פסקי דין על מזל לוי | פסקי דין על חיים לוי | פסקי דין על וועדה מקומית לתכנון ובנייה נגב מערבי | פסקי דין על מועצה אזורית מרחבים | פסקי דין על אגודה שיתופית מושב פדויים |

31613-06/18 עתמ     03/07/2019




עתמ 31613-06/18 מזל לוי, חיים לוי נ' וועדה מקומית לתכנון ובנייה נגב מערבי, מועצה אזורית מרחבים, אגודה שיתופית מושב פדויים








בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע



עת"מ 31613-06-18 לוי ואח' נ' לתכנון ובנייה נגב מערבי ואח'




בפני

כבוד השופטת
גאולה לוין

העותרים
1.מזל לוי

2.חיים לוי
ע"י ב"כ עוה"ד אלישע כהן


נגד

המשיבים
1.וועדה מקומית לתכנון ובנייה נגב מערבי
ע"י ב"כ עוה"ד יאיר איתן
2.מועצה אזורית מרחבים
ע"י ב"כ עוה"ד אייל גזית

3.אגודה שיתופית מושב פדויים
ע"י ב"כ עוה"ד משה אבקסיס




פסק דין



לפניי עתירה מנהלית בקשר לעבודות להקמת מעגל תנועה וסלילת קטע דרך לחיבור מושב פדויים עם כביש 241. קטע הדרך יעבור בין חלקות 44 ו-45 במושב פדויים, חלקותיהם של העותרים.
בעתירה מבוקש להימנע מביצוע פעולות הפקעה במקרקעי העותרים, ולהורות על ביטולה של התכנית המסדירה את הדרך ומעגל התנועה.

רקע

1.
העותרים הם בעלי נחלות במושב פדויים, המשתייך למועצה האזורית מרחבים. עותרת 1 (להלן: "העותרת") מחזיקה בנחלה מס' 45; עותר 2 (להלן: "העותר") מחזיק בנחלה מס' 44. שתי הנחלות נמצאות בקצה גבול תחום משבצת מושב פדויים, בסמיכות לכביש 241 שעובר מדרום למושב.

2.
המשיבה 2, המועצה האזורית מרחבים (להלן: "המועצה האזורית") פועלת לביצוע עבודות פיתוח לסלילת חיבור בין כביש פנימי במושב פדויים לבין הכביש הבין-עירוני 241. חיבור הכביש מתוכנן בסמוך לנחלות 44 ו-45.

3.
החיבור אל כביש 241, לרבות מעגל התנועה והחיבור לכביש הפנימי במושב, מתבצע בהתאם לתכנית מפורטת מס' 7/מק/2041 (להלן: "התכנית"). התכנית פורסמה למתן תוקף ברשומות בתאריך 8.1.2004. על פי המבוא ודברי ההסבר לתכנית, הכניסה החוקית היחידה למושב פדויים היא דרך 2414. ישנו חיבור בלתי חוקי לדרך 241, בו נוהגים תושבי פדויים להשתמש, דבר שעלול לסכן חיי אדם, כיוון שאין שדה ראייה מתאים. החיבור הישיר נועד לתת מענה תחבורתי ובטיחותי הולם, והוא כולל הקמת מעגל תנועה על כביש 241 וסלילת קטע המחבר בין מעגל התנועה לכביש הפנימי במושב.

4.
אין חולק כי התכנית לא מומשה במשך שנים ארוכות, מאז קיבלה תוקף בשנת 2004, ובפועל נמשך השימוש בכביש מאולתר, לא חוקי, מהמושב אל כביש 241.
לאחר החלטת הממשלה מספר 2025 מיום 23.4.2014 על הקצאת משאבים לפיתוח הגישה ביישובי הדרום, ולאחר קבלת אישור תקצוב ממשרד התחבורה בסוף שנת 2016, החלו המשיבים, בשיתוף פעולה עם נתיבי ישראל החברה לאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (להלן: "נת"י), לקדם את מימוש התכנית הלכה למעשה.

5.
בעתירה נטען כי ביום 8.2.2017 וביום 7.3.2017 פנו נציגי המשיבה 3, האגודה השיתופית מושב פדויים (להלן: "האגודה") לעותר בדרישה להעתקת עצים הנמצאים בחזית נחלה 44, בטענה כי העצים נמצאים בשטח המושב, בתחום המיועד לביצוע העבודות. העותר פנה לגורמים שונים לברר על תכנית או פרויקט בשטח וביום 15.1.2018 נמסר לו ממשיבה 1, הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נגב מערבי (להלן: "הוועדה המקומית") כי מתוכננת כיכר תנועה בכביש 241. על פי הנטען בעתירה, ביום 7.2.2018 נתלה על עצי הזית רישיון לכריתת עצים מטעם פקיד היערות. בנו של העותר פנה למשטרת ישראל ובעקבות הפניה התברר לעותרים כי המשיבים הציגו בפני
משטרת ישראל את התכנית ובהסתמך עליה פעלו להוצאת היתר הכריתה ובדעתם להסתמך עליה כדי להיכנס לנחלה של העותר ולבצע את הכריתה.

6.
ביום 3.5.2018 שלחה הוועדה המקומית הודעה לרשות מקרקעי ישראל לפי סעיף 190(ב) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה- 1965 (להלן בהתאמה: "ההודעה", "חוק התכנון והבנייה"). בהודעה נכתב כי בהתאם להוראות התכנית ובהתאם לסעיף 188 – 189 לחוק התכנון והבניה ועל מנת לאפשר ולקדם את ביצוען של עבודות הפיתוח, פועלת הוועדה המקומית להפקעת המקרקעין, שהם מקרקעין המיועדים לצרכי הציבור (כולם בתחום ייעוד "דרך"). הפנייה לרשות מקרקעי ישראל נעשתה אליה כבעלת הזכויות במקרקעין והודע לה על הכוונה להיכנס למקרקעין שבנדון.

בהודעה צוין כי עבודות הפיתוח הן בסמוך לקצה גבול נחלות 44 ו-45, אך לא נכנסות אל גבול הנחלות ומבוצעות כולן בתחום ה"דרך", תחום בו אין לבעלי הנחלות זכות קניינית. כן צוין כי בעלי הנחלות 44 ו- 45 מחזיקים לכאורה במקרקעין. בשל כך, למען הסדר הטוב והשקיפות ולאור הליך משפטי קודם שהתנהל עימם, מסרה הוועדה המקומית את ההודעה גם לבעלי הנחלות.

