פסקי דין על יעל מילבסקי | פסקי דין על יעקב מילבסקי | פסקי דין על הבית ברחוב צ'לנוב | פסקי דין על אליהו גדליהו |

16058-03/17 א     02/07/2019




א 16058-03/17 יעל מילבסקי, יעקב מילבסקי נ' הבית ברחוב צ'לנוב בע"מ, אליהו גדליהו








בית משפט השלום בראשון לציון



ת"א 16058-03-17 מילבסקי ואח' נ' הבית ברחוב צ'לנוב בע"מ
ואח'


תיק חיצוני: קיים תיק עזר לשופט


לפני
כבוד השופטת
רבקה ארד


תובעים

1.יעל מילבסקי

2.יעקב מילבסקי
ע"י ב"כ עו"ד אלון בלום


נגד


נתבעים

1.הבית ברחוב צ'לנוב בע"מ

2.אליהו גדליהו

3.עדל דניאל

ע"י ב"כ עו"ד אברהם חנסב




פסק דין



תביעה כספית לפיצויים אגב הסכם למכירת דירה כאשר השאלה העיקרית שיש לדון בה היא האם התובעים זכאים לפיצוי המוסכם הקבוע בחוזה המכר בנוסף לפיצוי בגין איחור במסירה.

רקע
הנתבעת 1 היא חברה יזמית והנתבעים 2-3 הם מנהליה. ביום 27.4.2015 חתמו התובעים והנתבעת על הסכם לפיו התובעים רכשו מהנתבעת דירה בת 4 חדרים בראשון לציון תמורת 1,810,000 ₪.


בהסכם נקבע כי הנתבעת תמסור את הדירה לתובעים עד ליום 31.12.15. אין חולק כי בפועל הדירה נמסרה לתובעים רק ביום 12.1.17, באיחור של למעלה משנה.

הנתבעת שילמה לתובעים פיצוי בגין איחור במסירה בסך של 19,125 ₪ לפי חישוב של 4,250 ₪ דמי שכירות ראויים במכפלה של 1.5 ל-3 חודשים.


עיקר טענות התובעים
התובעים זכאים להשלמת הפיצוי בגין איחור במסירה למלוא תקופה האיחור. בכתב התביעה טענו התובעים כי מאחר והנתבעת שילמה פיצוי בגין איחור במסירה רק עבור 3 החודשים הראשונים, על בסיס דמי שכירות של 4,250 ₪ כפול 1.5 לחודש, עליה להשלים פיצוי עבור 5 חודשים נוספים עפ"י אותו שיעור, וכן עבור 4.5 חודשים נוספים לפי דמי שכירות של 4,250 ₪ כפול 1.25 לחודש, בהתאם להוראות חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973.


עוד טוענים התובעים כי נוכח משך האיחור במסירה ובהתאם להוראות הסכם המכר, מדובר בהפרה יסודית של ההסכם ולכן הם זכאים לפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם.

בניגוד לקבוע בהסכם, בעת מסירת הדירה לא נערך פרוטוקול מסירה, והנתבעת התנתה את מסירת החזקה בדירה בעריכת התחשבנות סופית בגין זיכויים המגיעים לתובעים. אולם, בשום שלב, הנתבע לא החתימה את התובעים על טופס שינויים, לא הציגה בפני
הם את מפרט הדירה ולא את העלויות הנדרשות בגין השינויים. לכן, התובעים טוענים כי על הנתבעת להשיב להם סך של 6,400 ₪ אותם גבתה מהם בגין שינויים.


במסגרת ההתחשבנות הסופית, הנתבעת גבתה מהתובעים הפרשי הצמדה וריבית
הקבועים בהסכם לכל התקופה, לרבות תקופת האיחור במסירה, תוך שהיא מתעלמת מהפרתה את ההסכם בנוגע למסירה. לכן, לשיטתם, על הנתבעת להשיב את הסכום שגבתה מהם בגין כך.


עוד דרשו התובעים פיצוי בגין עוגמת נפש.


