פסקי דין על אלון סמואל | פסקי דין על אסף יונה | פסקי דין על עירית תל-אביב-יפו

40678-01/19 עתמ     15/07/2019




עתמ 40678-01/19 אלון סמואל, אסף יונה נ' עירית תל-אביב-יפו








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עת"מ 40678-01-19 סמואל ואח' נ' עירית תל-אביב-יפו




לפני
כבוד השופטת
אסתר נחליאלי חיאט


עותרים

1.אלון סמואל
2.אסף יונה
ע"י ב"כ עו"ד תומר אזרחי ואח'
משרד יוסף סמואל ושות', משרד עורכי דין


נגד


משיבים

עירית תל-אביב-יפו
ע"י ב"כ עו"ד גלי זוסמן ואח'
השירות המשפטי




פסק דין


1.
עיריית תל-אביב, היא המשיבה (להלן גם: "העירייה"), לא נעתרה לבקשת העותרים לרשום את העותר 2 ועוד שלושה אחרים כמחזיקים בדירה שברחוב רופין 51 תל אביב, לצורך תשלום הארנונה. הסיבה לכך היא, מאחר שחוזה השכירות מכוחו מבקשים העותרים ללמד על "חילופי המחזיקים" בנכס "אינו תקין" לטענתה, וציינה כי אי התקינות גלויה ועולה מהמסמכים שמכוחם מבוקש לרשום את 'המחזיקים' החדשים, וכי כדי לרשום את חילופי המחזיקים יש "להעביר מסמך המעיד על זהות בעלי הזכויות בנכס כיום" (סעיף 3 למכתב העירייה; נספח 1 לעתירה).
העותרים סבורים כי תשובת העירייה היא החלטה שניתנה היא שרירותית, ניתנה בחוסר סמכות וכי היא החלטה לא סבירה ואינה מידתית, לכן יש לקבוע כי היא בטלה מעיקרא.

2.
העותר 1 מר אלון סמואל
, הוא עו"ד שלטענתו מנהל את הבניין ברחוב רופין 51 תל אביב יחד עם אביו המנוח, עו"ד שמואל (סמי) סמואל ז"ל מזה שנים רבות, כמיופי כוח הבעלים מכוח ייפוי כוח בלתי חוזר שהוענק להם (סעיף 7 לעתירה). לדבריו "לאורך כל השנים קיבלה המשיבה את הודעות מיופי הכוח ועובדי משרדם על חילופי מחזיקים..." (סעיף 7), ועל כן עמד על כך שגם הפעם תרשום העירייה את חילופי המחזיקים.

3.
הדירה שאת המחזיקים בה נתבקשה העירייה לרשום היא דירה מס' 3 בבניין ברחוב רופין 51 בתל-אביב (להלן: "הדירה"). זכות הבעלות בבניין כולו, שבו מצויה הדירה, רשומה בלשכת רישום המקרקעין (נספח 2 לעתירה) על שם מר צבי צנציפר (להלן: "צנציפר") שנפטר בשנת 2002, ואין מחלוקת על עובדה זו. הדירה הושכרה לעותר 2 ולשלושה אחרים בהתאם לחוזה שכירות שהוצג לעירייה ושנכתב בו כי
הוא נערך בין "צנציפר וא. סמואל... שיקרא להלן "המשכיר"" לבין העותר 2 אסף יונה
, אלון רוזנפלד, אורי בוחניק ועמית קנטור "להלן: "השוכר"" (כך בחוזה; נספח 3 לעתירה).
כאמור, לטענת העותר 1, הוא מנהל עד היום את הבניין כמיופה כוח של צנציפר, על פי ייפוי כח בלתי חוזר מיום 24.10.1996. זאת הגם שצנציפר נפטר בשנת 2002. לציין כי בנסח הטאבו יש הערה מיום 4.7.1999 על קיום נאמנות "על פי הודעת נאמנות מיום 25.2.1981", ללא כל תוספת לעניין פרטי הנאמנות, הנאמן או הנהנה.

