פסקי דין על ישיר איי.די.איי.אחזקות | פסקי דין על חן דדוןשי מיסיאגיאן | פסקי דין על ישעיה רוט | פסקי דין על קשר רנט א קאר | פסקי דין על חיים לב טוב |

15000-08/15 תאמ     30/06/2019




תאמ 15000-08/15 ישיר איי.די.איי.אחזקות בע"מ, חן דדוןשי מיסיאגיאן נ' ישעיה רוט, קשר רנט א קאר בע"מ, חיים לב טוב








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 15000-08-15 ישיר איי.די.איי.
אחזקות בע"מ
ואח' נ' רוט ואח'
תא"מ 473-03-16 מיסאגיאן נ' קשר רנט א קאר בע"מ
ואח'



לפני
כבוד השופטת טל פישמן לוי


התובעים:

1.ישיר איי.די.איי.
אחזקות בע"מ

2.חן דדון
3. שי מיסיאגיאן


נגד


הנתבעים
:

1.ישעיה רוט

2.קשר רנט א קאר בע"מ

3.חיים לב טוב


פסק דין



רכב חברת השכרה גרם לנזקי רכוש לשני רכבים נוספים, מי יישא בתשלום הנזקים, שוכר הרכב? הנהג ברכב? או שמא חברת ההשכרה – זאת הינה השאלה המרכזית הטעונה הכרעה בסכסוך אשר לפני.

1.
תביעה זו החלה דרכה כשתי תביעות נפרדות שהוחלט על איחודן שכן הן עוסקות במסכת עובדתית אחת. ענייננו בתאונת דרכים בה מעורבים שלושה כלי רכב, אלה התובעים והנתבעים בתיק על פי סדר הופעתם בפרוטוקול הדיון מיום 22 בנובמבר 2018: התובעת 1 היא איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ
שהיא המבטחת של רכב מסוג סובארו מ.ר. 73-993-58 ומי שפיצתה את התובעת 2, שהיא המבוטחת שלה, בכספי הביטוח ומבקשת מהנתבעים לשפותה, התובעת 2 היא הבעלים של רכב הסובארו ומי שנהגה ברכב בעת קרות התאונה והמבוטחת של התובעת 1, התובע 3 הוא הבעלים של רכב מסוג טויוטה קורולה מ.ר. 11-680-60 שרכבו נפגע מהתאונה בעת שחנה ברחוב כדין.
הנתבע 1 הוא הנהג ברכב מסוג יונדאי מ.ר. 82-339-13 (להלן "הרכב השכור") שהיה מעורב בתאונה, הנתבעת 2 היא חברת השכרת רכב קשר רנט א קאר בע"מ
ומי שהשכירה את רכב היונדאי בו נהג הנתבע 1 בעת קרות התאונה והנתבע 3 הוא מי ששכר את רכב היונדאי מהנתבעת 2.

2.
התביעה מעלה שתי סוגיות: האחת - שאלת האחריות לקרות התאונה והשנייה – שאלת החבות וזאת לאור טענת הנתבעת 2 כי הנתבע 1 לא היה מורשה לנהיגה ברכב שהיה מושכר לנתבע 3. כחלק משאלת החבות נדון בשאלת אחריות משכירת רכב לנזקי רכוש שנגרמו לצד שלישי על ידי שוכר הרכב.


תמצית המקרה ותמצית טענות הצדדים

3.
התאונה אירעה ביום
22.8.2014
בעיר בני ברק, הרכב השכור חנה ברחוב ובמקביל לו חנה רכב התובע 3 הוא צד ג'. התאונה התרחשה כאשר הנתבע 1 החל בנסיעה לאחור על מנת לצאת מהחניה והתנגש ברכב התובעת 2 שנסע באותה העת בנתיב הנסיעה ומעוצמת ההתנגשות ביניהם נהדף הרכב השכור לכיוון רכבו של התובע 3 וגרם לו לנזק.

