פסקי דין על סמיח רשיד | פסקי דין על זידאן רשיד | פסקי דין על סמיח רשיד ואח' | פסקי דין על נפתלי זקן | פסקי דין על ראאד באיד |

64841-12/15 סעש     27/06/2019




סעש 64841-12/15 סמיח רשיד, זידאן רשיד, סמיח רשיד ואח' נ' נפתלי זקן בע"מ, ראאד באיד








בית דין אזורי לעבודה בירושלים


סע"ש 64841-12-15
סע"ש 65048-12-15
סע"ש 65034-12-15
סע"ש 64833-12-15
סע"ש 64823-12-15



27 יוני 2019

לפני
:

כב' השופט
דניאל גולדברג
נציג
ציבור (עובדים)
מר רמי אלקנה
נציג ציבור (מעסיקים)
מר דוד זהבי

ה
תובעים
סמיח רשיד
זידאן רשיד
סמיח רשיד
חמזה רשיד
מוחמד רשיד

ע"י ב"כ: עו"ד חנוך רובין
-

ה
נתבעים
1.

נפתלי זקן בע"מ

ע"י ב"כ: עו"ד מאיר מנחם

2.


ראאד באיד
ע"י ב"כ עו"ד אופיר שמשון



פסק דין


כללי
1.
הליכים אלו עניינם תביעותיהם של חמשת התובעים - תושבי יטא שהועסקו כעובדי בניין בפרוייקט בנייה ביישוב כרמי צור שבגוש עציון (להלן: "הפרוייקט") - לתשלום זכויותיהם בגין העסקתם ובגין סיום העסקתם.
2.
התביעות הוגשו נגד הנתבעת 1, שהינה חברה ישראלית שעל שמה ניתנו לתובעים היתרי העסקה בפרוייקט (להלן: "הנתבעת").
3.
כל אחד מהתובעים טען לתקופת העסקה שונה בטווח שבין חודש 10/10 עד 7/12. התובעים טענו להעסקה רציפה, כל אחד בתקופת העבודה לה טען (לפי ההיתרים שהציג). לטענת התובעים, הם הועסקו חמישה ימים בשבוע משעה 7:00 עד שעה 16:00, בהיקף של 41 שעות שבועיות המהווה 97% משרה.
4.
בכתבי התביעה טענו כל התובעים, למעט זידאן רשיד
, כי שולם להם שכר יומי בסך 130 ₪. זידאן רשיד
טען שהוא הועסק בשכר יומי בסך 200 ₪. כל התובעים טענו שבתמורה לעבדותם לא שולמו להם זכויות נוספות כלשהן, מעבר לשכר היומי.
5.
בכתבי תביעתם עתרו התובעים להפרשי שכר מינימום, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, דמי נסיעות ופיצויים לדוגמה לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.
6.
בתצהיריהם זנחו התובעים את תביעותיהם לדמי נסיעות ובמהלך דיון ההוכחות הודיעו התובעים כי שוב אין הם עומדים עליה.
7.
הנתבעת הגישה כתב הגנה בו הכחישה כי העסיקה את התובעים וטענה כי הם הועסקו על ידי הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), שהינו קבלן תושב הרשות הפלסטינית, עמו התקשרה הנתבעת. בהתאם, הנתבעת ביקשה לצרף להליך את הנתבע כנתבע נוסף. בית הדין נעתר לבקשה על אף התנגדות התובעים.
8.
הנתבע בקשה לדחיית התביעה על הסף בנימוק שלבית דין זה אין כל סמכות לדון בתביעות של תושבי הרשות הפלסטינית נגד תושב הרשות הפלסטינית בקשר לעבודה שבוצעה שלא בשטח מדינת ישראל. התובעים הסכימו לבקשת הנתבע לדחיית התביעות נגדו על הסף וטענו שהנתבע היה למעשה עובד של הנתבעת וכי מעסיקתם היחידה הייתה הנתבעת. בית הדין דחה את בקשת הנתבע לסילוק התביעה נגדו על הסף (בהחלטה מיום 4.2.17).
9.
בעקבות דחיית בקשתו לדחיית התביעה על הסף, הנתבע הגיש כתב הגנה בו הודה בהעסקת התובעים כעובדים ארעיים על פי דין המקום, אך הכחיש את תקופות ההעסקה, את רציפות ההעסקה ואת היקפי ההעסקה הנטענים על ידי התובעים, תוך שהוא מוסיף לכפור "בסמכותו העניינית מהותית והבינלאומית-טריטוריאלית" של בית הדין לדון בתביעות התובעים נגדו.

המחלוקות העיקריות הטעונות הכרעה
10.
המחלוקות העיקריות הטעונות הכרעה בהליך זה הן אלה:

א.
מי היה מעסיקם של התובעים? האם הנתבעת? האם הנתבע? האם הנתבעים במשותף?

ב.
מהו הדין החל על העסקת התובעים? האם דין ישראל או דין המקום?

ג.
האם לבית הדין סמכות בינלאומית לדון בתביעת התובעים נגד הנתבע?

עובדות רלוונטיות
11.
לצורך הכרעתנו בשאלות אלה, נפרט להלן עובדות רלוונטיות בנוגע להסכמים בין הנתבעים, לקבלת התובעים לעבודה ולקביעת תנאי עבודתם, תשלום שכרם, הפיקוח על עבודתם והבעלות בכלים ובחומרים ובהם עבדו התובעים.
12.
לפני פירוט העובדות נתייחס לבקשת הנתבעים בסיכומיהם למחיקת תצהירי התובעים. הנתבעים מפנים לעדויות מסוימות של חלק מהתובעים שלא אישרו את חתימותיהם על תצהיריהם
או שאישרו שאין הם מבינים על מה חתמו. כן נטען שמועד אישור התצהירים הוא בשבת בעוד שבא כוחם של התובעים הינו שומר מצוות.
13.
בית הדין לא שוכנע כי יש לפסול את תצהירי התובעים. בית הדין אינו מהרהר אחר אישורו של ב"כ התובעים לתצהיריהם ואינו "בודק בציציותיו" של ב"כ התובעים לגבי תאריך החתימה או האישור של התצהירים. התובעים בתצהיריהם מצהירים כי תוכן התצהיר תורגם להם על ידי קרוב משפחה. עדות זו חוזקה בעדותו של התובע סמיח רשיד
ת.ז. 850574336, פרוטוקול מיום 16.4.18, עמ' 42, שורות 29-30), ובית הדין מקבל אותה.