4.
חוזה השכירות על פיו מבוקש לרשום את העותר 2 ואת שלושת האחרים כמחזיקים לצורך ארנונה נחתם ביום 31.5.2018, לתקופה של שנה עם אופציה לשנה נוספת (להלן: "החוזה") (נספח 3 לעתירה). מהחוזה עולה כי המשכיר הוא "צנציפר וא. סמואל", בלי שצוין שם פרטי, לא מספר ת.ז. או
וגם לא העובדה כי מר צבי צנציפר כבר אינו בין החיים מזה כ-17 שנה. עוד עולה מהחוזה כי "המשכיר הינו הבעלים" של הדירה (הואיל הראשון בחוזה).

5.
לאחר חתימת החוזה פנה העותר 1 לעירייה וביקש לשנות את שמות המחזיקים בדירה לשמות השוכרים החל מהיום שבו ציין כי נמסרה להם הדירה. ההודעה נשלחה בצירוף חוזה השכירות החתום ופרטיכל מסירת הדירה החתום על ידי העותר 2 (נספח 3 לעתירה).

6.
משלא שונו שמות המחזיקים בהתאם לפנייה, פנה העותר 1 לעירייה הן במכתבים והן בשיחות עם נציגי המשיבה, וביום 12.9.2018 ענתה העירייה כי "ייפוי הכח שצורף לפנייתך חסר תוקף משפטי ולכן לא נוכל לבצע את חילופי המחזיקים כמבוקש בפני
יתך" (נספח 8 לעתירה). העותרים, שלא הסכימו לאמור בתשובה, שבו ופנו לעירייה במכתב "התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים" ובפני
ות נוספות, אך העירייה התמידה בעמדתה ולא נעתרה לבקשה לרשום את המחזיקים.
ביום 5.12.2018 שלחה העירייה את מכתב התשובה האחרון
שתוכנו הוא מושא העתירה דנא (נספח 12 לעתירה), וכך נכתב בו:
"1. חילופי המחזיקים לא בוצעו בעירייה מן הטעם שחוזה השכירות שהומצא לנו אינו תקין. לא ידועה זהותו של המשכיר על פי חוזה השכירות המצורף.

2. תוקפו של ייפוי הכח שניתן על ידי מר צנציפר צבי ז"ל פג עם פטירתו בשנת 2002.
3. בנסח הטאבו עדיין רשום מר צנציפר צבי ז"ל כבעלים. נא להעביר מסמך המעיד על זהות בעלי הזכויות בנכס כיום."

7.
את אי ההיעתרות להחליף את שם המחזיק בדירה נימקה העירייה בטענה כי חוזה השכירות שהוצג לה "אינו תקין" מאחר שזהות המשכיר אינה ידועה, וגם מאחר שייפוי הכוח שנחתם על ידי צנציפר נעדר תוקף מהעת שנפטר. בצד נימוקים אלה השאירה העירייה אפשרות לעותרים להציג מסמכים שיתמכו בבקשה לרשום את "חילופי המחזיקים" קרי, פרטים כלשהם על 'בעלי הזכות בנכס כיום' שבכוחם להשכיר את הדירה לשוכרים. בהעדר תגובה שלחה העירייה ביום 8.1.2019 תזכורת קצרה לעותרים וציינה כי היא ממתינה "לקבלת התייחסותכם לעניין זהות בעל הנכס/ המשכיר כפי המצוין בהסכם השכירות 'צנציפר ו א. סמואל'" (נספח 13 לעתירה).

8.
תחת תשובה לעירייה הוגשה העתירה דנא, שעניינה כאמור בטענות להעדר סמכות, כי החלטת העירייה המבוטאת במכתב מיום 5.12.2018 היא שרירותית אינה מידתית ולוקה בחוסר סבירות.
במסגרת העתירה ציינו העותרים כי לאורך שנים קיבלה העירייה את הודעות העותר 1 על חילופי מחזיקים, להן צורפו חוזים בנוסח הזהה לחוזה השכירות הנוכחי, ונחתמו מתוקף אותו ייפוי כוח. על כן לא ברור מדוע שינתה העירייה באופן שרירותי את התנהלותה והחליטה עתה שלא לקבל את הודעת העותרים על חילופי המחזיקים. עוד נטען כי די בכך שהעירייה מודעת כי העותר 2 והאחרים שכרו בפועל את הדירה כדי לחייב את העירייה לרשום את חילופי המחזיקים. גם אם לשיטת העירייה יש פגמים בחוזה, עליה לרשום את המחזיקים מאחר שלפי הדין אין צורך כי המחזיק לצורך רישום יהיה מחזיק כדין, ודי בכך שיחזיק בדירה. עוד נטען כי העותר 1 אינו רשאי למסור פרטים בדבר זכויות המשכיר, מאחר שאלה הם פרטים חסויים מכוח הסכם נאמנות, ובכל מקרה, כך נטען, אין זה מעניינה של העירייה לדעת מי הם בעלי הנכס, ומי הם יורשיו של צנציפר, שכן מעת שהעירייה מודעת כי השוכרים הם המחזיקים בנכס עליה לרשום אותם.