להודעה צורפו מפת מדידה, תכנון מפורט לעבודות הפיתוח בכל הנוגע למעגל התנועה ותצ"א של האזור המתוכנן לביצוע העבודות למעגל התנועה.


יצוין כי ביום 28.6.2018 (לאחר הגשת העתירה) נתנה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה את הסכמתה להליך ההפקעה לביצוע עבודות הפיתוח.

7.
ביום 13.6.2018 הגישו העותרים את העתירה המנהלית שבכותרת, המופנית נגד ההודעה.
בד בבד הוגשה בקשה למתן צו ביניים שיורה למשיבים להימנע מלתפוס חזקה במקרקעי המבקשים לצורך סלילת כביש ומעגל תנועה המחבר את מושב פדויים לכביש 241.


בהחלטתי מיום 25.7.2018 נדחתה בקשת העותרים למתן צו ביניים. בין היתר, נדחתה הבקשה בשל סיכויי העתירה ובשל האינטרס הציבורי המובהק להסדרת הכביש בצורה חוקית ובטוחה, ובמיוחד נוכח העובדה שעל פי המצב היום, קיימת יציאה לכביש 241, יציאה שאינה מוסדרת ואינה בטיחותית.


על ההחלטה לדחות את הבקשה לצו ביניים לא הוגשה בקשת רשות ערעור. הלכה למעשה, לאחר דחיית הבקשה לצו ביניים הוחל בביצוע העבודות.

טענות העותרים

8.
בפי העותרים טענות ביחס לתכנית משנת 2004.
לטענת העותרים, יש לבטל את התכנית נוכח אישורה בניגוד לדין, ויש להורות למשיבים שלא לבצע שום פעולה במקרקעי העותרים.

על פי הנטען, אישור התכנית נעשה בהתאם לסעיף 62א(א)(3) לחוק התכנון והבניה. סעיף זה נועד להגדלת שטחי ציבור לפי רשימה סגורה, כאשר האפשרות להרחיב או להאריך דרך אינה כלולה ברשימה זו. בנוסף, טוענים העותרים כי על פי סעיף 61א(א)(ג) לחוק התכנון והבנייה, בהתאם למצב המשפטי שהיה קיים דאז, היה על המשיבות להודיע הודעה אישית לעותרים על הגדלת השטח.
העותרים מוספים כי אמנם סעיף 62א(א)(2) לחוק התכנון והבנייה מסמיך ועדה מקומית לעניין דרך, אך רק לגבי דרכים שאינן מתחברות לדרכים ארציות ואילו כביש 241 הוא כביש ארצי לפי תמ"א 3. הוועדה המקומית אישרה "תכנית דרך" לכביש ארצי, בניגוד לסמכותה על פי דין, ולכן התכנית בטלה מעיקרה.
טענה נוספת היא שהתכנית אושרה בשעתו ללא שניתן אישור נת"י להתחברות, בניגוד לתנאים שנקבעו בהחלטה על הפקדת התכנית.
עוד נטען כי ע"פ הנחיות משרד הפנים – מנהל התכנון, דרך ארצית צריכה להיות ברוחב 40 מטר בלבד. בתכנית רוחב הדרך נקבע ל- 80 מטר. התכנית, דה פקטו, שינתה יעוד המקרקעין לכביש. נטען כי לו הייתה הוועדה המקומית פועלת בהתאם להנחיות, לא היה צורך להיכנס לשטח המקרקעין המוחזק בידי העותרים.

9.
העותרים מסתמכים על חוות דעת המודד מטעמם (שהותרה לצירוף על פי החלטתי מיום 13.11.2018). לפי חוות הדעת, במפת חלוקה של הסוכנות היהודית משנת 1952, נחלות 44 ו-45 צמודות האחת לשנייה ואין ביניהן דרך אל כביש 241, ומכאן שעבודות הדרך מהכביש הפנימי אל מעגל התנועה
מבוצעות בשטח הנחלות עצמן.

עוד קבע המודד כי לפי הוראות התכנית, רוחב הדרך הבין-עירונית הוא 80 מטרים ולא 50 מטרים כמופיע במפת סקר המשבצות של מינהל מקרקעי ישראל אשר נערך בשנות ה- 70. על פי המודד, כתוצאה מכך קיימת רצועה ברוחב של 15 מטרים, אשר אינה
כלולה בשטחי המשקים, אך כלולה במסגרת שטחי משבצת המושב.

על פי חוות דעת המודד, התכנית מגדילה את מתחם הסובה שבקצה הכביש הפנימי, כפי שמופיעה במפת הסוכנות, מרוחב של 40 מטרים לרוחב של 50 מטרים. ההגדלה נעשית על חשבון החלק הצפוני של הנחלות וגוזלת משטחן. בנוסף, התכנית מחברת בין הסובה לבין הדרך הראשית ומשנה את יעוד השטח משטח משק לדרך ומפרידה בין המשקים. מדובר בשינוי יעוד לדרך משטחי המשקים ברוחב של 20 מטרים ובאורך של 25 מטרים. ביחד עם הרחבת הסובה בתכנית, נגזלים 626 מ"ר משק 44 ו-547 מ"ר ממשק 45.

10.
בנוסף טוענים העותרים כי התכנית לא הובאה לידיעתם בעת הגשתה ולא התאפשר להם להגיש השגות נגדה, על אף שהיא פוגעת בהם באופן קיצוני.
העותרים מציינים כי אחד המבנים בנחלה 44 נבנה בשנת 2005, לאחר שקיבל היתר בנייה מהוועדה המקומית, וחלקו הדרומי נמצא בתחום הכרזת הדרך המתוכננת (לפי רוחב 80 מטר). לשיטת העותרים, הוועדה המקומית לא בדקה את התכנית והוראותיה, שכן אם הייתה עושה כן לא היה ניתן לאשר את בניית הבית. אישור הבנייה, הביא, כך נטען, להטעיית העותרים, אשר לא היו יכולים לדעת על קיומה של התכנית.

11.
לשיטת העותרים, התכנית אינה בת תוקף מכיוון שלא יצאה אל הפועל בשלוש שנים שלאחר אישורה, כפי שמורה התכנית.


