פסקי דין על יצחק זיתוני  | פסקי דין על מזרחי רז

33575-06/14 א     25/07/2019




א 33575-06/14 יצחק זיתוני  נ' מזרחי רז








בית משפט השלום בטבריה



ת"א 33575-06-14 זיתוני נ' רז ואח'


תיק חיצוני:



בפני

כבוד השופט סאמר ח'טיב


התובע:

יצחק זיתוני
ת.ז. 005549274
ע"י ב"כ עו"ד ניג'ל מקלנן


נגד


הנתבעים:

1.מזרחי רז

ת.ז. 033038860

2.מזרחי יניב
ת.ז. 031419203

ע"י ב"כ עו"ד עופר טל






פסק דין


1.
לפני תביעה כספית בסך של 208,600 ₪, לצווי עשה ולצו מניעה קבוע.
טענות התובע
2.
התובע הינו בעל זכויות החכירה של שתי דירות מגורים הידועות כגוש
15283 תתי חלקות מס' 1 ו-3 חלקה 65 בעיר טבריה (להלן: חלקת התובע).
3.
בחלקה הסמוכה, מתגוררים הנתבעים שהינם בעלי זכויות החכירה בבית המגורים אשר בנו במגרש מס' 8 (מס' 88 לפי תב"ע 3649/ג) בחלקה 15 בגוש 15222 (להלן: בית הנתבעים, חלקת הנתבעים, בהתאמה).
4.
על פי הנטען בכתב התביעה, בין החלקות הפרשי גובה משמעותיים של כ-6 מטרים, כאשר בית התובע ממוקם כשלושה מטרים מגבול החלקות. בשלהי שנת 2009, הנתבעים ביקשו וקיבלו היתר לבנות בית בחלקה, לרבות ביצוע חפירה ובנית קיר תומך מבטון ועליו מעקה (להלן: הקיר התומך או הקיר), לאורך הגבול שבין חלקות הצדדים.
5.
בפועל ושלא בתום לב, כך נטען, הנתבעים כלל לא בנו את הקיר התומך, אלא מסלעה המיועדת לחיפוי בלבד, תוך סטייה מההיתר שניתן להם (להלן: המסלעה). הנתבעים שפכו בטון בין אבני המסלעה העליונות בלבד.
6.
לטענת התובע, בהמשך ולאחר ביצוע הבניה שלא על פי ההיתר, הגישו הנתבעים תכנית לאישור שינויים (להלן: תכנית השינויים) וביקשו להוסיף לקיר התומך, שלא נבנה, חיפוי של מסלעה. תכנית השינויים אושרה על ידי מהנדס העיר טבריה ביום 31.1.13. השינוי בהיתר נעשה לאחר שבחורף 2012, קרקע מחצר התובע החלה לחלחל בין אבני המסלעה ונפער בור בקצה החצר בצמוד למסלעה עקב סחף אדמה.
7.
מהנדס מטעם התובע אשר בדק את המסלעה אישר שקיר תומך מבטון שאמור היה לתמוך בקרקע כלל לא נבנה ושהנתבעים הסתפקו בבניית מסלעה לצורך חיפוי ושפיכת כמות קטנה של בטון בין האבנים בחלק העליון של המסלעה בלבד. בנוסף, לא נבנה המעקה שצוין בהיתר ושנדרש כחוק ובמקומו נבנתה גדר שאינה לפי התקנות ואינה בטיחותית.
8.
התובע טוען כי הנתבעים בנו בגבול שבין החלקות מסלעה בלבד, ללא קיר תומך, בניגוד להיתר ולתכנית השינויים שהגישו רק לאחר סיום הבניה. מדובר במסלעה ליופי בלבד, שאין בה כדי לתמוך בחפירת הנתבעים. בנסיבות אלה ובהעדר תמיכה ראויה, עלולים חצרו וביתו של התובע לגלוש לכיוון בית הנתבעים תוך גרימת נזק חמור, בפרט בהתחשב בעובדה שהעיר טבריה מצויה בסיכון גבוה יחסית לרעידות אדמה.
9.
טענה נוספת בכתב התביעה היא, כי בית הנתבעים נבנה על פי היתר שהוצא שלא כדין ועל בסיס מצג שווא שהנתבעים הציגו בפני
הוועדה המקומית לתכנון ובניה – טבריה (להלן: הוועדה המקומית) בעניין גובה הקרקע בחלקת הנתבעים ערב הבניה, דבר אשר גרם לכך שהבית נבנה גבוה מהמותר ופגע בנוף הנשקף מבית התובע.
10.
לטענת התובע, אי חוקיותו של ההיתר נעוצה בשני טעמים: גובה הבית בתכנית ההיתר חורג ב-1.4 מטרים מהגובה המקסימלי המותר בתב"ע וזאת על פי נתוני המדידה של הנתבעים עצמם; בנוסף ובעיקר, בית הנתבעים נבנה 12 מטרים מעל גובה הקרקע הטבעית, דהיינו חורג ב-4 מטרים מהמותר, תוך סטייה ניכרת מהוראות התב"ע ולפיהן גובהו של בית לא יעלה על 8 מטרים כאשר הגובה נמדד מגובה הקרקע הטבעית ולא מגובה הקרקע הקיימת כפי שעשו הנתבעים ומשכך ההיתר ניתן שלא כדין ויש לבטלו.
11.
מאז בנית ביתם, הנתבעים אף הוסיפו מערכת סולארית על גג הבית אשר הגביהה את הבית עוד יותר, הגדילה את חריגתו מהוראות התב"ע בעניין הגובה המקסימלי המותר וכן החמירה את הפגיעה בנוף הנשקף מבית התובע.
12.
עוד נטען, כי מכיוון שבית הנתבעים כולו נבנה תוך סטייה מהוראות התב"ע ומהווה עבורו מטרד והפרעה של ממש, הרי שאין מנוס אלא להרוס אותו עד היסוד.
13.
טענתו השלישית והאחרונה של התובע בכתב התביעה מתייחסת לירידת הערך של ביתו עקב בנית בית הנתבעים שכאמור, לטענתו, בוצעה שלא כדין, גרמה לחסימה חלקית של הנוף הנשקף מהבית וכפועל יוצא מכך לירידת ערך של הבית בסך של 198,000 ₪, על פי חוות דעת שמאית.
