פסקי דין על חכם אברהם | פסקי דין על שינדר מאיר

3857/01 בשא     03/06/2002




בשא 3857/01 חכם אברהם נ' שינדר מאיר




בית משפט השלום פתח-תקוה בשא 003857/01
בתיק עיקרי: א 006366/01
בפני
: כב' הרשמת שלהבת קמיר - וייס
תאריך: 3.6.2002

בעניין: 1. חכם אברהם

2. חכם דורון
3. חכם שירלי
ע"י ב"כ עו"ד ון בורן דני
המבקשים

נגד

1. שינדר מאיר

2. שינדר מרים
3. שינדר לירן
ע"י ב"כ עו"ד הורוביץ צחי
המשיבים

החלטה

1. המשיבים הגישו כנגד המבקשים, כתב תביעה לסילוק יד מבית בכפר טרומן, הידוע בחלקה 35 בגוש 5717.

לטענת המשיבים, שהינם בני זוג ובנם הגדול, ביום 22.07.01 בשעות הבוקר, אולצו הם לעזוב את בית מגוריהם בכפר טרומן על ידי מספר בריונים שנשלחו למקום מטעמם של המבקשים, אב ושני ילדיו, והיו אלה המבקשים מס' 3-2 שנכחו במקום ופיקחו על המתרחש.

המשיבים טוענים כי המבקשים תפסו חזקה בבית שלא כדין, לאחר שאולצו (המשיבים) בכוח הזרוע לעזוב את המקום ומכאן התביעה לסילוק יד שהגישו כנגד המבקשים.

2. המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן. יצויין כי למרות שבכותרת הבקשה, מופיעים כל שלושת הנתבעים כמבקשים מגוף הבקשה עולה כי היא הוגשה מטעמו של המבקש מס' 1 (להלן: "המבקש") בלבד.


לטענתה מבקש, ביום 06.03.94 חתמו המשיבים מס' 1 ו2- על הסכם למכר הבית, אולם בניגוד להתחייבויותיהם בהסכם, רשמו המשיבים את הבית במרמה על שמם, שעבדו אותו להבטחת אשראי שקיבלו מבנק דיסקונט ואף פלשו אליו.

המבקש טוען, כי משהתבררו לו העובדות הנ"ל, פעל לסילוק המשיבים מהבית ובמקביל הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי, שבה נתבקשה אכיפתו של הסכם מכר הבית והצהרה על זכויות המבקש בבית.


3. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בעדותו של המבקש ובסיכומי הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לדחות את בקשת הרשות להתגונן מן הטעם שברור הדבר ונעלה מספק כי אין למי מהמבקשים (וכאמור, לא ברור האם המבקשים הינם שלושת הנתבעים ביחד או רק הנתבע מס' 1), כל סיכוי להצליח בהגנתם.

להלן תבואר מסקנתי זו.

4. בעדותו בפני
, אמר המבקש את הדברים הבאים:

"פנינו למשטרה, אחרי שראיתי סימן שמישהו פלש, פניתי לבן שלי ואמרתי לו שיטפל בעניין, לא רציתי לקבל התקף לב. הבן שלי טיפל בזה. אף אחד לא גירש אותם. הוציאו אותם. פנינו למשטרה, הם לא רצו לטפל אמרו שזה אזרחי ופנינו לחברת השמירה אנילא הייתי נוכח במקום. אני לא יודע שהיו בריונים ע כלבים על מנת להוציאם מהבית, לא הייתי שם" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 18 - 21. ההדגשות הוספו).

5. אין לי אלא לגנות את דרך התנהלותו של המבקש, שידע לפנות לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בתובענה להצהיר על בעלותו בבית ולהורות על אכיפת הסכם מכר נטען של הבית, אך נמנע מללכת בדרך זו גם ביחס לזכותו להחזיק בבית, ותחת זאת, באותה עת עצמה, השתמש בכוח הזרוע ובעזרת אנשי חברת שמירה סילק את המשיבים מהבית שבו החזיקו.

6. מנסח הרישום שהוצג לי, עולה שהמשיבים מס' 1 ו2- הם בעלי זכויות החכירה לדורות בבית.


7. צודק ב"כ המשיבים בטענתו, כי בעל בית יכול לבסס תביעה לסילוק יד ע זכות קניינו, בטענה שהנתבע מחזיק במקרקעין שלו ללא זכות, ואז מועבר הנטל לנתבע להוכיח זכות חוקית להחזיק במקרקעין.

8. בענייננו, המבקש שכאמור הנטל עליו, לא הצליח להוכיח, ולו בדוחק ולכאורה, כי יש לו זכות חוקית להחזיק בנכס.

9. תביעת המשיבים, המבוססת על סעיף 19 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969, הינה תביעה פוססורית, שנועדה להשיב את המצב לקדמותו, בבחינת "החזרת גזילה".