הסכם קבלנות המשנה בין הנתבעים
14.
החברה היזמית של הפרוייקט היא חברת משה"ב. לא הוצגו לבית הדין מסמכים בנוגע לזכויות הפיתוח שנמסרו למשה"ב בקרקע שעליו בוצע הפרוייקט.
15.
חברת משה"ב התקשרה עם הנתבעת בחוזה שלא הוצג לבית הדין.
16.
לבית הדין הוצג הסכם בין הנתבעים, המוכתר "הסכם פאושלי עם קבלן משנה" שנחתם ביום 16.9.10– להלן: "הסכם קבלנות המשנה" או "ההסכם").
17.
ככל שניתן להבין מהסכם קבלנות המשנה, בהסכם שבין הנתבעת לבין משה"ב התחייבה הנתבעת כלפי משה"ב "לבצע עבודות בניה מהחל ועד כלה של 8 בניינים לרבות עבודות פתוח ו/או עבודות נוספות ביישוב כרמי צור". בהסכם קבלנות המשנה כונה ההסכם בין הנתבעת לבין חברת משה"ב "ההסכם העיקרי". כאמור, "ההסכם העיקרי" לא הוצג לבית הדין.
18.
בהסכם קבלנות המשנה הצהירו הנתבעים שברצונה של הנתבעת למסור לנתבע את ביצוע עבודות בניית שלד שני בניינים נשוא ההסכם העיקרי, מהחל ועד כלה, ללא יוצא מן הכלל, כאמור בהסכם, והוסכם כי התקשרותם היא "גב אל גב" עם ההסכם העיקרי "כך שכל הוראה בהסכם העיקרי תחול על יחסי הצדדים ותחייב את קבלן המשנה כאילו נכתבה בהסכם זה ממש".
19.
מכאן עולה כי על פי הסכם קבלנות המשנה, הנתבע קיבל על עצמו כלפי הנתבעת לעמוד בהתחייבויות שהנתבעת קיבלה על עצמה כלפי משה"ב ב"הסכם העיקרי" לגבי שניים מתוך שמונת הבניינים בפרוייקט.
20.
הסכם קבלנות המשנה כולל מספר הוראות להבטחת עמידת הנתבע בהתחייבויות הנתבעת כלפי משה"ב לפי ההסכם העיקרי, ביניהן הוראה לפיה כל החומרים, המוצרים והאביזרים הנועדים לביצוע העבודות ואשר על פי ההסכם על קבלן המשנה לספקם לצורך ביצוע העבודות, יהיו באיכות וסוג מעולים ונושאי תו תקן של מכון התקנים הישראלי... וכי בכל מקרה על הקבלן לקבל אישור המפקח מטעם החברה (להלן: "המפקח") והמהנדס כהגדרתו בהסכם העיקרי (להלן: "המהנדס") לאספקת חומרים שאינם נושאי תו תקן ישראלי לפני תחילת העבודה". בהסכם נקבעו הוראות שונות שמסדירות את כפיפותו של הנתבע למהנדס.
21.
לעניין העסקת עובדי הנתבע נקבעו בהסכם קבלנות המשנה הוראות אלה:

"קבלן המשנה אחראי להשגת כל האישורים ו/או הרשיונות הדרושים על מנת להכניס הפועלים לכרמי צור (אישור ירוק בשטחים), במידה והוא לא יוכל לקבל רשיונות על שמו מכיוון שהוא תושב שטחים בעצמו אזי חברת נפתלי זקן בע"מ
תוציא רישיונות לכרמי צור על שמה וכל העובדים יידעו שאינם עובדים של חברת נפתלי זקן בע"מ
ואין להם כל זכות לפי החוק להעסקת עובדים במדינה ישראל (חבות מעביד) ואו צו בדבר העסקת עובדים במקומיות מסוימיים (יהודה ושומרון) מס. 967 התשמב 1987 והתוספות מס 783 ומס 892".

ובהמשך:

"קבלן המשנה מתחייב לספק על חשבונו את כל העובדים הדרושים לביצוע העבודות, את ההשגחה עליהם, אמצעי תחבורה עבורם וכל דבר אחר הכרוך בתנאי העסקתם לצורך ביצוע העבודות, והכל בהתאם לכל דין.
...
למען הסר ספק, קבלן המשנה מצהיר כי הינו בעל עסק עצמאי וכי אין ולא יהיה בינו ו/או עובדיו לבין החברה יחסי עובד-מעביד וכי העבודות שתבוצענה על ידו כקבלן עצמאי וכי קבלן המשנה ושאו עובדיו לא יהיה זכאים לתבוע ו/או לקבל מהחברה שכר עבודה ו/או כל תשלום ו/או זכויות המגיעות לעובד מהמעביד בהתאם לכל דין ו/או הסכם עבודה ו/או נוהג.
מבלי לפגוע בכלליות האמור .. מוסכם בזאת כי קבלן המשנה ו/או עובדיו לא יהיו זכאים לתבוע ולקבל מהחברה תנאים סוציאליים כלשהם, לרבות דמי מחלה, חופשה שנתית או דמי חופשה, פיצויי פיטורים וכל זכות או הטבה אחרות המוענקות לעובד על פי כל דין ו/או נוהג.
קבלן המשנה מתחייב להבהיר לעובדיו, כי העסקתם בביצוע העבודות אינה יוצרת כל יחסים שהם בינם לבין החברה.
בנוסף ובלי לפגוע באמור לעיל, מודגש בזאת כי קבלן המשנה בלבד ישא בעצמו ועל חשבונו בכל התשלומים שיגיעו ממנו למוסד לביטוח לאומי, למס הכנסה ו/או לכל רשות אחרת בגין ביצוע העבודות ו/או ביצוע ההסכם .
בנוסף ומבלי לפגוע באמור לעיל, מודגש בזאת כי קבלן המשנה בלבד ישא בכל התשלומים המוטלים עליו כמעביד של עובדים, לרות שכר עבודה, תשלומי מס הכנסה, תשלומים לקרן ביטוח ו/או גמלאות וכן כל תשלום אחר. כמו כן מודגש בזאת כי קבלן המשנה בלבד ישא באחריות כלפי עובדי עבור התנאים הסוציאליים והאחרים להם יהיו זכאים על פי כל נוהג ו/או דין /או הסכם. ..
קבלן המשנה מתחייב כי במקרה שייקבע בעתיד על ידי בית משפט מוסמך כי על אף האמור בהסכם זה שרר יחסי עובד-מעביד בינו ו/או עובדיו לבין החברה מתחייב קבלן המשנה לפצות ו/או לשפות את החברה בסכומים אותם תחוייב החברה לשלם".