14.
לאור האמור, עותר התובע לסעדים כדלקמן:
א.
מתן צו עשה לחייב את הנתבעים לפרק את המסלעה שנבנתה שלא כדין ולבנות את הקיר התומך בגבול שבין חלקות הצדדים, כפי שתוכנן בבקשת הנתבעים להיתר בניה מחודש אוקטובר 2009. דהיינו, לבנות קיר תומך מבטון בחיפוי מסלעה ולא רק מסלעה, לרבות המעקה כפי שצוין בבקשה למתן היתר.
ב.
מתן צו עשה לחייב את הנתבעים להרוס את ביתם עד היסוד מכיוון שכולו נבנה שלא כדין על פי היתר שהוצא שלא כדין, תוך סטייה ניכרת מהוראות התב"ע.
ג.
מתן צו מניעה קבוע למנוע מהנתבעים להגביה את ביתם בבניה חדשה.
ד.
לחילופין, ובמידה ובית הנתבעים לא ייהרס, מבוקש צו המחייב את הנתבעים להרוס את המתקן הסולארי שמעל גג ביתם וכן צו המחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 208,600 ₪ על פי הפירוט שלהלן: סך של 198,000 ₪ בגין ירידת ערך בהתאם לחוות הדעת וסך של 10,600 ₪ בגין הוצאות שהוציא התובע עבור חוות דעת המומחים שצורפו לכתב התביעה.
טענות הנתבעים
15.
בכתב ההגנה, מכחישים הנתבעים מכל וכל את טענות התובע. לטענתם, דין התביעה להידחות על הסף הואיל וכל הבניה שנעשתה על ידם הינה כחוק, על פי היתרים כדין ובהתאם לתב"ע. אילו סבור התובע כי נגרמה ירידת ערך לביתו, טענה שממילא לא הוכחה, הרי שסלולה בפני
ו הדרך להעלות טענה זו בפני
הוועדה המקומית אשר אישרה את הבניה כחוק.
16.
לטענת הנתבעים, אכן, התובע פנה אל המוסדות השונים לרבות הוועדה המקומית והמחוזית ומבקר המדינה, באמצעות הגשת התנגדויות, עררים ותלונות, אלא שכל טענותיו נדחו על הסף, אגב גרימת הוצאות נכבדות לנתבעים, בשל הטענות ההזויות והקנטרניות שהעלה לכל אורך בנית ביתם. התובע היה אדון על חלקת הנתבעים כאשר הייתה עזובה, בטרם רכשו הנתבעים את הזכויות בה מרמ"י, עשה בה ככל העולה על רוחו ואף הניח עליה מחסנים, ציוד ופסולת, וסבר ככל הנראה, כי רמ"י אולי לא תמכור חלקה זו. אולם, החלקה נמכרה כדין לנתבעים ואלו בנו את ביתם עליה כדין. עת רכשו הנתבעים את החלקה, התובע אף סירב תחילה לפנותה ורק לאחר שהנתבעים שלחו לו מכתב התראה באמצעות בא כוחם, הוא נאות לפנות את החלקה.
17.
התובע ובנו ערכו מסע הכפשות כנגד הנתבעים, בטענות שווא, הטרידו אותם והוציאו דיבתם רעה ובשל כך הגישו נגדם הנתבעים תביעה נפרדת על פי חוק איסור לשון הרע. הנתבעים הינם רואה חשבון ומנהל מחשוב ואבטחת מידע בתעשייה האווירית, כל רצונם לנהל חיים נורמטיביים ולגדל את ילדיהם בביתם, אלא שהתובע מבקש לשבש את חייהם ואף הצליח לעשות כן, רק מאחר שביקשו לבנות את ביתם בסמוך לביתו.
18.
הנתבעים טוענים כי היתר הבניה לבנית ביתם ניתן להם ביום 20.10.09 ותכנית השינויים אושרה אף היא כדין. ביום 5.6.11 הם קיבלו היתר כדין להוסיף מתקן סולארי על גג הבית.
בנית המסלעה אושרה על ידי מהנדס העיר עוד ביום 28.3.10 ובהתאם לכך אושרה בנית פרט המסלעה בהתאם להוראות מהנדס העיר והוועדה המקומית. בנוגע לטענה בדבר הבור שנפער לכאורה בחצר התובע, טוענים הנתבעים כי דווקא הם אלה אשר פנו אל התובע ורעייתו, באמצעות מכתב מיום 19.7.12 ובו נכתב כי הבור נגרם במזיד על ידי התובע או מי מטעמו בשל ליקוי במערכת הניקוז שבבית התובע. המכתב אף נשלח אל המפקח מטעם אגף ההנדסה בעירית טבריה על מנת שיבדוק את האמור.
19.
בנית הבית, לרבות הקיר התומך והמסלעה בגובה של כ-5.4 מטרים וכן המתקן הסולארי על גג הבית, בוצעה כדין בהתאם לאישורים הנדרשים. ולראיה, ניתן לנתבעים טופס 4 כחוק לאחר בדיקות מדוקדקות אשר בוצעו על ידי מוסדות התכנון לאור ריבוי התלונות שהגיש התובע במהלך כל הבניה ועד לסיומה. לאור טענות התובע, הוועדה המקומית אף מינתה מהנדס חיצוני ואובייקטיבי אשר בדק את כל טענות התובע בקשר לבנית הקיר והמסלעה וקבע כי הם בנויים באופן יציב ותקין בהתאם לתקני התכנון והבניה.
20.
כמו כן, חוות הדעת עליהן נסמך התובע בכתב התביעה מבוססות על נתונים שגויים ומסולפים ולא בכדי הן נשללו על ידי מוסדות התכנון ועל ידי המהנדס החיצוני, שכן התובע הטעה את המומחים מטעמו והציג בפני
הם תכניות שונות מהתכניות שהוגשו על ידי הנתבעים ושעל בסיסן ניתן להם ההיתר. מחוות דעתו של הנגדית של האדריכל מטעם הנתבעים עולה, כי התכנית עליה מבסס התובע את טענותיו הינה מצג שווא תוך הטעיה ורישום כוזב משום שתכנית זו לא הוגשה מעולם לוועדות התכנון.
