פסקי דין על ועדה מקומית לתכנון ובניה לב הגליל | פסקי דין על אחמד ח'טיב | פסקי דין על אלפרח למסחר כללי | פסקי דין על פרג' עלי |

17841-02/17 תוב     09/07/2019




תוב 17841-02/17 ועדה מקומית לתכנון ובניה לב הגליל נ' אחמד ח'טיב, אלפרח למסחר כללי בע"מ, פרג' עלי








בית משפט השלום בקריות



תו"ב 17841-02-17 ועדה מקומית לתכנון ובניה לב הגליל
נ' ח'טיב ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופט
שלמה מיכאל ארדמן


מאשימה

ועדה מקומית לתכנון ובניה לב הגליל


נגד


נאשמים

1.אחמד ח'טיב

2.אלפרח למסחר כללי בע"מ

3.פרג' עלי



גזר דין

הנאשמים הורשעו לאחר הודאתם בעבירות של ביצוע עבודות ושימוש הטעונים היתר ללא היתר, הפרת צו מינהלי, הפרת צו שיפוטי והפרת צו למניעת פעולות, בהתאם לעובדות כתב האישום.

עניינו של האישום, הכשרת קרקע, לרבות סלילת אספלט בשטח של 2,676 מ"ר, הקמת גדרות באורך 145 מ"ר, הצבת קונטיינר בשטח של 30 מ"ר, הקמת סככה בשטח של 317 מ"ר, ושימוש חורג בשטח הנ"ל של 2,676 ₪ לעסק של מכירת ואחסנת ברזל. כל זאת על אף שהשטח על פי ייעודו התכנוני מיועד למרכז תחבורה. עוד הואשמו הנאשמים בהפרת צו מנהלי וצו שיפוטי המתייחס לבניה הנ"ל. הנאשם 1 הינו בעלי המקרקעין בהם עסקינן, אשר השכיר את המקרקעין לנאשמת מס' 2, אשר הנאשם 3 הינו מנהלה. האישום מתייחס לתאריכים שבין 31.7.16 ל- 9.1.17. עם זאת, אין חולק כי על אף הזדמנויות שניתנו להם, לא הרסו הנאשמים את הבניה האמורה ולא פינו את המבנים ועסקם ממשיך להתנהל תוך שימוש חורג במקרקעין ללא היתר.

ב"כ המאשימה הפנה לחומרת העבירה, היקף הבניה, ולפגיעה בשלטון החוק, ובמדיניות התכנונית וביקש להטיל על הנאשם 1 קנס בגדרי המתחם שבין 200,000 ₪ ל- 300,000 ₪, כפל אגרה בסך 160,540 ש"ח, חתימה על התחייבות כספית, מאסר בפועל של 3-5 חודשים ומאסר על תנאי. אשר לנאשמת 2 – קנס במתחם הנע בין 400,000 ₪ ל- 600,000 ₪, וחתימה על התחייבות ולגבי הנאשם מס' 3 – קנס במתחם הנע בין 300,000 ₪ ל- 400,000 ₪, חתימה על התחייבות, מאסר בפועל לתקופה של 3-5 חודשים ומאסר על תנאי. עוד טען ב"כ המאשימה כי יש ליתן צו הריסה וצו איסור שימוש וכן לחייב את כל הנאשמים בכפל שווי הנכס. בדיון ביום 11.2.19 הוסכם כי כפל שווי זה, ככל ובית המשפט יקבע כי יש לחייב בו את הנאשמים, יעמוד על סך 290,000 ₪.