גיוס התובעים לעבודה והיתרי העבודה של התובעים
22.
אין למעשה חולק על כך שאחי הנתבע, סאמר באיד (להלן: "סאמר") גייס את התובעים לעבודה והוא היה מנהל העבודה של התובעים באתר.
23.
מן העדויות עולה שנשותיהם של סאמר ושל התובע סמיח רשיד
(ת.ז. 850318908) הן אחיות. בעת ביקור של סאמר אצל משפחת אשתו ביטא, הוא פגש את התובע סמיח רשיד
, שהתעניין באפשרות של עבודה בפרוייקט שבו סאמר הועסק בכרמי צור, ובעקבות זאת העביר סמיח לסאמר תצלומי תעודות הזהות של התובעים, ולאחר מכן מסר סאמר לתובעים היתרי עבודה על שמה של הנתבעת. אין חולק על כך שההיתרים חודשו מעת לעת על ידי הנתבעת עבור התובעים ונמסרו להם על ידי סאמר.
24.
לצורך קבלת רישיונות להעסקת התובעים חתמה הנתבעת, יחד עם רבש"צ כרמי צור, על טפסי "הזמנת תושב אוטונומיה לעבודה באיו"ש ע"פ צו מס. 967 בדבר העסקת עובדים במקומות מסויימים". בטפסים כלולה "הצהרת המעסיק" שבה נאמר "הנני מתחייב להעסיק העובדים על פי תנאי רישיון העבודה".
25.
על פי טפסי הזמנה כאמור, ניתנו לתובעים היתרי העסקה על שמה של הנתבעת, כמפורט להלן:

א.
זידאן רשיד
– היתרים שתוקפם מ-12.10.10 עד 12.1.11, מ-12/1.11 עד 12.4.11, מ-31.3.11 עד 30.6.11, מ-27.6.11 עד 27.9.11, מ-4.10.11 עד 4.1.12.

ב.
חמזה רשיד – היתרים שתוקפם מ-10.12.10 עד 30.3.11, מ-31.3.11 עד 30.6.11, מ-21.6.11 עד 21.9.11, מ-4.10.11 עד 4.1.12, מ-3.1.12 עד 3.4.12, מ-27.3.12 עד 27.6.12.

ג.
סמיח רשיד
ת.ז. 850574336 – היתרים שתוקפם מ-12.10.10 עד 12.1.11, מ-26.1.11 עד 25.7.11, מ-21.6.11 עד 21.9.11, מ- 31.3.11 עד 30.6.11, מ-18.9.11 עד 18.12.11, מ-25.1.12 עד 25.4.12, מ-24.4.12 עד 24.7.12.

ד.
מוחמד רשיד – היתרים שתוקפם מ-12.10.10 עד 12.1.11, מ-12.1.11 עד 12.4.11, מ-13.4.11 עד 13.7.11, מ-12.7.11 עד 12.10.11, מ-4.10.11 עד 4.1.12, מ-3.1.12 עד 3.4.12, מ-27.3.12 עד 27.6.12.

ה.
סמיח רשיד
ת.ז. 850318908 – היתרים שתוקפם מ-6.10.10 עד 6.1.11, מ-30.12.10 עד 30.3.11, מ-27.6.11 עד 27.9.11, מ-30.3.11 עד 30.6.11, מ-18.9.11 עד 18.12.11, מ-13.12.11 עד 13.3.12, מ-21.3.12 עד 21.6.12.

סיכום שכר התובעים ותשלומו
26.
מעדויות התובעים עולה כי הם סיכמו את תנאי עבודתם עם סאמר (עדות התובע זידאן רשיד
, פרוטוקול 16.4.18, עמ' 14 שורות 15-20, עדות חמזה רשיד, עמ' 24, שורות 7-8, עדות התובע מחמד חליל רשיד, עמ' 35, שורות 21-22, עדות סמיח רשיד
ת.ז. 850318908, עמ' 52, שורות 19-22 ועמ' 55, שורות 5-18).
27.
בדומה, התובעים העידו שסאמר הוא זה ששילם להם את משכורתם (עדות זידאן רשיד
, עמ' 11, שורות 27-28, עדות חמזה שאישר מספר פעמים שאופיר לא שילם לו ואישר שקיבל מקדמות מסאמר).

מתן הנחיות בעבודה
28.
התובעים אינם חולקים על כך שסאמר נתן להם הנחיות שוטפות בעבודה. בתצהיריהם טענו התובעים שסאמר היה מנהל העבודה שלהם.
29.
עם זאת, בתצהיריהם טענו התובעים כי גם מנהל הנתבעת, מר אופיר זקן (להלן: "אופיר"), נתן להם הנחיות שוטפות.
30.
אופיר, הנתבע וסאמר הכחישו את טענות התובעים לפיהן אופיר נתן לתובעים הנחיות.
31.
בית הדין מעדיף את גרסתם הנתבעים על פני גרסת התובעים בתצהיריהם, שכן מחקירתם הנגדית של התובעים עולה תמיכה לגרסת אופיר וסאמר. כך, זידאן רשיד
העיד שסאמר נתן לו סידור עבודה (עמ' 11, שורות 13-14) וכאשר נשאל על הצהרתו בתצהירו כי אופיר נתן לו הוראות בשטח, אישר ש"הוא היה מגיע ומוסר לסאמר, וסאמר נתן לנו את ההוראות". מחמד חליל אישר שסאמר נתן לו הוראות שוטפות ו"לפעמים אופיר, רוב הזמן סאמר" (עמ' 31-32), חמזה לא חזר בחקירתו הנגדית באופן מעורר שכנוע על גרסתו בעניין זה וכאשר נשאל אם אופיר נתן לו הוראות שוטפות השיב "כל יום לא", בניגוד לגרסתו בתצהירו. גם מוחמד חליל השיב לשאלה מי נתן לו הוראות "לפעמים אופיר, רוב הזמן סאמר" והבהיר שאופיר אמר לסאמר מה צריך לעשות. סמיח רשיד
ת.ז. 850574336 העיד ש"אופיר בעל הבית מי שהיה אומר לנו מה לעשות היה סמאר" (עמ' 45, שורה 22).

