פסקי דין על פלונית | פסקי דין על פלורנס שלינסקי | פסקי דין על הפניקס חברה לביטוח |

22975-07/15 א     18/07/2019




א 22975-07/15 פלונית נ' פלורנס שלינסקי, הפניקס חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 22975-07-15 פלונית
נ' שלינסקי ואח'




לפני
כבוד השופט מוחמד חאג' יחיא


התובעת

פלונית

ע"י ב"כ עו"ד מיכאל בנימין



נגד


הנתבעים

1.פלורנס שלינסקי

2.הפניקס חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד דנה לדרר בר משה






פסק דין


1)
עניינה של התביעה הוא עתירה לפיצויים לפי
חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975
(להלן: "
חוק הפיצויים
"), בעטיה של
תאונת דרכים אשר אירעה לתובעת בהיותה הולכת רגל, ביום 4.6.2012 (להלן: "
התאונה
"). במועדים הרלבנטיים לתובענה, ביטחה הנתבעת 2 את הרכב המעורב בתאונה, שהיה נהוג על-ידי הנתבע 1, בביטוח חובה.

2)
הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת גובה הנזק.

תמצית טענות התובעת

3)
התובעת (ילידת שנת 1948) טוענת, בין השאר, כי כתוצאה מהתאונה היא נפגעה בגופה, בעיקר בראש, בגפיים, בגב ובברכיים לרבות ברך ימין. התובעת פונתה לבית החולים בירושלים. בבדיקתה, אובחן שבר ללא תזוזה בראש עצם הפיבולה הימנית, רגלה של התובעת קובעה בחבישה. התובעת שוחררה מבית החולים תוך שהומלץ לה על מנוחה ונטילת משככי כאבים.

4)
מאז התאונה, סובלת התובעת מכאב בלתי פוסק בברך ימין אשר מקשה עליה בחיי היום-יום ובתפקוד בכלל. תפקודה נפגע וכתוצאה מכך גם נגרע כושר ההשתכרות שלה.

תמצית טענות הנתבעת

5)
הנתבעת טוענת מנגד, בין השאר, כי התובעת בת 71 כיום, עברה את גיל הפרישה במספר שנים. לאחר התאונה, שבה התובעת לתפקוד מלא ואין בנכותה כדי להוות מגבלה תפקודית כלשהי. הנתבעת מכחישה את הנזקים הנטענים ואת אומדנם כפי שנעשה על-ידי התובעת.

ראיות הצדדים

6)
מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית שלה ושל שכנתה (להלן: "
העדה
"). מטעם הנתבעת הוגש דו"ח רציפות ביטוח של המוסד לביטוח לאומי מיום 13.9.2016 (להלן: "
דו"ח רציפות הביטוח
") וגם תיעוד רפואי ביחס לתובעת.

דיון והכרעה

7)
לאחר שעיינתי במכלול החומר הקיים בתיק, שמעתי את עדויות התובעת, העדה ואת עדות המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, וכן לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים, סבורני כי אומדן נזקי התובעת יהיה כמפורט בהמשך.

הנכות הרפואית

8)
לבחינת מצבה הרפואי של התובעת, מונה ביום 27.1.2016 מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה,
ד"ר א' פרנקל
(להלן: "
המומחה
").

9)
המומחה, לאחר שבדק את התובעת, נתן ביום 27.7.2016 את חוות דעתו הרפואית. לפי חוות הדעת, בבדיקתה, התלוננה התובעת כי מאז התאונה היא סובלת מכאב בברך ימין. עוד ציין המומחה כי בבדיקתה, התובעת מתהלכת בצליעה קלה, מסוגלת לעמוד על קצות האצבעות ועל העקבים, ללא דלדול בשרירי הגפיים. ביחס לברך ימין, ציין המומחה כי קיימת רגישות לטרלית בינונית ודיפוזית קלה, וכן אי-יציבות צידית קלה.

