פסקי דין על שמשון חי | פסקי דין על מעין זגדון | פסקי דין על יובל מליחי |

39989-10/18 תק     23/07/2019




תק 39989-10/18 שמשון חי נ' מעין זגדון, יובל מליחי








בית משפט לתביעות קטנות בחדרה



ת"ק 39989-10-18 חי נ' זגדון ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
רקפת סגל מוהר


תובע

שמשון חי


נגד


נתבעים

1.מעין זגדון

2.יובל מליחי




פסק דין



1.
בתאריך 6.9.17 סמוך לשעה 23:40, בצומת כפר הרוא"ה (להלן: "הצומת"), אירעה תאונת דרכים בין רכבו של נתבע 1 מסוג סקודה מ.ר. 35-365-67 (להלן: "רכב נתבע 1") לבין מונית השייכת לנתבע 2 מסוג רנו מ.ר. 19-623-25 (להלן: "המונית").

2.
באותה עת, נהג בנו של התובע ברכבו של הלה מסוג טויוטה מ.ר. 69-193-66 (להלן: "רכב התובע") והיה בדרכו מכיוון מזרח לדרום בצומת.
בעודו עומד לפני הרמזור שבצומת, נפגע רכב התובע כתוצאה מפגיעת חלקי המונית, אשר ניתקו ממקומם כתוצאה מן התאונה שארעה כאמור, ועפו לעבר המקום שבו עמד.

3.
התובע עותר לחיוב הנתבעים בתשלום פיצוי בסך של 15,000 ₪ וטוען כי פניותיו אל חברות הביטוח של שני כלי הרכב הנ"ל, הושבו ריקם.

4.
בעדותו בפני
תיאר בנו של התובע את שארע, כך: "
...הגענו לכפר הרוא"ה, עמדנו, היה רמזור אדום. באנו מכיוון אליכין לכיוון נתניה, ממזרח לפנות לדרום. נתבע 1 בא מכיוון חדרה והתכוון לפנות שמאלה
...
ונתבע 2 בא מכיוון נתניה לחדרה והתכוון להמשיך ישר. אחד מהם כנראה לא עצר באדום וכתוצאה מזה כל החלקים, התאונה התרחשה ליד

האוטו שלי וכל החלקים עפו על האוטו שלי. כתוצאה מזה נגרם נזק, הרכב היה במוסך... אותי לא מעניין מי מביניהם אשם. אני בסופו של דבר הוצאתי מהכיס את העלות של התיקון של האוטו..."
.

5.
נתבע 1 טען כי במהלך פנייתו שמאלה בצומת (מצפון למזרח) היה האור ברמזור שבכיוון נסיעתו ירוק, וכי היתה זו המונית בה נהג נתבע 2, שנכנסה אל הצומת באור אדום. בנוסף לכך טען נתבע 1 כי חרף התאונה רכבו נותר שלם, כי חלקי המונית הם אלה שפגו ברכב התובע אם בכלל,
וכי למעשה הנזקים שנמצאו ברכב התובע היו קיימים בו עוד קודם לכן, כדבריו:
"...

הוא רצה על הדרך לתקן כמה שריטות שהיו לו ברכב. אני טוען שסתם יש פה הונאה וגם גובה ערך הנזק הוא מאוד גבוה למה שהוא טוען... אני פניתי שמאלה, חזרתי מהעבודה ועמדתי ברמזור אדום. כשהתחלף לי לירוק פניתי שמאלה בזהירות ופתאום משום מקום קיבלתי חבטה והאוטו שלי עף לכיוון העמוד. כשיצאתי מהרכב פגשתי את דניאל
(התובע – ר.ס.מ) והוא טוען שעפו עליו חלקים. אפשר לראות גם בתמונות שהרכב של דניאל נמצא כבר בתוך מעבר החציה. החלקים של הרכב שלי לא זזו מהרכב. הרכב שלי שלם לחלוטין ...החלקים שנראים בתמונות הם מהרכב של נתבע 2...".


לתמיכת גרסתו הגיש נתבע 1 את תצלומי כלי הרכב במצבם לאחר התאונה - נ/1 , בהם נראה רכבו כשהוא צמוד לעמוד ומעוך בצדו הימני קדמי (לרבות דלת הנוסע שליד הנהג), חזית המונית מעוכה כלילי והשימשה הקדמית מנופצת, ואילו רכבו של התובע עומד בחלקו אחרי קו העצירה המסומן בכיוון נסיעתו, דהיינו חציו הקדמי נמצא על מעבר החציה שאחרי הקו, וחלקי המונית שניתקו ממנה, מונחים על הכביש לצדו השמאלי קדמי.


בתשובותיו לשאלות בנו של התובע, טען נתבע 1 כי לו היה רכבו (רכב התובע – ר.ס.מ) נעצר לפני קו העצירה המסומן בכיוון נסיעתו, כי אז לא היו חלקי המונית פוגעים בו.

6.
לשאלתי מדוע רכבו עמד אחרי קו העצירה כשחלקו הקדמי על מעבר החציה, השיב בנו של התובע כי בעת שהתקרב אל הצומת היה האור ברמזור שכיוון נסיעתו "ירוק מהבהב" וכשהבין כי לא יספיק לחצות את הצומת בבטחה, עצר.