הבעלות בציוד ובחומרים ששימשו את התובעים בעבודתם
32.
בהסכם קבלנות המשנה הצהיר הנתבע ש"ברשותו ידע, ציוד, חומרים וכוח אדם מנוסה ומיומן הדרוש לביצוע העבודות".
33.
ואולם, הנתבע הודה בחקירתו הנגדית שלא הוא סיפק את החומרים שהיו נדרשים לביצוע העבודה. כאשר נשאל אם הוא היה אחראי להזמנת ריצוף הוא השיב: "חומר אני לא אחראי כלים כן" (פרוטוקול 26.6.18, עמ' 70, שורות 6-7). בהמשך הסביר הנתבע שכאשר היה מבקש להאיץ הגעתם של חומרים, הוא היה מבקש מהנתבעת להזמינם וכך הסביר חשבוניות בגין רכישת חומרי בניה שצורפו לכתב הגנתה של הנתבעת, של חברה שעוסקת בשיווק חומרי בניין (חברת אלקטרו סליל). עם זאת הנתבע העיד שהתקיימה בינו לבין הנתבעת התחשבנות בגין רכישת אותם חומרים על ידי הנתבעת, טענה אשר נתמכת ברישומים שצורפו לכתב ההגנה של הנתבעת, ואושרה על ידי אופיר.
34.
אשר לציוד, בית הדין מקבל את גרסת הנתבעים לפיה הנתבע סיפק ציוד לביצוע עבודות באתר, וכי לצורך זה היה באתר מחסן שבו הוחסנו כלים של הנתבע. לא נסתרה עדותם של הנתבע ושל סאמר לפיה הכלים באתר היו של הנתבע וכי היה לו מחסן שהמפתח שלו נמסר לאנשיו של הנתבע, כולל סאמר, ולא לאופיר (פרוטוקול 26.6.18, עמ' 82, שורות 20-26). אף אופיר העיד שהנתבעת סיפקה חומרים, כלים סניטריים, ריצוף, אך "בעקרון כל הכלים היו של ראיד ואני סיפקתי את החומר בלבד" (עמ' 87, שורות 2-3). בית הדין מעדיף עדות זו על עדותו של חמזה רשיד שטען ש"אני יודע שהמחסן של החברה" (עמ' 28, שורות 2-7), אך אישר שהוא לא יודע אם המחסן אינו של ראיד וטען שאינו מכיר את ראיד, למרות שהוא הזכירו בתצהירו כמי שרשם את שעות עבודתו. גם עדותו של מוחמד חליל לפיה סאמר הביא להם כלי עבודה מהמחסן אך הכלים במחסן היו של אופיר (עמ' 34, שורות 8-9), אינה משכנעת. מוחמד חליל אישר שהיה ידוע לו שלסאמר היה מפתח למחסן אך לא ידע אם לאופיר היה מפתח (עמ' 38, שורות 2-5).
35.
סיכומו של דבר הינו שהתובעים עבדו עם כלי עבודה של הנתבע ועם חומרים שהנתבעת סיפקה אך עלות רכישתם קוזזה מהתמורה ששילמה הנתבעת לנתבע.

הפיקוח על עבודת התובעים
36.
מן העדויות עולה שהפיקוח המקצועי על העבודות באתר בוצע על ידי מר רמי בצלאלי, שהיה מפקח האתר מטעם משה"ב. כמו כן, מהנדס שהועסק על ידי הנתבעת ששמו איליה, ביצע פיקוח על העבודות. לעניין זה נשאל הנתבע בחקירתו הנגדית אם "היה כל יום מפקח של אופיר באתר?" והוא השיב "ברור. חייב. כי יש אחריות לזקן למשה"ב".
37.
אשר לפיקוח על שעות העבודה של התובעים – התובעים בתצהיריהם העידו שסאמר או הנתבע היו רושמים מדי יום את שעות העבודה.
38.
הנתבע בעדותו אישר שהיה לו רישום של שעות עבודתם של התובעים אך לטענתו מאחר שהוא שילם מקדמות מס על תשלומי שכר ששילם לעובדיו, הוא מסר את המסמכים לרשויות מס ערך מוסף ולא שמר העתק של רישומי השעות.
39.
סיכומו של דבר הינו שבעוד ההנחיות השוטפות ניתנו לתובעים על ידי סאמר, הפיקוח המקצועי על העבודות באתר נעשה על ידי מפקחים מטעם משה"ב והנתבעת, והמעקב אחר שעות עבודתם של התובעים נעשה על ידי הנתבע, באמצעות סאמר.

אישור היעדרויות, פיטורים או התפטרות – על ידי מי ולפני מי?
40.
מן העדויות עולה שסאמר היה הגורם שהתובעים תיאמו היעדרויות ושממנו ביקשו חופשות. כך למשל העיד מוחמד חליל שהוא היה צריך לבקש אישור להיעדר מסאמר וכי לא היה לו את מספר הטלפון של אופיר (עמ' 37, שורות 2-10).
41.
סאמר אף היה הגורם שהתובעים ראו בו כתובת למתן הודעת התפטרות או קבלת הודעת פיטורים. כך למשל, זידאן רשיד
נשאל אם מישהו פיטר אותו והוא השיב שסאמר אמר להם ש"אין עבודה ואנחנו יכולים ללכת" (עמ' 13, שורות 19-21). סמיח רשיד
ת.ז. 850574336 העיד שסאמר התקשר אליו לאחר סיום הפרוייקט ואמר לו "אל תגיעו לעבודה" וכן אמר שכשייפתח עוד פרוייקט הוא יתקשר. סמיח נשאל מדוע לא התקשר לאופיר והסביר שאין לו את הטלפון שלו וכי "אני מדבר עם המנהל" (עמ' 43, שורות 13-21).
42.
סיכומו של דבר – התובעים ראו בסאמר את הגורם שעמו יש לתאם היעדרויות, שלפניו מתפטרים או מקבלים הודעת פיטורים.

מה הייתה תפיסתם הסובייקטיבית של הצדדים לגבי זהות המעסיק
43.
בסיכומיהם מבקשים התובעים כי בית הדין יתן משקל לעדויות התובעים לפיהן הם תפסו את עצמם, סובייקטיבית, כעובדי הנתבעת, כי לא ראו בנתבע או בסאמר כמעסיקם אלא ראו בהם עובדים של הנתבעת. התובעים אף מפנים בסיכומיהם לעדויות שלהם לפיהן הם כלל לא הכירו את הנתבע.
44.
התובעים אף מפנים לפסיקה שקובעת שבעוד שלעניין ההבחנה בין עובד לנותן שירות עצמאי – אין חשיבות לאופן שבו הצדדים הגדירו את מהות הקשר המשפטי ביניהם – הרי שכאשר אין חולק על כך שהתובע היה עובד והשאלה הינה "עובד של מי?", אזי יש משקל לתפיסתם הסובייקטיבית של הצדדים.
45.
בית הדין שמע את התובעים שהעידו שהם ראו עצמם כעובדים אצל הנתבעת שכן "בעל הבית" היה אופיר, והיתרי העבודה שלהם היו על שמה של הנתבעת, אך בית הדין מתקשה לקבל את טענת התובעים, מנימוקים אלה:
46.
אין כל טענה של מי מהתובעים שבהליך קבלתו לעבודה הם שוחחו או הגיעו להסכמות עם מר אופיר זקן, מנהל הנתבעת, אלא טענתם הינה שהם חשבו שסאמר והנתבע הם עובדים של הנתבעת.
47.
אשר לעדויות של התובעים בחקירתם הנגדית כי לא הכירו את הנתבע, הרי שעדות זו אינה מתיישבת עם האמור בתצהיריהם לפיו שעות עבודתם נרשמו על ידי סאמר או הנתבע מדי יום, וכי תעודת הזהות של הנתבע נאספה יחד עם תעודות הזהות שלהם לצורך הצגתה בכניסה לכרמי צור בתחילת כל יום עבודה.
48.
ככל שהתובעים הבינו שבשל כך שהיתרי העבודה שלהם ניתנו על שמה של הנתבעת, הנתבעת היא מעסיקם - הנתבעים לא היו שותפים לתפיסה זו של התובעים. אופיר העיד כי הבנתו הייתה כי דרישת המינהל האזרחי ורשויות הביטחון, כי מעסיק ישראלי דווקא יצהיר על גבי הבקשה להיתר העסקה שהוא מעסיק את העובדים הפלסטיניים בתחומי כרמי צור, הייתה מטעמים של "כיסוי" משפטי, אך היא לא ביטאה דרישה של הרשויות שהנתבעת היא תהיה המעסיקה האחראית לזכויות העובדים. נראה איפוא, כי ככל שיש משקל במסגרת מבחני זיהוי המעסיק בסיטואציה של העסקה מורכבת ל"תפיסה הסובייקטיבית" של הצדדים, הרי שלא הייתה תפיסה סובייקטיבית אחידה לתובעים ולנתבעת.
49.
תפיסתו הסובייקטיבית של אופיר, כפי שהעיד עליה, הייתה מעוגנת בהעובדות הנוגעות לקבלת התובעים לעבודה, להעסקה היומיומית של התובעים – מתן הנחיות שוטפות ותשלום שכר כמו גם הגורם שמפטר ושלפניו מתפטרים, כאמור לעיל.

