פסקי דין על אמנדה שטרן | פסקי דין על ענבל ברון

9771-04/19 תק     25/07/2019




תק 9771-04/19 אמנדה שטרן נ' ענבל ברון








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 9771-04-19 שטרן נ' ברון



לפני
כבוד השופטת נאוה ברוורמן


ה
תובעת
:

אמנדה שטרן


נגד


ה
נתבעת
:

ענבל ברון



פסק דין



מונחת בפני
תביעה כספית על סך של 33,900 ₪, שעניינה בשיק פיקדון שניתן לנתבעת במסגרת הסכמי שכירות.

רקע ותמצית טענות הצדדים

1.
ביום 17.12.2014 חתמו התובעת, גב' אמנדה שטרן
(להלן: "התובעת") ומר גדעון רודן (להלן: "גדעון"), שהיו באותה עת בני זוג, על הסכם שכירות בנוגע לדירת מגורים (להלן: "ההסכם לשנת 2015"; "הדירה", בהתאמה). הגב' ענבל ברון
, הינה המשכירה, ועמה נחתם ההסכם (להלן: "הנתבעת").

תקופת השכירות היתה לתקופה בת 12 חודשים החל מיום 1.1.15 ועד ליום 1.1.16.

2.
ביום 18.12.15 חתמו התובעת, גדעון והנתבעת על הסכם שכירות נוסף (להלן: "הסכם לשנת 2016").

3.
ביום 15.12.16 נחתם הסכם שכירות חדש בין גדעון לבין הנתבעת (להלן: "ההסכם החדש"), וזאת מאחר והתובעת עזבה את הדירה.

4.
יובהר, כי ההסכם האחרון מתייחס לתקופת השכירות החל מיום 1.1.17 ועד ליום 31.12.18.

5.
בהתאם להוראות סעיף 10 לחוזה השכירות לשנת 2015 ולשנת 2016 הפקידה התובעת בידי הנתבעת כבטוחה, המחאה ללא תאריך פירעון ע"ס של 30,000 ₪ (להלן: "ההמחאה").

6.
אין חולק כי הנתבעת לא השיבה לתובעת את ההמחאה.
7.
להשלמת התמונה, ההמחאה הופקדה ונפרעה על ידי הנתבעת, לאחר שהתובעת כבר עזבה את הדירה, ופירעון ההמחאה התייחס לנזקים שנטען שגרם גדעון בדירה בתקופת השכירות בהתאם להסכם החדש שהיה בין גדעון לנתבעת.

8.
לשיטת התובעת
, הנתבעת גזלה את כספה ועליה להשיב את סכום ההמחאה במלואו. כמו כן, טוענת שבהתנהלות התובעת יש הפרה יסודית של הוראות חוזה השכירות.

התובעת מדגישה כי ההמחאה הותנתה אך לתקופה בה היתה התובעת שוכרת בדירה.

9.
לא זו אף זו, על הנתבעת לפצות את התובעת בפיצוי מוסכם.

10.
מנגד, טוענת הנתבעת
כי ההמחאה חולטה כדין, והיא כופרת בכל הטענות שהעלתה התובעת.

11.
לשיטת הנתבעת, ההמחאה שהעבירה התובעת במעמד חתימת ההסכמים יחד עם גדעון חולטה בסיום הסכם השכירות, לאחר שהסכם השכירות הופר על ידי גדעון כאשר עזב את הדירה, בתום תקופת השכירות כשהוא הרוס ומושחת.

12.
כל הוראות הסכם השכירות, לרבות הבטוחות, נשארו כמו שהן, שיק הבטחון של התובעת והערבים לשיק ולשוכרים, הוריו של מר גדעון חתומים על כתב ערבות.

13.
ככל שרצתה התובעת להשתחרר מההסכם, היה עליה לדאוג כי הבטוחה אותה נתנה תוחלף בבטוחה אחרת. משלא עשתה כן, אין לה להלין, אלא על עצמה.

דיון והכרעה

14.
השאלה
הדורשת הכרעה – האם הפיקדון חולט כדין על ידי הנתבעת, אם לאו
.