21.
עוד נטען, כי כל טענות התובע נוגעות לנזק עתידי לכאורי כי ביתו עלול להינזק. דרישת התובע להרוס את בית הנתבעים עד היסוד אינה אלא דרישה הזויה ביותר שיש בה חוסר תום לב משווע, בפרט בנסיבות שפורטו לעיל. בנוסף, אם היה באפשרות הנתבעים להוסיף קומה נוספת על גג ביתם, מבחינת דיני התכנון והבניה, הרי שלא היו נדרשים לקבל את אישור התובע אלא את אישורה של הוועדה המקומית. טענות התובע בעניין הזויות ביותר ומשוללות כל יסוד.
העדים מטעם הצדדים
22.
להוכחת תביעתו, העיד התובע בעצמו. כמו כן העידו מטעמו בנו, מר יונתן זיתוני; המהנדס מר יצחק אולשברג אשר ערך חוות דעת בתחום ההנדסה מטעם התובע (להלן: המהנדס מטעם התובע); האדריכל מר ברם פיין אשר ערך גם הוא חוות דעת מטעם התובע (להלן: האדריכל מטעם התובע); השמאי מר אלי סידאוי אשר ערך חוות לביסוס הטענה לירידת ערך ביתו של התובע (להלן: שמאי התובע).
כמו כן, ב"כ התובע זימן לעדות, את מהנדס העיר טבריה – האדריכל מר מוטי לביא (להלן: מהנדס העיר), בלא שהוגש תצהירו.
23.
מטעם הנתבעים העידו הנתבעים בעצמם; האדריכל מר ירון ברוך אשר תכנן וערך את הבקשה לאישור התכנית לבנית ביתם של הנתבעים וכן ערך חוות דעת מטעמם בהליך דנן (להלן: האדריכל מטעם הנתבעים). כמו כן, זימנו ב"כ הנתבעים למתן עדות מטעמם את המהנדס מר אבו עואד ראפת (להלן: המהנדס מטעם הנתבעים) וכן את המודד ומהנדס אזרחי – מר חטיב נבהאן (להלן: המודד מטעם הנתבעים).
המומחה מטעם בית המשפט והבקשה לפסילתו
24.
ביום 5.12.16 הגישו הצדדים בקשה בהסכמה ובמסגרתה ביקשו כי ייערך ביקור בנכס על ידי בית המשפט שלאחריו תישקל אפשרות למינוי מומחה מטעם בית המשפט, הואיל ועיקר עדי הצדדים הינם מהנדסים ואדריכלים ועיקר המחלוקת בין הצדדים הינה בעניין שבמומחיות, כך נטען.
25.
בהחלטתי מיום 6.12.16 קבעתי כי לאחר עיון בתיק, לרבות תצהירי הצדדים וחוות הדעת שהוגשו מטעמם, נחה דעתי כי יש מקום להורות על מינוי מומחה מטעם בית המשפט. עוד נקבע, כי בשלב זה, איני רואה צורך בביקור בנכס על ידי בית המשפט. בהחלטה אחרת מאותו היום, מונה המהנדס, מודד מוסמך ושמאי מקרקעין – מר דן ברלינר, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: המומחה מטעם בית המשפט או המומחה) כדי שיחווה דעתו בשאלות המקצועיות השנויות במחלוקת כפי שהן עולות מכתבי הטענות, על מצורפיהם, לאחר ביקור בנכס.
26.
חוות דעתו של המומחה התקבלה לתיק בית המשפט ביום 7.3.17 וביום 24.4.17 נחקר המומחה על חוות דעתו. ביום 1.7.18 התקיים דיון הוכחות אחרון בתיק, בסיומו הודיע ב"כ התובע כי בכוונתו להגיש בקשה לפסילת המומחה מטעם בית המשפט ולכן ביקש לעכב את הגשת הסיכומים בתיק. בהחלטתי במעמד הדיון נקבע, כי ככל שבכוונת ב"כ התובע להגיש בקשה כאמור, יעשה כן עד ליום 2.9.18. לאחר הארכת מועד שניתנה לב"כ התובע, הוגשה בקשה לפסילת המומחה ביום 13.9.18.
27.
בהחלטתי מיום 21.11.18, נדחתה בקשת התובע לפסילת המומחה מטעם בית המשפט, מן הטעמים שפורטו בהחלטה. בין היתר, נקבע באותה החלטה, כי לא מצאתי שהתובע הוכיח כי בחוות דעתו של המומחה נפל פגם חמור, כי הוא פעל בחוסר תום לב או כי נגרם לו עיוות דין באופן המצדיק את פסילת חוות הדעת. הדברים נאמרו ביתר שאת, מקום בו הבקשה לפסילת חוות דעת המומחה הוגשה בתום שמיעת ההוכחות. בנוסף, קבעתי, כי לאחר שעיינתי בחוות הדעת ושמעתי את עדותו של המומחה, התרשמתי כי עמדו בפני
המומחה כל הנתונים הרלבנטיים שחוות דעתו נסמכה עליהם וכן כי עדותו הייתה עקבית, מקצועית והותירה בי רושם חיובי.
28.
באותו המועד, בהחלטה נפרדת, הוריתי על הגשת סיכומים בכתב והצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.
29.
בהמשך, נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש התובע על ההחלטה בדבר דחיית בקשתו לפסילת המומחה מטעם בית המשפט, מהטעמים שפורטו בהחלטתה של כב' השופטת אילונה אריאלי מיום 1.1.19 (רע"א 52556-12-18 זיתוני נ' מזרחי ואח').
30.
במסגרת פרק הדיון וההכרעה שלהלן, אדרש לגופן של טענות התובע כנגד קביעות המומחה, ביחס לכל אחת מן הטענות שבבסיס התביעה.
דיון והכרעה
31.
התובע העלה בכתב התביעה שלוש טענות עיקריות נגד הנתבעים:
א.
הקיר התומך המפריד בין החלקות לא נבנה כמתוכנן, אינו מספק את התמיכה הנדרשת לחפירה שבוצעה על ידי הנתבעים לצורך בנית ביתם ולמעשה, מסכן את ביתו של התובע.
ב.
בניה שלא כדין על פי היתר שהוצא שלא כדין על בסיס מצג שווא שהציגו הנתבעים בפני
הוועדה המקומית בעניין גובה הקרקע בחלקת הנתבעים. וידגש, כי אי חוקיותו של ההיתר נגעה אך לעניין גובהו של בית הנתבעים.
ג.
בנית הנתבעים גבוה מהמותר ושלא כדין גרמה לחסימה חלקית של הנוף הנשקף מבית התובע וכפועל יוצא מכך לירידת ערך הבית.
32.
במסגרת חקירת הנתבע מיום 25.2.18 וכן חקירתו של מהנדס העיר מיום 1.7.18, העלה ב"כ התובע לראשונה טענה שזכרה לא בא קודם לכן, הנוגעת לחוקיות תכנית השינויים ולהתנהלותה של הוועדה המקומית. ויוער, כי עיקר סיכומי התובע הוקדש לטענה החדשה בעניין חוקיות תכנית השינויים, לתפקוד הוועדה המקומית ומהנדס העיר שאינם צד להליך וכן לטענות בעניין פסילת המומחה אשר נדונו ונדחו כאמור.
33.
גם במהלך החקירות וגם בסיכומיהם, התנגדו הנתבעים לשינוי והרחבת חזית בעניין חוקיות תכנית השינויים (עמוד 40 שורות 29-30, עמוד 62 שורות 19-24; סעיפים 22, 38-42 לסיכומים). כך לדוגמא, משנשאל מהנדס העיר כיצד אושרה תכנית השינויים בשנת 2012 בעוד שטופס 4 ניתן לנתבעים עוד בשנת 2010 וכיצד הבקשה לתכנית השינויים התקבלה ביום 30.10.12, דהיינו בחלוף עשרה ימים ממועד פקיעת תוקפו של ההיתר המקורי שניתן ביום
20.10.09, התנגד ב"כ הנתבעים לשינוי והרחבת חזית, תוך שטען כי המחלוקת בהליך נוגעת לשתי טענות בלבד: הטענה לחריגה בגובה של בית הנתבעים והטענה לחוזק הקיר התומך (עמוד 66 שורות 30-32 ועמוד 67 שורות 1-3, 27-28 לפרוטוקול).
34.
ואכן, הטענה החדשה הועלתה רק לקראת סיום הליך ההוכחות, באופן שלא אפשר לנתבעים להיערך ולהתגונן ביחס אליהן וממילא, המדובר בטענה המכוונת להתנהלותה של הוועדה המקומית, שאינה צד להליך זה. בכתב התביעה, טען התובע כי לאחר ביצוע הבניה שלא על פי ההיתר, אושרה בקשתם של הנתבעים לתכנית השינויים על ידי מהנדס העיר ביום 31.1.13 (סעיפים 6-8), מבלי שהועלתה כל טענה הנוגעת לחוקיותה או תוקפה. בנסיבות אלה, מהווה טענה זו הרחבת חזית אסורה שאין להתירה.
35.
אדון, אפוא, להלן בטענות התובע כפי שהועלו בכתב התביעה:
הקיר התומך
הממצאים העובדתיים
36.
בטרם אדרש לטענות התובע בעניין הקיר התומך, אביא להלן את הרקע הנדרש להכרעה. מחומר הראיות עולים הממצאים העובדתיים הבאים:
37.
ביום 20.10.09 ניתן לנתבעים היתר בניה מס' 20090106 ל"הקמת בית מגורים חדש בשטח 178.28 מ"ר + בריכת שחיה" (ת/1, להלן: היתר הבניה).
38.
ביום 15.3.10 הוצא צו מנהלי להפסקת בניה, עליו חתום מהנדס העיר, ובו צוין כך: "בנית מסלעה במקום קיר בטון בחזית המגרש" (ת/2). משנשאל מהנדס העיר בחקירתו, מדוע הופסקה העבודה בשטח ביום 15.3.10, השיב הלה כי מהמסמכים שבתיק הוועדה ניתן ללמוד כי הוקמה במגרש הנתבעים מסלעה במקום קיר תומך (עמוד 68 שורות 29-31 לפרוטוקול).
39.
הנתבע העיד כי עוד באותו המועד שבו הוצא הצו המנהלי להפסקת הבניה בעקבות תלונת התובע, הוא ניגש אל מהנדס העיר, הסביר לו כי ברצונו להגיש תכנית שינויים משום שהקיר שתוכנן במקור אינו תואם את תוואי השטח וקיבל את אישורו לבנות את הקיר התומך ובצמוד אליו מסלעה על פי שרטוט ת/3 (להלן: הפרט ההנדסי; ראה עמוד 30 שורות 23-32, עמוד 33 שורות 9-26, עמוד 34 שורות 1-5 לפרוטוקול). על גבי הפרט ההנדסי נרשם: "28/3/10 לפי סיכום עם מוטי (מהנדס העיר, הערה שלי – ס.ח') הקיר יבנה לפי הפרט המצורף". לטענת הנתבעים, משחודשו העבודות, הונחו העובדים לפרק את המסלעה, לחפור, לצקת בטון ולבנות את הקיר בהתאם לפרט ההנדסי. חיזוק לטענות הנתבעים, ניתן למצוא בעדותו של מהנדס העיר, שלא נסתרה ושנתתי בה אמון ולפיה לאחר הוצאת הצו המנהלי, הנתבע פנה אליו והציג בפני
ו פתרון שנראה לו סביר ולפיו הקיר התומך יבנה עם "רגל" בטון לתוך מגרש הנתבעים במקום "רגל" לכיוון המגרש השכן, שעליה תיבנה המסלעה (עמוד 70 שורות 1-5 לפרוטוקול).
40.
הנתבעים הגישו מכתב מיום 21.4.10 שנשלח ממהנדס העיר אל מרכז פיקוח ושטחים אורבניים במשרד הפנים, שכותרתו "תלונת מר זיתוני" (נספח 6 לתצהירי הנתבעים) ובו נכתב כדלקמן:

"1. ההיתר שהוצא למר יניב מזרחי, תואם הוראות תכנית מפורטת ג/3649, לרבות הגובה ומספר הקומות המותרים (הטעות במקור – ס.ח').
2. המתלונן, שכנו של מר מזרחי, פנה לועדת ערר מחוזית וזו דחתה את הערר.
3. מבדיקת מפקחנו עולה כי הבנייה במקום תואמת את ההיתר ואת התכנית המפורטת" .
ממכתב זה עולה, כי התובע הגיש ערר לוועדה המחוזית בגין הוצאת היתר בניה לנתבעים וזה נדחה, דבר שלא הוכחש על ידי התובע. יש לזקוף לחובת התובע, הנושא בנטל להוכיח את תביעתו, את העובדה כי לא טרח לצרף לתביעתו את הערר שהגיש ונדחה, בפרט נוכח טענת ההגנה המרכזית שהעלו הנתבעים ולפיה התובע עשה כל שביכולתו ופנה למוסדות השונים לרבות הוועדות המקומית, המחוזית והארצית וכן מבקר המדינה וכל טענותיו אשר מועלות בהליך זה נדחו על הסף. בנסיבות אלה, יש להחיל את ההלכה הפסוקה ולפיה הימנעות בעל דין מהבאת ראיות שיש בהן כדי לתמוך בגרסתו, מבלי שנתן לכך טעם סביר, משמשת חיזוק לראיות הצד שכנגד (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה (4) 651 (1991)).
41.
בחודש יולי 2010 אושרה בקשת הנתבעים למתן טופס אישור אכלוס (טופס 4, ראו ת/13) ולאחר מכן עברו הנתבעים להתגורר בביתם (ראו עדות הנתבע בעמוד 34 שורות 20-22, 28-29 ועדות מהנדס העיר בעמוד 66 שורות לפרוטוקול).
42.
ביום 5.6.11 ניתן לנתבעים היתר למתקן הסולארי שעל גג ביתם (נספח 9 לתצהירי הנתבעים).
43.
בהמשך, ביום 30.10.12 הגישו הנתבעים את תכנית השינויים שכותרתה: "תכנית שינויים להיתר מס' 20090106 בניית מסלעה עם גב בטון במקום קיר בטון" ואשר אושרה על ידי הוועדה ביום 31.1.13 (נספח מס' 1 לתצהירי הנתבעים; ראו עדות מהנדס העיר בעמוד 72 שורות 7-9 לפרוטוקול).
44.
עוד עולה מחומר הראיות, כי כפי שטוענים הנתבעים, בשל תלונותיו של התובע, בשנת 2013, פנה מהנדס העיר אל יועץ חיצוני – המהנדס מוריס רסקנזי (להלן: המהנדס רסקנזי), אשר עבד עם הוועדה המקומית ונתן לה ייעוץ בהיותו מהנדס קונסטרוקטור מכיוון שצוות הוועדה לא כלל מהנדס מסוג זה (עדות מהנדס העיר בעמוד 66 שורות 19-25 לפרוטוקול). הנתבעים הגישו את מכתבו של רסקנזי מיום 24.3.13 ובו נכתב כדלקמן (נספח 3 לתצהירי הנתבעים, להלן: חוות דעתו של המהנדס רסקנזי):

