פסקי דין על גרין משה | פסקי דין על סיסם רהיטים וחפצים | פסקי דין על שני אלקובי אפרת | פסקי דין על אלקובי רם | פסקי דין על יהודאי רונן | פסקי דין על אליטל ציוד ספורט |

5289/00 עמח     25/01/2006




עמח 5289/00 מדינת ישראל נ' גרין משה , סיסם רהיטים וחפצים בע"מ, שני אלקובי אפרת, אלקובי רם, יהודאי רונן, אליטל ציוד ספורט בע"מ




1
בתי המשפט
עמק005289/00
בית משפט השלום כפר-סבא
25/01/2006
תאריך:
כב' השופטת ניצה מימון-שעשוע

בפני
:
מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
ע"י ב"כ היועמ"ש, עו"ד א. בונה
נ ג ד
הנאשמים
1. גרין משה

3. סיסם רהיטים וחפצים בע"מ

4. שני אלקובי אפרת

5. אלקובי רם

6. יהודאי רונן

7. אליטל ציוד ספורט בע"מ

8. ארצי טל
9. א.ש. גל חום שוקי פסח בע"מ
10. פסח שוקי
11. טויקור שיווק (1997) בע"מ
12. לואיס אואן
13. ה.ד.י חברה לסחר (3000) בע"מ
14. חרמון עמיחי

ע"י ב"כ עוה"ד מ. קריצ'מן, ח. עדיני וא. וילצ'יק
גזר דין

הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת הראיות בעבירה של שימוש במקרקעין בסטיה מתכנית, לפי סעיף 204(ב) לחוק התכנון והבניה. הנאשמים זוכו מהעבירה של שימוש במקרקעין בסטיה מהיתר ומתכנית ביחס לתכנית אחרת, לגביה הוכח כי לא קיבלה תוקף מעולם.

הנאשם 1 ביקש לצרף בטרם גזר הדין, את ת.פ. 2416/05, בו הורשע על פי הודאתו בעבירה של ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין ללא היתר ובסטיה מתכנית.

הנאשם 1 הינו בעל הסכם חכירה של המקרקעין הידועים כגוש 8975, חלק מחלקה 15 (להלן: המקרקעין), במושב בצרה (הידועים גם כחלק מגוש 7738). המקרקעין מהווים קרקע חקלאית מוכרזת.

בתיק עמק 5289/00, השימוש במקרקעין בסטיה מתכנית מתייחס לארבעה מבנים הבנויים על המקרקעין, בהם נמצא כי נעשו ע"י הנאשם 1 - כבעלים, וע"י יתר הנאשמים - כשוכרים, שימושים המנוגדים לתכנית משמ/46 החלה על המקרקעין והמייעדת אותם לשימוש חקלאי, וזאת בחודשים ספטמבר - נובמבר 2000.

המדובר במבנים בשטח כולל של כ-3,000 מ"ר, אשר הוקמו מלכתחילה בהיתר כמחסן נסורת, סככות לולים ומחסן, ונעשה בהם שימוש מסחרי של מסעדת אירועים, חנויות רהיטים, נעליים, הלבשה וציוד ספורט, תנורי הסקה וצעצועים.

בת.פ. 2416/05 הורשע הנאשם 1 בביצוע עבודות ושימוש במקרקעין ללא היתר ובסטיה מתכנית, ביחס למבנה עץ בשטח כ-500 מ"ר ומגרש חניה, שהוקמו במקרקעין בשנים 2004-2005 לצורך שימוש כמסעדה - גן אירועים.

המדובר במקרקעין הגובלים בכביש הגישה למושב בצרה, שהשימוש החקלאי בהם הופסק לפני שנים רבות, מחמת שינויים סטטוטוריים בענף הלול ומטרדי הרעש שנבעו ממחסן הנסורת. בשנים האחרונות הסב הנאשם 1 את שימושם של המקרקעין, שלא כדין, לשימוש מסחרי כמפורט לעיל, כשבמקביל פתח בפעילות ענפה - הן כיו"ר ועד מושב בצרה, תפקיד בו שימש חלק מהתקופה, והן באופן פרטי, לשינוי תכניות המתאר החלות על המקרקעין, באופן שיאפשר שימוש בהם למטרות מסחריות. עד כה, כל מאמציו נדחו ע"י הועדה המחוזית, כמפורט בהכרעת הדין.