ב"כ הנאשמים טען לעומת זאת, כי יש להקל עם הנאשמים. לטענתו, יש לקחת בחשבון כי בישוב
- הכפר דיר חנא, אין איזור תעשיה גדול מספיק המספק את צרכי התושבים. עוד הפנה לכך, שהנאשמת קיבלה אישור עקרוני להקצאת קרקע במקום אחר, אך טרם בוצעה ההעברה. ב"כ הנאשמים הוסיף וטען כי הקרקע נשוא האישום הינה קרקע פרטית שבשל הגדרת ייעודה כמרכז תחבורה לא יכול בעל המקרקעין לנצלה, וזאת בנוסף על מיקומה קרוב לקווי מתח גבוה. עוד הוסיף וטען כי בית המשפט אינו יכול לגזור בענייננו קנס יומי על פי סעיף 61(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, מאחר ולטענתו לא ניתנה לנאשמים הודעה מקדימה על כך. לטענתו גם לא ניתן להסתמך על זימונם לחקירה. עוד טען כי אין מקום לגזירת כפל שווי ויש לגלם את העונש ברכיב הקנס בלבד, מה גם שעסקינן באכיפה בררנית שכן לטענת הנאשמים לא נדרש כפל שווי במקרים אחרים. עוד טען כי יש להתחשב בהודאת הנאשמים בהזדמנות הראשונה ובהעדר עבר פלילי שלהם ובכך שמדובר בבניה קלה הניתנת לפירוק מיידי.

ב"כ הנאשמים טען עוד לגבי הנאשם 1 כי יש להתחשב במצבו הרפואי שלו ושל אשתו, בגילו – בן 60, ובמצבו הכלכלי הצנוע. עוד טען כי אין לחייב בכפל אגרה, אם בשל העדר טענה בעניין זה בכתב האישום ואם בשל אי הוכחת גובהה. לעניין זה גם טען כי ניתן לחייב באגרה לגבי מבנים בנויים בלבד ולא לגבי קרקע. ב"כ הנאשמים טען, כי יש לגזור על הנאשם 1 קנס במתחם שבין 30,000 ₪ ל- 60,000 ₪ בלבד. עוד טען כי אין מקום לעונשי מאסר. אשר לנאשמת 2, טען כי רווחיה מצומצמים, וצירף דוחות מס הכנסה. עוד טען כי החברה משתמשת בשטח לאחסנה בלבד וכי עבודתה תורמת לקיום תעסוקה ביישוב. כי החלה בפירוק לוחות אסכורית אך התעכבה בפינוי בשל בעיות ביורוקרטיות ובשל התדפקות נושים על דלתה. נוכח האמור נטען כי יש להסתפק לגביה בקנס במתחם שבין 40,000 ל- 80,000 ₪. עשר לנאשם 3, נטען כי נוכח גילו ומצבם הרפואי שלו ושל אשתו ומצבם הכלכלי
אין מקום לעונש מאסר ויש להסתפק בקנס במתחם הנע בין 30,000 ל- 60,000 ₪ בלבד.

על פי סעיף 40ב לחוק העונשין, התשל"ז-1977 על בית המשפט בגוזרו את העונש לקחת בחשבון את עקרון ההלימה כעקרון מנחה – היינו, קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. לשם כך קובע סעיף 40ג לחוק כי על בית המשפט לקבוע מתחם עונש הולם, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40ט לחוק. כאשר מתחם העונש ההולם כולל גם עונש של קנס, יש על פי סעיף 40ח לחוק להתחשב לצורך קביעתו של מתחם העונש ההולם גם במצבו הכלכלי של הנאשם. לאחר קביעת מתחם העונש ההולם על בית המשפט לגזור את העונש המתאים לנאשם בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה הקבועות בסעיף 40יא לחוק, ובית המשפט אף רשאי לחרוג ממנו לקולא או לחומרא בהתחשב בשיקולי שיקום והגנה על שלום הציבור הקבועים בסעיפים 40ד-40ה לחוק.
ראשית, אדון בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, ומדיניות הענישה הנהוגה.

העבירה אותה עברו הנאשמים הנה חמורה. בית המשפט העליון קבע בעבר בשורת פסקי דין, כי עבירות הבנייה ללא היתר הפכו רעה חולה שיש להילחם בה על ידי הטלת עונשים כבדים. בית המשפט העליון חזר פעם אחר פעם על הצורך להילחם בתופעה זו והדגיש כי
"כל שנותר הוא לחזור ולהזכיר את הצורך להיאבק בעבירות של בנייה בלתי חוקית, לנוכח הפגיעה החמורה שהן מסבות לשלטון החוק ולסדר הציבורי. ויפים, לעניין זה, אז כהיום, דברי השופט (כתוארו אז)
מ' אלון
, בציינו כי:

"לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט" (ע"פ 917/85
הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר
, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987),

רע"פ 8496/12 רפי חלפון נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 21.1.13)

