פסקי דין על פטריציה מרים טגר | פסקי דין על אריאל סולסי | פסקי דין על אריאל סולסי |

173/03 א     29/01/2006




א 173/03 פטריציה מרים טגר נ' אריאל סולסי בע"מ, אריאל סולסי




1
בתי המשפט
א 000173/03
בית משפט השלום הרצליה
29/01/2006
תאריך:
כב' השופט צבי דותן

בפני
:

פטריציה מרים טגר

בעניין:
התובעת
טל שחורי

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
1. אריאל סולסי
בע"מ

2. אריאל סולסי
הנתבעים
אילן ציאון

ע"י ב"כ עוה"ד

פסק דין
1. הנתבעת 1 הינה חברה קבלנית לבנין. התובעת רכשה דירה מן הנתבעת 1 בהרצליה, על פי הסכם מיום 2/1/97. התביעה שבפני
י היא תביעה לתשלום פיצוי לתובעת בגין ליקויי בניה שונים בדירה. הנתבע 2 הוא בעל מניות ומנהל בנתבעת 1, והתביעה נגדו הוגשה בטענה כי הינו אחראי באופן אישי לפצות את התובעת על נזקיה.

2. לתביעה צורפה חוות דעת של מומחה, אולם בסופו של דבר מונה בהסכמה מומחה מטעם בית המשפט, וכן סוכם כי חוות דעתו תהיה היחידה בתיק זה, והיא זו שתכריע לענין הליקויים.
המומחה מר אלפרד אירני, מהנדס בנין ושמאי מקרקעין, נתן חוות דעת מפורטת ובה קבע כי עלות תיקון הליקויים היא 43,200₪ בתוספת מע"מ, אם כי ביצוע התיקונים על ידי התובעת עצמה יהיה יקר יותר בשיעור של 20%. כמו כן קבע כי בגין ליקוי מסוים יש לפצות את התובעת בכסף, וכן הותיר מספר ליקויים להכרעת בית המשפט.

בנוגע לסעיפים שהושארו להכרעת בית המשפט, להלן החלטתי:
בסעיף 2.5 לחוות הדעת מדובר על סימני רטיבות ליד הויטרינה אל כיוון הפרקט, ובגין ליקוי זה קבע המומחה פיצוי כספי בסך 200₪, אותו השאיר להכרעת בית המשפט. אינני פוסק סכום זה לתובעת באשר לא הוכח כי הדבר נובע מרשלנות של הנתבעת 1, ואילו המומחה בחוות דעתו קובע כי קיימת סבירות גבוהה שהפגיעה בפרקט נובעת מחוסר תחזוקה שוטפת במקום (היינו מדברים שהם באחריות התובעת).
בסעיף 3.10-3.12 לחוות הדעת מדובר על התקנת כנף דלת בארון מעל התנור. בגין ליקוי זה אני פוסק לתובעת את הסכום שקבע המומחה, 300₪.
בסעיף 5.1 לחוות הדעת מדובר על חור בתחתית האמבט. אני פוסק לתובעת בגין ליקוי זה את הסכום שקבע המומחה, 300₪.
בסעיף 5.4 לחוות הדעת מדובר על חוסר ברגים לחיזוק האסלות לרצפה. אני פוסק לתובעת בגין ליקוי זה את הסכום שקבע המומחה, 900₪.

3. ב"כ הנתבעים אינו חולק למעשה על חוות דעת המומחה, והוא מבקש בסיכומיו לפסוק בהתאם לחוות דעת המומחה, אולם זאת כנגד הנתבעת 1 בלבד, ולדחות את התביעה נגד הנתבע 2.

4. המחלוקת העיקרית, ולמעשה היחידה, היא בשאלת אחריותו האישית של הנתבע 2.
אין חולק כי ההסכם נעשה בין התובעת לבין הנתבעת 1, שהינה חברה בע"מ, וכי הנתבע 2 אינו צד להסכם ולא ערב להתחייבויות הנתבעת 1 על פי ההסכם. יחד עם זאת, כבר בפסיקה הישנה הוכר הכלל כי כאשר מנהל בחברה ביצע אישית מעשה נזיקין במסגרת פעילותו בחברה, הוא ישא כמבצע הפעולה באחריות אישית (בנוסף לאחריות החברה). ר' בענין זה ע"א 77/57 שרף נ' קליין פד"י י"ב 507, בעמ' 509 -
"... אפשר גם להביא תביעה אישית נגד המנהל שביצע את העוולה האזרחית. וכשמגישים תביעה אישית כזו, לא מספיק הדבר שהתובע רק יוכיח שהעוולה הזאת בוצעה בשביל החברה, ושהנתבע הוא אחד ממנהליה. אם ברצון התובע להטיל אחריות אישית על הנתבע, עליו להוכיח שהנתבע הוא זה שביצע את העוולה האזרחית או שהיה לו חלק בזה".
ואם אזכיר פסיקה מן העת החדשה, הרי בפרשת ע"א 4612/95 מתיתיהו נ' שטיל פד"י נ"א(4) 769, נאמר -
"שלצורך גיבושה של חובת זהירות אישית עצמאית של המנהל, נדרש לבסס מערכת נתונים החורגת מגדר פעילותו הרגילה והשיגרתית של נושא משרה בחברה. בלי למצות, עשויה להיות בענין זה משמעות לנתונים, כמו מומחיות אישית של המנהל בענין נושא ההתקשרות, שעליה סמך הצד האחר להתקשרות...... חובות מקצועיות של המנהל, המבוססות על מיומנות מקצועית שלו, למשל כרופא, כעורך דין, או כמתכנן...... או קיומם של יחסים מיוחדים בין המנהל לבין הצד השלישי, אשר הביאו לכך שהצד השלישי נתן במנהל המסוים את אמונו ואת בטחונו כי המנהל, באופן אישי, לוקח אחריות כלפי הצד השלישי...... על כן, השאלה היא אם הניחו המערערים תשתית עובדתית, שממנה ניתן להסיק כי פעילותם של המנהלים בהתקשרות האמורה חרגה מפעולתם השיגרתית כמנהלים בחברה, באופן שמטיל עליהם חובת זהירות אישית כלפי המערערים."