לבסוף נטען כי בניגוד להוראת סעיף 89א(א) לחוק התכנון והבניה, המורה על מתן הודעה על הפקדת תכנית על גבי שלט במקום בולט בתחום התכנית, לא הוצג שלט כאמור.
בשל כך, טוענים העותרים, הם לא היו יכולים להגיש התנגדות לתכנית, נוכח אי ידיעתם הברורה של שינוי התב"ע המבוצע. בשל חומרת הפגיעה של התכנית בזכויותיהם, היה על המשיבות לעשות כל שבידיהן כדי להביא את דבר התכנית לידיעתם.

לטענת העותרים, הם גילו את דבר התכנית עת ניגשו נציגי המועצה להעתיק עצים מאדמותיהם. לכן, לשיטתם, לא ניתן להעלות טענות כנגדם בדבר שיהוי והתיישנות. בנוסף סבורים העותרים כי המשיבות מנועות מהעלאת טענות בדבר שיהוי, מאחר שהן עצמן לא פעלו לביצוע התכנית במשך 14 שנים.

טענות הוועדה המקומית

12.
הוועדה המקומית סבורה כי דין העתירה להידחות מחמת אי מיצוי הליכים ומחמת "מעשה עשוי", שכן אין להעלות כיום לראשונה, לאחר 14 שנים מאישור התכנית ופרסומה ברשומות, טענות נגד התכנית. לשיטת הוועדה המקומית, גם אם הדיון בעתירה לא הפך תיאורטי בחלוף זמן ממושך מאישור התכנית, הוא בוודאי הפך תיאורטי עם ההחלטה הדוחה את הבקשה לצו ביניים.


נטען כי העותרים לא נקטו בהליכים הקבועים בדין כדי להשמיע טיעוניהם נגד התכנית והעתירה מהווה הלכה למעשה עקיפה של ההליך התכנוני המוסדר בדין. הוועדה המקומית מדגישה כי מעמדה הנורמטיבי של תכנית המתאר, לאחר הפרסום ברשומות, הוא כשל חיקוק ונאחזת בה החזקה כי נעשתה כראוי.

13.
לגוף העתירה נטען כי בוצעו פרסומים על פי דין. הוועדה המקומית מפנה למכתב מטעם מושב פדויים מיום 13.5.2003 בו מצהירה האגודה השיתופית כי נתלו מודעות בדבר התכנית בלוחות המודעות במועצה האזורית מרחבים ובמושב עצמו - במרפאה, במזכירות ובשני בתי הכנסת. הוועדה המקומית גם צירפה לתגובתה פרסומי עיתונות בדבר אישור התכנית. לגבי אישור מע"צ, מפנה הוועדה המקומית למכתב מיום 21.1.2004, ממנו עולה כי מע"צ הייתה מעורבת בתכנית ואף אישרה אותה. היא מוסיפה כי עבודות הפיתוח מפוקחות ומאושרות היום על ידי נת"י.


לגבי ההוראה כי התכנית תבוצע תוך 3 שנים, טוענת הוועדה המקומית כי מדובר בזמן משוער, והתכנית אינה חדלה מלהתקיים בתום 3 שנים.

14.
ביחס לטענות על פגמים בתכנית עצמה וחוסר סמכות הוועדה המקומית, נטען כי בזמנו עברה התכנית בחינה ע"י הוועדה המחוזית, בהתאם לסעיף 109 לחוק התכנון והבניה, ונקבע כי אינה טעונה אישור. מכאן הטענה כי התכנית עברה את כל ההליך הנדרש על פי דין בוועדה המקומית וחזקה שנערכה ואושרה כראוי. הועדה המקומית מוסיפה כי גם אם יימצא ממש בטיעון כלשהו, ראוי להפעיל בנסיבות העניין את דוקטרינת הבטלות היחסית.

טענות המועצה האזורית מרחבים

15.
המועצה האזורית מרחבים עומדת על החשיבות העליונה בהסדרת הכניסה והיציאה למושב פדויים, ובמיתון התנועה על כביש 241, תוך הקמת מעגל תנועה. נמסר כי כל עבודות הפיתוח הן בתחום ייעוד הדרך בלבד, מבלי לחדור לנחלות העותרים.

לשיטת המועצה האיזורית, עבודות הפיתוח הן כיום בבחינת "מעשה עשוי" בשל עבודות מתקדמות שביצע הקבלן איתו התקשרה המועצה לביצוע התכנית; הליכים להסדרת החשמל במקום מול חברת החשמל; ומגעים להסדרת הביטוחים והאגרות להקמת מעגל תנועה מול חברת נתיבי ישראל.

16.
לעצם הטענות נגד חוקיות התכנית, טוענת המועצה האזורית כי התכנית התקבלה בהתאם להוראות סעיף 62א(א)(3) לחוק לחוק התכנון והבניה, וחלות עליה הוראות החוק טרם תיקון מס' 101. סעיף 62א(א)(3) לחוק, ערב תיקון 101, קבע במפורש כי תכנית מפורטת הקובעת הוראות לעניין הגדלת שטחים לצורכי ציבור בנושא דרכים היא בסמכות הוועדה המקומית לתכנון ובניה.


נטען כי הוועדה המקומית פעלה כדין כאשר שינתה, על פי התכנית המפורטת התקפה, את הייעוד של המקרקעין מייעוד חקלאי לייעוד של דרך, תוך שהיא פועלת לתפיסתם ולהפקעתם, בהתאם להוראות סעיף 190(ב) לחוק, בכפוף לקבלת הסכמה של הוועדה המחוזית. המועצה האזורית מוסיפה כי התכנית התקפה קובעת שקיים תחום דרך בין שני המשקים, ובפועל, בשטח, הדרך הייתה קיימת עוד לפני שהתכנית התפרסמה. לפיכך, טוענת המועצה האזורית, אין שינוי של המצב הקיים אלא הסדרה תכנונית של דרך קיימת. מאותה הסיבה טוענת המועצה כי אין פגיעה באיכות חייהם של העותרים כתוצאה מהתוכנית ומימושה.


נטען כי תוואי כביש 241 (הנספח לתכנית) מופיע בתשריט שבתכנית הן ב"מצב קיים" והן ב"מצב מוצע" כרוחב של 80 מטר, וכך גם מורה סעיף 4 לתמ"א 3, ולכן זה הרוחב הסטטוטורי של הדרך.