4.
בכתב תביעתן טוענות התובעות 1 ו – 2 כי הנתבע 1 הגיח מהחניה מבלי ששם לב למתרחש בכביש ופגע בתובעת 2. הנתבע 1 לא נקט בזהירות סבירה וכי עליו הנטל להוכיח כי לא התרשל ושברשלנותו גרם לנזקים נשוא התביעה. עוד טוענת התובעת כי אין לה ידיעה על הנסיבות שגרמו לתאונה וכי על הנתבע 1 מוטל נטל הראיה להוכיח כי לא היתה רשלנות מצדו שגרמה לתאונה. לתביעה צורפה פוליסת הביטוח וחוו"ד שמאי באשר לגובה הנזק.

5.
בכתב תביעתו טוען התובע 3 כי אינו יודע את נסיבות התאונה אך הן מתיישבות
עם כך שהתובעת 2 והנתבע 1 התרשלו ועליהן לפצותו על נזקיו. התובע צרף חוו"ד שמאי באשר לגובה הנזק וחשבונית שכר טרחת שמאי.

6.
הנתבע 1 מכחיש את טענות התובעים, לטענתו בעת קרות התאונה הוא היה במצב של עצירה מוחלטת ואילו התובעת 2 גרמה לתאונה בכך שנסעה במהירות מופרזת והעובדה כי הוא הועף לכיוון רכב התובע 3 מעידה על מידת המהירות בה נסעה התובעת 2 ועל כן יש לדחות את התביעה כנגדו.

7.
הנתבעת 2, חברת השכרת הרכב, טוענת בכתב הגנתה כי הנתבע 3
הוא ששכר את הרכב ממנה והוא אינו מי שנהג ברכב בעת התאונה אלא הנתבע 1 ועיקר טענתה הוא שהנתבע 1 לא היה מורשה לנהוג ברכב, על פי חוזה ההשכרה, ולפיכך הנתבעת 2 אינה חבה בכל כיסוי או באחריות כלפיו או כלפי צד שלישי ולכן, יש להפנות את התביעה לנתבע 1 בלבד.

8.
הנתבע 3 טוען כי דין התביעה כנגדו להימחק בשל חוסר עילה והיעדר יריבות. עוד הוא טוען כי הרשה לאחיינו, הנתבע 1, לנהוג ברכב השכור ועשה זאת כדין. כמו כן מטיל הנתבע 3 את האחריות לתאונה על התובעת 2. למעט הגשת כתב הגנה, הנתבע לא נטל בה חלק, לא מסר תצהיר, לא העיד ולא נחקר ולא הגיש סיכומיו וגם שאר הצדדים לא התעקשו על הבאתו לעדות.

דיון והכרעה

חלק ראשון - האחריות לתאונה

9.
הצדדים העידו בפני
י באשר לאופן קרות התאונה - מטעם התובעים העידו התובעת 2 הגברת חן דדון והתובע 3 מר שי מיסיאגיאן
, מטעם הנתבעים העיד בפני
הנתבע 1 מר ישעיהו רוט.

10.
התובע 3 העיד כי מכוניתו חנתה ברחוב וכי היה בבית ביום שישי בבוקר כששמע בום,
הוא ניגש לחלון וראה את מכוניתו מעוכה בין שני רכבים. התובע 3 העיד כי ירד למטה וכי הנתבע 1 אמר לו שהתובעת 2 העיפה אותו (את הנתבע 1) על מכוניתו.


11.
התובעת 2 העידה כי נסעה ברחוב כשהנתבע 1 יצא מהחניה במהירות ופגע בה. היא העידה כי לא ראתה את הנתבע 1 לפני התאונה וסתרה את גרסתו כאילו הוא יצא מהחניה, עצר וחיכה כיוון שראה אותה מתקרבת ושהיא לא שמה לב ופגעה בו.
12.
הנתבע 1 העיד כי נכנס למכוניתו והחל בנסיעה כשהכביש ריק וכי הוא התקדם כחצי מטר ואז נעצר כיוון שראה את רכב הנתבעת 2 מגיע ושהיא נסעה במהירות מופרזת והעיפה אותו לעבר רכב התובע 3.