לעניין זה יש גם לזכור כי כאשר מדובר בעבירות תכנון ובניה שרווח כלכלי בצידן, ובמיוחד למטרות מסחריות, מטרת הענישה הינה לשלול מהנאשם את הרווח הכלכלי ולהרתיעו (ראה למשל: רע"פ 2330/09 נוסטרדמוס מסעדות בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה חבל מודיעין [ניתן ביום 9.6.2009]). עוד יש להוסיף את חומרתן של עבירות הפרת צווים שיפוטיים שזלזול בשלטון החוק בצידן, אשר מחייבות בדרך כלל גזירת עונשי מאסר (ראה: (רע"פ 11920/04 סעיד נאיף נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 26.3.2007]; רע"פ 10571/08 מדינת ישראל נ' מלכיאל [ניתן ביום 23.6.2011]).

בהקשר זה יש לציין כי בניגוד לטענות הנאשמים, גישת בית המשפט העליון במקרים דומים, גם באלה בהם הבניה לשטח מסחרי היתה מועטה ולא במבנים קשיחים, אך מדובר היה בשטח גדול, נקט בית המשפט העליון בגישה מחמירה ולא מקלה – ראה למשל עניין רע"פ 7338/14 שמעוני נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 24.2.2015], בו עסקינן היה בשטח קטן בהרבה מענייננו, בו חויב הנאשם בקנס של 300,000 ₪ וראה חיוב בסכום דומה בעניין נוסטרדמוס שהוזכר לעיל, שגם בו השטח בו היה מדובר, היה קטן מבענייננו.

עוד אפנה לכך, שבעבירות מסוג ענייננו, הנעשות לשם רווח כלכלי, מתחשב בית המשפט באופן משמעותי יותר ברווח הפוטנציאלי לנאשם מביצוע העבירה, ופחות בנסיבותיו האישיות, לרבות מצבו הכלכלי (ראה למשל: רע"פ 9131/09 אמיד נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 21.12.2009]).

הנאשמים מעלים בענייננו מספר טענות המתייחסות לשאלת כפל אגרה ולשאלת כפל שווי. בעבר דנתי בשאלות אלה.

כך למשל, בעניין כפל אגרה, קבעתי בתיק תו"ב (קריות) 7766-10-10 ועדה מקומית לתכנון ובניה בקעת בית הכרם נ' א.ע. סמארה בע"מ [ניתן ביום 4.11.2018], כי אני דוחה את הטענה כי קיימת חובה לכלול את דרישת החיוב באגרה או כפל האגרה בכתב האישום, או כי אזכורה הופך את החיוב לפלוגתא שיש להוכיחה. הכלל הוא שלהבדיל ממקרים בהם החוק מחייב זאת במפורש, אין צורך באזכור מרכיבי ענישה בכתב האישום, הואיל ודרישה זו אינה מופיעה בסעיף 85 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (ראה: רע"פ 5558/07 שלמה יהודה נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 1.7.2007])). עוד קבעתי שם, כי הקביעה מהו גובה האגרה הינה קביעה הנקבעת בחיקוק – תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970, וממילא הינה בידיעתו השיפוטית של בית המשפט מכוח סעיף 57ב לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 ואינה מצריכה הוכחה. עיון בסעיף 3א לסימן ד' לתוספת השלישית לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970, מספק תשובה לנטען על ידי הנאשמים במקרה דנן. בניגוד לטענתם, שימוש חורג בקרקע מחייב באגרה העומדת על 32.40 ₪ לכל מטר מ- 2,000 המ"ר הראשונים והנ"ל בצירוף 1.21 ₪ לכל מ"ר נוסף. לכך יש להוסיף את סעיף 7 לתוספת העוסק בהקמת גדר ומחייב ב- 1.20 ₪ לכל מטר אורך. נוכח העובדה כי הסכום אליו הגיע בית המשפט עולה על הסכום לו טענה המאשימה אסתפק בחיוב הנטען על ידה. אני סבור כי בענייננו, בו
משתמשים המערערים בשטחם שלא כדין תקופה ארוכה תוך הפרת צו שיפוטי קיימת הצדקה לחיוב בכפל אגרה (ראה למשל: רע"פ 8687/14 ראיק סרחאן נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 29.1.2015]).

