פסקי דין על אמין בדיר | פסקי דין על יוסף קינן | פסקי דין על רות קינן |

5183-10/17 תק     01/07/2019




תק 5183-10/17 אמין בדיר נ' יוסף קינן, רות קינן








בית משפט לתביעות קטנות בכפר סבא


01 יולי 2019
ת"ק 5183-10-17 בדיר נ' קינן ואח'




בפני

כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר


תובע

אמין בדיר


נגד

נתבעים
1.יוסף קינן
2.רות קינן



פסק דין


1.
בפני
תביעה כספית בסך 10,216 ₪, שעניינה נזקים שנגרמו לרכב התובע, כנטען, על ידי הנתבעים, במגרש החניה של מלון רויאל רימונים ים המלח (להלן – "המלון"), ביום 4.6.2016 או בסמוך לכך. הנתבעים מכחישים את הטענות מכל וכל.

2.
עפ"י כתב התביעה, הנתבעים, שחנו ליד רכב התובע, גרמו לשריטות ברכב התובע ע"י פתיחה לא זהירה של דלתות רכבם. לכתב התביעה צורף תיעוד רב מתוך תיק המשטרה, שנפתח בעקבות תלונה שהגיש התובע, ושכלל את הודעותיהם של כל שלושת הצדדים במשטרה, וכן תכתובות נוספות. על פי הודעתו של התובע במשטרה מייחס הוא לנתבעים פעולה זדונית ומכוונת של שריטת רכבו מכל עבריו, ומתבסס לכאורה על סרטון שצולם ע"י מצלמות האבטחה של המלון. במכתב מיום 8.10.2016, ששלח התובע למפכ"ל המשטרה, לאחר שנודע לו על סגירת תיק החקירה, הוא מייחס לנתבעים את הפעולה האמורה מתוך רקע גזעני.

3.
בכתב ההגנה מכחישים הנתבעים מכל וכל את הטענה (אם כי בהודעותיהם במשטרה, שצורפו לכתב התביעה, היו הכחשותיהם רפות הרבה יותר – הנתבע ביקש פעם אחר פעם להיוועץ בעורך-דין, ושניהם חזרו מספר פעמים על תשובות מהן עולה כי אינם זוכרים ארוע כזה, תחת הכחשה נמרצת, כפי שהיה מצופה; מדברי הנתבע שם גם משתמע כי יתכן שהוא מודה במפורש בשריטת הרכב ע"י דלתות או מזוודות, או לפחות מודה בהיתכנות התרחשות כזו). הם מודים, כי חנו בחניון המלון, וככל הנראה ליד רכב התובע, וכי רכבם הוא הרכב שלטענת התובע ממנו יצאו האנשים המצולמים בסרטון ושרטו את רכבו, אך מכחישים את המעשה המיוחס להם.

4.
כפי שנראה, דין התביעה להידחות, מחמת שהתובע כשל בניסיונו להוכיח אותה; כפי שעוד נראה, דינה ממילא היה להידחות, בשל קשיים בהוכחת נזקיו של התובע.

5.
בדיון שהתקיים, התובע העיד, כי לאחר שראה את השריטות ופנה לקב"ט המלון, הראה לו הקב"ט את סרטון המצלמה, והוא עצמו (התובע) ראה את הנתבעים יוצאים מהרכב, ואת הנתבע שורט את רכבו בשעה שהנתבעת מנסה להסתיר אותו במעשהו. הוא סיפר, כי פנה למשטרת ערד והגיש תלונה, וכי לאחר שהמשטרה סגרה את התיק מחוסר ראיות, ערער על כך, והתיק נפתח בשנית, אולם נסגר שוב, והשוטר אמר לו לפנות לבית המשפט. הוא אישר, כי בהודעתו במשטרה נכתב כי אמר לשוטר שאנשי המלון אמרו לו שבסרטון רואים את הנתבעים מבצעים את הפעולה (ומכאן, כי לא ראה את הסרטון בעצמו), אך בפועל ראה את הסרטון.

6.
יצוין, כי במכתבו למפכ"ל טען התובע, כי שוטרים סרו עמו לקב"ט המלון, וקיבלו ממנו את הסרטון על דיסק-און-קי, אך ממזכר שערך החוקר, ושצורף לכתב התביעה (וגם הוגש לתיק ע"י המשטרה, בהמשך לדרישת בית המשפט, לאחר הדיון), עולה כי הסרטון מעולם לא הגיע לידי המשטרה (אם כי בחקירת הנתבע הטיח בו החוקר כי רואים אותו בסרטון שורט את רכב התובע, ויש להניח, נוכח סגירת התיק, כי מדובר היה בטקטיקת חקירה, ותו לא).