17.
המועצה האזורית מפנה לכך שהעותרים אינם מציינים כי העבודות מבוצעות בתחום הנחלות, אלא בתחום "המקרקעין", שכן המבקשים מודעים לכך שהם פלשו אל מחוץ לגבול הנחלות. נטען כי העותרת בנתה את ביתה מחוץ לגבול הנחלה (נחלה 45) כולל גדר וחומת אבן. ביתו של העותר נמצא בחלקו מחוץ לגבול נחלתו (נחלה 44), כולל גדר היקפית ועצי זית הנטועים בצמוד מעבר לגדר. נמסר כי עבודות הפיתוח אינן פוגעות בבתים.

המועצה האזורית טוענת כי העותרים לא מיצו את ההליכים העומדים לרשותם טרם הגשת העתירה, ובין היתר לא הגישו התנגדות להוראות התכנית; לא הגישו ערר לוועדת הערר; ולא יזמו בקשה לביטול התכנית כבעלי עניין.

18.
בנוגע לטענות שעלו בהמשך לחוות דעת המומחה מטעם העותרים על "מתחם הסובה", טוענת המועצה האזורית כי מדובר בהרחבת חזית ולא היה להן כל אזכור בעתירה. לגופו של עניין, טוענת המועצה האזורית כי העותרים לא מחזיקים כלל במתחם "הסובה". לשיטת המועצה האיזורית, המומחה הסתמך בחוות דעתו על מפה של הסוכנות היהודית שאין לה כל מעמד סטטוטורי.

טענות האגודה השיתופית פדויים

19.
משיבה 3, האגודה השיתופית פדויים, מבקשת לדחות את העתירה מנימוקים דומים לנימוקי המשיבות 1 ו-2. לגבי עצי הזית טוענת האגודה כי אלה נטעו על ידי האגודה ועל חשבונה בשדרה לאורך הכבישים בכל המושב והם נמצאים בתחום "הכרזת הדרך". לגבי נחלה 45 מציינת האגודה כי היא הקימה את החומה בשנת 2010 מאחר שרצתה להרחיב את הכבישים הפנימיים לצורך מעבר רכבים. בעצה משותפת עם העותרת הוחלט כי תוקם חומה בעומק 2 מטר בשטח שהיה מלכתחילה שטח האגודה, אשר המבקשת נהנתה ממנו עד אותו מועד.

מהלך הדיון

20.
בירור העתירה ארך זמן ממושך. התקיימו ארבעה דיונים שכללו חקירות של המודד מטעם העותרים - מר משה שטרית, מהנדס המועצה האזורית - מר קאיד אבו גאנם ויו"ר מושב פדויים - מר סעדיה עומסי. תוך כדי בירור העתירה הועלו בקשות שונות של הצדדים, להביא מידע חדש בפני
בית המשפט (מידע שהיה צריך להיכלל בכתבי הטענות הראשיים). בין היתר הוגשה בקשה להגשת חוות דעת מודד מטעם העותרים, בקשה להגשת מסמכים נוספים מטעם משיבה 3 ובקשה של העותרים לביקור במקום.

ביום 12.2.2019 ערכתי ביקור במושב פדויים, במתחם שבין הנחלות 44 ו-45, בתחום הדרך ובהתחברות לכביש 241 ולכיכר שצפויה להיבנות שם. בביקור ניתן היה להתרשם מהעבודות המתבצעות בשטח, מכביש האספלט שעבר בין הנחלות עוד טרם ביצוע העבודות, והקרבה בין תחום העבודות אל בתיהם של העותרים.

21.
בהחלטתי מיום 7.3.2019 התרתי לאגודה לצרף ראייה - מכתב מיום 31.5.2007 מאת האגודה אל העותרים בדבר הסדרת הכניסה למושב פדויים, וכן מכתב תגובה מיום 12.6.2007 מאת ב"כ העותר דאז, המופנה לאגודה.

22.
לשיטת העותרים, הראיות החדשות מעידות על כך שהעותרים לא ידעו על התכנית משנת 2004, ובמכתבים שצורפו מדובר על פתרון תנועה אחר, לרימזור הצומת ולא לתכנית נשוא העתירה. העותרים מוסיפים כי בפרוטוקול של אסיפה כללית של מושב פדויים מיום 16.4.2007 (אותו ביקשו לצרף) צוין מפורשות כי התכנית (לביצוע כניסה מרומזרת למושב) מותנית בהסכמת העותרים, אחרת, כך נרשם, תיסגר הכניסה לישוב.


בנוסף טוענים העותרים כי האגודה לא נקטה הליכים משך 11 שנים, והעותרים יכלו להניח כי לאור חוסר המעש מצד המשיבות, לאחר שהתנגדו העותרים לתכנית, לא יסללו את הכביש ללא הסכמתם.

23.
המועצה האזורית סבורה מנגד כי הראיות החדשות מחזקות את הטענה כי העותרים ידעו על התכנית לכל המאוחר בשנת 2007, ולכן העתירה הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות ובשיהוי קיצוני. המועצה האזורית טוענת כי הסתרת הפרוטוקול של האסיפה הכללית עד לשלב זה מהווה התנהלות חסרת תום-לב מצד העותרים.


המועצה האזורית מציינת כי יש לעשות הבחנה בין תכנית הביצוע, שהיא תכנית בינוי הנעשית על פי ההנחיות בתכנית המפורטת, שאושרה על ידי מע"צ באותה העת, לבין התכנית המפורטת עצמה, שהיא תכנית סטטוטורית לחיבור ישיר של מושב פדויים עם כביש 241. המועצה האזורית טוענת כי תכנית הביצוע שנבחרה אז לביצוע רמזור (אם בכלל), אינה רלוונטית היום, ומה שאושר היום היא התכנית לבניית מעגל התנועה.

לטענת המועצה האזורית, לא הוכח כי מע"צ היא שדרשה את הסכמת העותרים, כפי שנכתב בהתכתבות הפנימית של האגודה עם העותרים. לשיטת המועצה האזורית, לאור החלטת הממשלה מיום 23.9.2014, המחייבת הסדרה של גישה ממושב פדויים לכביש 241, אין להסכמת העותרים כל נפקות.

דיון והכרעה

24.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ונתתי דעתי למלוא המסמכים שצירפו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. אביא להלן את הטעמים העומדים בבסיס ההחלטה.