10)
המומחה קבע בחוות דעתו כי השבר בטיביה התאחה בחיבור גרמי עם דפורמציה ניכרת ואי-סדירות, וכי השבר בראש הפיבולה התאחה בחיבור גרמי תקין. עם זאת, אובחנו בברך גופים גרמיים חופשיים ושינויים ארתרוטיים, וכן נותרו כאב, רגישות והפרעה ביציבות. המומחה העמיד את שיעור הנכות של התובעת בגין הפגיעה בברך על 25% לפי סעיפים 35(1)(ג) ו-(ד) "
מחולק ל-2, מותאם
"-כלשון חוות הדעת,
בתוספת שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956
.

11)
זה המקום לציין כי סעיף 35(1) המוזכר עניינו "
ארטריטיס רבמטואידית, ניוונית או מכל סוג אחר
", תת-סעיף (ג) עניינו "
קיימת השפעה בינונית על כושר הפעולה
" והוא מעניק שיעור נכות 20%, ותת-סעיף (ד) עניינו "
ההשפעה על כושר הפעולה הכללי היא יותר מבינונית או קיימת הגבלה ניכרת בתנועות
" והוא מעניק שיעור נכות 30%.

12)
ביום 22.9.2016 הופנו למומחה שאלות הבהרה על-ידי בא-כוח הנתבעת, עליהן השיב ביום 29.10.2016. בתשובותיו, נותר המומחה דבק בעמדתו המקצועית לעצם קיום הנכות ושיעורה.

13)
המומחה נחקר על חוות דעתו בדיון מיום 5.11.2018. בחקירתו קבע לתובעת נכויות זמניות: בשיעור 100% במשך חודש וחצי - חודשיים לאחר התאונה; בשיעור 50% לתקופה דומה כאמור, וגם בשיעור 30% לתקופה דומה (שורות 33-31, עמוד 11).

14)
התובעת טוענת, כי המומחה העיד בדבר הסיכוי הגבוה להחמרה במצבה הרפואי ובדבר הסיכוי הגבוה להיזקק בעתיד לעזרה, לתמיכה ולטיפולים. על כן, יש לייחס את ההחמרה הצפויה, לתאונה, זאת מאחר שלמרות גילה, לא סבלה התובעת לפני התאונה מברך ימין או ברגל ימין וגם לא הייתה לה כל מניעה לעבוד בעבודה פיזית, כאשר בהתאם לקביעת המומחה קיים סיכוי גבוה להחמרה כאמור.

15)
הנתבעת טוענת מנגד, כי המומחה לא קבע בחוות דעתו נכויות זמניות לתובעת וגם לא נשאל באשר לנכויות הזמניות. בעת חקירתו, קבע המומחה לתובעת נכויות זמניות באופן שרירותי. המומחה הבהיר, הן במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה הן במסגרת עדותו במשפט, כי מדובר בקביעה של נכות רפואית בלבד, ללא קשר לנכות התפקודית הנטענת של התובעת.

16)
לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים בנדון, עיינתי בחוות הדעת הרפואית וגם שמעתי את תשובות המומחה בחקירתו והתרשמתי מהן, סבורני כי קביעת המומחה מבוססת היטב על החומר הרפואי שהונח לפניו ועל בדיקת התובעת. לא הונחה תשתית רפואית, שהיא ברמה מספקת, אשר מצדיקה סטייה מחוות הדעת הרפואית. בנדון, לא התעלמתי מהחומר הרפואי שהציגה הנתבעת במסגרת ראיותיה (מיום 27.3.2018). בכל מקרה, גם המומחה התייחס לקיומם של שינויים ניווניים וגם הונח לפניו "
גליון רפואי מקופ"ח
". כמו כן, בעדותו במשפט אישר המומחה כי שינויים ניווניים יכולים להשפיע על התפקוד, אך לא בהכרח (שורות 25-17, עמוד 11). בכל מקרה, המומחה הבהיר כי מדובר בנכות רפואית ולא תפקודית (שורות 14-13, עמוד 11).

17)
כאמור, חוות הדעת ותשובות המומחה היו ברורות ומניחות את הדעת. על כן, נקבע בזאת כי נכותה הרפואית של התובעת היא בשיעור 25%.

