פסקי דין על אהרן בלוקה | פסקי דין על רחמים אליצור

66598-12/18 רעא     10/07/2019




רעא 66598-12/18 אהרן בלוקה נ' רחמים אליצור








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים


10 ביולי 2019
רע"א 66598-12-18 בלוקה נ' אליצור



לפני
כבוד השופט רם וינוגרד

כבוד השופטת שושנה ליבוביץ

כבוד השופטת עינת אבמן-מולר


המבקש
אהרן בלוקה


ע"י ב"כ
עו"ד שמעון גיגי




נגד

המשיב
רחמים אליצור


עו"ד דביר פרנקפורטר


פסק-דין

1.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד סגן הנשיא ג' ארנברג) מיום 29.11.18, בגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת רשם ההוצאה לפועל (כבוד הרשם א' לנגה) מיום 1.5.18. עניינה של הבקשה, שבהסכמת הצדדים נקבעה לפני הרכב ונדונה כאילו ניתנה בה רשות ערעור והוגש ערעור, היא בשאלה אם יכול חייב להעלות טענת "פרעתי" במסגרת הליכי הוצאה לפועל בנוגע למעשים שביצע בתקופה בין מתן פסק בורר לבין אישורו על ידי בית המשפט.

רקע
2.
בין הצדדים התנהל הליך בוררות בבית הדין לממונות "כתר תורה – בית וגן", בגדרו ניתן פסק בוררות ראשון ביום 4.5.2010 ופסק בוררות שני ביום 9.2.12. בפסק הבוררות השני נקבע כך (השיבושים במקור):

א.
בית הדין למשפחת בלוקה ומשפחת פוקסברומר לבחור באחד משני האופציות כדלהלן:

ב.

1) קיום ה

פסק דין
מיום כ' אייר ה'תש"ע "ד.1) ה"ה שמואל פוקסברומר וה"ה אהרן בלוקה
, ישלמו יחד לאליצור סך של 12,000 ₪ דמי שיפוץ בור המים למחסן. בתוספת 1/2 מע"מ על הסך הנ"ל". כמו"כ יחוייבו ג"כ לטפל בענין הוצאת רשיון היתר בנייה על המחסן הנ"ל.

2) לחלופין אם לא ירצו לקיים את האופציא הראשונה הרי שיוטל עליהם חובת תשלום דמי איזון למשפחת אליצור, תשלום דמי איזון לאליצור, כדלקמן:
משפחת בלוקה תשלם דמי איזון למשפחת אליצור בסך 123,500 ₪.
משפחת פוקסברומר תשלם דמי איזון למשפחת אליצור בסך של 60,300 ₪.

ג.
בית הדין מחייב את משפחת בלוקה ומשפחת פוקסברומר ליידע ולעדכן את בית הדין באופציא הרצויה להם לא יאוחר מתאריך יז' אדר תשע"ב.

3.
ביום 20.4.17 הגיש המשיב בקשה לאישור פסק הבוררות בבית משפט זה (הפ"ב 30129-04-17). ביום 6.8.19 אושר פסק הבוררות.

4.
לאחר שאושר פסק הבורר, פתח המשיב בהליכי הוצאה לפועל לביצוע החיוב הכספי על פי האופציה השניה שפורטה בפסק הבורר. המבקש הגיש בקשה בטענת פרעתי. לטענתו, קיים זה כבר את פסק הבורר בכך שבחר באופציה הראשונה שננקבה בפסק הבורר, הפקיד את הסכום הדרוש בקופת בית הדין ופעל להוצאת היתר בניה כפי שקבע פסק הדין.