שאלת זיהוי המעסיק - הכרעה
50.
במחלוקת בין הצדדים בנוגע לזיהוי המעסיק של התובעים, בית הדין סבור שהראיות מצביעות על כך שהנתבע היה מעסיקם במסגרת פעילותו כקבלן משנה של הנתבעת.
51.
כאמור לעיל, סאמר היה זה שקיבל את התובעים לעבודתם, סיכם איתם את תנאי העסקתם, נתן להם הוראות שוטפות, שילם להם את שכרם, אישר חופשות והודיע על פיטורים.
52.
בהקשר זה נעיר שאין כל נפקות לעובדה שהנתבעת שילמה במסגרת פשרה לסילוק תביעה שהוגשה נגדה על ידי עובד של הנתבע, סך של 9,000 ₪, ואין ללמוד מעובדה זו דבר באשר לזהות הגורם ששילם לתובעים את שכרם.
53.
בית הדין אינו תמים דעים עם התובעים שהסכם קבלנות המשנה היה חוזה למראית עין שהסתיר את העובדה שתפקידו של הנתבע היה אך קבלן כוח אדם. הנתבע הביא ראיות שמצביעות על כך שהוא קיים פעילות של קבלן בניין. אכן, יש קושי להסתמך על ראיה אחת - כזו או אחרת - שהמציא הנתבע – כשהיא עומדת לבדה, אך הצטברות הראיות שהגיש הנתבע מביאה למסקנה שהנתבע אכן ניהל עסק של עבודות בניה וכי הוא
התקשר עם הנתבעת לביצוע עבודות בניין בהסכם מסחרי לגיטימי, ואין מדובר אך בכיסוי של פעילות שלו כקבלן כוח אדם. במה דברים אמורים?

א.
עדותו של הנתבע כי הוא קבלן לביצוע עבודות בניין נתמכת לכאורה באישור של מחלקת המכס והמע"מ של משרד האוצר של הרשות הפלסטינית מיום 4.8.09.

ב.
הסכם קבלנות המשנה תומך בגרסת הנתבע כי הוא קבלן בניין ואינו אך קבלן כוח אדם. החשבוניות של הנתבע שצורפו לתיק, אותן מסר הנתבע לנתבעת, ואשר מצביעות על כך שהנתבעת שילמה לנתבע בהתאם להתקדמות הבניה, תומכות במסקנה כי הסכם קבלנות המשנה אינו אך הסכם למראית עין, אשר מסתיר פעילות של הנתבע שהיא במהותה קבלנות כוח אדם. מעדותם של הנתבע ושל אופיר עולה כי אכן הנתבעת רכשה חומרי בנייה עבור הפרוייקט בכרמי צור אך עלויות הרכישה הושתו על הנתבע במסגרת התחשבנות בין הצדדים.

ג.
ראיות נוספות לקיומה של פעילות של הנתבע כקבלן בניין צורפו לכתב ההגנה של הנתבעת. כך למשל, הסכם בין הנתבע לבין באסם גבור מיום 13.9.09 שלפיה הנתבע מסר לבאסם עבודות חיפוי אבן.

ד.
המסקנה שהנתבע היה קבלן בניין נתמכת אף באישור של קמ"ט מסים במינהל האזרחי מיום 10.6.10, שבו ניתן לנתבעת אישור ניכוי מס במקור בשיעור 3% מתשלומים לנתבע עבור עבודות בניה. הנתבע אף הגיש לפקיד שומה אוטונומיה טפסי 106 בגין העסקת התובעים או חלקם בשנים 2011-2014.
54.
התובעים מפנים לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע נד/3-96 מ.ב. הקיבוץ הארצי – עאבד, פד"ע כט 151, שבו בית הדין הארצי קבע כי יש לתת משקל להצהרות של מי שחתום על בקשה להיתר עבודה כלפי השלטונות, ובהתאם לכך גם בעניינם של התובעים יש לתת משקל להתחייבות הנתבעת כלפי קמ"ט תעסוקה לפיה היא תעסיק את התובעים.
55.
איננו סבורים כי קביעתנו, לפיה הנתבע ולא הנתבעת היה מעסיקם של התובעים, מנוגדת להלכה בעניין הקיבוץ הארצי. באותו עניין קבלן המשנה שהעסיק את התובע היה, על פי עובדות המקרה שפורטו בפסק הדין, קבלן משנה אמיתי, אלא שהוא "נעלם" והותיר חובות לעובדיו. החבות שהוטלה על המערערת דהתם, הוטלה עליה לאו דווקא מכוח סיווגה כמעסיקה של המשיב באותו עניין, אלא על יסוד דוקטרינה מרחיבה אשר מטילה, בנסיבות של "היעלמות" המעסיק, אחריות על קבלן לתשלום זכויות עובדים שהועסקו באתר של הקבלן באמצעות קבלן משנה.
56.
בענייננו הנתבע לא "נעלם" אלא התייצב להליך, הגיש כתבי טענות, העיד והגיש סיכומים בהליך. יתר על כן, חלק מהתובעים אישרו בחקירתם הנגדית כי ביכולתם היה להגיש נגדו תביעה לערכאות ברשות הפלסטינית. לא הוכח שהנתבע נעדר יכולת פירעון בגין חיובים כלפי התובעים.
57.
סיכומו של דבר הינו שבית הדין מבכר את עמדת הנתבעים על פני עמדת התובעים וקובע כי מעסיקם של התובעים היה הנתבע ולא הנתבעת.