13.
לאחר ששמעתי את העדים וראיתי את התמונות של הנזק, בשים לב לכך כי התובע 3 לא היה כלל מעורב בתאונה אלא הוא צד ג' תם לב שמכוניתו חנתה ברחוב, בהתחשב בכך כי הנתבע 1 העיד כי נהג לאחר שעבד במשך כל הלילה,
מה שיכול לרמז על חוסר ריכוז ופיזור נפש הנובעים ממחסור בשינה ומעייפות, לכן בכל הנוגע לשאלת האחריות לקרות התאונה, הריני קובעת כי האחריות להתרחשותה רובצת על כתפי הנתבע 1. עם זאת שקלתי גם את שאלת האשם התורם של התובעת 2 לקרות התאונה, בפרט התייחסתי לשאלה האם ייתכן כי בנסיבות המתוארות, יכולה היתה התובעת 2 למנוע את התאונה או לכל הפחות להקטין את נזקה אילו היתה מאטה את רכבה ומאפשרת לנתבע 1 להשלים את היציאה מהחניה. הגעתי למסקנה כי במקרה שלפני לא היה לתובעת 2 אשם תורם לקרות התאונה שכן הנתבע 1 יצא מהחניה במהירות ובנסיעה לאחור, מבלי לתת ליבו על המתרחש בכביש ואין בידי לקבל את גרסתו כי נסע לאחור והמתין כי ראה את מכונית התובעת 2 מגיעה, גרסה זו איננה מתיישבת עם תנאי הדרך ועם הנזק שנגרם למכוניות.

חלק שני – שאלת החבות

לאחר שהכרענו בשאלת האחריות לתאונה ומצאנו כי היא מוטלת על כתפי הנהג במכונית השכורה עלינו לבחון האם חברת ההשכרה חייבת בפיצוי לתובעים שרכבם נפגע על ידי הרכב השכור או שמא השוכר עצמו או מי שנהג ברכב מטעמו.

14.
בשאלת החבות העידו בפני
התובעת 2, התובע 3, הנתבע 1 ונציג הנתבעת 2 מר צחי עמרם.

15.
התובע 3 מר שי מיסיאגיאן
העיד כי הנתבע 1 ביקש ממנו שיעביר לביטוח את פרטי הנתבע 3, מר חיים לב טוב
,
כמי שנהג ברכב בעת התאונה וכי הוא לא שאל מדוע עליו להעביר לביטוח את הפרטים של הנתבע 3 .
16.
התובעת 2 העידה כי מיד לאחר התאונה נתן לה הנתבע 1 את הפרטים שלו כנהג הרכב אך כעבור כשעה ביקש ממנה להיפגש. הפגישה נערכה
בבית התובעת 2 ובה ביקש ממנה הנתבע 1 לשנות את שם הנהג שנהג ברכב לנתבע 3 אך היא סרבה לעשות כן.

17.
הנתבע 1 העיד כי שאל את הדוד שלו, הנתבע 3, האם הוא יכול לקחת את הרכב ו”הכל בסדר" והדוד אמר שהכל בסדר והוא הבין מכך שהוא מבוטח. הוא העיד כי היה לו רישיון נהיגה בתוקף וכי סבר כי יש לו רשות לנהוג. עם התרחשות התאונה מסר את פרטיו שלו, עם זאת הוא הודה כי ביקש מהתובעת 2 לשנות את שם הנהג לבקשת דודו שאמר שעדיף לרשום אותו (את הנתבע 3) כנהג.