אשר לשאלת כפל שווי, דנתי בעבר בעניין תיק תו"ב (קריות) 29727-04-15 ועדה מקומית לתכנון ובניה לב הגליל
נ' נזיה נסאר [ניתן ביום 19.11.2018]. דחיתי שם את הטענה לאכיפה בררנית. כפי שציינתי שם, ספק בעיני האם בכלל ניתן לטעון לאכיפה בררנית באשר לעצם מרכיבי הענישה, להבדיל משאלת הגשת כתבי האישום. לא זו בלבד, אלא שגם במקרה הנוכחי, בדומה למקרה שם, לא עמדו הנאשמים בנטל להוכיח אכיפה שונה בין שווים. לא הובאו כל ראיות בתיק זה לכך שבמקרים דומים לענייננו, לא התבקש כפל שווי. עם זאת, בדומה למקרה שם, אני סבור משיקולים עליהם אעמוד מייד כי יש להסתפק בחיוב חלקי, היינו בשווי ולא בכפל שווי בענייננו (לשיקולים להפעלה החלקית ראה למשל: ע"פ (חי') 24261-02-10 קחיזי נ' מדינת ישראל
ועדה מקומית לתכנון ולבניה גבעת אלונים [ניתן ביום 3.6.2010]).

לעניין זה ולעניין רכיב הקנס, אקח בחשבון את מצבם הכלכלי והרפואי של הנאשמים ובנות זוגם וגילם. אציין בהקשר זה,
כי לעניין המצב הכלכלי, לא הוצג בפני
מצג מלא. הנאשמים 1 ו-3 לא הציגו בפני
את דוחותיהם האישיים לרשויות המס, אלא את דוחותיה של החברה – הנאשמת 2 בלבד. עם זאת התחשבתי במצבה של זו כשיקול להפחתת רכיב כפל השווי.

לעניין הקנס ולעניין טענת כפל השווי לקחתי בחשבון גם את טענות הנאשמים, לקושי במציאת מקום לעסקם, להודאתם בהזדמנות הראשונה ולהעדר עבר פלילי, ולמצב התעסוקתי בכפר. מנגד לא יכולתי להתעלם מכך שמדובר בשטח גדול מאוד, כאשר למרות צווים מנהליים ושיפוטיים
השתמשו וממשיכים הנאשמים להשתמש בשטח.

נוכח מצבם הרפואי של הנאשמים 1 ו-3 לא מצאתי לנכון לגזור עליהם עונשי מאסר בפועל.

נקודה נוספת אליה יש להתייחס היא נושא הקנס היומי. לעניין זה יש לזכור ראשית, כי עוד בטרם יש להידרש לשאלת הקנס היומי, עסקינן באישום המתייחס ל- 4 מבנים נפרדים: סלילת האספלט, בניית הגדרות, הצבת הקונטיינר, ובניית הסככה. הנאשמים אף מואשמים בעבירת שימוש ללא היתר בכל אחד מהם, כמו גם בעבירות נוספות של הפרת צו מינהלי, צו שיפוטי וצו למניעת פעולות. על פי ההלכה הפסוקה על בניית כל מבנה בנפרד ועל כל עבירת שימוש בכל מבנה ניתן לחייב בתקרה הקבועה בסעיף 61 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (ראה למשל: רע"פ 8701/08 וונש נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה לודים [ניתן ביום 3.6.2009], והאסמכתאות המוזכרות שם). דומה על כן נוכח הסכום הניכר אליו ניתן להגיע, כי מתייתר הצורך לדון בשאלת הקנס היומי. למעלה מן הצורך, אני מקבל את טענת המאשימה, אשר הוכחה במסגרת הגשת ראיות לעונש, כי הזמנה לחקירה עומדת בתנאי ההודעה בכתב לנאשמים (סעיף 204 לחוק הישן) המאפשרת הטלת קנס יומי (ראה: עפ"א (מחוזי ת"א) 43331-02-14 פלורה שאוליאן נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 17.7.2014]).