התובעים טענו כי יש לחייב את הנתבעים 2-3 באופן אישי בסכום התביעה שכן לשיטתם האחרונים פעלו במזיד ובמכוון בניגוד לדיני החוזים ודיני החברות תוך שהם מנסים לעשוק את התובעים ביחס לזכויותיהם עפ"י הסכם המכר, בשים לב כי כל החלטה שהתקבלה אצל הנתבעת 1 התקבלה ע"י הנתבעים 2-3 באופן אישי.


עיקר טענות הנתבעים
הנתבעת שילמה לתובעים דמי שכירות עבור 3 חודשים לפנים משורת הדין למרות שבאותו מועד טרם חלפו 3 חודשי איחור. מכל מקום, דמי השכירות הראויים לדירה שנרכשה עומדים ע"ס 3,000 ₪ לחודש אשר על בסיסו נערך חישוב הפיצויים לדיירים אחרים בפרוייקט. הנתבעת מאשרת כי לתובעים מגיעים דמי שכירות מהנתבעת למשך 12 חודשים אותם לשיטתה יש לחשב על בסיס דמי שכירות של 3,000 ₪ לחודש (8 חודשים ראשונים לפי 3,000*1.5 – 36,000 ₪ - ועוד 4 חודשים לפי 3,000*1.25 – 13,500 ₪. סה"כ 49,500 ₪, כאשר מסכום זה יש להפחית את הסכום ששולם.

הזכות לפיצוי מוסכם הקבועה בחוזה מותנית בביטול ההסכם וזה מעולם לא בוטל. יתר על כן, עסקינן בכפל פיצוי בגין אותו ראש נזק ולכן אין התובעים זכאים לו.

אשר לעלות האביזרים, במעמד המסירה נערך פרוטוקול מסירה במשרדי הנתבעת ובמעמד זה שילמו התובעים עבור השינויים שהוזמנו. בד בבד קיבלו התובעים זיכוי מלא ומפורט מהנתבעת עבור אביזרים שלא הותקנו ולא הוזמנו אצלה.


התובעים לא זכאים להחזר הפרשי ריבית והצמדה שכן נוכח האיחור במסירה נדחו תשלומי התמורה אשר נותרו באמתחתם של התובעים.


אין מקום לפסוק לתובעים פיצוי בגין עוגמת נפש שכן הנתבעת מעולם לא התנערה מאחריותה וממילא תשלום דמי השכירות מגלם בתוכו את רכיב עוגמת הנפש.


אין לנתבעים 2-3 כל התחייבות אישית מול התובעים ויש לסלק התביעה כנגדם בהעדר יריבות.


דיון והכרעה
לאחר שהצדדים הגישו ראיותיהם, ומאחר ועיקר המחלוקת היא משפטית, הצדדים הסכימו כי לא תתקיים ישיבת ראיות וכי פסק הדין ינתן על סמך החומר בתיק וסיכומי הצדדים.

איחור במסירה
סעיף 5א לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973, קובע:
"(א)
לא העמיד המוכר את הדירה לרשות הקונה לאחר שחלפו שישים ימים מתום המועד הקבוע לכך בחוזה המכר (בסעיף זה – המועד החוזי), זכאי הקונה לפיצויים, בלא הוכחת נזק, בסכום כמפורט להלן, בעבור כל חודש או חלק ממנו מהמועד החוזי ועד להעמדת הדירה לרשותו, או לפיצויים בסכום שהוסכם עליו בחוזה המכר בשל איחור במסירת הדירה, לפי הגבוה:
(1)
סכום השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה כשהם מוכפלים ב-1.5 – בעבור התקופה שתחילתה במועד החוזי וסיומה בתום שמונה חודשים מאותו מועד;
(2)
סכום השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה כשהם מוכפלים ב-1.25 – בעבור תקופה שתחילתה תשעה חודשים לאחר המועד החוזי ואילך
".

הפסיקה מייחסת חשיבות רבה למועד המסירה של הדירה שהוא אחד מהתנאים הבסיסיים והקריטיים ביותר מבחינתו של רוכש דירה שכן כל איחור בקבלת הדירה עלול לגרור הפסדים ונזקים לרוכש הכרוכים בעלויות של דיור חלופי ועוד. מכאן גם נגזרת ההגנה המוענקת לרוכשי דירה בכל הנוגע לפיצוי בגין איחור במסירה (ראו בעניין זה רע"א 6605/15 אילנה שמש נ' ספייס בניה ויזמות בע"מ (21.2.16)).