7.
נתבע 2 טען גם הוא כי נכנס אל הצומת כשהאור בכיוון נסיעתו היה ירוק, וציין כי באותה עת היו עמו נוסעים במונית.
וכך תיאר נתבע 2 את מהלך התאונה:
"... ברמזור של כפר הרוא"ה יש תאונות השכם והערב בגלל שיש שם לכיוון דרום שני רמזורים, אחד לישר ואחד לשמאלה. הרבה מאוד נהגים מתבלבלים בין הירוק לישר לבין הירוק שמאלה. אני באתי בירוק מלא... אני נוסע 80-85 ואני לא יודע מה קרה. אין לי הסבר לזה. לא ירוק מהבהב ולא ירוק צהוב, ירוק מלא, עם נוסעים באוטו. זה היה 11 בלילה ולא ראיתי את


כלי הרכב של התובע או נתבע 1...".
לשאלה מדוע לא זימן לעדות את הנוסעים שהיו עמו במונית, השיב נתבע 2 כי לא רצה "לטרטר אותם".

8.
מאחר שבמהלך הדיון שהתקיים בפני
הסתבר לי כי ארוע התאונה הנדון נחקר על ידי המשטרה, הוריתי על צירוף חומר החקירה המשטרתית לתיק זה.
בבחינת תיק החקירה, שנסגר על ידי המשטרה מחוסר ראיות, מצאתי כי גרסאות 3 הנהגים אז היו דומות לאלה שנמסרו על ידי כל אחד מהם בעדותו בפני
וכי בחקירת הנוסע היחיד שככל הנראה היה במונית לא נשאל הלה אודות האור שדלק ברמזור שבכיוון נסיעתה עובר לתאונה.

9.
לאחר ששמעתי את גרסאות התובע והנתבעים, עיינתי בחומר החקירה המשטרתית ובחנתי את תצלומי כלי הרכב, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה, באופן שיפורט ויובהר להלן:


ואלו הם נימוקי:

א.

על פי החוק וההלכה הפסוקה, גם כשמדובר בצומת מרומזר, מחובתו של כל נהג
הנכנס אליה לנקוט
משנה זהירות ולוודא שהוא יכול לחצותה בבטחה על אף המופע של אור ירוק בכיוון נסיעתו ורק כאשר הצומת מאפשר זאת. תקנה 65 לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 קובעת כי: "לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך ללא הפרעה גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת או למפגש כאמור". בהתאם לכך נקבע בפסיקה כי זכות כניסה לצומת באור ירוק, אינה זכות מוחלטת אלא יחסית ונוהג רכב אינו יכול להשתמש בזכות זו בעיניים עצומות (ר' ע"א 553/73 וערעור שכנגד, שלה אליהו נ' סלח חנחן ואח').

ב.
מגרסאות הנתבעים עולה כי אף אחד מהם לא הבחין ברעהו בטרם נכנס אל הצומת. נתבע 1 טען כי מיד לאחר שנכנס אל הצומת קבל רכבו חבטה "משום מקום", ואילו נתבע 2 אישר כי לא הבחין ברכב נתבע 1 ו/או ברכבו של התובע.

ג.
תצלומי הנזקים שנגרמו לרכב נתבע 1 ולמונית מלמדים בעיני על כך שמהירות נסיעת המונית בעת כניסתה אל הצומת היתה גבוהה וכי רכב נתבע 1 היה באותה עת בשלב שלאחר תחילת כניסתו אל הצומת שכן חלקו הימני קדמי היה זה שנפגע.

ד.
בהעדר ראיה חד משמעית שתלמד על האורות שדלקו ברמזורים בכיוון נסיעת שני כלי הרכב הללו באותה עת, אני סבורה כי גרסאות נהגיהם ואופי ומיקום הנזקים שנגרמו לכלי רכבם מלמדים על כך שלכל אחד מהם היתה תרומה למה שארע.

ה.
לנוכח המסקנה דלעיל ובהתחשב במקום עמידת רכבו של התובע (עם חלקו הקדמי על מיצר החציה שאחרי קו העצירה כאמור), שלדעתי תרם אף הוא לכך שרכבו נפגע באופן שניתן היה למנעו או לפחות להקטינו, החלטתי לחלק את אחריות הצדדים למה שארע כך שכל אחד מהנתבעים יישא ב- 40% מן האחריות לתאונה ואילו התובע יישא ב- 20% הנותרים.

ו.
אשר לגובה הנזק שנגרם לרכב התובע –
בהעדר בסיס לטענת נתבע 1 לפיה הנזקים שנמצאו ברכב התובע אינם מהווים תוצאה של התאונה הנדונה, ולנוכח חוות דעת השמאי שהוגשה מטעם התובע המלמדת על קיומם של נזקים שנגרמו לחלק השמאלי קדמי
של רכבו, שוכנעתי כי רכב זה אכן ניזוק כתוצאה מפגיעת חלקי המונית שעפו לעברו כנטען וכי גובה הנזק שנגרם לרכב עומד על סך של 10,281 ₪. שכר טרחת השמאי ששולם על ידי התובע מסתכם ב- 847 ₪.

10.
התוצאה היא אם כן שהתביעה מתקבלת בחלקה באופן שכל אחד מהנתבעים ישלם לתובע פיצוי בסך 4,451 ₪ המהווה 40% מסך הנזקים המוכחים.
בנסיבות המקרה לא מצאתי מקום לפסיקת הוצאות.
סכומים אלה ישולמו בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לנתבעים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים, בדואר רשום.
ניתן היום,
כ' תמוז תשע"ט, 23 יולי 2019, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 39989-10/18 שמשון חי נ' מעין זגדון, יובל מליחי (פורסם ב-ֽ 23/07/2019)