הובאו ראיות מטעם ההגנה, על כך שעל פי תכנית המתאר המחוזית תממ/3/21, שאושרה בנובמבר 2003, האזור בו נמצאים המקרקעין מיועד לפיתוח כ"אזור נחל וסביבותיו", בהיותו גובל בנחל פולג. הנאשם 1 הגיש לאחרונה, באמצעות מתכננים מטעמו, תכנית מפורטת לניצול המקרקעין באופן שיתאים לתכנית המתאר המחוזית, כמרכז מבקרים שיתן לציבור שירותי נופש, פנאי ומסחר תיירותי. להערכת המתכנן, אדר' אלישע מור, הליך אישור התכנית עתיד להתמשך 4-5 שנים.
ב"כ המאשימה טען, כי מדובר בשימוש במקרקעין בשטח גדול למטרה מסחרית, כאשר ביצוע העבירות, במשך שנים, מכניס לנאשם 1 רווחים כספיים גדולים, שאינם עומדים בשום יחס מידתי לקנס המירבי הקבוע בחוק לעבירה - 26,100 ש"ח. גם יתר הנאשמים-השוכרים הפיקו תועלת כספית מהשימוש במקרקעין שלא כדין, שנעשה ממניעים כלכליים, ועל כן יש לגזור עליהם עונש דומה. התובע עתר להטלת הקנס המירבי על כל אחד מהנאשמים, וכן התחייבות להימנע מעבירה בעתיד. כן ביקש להטיל עליהם מע"ת למטרת הרתעה עתידית, הגם שהודה כי הטלת עונש כזה חורגת ממדיניות הענישה בעבירה ראשונה של שימוש חורג. לעניין הפסקת השימוש החורג, ביקש התובע צו שאינו דחוי, שכן לאור דחיית הבקשות שהוגשו בעבר להכשרת השימוש, אין סבירות כי השימוש המסחרי יוכשר בעתיד הנראה לעין.

ב"כ הנאשמים טענו, כי הנאשם 1 נמצא במילכוד, לפיו אינו יכול לעשות במקרקעין את השימוש שהותר לו, מטעמים של אי התאמה לאופי הישוב ויצירת מטרד לתושבים, ואילו את השימושים האפשריים והמעשיים - אין גופי התכנון המוסמכים מתירים לו, על אף שאין בהם משום הפרעה לאיכות חייהם של התושבים בישוב. הסניגורים ביקשו להתחשב במאמציו של הנאשם 1 להכשיר את השימוש המסחרי/תיירותי במקרקעין בהתאמה לתממ/3/21 שאושרה רק בשלהי שנת 2003, לאחר הליכי תכנון ארוכים והתנגדויות רבות מאד. עוד ציינו הסניגורים את מצבם התכנוני הבעייתי של המקרקעין, בהעדר תכנית מתאר מפורטת לבצרה, מכוחה ניתן להוציא היתרי בניה חדשים. הם העלו חשש שאם ינתן צו מיידי להפסקת השימוש החורג, יוזנח השטח ויהפך מוקד לפעילות לא רצויה. עוד טענו הסניגורים כי יש לבחון במבט רחב את מצוקתם של בעלי הנחלות החקלאיות במושבים, שאבותיהם עלו על הקרקע כדי לבנות ולהיבנות בה, פיתחו בזיעת אפם את החקלאות, וכיום, בהינתן התמורות המשמעותיות שחלו בתחום ענף החקלאות בישראל, מבקשת המדינה לקחת מהם ומבניהם את הפרנסה החילופית שהם מבקשים להקים על אותם מקרקעין.

לאור כל האמור לעיל, ביקשו הסניגורים לתת לנאשם 1 ארכה ניכרת כדי להביא את הטיפול התכנוני בהכשרת השימוש במקרקעין לכדי גמר. כן ציינו, כי בתיקים אחרים ניתנו ע"י המאשימה בהסכמה ארכות של שלוש שנים להפסקת השימוש החורג.

בהכרעת הדין ציינתי כי - "ב"כ הנאשמים ביקשו להפנות זרקור אל מצבם התכנוני הבלתי-משביע רצון של המקרקעין, כמשאב בעל פוטנציאל כלכלי: השימושים החקלאיים שניתן לעשות בהם, אינם כדאיים ו/או גורמים למטרדי רעש וריח (כגון לולים, עיבוד עץ) שאינם הולמים את הסביבה (כביש כניסה למושב בו מתגוררים שועי ארץ); השימושים הרצויים והכדאיים מבחינה כלכלית אינם מותרים לפי התכניות המפורטות וההיתרים הקיימים, ורשויות התכנון מערימות קשיים על התכניות המוצעות ע"י הנאשם והמתכננים מטעמו. (...)