9.
מנגד טוענת העירייה כי היא פועלת כרשות מנהלית סבירה וכי על פי סעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות [נוסח חדש] היא אכן רושמת את המחזיק בארנונה על בסיס הודעות הנתמכות באסמכתאות. כשחוזה שכירות הוא האסמכתא, מתבקש כי ניתן יהיה להבין ממנו את זהות המשכיר והשוכר, ואת התאמת זהות המשכיר לפרטים של מי שרשאי להשכיר את הנכס – בין שהוא בעל זכויות בנכס ובין שיש לו הרשאה להשכיר את הנכס. בענייננו, העירייה טוענת כי לא ניתן לזהות מהחוזה כי בעל הזכות בדירה הוא שהשכיר אותה לשוכרים, או כי יש למשכיר הרשאה מהבעלים להשכיר אותה. החוזה על פניו נראה פגום, ולכן על העירייה לפעול בהתאם ולא לרשום את השוכרים עד שיוצגו לה מסמכים המצביעים על הקשר לנכס. לטענתה כרשות מנהלית היא מחויבת לרישום תקין בספריה, ורישום שכזה נדרש להיעשות על יסוד מסמכים המראים באופן ברור כי השוכרים מחזיקים בנכס. העירייה הוסיפה כי גם אם קיבלה בעבר את חוזי השכירות לצורך חילופי המחזיקים, אין להמשיך ולקבל את ההודעה כשעולים ספקות; וככל שטעתה בעבר ודאי אין להנציח טעויות. לסיום, חזרה העירייה כי היא אינה מסרבת לרישום השוכרים, אלא מבקשת באופן לגיטימי פרטים נוספים שיאפשרו לרשום את השוכרים כמחזיקי הדירה.

דיון והכרעה
10.
בחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) התשנ"ג-1992, נקבע כי כל מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסים שבתחומה וזו תשולם על ידי המחזיק בנכס (סעיף 8(א) לחוק). הגדרת "מחזיק" בסעיף 7 לחוק ההסדרים מפנה להגדרה המצומצמת המצויה בסעיף 269 לפקודת העיריות, לפיה מחזיק
הוא "

למעט דייר משנה". את ההגדרה המצומצמת הזו השלימה הפסיקה באמצעות ההגדרה שבסעיף 1 לפקודת העיריות: "
אדם המחזיק למעשה בנכס כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר, למעט אדם הגר בבית מלון או בפנסיון".

בהתאם להגדרות אלה מחזיק בנכס לצרכי חבות בארנונה יכול שיהיה "כל מי שיש לו זיקה חוקית לנכס כלשהו באחד מן האופנים האפשריים, היינו בין כבעל, בין כשוכר ובין באופן אחר" (
ר"ע 422/85 חברת בתי גן להשכרה בע"מ נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ''ד לט(3) 341, 343 (1985),
ולמעט דייר משנה. מבין המחזיקים הפוטנציאלים יקבע המחזיק לפי מי שיש לו הזיקה הקרובה ביותר לנכס. כך, המחזיק הוא לאו דווקא מי שיש לו הזכויות המשפטיות המהותיות בנכס (בעל הנכס), ולרוב יהיה זה מי שמשתמש בנכס בפועל (עניין בתי גן לעיל, בעמ' 345-344; בר"מ 7856/06 איגוד ערים איילון נ' מועצה אזורית חבל מודיעין, פסקה 27 לפס"ד של השופט דנציגר (16.3.2008)). יאמר כי בתי המשפט אף הרחיבו וקבעו כי מחזיק לצורך חובת תשלום הארנונה יכול להיות גם מי שפלש לנכס שלא כדין, כדי שחוטא לא ייצא נשכר ולא יהיה פטור מתשלום לעירייה עבור שירותים שהוא מקבל ממנה (ראו ה' רוסטוביץ, פ' גלעד, מ' וקנין ונ' לב ארנונה עירונית כרך א 264-263 (2001) (להלן: "רוסטוביץ"); טל קדש דיני ארנונה 100 (2018); וכן עע"מ 9963/03 יצחק זוהר נ' עיריית תל אביב יפו
, בפסקה 12 (1.8.2006)).

