי
(10.1.19), בפסקה 25).

מבחינת הנטל הראייתי הנדרש כדי לסרב לבקשתו של אדם להחזיק ולשאת נשק, יש להבחין בין בקשה ראשונה לקבל רישיון לבין ביטול רישיון קיים או אי חידושו:
"לא הרי ביטול רישיון, שכבר ניתן, כהרי מתן רישיון חדש"
. כאשר הרישיון טרם ניתן, די ברף ראייתי נמוך ו
"גם אך חשש, כי

מתן הרישיון עשוי להביא לפעילות בלתי רצויה"
יכול לשמש סיבה מספקת לסירוב רישיון. משניתן רישיון, הנטל הראייתי הוא כבד יותר ורישיון לא יבוטל על בסיס חשד גרידא:
"רק אירוע היוצר סיכון מיוחד מצדיק ביטול הרישיון, וזאת רק כאשר התרחשותו של אירוע זה מוכחת באופן משכנע, בלא להותיר ספיקות סבירים"
(בג"צ 799/80
שללם נ' מינהל נפת פתח-תקווה
(30.12.81), עמ' 326 - 329).

20.
במקרה דנן, מרכז הכובד של ההחלטה לבטל את הרישיון נמצא בפרטי חקירת אירוע הירי ובמידע החסוי, ולא בתיק החשד לאיומים שנסגר. ואכן, בבסיס החלטתה לשלול את הרישיון קבעה הממונה כי מן החומר החסוי עולה שהעותר מסוכסך עם גורמים עבריינים; כי אירוע הירי
"מחזק ומאשש את המידע החסוי";
וכי
"בשל כך, קיים סיכון ממשי שיתרחשו אירועים נוספים במסגרתם יבוצע שימוש בנשק בשטחים ציבוריים"
.

21.
לאחר שעיינתי בחומר הראיות, ובכלל זה במידע המודיעיני החסוי ובתיק החקירה של אירוע הירי, אני מוצא כי החלטתה של הממונה מצויה במתחם הסבירות ולא קמה עילה להתערבות בה.

22.
יודגש כי העותר אינו חשוד בפלילים בגין אירוע הירי ואין לו קשר עם גורמי פשיעה. במקרה דנן על פי החומר החסוי העותר מסוכסך עם מספר אנשים, חלקם עבריינים אלימים, ועל פי החשד כתוצאה מכך התרחש אירוע הירי. הממונה רשאי להביא בחשבון בהחלטתו את העובדה כי מבקש הרישיון נתון בעימות ואת החשש מפני תגובה בלתי הולמת שבה הוא עלול לנקוט כתוצאה מאיום שיופנה כלפיו. במסגרת הערכת המסוכנות לשלום הציבור הנשקפת מבעל הרישיון, ניתן בין היתר משקל ל
"מעשים המעלים חשש לאובדן שליטה מצד המבקש על מעשיו"
(עת"מ (י-ם) 393/05
כ.מ. נ' משרד הפנים
(11.6.06). הסיכון המיוחד הנשקף מהותרת נשק בידי העותר אינו נובע אך מעצם המידע המודיעיני אודות היותו מסוכסך עם גורמים עברייניים ומצוי בסכנה. הצטברות עובדה זו לאירוע הירי היא המגבשת את הסיכון המיוחד והממשי לשלום הציבור, בעוצמה המטה את הכף לביטולו של הרישיון.

23.
העותר מבקש להישען על פרק הזמן של שנתיים שחלף מאז אירוע הירי, בו לא היה מעורב באירוע חריג כלשהו, כדי להצביע על כך שאין סכנה בנשיאת נשק על ידו. כן מדגיש הוא כי החזיק ברישיון משך עשרות שנים, מצב דברים המצריך הקפדה יתרה בבוא הרשות לשלול ממנו את רישיונו, נוכח הליך הסתמכותו על הרישיון שקיבל. ברם, כאמור לעיל את הכף מטה הערכת הסיכון של המשטרה, כי מידע עדכני, רלוונטי ומשמעותי מצביע על סכסוכים
קיימים
בין העותר לגורמים עברייניים, וכי נשקף לציבור סיכון של ממש אם העותר יחזיק בנשק בעת הזו. עיון באותו מידע מודיעיני מעלה כי אין מדובר בחשדות בלבד
וכי
הערכת המשטרה נשענת על נתונים מבוססים ומשכנעים ברף הנדרש, ומתחזקת בחשד שהירי לעבר העותר התרחש בשל סכסוך עם עבריינים, ולא כטענתו כי מדובר בטעות בזיהוי והירי בכלל נועד לפגוע בשכנו.

24.
נוכח האמור לעיל, לא ניתן להצביע על פגם בהחלטת המשיבים המצדיק התערבות בה. להמלצת המשטרה משקל גבוה בגיבוש החלטת הממונה, בהיותה הגורם המקצועי בעל היכולת והכלים להערכת מסוכנות. שיקול הדעת של הממונה בהחלטתו בעניין מתן רישיון להחזקת נשק רחב מאוד, ולא בנקל יתערב בית המשפט בכך (בעע"ם 3792/14

רופל נ' המשרד לביטחון פנים
(23.3.15)).

סוף דבר

25.
אשר על כן, העתירה נדחית.

יובהר, כי אין בדחיית העתירה כדי למנוע מהעותר לשוב ולפנות אל המשיב בבקשה לקבלת רישיון להחזקת כלי ירייה, בחלוף הזמן.

26.
העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך 4,000 ₪.

27.
חומר חסוי שנמסר על ידי המשיבים במעמד צד אחד לעיון בית המשפט, יימסר על ידי המזכירות לידי ב"כ המשיבים, על מנת שיישמר בידיהם.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.





ניתן היום,
כ"ה סיוון תשע"ט, 28 יוני 2019, בהעדר הצדדים.













עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 54299-01/19 עוזי מזרחי נ' מד"י - המשרד לביטחן פנים רישוי כלי ירייה מחוז י-ם, ג'נט פרדו - פקיד רישוי לכלי ירייה מחוז י-ם, ועדת ערר לפי חוק כלי ירייה מחוז י-ם ואח' (פורסם ב-ֽ 28/06/2019)