7.
בעדותו גם סיפר, כי השריטות היו בצד אחד של הרכב בלבד, אך לא כך כתב למפכ"ל ("מסביב לכל הרכב"), וגם חוות-דעת השמאי מתייחסת לשריטות בכל 4 הדלתות ובכנפיים.

8.
נדמה שכבר די במתואר לעיל כדי להגיע למסקנה, כי התובע לא הניח תשתית עובדתית עקבית ואחידה באשר לארוע הנטען על ידו, באופן שניתן להשתית עליה פסק-דין לזכותו: רכבו נשרט כתוצאה מפתיחת דלתות, או שמא בזדון ע"י חפץ שבידי הנתבע; רכבו נשרט מצד אחד, או שמא מכל עבריו; הוא ראה את הסרטון, או שמא רק נאמר לו מה מופיע בו; המשטרה התלוותה אליו לקבל מהקב"ט את הסרטון, אך מנגד, המשטרה טוענת כי הסרטון לא הגיע לידיה.

9.
מעבר לכך, לבד מדברתו-שלו, גם לא הובאה כל ראיה שתאפשר לבסס כי הנתבעים אכן שרטו את רכבו, אם בדלת אחת ואם מכל עבריה. הסרטון לא הוצג; קב"ט המלון לא הוזמן לעדות; אפילו אשתו ובנותיו של התובע לא הוזמנו לעדות.

10.
אמנם, בהתנהלותו הראה התובע כי ארוע מסוים אכן התרחש במלון, ואף הסב לו נזקים – שכן אדם מן היישוב אינו מכלה את עיתותיו בהגשת תלונות במשטרה ומעקב צמוד אחר טיפול המשטרה בעניינו, אלא אם יש לו הצדקה לכך (במיוחד כאשר הנזק אינו דרמטי, גם אם אינו זניח) – אולם בכך לבד אין כדי להוכיח את פרטי הארוע, או את הקשר של הנתבעים אליו.

11.
אין תוצאה אפשרית אחרת, אפוא, לבד מדחיית התביעה.

12.
למעלה מהדרוש אציין, כי גם את נזקיו לא הוכיח התובע: התובע עצמו עובד במוסך, ולאחר שהודיע למשטרה (בעדותו שם) כי הוא מעריך את הנזק בכ-2,000 ₪, הגיש חוות-דעת שמאי הקובעת כי עלות התיקון קרובה ל-7,000 ₪. השמאי בדק את הרכב רק בנובמבר 2016 (5 חודשים לאחר הארוע הנטען). התובע אישר בחקירתו, כי תיקן את הרכב במוסך בו הוא עובד. הוא לא הציג חשבוניות, והסביר כי ניכו משכרו – אך גם תלושי שכר המעידים על כך לא הוצגו.

13.
לא ניתן, אפוא, לקבוע מהו הנזק בו נשא התובע בפועל, ולא ניתן גם לבסס את הקשר בין הנזק שראה השמאי לבין הנזק שנגרם באותו ארוע (ככל שנגרם), בשל חלוף הזמן מהארוע ועד לבדיקת הרכב. משכך, אין מנוס מהמסקנה, כי אפילו היה התובע מצליח לשכנע בעצם התרחשות הארוע של שריטת רכבו על ידי הנתבעים, היה דין התביעה להידחות מחמת שהנזק עצמו לא הוכח.

14.
סיכומו של דבר, שהתביעה נדחית בזה. התובע ישא בהוצאות הנתבעים, בשים לב לטרחה שנגרמה להם בהליך זה, ולהיגררותם להתגוננות מפני תביעה המייחסת להם מעשים חמורים ופליליים, ואשר נדחתה בסופו של יום, בסך של 1,200 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום, אחרת ישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין. אציין, כי פסקתי סכום הוצאות שהוא על הצד הנמוך, בנסיבות, הן מחמת שנראה, כאמור לעיל, שגם התובע אכן ניזוק בארוע, ולא בזדון נקט בהליכים השונים נגד הנתבעים, והן מחמת שבבית המשפט לתביעות קטנות אין נוהגים לפסוק הוצאות בסכום גבוה.


המבקש להשיג על פסק הדין, זכאי לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי, תוך 15 יום.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לצדדים.



ניתן היום,
כ"ח סיוון תשע"ט, 01 יולי 2019, בהעדר הצדדים.









תק בית משפט לתביעות קטנות 5183-10/17 אמין בדיר נ' יוסף קינן, רות קינן (פורסם ב-ֽ 01/07/2019)