11.
לצורך חיוב המחזיקים בארנונה מנהלות העיריות רישומים של המחזיקים בנכסים שבתחומן, ויש
חשיבות לעדכון זהות המחזיקים כדי שישקפו את המצב בפועל, בוודאי לאור הוראת סעיף 318 לפקודת העיריות, לפיה פנקסי העירייה משמשים ראייה לכאורה לקביעת חוב הארנונה.

ואולם, בצד החשיבות לרישום עדכני בפנקסי העיריות, הקל המחוקק על הליכי הגבייה מטעמי יעילות, וככלל לא נדרשות העיריות לחקור ולבדוק את נכונות זהות המחזיקים. חובת עדכון הרישום בפנקס העיריות הוטלה על הפרט ועליו להודיע לעירייה על שינוי בזהות המחזיק, בין כשהוא חדל להחזיק בנכס (סעיף 325 לפקודת העיריות), ובין כשהוא מוכר או משכיר את הנכס לאחר (סעיף 326 לפקודת העיריות). לציין כי יש מצבים שבהם תוטל חובה אקטיבית על העירייה לבדוק את זהות המחזיק בנכס, זאת בהצטבר נסיבות חריגות, ולרוב כשהובא לידיעת העירייה או שהיה עליה לדעת כי המצב בפועל שונה מהמצב ברישומיה (בר"מ 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ (17.4.2008)). ככלל מנהלות העיריות את רישום זהות המחזיקים בנכסים שבתחומן בהתאם להוראות 325 ו-326 לפקודת העיריות, כשחובת העדכון והדיווח על שינוי המחזיק חלה על הפרט. כך מעדכנות העיריות את הרישום לפי ההודעות שהן מקבלות מבעלי נכסים, רוכשים, מוכרים, משכירים ושוכרים.

12.
השאלה שברקע העתירה היא מהן החובות והזכויות של העירייה בעת קבלת הודעה על שינוי מחזיקים. וביתר פירוט בענייננו השאלה האם הודעה על שינוי מחזיק שנמסרת לעירייה בהתאם לסעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות, מחייבת את העירייה לרשום את ההודעה כלשונה, או שמוטלת עליה חובה לבדוק ולברר את אמינות ההודעה ואת נכונותה?

לסוגיה זו התייחסה
כבוד השופטת ר' רונן בעת"מ 33098-10-13 מזרחי נ' עיריית תל אביב (13.11.2014), ודבריה מתיישבים עם דעתי, כי
העיריות רשאיות לקבל את הודעות הפרט על העברת ההחזקה בנכס ולרשום בהתאם את ההודעה על חילופי המחזיקים, ללא בדיקה מיוחדת
זאת עד אשר "קיימות
נסיבות חריגות המעוררות, על פני הדברים ובלא צורך בחקירה ודרישה – חשד מבוסס כי להודעה אין בסיס" (סעיף 23). לציין כי

פסק דין
זה חלוט וערעור שהוגש עליו נמחק בהמלצת בית המשפט העליון.

גם בעת"מ (חי') 46488-09-17 צ'ובנקו נ' מוסך בזק חיפה בע"מ (8.6.2018) נדונו שאלות דומות, שם אמר

בית המשפט כי גם הגישה המקלה שלפיה רושמת העירייה על סמך הודעה שמוסר הפרט, אינה יכולה לשחרר
לחלוטין את העירייה מחובת הבדיקה העובדתית. בית המשפט סבר כי
על העירייה לדרוש כי להודעות שנשלחות לעירייה יצורף חוזה העברת הזכויות בנכס, ועליה לבחון כי קיימת התאמה וודאות מלאה בנוגע לפרטי הנכס נשוא ההודעה ופרטי המחזיק החדש. בית המשפט הדגיש כי על העירייה לוודא
כי "פרטי המחזיק החדש מלאים וברורים באופן המבטיח כי המחזיק החדש הינו אכן אישיות משפטית קיימת, אחת ויחידה...שאליה תוכל להפנות העירייה את חיובי הארנונה", וכי קיימת התאמה בין ההודעה שנמסרה ובין חוזה העברת הזכויות בנכס, בנוגע לפרטיו של המחזיק החדש ופרטי הנכס (לציין כי על

פסק דין
זה הוגש ערעור והוא טרם נדון).

