פסקי דין על עובדיה שלומית | פסקי דין על עובדיה אטואיל

8988/05 בשא     04/01/2006




בשא 8988/05 עובדיה שלומית נ' עובדיה אטואיל





1
בתי המשפט
בש"א 008988/05
בית משפט השלום ירושלים
בת.א. 011025/05

תאריך:10/01/20064.1.06
לפני: כב' השופט אברהם רובין
המבקשת
הנתבעת
עובדיה שלומית

ע"י ב"כ עו"ד רון וינשטוק

בעניין:

נ ג ד

המשיבה
התובעת
עובדיה אטואיל
(חסויה)
ע"י ב"כ עו"ד סמימיאן
החלטה

1. לפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, ולחילופין להעברת הדיון בתובענה לבית המשפט לענייני משפחה.

2. איש מן הצדדים לא ביקש שאקיים דיון בעל פה בבקשה, והמבקשת אף לא ניצלה את זכותה להשיב לתשובת המשיבים. לפיכך ניתנת החלטתי זו ללא דיון בעל פה, ועל סמך הבקשה והתשובה בלבד.

3. המדובר בתביעת פינוי. לפי הנטען בכתב התביעה התובעת היא חסוייה, אשר בבעלותה דירה מספר 57 בבניין המצוי בדרך חברון 130 בירושלים. בנה של התובעת נישא לנתבעת, ולפיכך התירה התובעת לבנה ולנתבעת לגור בדירה ללא תמורה. יחסי הבן ואשתו (הנתבעת) עלו על שרטון, עד והבן עזב את הדירה. בין הבן לאשתו אף מתקיימים הליכים בבית המשפט לענייני משפחה. לחסוייה מונו אפוטרופוסים אשר מבקשים למכור את הדירה כדי לממן את שהותה של התובעת בבית אבות. כיוון שכך נדרשה הנתבעת לעזוב את הדירה, ומשסירבה הוגשה נגדה תביעת הפינוי שלפניי.

4. הנתבעת טוענת שדין התביעה להידחות מחמת חוסר סמכות עניינית, משום שמדובר בתובענה שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, כאמור בסעיף 1 (2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ב-1995 (להלן: "החוק"). מנגד, ב"כ התובעת טוענת שאין לתביעה שלפניי דבר וחצי דבר עם הסכסוך המשפחתי, ולפיכך דין התביעה להידון בבית משפט השלום. כמו כן, טוענת ב"כ התובעת כי התביעה אינה בין "בני משפחה" כהגדרתם בחוק.

5. בית המשפט העליון עמד בפרשת חבס על תכליתו של חוק בית המשפט לענייני משפחה:
"התכלית המונחת ביסוד סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה נעוצה בתפיסה המבקשת לרכז בערכאה מקצועית אחת את מלוא המחלוקת שבין בני המשפחה, מתך רצון לרדת, בעזרת גופי ייעוץ, לשורשיה של המחלוקת ולפתור באופן יסודי את הבעיות האמיתיות של בני המשפחה".

(רע"א 6558/99 חבס נ. חבס פ"ד נד (4) 337).
בפרשת חבס נקבע, כי סמכותו של בית המשפט למשפחה קמה בהתקיים שני תנאים:
האחד - שמדובר בתובענה בין אדם לבין בן משפחתו.
והשני - שעילת התובענה היא סכסוך במשפחה.

מהי תובענה שעילתה סכסוך במשפחה. על כך השיב כב' הנשיא ברק:

"נראה לי כי אמת המידה לקביעת הקשר בין עילת התביעה לבין הסכסוך בתוך המשפחה היא שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה. נמצא, כי מחד גיסא לא די בקשר רחוק וזניח. מאידך גיסא לא נדרש שהסיבה היחידה והבלעדית להיווצרותה של עילת התביעה היא הסכסוך המשפחתי"

(פרשת חבס בעמ' 344).
ההכרעה האם מדובר בתובענה שעילתה סכסוך משפחתי תוכרע על פי כתבי הטענות (שם בעמ' 345).
אפנה, איפוא, ליישם דברים אלו במקרה שלפניי.