שיהוי

25.
על פי תקנה 3 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, עתירה מנהלית תוגש בלא שיהוי, לפי נסיבות העניין, ולא יאוחר מ-45 ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם.
נקבע בפסיקה כי הרציונאל שעומד ביסוד תקנה 3, הוא שיהוי ולא התיישנות (ר' למשל עע"מ 2273/03 אי התכלת שותפות כללית נ' החברה להגנת הטבע (7.12.2006) פסקה 84 לפסק דינה של כב' השופטת א. פרוקצ'יה).


עילת השיהוי מצריכה בחינה של שלושה אינטרסים: האינטרס של העותר, האינטרס של הרשות המנהלית וצדדים שלישיים והאינטרס של טובת הכלל בשמירה על שלטון החוק. בבחינת האינטרס של העותר, יש לבחון האם, באופן סובייקטיבי, התנהגותו של העותר הקימה ויתור (גם אם משתמע) על זכותו לפנות לערכאות. בבחינת האינטרס של הרשות המנהלית וצדדים שלישיים, יש לבחון באופן אובייקטיבי את מידת השינוי שחל בשטח והיקף הפגיעה באינטרסים של הנוגעים בדבר (עע"מ 2339/12 יונתן שוחט נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה כפר סבא (19.8.2013), פסקה 33 לפסק דינו של כב' השופט א. שהם והאסמכתאות שם).

26.
העותרים הגישו את עתירתם ביום 13.6.2018. מבחינה פורמלית, העתירה מופנית נגד הודעת הוועדה המקומית לתכנון ובניה מיום 3.5.2018 לרמ"י– הודעה על ביצוע הפקעה לפי סעיף 190(ב) לחוק התכנון והבנייה. הסעד הראשון שמבוקש בה הוא להימנע מביצוע פעולת הפקעה במקרקעי העותרים בהתאם להודעה מיום 3.5.2018.

אך למעשה העתירה אינה תוקפת את ההודעה, ואין בה טענות נגד ההודעה כשלעצמה ונגד דרך הפעולה של פנייה לרמ"י מכוח סעיף 190(ב) לחוק.
העתירה מופנית, מהותית, נגד התכנית משנת 2004. ואמנם, הסעד השני המבוקש בה הוא להורות על ביטול התכנית ולהורות כי לא ניתן לבצע מכוחה את הליכי ההפקעה על פי סעיף 190(ב) לחוק.
דומה כי גם לשיטתם של העותרים, ההודעה היא שלב טכני במימוש התכנית משנת 2004. משכך, אין למנות ממועד קבלת ההודעה את הזמן הראוי להגשת עתירה שמופנית נגד התכנית.

27.
כפי שעולה מהתכתובות שהגישה האגודה והפרוטוקול האסיפה הכללית שהגישו העותרים, הם ידעו על תכנית לחיבור המושב עם כביש 241, בסמוך לנחלותיהם, לכל המאוחר בשנת 2007.

וכך נכתב במכתב האגודה אל שני העותרים:

"לכבוד
לוי חיים וציפורה משק 44
לוי מזל משק 45
הנדון: הסדרת הכניסה למושב
כפי שידוע לכם מזה כ-10 שנים שהמושב נאבק לקבלת אישור כניסה ראשית למושב מכביש מס' 241 שתעבור בין המשקים שלכם, תוך השקעת כספים רבים להכנת התוכניות ופרסומן כחוק.
בחודש 2/07 התבשרנו על אישור התכנית שכוללת רמזור בכניסה המזרחית למושב שמספרה 56744, שביצועה מתעקב [כך במקור], בגלל העצים הנטועים בשטח המיועד לכביש. נציגי המושב נפגשו אתכם מספר פעמים להצגת התוכנית וקבלת הסכמה. והנושא אף הועלה לדיון באספה הכללית מיום 16/4/07 בה נכחתם ומצורפת בזאת. בא [כך במקור] הוסמך הועד לטפל בקבלת האישורים המתאימים בכל דרך חוקית. לאור האמור לעיל אנו פונים בבקשה לקבל את הסכמתכם לביצוע העבודות על פי המפה המצורפת. אם עד 17/6/07 לא תתקבל הסכמתכם, נתחיל לפעול בכל דרך חוקית".


על פי המכתב, העותרים מודעים לתכנית להסדרת הכניסה למושב פדויים מכביש 241 באמצעות כביש שיעבור בין המשקים שלהם, ונציגי המושב נפגשו איתם כמה פעמים להצגת התכנית וקבלת הסכמה. על פי המכתב, הנושא גם עלה לדיון באסיפה כללית בה נכחו העותרים.

28.
במכתב התגובה מטעם ב"כ העותר דאז, עו"ד משה מימון, לא הובעה שום הסתייגות מהתיאור העובדתי במכתב האגודה. במכתב לא הובעה שום תמיהה ביחס לקיומה של תכנית (ש"פורסמה כחוק") ולטענה כי הוצגה לעותרים על ידי נציגי המושב.
המכתב מתייחס נקודתית לסוגיית העצים ולכך שלא צוין באילו עצים בדיוק מדובר.

כן צוין במכתב כי עד היום לא ישב עם משפחת לוי שום גורם מקצועי ולא היה סיור מקצועי בשטח. במכתב, האגודה התבקשה לדאוג לכך שהעניין ייבחן על ידי אנשי מקצוע בשיתוף משפחת לוי, על מנת להגיע לפתרון אופטימלי לטובת כולם.
כן מתייחס המכתב לטענות משפחת לוי חיים וצפורה כי כבר כיום המרחק מקצה הכביש לקיר הבית הנו כ- 4.5 מטרים בעוד המינימום הנדרש על פי חוק הנו 6 מטרים. נכתב כי אם הכביש יורחב או שתיסלל מדרכה בצידו, יווצר מצב בלתי סביר של מרחק של שניים-שלושה מטרים מקיר הבית לקצה הדרך.

העותר היה מודע איפוא לתכנית לסלול כביש ומדרכה שיעברו בסמוך לביתו.

29.
פרוטוקול האסיפה הכללית מיום 16.4.2007, שמוזכר במכתב של האגודה אל העותרים וצורף אליו, הוצג כאמור לבית המשפט על ידי העותרים עצמם, במסגרת תגובתם מיום 28.3.2019.