הנכות התפקודית

18)
התובעת טוענת בין השאר, כי עובר לתאונה היא עבדה כמטפלת בקשישים בעמותת "מטב", עבודה שדורשת פעילות פיזית ועמידה ממושכת. עקב הפגיעות מהן היא סובלת כתוצאה מהתאונה, היא לא יכלה להמשיך בביצוע פעולות מסוימות במסגרת עבודתה. לכן, צמצמה את היקף עבודתה וקיימת סבירות כי לא תוכל להתמיד בה והיא עלולה לאבד את מקור פרנסתה. זאת ועוד, לאור אופי עבודתה והעובדה לפיה מדובר בנכות תפקודית ברורה, יש לקבוע כי הנכות התפקודית שלה עולה בהרבה על הנכות הרפואית.

19)
עוד טוענת התובעת, כי התאונה החמירה את מצבה באופן ניכר. נכותה בברך משפיעה על אורח חייה: על ההליכה, על היכולת לעמוד, לשאת משאות ולעבוד בעבודה שדורשת מאמץ פיזי. התובעת היא אישה בודדה ללא משפחה בארץ וללא יכולת להיעזר בבני משפחה. לאור האמור, עותרת התובעת להעמיד את נכותה התפקודית על שיעור 50%.

20)
הנתבעת טוענת מנגד, כי עובר לתאונה ולאחריה עבדה התובעת כמטפלת בקשישים כאמור ובמקביל היא עבדה במשק בית באופן פרטי. לאחר התאונה, שבה התובעת לשני מקומות עבודתה ללא מגבלה, באותו היקף עבודה ומבלי שנגרם לה הפסד שכר כלשהו חרף הנכות הרפואית שנקבעה לה. התובעת לא זימנה מי ממקום עבודתה אשר יעיד שהיא מוגבלת בחלק מפעולותיה במסגרת העבודה. עוד טוענת הנתבעת כי מאז התאונה ועד היום, ממשיכה התובעת לעבוד כמטפלת ללא כל הגבלה. במסגרת זו, היא עוסקת בעבודות ניקיון, הגשת אוכל, ליווי וטיול עם הקשישים ולא בעבודות שדורשות מאמץ פיזי. לאור זאת, עותרת הנתבעת לקבוע כי לא נגרמה נכות תפקודית לתובעת.

21)
לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים בנדון, סבורני כי בשים לב לגילה של התובעת במועד התאונה (בת 64) והיום (בת 71), קיימת הלימה מלאה בין הנכות התפקודית לבין הנכות הרפואית שנקבעה בעניינה, תוך שמובהר בנדון דנן, כי יש להבחין בין הנכות הרפואית, הנכות התפקודית ובין אלה לבין שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות.

22)
כזכור, עיקר תלונות התובעת לפני המומחה עניינן כאבים מהם היא סובלת (עמוד 1 בחוות הדעת). כאשר נשאל המומחה בחקירתו הנגדית בדיון "
התלונה היחידה שהיתה לה זה כאב בברך ימין
", הוא השיב בחיוב (שורות 16-15, עמוד 10). המומחה ציין בחוות דעתו באופן ברור כי "
נותרו כאב, רגישות והפרעה ביציבות
" (עמוד 2). מכאן, דברי התובעת בתצהירה שלפיהם היא מתקשה בביצוע עבודות הבית (ניקיון, שטיפות, הזזת רהיטים וכו'), זאת גם לצד היזקקותה לעזרת הזולת בעלייה במדרגות, בביצוע קניות, בביצוע בישולים, בליווי לטיפולים וכו' (סעיפים 19-17) - הם סבירים והגיוניים בנסיבות העניין, ולא רק. עדות התובעת בנדון דנן, נתמכת בעדותה של העדה (בתצהירה מיום 6.2.2018), אשר עיקריה לא הופרכו בחקירתה הנגדית של העדה.

23)
בחקירתה הנגדית, העידה התובעת כי היום היא רק מטיילת ומשוחחת עם הקשישים במסגרת עבודתה עמם, לדבריה: "
בכלל שיש לי עכשיו בעיה עם הרגל אני רק עושה עבודה לצאת לטיול ולשבת ולנהל שיחות
" (שורות 20-19, עמוד 6). אמנם לא הוכח כדבעי כי התובעת ביקשה ממנהליה לצמצם את מטלות עבודתה נוכח מגבלתה הרפואית, אך היא העידה כי היום היא "רק" יוצאת לטיול ומדברת איתם, ועושה איתם שיחה (שורה 10, עמוד 5), וזאת משנת 2012 (שורות 32-30, עמוד 5; ראו גם: שורות 24-23, עמוד 6).

