פסקי דין על ציון כספי | פסקי דין על מלכה אבלסון

1772/04 א     25/01/2006




א 1772/04 ציון כספי נ' מלכה אבלסון





בתי המשפט
1
א 001772/04
בית משפט השלום ירושלים
תאריך:25/01/20064.1.06
לפני: כב' השופט אברהם רובין
התובע
ציון כספי

בעניין:

ע"י ב"כ עו"ד ניסן כספי
נ ג ד

הנתבעת
מלכה אבלסון
ע"י ב"כ עו"ד עטיה

פסק דין
1. התביעה
זוהי תביעה להשבת סכומי כסף שהתובע טוען כי הלווה לנתבעת, שהיא אחותו. התובע טוען כי במהלך סוף שנות ה- 90 הלווה לנתבעת סכומי כסף שונים, עד שבשנת 1999 הגיעו סכומי ההלוואות לסך של כ- 90,000 ₪. בחודש ינואר 2000 נחתם בין התובע לנתבעת הסכם (ת/1), לפיו התובע מלווה לנתבעת סכום נוסף, אשר העמיד את סך חובה על סכום של 100,000 ₪. בהסכם נקבע כי הנתבעת תפרע סכום זה בתום שנה בתוספת ריבית בסך של 8,000 דולר (ראה - ת/1). התובע טוען כי הנתבעת לא עמדה בתנאי ההסכם ולא פרעה את חובה, למעט סך של 5,062 דולר, ומכאן התביעה שלפניי.

2. טענות הנתבעת
הנתבעת אינה כופרת בכך שחתמה על המסמך ת/1, אולם לטענתה חתמה עליו תחת לחץ וכפייה שהפעיל עליה התובע. הנתבעת טוענת כי התובע איים עליה במרומז, בכך שבעת שבאה לביתו לחתום על ת/1 היה מונח על הכספת בחדרו של התובע אקדח. הנתבעת טוענת כי לאחר שחתמה על המסמך נתן לה התובע את האקדח במתנה.
כמו כן, הנתבעת טוענת כי האמור בת/1 אינו אמת. ראשית, לגרסתה הכריח אותה התובע לרשום את כל ת/1 באבחה אחת, למרות שהמסמך נחזה להיות מסמך שנרשם לשיעורין, בהזדמנויות שונות, בכל פעם שהנתבעת נטלה הלוואה מן התובע.
ושנית, הנתבעת חולקת על הסכומים שנרשמו בת/1. לדבריה היא לא קיבלה מהתובע הלוואות בסך של 100,000 ₪ אלא בסך של 26,000 ₪ בלבד, וסכום זה הוא שווה ערך לסך של 5,000 דולר, שהתובע מודה כי שולמו לו לאחר חתימת ת/1, ולבסוף, טוענת הנתבעת טענות לגבי הריבית הנקובה בת/1.

3. דיון והכרעה
עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה האם האמור במסמך ת/1 הוא אמת, והאם מסמך זה נחתם על ידי הנתבעת תחת כפייה.
אשר לאמיתות תוכנו של ת/1; הנתבעת נשאלה שאלה ישירה בעניין זה בדיון שהתקיים ביום 27.12.04:
"ת. נתן לי הלוואות של 15,000 ₪ ואחרי זה 30,000 ₪ ועוד 11,000 ₪. הוא החתים אותי על נייר (ת/1 - א.ר.) ואמר לי יום אחד שהוא רוצה שיהיה לי נייר. הוא אמר לי תכתבי בתאריך כזה וכזה קיבלת כך וכך.
ש. מה שכתבת בנייר נכון
ת. וודאי שנכון, קיבלתי."

הנה כך, הנתבעת הודתה בפה מלא כי האמור בת/1 אכן נכון ומשקף את ההלוואות שקיבלה מהתובע.
אשר לטענת הנתבעת כאילו ת/1 נכתב באבחה אחת; טענה זו אינה משכנעת מפני שהעיון בת/1 מלמד שחלקיו נכתבו בעטים שונים. כמו כן הנתבעת רשמה במסמך פעמיים בס"ד, דבר שמתיישב טוב יותר עם טענת התובע לפיה המסמך נוצר במספר הזדמנויות שונות, בכל פעם שהלווה כסף לנתבעת.
הנתבעת טענה כי כל ההלוואות שנתן לה התובע ניתנו באמצעות שיקים. לפיכך הצהירה הנתבעת, כי בכוונתה לפנות לבנק שלה על מנת לשחזר את השיקים של התובע שהופקדו על ידה. ואולם, עד לכתיבת שורות אלה לא הציגה הנתבעת אף לא שיק אחד שקיבלה מהתובע, ונזכיר כי גם לשיטתה היא קבלה לפחות שתי הלוואות בסכום כולל של 26,000 ₪.
כמו כן, התובע צירף לתצהירו טופס הסכמה של בנק טפחות לרישום משכנתא בדרגה שניה לטובתו על נכס של הנתבעת. בטופס ההסכמה נרשם שההסכמה ניתנת על בסיס הלוואה בסך של 100,000 ₪ שנתן התובע לנתבעת. לטענת התובע, טופס זה נמסר לו על ידי הנתבעת לצורך הבטחת החזר ההלוואה על פי ת/1. טענתו זו של התובע לא נסתרה, והוא כלל לא נחקר בנקודה זו. הנתבעת מצידה הסתפקה רק בהכחשה לאקונית בתצהירה, לפיה המסמכים לא נחתמו על ידה. הכחשה זו אינה משכנעת, באשר בהעדר ראייה אחרת אין להניח כי הבנק היה מפיק טופס הסכמה לרישום משכנתא שניה ללא בקשה מאת הנתבעת, שהיא בעלת הנכס שאותו עומדים למשכן. זאת ועוד, בעדותה שינתה הנתבעת את טעמה והשיבה כי עשתה טעות בכך שבקשה מהבנק טופס הסכמה לרישום משכנתא (עמ' 19 ש' 2-4). על כן אני סבור שטופס ההסכמה לרישום משכנתא הוא בבחינת ראיה משמעותית התומכת בכך שהאמור בת/1 נכון.
ולבסוף, התובע הגיש תמליל שיחה מוקלטת שלו עם הנתבעת, מיום 23.8.02, ממנה משתמעת הודאה חלקית של הנתבעת בחוב. (ראה עמ' 3 לתמליל במיוחד שורות 70-71, 88-98, עמ' 4 ש' 108-110, עמ' 5 ש' 158-159, עמ' 9 ש' 275).
העולה מן המקובץ הוא שהאמור בת/1 הוא אמת לאמיתה.