18.
נציג הנתבעת 2, מר צחי עמרם, העיד כי הוא עובד בחברת ההשכרה כ-20 שנה וכי הוא מנהל הסניף וכי הוא ערך את חוזה ההשכרה בין החברה לבין הנתבע 3. נציג חברת ההשכרה הציג בפני
בית המשפט חוזה השכרה סטנדרטי אך בחוזה לא היה כתוב מהו גיל הנהגים המורשים לנהוג ברכב וכן לא היה רשום מי הם מורשי הנהיגה בחוזה. העד הסביר כי בחברה נוהגים להסביר לשוכר בעל פה שרק הוא מורשה נהיגה ברכב. העד לא הביא לבית המשפט את חוזה ההשכרה הספציפי שנכרת בין הנתבעת 2 לבין הנתבע 3 אלא הביא עימו חוזה אחר שהוא למעשה חוזה גנרי. בחקירה נגדית העיד מנהל סניף ההשכרה כי הנתבע 3 היה לקוח ששכר כלי רכב רבים עם זאת הם בחברה לא ידעו שהוא בעל חברה המעביר רכבים לעובדיו ומעולם לא שאלו אותו על היקף ההשכרה. כמו כן העיד כי הנתבע 3 החזיר את הרכב עם נזק וכי שילם רק את סכום ההשתתפות העצמית בעבור הנזק ולא את מלוא הנזק ושאין בידו להציג קבלה על כך שהנתבע 3 פיצה את החברה על מלוא הנזק. העד לא יכול היה לציין כי כתוב מפורשות בחוזה שאסור לנהג מתחת לגיל
21 לנהוג ברכב המושכר ובנוסף על כך על פי החוזה שהביא עימו לעדותו בבית המשפט הרי שעל פי הרשום בחוזה הרכב
יכול היה לשמש גם נהגים אחרים.
19.
בעלי הדין הגישו סיכומים בכתב בנושא החבות. התובעות 1 ו-2 טוענות בסיכומיהן כי מטעם הנתבעת 2 הוגשו הסכמי השכרת רכב שאינם נוגעים כלל לתאונה – לא כתוב בהם מי מורשה לנהוג ומי אינו מורשה לנהוג, אין ציון של דגם הרכב וכן לא כתוב במפורש כי המורשה היחידי לנהוג הוא הנתבע 3. בנוסף, מהנתבע 3 – שלא הופיע כלל לדיון ולא נחקר – נגבה מחיר השתתפות עצמית בלבד על הנזק ולא מלוא הנזק.

20.
בסיכומיו מציין התובע 3 כי הנתבעת 2 צירפה חוזה השכרה לא רלבנטי לתביעה, בחוזה לא כתוב מי רשאי לנהוג ברכב והנתבעת 2 לא הוכיחה כי לנתבע 1 אסור היה לנהוג ברכב ובחוזה לא רשום איסור כזה.


21.
הנתבעת 2 טוענת בסיכומיה כי הנתבעים 1 ו-3 קשרו קשר, יחד עם התובע 3, להונות את חברת הביטוח ולהפיל עליה נזקים שהיא אינה צריכה לשאת בהם. בנוסף טוענת הנתבעת כי מכך שהחוזה שצירפה נושא מספר רישוי אחר אין בו כדי ללמד על כך שאין מדובר בחוזה שעליו חתם הנתבע 3. מדובר בחוזה מסגרת שכן לעיתים קרובות, במהלך ההשכרה, הנהגים מחליפים רכבים תחת אותו הסכם ואין לתת לעובדה כי נרשם מספר רישוי אחר בחוזה כל משקל. הנתבעת טוענת כי השוכר של המכונית, הנתבע 3, ידע היטב כי קיימת מגבלת גיל ושאסור היה לו להעביר את הרכב לנתבע 1.

22.
בכתבי הטענות התובעים אינם מציגים את הטעמים בגינם ראוי לחייב את חברת ההשכרה בנזקים שנגרמו בידי מי מלקוחותיה. אמנם כתב התביעה מציין כי הנתבעת 2 היא "הבעלים ו/או המחזיקים ו/או מתירי השימוש" ברכב שגרם לנזק בתביעה שלפנינו אלא שאין בדין הישראלי כל חיוב לשאת בנזקיו של צד שלישי ממי שהוא הבעלים, המחזיק או המתיר שימוש וככל שמדובר בנזקי רכוש שאינם מערבים יחסי עובד-מעביד, על המזיק לשאת בפיצוי על הנזק שנגרם (ראו ע"א י-ם 22850-06-16 בסט קאר חברה לשרותי רכב בע"מ
נ' הראל חברה לביטוח בע"מ
2017) ועל כן השאלה העומדת לפתחנו איננה חבותה של הנתבעת 2 כי אם השאלה האם יש לראות בנתבעת 2 כמבטחת של המכונית.