13.
שני פסקי הדין שנזכרו עוסקים אמנם בסוגיות דומות אך נקודת המוצא שלהן שונה מזו שבענייננו. בפסקי הדין בעניין מזרחי ובעניין
צ'ובנקו
, טען המחזיק הרשום כי הוא לא החזיק בנכס וכי הודעתו על החזקה זויפה. שם למעשה נבחנה התנהלות העירייה בדיעבד, לאחר שהעירייה כבר רשמה את המחזיק על פי ההודעה שקיבלה ואף חייבה אותו; בית המשפט נדרש לדון בהיקף הבדיקה שעל העירייה לערוך בטרם נרשם מחזיק חדש, ובשאלה אם העירייה עמדה בהיקף הבדיקה הנדרש. ענייננו הוא בנסיבות שבהן לא נעתרה העירייה מלכתחילה לבקשה לרשום את השוכרים כמחזיקים בהתאם להודעה, מאחר שבדקה את החומר העובדתי שהוצג לה ומצאה בו אי התאמות, ועולות שאלות דומות, כמו האם היה על העירייה להתעלם מאי ההתאמות שמצאה? האם עירייה חייבת לרשום כל מחזיק ששלח לה הודעה על חילופי מחזיק רק מאחר שלא חלה עליה חובה שבדין לבחון את אמיתות ההודעות שנשלחות אליה. לטעמי התשובה שלילית.

14.
כמו בעניין מזרחי הנ"ל אני סבורה כי על העירייה להידרש לבדיקה ולשאלות כאשר "קיימות
נסיבות חריגות המעוררות, על פני הדברים ובלא צורך בחקירה ודרישה – חשד מבוסס כי להודעה אין בסיס
"; וכמו בחלק מהאמור בעניין
צ'ובנקו
אני סבורה ש
כאשר יש לעירייה ספקות קמה לה חובה "לדאוג להסרת הספקות כבר בשלב רישום שינוי המחזיק".

גישה זו עולה גם מפסק הדין בע"ש 467/93 (ת"א) פז חברת נפט בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל-אביב (7.6.1994), בו נקבע כי הוראות סעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות הן מהותיות ולא טכניות. כן נקבע כי גם אם נשלחה הודעה על חילופי מחזיק בהתאם לסעיפים אלו רשאית העירייה שלא לקבלה כלשונה, אלא לדרוש מסמכים להוכחות שינוי המחזיקים, מתוקף סמכותה בסעיף 287 לפקודת העיריות שכותרתו "השגת ידיעות" (פסק הדין פורסם בספרו של רוסטוביץ, כרך פסקי דין ב, בעמ' 121). ראו גם
עת"מ (חי') 345/01 אחמד בדרנא נ' עירית טמרה

(18.6.2001) שם נפסק כי "הנטל להוכיח עמידה בתנאי סעיף 325 מונח לפתחו של בדרנא [העותר – א.נ.ח]...הוראת סעיף 325 היא הוראה מהותית ולא טכנית בלבד, ולעירייה אף סמכות מכוח סעיף 287 לפקודת העיריות לדרוש מסמכים להוכחת שינוי המחזיקים" (בעמ' 7).

ומהכלל אל הפרט
15.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני סבורה כי בנסיבות תיק זה התוצאה הנכונה היא לדחות את העתירה, כפי שאף ציינתי בפני
הצדדים במהלך הדיון. המסמכים שצורפו להודעת חילופי המחזיקים (הסכם שכירות וייפוי כוח) מגלים על פניו העדר התאמה למידע שיש בידי העירייה, ועל כן
במצב שכזה יש לעירייה חובה כרשות מנהלית לברר את הספקות שבידיה, כפי שעשתה. אך העותרים סרבו 'לשתף פעולה' ולספק את המידע המינימאלי הנדרש שיכול להפיג את הספקות.