4. כאמור, הנתבעת טוענת כי ת/1 נחתם על ידה תחת כפייה. טענה זו אינה נראית לי.
ראשית, הנתבעת לא הציגה שום ראיה, ואף לא העידה, כי לאחר שתמה הכפייה היא ביטלה את החוזה המגולם בת/1. ונזכיר, כי חוזה שנחתם בכפייה איננו בטל מאליו, אלא שהכפייה מעניקה לצד שכלפיו היא הופעלה, זכות לבטל את החוזה תוך זמן סביר לאחר שפסקה הכפייה (סעיף 17 (א) ו-20 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973). משלא הוכיחה הנתבעת כי בטלה את החוזה בכלל, ותוך זמן סביר בפרט, הרי שהחוזה בעינו עומד גם אם הוא נגוע בכפייה.
שנית, לא התרשמתי כי הנתבעת היא אדם חלש אופי ושבנקל ניתן לכפות עליה לחתום על הסכם בניגוד לרצונה. במדובר באישה חזקה ודעתנית אשר לא הססה להרים את קולה בבית המשפט, וגם בשיחה המוקלטת עם התובע (ראה עמ' 9 לתמליל השיחה בשורות 272-282).
ושלישית, הנתבעת עצמה הודתה בעדותה כי הריבית עליה הוסכם בת/1 היתה פרי מו"מ שנוהל בינה לבין התובע, שבמסגרתו ביקש תחילה התובע ריבית גבוהה יותר (עמ' 17 ש' 1-25). מו"מ כזה אינו מתיישב בשום אופן עם טענת הכפייה.
אשר על כן, אני דוחה את טענת הכפייה, ומסקנתי היא, איפוא, שת/1 הוא הסכם כשר, המבטא אל נכון את חובה של הנתבעת לתובע.
משהגעתי למסקנה זו, אינני נזקק לדון בטענותיה הפרטניות של הנתבעת לגבי הסכומים המפורטים בת/1, כיוון שכל טענותיה מתייחסות לאירועים אשר אירעו לפני חתימת ת/1, ואילו אני השתכנעתי כי הנתבעת חתמה על ת/1 מרצון חופשי.

5. אשר לריבית אותה תובע התובע;
הנתבעת טוענת כי בת/1 הוסכם כי הריבית על ההלוואה תעמוד על סכום חד פעמי של 8,000 דולר עבור התקופה שעד 10.1.01, ומכאן ואילך חבה הנתבעת בתשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד.
התובע טוען כי טענתה של הנתבעת אינה מתיישבת עם לשון ת/1, והיא אינה הגיונית, כיוון שלפי טענה זו תשלם הנתבעת בתוך תקופת ההלוואה (עד 10.1.01), ריבית יותר גבוהה מאשר בתקופת ההפרה (לאחר שההלוואה לא נפרעה במועד).

גם בעניין זה נראית לי טענת התובע יותר משכנעת מאשר טענת הנתבעת.
לשונו של ת/1 סובלת הן את הפירוש המוצע על ידי הנתבעת והן את הפירוש המוצע על ידי התובע. את ההסכם ת/1 יש לפרש לפי תכליתו ובהתאם לנסיבות אשר אפפו את כריתתו.
שוכענתי מדברי התובע כי תכלית ההסכם היתה לגרום לכך שהנתבעת תחזיר לו את חובותיה משנים עברו. כיוון שכך, ביקש התובע לספק לנתבעת תמריץ לפרעון החוב במועדו, בדמותה של הריבית. אכן צודק התובע שאין הגיון בסברה שהצדדים התכוונו לכך שכל עוד לא יגיע מועד פרעון ההלוואה תשלם הנתבעת ריבית גבוהה של 8,000 דולר לשנה, ואילו אם לא תפרע את ההלוואה במועד תשלם, מכאן ואילך, רק הצמדה וריבית כחוק. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע ריבית בסכום של 8,000 $ לשנה עד פרעון ההלוואה בפועל.

6. אשר על כן, דין התביעה להתקבל ואני פוסק כי על הנתבעת לשלם לתובע 219,093 ₪ בצירוף ריבית שנתית בסכום השווה בשקלים, לפי השער היציג של דולר ארה"ב ביום התשלום, לסך של 8,000 דולר ארה"ב לשנה החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ בצירוף המע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום ד' בטבת, תשס"ו (4 בינואר 2006) בהעדר הצדדים.

אברהם רובין
, שופט








א בית משפט שלום 1772/04 ציון כספי נ' מלכה אבלסון (פורסם ב-ֽ 25/01/2006)