23.
בית המשפט העליון טרם נדרש לשאלה האם יש לראות בחברות ההשכרה כמבטחות ועל כן אין הלכה מחייבת בנושא. הפסיקה בערכאות הנמוכות איננה עקבית ואיננה אחידה וניתן למצוא בה שתי גישות עיקריות: האחת שאינה מטילה חובה כזו על חברות ההשכרה כפי שבאה לידי ביטוי בבר"ע (י-ם) 159/95 אלדן השכרת רכב (1965) בע"מ
נ' שנהב מפי כבוד השופטת א. פרוקצ'יה והשנייה המטילה חובה על חברות ההשכרה לבטח את רכבן כדי שלא יהיה מצב בו צד ג' תם לב לא יפוצה למשל במקרים בהם לא ניתן לאתר את הנהג ברכב השכור.

24.
בתא"מ (ת"א) 36332-03-17 שלמה פסגה בע"מ
נ' מלצר ערכה כבוד הרשמת הבכירה חן מאירוביץ' דיון ארוך וממצה בסוגיה זו תוך סקירה של הפסיקה הן בערכאות הדיוניות והן בפסיקות המנחות של בית המשפט המחוזי, הסקירה מראה כי במהלך השנים חלו תמורות נרחבות בענף הרכב שהצריכו מתן מענה למעמדן של חברות ההשכרה כמעין מבטחות ואז יש להחיל עליהן את
הוראות "הפוליסה התקנית" החלה על חברות הביטוח מכח
תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו -1986
(להלן: "הפוליסה התקנית"). בנוסף יש בפס"ד סקירה ממצה של המצב החוקי לאור פרסום צו פיקוח מאת המפקח הארצי על התעברה מיום 15.12.2008 והחובה המוטלת על חברות ההשכרה לבחור באחת החלופות: ביטוח חיצוני באמצעות חברת ביטוח או ביטוח פנימי לפיו על חברת ההשכרה מוטלת החובה לכיסוי ביטוחי לצד ג' בגין נזק שנגרם כתוצאה מכלי רכב הנמצא בבעלותה.


25.
אומר כבר עתה כי במחלוקת בין שתי הגישות, אני נוטה לתמוך בעמדת הגישה השנייה כפי שבאה לידי ביטוי בתא"מ (י-ם) 8712-12-15 הראל חברה לביטוח בע"מ
נ' בסט קאר חברה לשרותי רכב בע"מ
(2016) הרואה בחברות ההשכרה מעין מבטחות ולפיכך ככל שנמצא שיש אחריות של שוכר הרכב מחברת ההשכרה לאירוע התאונה, רשאי הנפגע לתבוע את נזקיו גם מחברת ההשכרה.

מן הכלל אל הפרט

26.
לא הונחה בפני
כל תשתית ראייתית לכך כי לנתבע 1 אסור היה לנהוג ברכב של הנתבעת 2, נהפוך הוא - מן העדויות ומן הראיות שהונחו בפני
הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבע 1 נהג ברכב הנתבעת 2 כדין ואם היה ספק בידו לגבי כך הרי שהוא התגלה רק בדיעבד בשל בקשתו של הדוד לשנות את שם הנהג. באופן מפתיע
וללא כל הסבר המניח את הדעת הנתבעת 2 לא הציגה את חוזה הרכב עליו חתם הנתבע 3 אלא חוזה אחר, חוזה גנרי .הימנעותה של הנתבעת 2
להציג את החוזה הספציפי נשוא התביעה, עומד לה לרועץ. זאת ועוד, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון הנתבע 3 היה לקוח קבוע של חברת ההשכרה והעד מטעמה אישר כי חברת ההשכרה
היתה מודעת לכך כי הרכב ישמש נהגים נוספים. גם באשר לשאלת גיל הנהג המורשה לנהוג ברכב הנתבעת 2 לא הציגה ראיה חותכת לכך שההסכם מכיל תניה המגבילה את הגיל ובבואנו לפרש את החוזה אין די בהסתמכות על הידע כי חברות ההשכרה אינן נוהגות להשכיר לנהגים מתחת לגיל 21 שנים רכב אלא יש צורך בראיה לחוזה נשוא התביעה.