על מנת שתצלח דרכו של המבקש בבקשתו לרשות להתגונן, עליו להראות, ולו בדוחק, הכיצד תפיסת החזקה בידיו, היתה במסגרת המגבלות שקבע המחוקק בסעיף 18(ב) לחוק המקרקעין, ודהיינו על המבקש להוכיח במצטבר, כי עובר לסילוק המשיבים מהבית היה המבקש לגבי נכס המריבה:

(א) "מחזיק";

(ב) "כדין";

(ג) כי המשיבים "תפסו את הבית שלא כדין";

(ד) "בתוך 30 יו מיום התפיסה" על ידי המבקש.

10. בענייננו, הובהר כי אף לא אחד מהתנאים המנויים לעיל, התקיים.


א. המבקש, בחקירתו, אישר כי לא עבר לגור בבית בתקופה הרלוונטית, אלא גר בביתו שברמת-חן, ורק מעת לעת ביקר הוא עצמו או מי מטעמו בבית (ר' סעיף 10 לתצהירו התומך את בקשתו: "ומאז אנו מבקרים בבית מדי כשבוע"). היינו: חסרי בענייננו הסממנים הפיזיים של החזקה בנכס.

ב. המבקש אישר בחקירתו כי הוא תפס את החזקה בבית בחודש מאי 2000, לאחר שסילק את המשיבים בפעם הראשונה בכוח הזרוע. המבקש לא הרים את הנטל להראות ולו בדוחק ולכאורה, כי עובר לסילוק השני נשוא התובענה הוא היה בבית, עוד מחודש מאי 2000, מחזיק "כדין".

ג. גם אליבא המבקש, מסמוך לאחר חודש מאי 2000 במשך כשנה היה הבית ריק. בנסיבות שכאלה, אין כל מניעה חוקית כי בעלי זכויות החכירה לדורות בבית, הם המשיבים 2-1 כעולה מנסח רישום המקרקעין, יתפסו את החזקה בבית, העומד ריק מכל אדם תקופה כה ארוכה.

גם כאן המבקש לא הרים את הנטל להראות ולו בדוחק ולכאורה, כי עובר לסילוק השני נשוא התובענה, המשיבים תפסו את החזקה בבית שלא כדין.

ד. במהלך החקירה הנגדית, הוצג למבקש חשבון החשמל של הבית, ממנו עולה כי במהלך החודשים מאי=יוני 2001 צרכו המשיבים למעלה מ500- קילו ואט חשמל בבית, מה שמעיד על כך שהמשיבים התגוררו בבית כל אותה עת, שאם לא כן, אל היתה צריכת חשמל כה ניכרת. לפיכך, ברור שהבית לא היה שומם החל מחודש מאי 2001, אלא מוחזק בידי המשיבים. מכאן שסילוק המשיבים בפעם השניה, שאין מחלוקת כי בוצע ביום 22.07.01, היה לאחר 30 יו שהחזיקו בנכס.
11. כאמור, עניין הזכות לבעלות בבית תלוי ועומד בפני
ביתה משפט המחוזי בתל אביב, בתובענה שהוגשה על ידי המבקש כנגד המשיבים מס' 1 ו2-.

בתביעה זו שבפני
, שהינה להשבת ההחזקה בבית, ולאור כל האמור לעיל, אינני נדרשת לשאלת הזכויות הקנייניות של הצדדים בבית, ודי בנסח רישום המקרקעין, ממנו עולה כי הזכויות הקנייניות (חכירה לדורות) בבית, הינם של המשיבים מס' 1 ו2- בלבד.

הוסף לכך את האמור בסעיף 10 להחלטה זו לעיל, לפיו הובהר שהמבקש לא היה "מחזיק" בבית, לא היה מחזיק "כדין", וכי המשיבים הם אלה שתפסו חזקה בבית, למעלה מ30- יום עובר לתפיסתם על ידי המבקש, ומכאן שדין בקשה זו לרשות להתגונן, להדחות. זאת, כאמור מן הטעם שהוברר באופן נעלה מספק, שאין למבקש (או למבקשים, לאור אי הבהירות האם הבקשה לרשות להתגונן הוגשה בשם כל הנתבעים או בשם הנתבע מס' 1 בלבד), כל סיכוי להצליח בהגנתו וכי אין לו הגנה, ולו לכאורה, מפני תביעה זו להחזרת החזקה בבית.

12. סוף דבר

הבקשה לרשות להתגונן נדחית.

המבקש מס' 1 ישלם למשיבים ביחד הוצאות ושכ"ט עו"ד בבקשה זו, בסך כולל של 3,500 ש"ח בתוספת מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד ליום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן

פסק דין
לסילוק יד על פי העתירה כמפורט בסעיף 19.1 לכתב התביעה.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים עם אישור מסירה.

ניתן היום כ"ג בסיון, תשס"ב (3 ביוני 2002) בהעדר הנ"ל.
קמיר-וייס שלהבת, רשמת








בשא בית משפט שלום 3857/01 חכם אברהם נ' שינדר מאיר (פורסם ב-ֽ 03/06/2002)