יוער כי מדובר במסמך שהיה ברשות העותרים, והם לא נתנו שום הסבר לכך שלא צורף לעתירה וכלל לא אוזכר בעתירה מלכתחילה. מדובר במסמך מהותי בשאלת הידיעה של העותרים אודות הסדרה תכנונית של החיבור לכביש 241, ואי צירופו ללא הסבר כלשהו, עשוי להתפרש כחוסר ניקיון כפיים. זאת במיוחד נוכח הרושם שביקשו העותרים ליצור, לפיו נודע להם על פגיעה אפשרית בנחלתם רק בעת שניתן אישור כריתת העצים (בשנת 2018) ומיד פנו לעזרת בית המשפט (ר' למשל סעיף 10 וסעיף 37 לעיקרי טיעון מטעם העותרים). בעתירה עצמה הותירו העותרים עמימות בעניין המועד שנודע להם על קיומה של כוונה להסדיר חיבור של המושב לכביש 241.

30.
לעצם העניין, בפרוטוקול האסיפה הכללית מיום 16.4.2007 בה השתתפו העותרים, נכתב:

"יו"ר הועד מסר סקירה על החלטת מע"צ לביצוע הכניסה המרומזרת למושב מול אופקים בעלות של כ-7 מליון ₪. והכל בתנאי וועד המושב יגיע להסכמות עם החברים לוי חיים ולוי מזל, בכל מקרה מע"צ יבצע את הרחבת הכביש לשני מסלולים עד קריית החינוך, ובמקרה ולא תהיה הסכמה הכניסה תיסגר (מע"צ הבטיחו ביצוע קירות אקוסטיים, תאורה ומדרכה והכל בהתחשב בצרכי שני המשקים)...".

31.
מכל האמור עולה כי אפילו אניח, כטענת העותרים, כי לא ידעו על התכנית משנת 2004 בעת פרסומה, היא הובאה לידיעתם לכל המאוחר בשנת 2007.

יצוין כי אין משמעות לשאלה האם העותרים ידעו על תכנון שכלל רמזור או תכנון שכלל מעגל תנועה. התכנית עצמה אינה מפרטת מהו הפתרון התחבורתי שייבחר לחיבור בין הכביש הבין עירוני לכביש הפנימי. התכנית מסדירה את הקטע המחבר בין כביש 241 לבין הכביש הפנימי ומשנה את יעוד המקרקעין בו לדרך. לגבי כביש 241 עצמו, בין אם מוקם רמזור בכביש ובין אם מוקם בכביש מעגל תנועה, הדבר תואם את התכנית משנת 2004. אוסיף כי אין בפי העותרים טענות נגד הבחירה בפתרון תחבורתי של מעגל תנועה, בשונה מרמזור, אלא טענותיהם מופנית נגד חוקיותה של התכנית משנת 2004.

32.
העותרים מבקשים להתגונן מפני טענת השיהוי המתבססת על התיעוד משנת 2007, בטענה שעל פי אותו תיעוד נדרשה הסכמת העותרים כתנאי לקידום התכנית, והסכמה כזו לא ניתנה.
אכן, המשיבים לא הביאו ראיה לכך שניתנה בזמנו הסכמת העותרים. אך למרות אי מתן הסכמה, העותרים לא יכלו להניח כי התכנית לא תצא אל הפועל ולשבת בחוסר מעש.

העדר הסכמה מצד העותרים אינו מבטל תכנית סטטוטורית, שהיא בגדר חיקוק. הגורם שביקש להתנות את ביצוע התכנית בהסכמתה עותרים הוא המושב, אך הוא אינו הגורם התכנוני והוא גם אינו הגורם שאמון על ביצוע התכנית. הוועדה המקומית, המתכננת, והמועצה האזורית "מרחבים" שבתחומה תתבצע התכנית ולה סמכויות פיקוח ואכיפה, הם הגופים האחראיים על ייזום התכנית, קידומה ומימושה.

ככל שהעותרים סברו כי התכנית להסדרת החיבור לכביש 241 אינה חוקית, היה עליהם לפעול במסלולי התקיפה הקבועים בדין, ולא להניח כי די בהעדר הסכמה מצידם כדי לשלול את תוקף התכנית.

33.
טענה נוספת בפי העותרים בתשובה לטענת השיהוי היא שהתכנית לא פורסמה כראוי, ולא ניתנה להם ההזדמנות להתנגד לה במועד. גם בטענה זו אין כדי לסייע לעותרים.

פרק ג' סימן ו' לחוק התכנון והבניה קובע את אופן הפרסום על הפקדת תכנית:

89(א). הודעה על הפקדת כל תכנית תפורסם ברשומות ובעתון; הפרסום בעתון יהיה כאמור בסעיף 1א וייעשה על ידי מוסד התכנון שהחליט על ההפקדה תוך חמישה עשר ימים מיום ההחלטה על הפקדת התכנית...

89א(א). הודעה על הפקדת תכנית מיתאר מקומית או תכנית מפורטת תפורסם על חשבון מגיש התכנית, על גבי שלט במקום בולט בתחום התכנית, למשך התקופה שנקבעה להגשת התנגדויות...".

34.
התכנית אושרה ביום 13.7.2003 על ידי הוועדה המקומית. הוועדה המקומית צירפה לתגובתה את קטעי העיתונות שפורסמו בדבר הפקדת התכנית, תמצית הוראות התכנית, והאפשרות להגיש התנגדויות. הוועדה המקומית צירפה מזכר מיום 13.5.2003 שנשלח אליה מאת וועד הישוב, לפיו דבר הפקדת התכנית פורסם בלוח המודעות של מועצה אזורית "מרחבים" ובלוחות המודעות הפזורים במושב פדויים – במרפאה, במזכירות ובשני בתי הכנסת במושב.

גם אם לא פורסמה הודעה על הפקדת התכנית בתחום התכנית עצמו, הרי שאין בפגם זה כדי להוות פגם מהותי היורד לשורש העניין, שיבטל את התכנית כולה, לאור הפרסום הנרחב שנעשה במקומות ציבוריים במושב ובעיתונות.

בנוסף, צירפה המועצה האזורית לתגובתה לעתירה את ההודעה בדבר הפקדת התכנית כפי שפורסמה בילקוט הפרסומים ביום 30.4.2003, שם פורטה גם האפשרות להגיש התנגדויות לתכנית, וכן צרפה את ההודעה בדבר אישור התכנית כפי שפורסמה בילקוט הפרסומים מיום 8.1.2004.

35.
למעט הצהרות העותרים כי "למיטב ידיעתם וזיכרונם" התכנית לא פורסמה כדין ולא הובאה לידיעתם, העותרים לא העמידו תשתית ראייתית מספקת לכך שלא יכלו להתנגד לתכנית במועד, במוסדות התכנון, בשל אי פרסומה כדין.