5. במקרה שבפני
י, לא הועלתה כל טענה ולא הובאה כל הוכחה באשר למומחיות אישית של הנתבע 2 בענין נושא ההתקשרות, מומחיות שעליה סמכה התובעת. כמו כן, אין המדובר בחובות מקצועיות של המנהל, המבוססות על מיומנות מקצועית שלו. ההתקשרות של התובעת היתה עם הנתבעת 1 כחברה, ולא נסמכה על אישיותו או מיומנותו המקצועית של הנתבע 2 באופן אישי. גם האפשרות השלישית אינה מתקיימת במקרה זה. אין המדובר במצב של יחסים מיוחדים בין המנהל לבין התובעת, אשר הביאו לכך שהתובעת נתנה במנהל המסוים הזה, הנתבע 2, את אמונה ואת בטחונה כי הוא באופן אישי לוקח אחריות כלפיה. לא הובאה כל תשתית עובדתית שממנה ניתן להסיק כי פעילותו של הנתבע 2 חרגה מפעולתו השגרתית כמנהל בחברה, באופן אשר מטיל עליו חובת זהירות אישית כלפי התובעת.
6. עיון בסיכומי התובעת, בפרק המתייחס לשאלת האחריות האישית של הנתבע 2, מעלה כי התובעת מנסה לבסס את האחריות האישית על מספר טענות כלהלן:
ראשית היא טוענת כי הנתבע 2 הוא מקים החברה, מנהלה היחיד ובעל מניותיה היחיד. אני סבור כי אין די בעובדות אלה כשלעצמן כדי להטיל עליו אחריות אישית להתחייבויות החברה.
שנית היא טוענת כי הנתבע 2 הוא שהיווה הרוח החיה מאחורי בניית הבנין, ובפועל ניהל את הקמתו. טענה זו היא כללית מדי ובלתי מפורטת. ברור שזו איננה תשתית עובדתית מספקת בכדי לחרוג מן השורה ולהטיל אחריות אישית על הנתבע 2. עובדתית, הנתבע 2 חולק על טענה זו, ומציין בתצהירו (סעיף 9) כי החברה היא זו שפיקחה על הבניה באמצעות מפקח בניה מר קורנבליט, שהינו מהנדס מוסמך, והוא זה שבחר את אנשי המקצוע והפועלים, ומלוא סמכויות הפיקוח וההכרעה היו נתונים בידיו. עוד הוא מוסיף כי המפקח עבד באתר במשרה מלאה, ניהל את העבודה ופיקח על איכות עבודתם של הפועלים ואנשי המקצוע. טענות אלה לא נסתרו. עולה מהן כי לא הנתבע 2 באופן אישי ביצע או פיקח על הבניה, כטענת התובעת.
שלישית נטען כי הנתבע 2 פועל בניגוד לעקרונות דיני החברות, כגון בכך שאין החלטה של החברה אשר מסמיכה אותו לפעול בשם החברה בתיק זה. לא ברור מה פישרה של טענה זו. הנתבע 2 רק נתן עדות בתיק זה, בשם החברה ובשמו. לא צריכה להיות החלטה של החברה אשר מסמיכה אותו לעשות כן, וגם אם צריכה להיות החלטה כזו, ואיננה, לא ברור מה הקשר בין ענין זה לבין הטלת אחריות אישית עליו כלפי התובעת.
רביעית נטען כי מכתב של הנתבעים אל התובעת מוצג ת/ו' לא נערך על דף לוגו של הנתבעת 1. גם טענה זו אינה במקומה, הואיל והמסמך הנ"ל נעשה באופן ברור על ידי אריאל סולסי
חברה לבנין בע"מ, היינו על ידי הנתבעת 1 ולא הנתבע 2.
חמישית נטען כי מדובר בחברה פרטית קטנה ועל כן נכון יהיה מבחינה מוסרית ומשפטית להטיל על בעל החברה חבות אישית. גם טענה זו, כשהיא לעצמה, אינה מספקת להטלת חבות אישית.
שישית נטען כי נתבע 2 התרשל בפיקוח על הנתבעת 1 בבניה ו/או בנה את הדירה ברשלנות ו/או התרשל בבחירת אנשי המקצוע ו/או בפיקוח עליהם. גם כאן, מדובר בשורה של טענות כלליות וסתמיות, ואין די בהן. העלאת טענות סתמיות בתצהיר אינה באה במקום הצגת עובדות, ואי החקירה על טענות אלה שבתצהיר אינה ממלאת תוכן את שאין בהן מלכתחילה.