אקבע אפוא את מתחם העונש ההולם בהתחשב בשיקולים הקבועים בסעיפים 40ח-40ט ו- 40יג לחוק:

1)
התכנון שקדם לביצוע העבירה – מלא.
(2)
חלקם היחסי של הנאשמים בביצוע העבירה ומידת ההשפעה של אחר על הנאשמים בביצוע העבירה - מלא
(3)
הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה – נזק לאינטרס הציבורי.
(4)
הנזק שנגרם מביצוע העבירה – כנ"ל.
(5)
הסיבות שהביאו את הנאשמים לבצע את העבירה – סיבות כלכליות.
(6)
יכולתם של הנאשמים להבין את אשר הם עושים, את הפסול שבמעשה או את משמעות המעשה, לרבות בשל גילם – מבינים.
(7)
יכולתם של הנאשמים להימנע מהמעשה ומידת השליטה שלהם על המעשה, לרבות עקב התגרות של נפגע העבירה – יכולים להימנע.
(8)
מצוקתו הנפשית של הנאשם עקב התעללות בו על ידי נפגע העבירה – לא רלבנטי.
(9)
הקרבה לסייג לאחריות פלילית כאמור בסימן ב' לפרק ה'1 לחוק (קטינות / העדר שליטה גופנית/ אי שפיות/ שכרות / הגנה עצמית / כורח / צידוק / זוטי דברים / טעות) – לא רלבנטי.
(10)
האכזריות, האלימות וההתעללות של הנאשם בנפגע העבירה או ניצולו – לא רלבנטי.
(11)
הניצול לרעה של כוחו או מעמדו של הנאשם או של יחסיו עם נפגע העבירה – לא רלבנטי.
(12) מצבם הכלכלי של הנאשמים – נלקח בחשבון.
(13) האם מדובר בהרשעה במספר עבירות הכוללות מספר אירועים (סעיף 40יג לחוק) (במקרה כזה על בית המשפט לקבוע מתחם עונש הולם לכל אירוע בנפרד, אך רשאי לקבוע עונש כולל לכלל האירועים). במסגרת זו יתחשב בית המשפט במספר העבירות, תדירותן, והזיקה ביניהן והיחס ההולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג העונש -
אראה כמתחם עונש כולל.

לאחר ששקלתי את הגורמים והנסיבות כאמור לעיל, אני קובע כי מתחם העונש ההולם הינו: לנאשם 1 קנס במתחם שנע בין 150,000 ל- 250,000 ₪, ומאסר על תנאי בן 3 חודשים, כפל אגרה ושווי הנכס. לנאשמת 2 קנס במתחם הנע בין 300,000 ₪ ל- 400,000 ₪, חתימה על התחייבות עצמית בסך 200,000 ₪ ושווי הנכס. לנאשם 3 קנס במתחם הנע בין 250,000 ₪ ל- 350,000 ₪, מאסר על תנאי ל- 3 חודשים ושווי הנכס. עוד יש לגזור צו הריסה וצו איסור שימוש.

האם יש מקום בענייננו לחרוג ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום, על פי סעיף 40ד לחוק או משיקולי הגנה על שלום הציבור על פי סעיף 40ה לחוק (חשש שהנאשם יחזור ויבצע עבירות בהסתמך על עבר פלילי משמעותי או חוות דעת מקצועית)? לא.

כעת אבחן מה העונש שיש לגזור על הנאשמים, בתוך מתחם העונש ההולם, וזאת על פי השיקולים שנקבעו בחוק. אבחן את הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40יא לחוק:

(1)
הפגיעה של העונש בנאשמים, לרבות בשל גילם – נלקח בחשבון גיל הנאשמים ומצבם הבריאותי.
(2)
הפגיעה של העונש במשפחתם של הנאשמים – בינונית.
(3)
הנזקים שנגרמו לנאשמים מביצוע העבירה ומהרשעתו – כנ"ל.
(4)
נטילת האחריות של הנאשמים על מעשיהם, וחזרתם למוטב או מאמציהם לחזור למוטב – הנאשמים פעלו חלקית בלבד. הם אמנם קיבלו אישור הקצאת קרקע למקום אחר, אך לא פעלו להריסה ולפינוי המבנים למעט הורדת לוחות אסכורית מינורית.
(5)
מאמצי הנאשמים לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי על הנזק שנגרם בשלה – כנ"ל.
(6)
שיתוף הפעולה של הנאשמים עם רשויות אכיפת החוק; ואולם כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשמים לא ייזקפו לחובתם – הנאשמים הודו בהזדמנות הראשונה.
(7)
התנהגותו החיובית של הנאשם ותרומתו לחברה – לא הוכח.
(8)
נסיבות חיים קשות של הנאשם שהיתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה – לא הוכח.
(9)
התנהגות רשויות אכיפת החוק – לא רלבנטי.
(10) חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה – לא רלבנטי.
(11) עברו הפלילי של הנאשם או העדרו – אין עבר פלילי.
(12) נסיבות נוספות (סעיף 40יב לחוק) – לא הוכחו.
(13) שיקולי הרתעה אישית (סעיף 40ו לחוק) – קיימים.
(14) שיקולי הרתעת הרבים (סעיף 40ז לחוק) – קיימים.