נראה כי העותרים החלו לנקוט פעולות אקטיביות כנגד התכנית רק לאחר שקיבלו הודעה על העתקת עצי הזית – כאשר ההליכים להוצאת התכנית לפועל הפכו לממשיים, ולא כאשר התכנית הייתה בגדר תכנית "על הנייר". התנהלות זו אין בידי לקבל. בית המשפט אינו משמש ערכאה ראשונה להשגות על טענות תכנוניות והעותרים, במחדלם, וויתרו על הליכי התקיפה של התכנית הקבועים בדין. הם ויתרו גם על פנייה לבית המשפט מיד כשנודע להם על הכוונה להסדיר את החיבור, בכביש שעובר בין המשקים שלהם.
המועד להגיש השגה על תכנית הוא במועד הפקדתה להתנגדויות ולא במועד שבו מתחילות העבודות בשטח מכוח התכנית, גם אם מדובר בפער של שנים רבות. ציפיית העותרים כי התכנית לא תצא אל הפועל בשל חלוף השנים אינה ברורה, ואין לה בסיס ממשי. אמנם, בתכנית נכתב כי תבוצע תוך שלוש שנים מיום מתן התוקף לתכנית, אך תוקפה לא הותנה בכך ולא היה לעותרים יסוד להניח כי תוקף התכנית פקע בחלוף השנים.

36.
בבחינת הפן האובייקטיבי של השיהוי ובחינת הנזק שעשוי להיגרם לרשות המנהלית אם תתקבל העתירה, יש לקחת בחשבון את התהליכים שנעשו במשך השנים על מנת להוציא את התכנית לפועל.
ביום 23.9.2014 ניתנה החלטת הממשלה המורה על הסדרת הגישה מישובים במרחב הדרום לרשת הכבישים הארצית, כאשר הסדרת כביש 241 הוא השני בסדר העדיפויות. ההחלטה הורתה גם על הקצאת התקציבים וביום 28.11.2016 נתן משרד התחבורה אישור השתתפות במימון הפרויקט, על בסיס החלטת הממשלה, בסך של 5 מיליון ₪.

המועצה האזורית פעלה לאישור התכנית מול חברת נתיבי ישראל ולהעתקת עצי הזית שבחזית נחלת העותר, מול קק"ל.

בנוסף, בהתאם להוראות התכנית, העבירה הוועדה המקומית את התכנית אל הוועדה המחוזית, על מנת שתאשר את הפקעת המקרקעין, וההפקעה אושרה בוועדה המחוזית ביום 25.6.2018.


הגם שהתכנית לא בוצעה סמוך לאישורה, התבצעו לאורך השנים פעולות תקציביות ומנהליות כדי לאפשר את מימושה.

37.
בבחינת הנזק שנגרם כתוצאה מהשיהוי, יש לקחת בחשבון את האינטרסים של הציבור ושל הצדדים השלישיים. האינטרס הציבורי בכבישים בטיחותיים וחיבורים מסודרים לכביש בין עירוני הוא אינטרס ראשון במעלה. הדבר מובן ואינו טעון פירוט. מעבר לאינטרס הציבור בכללותו, יש להביא בחשבון את האינטרס של תושבים אחרים במושב פדויים, שהחיבור הנוח והבטוח יאפשר להם גישה תחבורתית נוחה ובטוחה למושב וממנו. לנוסעים בכביש 241, לרבות משאיות וכלים חקלאיים, מעגל התנועה יספק השתלבות נוחה וללא הפרעה בתנועה.

38.
על בסיס כל האמור, מצאתי כי העותרים הגישו עתירתם בשיהוי, לפחות 12 שנים מאז נודע להם על התכנית.

לעניין השיהוי מתווסף מעשה עשוי, נוכח מצב הדברים כיום.

מעשה עשוי

39.
בסמוך לאחר דחיית הבקשה לצו ביניים, לפני כשנה, החלו העבודות בשטח למימוש התכנית.
בהמשך להליכים התכנוניים, התקציביים והמנהליים שנעשו במהלך השנים, המועצה האזורית התקשרה בחוזים עם ספקים וקבלנים לביצוע העבודות והם מבוצעות בשטח, כפי שניתן היה להתרשם בביקור במקום.

בשלב זה, אין מקום ליתן סעד שיפוטי של ביטול התכנית או ביטול פעולות מכוח ההודעה מיום 3.5.2018, כאשר מצב הדברים בשטח יקשה מאוד על אכיפת הסעד. משמבוצעות עבודות הסלילה, הקמת מעגל התנועה, ויתר העבודות לחיבור הדרך הבין עירונית לכביש הפנימי, יהיה זה בלתי סביר להשיב את הגלגל לאחור ולהרוס את שהוקם.

בקשתם של העותרים לסעד זמני שישהה את תחילת העבודות – נדחתה, והעותרים לא ראו לנכון לערער על ההחלטה. על בסיס מצב דברים זה, התקדמה המועצה האזורית בעבודות הבנייה (ראו והשוו 406/18 יעל תכנה ומערכות בע"מ נ' שירות בתי הסוהר (17.1.2018), סעיף 9 להחלטתו של כב' השופט ד. מינץ). בשלב זה, הפך הדיון בעתירה כמעט לתיאורטי, והייתי מתקשה לייתן סעדים מעשים, אפילו היה ממש בעתירה.

ההלכה היא, שכאשר מדובר ב"מעשה עשוי", אין מנוס אלא לדחות את ההשגה הערעורית אף אם לכאורה יש בה ממש לגופה (עע"מ 8354/04 האגודה לסיוע והגנה על זכויות הבדואים בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה ועדת המשנה לערעורים (25.1.2006) פסקה 13 לפסק דינו של כב' השופט י. עדיאל והאסמכתאות שם).
קל וחומר כי דין ההשגה היא לדחייה, כאשר דינה של העתירה להידחות גם מטעמים אחרים, כפי שבמקרה שלפניי.

חוקיות התכנית

40.
אוסיף, בבחינת מעבר לנדרש, כי לא שוכנעתי כי התכנית חורגת מסמכותה של הוועדה המקומית, וכי היא חסרת תוקף ובלתי חוקית.

סעיף 62א(א)(3) לחוק התכנון והבנייה בנוסחו בתקופה הרלוונטית (טרם תיקון 101), קבע כי בסמכות הוועדה המקומית, בין היתר "הגדלת שטחים שנקבעו בתכנית בת תוקף לצורכי ציבור כמפורט להלן: דרכים...".