7. לסיכום סוגיה זו, לא השתכנעתי כי הונחה בפני
בית המשפט תשתית עובדתית שממנה ניתן להסיק, כי הנתבע 2 אישית התרשל כלפי התובעת. אזכיר בהקשר זה את דברי בית המשפט המחוזי בענין ע"א (חי') 2603/04 ויגונסקי נ' לביא חב' לבנין ופיתוח, דינים מחוזי כרך לה(1) 127, שם נאמר כי -
"המערערים לא מצביעים על אשם אישי סובייקטיבי של המשיב 2, למעשים או מחדלים שיש בהם משום עוולה או הפרת חובה חקוקה. גם ליקויי הבנייה, ככל שהוכחו, אינם בגדר של מעשה בו ניתן לייחס למנהל החברה אשם אישי סובייקטיבי".

8. סכום הפיצויים שיש לחייב בו את הנתבעת 1 מבוסס בעיקרו של דבר על חוות דעת המומחה, כלהלן:
סך 43,200₪ בתוספת 20% (בשל כך שהתיקונים יבוצעו על ידי התובעת עצמה), היינו סך 51,840₪ ובתוספת מע"מ - 60,393₪. בנוסף - פיצוי כספי לפי חוות הדעת בסך 250₪, ופיצוי כספי לפי חוות הדעת וסעיף 2 לעיל בסך 1,500₪. סה"כ הפיצוי מסתכם אפוא ב-62,143₪, וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך חוות הדעת (18.5.04) ועד התשלום בפועל.
בנוסף, לפי חוות הדעת, יש לפסוק לתובעת פיצוי עבור דיור חלופי לתקופת התיקונים (12 יום), ואני מעמיד את הפיצוי על סך בשקלים השווה ל-400 דולר (זאת על בסיס סעיף 24(א) לכתב התביעה), דהיינו סך 1,840₪.

9. בנוסף, טוענת התובעת בתצהירה (סעיפים 19-20), כי נגרמו לה, בגין הליקויים בדירה, צער ועוגמת נפש, ואובדן רווחה והנאה מדירתה, כמו גם נזקי ממון.
עיון בחוות דעת המומחה מלמד, כי אכן ישנם ליקויים לא מעטים, לרבות ליקויי רטיבות. בגין ראש הנזק של עוגמת נפש על כל הכרוך בכך כמפורט בסעיף 19 לתצהיר, אני פוסק לתובעת סך 5,000₪.

10. אינני פוסק לתובעת פיצוי בגין ירידת ערך הדירה. ראשית, התביעה אינה כוללת פיצוי בגין ירידת ערך. שנית, לא הוכחה כל ירידת ערך. לצורך כך יש להגיש חוות דעת של שמאי מקרקעין, אולם הדבר לא נעשה, ולא הובאה בפני
י כל ראיה שהיא בענין זה.

11. לסיכום, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת כלהלן:
* סך 62,143₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.5.04 ועד התשלום בפועל.
* סך 6,840₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.
* כמו כן תישא הנתבעת 1 בתשלום הוצאות המשפט של התובעת, וכן בתשלום שכ"ט עו"ד בסך 9,000₪ ומע"מ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, על ההוצאות - מיום הוצאתן, ועל שכ"ט עו"ד - מהיום, ועד התשלום בפועל.

12. אני דוחה את התביעה נגד הנתבע 2. התובעת תישא בהוצאות ושכ"ט עו"ד של הנתבע 2 בסך 6,000₪ בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

13. אני מוחק ללא צו להוצאות את הודעת צד ג' נגד הצד השלישי מס' 9 (חברת ח.ג.ו.).

ניתנה היום כ"ט בטבת, תשס"ו (29 בינואר 2006) בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח עותק

פסק דין
זה לב"כ הצדדים.

צבי דותן
, שופט
קלדנית: איילה שמעה










א בית משפט שלום 173/03 פטריציה מרים טגר נ' אריאל סולסי בע"מ, אריאל סולסי (פורסם ב-ֽ 29/01/2006)