עם כל האהדה לשאיפה למצות את ערכם הפוטנציאלי של המקרקעין, בחלוף מספר עשורים מאז ירידת קרנה של החקלאות מבחינה כלכלית, אין בית משפט זה מהווה ערכאת תכנון עליונה המחליפה את שיקול דעתן של הרשויות התכנוניות המוסמכות, ועל כן אין טעם שמותב זה יביע דעתו בשאלות שבמומחיות תכנונית, הדורשות ראיה סביבתית רחבה ושיקולי פיתוח עתידי, ולא התמקדות נקודתית באינטרסים של הנאשם ו/או בעלי נחלות שמצבם דומה".

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, ואת המסמכים והאסמכתאות שהוצגו בפני
בשלב הטיעונים לעונש, אני סבורה כי עדיין ארוכה הדרך להכשרת השימוש המסחרי/תיירותי שמבקש הנאשם 1 לקיים במקרקעין, ויתכן כי גם ההערכה הזהירה של המתכנן מטעמו, מר אלישע מור, של 4-5 שנים, היא אופטימית מדי. בנסיבות אלה, מתן ארכה ממושכת להפסקת השימוש החורג, משמעה עצימת עין של בית המשפט כלפי הפרת חוק ברורה וממושכת, ובמשתמע - מתן הכשר להמשך ההפרה.

לפיכך, ניתנת על ידי ארכה להפסקת השימוש החורג, רק כדי לאפשר פינויים המסודר של בתי העסק הפועלים במקרקעין ומציאת מקום חילופי לפעילותם. טענת הנאשם 1, כי אם יישארו המבנים סגורים ונעולים, יהפוך השטח למוקד פעילות עבריינית, אינה יכולה להצדיק מתן "היתר" שיפוטי עקיף לעבריינות בתחום התכנון והבניה. אשר לטענה, כי בתיקים אחרים ניתנה בהסכמת התביעה ארכה של שלוש שנים להפסקת השימוש החורג - באותם תיקים בחרו הנאשמים להודות בעבירות המיוחסות להם, ובכך היו זכאים להקלה שהנאשמים שבפני
, שבחרו לנהל הליך הוכחות ממושך ורחב היקף, אינם זכאים לה. יתר על כן, בעצם ניהול ההוכחות זכו הנאשמים ל"דחיית הקץ" מזה מעל חמש שנים, בעוד שבעניינם של נאשמים שבחרו להודות, הצוים הדחויים נכנסו לתוקף זה מכבר.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, את הראיות והמסמכים שהוצגו בשלב הטיעונים לעונש ואת הפסיקה שהוצגה, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:
לנאשם 1 :

בתיק עמק 5289/00 - צו הפסקת שימוש חורג במקרקעין, דחוי לשנה מהיום.
קנס בסך 25,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם תוך 30 יום מהיום.
התחייבות ע"ס 50,000 ₪, שלא לעבור תוך שנתיים עבירה על סעיפים 204 או 210 לחוק התכנון והבניה. לא יחתום על ההתחייבות, ייאסר ל-30 יום.

בת.פ. 2416/05 - צו הריסה לגבי המבנים שנבנו ללא היתר, וצו הפסקת השימוש החורג בהם, דחויים לשנה מהיום.
קנס בסך 25,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם תוך 30 יום מהיום.

לכל אחד מהנאשמים 3-14 אני גוזרת את העונשים הבאים:

צו להפסקת השימוש החורג במקרקעין, דחוי לשנה מהיום.
קנס של 8,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם תוך 30 יום מהיום.
התחייבות ע"ס 20,000 ₪, שלא לעבור תוך שנתיים עבירה על סעיפים 204 או 210 לחוק התכנון והבניה. לא יחתום על ההתחייבות, ייאסר ל-20 יום.

לגבי קנס והתחייבות של חברה בע"מ - תחתם ערבות אישית של מנהליה.

הודעה זכות הערעור תוך 45 יום.

ניתן היום כ"ה בטבת, תשס"ו (25 בינואר 2006) במעמד הצדדים.

ניצה מימון-שעשוע
, שופטת









עמח בית משפט שלום 5289/00 מדינת ישראל נ' גרין משה , סיסם רהיטים וחפצים בע"מ, שני אלקובי אפרת, אלקובי רם, יהודאי רונן, אליטל ציוד ספורט בע"מ (פורסם ב-ֽ 25/01/2006)