24)
כאשר נשאלה התובעת בעדותה: "
אם הקשישה מבקשת קצת ניקיון או לארגן א הבית או ללכת לבית מרקחת, את אומרת לה לא
", היא השיבה בזוּ הלשון: "
אני יכולה לעשות. אבל זה קורה במקרים מאוד נדירים
" (שורות 35-33, עמוד 5). בית המשפט ער לדברי התובעת המצוטטים לעיל, אך לא מצאתי בהם בסיס ראייתי מספיק כדי לקבוע ששיעור הנכות התפקודית נופל משיעור הנכות הרפואית. השאלה התמקדה בפעולות ("קצת" ניקיון או לארגן את הבית, או לגשת לבית מרקחת) אשר נראה כי אינן דורשות מאמץ פיזי ממשי.

25)
בהתחשב באלה, וגם בהתחשב בכך כי מדובר בפגימה באיבר מרכזי בגוף הברך, ותוך מתן הדעת לדברי המומחה בעדותו לפיהם קיים סיכוי גבוה מאוד שתחול החמרה במצבה של התובעת (שורות 35-34, עמוד 11), נקבע בזאת כאמור, כי שיעור נכותה התפקודית הוא 25%.

אומדן הנזקים

כאב וסבל

26)
בהינתן גילה של התובעת, מועד התאונה ושיעור הנכות, גובה הפיצוי בגין כאב וסבל שמגיע לה לפי הוראות הדין הוא 31,500 ₪.

הפסדי שכר לעבר

27)
התובעת טוענת כי עובר לתאונה היא עבדה כאמור כמטפלת בקשישים במשרה חלקית מתוך בחירה, ללא כל הגבלה וכמעט ללא היעדרויות, וכי קיבלה שכר בהתאם להיקף משרתה. כתוצאה מהתאונה היא לא עבדה במשך חצי שנה. לאחר ששבה לעבודתה, שבה למשרה חלקית ועבדה בהיקף שעות מצומצם יותר ומיעטה בעבודה פיזית ככל הניתן. עובר לתאונה עמד שכרה החודשי על סך של כ- 1,000 ₪. ביחס לתקופה שבה לא עבדה התובעת באופן מוחלט, היא עותרת לפיצוי בגין הפסד שכר מלא לפי השכר הממוצע במשק, מאחר והיא הייתה יכולה לעבוד משרה מלאה טרם התאונה אך לא עשתה כן מתוך בחירה בלבד. ביחס לתקופה שלאחר מכן, עותרת התובעת לפיצוי לפי שיעור גריעה מהשתכרות 50% ולפי השכר הממוצע במשק. התובעת עותרת בראש נזק זה בפיצוי בסך כ- 160,000 ₪.

28)
הנתבעת טוענת מנגד, כי גם לפני התאונה שכרה של התובעת לא היה קבוע והיה תלוי במספר שעות העבודה החודשיות שעבדה, בהתאם לצורכי המטופל, וללא קשר למצבה הרפואי הנטען או לתאונה. התובעת לא צירפה תלושי שכר ממועד חזרתה לעבודה ולא הצהירה כמה חודשים בדיוק שהתה בחופשת מחלה או לא עבדה כלל. בהתאם לנכויות הזמניות שנקבעו לתובעת על-ידי המומחה, נגרם לתובעת הפסד שכר בסך 3,600 ₪ לכל היותר. מעבר לתקופת אי-הכושר הקצרה שבה שהתה, לא נגרמו לתובעת הפסדי שכר כלשהם מאז התאונה ועד היום והיא אף השביחה את שכרה.

29)
עיינתי בטענות בנדון. כזכור, התאונה אירעה באמצע שנת 2012. לפי הנתונים בדו"ח רציפות הביטוח:
·
בשנת 2011 השתכרה התובעת, בממוצע, סך כ- 1,700 ₪ חודשיים (נכון לחודש דצמבר 2011);
·
בשנת 2012 (שנת התאונה) השתכרה התובעת, בממוצע, סך כ- 1,300 ₪ חודשיים;
·
בשנת 2013 השתכרה התובעת, בממוצע, סך כ- 1,800 ₪ חודשיים;
·
בשנת 2014 השתכרה התובעת, בממוצע, סך כ- 1,600 ₪ חודשיים;
·
בשנת 2015 השתכרה התובעת, בממוצע, סך כ- 1,800 ₪ חודשיים.
·
לא הונחו נתונים עדכניים מספיקים ביחס לתקופה מאוחרת יותר.