"חוות דעת עבור מסלעה ברמת טבריה שלב ג'
ברחוב רקפת בגוש 15222 חלקה 15 מגרש 88
קראתי את שתי חוות הדעת שהומצאו לי על ידכם.
כמו כן, ביקרתי באתר, בדקתי את המסלעה, בחלק האחורי של הבית הגובל ברחוב יפה נוף.
לאחר בדיקת החישובים הסטטיים ותכנית השינויים המאושרת, הגעתי למסקנה כי החישוב ובניית המסלעה תקינה ועומדת בתקני התכנון והבניה.
המסלעה יציבה מבחינה סטטית".
45.
ממסמך זה עולה כי המהנדס רסקנזי, מהנדס בנין וקונסטרוקטור אליו פנתה הוועדה המקומית לצורך יעוץ בשל המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, הגיע למסקנה כי המסלעה תקינה ויציבה, וזאת, לאחר שעיין בחוות הדעת מטעם הצדדים ולאחר שערך ביקור בשטח, בדק את המסלעה, את החישובים הסטטיים ואת תכנית השינויים המאושרת.
46.
מהנדס העיר העיד בעניין חוות דעתו של המהנדס רסקנזי (עמוד 72 שורות 7-23 לפרוטוקול, ההדגשות במקור – ס.ח'):