בסעיף 10א להסכם המכר התחייבה הנתבעת לסיים את הבניה ולמסור את החזקה בדירה לתובעים לא יאוחר מיום 31.12.15.



סעיף 10.ב להסכם המכר קובע כדלקמן: "מוסכם בין הצדדים כי איחור של עד 60 ימים במועד המסירה לקונה לא יהווה הפרת הסכם זה מצד הקבלן ולא יזכה את הקונה בפיצוי כלשהו בגינו... כל איחור מעבר ל-60 הימים הנ"ל, יזכה את (הקונה) בדמי שכירות על פי הקבוע בסעיף 5א לחוק המכר (דירות)...".


כאמור, אין חולק כי הדירה נמסרה לתובעים ביום 12.1.17. דהיינו באיחור של 12 חודשים ו-11 ימים. הנתבעת שילמה בראשית הדרך לתובעים פיצוי עבור 3 חודשי שכירות ראשונים כאשר בסיס הפיצוי היה דמי שכירות של 4,250 ₪ לחודש. בכתב התביעה העמידו התובעים את תביעתם לפיצוי בגין איחור במסירה על בסיס זה.


אלא שיחד עם תצהיריהם הגישו התובעים חוו"ד שמאית לפיה דמי השכירות הראויים לדירה הם 5,500 ₪ לחודש. על בסיס זה, מבקשים התובעים בסיכומיהם כי ביהמ"ש יפסוק פיצוי בגין איחור במסירה. דין טענה זו להידחות שכן בכתב התביעה אשר הוגש, ואשר לא התבקש תיקונו, טענו התובעים כי דמי השכירות הראויים הם ע"ס 4,250 ₪ וכל טענה אחרת במצב הדברים הקיים היא בבחינת הרחבת חזית אסורה.


הנתבעים מצידם טענו בתצהיריהם ובסיכומים כי יש להעמיד את דמי השכירות הראויים ע"ס 3,000 ₪ בהתאם לתשלומים ששולמו לדיירים אחרים בבניין. גם טענה זו דינה להידחות. תשלום הנתבעת לתובעים על בסיס 4,250 ₪ לחודש מהווה הודאת בעל דין מצד הנתבעת כי זהו הסכום אשר משקף את דמי השכירות הראויים לדירה. יתר על כן, הטענה כי לדיירים אחרים בבניין שולמו סכומים על בסיס אחר אינה רלוונטית לענייננו שעה שלא ברור האם עסקינן בדירות דומות, מה גם שהטענה לא הוכחה לגופה.


לכן, הבסיס לחישוב הפיצוי בגין איחור במסירה עפ"י סעיף 5א לחוק המכר (דירות) יעמוד ע"ס 4,250 ₪ דמי שכירות לחודש. כפועל יוצא, הפיצוי עבור 8 החודשים הראשונים עומד ע"ס 51,000 ₪ (4,250 * 1.5 * 8). ל-4 החודשים ו-11 הימים שלאחר מכן ע"ס 23,135 ₪ (4,250 * 1.25 * 4 + 1885). סה"כ 74,135 ₪. מסכום זה יש להפחית את הפיצוי ששולם בסך 19,125 ₪. סה"כ יש להעמיד הפיצוי בגין איחור במסירה ע"ס 55,010 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.16 (אמצע התקופה בגינה לא שולמו פיצויים בגין איחור במסירה).