30)
כפי שניתן לראות, קיימת ירידה בשכר של התובעת בשנת 2012 וגם בשנת 2014. יותר מזה, העלייה בשכר היא מוגבלת וצנועה.

31)
כך או אחרת, התובעת לא הניחה לפני בית המשפט תשתית עובדתית או משפטית, משכנעת, מדוע לחשב את הפסדיה בגין תקופת העבר לפי השכר הממוצע במשק. הגם מוכן אני להניח כי התובעת עבדה עובר לתאונה במשרה חלקית וזאת מתוך בחירה, אך מעיון בדו"ח רציפות הביטוח נראה שהתובעת עובדת בהיקף משרה חלקי, במשך תקופה ארוכה, למעלה מעשור לפני התאונה. ללמדך, שגם לוּ היה קיים אצל התובעת פוטנציאל תעסוקתי שהוא גדול יותר מזה שהיא מימשה בפועל - ואיני קובע כך - הרי מהתרשמותי מנתוני העבר כאמור, ובשים לב לגילה במועד התאונה (בת 64), נראה שההסתברות למימוש מלוא הפוטנציאל התעסוקתי האמור, היא ברמה קלושה מאוד. מכאן, לא מצאתי לקבל את טענות התובעת בנדון.

32)
מנגד, סביר כי הנכות התפקודית אף השפיעה על היקף העבודה של התובעת והא-ראיה לכך היא התנודתיות ובעיקר הירידה בשכר. מה גם, שטיב עיסוקה של התובעת כמסייעת לקשישים, מעצם טבעו, מצריך מאמץ פיזי ונפשי. ניתנה הדעת גם לנכויות הזמניות שהעיד המומחה לגביהן, שיעורן ומשכן (100% במשך חודש וחצי - חודשיים; 50% לתקופה דומה כאמור, וגם 30% לתקופה דומה). כמו כן, ניתנה הדעת בראש נזק זה גם למספר ימי המחלה (כ- 100 ימים) זאת לפי האישורים הרפואיים שהוצגו (מיום 11.6.2012, מיום 9.7.2012 ומיום 23.7.2012).

33)
לאחר כל אלה, משהוכח כי נגרם נזק, נפסק בזאת פיצוי בראש נזק זה בסך כולל 20,000 ₪, שיש בו לשקף במידה מסוימת פיצוי בשכר מלא (לפי בסיס שכר 1,700 ₪) עבור חודשיים שלאחר התאונה, פיצוי בשיעור גריעה 50% מכושר ההשתכרות במשך ארבעה חודשים נוספים, וגם פיצוי בגובה 10,000 ₪ מחלוף התקופה האמורה ועד היום. הסכום האמור כולל הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה וגם זכויות סוציאליות.



גריעה מכושר ההשתכרות

34)
התובעת טוענת, כי למרות גילה היא עבדה עובר לתאונה כמטפלת, בעבודה פיזית קשה ללא כל הגבלה והייתה בשיא כוחה. אלמלא התאונה, היא הייתה ממשיכה לעבוד עוד שנים רבות גם בניקיון שכן אין הגבלה על גיל העסקתה. התאונה גרמה לאובדן כושר עבודה. התובעת עותרת לפיצוי בראש נזק זה לפי אומדן שמבוסס על השכר הממוצע במשק עד גיל 85 או לחילופין עד גיל 80.

35)
הנתבעת טוענת מנגד, כי גיל התובעת הוא מעבר לגיל הפרישה ואינה זכאית לפיצוי בראש נזק זה. לאור העובדה לפיה התובעת עבדה לאחר התאונה באותו היקף שבו עבדה לפני התאונה, מצביעה על כך שאין גריעה בכושר ההשתכרות.