15.
כבר עתה אומר, שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, ועיינתי בכל אשר הובא בפני
י, נחה דעתי לקבל את התביעה
ולהלן נימוקיי בתמצית,
כמצוות
תקנה15(ב)
ל
תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין)
, תשל"ז-1976.

16.
אין חולק כי הנתבעת חילטה את ההמחאה בעקבות עזיבתו של גדעון את המושכר, אך יש חולק האם חילוט ההמחאה נעשה כדין, אם לאו.

17.
לשיטת התובעת, משהסתיימה תקופת השכירות שלה בנכס, אסור היה לנתבעת לחלט את ההמחאה, משום שהדבר נוגד את הוראות ההסכם.
18.
לשיטת הנתבעת, ההמחאה חולטה כדין, וזו סבורה שהיה דווקא על התובעת, לדאוג שתומצא חלופה אחרת.

19.
ביני לביני, הצדק עם התובעת, ולהלן נימוקי בתמצית.

20.
ראשית, הנני להפנות תשומת הלב כי נחתמו שני הסכמים אשר התובעת היתה חתומה עליהם. כמו כן, בהסכם החדש גדעון הוא זה שחתם מול הנתבעת על הסכם השכירות, ולתובעת לא הייתה כבר זיקה לדירה.

21.
סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973
קובע:

"
חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו
".

22.
כמו כן,
סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973
קובע:

"בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה".

בית המשפט העליון עמד על החובה הנובעת מסעיף 39
הנ"ל בפסק הדין בעניין
בג"צ 59/80

שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע"מ ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח',
פ"ד לה

(1) 828, 834:"משמעותה של החובה לקיים חוזה בתום-לב ובדרך מקובלת היא, כי הצדדים ליחס החוזי חייבים לנהוג זה כלפי זה ביושר, בהגינות ועל-פי המקובל על בעלי חוזה הוגנים. אמת הדבר, אין הצדדים לחוזים מלאכים זה לזה, אך שוב אל להם להיות זאבים זה לזה ... על כל הצדדים לחוזה מוטלת החובה לשתף פעולה זה עם זה ולפעול תוך התחשבות באינטרס המשותף להם בחוזה. על בעלי החוזה לפעול להגשמתה של כוונתם המשותפת, תוך נאמנות ומסירות למטרה, שעמדה לנגד עיניהם, ותוך עקביות בהגשמת ציפייתם המשותפת הסבירה."

23.
ומן ההלכה למעשה - הנני להפנות לסעיף 10 להסכמים, כהאי לישנא:

"10.1 השוכר יפקיד בידי המשכיר המחאה ללא תאריך פירעון על סך 30,000 ₪. השיק יוחזר לשוכר לא יאוחר מ 60 יום מיום מפינוי הבית בפועל ו/או לאחר שהוכיח השוכר למשכיר, לשביעות רצון המשכיר, כי סילק את כל חובותיו והתחייבויותיו לפי חוזה זה.
10.2 למשכיר תעמוד הזכות לעשות שימוש בבטחונות האמורים בפרק זה לשם ביצוע או קבלת החזר בגין כל אחד מן התשלומים החלים על השוכר לפי חוזה זה, וכן לצורך תיקון נזק שיגרם על ידי השוכר לבית ולשם תשלום הפיצוי המוסכם. בנוסף השוכר ימסור שטר ערבות על סך 30,000 ₪.
10.3 כל הבטחונות יעמדו בתקפם כל עוד יחזיק השוכר בבית, בין אם בהסכמת המשכיר ובין אם לאו."
(הדגשות שלי נ.ב).
24.
אין מחלוקת כלל כי התובעת יצאה מהדירה ולא היתה צד להסכם בין הנתבעת לגדעון. "השוכר" הוא גדעון, ובהתאם להוראות ההסכם, היה עליו להפקיד את הפיקדון מחדש, ובייחוד עת הנתבעת חתמה על הסכם חדש עם גדעון, ללא שהתובעת צד לו.