סמכות בית הדין לדון בתביעה נגד הנתבע
58.
הנתבע טוען שבית הדין טעה בהחלטתו מיום 4.2.17 משדחה את בקשתו לדחיית התביעה נגדו על הסף, הן בשל כך שהבקשה הייתה מוסכמת על התובעים והן בשל כך שההנמקה שביסוד ההחלטה – העסקת התובעים ביישוב ישראלי – אינה מקימה לבית דין זה סמכות לדון בתביעת תושב הרשות הפלסטינית נגד תושב אחר של הרשות הפלסטינית.
59.
בית הדין סבור שאין לקבל את טענת הנתבע בדבר חוסר סמכותו של בית דין זה לדון בתביעת התובעים נגדו, ולעניין זה די בנימוק שבסעיף 71 להסכם קבלנות המשנה הכפיף הנתבע את עצמו לשיפוט בתי המשפט בישראל בכך שהסכים לכך ש"מקום השיפוט הבלעדי בכל הנוגע להסכם זה יהיה אך ורק בבית המשפט המוסמך בירושלים". אמנם התביעה הוגשה על ידי התובעים ולא על ידי הנתבעת, אך הבקשה לצירופו של הנתבע הוגשה על ידי הנתבעת תוך הסתמכות על הסכם קבלנות המשנה, ועל כן קמה סמכותו של בית הדין מכוח הסכמת הנתבע להתדיין עם הנתבעת בבתי המשפט בישראל.

ברירת הדין – מהו הדין החל על העסקת התובעים?
60.
שאלת ברירת הדין מתעוררת כל אימת שמעורבים בהתדיינות יסודות זרים, ובענייננו, כאשר התובעים, שאינם אזרחי ישראל או תושביה, הועסקו על ידי מי שאינו אזרח ישראל או תושב ישראל בשטח שאינו במדינת ישראל, ממילא עולה שאלה של ברירת הדין.
61.
התובעים טוענים שיש להחיל על העסקתם את הדין הישראלי. הנימוקים שהתובעים מונים לכך הם: אתר הבניה בו הועסקו התובעים נמצא במובלעת ישראלית בו הויית החיים היא ישראלית – לעניין זה היפנו התובעים לעע 256/08 מוחמד בשיר קוקיא – יוסי שוורץ (מיום 13.2.11))
;
הרישיונות להעסקת התובעים ניתנו על ידי המינהל האזרחי הישראלי
;
העבודות היו נתונות לפיקוח של שלושה גורמים ישראליים: חברת משה"ב, הנתבעת והנהלת היישוב כרמי צור
;
לא נטען כי נכרתו בין התובעים לבין הנתבע הסכמים שבהם נקבע כי על העסקתם חל דין המקום
;
הנתבע דיווח על הכנסות התובעים לרשויות המס הישראליות
;
הנתבע הודה בעדותו כי הוא עובד רק עם קבלנים ישראליים
;
בהסכם ישנן אינדיקציות לאומד דעת הצדדים לו כי על העסקת עובדי הנתבע יחול הדין הישראלי, שכן ההסכם מתייחס לכך ששכר העובדים כולל חופשה וחגים, הבראה וקופת פנסיה.
62.
הנתבעים טוענים כי על העסקת התובעים חל דין המקום. הנימוקים שהנתבעים מונים לכך הם היותם של התובעים ושל מעסיקם – הנתבע – תושבי הרשות הפלסטינית
;
ההתקשרות ביניהם נעשתה על מנת לבצע עבודה שלא בתחום מדינת ישראל
;
מקום גיוס העובדים היה בכפרם של התובעים באזור חברון
;
השכר היומי שהוסכם בין כל אחד מהתובעים לבין הנתבע מעיד על כוונת הצדדים להחיל את דין המקום ולא את דין ישראל על העסקתם
;
לטעמם של הנתבעים, קיימות בעדויות חלק מהתובעים בחקירתם הנגדית הודאות מפורשות לכך שהוסכם על העסקת התובעים על פי המקובל בשטחים.
63.
לדעתנו, הדין החל על העסקת התובעים הוא דין המקום. להלן נימוקינו:
64.
השטח שבו הועסקו התובעים מוחזק על ידי מדינת ישראל בתפיסה לוחמתית, ומשמעותה של קביעה זו, הינה בין היתר, כי המשפט הישראלי אינו חל על שטח זה (בג"צ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה ואח'
– כנסת ישראל, פ"ד נט (2) 481).
65.
למרות האמור, יש מקום לבחון אם דין ישראל עשוי לחול על העסקת התובעים לפי כללי ברירת הדין של המשפט הבינלאומי הפרטי (בג"צ 5666/03 קו לעובד – בית הדין הארצי לעבודה (מיום 10.10.07 – "

פסק דין
קו לעובד"), (עע 48803-10-14 טארק סעדאת מחיסן ואח'
– המנהל האזרחי ביהודה ושומרון (מיום 22.10.17 – "עניין טארק סעדאת מחיסן").
66.
על פי כללי ברירת הדין של המשפט הבינלאומי הפרטי, יש להחיל על העסקת התובעים את הדין שהצדדים הסכימו שיחול עליהם ובהיעדר הסכמה – את הדין שיש לו את מירב הזיקות להעסקה. במסגרת זו יש לבחון את מכלול הסממנים של ההעסקה ולקבוע לגבי כל אחד מהם את משקלו היחסי במכלול הסממנים ולאיזה דין הוא קשור יותר.
67.
לעניין יישום מבחן "מירב הזיקות" בדיני העבודה, הודגש ב

פסק דין
קו לעובד, והדבר קיבל ביטוי בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, שמאחר שהיחסים המשפטיים בין מעסיק לעובד אינם נקבעים על בסיס הסכמתם בלבד אלא הם מושפעים גם מאינטרסים ציבוריים אשר באים לידי ביטוי בדינים מסדירים, הרי שקביעת "מירב הזיקות" של הסכם עבודה לדין מסוים אינה נעשית אך בראי של הצדדים ליחסי העבודה בלבד (עניין טארק סעדאת מחיסן וכן עע 1342-01-11 יוסף בשאראת – ראובן באלי (מיום 26.11.13).
68.
בבג"צ קו לעובד נפסק שמשקלה של הזיקה הטריטוריאלית, אשר בענייננו מצביע לכאורה על זיקה חזקה לדין המקום ולא לדין ישראל, מתמתן בכל הנוגע להעסקה במובלעות הישראליות שבשטחים שמוחזקים בתפיסה לוחמתית. נקבע כי "כשם שעל התקשרותו של עובד פלסטיני המועסק אצל מעביד ישראלי, מכוח היתרים מתאימים, בשטחה של מדינת ישראל אצל מעביד ישראלי – יחול – בהיעדר הסכמה אחרת או זיקות ממשיות אחרות – הדין הישראלי, כך יחול הדין הישראלי גם על התקשרותו של עובד פלסטיני המועסק, מכוח היתרים מתאימים, אצל מעסיק ישראלי ב"מובלעת
ישראלית".
69.
ואולם, בעניייננו אין מדובר בהעסקת פלסטינים על ידי מעסיק ישראלי אלא העסקת עובדים פלסטיניים על ידי מעסיק פלסטיני, בהסכמי עבודה שמקום כריתתם היה במקום מגוריהם של התובעים ביטא, בתנאי העסקה המתיישבים עם תנאי שוק העבודה המקומי.
70.
בבג"צ 1234/10 א. דינמיקה אחזקות (2002) בע"מ – המינהל האזרחי (מיום 21.7.10), נאמר לגבי העסקת פלסטיניים על ידי פלסטיני באזור, שבהיעדר ראיה המצביעה על מסקנה שונה, אין סיבה להניח שהצדדים הסכימו כי הדין הישראלי יחול על היחסים ביניהם. אכן, באותו עניין ההעסקה לא הייתה בתחומי "מובלעת ישראלית", אך עצם ביצוע העבודה בתחומי מובלעת ישראלית אינו מהווה אינדיקציה חזקה דיה כדי לסתור את אותה הנחה וממילא הזיקות של זהות הצדדים לקשר ההעסקה הן בעלות משקל גבוה יותר, בנסיבות, מהשיקול "הטריטוריאלי" שעניינו ביצוע העבודה בתוך שטח מובלעת ישראלית.
71.
מן העדויות אף עולה כי הנתבע העסיק עובדים פלסטיניים בלבד. בנסיבות אלה, לא מתעורר השיקול של אכיפת עקרון השוויון ומניעת יצירת שני מעמדות של עובדים אצל אותו מעסיק.
72.
אשר על כן מסקנתנו הינה שבהיעדר ראיה על הסכמה מפורשת בין הנתבע לבין התובעים לגבי הדין החל על העסקת התובעים, מירב הזיקות, לפי משקלן – מקום כריתת החוזה, זהות הצדדים ליחסי העבודה, תנאי העסקה שתואמים את שוק העבודה ברשות הפלסטינית, ביצוע העבודה בשטח שהמשפט הישראלי אינו חל עליו – והיעדרם של שיקולים של תקנת הציבור לאכיפת עקרון השוויון - מצביע על זיקה משמעותית יותר לדין המקום ולא לדין הישראלי.