36)
לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים בנדון, סבורני כי הדין עם הנתבעת. התובעת עברה את גיל הפרישה. יותר מזה, התובעת לא הציגה נתונים עדכניים אודות תעסוקתה עבור השנים 2017 ו-2018 אם היא ממשיכה לעבוד ומה הפוטנציאל התעסוקתי שלה. טענת התובעת בעדותה לפיה היא "עדיין" (נכון ליום 20.6.2018) עובדת, לא נתמכה באסמכתאות (שורות 22-21, עמוד 4). מכאן, נראה בנסיבות העניין כי אין בסיס לעתירת התובעת בנדון.

עזרת הזולת

37)
התובעת טוענת, כי לאחר התאונה היא נזקקה לסיוע מלא שכולל עזרה בלהתלבש, לבשל, לנקות, ועוד. עזרה זוּ קיבלה בעיקר משכנתה (העדה). ביחס לתקופה שלאחר התאונה, נקבעו נכויות זמניות על-ידי המומחה מטעם בית המשפט והתובעת נזקקה לסיוע. גם כיום, היא זקוקה לעזרה. התובעת אינה מסוגלת לבצע עבודות משק הבית כבעבר, ומתקשה מאוד בביצוע עבודות מחוץ לבית כמו קניות וסידורים. בשל חיסרון כיס, היא
אינה מעסיקה עוזרת בית. בעתיד, לאור הסיכוי שמצבה יחמיר, לא יהיה מנוס מהעסקת עוזרת בית.

38)
התובעת עותרת לפיצוי בגין עזרת השכנה במשך ששת החודשים הראשונים, בהם נזקקה וקיבלה עזרה אישית אינטנסיבית, סך של 2,500 ₪ לכל חודש ובסך-הכל 15,000 ₪. עבור יתרת תקופת העבר ועד היום, היא עותרת לפיצוי בסך 51,000 ₪ וביחס לתקופת העתיד, היא עותרת לפיצוי בגובה 384,000 ₪, לפי 10 שעות עזרה שבועיות.

39)
הנתבעת טוענת מנגד, כי פגיעתה של התובעת בתאונה לא הצריכה ולא תצריך גם בעתיד, עזרת צד שלישי. בתקופת אי-כושר שלאחר התאונה נזקקה התובעת, לכל היותר, לעזרה של שכנתה לתקופה של חודש-חודשיים, עזרה שניתנה לה ללא כל ציפייה לתמורה ומבלי שהדבר גרם לה להפסד שכר כלשהו. טענת התובעת והעדה מטעמה בדבר תשלום לכאורה עבור העזרה, אינה אמת.

40)
עוד לטענת הנתבעת, התובעת אינה יכולה לטעון מצד אחד שהיא עובדת עם קשישים ומלווה אותם לטיולים ולבית המרקחת ואף עוסקת בעבודות ניקיון והגשת אוכל עבורם, אך מצד שני לטעון שהיא עצמה זקוקה לעזרה בפעולות אלו. בכל מקרה, לאחר תקופה קצרה של אי-כושר, התובעת לא נזקקה לכל עזרה, וכן מאז ועד היום לא העסיקה עוזרת, והיא אינה נזקקת לכזוּ נוכח עבודתה ותפקודה.

41)
באשר לעתיד, הנתבעת טוענת כי התובעת לא הביאה כל ראיה בדבר הצורך הרפואי בעזרת הזולת, היקפה ועלותה של העזרה. מלבד זאת שהיא אינה זקוקה לעזרה, התובעת גם לא פנתה למחלקת הסיעוד במוסד לביטוח לאומי בנדון דנן, ולא בכדי. לאור האמור ובשל האפשרות התיאורטית שבעתיד הרחוק תצטרך התובעת לעזרה, מוצע לפצות אותה בסך 5,000 ₪ עבור עזרה בעתיד.