פיצוי מוסכם בגין הפרה יסודית

סעיף 10ב סיפא להסכם המכר קובע: "איחור במסירה מעבר לתקופה של ששת החודשים הנוספים הנ"ל, ועל אף הפיצוי הנ"ל, יהווה הפרה יסודית של ההסכם והקונה יהיה זכאי לתבוע כל נזק או הפסד שיגרמו לו עקב כך".
סעיף 11 לנספח השינויים להסכם מוסיף לסיפת סעיף 10ב: "מובהר בזאת כי זכותו של הקונה לפיצוי מוסכם תתגבש רק לאחר איחור של 6 חודשים נוספים במועד המסירה (מעבר לגרייס...), ובכפוף לכך שהקונה ביטל את ההסכם כדין וחתם על כל המסמכים הנדרשים במסגרת ביטול ההסכם".
בסעיף
22א להסכם, בצירוף השינויים שבנספח השינויים, נקבע:
"אם הקונה לא ישלם תשלום אחד מהתשלומים שהוא חייב בהם לפי סעיף 7 לעיל ובמועדים הנקובים בסעיף 7 לעיל, או שהקבלן יאחר במסירת החזקה מעל 6 חודשים מהמועד הקבוע בהסכם, מעבר לגרייס..., יהיה על הצד המפר לשלם לצד הנפגע פיצוי קבוע ומוסכם מראש בסך של 10% מהתמורה וכל אחד מהצדדים יהיה זכאי לבטל את ההסכם, להודיע על כך למשרד מס שבח מקרקעין ו/או מס הכנסה, לחלט או לתבוע את דמי הנזק הנ"ל מכספי תמורה ששולמו ע"י הקונה, וכן לתבוע כל נזק נוסף שנגרם לו ולמכור את הדירה לכל מי שימצא לנכון, וכל זאת בנוסף לכל סעד ותרופה אחרים המוקנים לו על פי הסכם זה ו/או על פי כל דין".

מלשונו של החוזה, על נספח השינויים, עולה כי מעבר לפיצוי הספציפי שנקבע בהסכם בגין איחור במסירה עפ"י חוק המכר (דירות), נקבע כי איחור במסירה לתקופה העולה על 6 חודשים, מעבר לתקופת הגרייס הקבועה בהסכם (60 ימים), מהווה הפרה יסודית של ההסכם המזכה את הקונים לבטל את ההסכם ולקבל את הפיצוי המוסכם בשיעור של 10% מהתמורה החוזית. סעיף 11 לנספח השינויים מורה כי תנאי לקבלת הפיצוי המוסכם במקרה של איחור במסירה העולה על 6 חודשים מעבר לתקופת הגרייס הוא ביטול ההסכם. בראי קביעה זו יש גם לקרוא את הוראות סעיף 22 להסכם לפיו במקרה של איחור במסירה בתקופה העולה על 6 חודשים ו-60 ימים, יהיה הקונה זכאי לפיצוי המוסכם ולבטל את ההסכם. דהיינו, לצד ההוראה ההסכמית המאמצת את ההסדר הקבוע בסעיף 5א לחוק המכר (דירות) בדבר פיצוי בגין איחור במסירה, קובע ההסכם כי איחור במסירה העולה על 8 חודשים יהווה הפרה יסודית של ההסכם המזכה את הקונים בביטול ההסכם ובפיצוי המוסכם.

לכן, טענת התובעים לפיה זכאים הם לפיצוי המוסכם במקרה של איחור העולה על 8 חודשים אף ללא שביטלו את ההסכם אינה עולה בקנה אחד עם אומד דעת הצדדים כפי שמשתמעת מלשון החוזה כפי שמורנו סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.


מעבר לכך, ואף אם היה מקום לקבוע כי לשון החוזה אינה מחייבת לבטל את החוזה כתנאי לקבלת הפיצוי המוסכם, עדיין לא היו התובעים זכאים לקבלת הפיצוי המוסכם יחד עם הפיצוי בגין איחור במסירה וזאת נוכח הוראת סעיף 15(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, הקובע:
"
הסכם על פיצויים מוסכמים אין בו כשלעצמו כדי לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 או לגרוע מכל תרופה אחרת בשל הפרת החוזה
".
עפ"י סעיף 15(ב) לחוק התרופות, לנפגע מהפרת חוזה הזכות לבחור בין הפיצוי המוסכם ובין הפיצוי בעד הנזק שנגרם. השאלה היא האם הנפגע רשאי לתבוע את הפיצויים המוסכמים במצטבר לפיצויים האחרים ולא במקומם.