דין המקום כולל את צו 967 בדבר העסקת עובדים במקומות מסויימים
73.
ביום 3.3.82 הוציא מפקד כוחות צה"ל באיו"ש את צו 967 בדבר העסקת עובדים במקומות מסויימים (קובץ המנשרים מס. 53, פורסם 21.2.82, עמ' 130). בסעיף 2 לצו נקבע כי "לא יעסיק אדם, תושב באזור בישוב (להלן – העסקה), אלא באמצעות לשכת העבודה כמשמעותה בפרק השלישי לחוק העבודה". בסעיף 3 לצו הוסמך "הממונה" להתקין תקנות בדבר שכר מינימום שיחול בהעסקה. הגדרת "ישוב" בצו הוגבלה, במועד הוצאתו, למעלה אדומים ולקרית ארבע, אך אין חולק על כך שהצו חל על כרמי צור בכל תקופת העסקת התובעים, לאחר שבתיקון לצו 967 מיום 28.5.85, תוקנה הגדרת "ישוב" כך שתכלול "כל אחד מן היישובים המפורטים בתוספת לצו בדבר ניהול מועצות אזוריות (יהודה והשומרון) (783) תשל"ט-1979 ובתוספת לצו בדבר מועצות מקומיות (יהודה והשומרון)(מס. 892) תשמ"ב-1982, כפי תוקפן מעת לעת".
74.
בתיקון מס. 2 לצו 967 (מיום 12.9.90 – קובץ המנשרים מס. 76), נקבע כי "אדם המועסק בישוב זכאי לקבל ממעבידו שכר עבודה שלא יפחת משכר המינימום וכן יהיה זכאי לתוספת יוקר, הכל כפי תקפם בישראל מעת לעת". בצו מס. 1605 צו בדבר העסקת עובדים במקומות מסוימים (תיקון מס. 3) מיום 7.11.07, תוקן צו מס. 967 בכך שהוספה הגדרה של "ישראלי", שהינה "תושב ישראל, מי שמקום מגוריו באזור והוא ישראלי או שהוא זכאי לעלות לישראל לפי חוק השבות, תש"י-1950, כפי תוקפו בישראל מעת לעת, וכן מי שאינו תושב האזור ובידו אשרת כניסה בתוקף לישראל". בתיקון מס. 3 הוסף סעיף 3ב לצו שקובע כי "הוראות סעיף 2 וסעיף 3 יחולו על העסקת תושב באזור או אדם, לפי העניין, כאשר ההעסקה נעשית על ידי מעסיק ישראלי באזור, אף מחוץ לישוב". תחילתו של צו 1605 הינה מיום 1.1.08.
75.
על רקע האמור, בית הדין סבור ש"דין המקום", שהינו "דין החוזה" שבין הנתבע לתובעים, כולל את צו 967.
76.
הנתבע טוען כי צו 967 חל על מעסיקים ישראליים בלבד, אך אין בלשונו של הצו תימוכין לכך. הצו מקנה זכות ל"אדם" המועסק ב"ישוב" לקבל ממעבידו שכר עבודה שלא יפחת משכר המינימום". אין כל הבחנה על בסיס לאום לעניין הגדרת המילה "מעבידו", ככל שמדובר בהעסקה ב"ישוב". דווקא תיקון הצו מיום 7.11.07, מצביע על כך שכוונת מתקין הצו הייתה להגביל את תחולתו למעסיק ישראלי - רק בהעסקה מחוץ ליישוב.
77.
אשר על כן, בית הדין סבור שהתובעים היו זכאים בתקופת העסקתם לשכר מינימום "כפי תקפו" לפי חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987.