42)
לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בנושא זה, סבורני כי
ביחס לתקופת העבר
, טענות התובעת בדבר הצורך בעזרת הזולת, נתמכו בעדות שכנתה (העדה) בתצהירה, באישורים הרפואיים שהוצגו וגם בעדות המומחה בדבר הנכויות הזמניות אף שאין התייחסויות לנכויות אלו בחוות הדעת עצמה. לפי עדות התובעת בתצהירה, לאחר התאונה היא התקשתה בביצוע עבודות פשוטות, ובעיקר, עבודות הבית השוטפות. לפי עדות העדה בתצהירה, היא הייתה מסייעת לה בעלייה במדרגות, בניקיון הבית, בביצוע קניות, בבישולים, בארגון הבית וגם בליווי לבדיקות וטיפולים (סעיף 6). העדה העידה בתצהירה כי עבור העזרה שסיפקה, "
התובעת לא הייתה משלמת לי שכר, אך מידי פעם הייתה משלמת לי במסגרת המגבלות והיכולת שלה...
" (סעיף 7).

43)
כפי שעולה מעדות התובעת (שורות 32-31, עמוד 6) וגם מעדות העדה (שורות 17-15, עמוד 8), עיקר העזרה התמקד בתקופה של חודשיים לאחר התאונה. המומחה מטעם בית המשפט אישר בעדותו כאמור, כי התובעת סבלה מנכויות זמניות שמשכן המצרפי מגיע עד כחצי שנה מיום התאונה. כזכור, התובעת נפגעה פגיעה קשה בבִּרכּה וקיים סיכוי גבוה שמצבה יחמיר בעתיד וכי אז תזדקק לסיוע, עזרה וטיפול, כך לפי עדות המומחה (שורות 36 ו-1, עמודים 12-11).

44)
בהקשר דנן, גם אם עזרת הזולת ניתנה על-ידי בן משפחה או קרוב, אין בזאת כדי להסיק שאינה בת-פיצוי. לכך אוסיף, כי לעתים קרובות, העובדה שעזרת הזולת ניתנת דווקא על-ידי אדם קרוב (בן משפחה, חבר, שכן וכו'), עלולה ליצור חסם לפני אותו קרוב מלדרוש או אף לפני הניזוק עצמו מלהציע, תגמול לנותן העזרה שהוא - לכל הדעות - תגמול ראוי וערכי לתתו זאת בהינתן משאבי הזמן והממון, וגם המשאבים הנפשיים, שמקדיש אותו קרוב בגין העזרה הניתנת ליקרים לו.

45)
על כן, ביחס לתקופה של ששה חודשים לאחר התאונה, נקבע בזאת פיצוי בסך (מעוגל) 5,500 ₪ (שמשקף פיצוי בגין שעה יומית למשך חודשיים, ושלוש שעות שבועיות למשך ארבעה חודשים לאחר מכן, עלות שעה 45 ₪, וצירוף ריבית והצמדה מאמצע התקופה). כמו כן, נפסק בזאת פיצוי בסך (מעוגל) 16,000 ₪ (שמשקף שעה שבועית, במשך תקופה של שש שנים וחצי, עלות שעת עבודה 45 ₪ וריבית והצמדה מאמצע התקופה).

46)
ביחס לתקופת העתיד
, כאמור, המומחה העיד כי קיים סיכוי גבוה להחמרה במצבה של התובעת. בהינתן זאת, בהינתן גילה כיום (בת כ- 71), מיקום הנכות באיבר מרכזי בגוף, שיעור הנכויות הרפואית והתפקודית, תלונות התובעת בגין כאבים, נקבע בזאת פיצוי בראש נזק זה בסך (מעוגל) 30,000 ₪ (שמשקף שעה-וחצי שבועיות, עלות שעה 45 ₪ ומקדם היוון מתאים עד גיל 81).

47)
סך הפיצוי הנפסק בראש נזק זה: 51,500 ₪.

הוצאות רפואית ונסיעות

48)
התובעת טוענת, כי כתוצאה מהתאונה היו לה הוצאות רפואיות שרובן לא כוסו על-ידי קופת החולים מאחר והיו בחו"ל. בנוסף, היו לה הוצאות שונות כגון הוצאות בגין תרופות, בדיקות, השתתפות בעלות טיפולים ובדיקות מעבר למימון של קופת החולים. התובעת עותרת לפיצוי ביחס לתקופת העבר בסך 5,000 ₪. כמו כן, בשל פגיעותיה בתאונה, נזקקה התובעת לשירותי הסעה לטיפולים הרפואיים. התובעת שמתגוררת במעלה אדומים נאלצה לנסוע במונית לירושלים לצורך טיפולים, בעלות נסיעה של כ- 90 ₪. התובעת עותרת לפיצוי בגין הנסיעות ביחס לעבר סך 5,000 ₪.