בפסיקה התגבש הכלל לפיו אין הנפגע זכאי לפיצויים מוסכמים בנוסף לפיצויים נוספים, אלא אם כן מדובר בפיצוי בגין ראשי נזק שונים. דהיינו, כאשר מדובר בפיצויים מוסכמים בגין אותו ראש נזק של הפיצויים האחרים, הנפגע לא זכאי לצרף את שני סוגי הפיצויים (ע"א 628/87 חורי נ' חברת החשמל בע"מ, פ"ד מו(1) 115, ע"א 879/92 מקור הנפקות וזכויות בע"מ נ' רוסמן, פ"ד נ(1) 774, עא 4773/16 דלתון עבודות אלומיניום בע"מ נ' אלמוג (כ.ד.א.י) בע"מ (24.4.18)).

עוד נקבע כי הכלל האוסר על קבלת פיצויים מוסכמים ופיצויים בגין אותו ראש נזק אינו בר התנאה. נקבע כי כפל תרופה מעניק לנפגע הגנה העולה על ההגנה המלאה על האינטרס המוגן שלו, בניגוד לגבולות שיטת המשפט ולכן לא ניתן בחוזה להתנות על הכלל האוסר כפל פיצוי בגין אותו ראש נזק (ראו תא (מחוזי-ת"א) 9555-08-12 מנסור חנסב נ' י.ד. לוי אלברט (2000) חברה לבנין (1997) בע"מ (10.5.15), תא"ק (מחוזי-מרכז) 5040-98-07 אגבבה חוה נ' ש.כ. אופקים השקעות בע"מ, (16.5.12), תאק (שלום-נצרת) 62015-12-14 טדלה צגאו נ' סונה רבייב (12.1.17)).

לכך יש להוסיף את הכלל לפיו לא ניתן לתבוע הן פיצוי מוסכם כללי והן פיצוי מוסכם ספציפי בגין אותו ראש נזק (ע"א 433/79 גלסמן נ' פורטונה, פ"ד לה(2) 161, רע"א 718/98 יסמין חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' ע' אהרונוב קבלנות בנין (1998) בע"מ (20.4.98), ע"א (מחוזי-חיפה) 734/08 אבירד אחזקות 1998 בע"מ נ' טאבור אפרת (11.5.09)).

בענייננו וכאמור, לכתחילה אין התובעים זכאים לפיצוי המוסכם נוכח הוראות ההסכם. יתר על כן, ולאור הוראות סעיף 15(ב) לחוק התרופות אין התובעים רשאים לצרף את הפיצוי בגין האיחור במסירה לפיצוי המוסכם שכן עניינם אותו ראש נזק. לכן, אין התובעים זכאים לפיצוי המוסכם בנוסף לפיצוי בגין האיחור במסירה.

שינויים
סעיף 2(א) לחוק המכר (דירות) מחייב את המוכר לצרף לחוזה את מפרט הדירה. סעיף 3(א1) לחוק המכר (דירות) קובע ש"המפרט יכלול מחירון של פריטים שלגביהם קבע השר שיש לציין מחיר לעניין ויתור עליהם, שינוי מיקומם או הוספתם (להלן – פריטים מתומחרים)". בענייננו, עולה מטענות התובעים כי לא קיבלו מפרט כאמור (ראו סעיפים 22-23 לתצהיר) וטענה זו לא נסתרה ע"י הנתבעים. לכן לא ניתן לבחון את נכונות סכומי הזיכויים והחיובים בגין השינויים, והדבר עומד לנתבעת לרועץ. לא זו אף זו, התובעים הציגו מסמכים של דיירים אחרים בדירה מהם עולה חוסר אחידות בסכומי הזיכוי והחיוב בגין שינויים (נספח 5 לתצהיר התובעים).

בסעיף 18א להסכם המכר נקבע כי "כל שינוי ו/או תוספת אשר יקבע ע"י הצדדים יסוכמו בכתב בלבד, שאם לא כן לא יהיו בעלי תוקף מחייב", הוראה המתיישבת עם הוראת סעיף 2(ב) לחוק המכר (דירות) לפיו "כל תיקון במפרט טעון חתימת שני הצדדים". אלא שמסמך בכתב מזמן אמת אודות השינויים אין בנמצא. העובדה כי אין בידי הנתבעת להציג מסמך שינויים מזמן אמת, אלא את פרוטוקול המסירה שנערך במעמד המסירה ובו נכללה התייחסות לשינויים (נספח ד' לתצהיר הנתבעים) מחזקת את גרסת התובעים כי המסירה הותנתה בחתימה על טופס זה, בניגוד לדין.