27.
אל המסקנה כי ניתן לראות בחברת ההשכרה כחברה מעין מבטחת ניתן להגיע גם על ידי בחינת
הסכם שכירות הרכב כפי שהציגה הנתבעת 2 בכתב ההגנה שלה. בהסכם ישנם סעיפים התומכים בכך שבכוונת הנתבעת 2
היה לספק גם ביטוח פנימי ועל כן ההסכם הוא אמנם הסכם שכירות אך בד בבד הוא גם הסכם ביטוח, כך למשל סעיף 3 להסכם העוסק באחריות לאובדן או לנזק משכך, נחה דעתי כי התמיכה בגישה הרואה בחברת ההשכרה מעין חברה מבטחת מעוגנת בחוזה ההשכרה.
28.
מר צחי עמרם, נציג חברת ההשכרה, אישר בחקירתו כי הנתבע 3 שילם את סכום ההשתתפותו העצמית בלבד על הנזק שנגרם לרכב ההשכרה וכי אם היתה הפרת חוזה היתה החברה גובה ממנו את מלוא הנזק שנגרם לה.

29.
באשר לטענת הרמייה של הנתבעת 2, אחלק אותה לשתיים: הטענה כלפי הנתבע 3 – כאמור הנתבע 3 היה נתבע פורמלי בלבד ולא נטל חלק בתביעה, לא העיד ולמעשה למעט היותו השוכר של הרכב נעדר כליל מן הדיון. הנתבעת 2 לא התעקשה על הבאתו לעדות ולחקירה נגדית כך שלא ניתן לברר את הטענה כלפיו. באשר לטענה כלפי הנתבע 1 הרי שבעת קרות התאונה הוא מסר לשני המעורבים האחרים את פרטיו שלו וניסה לשנות את זהות הנהג לבקשת הנתבע 3 אך הניסיון לא צלח ויתרה מכך, בעת חקירתו היכה הנתבע על חטא והבין כי לא היה צריך לנסות ולרמות, בשורה התחתונה ניסיון הרמייה לא צלח ולא היה לו כל השפעה על המהלך התקין של ברור האחריות וברור החבות בתביעה שלפני, משכך אין צורך לדון בטענה.

הנזק

30.
התובעת 2 והתובע 3 הציגו חוות דעת שמאי באשר לנזקים שנגרמו להם, מצד הנתבעים לא הוצגו חוות דעת שמאיות הסותרות את חוות הדעת שהוגשו בידי התובעים - משכך חוות הדעת של התובעים
מתקבלות במלואן.

סיכום

31.
בתובענה שלפנינו

דנו בשתי סוגיות: בשאלת האחריות לקרות התאונה השתכנעתי כי הנתבע 1 אחראי לקרות התאונה, בשאלת החבות הנתבעת 2 לא הראתה כי הנתבע 3 הפר את הסכם השכירות עמה ממנו עולה כי ניתן להתייחס אליה כאל מעין מבטחת ומאחר ורכב הנתבעת 2 פגע ברכבי התובעים וגרם להם לנזק – הרי שהנתבעת 2, בהיותה גם החברה המבטחת, אחראית לנזק שנגרם ועליה לפצות את התובעים בסכום התביעה במלואו.
32.
הנתבעת 2 תשלם לתובעים 1 ו-2 סכום של 37,937 ₪ וכן שכ"ט בסך של 4,600 ₪.
33.
הנתבעת 2 תשלם לתובע 3 סכום של 19,967 ₪ וכן שכ"ט בסך של 3,500 ₪.
34.
נוסף על כך, הנתבעת 2 תישא באגרת בית המשפט כפי ששולמה וכן תישא בשכר העדים כפי שנפסק בעת הדיון.
35.
התשלומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.













ניתן היום,
כ"ז סיוון תשע"ט, 30 יוני 2019, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 15000-08/15 ישיר איי.די.איי.אחזקות בע"מ, חן דדוןשי מיסיאגיאן נ' ישעיה רוט, קשר רנט א קאר בע"מ, חיים לב טוב (פורסם ב-ֽ 30/06/2019)