תקופות ההעסקה, רציפותה והיקפה
78.
בהיעדר ראיות אחרות בית הדין קובע את תקופות ההעסקה של כל אחד מהתובעים בהתאם להיתרי ההעסקה שהוצאו להם על ידי הנתבעת על פי בקשות של הנתבעת לרשויות, וזאת מתוך הנחה שהנתבעת הגישה בקשות להעסקת התובעים כל עוד הם הועסקו בפרוייקט שהיא ניהלה בכרמי צור.
79.
אין מקום לקבל את עדותם של סאמר או של הנתבע בעניין תקופות ההעסקה של התובעים - ככל שהיא אינה מתיישבת עם ההיתרים שהוצאו על שמם. לפי כללי המשפט הבינלאומי הפרטי, בית הדין מחיל את הדינים הפרוצדורליים של הפורום, לרבות כללים בעניין נטלי הוכחה. בהתאם לכך קובע בית הדין כי בנסיבות שבהן התובעים הוכיחו, באמצעות עדותם שנתמכת בהיתרי העסקתם, את מועדי תחילת עבודתם וסיום עבודתם, הנטל להראות שחלה קטיעה ברציפות ההעסקה של התובעים מוטל על המעסיק הטוען לכך, והנתבע לא הרים את הנטל להוכיח תקופות אי עבודה ספציפיות לגבי אף לא אחד מן התובעים.
80.
בית הדין ער לכך שהתובע סמיח רשיד
ת.ז. 850574336 הודה שהוא סיים לימודי מנהל עסקים באוניברסיטת אל קודס הפתוחה בשנת 2012, אך לא נסתרה טענתו כי מדובר בלימודים מרחוק שלא דרשה היעדרות מעבודתו. טענות הנתבע בדבר לימודי נהיגה שלמדו התובעים הועלו באופן כללי מבלי שהוכח שתובע מסוים נעדר במשך תקופה מסוימת.
81.
בעדותו של סאמר הוא טען לראשונה שהתובעים לא עבדו בתקופה שבה הממשלה הקפיאה את הבנייה בשטחים בעקבות דרישת נשיא ארצות הברית. אין מקום לתת משקל לעדות זו שלא הוזכרה בתצהירו של סאמר וממילא לא הוכחה, ולא ניתן הסבר להמשך הגשת בקשות להעסקת התובעים בתקופת ההקפאה. הפרופוזיציה הזו אף לא הוצגה לתובעים בחקירתם הנגדית.
82.
אשר להיקף ההעסקה: בהיעדר רישומים של שעות עבודה של התובעים הרי שלפי כללי הפרוצדורה של הפורום, מוטל על הנתבע לסתור את גרסת התובעים באשר להעסקתם ב-97% משרה, וכזאת הוא לא עשה. יתר על כן, הנתבע הודה שרשם את שעות עבודתם של התובע אך הרישומים נמסרו לרשויות מע"מ, אך הוא לא העיד כי נקט כל פעולה לקבל העתק מהם, דבר שנראה כי היה בכוחו לעשות.

התביעות להפרשי שכר מינימום
83.
התובע זידאן רשיד
תבע הפרשי שכר בסך 150 ₪ לחודש עבור התקופה שבין 10/10 – 12/10 (בה שכר המינימום היה 4,350 ₪ לעומת 4,200 ₪ ששולם לו), וכן סך 2,844 ₪ בעד העסקתו מ-1.11 עד 1.12, ובסך הכל 3,294 ₪. כימות תביעה זו מקובל על בית הדין.
84.
התובע רשיד חמזה תבעה הפרשי שכר מינימום בסך 26,139 ₪, מאחר ששכרו היומי עמד על 130 ₪. כימות תביעה זו מקובל על בית הדין.
85.
התובע רשיד סמיח ת.ז. 850574336 תבע הפרשי שכר מינימום בסך 32,825 ₪, מאחר ששכרו היומי עמד על 130 ₪. כימות תביעה זו מקובל על בית הדין.
86.
התובע רשיד מוחמד תבע הפרשי שכר מינימום בסך 35,844 ₪, מאחר ששכרו היומי עמד על 130 ₪. כימות תביעה זו מקובל על בית הדין.
87.
התובע רשיד סמיח ת.ז. 850318908 תבע הפרשי שכר מינימום בסך 35,844 ₪, מאחר ששכרו היומי עמד על 130 ₪. כימות תביעה זו מקובל על בית הדין.

יתר הסעדים
88.
בית הדין סבור שדין יתר תביעות התובעים להידחות, שכן התובעים לא הוכיחו את דין המקום לגביהן.
89.
קביעתנו כי על העסקת התובעים חל דין המקום משמעותה היא שאין לתובעים עילת תביעה לפי חוקי מדינת ישראל או לפי צווי הרחבה שניתנו על פי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957. מקורות משפטיים אלה אינם מהווים חלק מדין המקום.
90.
בהקשר זה, בית הדין אינו מקבל את טענת התובעים כי התובעים רשאים להסתמך על חזקת שוויון הדינים. חזקה זו אינה חלוטה, ואין לאמצה כאשר מדובר בתחום משפטי שאין כל סבירות להניח כי תוכן הדין הזר זהה לדין הפורום. אין מקום להנחה שההסדרים בדיני העבודה לפי דין המקום בעניינים של פיצויי פיטורים, פנסיה, חופשה, זכויות נוספות – זהים להסדרים לפי הדין הישראלי, ובנסיבות אלה, היה מוטל על התובעים להוכיח את תוכן הדין המקומי לגבי הזכויות שתבעו. כזאת הם עשו למעט לעניין תביעתם להפרשי שכר מינימום, עליה חל צו 967.
91.
בהתאם לכך, תביעות התובעים לסעדים מכוח חוקי מדינת ישראל, ובהן תביעתם לפיצויי פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג, תביעתם לפדיון חופשה לפי חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, תביעתם לפיצוי לדוגמה לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 – דינן להידחות. כך גם תביעות התובעים לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה, לדמי הבראה ולדמי חגים, אשר נסמכות על צווי הרחבה שניתנו לפי חוק הסכמים קיבוציים, שאינם מהווים חלק מדין המקום.

התוצאה
92.
התוצאה הינה שדין תביעת התובעים נגד הנתבעת – להידחות.
93.
בית הדין מקבל חלקית את תביעות התובעים נגד הנתבע. הנתבע ישלם לתובעים הבאים את הסכומים הבאים:

א.
לתובע בסעש 65048-12-15 זידאן רשיד
– 3,294 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.12 עד לתשלום בפועל.

ב.
לתובע בסעש 64833-12-15 חמזה רשיד – 26,139 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.12 עד לתשלום בפועל.

ג.
לתובע בסעש 65034-12-15 סמיח רשיד
ת.ז.

850318908
– 32,825 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.12 עד לתשלום בפועל.

ד.
לתובע בסעש 64823-12-15 מחמד חליל רשיד – 35,844 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.12 עד לתשלום בפועל.

ה.
לתובע בסעש 64841-12-15 סמיח רשיד
ת.ז. 850574336 – 35,844 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.12 עד לתשלום בפועל.

94.
בשים לב לכך שהנתבעת הצהירה לפני הרשויות כי תעסיק את התובעים, בית הדין אינו רואה לפסוק לה הוצאות ושכר טירחת עורך דין. בית הדין סבור שדברי בית הדין הארצי לעבודה בעניין הקיבוץ הארצי, לפיהם אין להתעלם מהצהרות של מעסיק כלפי רשויות, אמנם אין בהם בענייננו כדי להביא למסקנה שהתקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובעים לנתבעת, אך יש בהם כדי להצדיק להטיל על הנתבעת לשאת בהוצאות שלה בהגנה מפני תביעות של מי שמסתמכים על הצהרות שלה.
95.
הנתבע ישלם שכ"ט עו"ד לזידאן רשיד
בסך 1,000 ₪ ולכל אחד מן התובעים האחרים – 5,000 ₪.
96.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.


ניתן היום, כ"ד סיוון תשע"ט, (27 יוני 2019
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".








נציג ציבור

נציג ציבור

דניאל גולדברג
, שופט










סעש בית דין אזורי לעבודה 64841-12/15 סמיח רשיד, זידאן רשיד, סמיח רשיד ואח' נ' נפתלי זקן בע"מ, ראאד באיד (פורסם ב-ֽ 27/06/2019)