נוכח כל האמור אני גוזר את דינם של הנאשמים כדלקמן:

1.
קנס בסך
180,000 ש"ח לנאשם 1 או
4 חודשי מאסר תחתיו, קנס בסך 300,000 ₪ לנאשמת
2, וקנס בסך 250,000 ₪ לנאשם 3 או 5 חודשי מאסר תחתיו. הקנס ישולם ב- 40 תשלומים חודשיים רצופים ושווים החל מיום 4.8.19 ובכל 1 לחודש שלאחריו.

היה ושיעור משיעורי הקנס לא ישולם במועדו – תעמוד יתרת הקנס לגבי חלקו של הנאשם שלא שילם לפירעון מידי.

2.
אני גוזר על כל אחד מהנאשמים 1 ו- 3 מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך שנתיים, כאשר התנאי הינו כי לא יעברו אחת מהעבירות המנויות בפרק י' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

3.
אני מחייב את הנאשמת 2 לחתום על התחייבות כספית בסך 200,000 ש"ח להימנע מלעבור אחת העבירות המנויות בפרק י' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965, במשך שנתיים.
אם לא תחתום בתוך 15 יום מהיום, יאסר מנהלה - הנאשם 3 ל- 15 יום.

4.
אני מחייב את הנאשם 1 בתשלום כפל אגרת בנייה כחוק בסך 160,560 ₪. התשלום יתבצע בתוך 90 במשרדי המאשימה.

5.
אני מחייב כל אחד מהנאשמים לשלם למאשימה את שווי המבנה בסך 145,000 ₪. הסך האמור ישולם בתוך 6 חודשים מהיום.

6.
ניתן בזאת צו הריסה למבנה נשוא האישום, לביצוע ע"י הנאשמים. אולם אני מורה על דחיית מועד
ביצוע צו ההריסה למשך 3 חודשים מהיום
על מנת לאפשר לנאשמים להשלים את העברת העסק למקום אחר. מובהר כי אם לא יינתן היתר ולא יבוצע צו ההריסה ולא יוארך עיכוב הביצוע בהחלטה שיפוטית, תהא רשאית המאשימה בתום
30 יום מהמועד הנ"ל לבצע את ההריסה בעצמה ולחייב את הנאשמים בהוצאותיה.

7.
ניתן בזאת צו איסור שימוש במבנים נשוא האישום.
אולם אני מורה על עיכוב ביצוע הצו למשך 3 חודשים מהיום, מהטעם המפורט בסעיף 6 לעיל.

8.
אני מורה לרשם המקרקעין לרשום הערה בדבר צו ההריסה ואיסור השימוש דלעיל. המאשימה תדאג לביצוע הרישום.

הנאשמים מופנה למשרדי המאשימה
על מנת לקבל את שוברי התשלום לקנס.

ככל שקיים פיקדון כלשהו לטובת הנאשמים, יש להשיבו לנאשם שהפקידו, בכפוף לכל מגבלה.

זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי בחיפה.


המזכירות תסגור את התיק.


ניתן היום,
ו' תמוז תשע"ט, 09 יולי 2019, בהעדר הצדדים.













תוב בית משפט שלום 17841-02/17 ועדה מקומית לתכנון ובניה לב הגליל נ' אחמד ח'טיב, אלפרח למסחר כללי בע"מ, פרג' עלי (פורסם ב-ֽ 09/07/2019)