5.
רשם ההוצאה לפועל דחה את טענת ה"פרעתי" של המבקש, מהטעם שטענותיו נסבות על קיום חיוב של פסקי הבורר במועד שקדם לאישור פסק הבוררות. רשם ההוצאה לפועל עמד על כך שהמבקש העלה טענותיו אלה בהתנגדות שהגיש לאישור פסק הבורר, ואף על פי כן החליט בית המשפט לאשר את פסק הבורר. משכך סבר הרשם שאין מקום לדון באותן טענות בשלב אכיפת פסק הדין. הרשם קבע כי טענת "פרעתי" מוגבלת לטענה שהתגבשה לאחר בירור התובענה, הערעור או הליך האחר של אישור פסק הבורר, ולפיכך אין להידרש לטענות המבקש ביחס לאירועים שארעו לפני אישור פסק הבורר.

6.
על החלטת רשם ההוצאה לפועל הוגש ערעור לבית משפט השלום. השאלה שעמדה לדיון בפני
בית המשפט, כפי שהוגדרה בפסק הדין, היא האם חייב הטוען שקיים את פסק הבורר לאחר שניתן פסק הבורר אך לפני שזה אושר על ידי בית המשפט, יוכל להעלות טענה זו במסגרת בקשה בטענת "פרעתי" או שמא עליו לנקוט בדרך אחרת. בית משפט השלום דחה את הערעור וקבע כי לא ניתן להעלות בלשכת ההוצאה לפועל טענת פרעון ביחס למועד שקדם לאישור פסק הבורר על ידי בית המשפט, תוך שציין כי "המקום להעלותה במסגרת הבקשה לאישור פסק הבורר או בהליך נפרד אחר".

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנינו. בתגובה לבקשה הודיע המשיב כי הוא מסכים לכך שהערעור יתקבל באופן זה שהדיון יחזור לרשם ההוצאה לפועל על מנת שזה ידון בטענת ה"פרעתי" של המבקש.

על אף הסכמת הצדדים מצאנו לנכון להידרש לסוגיה, הן בשל העובדה לפיה אין בהסכמת הצדדים כדי לאיין פסק-דין של בית משפט מוסמך והן לצורך העמדת ההלכה על מכונה.

דיון
7.
סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 מקנה לרשם ההוצאה לפועל את הסמכות לברר ולפסוק בכל טענה של חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו. טיעוניו של החייב לפי סעיף זה אינם מוגבלים רק לטענת "פרעתי" במובנה המילולי והמצומצם אלא לכל טענה מסוג כלשהו אשר פוטרת אותו מלמלא אחר פסק הדין (דוד בר אופיר הוצאה לפועל – הליכים והלכות 272(4) (2009), להלן: בר-אופיר).

8.
הכלל הבסיסי מורה כי חייב אינו יכול לעורר טענת "פרעתי" שגובשה לפני מתן פסק הדין. הטעם לכך הוא שכל הטיעונים שהיו בפיו, הן כנגד התביעה והן לגבי סכומי החיוב, צריכים להיטען ולהידון בבית המשפט אשר דן בתביעה. טענת פירעון שכבר היתה קיימת לפני מתן פסק הדין, לא תשמע בלשכת ההוצאה לפועל כדי שרשם ההוצאה לפועל לא יעמיד מעשה בית דין בסימן שאלה (רע"א 10971/05 זהבי נ' עיריית קרית ביאליק, מיום 28.9.06; רע"א 8033/09 שיליאן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, מיום 12.1.10;בר-אופיר, בעמ' 272(4)-272(5)).

9.
השאלה הנשאלת היא האם ניתן לעורר בלשכת ההוצאה לפועל טענת "פרעתי" ביחס לתקופה שלאחר מתן פסק הבורר ובטרם זה אושר על ידי בית המשפט. כאמור, הן רשם ההוצאה לפועל והן בית משפט השלום סברו שלא ניתן לעורר בלשכת ההוצאה לפועל טענת "פרעתי" ביחס לתקופה זו. נראה שלא כך הם פני הדברים. תוקפו המחייב של פסק הבוררות אינו נובע מאישורו על ידי בית המשפט, אלא מקורו בהסכמת הצדדים (סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל 855 (מהדורה רביעית, 2005); רע"א 2441/09 בנדיקט נ' בנדיקט, מיום 22.6.10, בפסקה 28 להחלטה). עוד נקבע, כי משניתן פסק בורר והצדדים החלו בביצועו, אין בהליך של אישור פסק הבורר כדי למנוע את האפשרות לטעון כי בוצעו החיובים על פי הפסק, לאחר שזה ניתן (ע"א (חי') 2017/01 כהן נ' המועצה המקומית יקנעם עלית, מיום 5.6.01; המ' (חי') 4195/95 מטר נ' דאו, מיום 26.2.96).