לכן, אני מחייבת את הנתבעת להשיב לתובעים את הסך של 6,400 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.1.17.

הפרשי הצמדה וריבית
בסעיף 7 להסכם המכר נקבעו שיעורי התשלומים ומועדם: מליון ₪ ישולמו במעמד החתימה על ההסכם, 700,000 ₪ ישולמו עד ליום 1.10.15 והיתרה בסך 110,000 ₪ במעמד מסירת החזקה. עוד נקבע כי התשלומים יהיו צמודים למדד תשומות הבניה של חודש מרץ 2015. בפרוטוקול המסירה נרשם "הצמדה למדד תשלום 100,000 ₪ (או 110,000 ₪ שכן הכתב אינו ברור) נכון למדד 12/16 סך 4,2,77 ₪".


עולה מהאמור כי הסכום נגבה בהתאם להוראות הסכם המכר. מלבד טענה כללית כי אין זה הוגן שהנתבעת תגבה הפרשי הצמדה נוכח האיחור במסירה, התובעים לא תמכו הטענה בדבר. והרי בגין איחור במסירה נקבע בהסכם פיצוי וזה אכן נפסק לתובעים כמפורט לעיל. ככל והצדדים היו מבקשים לקבוע כי במקרה של איחור במסירה (אירוע אותו צפו מבעוד מועד) ומעבר לפיצוי אותו תשלם הנתבעת בגין איחור במסירה, הנתבעת גם לא תהא זכאית להפרשי ההצמדה, היה עליהם לקבוע הוראה כאמור בחוזה. משלא נקבעה הוראה כזו בהסכם ובשים לב כי הכספים היו בידי התובעים במשך התקופה המדוברת, לא מצאתי לפסוק פיצוי בעניין זה.

עוגמת נפש
בשים לב כי נפסק לתובעים פיצוי בגין האיחור במסירה, הוא ראש הנזק העיקרי הנתבע בהליך זה, לא מצאתי כי התקיימו נסיבות המצדיקות לפסוק לתובעים פיצוי נפרד בגין עוגמת נפש.

הרמת מסך
על מנת שביהמ"ש יקבל תביעה על בסיס דוקטרינת הרמת מסך, על התובע להניח תשתית עובדתית ראויה ומקיפה בכתב התביעה. דהיינו, על התובע לפרט בכתב התביעה את מערך העובדות המצדיק יישומה של הדוקטרינה (ע"א 8845/12 זאב רום נ' גד זאבי (25.11.14)).

בענייננו, התובעים טענו בכתב התביעה טענות כלליות מאוד בנוגע להרמת מסך ובתצהיר העדות הראשית מטעמם לא טענו דבר בעניין זה ולא פרטו עובדות כלשהן אשר יש בהן כדי להצדיק הפעלת הדוקטרינה של הרמת מסך. לא די לטעון כי הנתבעת, היא החברה, פעלה באמצעות מנהליה, הנתבעים 2-3, שהרי זהו טיבו של תאגיד הפועל באמצעות אורגניו.



לאור האמור, לא הונח כל בסיס לבצע הרמת מסך והתביעה כנגד נתבעים 2-3 דינה להידחות.


סוף דבר
התביעה כנגד נתבעים 2-3 נדחית.


הנתבעת 1 תשלם לתובעים סך של 55,010 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.16 בגין איחור במסירה וסך

של 6,400 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.1.17. לסכומים אלה יתווספו הוצאות התובעים בגין ההליך (אגרה) ושכ"ט עו"ד בסך 9,000 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מיום קבלת פסה"ד שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום,
כ"ט סיוון תשע"ט, 02 יולי 2019, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 16058-03/17 יעל מילבסקי, יעקב מילבסקי נ' הבית ברחוב צ'לנוב בע"מ, אליהו גדליהו (פורסם ב-ֽ 02/07/2019)