16.
סמכות העירייה בעת קבלת הודעת מחזיק לפי סעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות, אינה טכנית, וכרשות מנהלית היא בהחלט מוסמכת לבקש ולהשלים עובדות רלוונטיות טרם הרישום. גם אם אינה חייבת לעשות כן, הרי שבמקרה שבו מתעוררות שאלות ואי התאמות ראוי ונכון לשאול את השאלות המתאימות, לבקש מסמכים לביסוס הטענות, ובוודאי לא להתעלם מ
חובת הרשות המנהלית לקבל נתונים רלבנטיים מקום בו מתעורר הספק. העירייה בהחלט מוסמכת
לקבוע, מתוך שיקולים עניינים, כי לא קיימת תשתית עובדתית ראויה המוכיחה את ההחזקה בנכס, והיא רשאית להתנות את הרישום בקבלת מסמכים שיוכיחו את ההחזקה בנכס. על כן, לא מצאתי כל חריגה מסמכות בבקשת העירייה לפרטים שיבססו את הבקשה לרישום חילופי המחזיקים, ובאי הסכמתה לרשום את השוכרים על פי ההודעה שעוררה את הספקות.


17.
הגם שיש שוני בעמדות שני פסקי הדין שהזכרתי (עניין מזרחי ועניין
צ'ובנקו
), נקל לראות כי לפי שני פסקי הדין למצער רשאית העירייה לבחון את התשתית העובדתית שנמסרה לה בהודעה (כאמור בעניין צ'ובנקו סבור בי"מ כי זו חובתה), וכאשר קיימת אי התאמה המעוררת חשד עליה לבחון אותה. בעניין מזרחי אף הוסף כי "כאשר מוגש לעירייה הסכם שנחזה להיות חתום על ידי משכיר ושוכר, ועולה ממנו על-פניו כי החזקה בנכס עברה מידיו של המשכיר לידיו של השוכר, רשאית העירייה לשנות את רישומיה, ולציין את השוכר כמחזיק בנכס". אני סבורה כי בדומה ניתן להסיק גם ההפך, קרי, כאשר מוגש לעירייה הסכם שעל פניו הזהות של המשכיר והשוכר אינם ברורים, ולא ניתן ללמוד ממנו כי המשכיר רשאי היה למסור את ההחזקה בנכס, הרי שעליה לברר זאת בטרם ירשם "המחזיק החדש".

18.
כך הוא המקרה בענייננו המעורר על פניו תהיות לא מבוטלות.

הבניין ובו הדירה רשומים במרשם המקרקעין על שמו של צנציפר שאינו בין החיים מאז שנת 2002, ואין כל איזכור בחוזה השכירות לעובדה כי מר צנציפר נפטר לפני שנים או הערה כלשהי לגבי צו ירושה או צו קיום צוואה. הגם שכך, 'צנציפר' מופיע בחוזה השכירות שהוצג לעירייה כ"משכיר" הדירה לצד "א. סמואל", שלו אין כל זכות בדירה כפי שעולה מנסח המקרקעין. שמות השניים "צנציפר וא. סמואל" מופיעים בחוזה השכירות ללא כל סימן מזהה, כמו תעודת זהות או מס' חברה, גם לא שם פרטי לצנציפר, כך גם לא מוזכר בחוזה כי א. סמואל הוא עו"ד המייצג לטענתו את הבעלים ואין הוא הבעלים של הזכויות בנכס. לא רק זאת אלא שבחוזה גופו ב'הואיל' הראשון מופיע כי "המשכיר הינו הבעלים של הדירה...", אמירה שאינה מתיישבת עם הרישום בנסח הטאבו; ונראה אף כי א. סמואל לא טען בבית המשפט כי הוא הבעלים, הגם שכך הוצהר ב'הואיל' הראשון.

לאלה נוסיף את "ייפוי הכח" שהוצג לעירייה, שעל פניו נראה פגום. ייפוי הכוח נחתם על ידי מר צבי צנציפר עוד ביום 24.10.1996 ועל פי דין (סעיף 14(א) לחוק השליחות, התשכ"ה-1965) מסתיים תוקפו עם מותו של צנציפר קרי, עוד בשנת 2002. אין ממש בטענה כי ייפוי הכוח תקף בגלל היותו ייפוי כוח בלתי חוזר, שהרי אין די באמירה סתמית כי ייפוי הכוח הוא בלתי חוזר. ייפוי כוח בלתי חוזר הוא ייפוי כוח שבעת חתימתו נועד
להבטיח זכויות צד ג' של מי שעבורו יבוצעו פעולות משפטיות ברורות ומתוחמות.
ייאמר גם כי העותרים לא טענו שהחריג של סעיף 14(ב) לחוק השליחות חל בענייננו, (שעניינו הרשאה בלתי הדירה שנועדה
"להבטחת זכותו של אדם אחר או של השלוח עצמו וזכותם תלויה בביצוע נושא השליחות")
.