25.
בהתאם להדגשה שלעיל, התובעת אינה שוכרת, והיחסים החוזיים ביניהן הגיעו לסיומם, עם חתימת הנתבעת על הסכם חדש מול גדעון.

26.
הנתבעת הטיחה את האחריות כלפי התובעת והעידה – "אין לה אלא להלין על עצמה. אם בן אדם נותן שיק הוא צריך להיות אחראי לקחת אותו. אני גם גרה בשכירות והשיק שנתתי הייתי לוקחת אותו אם הייתי יוצאת. יש פה מינימום של אחריות" (עמ' 2, שורות 30-32).

27.
הטענה לפיה על התובעת היה לדאוג כי הבטוחה אותה נתנה תוחלף בבטוחה אחרת ומשלא עשתה כן, אין לה אלא להלין על עצמה, היא טענה מקוממת. ההסכם קובע כי "השיק
יוחזר לשוכר לא יאוחר מ 60 יום מיום מפינוי הבית בפועל ו/או לאחר שהוכיח השוכר למשכיר, לשביעות רצון המשכיר, כי סילק את כל חובותיו והתחייבויותיו לפי חוזה זה" (ראו סעיף 10.1).

28.
הנה כי כן, ההסכם ברור וחד משמעי ואל לנתבעת היה לעשות שימוש בשיק. באחריות המשכיר לנהוג כדין, בהתאם להוראות ההסכם שהוא צד לו, להשיב את הפיקדון לשוכר שיצא מהדירה, ולדאוג לשיק חלופי, כפי שקובע ההסכם. סבורני כי מידת האחריות לכך, רובצת על הנתבעת דווקא.

29.
התובעת העידה ביחס לכך ואישרה שלא דרשה את השיק, אולם השתכנעתי כי מדובר בהתנהלות בתום לב.
ראו עדותה כדלקמן -

"ש. למה לא דאגת שהשיק יוחזר אליך?
ת. אני ראיתי את הסעיף של ההסכם 10.3 ובניגוד לחוזים אחרים שהיו לי הרגשתי שבאמת החוזה עצמו החתימה שלנו על החוזה עצמו מבטיח לי. יש אנשים ויש טיפוסים שאולי אתה יותר נזהר מלהשאיר דברים. יכול להיות שזה נעשה בתום לב והייתי צריכה לבקש. היינו ביחסים טובים. יש פה בחורה בגילי נורמטיבית ממשפחה טובה צפון ת"א".

30.
עדות התובעת נמצאה בעיני אמינה וסבירה, ועלתה בקנה אחד עם הוראת סעיף 10.1 להסכם.

31.
לדידי, המדובר בהתנהלות שרירותית וכוחנית מטעם הנתבעת; אינני רואה כל עילה לחילוט כספי הפיקדון.

32.
זאת ועוד, סבורני כי התנהלות הנתבעת הסבה לתובעת עגמת נפש, הן בהתנהלות אשר הצריכה דרישת השבת הפיקדון, והן בהתנהלות אשר הצריכה הגשת תביעה על מנת לקבל את כספי הפיקדון שחולט שלא כדין.

33.
בשולי הדברים אעיר, אך לא בשולי חשיבותם, כי יש לעקור מן השורש התנהלות פסולה זו ביחסי הכוחות השוררים בין משכיר לשוכר,
ובאופן שלא יהיה זה כדאי לחלט כספים בנקל.

סוף דבר

34.
לאור המקובץ לעיל, הנני מורה לנתבעת לשלם לתובעת סך של 30,000 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

35.
בנסיבות העניין ראיתי לנכון לפסוק לתובעת פיצוי בגין רכיב עוגמת הנפש בסך של 3,000 ₪.

36.
לסכומים אלה יתווספו הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מהיום.

ניתן היום,
כ"ב תמוז תשע"ט, 25 יולי 2019, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 9771-04/19 אמנדה שטרן נ' ענבל ברון (פורסם ב-ֽ 25/07/2019)