6. ב"כ התובעת טוענת כי לא מדובר בתובענה בין בני משפחה, מפני שהנתבעת היא כלתה של התובעת, ולפי הגדרת "בן משפחה" שבסעיף 1 (2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, "כלה" איננה בגדר בן משפחה. הנה כך, על פי סעיף 1 (2) (ב) רק תביעה של אדם נגד ילדו תיחשב כתביעה בין בני משפחה, ולא תביעה שמגיש אדם נגד בן זוג של ילדו.
אכן טענה זו אפשרית לנוכח ניסוחו הלא מוצלח של סעיף 1 (2) לחוק, אולם היא מביאה לתוצאות לא סבירות. כך למשל, לפי טענה זו תביעה בין אדם לבין בן זוג של הורי בן זוגו תיחשב לתובענה בין בני משפחה (סעיף 1 (2) (ג)), ואילו תביעה של אדם נגד בן זוג של ילדו לא תיחשב כתביעה בין בני משפחה. התוצאה של קבלת טענת התובעת אף קשה יותר, משום שלשיטתה תביעה כמו התביעה שלפניי, שבה תובע אדם את בן זוגו של ילדו, איננה תביעה בין בני משפחה, ואילו תביעה זהה בדיוק, שבה תובע בן הזוג של הילד את אותו אדם (דהיינו תובע המגיש תביעה נגד הורי בן זוגו), כן תיחשב כתובענה בין בני משפחה (סעיף 1 (2) (ג)). במילים אחרות, לשיטת ב"כ התובעת השאלה האם מדובר בתובענה בין בני משפחה יכולה להשתנות בהתאם לזהות יוזם ההליך, למרות שבשני המקרים יש זהות מוחלטת בין בעלי הדין.
לפיכך, אני סבור שצודקת כב' השופטת מימון בקביעתה שהגדרת בן משפחה היא דו כיוונית, ולפיכך מקום בו ניצבים בני משפחה, כהגדרתם בחוק, זה מול זה, תיחשב התובענה כתובענה בין בני משפחה, ואין נפקא מינא מי התובע ומי הנתבע (בש"א (י-ם) 58137/04 ש.ס. נ. מ.ב. - פורסם באתר נבו).
כיוון שכך, התובענה שלפניי היא תובענה בין בני משפחה לפי סעיף 1 (2) (ג) לחוק, מפני שהתובעת היא אם בן זוגה של הנתבעת.

7. האם מדובר בתובענה שעילתה סכסוך בתוך המשפחה? לדעתי התשובה חיובית, מכמה טעמים.
ראשית, התביעה נסובה על רשות שימוש לא מסחרית שניתנה לנתבעת בגלל נישואיה לבנה של התובעת.
שנית, בין בנה של התובעת לבין הנתבעת מתקיימים הליכים בבית המשפט למשפחה ודומה שיש קשר בין ההליכים הללו לבין התובענה שלפניי. סבורני שסביר להניח כי אם לא היה סכסוך בין הנתבעת לבן זוגה אזי יתכן שהיה מושג הסדר כלשהו, ולא היה צורך בהגשת התביעה שלפניי. כיוון שכך הסכסוך המשפחתי תורם תרומה מהותית לסכסוך שבפני
י. ויוער, כי במסגרת ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה כבר נעשה נסיון להרחיק את הנתבעת מן הדירה.
ושלישית, מסתבר שבדירה גרים גם ילדיהם של בני הזוג ולפיכך יש לשקול את השפעת התביעה עליהם, שקילה שיכולה להיעשות כראוי בבית המשפט למשפחה, אשר לרשותו עומדים הכלים הדרושים לשם כך.

8. אשר על כן, אני סבור שהסמכות לדון בתובענה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, ולפיכך אני מורה על העברת התובענה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים.
התובעת תישא בשכ"ט עו"ד בגין הבקשה שלפניי בסך של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום ד' בטבת, תשס"ו (4 בינואר 2006) בהעדר הצדדים.
אברהם רובין
, שופט








בשא בית משפט שלום 8988/05 עובדיה שלומית נ' עובדיה אטואיל (פורסם ב-ֽ 04/01/2006)