נוסיף ונבהיר כי טענות המבקש באשר לקיום פסק הבורר לא נדונו במסגרת הבקשה לאישור ואין מקומן במסגרת בקשה לאישור פסק בורר, כפי שאף ציין בית המשפט בהליך שננקט לאישור הפסק (ר' החלטת בית המשפט מיום 2.7.17: "...שלא לדבר על כך, שכל טענה הנוגעת לקיום פסק הבורר, אינה עניין לשאלת האישור"). למעשה, המבקש לא התנגד לאישור הפסק, אלא אף הסכים כי יש לאשרו (ר' הודעתו מיום 10.7.17 בהליך האישור), וכל טענתו היא כי פעל בהתאם להוראות הפסק, טענה שכאמור לא נדונה וודאי שלא הוכרעה בהליך לאישור פסק הבורר.

המסקנה לפיה רשאי החייב לטעון טענת "פרעתי" בנוגע למעשים שעשה בתקופה בין מתן פסק הבורר לבין אישורו בבית המשפט זוכה לתימוכין גם מהתוצאה האפשרית של התפיסה ההפוכה. קביעה לפיה לא ניתן להעלות פרעתי בנוגע לתקופה שבין מתן פסק הבורר לאישורו על ידי בית המשפט מהווה תמריץ שלילי לצדדים מביצוע החובות שהוטלו עליהם בפסק הבורר. אם יעשו כן, יחשפו עצמם לאפשרות כי אם ייפתחו כנגדם הליכי הוצאה לפועל לא תישמע טענתם כי עשו כן, בשל הקביעה לפיה אין באפשרותם להעלות טענת "פרעתי" בנוגע לתקופה זו. גם מטעם זה יש לקבוע כי החייב רשאי להעלות טענת "פרעתי" בנוגע למעשים שביצע בין מתן פסק הבורר לאישורו בבית המשפט.

10.
המבקש טען בבקשת רשות הערעור טענות נוספות, לפיהן פסק הבורר אינו בר ביצוע והמשיב פעל בחוסר תום לב עת הגיש את פסק הדין לביצוע אף שידע כי פסק הדין קובע שתי אופציות שהברירה לבחור באחת מהן נתונה למבקש. טענות אלה לא נדונו בערכאות הקודמות והן חורגות ממסגרת הדיון בהליך זה. לפיכך לא מצאנו לנכון לדון בטענות אלה, מבלי שהדבר ייחשב להבעת עמדה בעניינן.

11.
לנוכח כל האמור לעיל הגענו למסקנה לפיה יש לקבל את הערעור במובן זה שאנו קובעים כי אין מניעה מלהעלות בלשכת ההוצאה לפועל טענת "פרעתי" ביחס לתקופה שלאחר מתן פסק הבורר וקודם לאישורו, וכי על רשם ההוצאה לפועל לדון בטענה זו של המבקש.

בנסיבות העניין לא נעשה צו להוצאות. המזכירות תשיב למפקיד את העירבון שהפקיד, בכפוף לכל דין.

המזכירות תשלח העתקים מפסק-הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,
ז' בתמוז התשע"ט, 10 ביולי 2019, בהעדר.





רם
וינוגרד, שופט
שושנה ליבוביץ
, שופטת
עינת אבמן-מולר
, שופטת
























רעא בית משפט מחוזי 66598-12/18 אהרן בלוקה נ' רחמים אליצור (פורסם ב-ֽ 10/07/2019)