41.
טענת העותרים היא כי ככל המדובר בהגדלת שטחים, היה על הוועדה המקומית לשלוח הודעה אישית לעותרים על התכנית לפי סעיף 61א(א)(ג) לחוק התכנון והבנייה בנוסחו אז (וסעיף 61א(ג)(2) לחוק התכנון והבניה בנוסחו דהיום). הסעיף מורה על שליחת הודעה אישית במידת האפשר לכל בעל רשום, ומכל מקום, עצם העובדה שלא נשלחה לעותרים הודעה, לא מוכיחה כי הוועדה המקומית פעלה בניגוד לדין וכי התכנית אושרה בחוסר סמכות.

42.
אוסיף כי אפילו סברתי כי נפל פגם באישור התכנית, בנסיבות העניין היה מקום לעשות שימוש בדוקטרינה של הבטלות היחסית. דוקטרינת הבטלות היחסית מבוססת על אבחנה בין הפגם לתוצאותיו, מתוך הבנה כי יש להעניק לשיקולי צדק משקל משמעותי בגיבושו של הסעד. בין היתר, נמנים על השיקולים מהות הפגם; חומרת הפרת החוק; חשיבות הזכויות הנפגעות מההפרה ומידת הפגיעה בהן; זהותם של הצדדים והתנהלותם; אופן תקיפתו של הפגם; הנזק שעשוי להיגרם לנוגעים בדבר, לצדדים שלישיים ולציבור בכללותו (עע"מ 5916/16 מועצה איזורית זבולון נ' הוועדה לדיור לאומי מחוז חיפה (ניתן ביום 21.11.2018), פסקה 12 לפסק דינו של כב' השופט נ' הנדל).

43.
מאז אישור התכנית ופרסומה ברשומות עברו כ-15 שנים. מאז, הוקצו תקציבים ממשלתיים לביצוע התכנית ומשאבים נוספים על ידי המועצה האזורית כדי להוציא את התכנית אל הפועל. העבודות בשטח החלו, ובשלב זה יש לשער שעבודות הבנייה מתקדמות מאוד. ביטול התכנית יחייב התחלת הליכי התכנון, האישור והקצאת המשאבים מראשיתם באופן שיפגע באינטרס הציבורי להסדרת ההשתלבות עם כביש 241.

נוסף על כך, יש להביא בחשבון את הגשת העתירה בשלב המאוחר בו הוגשה וחוסר הגילוי המלא מצד העותרים. העותרים לא מצאו לנכון להעלות את טענותיהם מול הגורמים התכנוניים על אף שידעו על התכנית כבר בשנת 2007; לאחר מכן בשנת 2010 כאשר נציגי האגודה פנו אל העותרת לקבלת הסכמתה; בשנת 2017 כאשר נציגי האגודה פנו אל העותר בדרישה להעתקת עצים; ובשנת 2018 לאחר הליך משפטי שניהלו לפניי בו עתרו לצו שימנע מנציגי המשיבים להיכנס לשטח העותרים (ת"א 32325-02-18).
ההודעה בעקבותיה הגישו העותרים את עתירתם לא חידשה לעותרים דבר בנוגע לכוונה לבצע את העבודות בכביש.

44.
לא מצאתי מקום לקבוע דבר בנוגע להיבטים הקניינים שהעלו העותרים בטענותיהם, בעיקר בקשר לחוות דעתו של המודד. המודד פירט, כאמור, את השטחים שנגזלים לשיטתו מהנחלות בשל הסדרת החיבור בין הכביש הפנימי לכביש 241 והרחבת הסובה.


ראשית, העותרים לא צירפו את בעלי הדין ההכרחיים לבחינת טענות בנוגע לגבול הנחלות ושטחן - רשות מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית. יש לזכור כי על פי ההודעה מיום 3.5.2018 השטח בו מבוצעות העבודות שייך לרשות מקרקעי ישראל ואינו חלק מנחלות העותרים. שמיעת עמדה של רשות מקרקעי ישראל בהקשר זה היא הכרחית. לעניין זה לא די במפת חלוקה של הסוכנות היהודית משנת 1952, מפה שאינה תואמת את המצב שהתקיים בשטח משך שנים, בו הנחלות לא היו מחוברות וכביש אספלט הפריד ביניהן, כביש בו נסעו תדיר כלי רכב והתחברו באופן בלתי חוקי ומסוכן לכביש 241.

שנית, עיקר הגריעה הנטענת משטח הנחלות היא בשל תכנון של הרחבת סובה. בפועל, לא קיימת אותה סובה. היא לא הייתה קיימת לפני שבוצעו העבודות והיא לא מתקיימת במסגרת העבודות, לא במתכונת המקורית ולא במתכונת המורחבת שלטענת המודד מופיעה בתכנית. הדבר עולה מתוך תכנית מפורטת להסדרת כביש גישה ומעגל תנועה לכביש 241 המאושר על ידי חברת נתיבי ישראל (נספח ג' לתגובה המקדמית לעתירה מטעם המועצה האזורית) שמתייחסת לביצוע המפרט של מעגל התנועה והחיבור לכביש הפנימי, בתוואי של האספלט הקיים, תוך הרחבתו והקמת מדרכה צרה. מסמך זה גם צורף להודעה לרמ"י ולעותרים, ומכאן שלהודעה אין לכאורה נגיעה לסובה.

שלישית, הסדרת החיבור, תוך הרחבה מסוימת של כביש האספלט הישן, אמנם מקרבת את הכביש אל הבתים בשתי הנחלות. אך מימוש התכנית, על פי התכנון שהציגו המשיבים, נעשה תוך התחשבות בבתים ואינו מחייב הריסה של הבתים או חלקם.



סוף דבר – העתירה נדחית.

העותרים ישלמו לכל אחד מהמשיבים שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך כולל של 10,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים (30,000 ₪ סך הכל).

המזכירות תסגור את התיק.


ניתן היום,
ל' סיוון תשע"ט, 03 יולי 2019, בהעדר הצדדים.













עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 31613-06/18 מזל לוי, חיים לוי נ' וועדה מקומית לתכנון ובנייה נגב מערבי, מועצה אזורית מרחבים, אגודה שיתופית מושב פדויים (פורסם ב-ֽ 03/07/2019)