19.
במצב דברים שכזה, כשהספקות מהודעת העותרים נגלים על פניו, גם מעיון קל בחומר, וכשנציגי העירייה נחשפו לספקות שעולים מההודעה, נכון וראוי כי העירייה לא תקבל את הודעת העותרים כפי שהיא. בהחלט מצופה מהעירייה כרשות מנהלית שחזקת התקינות עומדת לה, לשאול שאלות ולבקש פרטים נוספים לגבי אי ההתאמות העולות בבירור מההודעה. ואף להפך, אני סבורה כי מקום בו ראתה הרשות כי "קיימות
נסיבות חריגות המעוררות, על פני הדברים ובלא צורך בחקירה ודרישה" עליה לברר את הספקות הללו ולא ראוי כי תשחרר עצמה מהבירור גם אם אין לה חובה שבדין לחקור ולבדוק כל הודעה שנשלחת אליה.

20.
בטרם אסיים, ומעבר לצורך ראיתי לציין כי איני מקבלת את
טענת העותרים כי על העירייה לקבל את ההודעה שנמסרה לה מאחר שכך עשתה במשך כל השנים כשקיבלה את הודעות חילופי המחזיקים המבוססות על נוסח זהה של חוזה שכירות ועל אותו ייפוי כוח.

לא מצאתי מאומה בטענה זו; גם אם בעבר לא נתנה הרשות דעתה להודעות שנשלחו אליה ולא נתנה משקל לעובדה כי צנציפר נפטר וכי ייפוי הכוח עליו חתם בעבר אינו תקף מעת שנפטר, הרי אין בכך לחייב את העירייה להתעלם מהספקות שעלו בה בעת הזאת. גם אם העירייה היתה חייבת לבדוק את ההודעה, (ולא כך קבעתי), ואפילו טעתה בעבר, (וגם זאת לא קבעתי),
הרי שטעות בהתנהלות הרשות אינה מצדיקה את הנצחתה. אני סבורה כי אין ממש בטענה הסתמית של העותר 1 כי הסתמך על התנהלות העירייה, ואפילו היה לה בסיס עובדתי הרי שאין לקבלה. העותר 1 הוא עו"ד במקצועו, בעל משרד עורכי דין, וברור אפוא כי עליו לדעת שתוקף ייפוי כוח מסתיים עם מותו של מייפה הכוח או כי חוזה השכירות חסר את פרטי המשכיר. על כן, הסתמכות על 'טעויות' העירייה אינה טענה לגיטימית בנסיבות, ובוודאי שהעותר 1 אינו רשאי לצפות כי התנהלות זו תמשך (בג"ץ 8634/08). ועוד ראיתי להוסיף בעניין זה כמענה לטענת העותרים את דברי כבוד השופטת ברק ארז שאמרה כי "גם אם נקבל שהפרט אינו מחויב "להזכיר" לרשות המקומית... הרי שיהיה זה מרחיק לכת לומר בדיעבד כי לפרט מותר היה להסתמך על הימשכותה של הטעות" (עע"מ 89/13 עיריית רמת גן נ' אריה הראל, 20 (24.2.2015)).

21.
לאור כל האמור אני דוחה את העתירה.

כפי שכבר ציינתי אני סבורה כי לא היה מקום להגיש את העתירה, בוודאי לא בעת הזאת בטרם השיבו העותרים לפניות העירייה מיום 5.12.2018 ומ-8.1.2019 להשלמת פרטים.

העתירה נדחית אפוא.

אני מחייבת את העותרים לשאת בהוצאות המשיבה בסך כולל של 20,000 ₪.

ניתן היום,
י"ב תמוז תשע"ט, 15 יולי 2019, בהעדר הצדדים.













עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 40678-01/19 אלון סמואל, אסף יונה נ' עירית תל-אביב-יפו (פורסם ב-ֽ 15/07/2019)