49)
ביחס לעתיד, טוענת התובעת כי אם תחול החמרה במצבה, היא תזדקק גם בעתיד להוצאות רפואיות. בשל העובדה לפיה קופת החולים אינה מכסה את מלוא עלות הטיפולים והתרופות, עותרת התובעת לפיצוי ביחס לעתיד בסך 20,000 ₪. לטענתה בשל מצבה, נפגע כושר הניידות שלה והיא מתקשה מאוד בנסיעה באוטובוסים או הליכה ברגל והיא זקוקה לנסוע בעיקר במוניות, לצורך הטיפולים הרפואיים. התובעת עותרת לפיצוי בסך גלובלי 15,000 ₪.

50)
הנתבעת טוענת מנגד, כי כל הטיפולים שנזקקה להם התובעת כתוצאה מהתאונה מכוסים בסל הבריאות. ביחס לטיפולים בחו"ל, לא הוכח שהם קשורים לתאונה והתובעת פנתה אליהם באופן עצמאי כשנה וחצי לאחר התאונה וללא קשר אליה. בכל מקרה, יש לפצות את התובעת בסך 300 ₪ בגין השתתפות עצמית ותרופות ששילמה. באשר לנסיעות, טוענת הנתבעת כי כאמור, הנכות הרפואית של התובעת אינה מבטאת את ההגבלה התפקודית שלה. לתובעת יציבות מלאה בברך, תנועות תקינות וטווח מלא, היא לא מתלוננת על קריסות בברך ולכן יש לדחות את טענותיה בדבר קשיים בניידות. התובעת לא שינתה מאום בתנאי עבודתה ובכל הקשור למרחק הנסיעה מביתה ואופן הנסיעה. על כן, כושר הניידות של התובעת לא נפגע כתוצאה מהתאונה ובכל מקרה לא הוכח.

51)
לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים בנדון ולאחר שעיינתי בקבלות שצורפו, סבורני כי ביחס לתקופת העבר (ראש נזק מיוחד וטעון הוכחה בראיות ממשיות), ניתן להעמיד את גובה הפיצוי בגין רכיב הניידות וההוצאות על סך 7,500 ₪. בהקשר זה אעיר, כי "הקבלות" ביחס לטיפולים בחו"ל לא היה ברור מה טיבן, ובעיקר, הזיקה שלהם לנזקי התובעת עקב התאונה הנדונה.

52)
ביחס לעתיד, בשים לשיעור הנכות - סביר כי התובעת תיאלץ להוצאות מוגברות לתרופות וטיפולים משככי כאבים. מנגד, רוב ההוצאות בנדון, מכוסות ברפואה הציבורית. כך או אחרת, בהינתן התשתית הראייתית שהונחה, סביר בעיניי להעמיד את גובה הפיצוי בגין העתיד, אף הוא על סך 7,500 ₪.

53)
על כן, גובה הפיצוי הכולל בראש נזק זה הוא 15,000 ₪.

סיכום

54)
הנתבעת 2 תפצה את התובעת עקב התאונה בסכומים הבאים:
·
כאב וסבל: 31,500 ₪
·
הפסד בגין תקופת העבר וזכויות סוציאליות: 20,000 ₪
·
עזרת הזולת: 51,500 ₪
·
הוצאות רפואיות וניידות: 15,000 ₪
·
סך-הכל: 118,000 ₪

55)
לסכומים האמורים יתווספו הוצאות משפט (לרבות שכר העדה ועלות שירותי התרגום של דיון ההוכחות) ושכר טרחת עורך-דין בשיעור 13% בצירוף מע"מ כדין.

56)
הסכומים האמורים ישולמו לתובעת, על-ידי הנתבעת 2, תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד מועד ביצוע התשלום בפועל.

זכות ערעור כקבוע בדין.

המזכירות - להודיע לצדדים ולהמציא להם את פסק הדין בדואר רשום
.

ניתן היום,
ט"ו תמוז תשע"ט, 18 יולי 2019, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 22975-07/15 פלונית נ' פלורנס שלינסקי, הפניקס חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/07/2019)