"ש. משפחת מזרחי הגישו בהתחלה תוכנית עם קיר תומך, תוך כדי תנועה הגישו תוכנית שינויים שאושרה על ידך, נכון
ת. כן
ש. מאחר וציינת בפני
נו שאינך מורשה לאשר חישובים סטטיים, אני רוצה לרענן את זיכרונך שמינית כמו שאמרת קודם, מינית את ריסקנזי שהלך ובדק עבורכם את המסלעה
לאחר בנייתה וזה מה שהוא הוציא ב- 24.3.2013,
מציג לך את המסמך, תקרא בבקשה.
ב"כ התובע
: יש שני מסמכים שהוצאו על ידי
מוריס ריסקנזי. אחד מה- 7.1 שקדם לאישור התוכנית ב- 31.1. יש מקצה שיפורים שם ממרץ, שחברי שואל לגביו.
ב"כ הנתבעים
: איין לי התנגדות שהמהנדס יעיין גם במכתב של ינואר
ת. העד מעיין במסמכים הן מינואר והן ממרץ. במכתב מינואר אומר מהנדס היועץ שחישובים סטטיים הם בגדר הגבולי, אמירה שאותי לא מספקת. אילו בחוות דעת השניה שלו ממרץ הוא כותב שהחישובי ובניית המסלעה תקינה ועומדת בתקני התכנון והבניה, זאת אמירה ברורה ומשכנעת וזה מה שאני מצפה ממנו שיקבע
".
47.
אין לקבל את טענת ב"כ התובע ולפיה חוות דעתו של המהנדס רסקנזי הוגשה שלא באמצעות עורכה ומשכך יש להוצאה מתיק בית המשפט (עמוד 29 שורות 12-13 לפרוטוקול). תחילה, ביקשו הנתבעים לזמן את המהנדס רסקנזי כעד מטעמם (ראה בקשה לזימון עדים מיום 18.4.17). אלא, שבדיון מיום 25.2.18, הבהיר ב"כ הנתבעים כי אין אפשרות להביאו למתן עדות מפאת גילו (87) ומצבו הבריאותי (עמוד 29 שורות 15-16 לפרוטוקול). בנסיבות אלה ובפרט נוכח עדותו של מהנדס העיר, שהינו עד אובייקטיבי חסר פניות שאין לו עניין בתוצאות המשפט, ולפיה הוא מינה את המהנדס רסקנזי, מהנדס חיצוני ואובייקטיבי, על מנת שיבדוק את המסלעה לאחר בנייתה והלה נתן את חוות דעתו אשר צורפה על ידי הנתבעים והובאה לעיל, שוכנעתי כי חוות דעתו של המהנדס רסקנזי הינה ראיה קבילה, אובייקטיבית ובעלת משקל רב.
חוות הדעת מטעם התובע
48.
את הטענה בדבר אי יציבותו של הקיר התומך, מבקש התובע לבסס על חוות דעתו של המהנדס מטעמו מיום 4.11.12 (נספח ב' לתצהיר התובע) ובה נקבע, בין היתר, כי הקיר התומך נבנה כ"קיר תומך בצורת מסלעה", בניגוד להיתר הבניה, באופן שעלול לגרום לקריסת הקיר וחלקים מבית התובע. נוכח ממצאיו, המליץ המהנדס מטעם התובע לפרק את הקיר התומך מסלעים שנבנה באופן לא תקני ובניגוד להיתר ומהווה, לטענתו, מפגע מסוכן, ולבנות במקומו קיר תומך מבטון לפי הוראות היתר הבניה. עלות העבודה הוערכה בסך של 112,800 ₪.
49.
בנוסף, ביקש הנתבע לבסס תביעתו על חוות דעתו של האדריכל מטעמו מיום 21.6.10 (נספח ד' לתצהיר התובע) ובה נקבע גם, בין היתר, כי הקיר התומך נבנה כמסלעה, באופן החורג מהיתר הבניה ובניגוד לחוק.
50.
ואולם, במהלך חקירתם הנגדית של המומחים מטעם התובע התברר, כי בעת שערכו את חוות דעתם, לא עמדה בפני
הם תכנית השינויים אשר הוגשה על ידי הנתבעים ביום 30.10.12 ואושרה על ידי הוועדה בחודש ינואר 2013 ושעניינה "בניית מסלעה עם גב בטון במקום קיר בטון", כאמור לעיל.
51.
חוות דעתו של המהנדס נערכה ביום 4.11.12, דהיינו לאחר הגשת תכנית השינויים ובטרם אישורה. ראו עדותו בעמוד 19 שורות 9-12 לפרוטוקול:

"ש. אתה בעצם נתת חוות דעת על סמך ההיתר המקורי
ת. נכון
ש. הציגו לך את תוכנית השינויים שהיתה בפרט (הכוונה לקיר התומך, הערה שלי – ס.ח')
ת. לא, אני לא חושב שהיה, ב-2012 לא חושב?
ש. במועד שנתת את חוות הדעת אתה באותו רגע הסתמכת על היתר מקורי, מישהו לאחר חוות הדעת ניסה להגיד לך שיצא פרט חדש, נתנו לך
ת. לא".
52.
גם חוות דעתו של האדריכל מטעם התובע ניתנה כשנתיים ו-4 חודשים בטרם הוגשה תכנית השינויים. ראו עדותו בעמוד 25 שורות 9-10 לפרוטוקול:

"ש. כשאתה נתת את חוות הדעת עמדה בפני
ך תוכנית השינויים
ת. לא".
53.
חרף אישור תכנית השינויים בטרם הגשת התביעה דנן (דבר שצוין אף בכתב התביעה עצמו), חוות הדעת של המומחים מטעם התובע לא תוקנו בהתאם למצב התכנוני החדש והרלבנטי והתעלמו מתכנית השינויים.
54.
התובע לא טען ומכל מקום לא הוכיח, כי הקיר התומך נבנה בניגוד לתכנית השינויים. בנסיבות אלה ומשלא תוקנו חוות הדעת והתביעה בהתאם לשינוי המצב התכנוני, הרי שכל הטענות שהעלה התובע בעניין זה, בפרט בסיכומיו, אשר תוקפות את תכנית השינויים, מהוות שינוי והרחבת חזית אסורים, שהנתבעים התנגדו להם ועל כן, כאמור לעיל, אין להידרש אליהן.
55.
די בכך, כדי להשמיט את הקרקע מתחת לטענות התובע בעניין הקיר התומך.
56.
בהערת אגב אציין, כי תמוה בעיני כיצד התובע עומד בסיכומיו על בקשתו לפסילת המומחה מטעם בית המשפט בהיותו מהנדס אזרחי ולא מהנדס רישוי, שהרי אין חולק על כך כי המהנדס מטעם התובע, שעל חוות דעתו מבקש הוא לבסס את תביעתו, אינו מהנדס רישוי. התובע כלל לא התייחס בסיכומיו לתחום מומחיותו של המהנדס מטעמו ולטענות הנתבעים בעניין.
57.
אתייחס להלן גם לחוות הדעת מטעם הנתבעים ושל מומחה בית המשפט בעניין הקיר התומך.
חוות הדעת מטעם הנתבעים
58.
מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעתו של האדריכל מטעמם (נספח 8 לתצהירי הנתבעים), אשר תכנן וערך את הבקשה למתן היתר ואת תכנית השינויים מטעם הנתבעים. על פי חוות דעתו: "בהתאם לתוכנית השינויים שבהיתר מס' 20090106, נבנתה מסלעה עם גב בטון הכולל חיפוי אבן טבעית בחזית המערבית של המגרש הגובל עם משפחת זיתוני". התובע לא סתר קביעה זו של האדריכל מטעם הנתבעים.
59.
כמו כן, מטעם הנתבעים העיד המהנדס אשר חתם על "הצהרת מתכנן שלד הבניין וקירות ומסלעות הסובבים אותו" מיום 21.6.12 מטעם הנתבעים ולפיה תכנון הבניין, הקירות והמסלעות נעשה כדין (נספח להודעת הנתבעים מיום 11.9.16). המהנדס מטעם הנתבעים העיד כי במהלך בנית הקיר, הוא ביקר בשטח פעמיים – פעם בעת יציקת היסוד של הקיר התומך ופעם אחרת בשלב ביניים וראה טרקטור שופך בטון בגב הקיר התומך: "אני לא מפקח צמוד ולא חייב להיות שם. ממש שראיתי הספקתי לדעת שיש שם בטון ויש שם ברזל והקיר נבנה לפי ההנחיות שלי" (עמוד 29 שורות 5-11, עמוד 29 שורות 7-9, 28, עמוד 31 שורות 17-18 לפרוטוקול).
60.
התובע הגיש תמונה ת/7 ובה ניתן להבחין כי אין בטון בגב המסלעה. ואולם, טענת הנתבעים כי המדובר בתמונה שצולמה במועד שבו ניתן הצו המנהלי להפסקת עבודה, לא נסתרה. ולראיה, בתמונה ת/8 שלטענת הנתבעים צולמה במועד כלשהו בחודש אפריל 2010 לאחר חידוש העבודות, ניתן לראות רשת ברזל ובטון בגב המסלעה (עמוד 12 שורות 27-28 לפרוטוקול). כמו כן, גם בתמונות שצורפו לתצהירי הנתבעים, ניתן לראות רשתות ברזל המונחות על הקרקע בגב המסלעה, וכן טרקטור שופך בטון בגב המסלעה.
61.
ער אני לטענת התובע ולפיה תכנית השינויים הוגשה בחודש אוקטובר 2012 בעוד שבית הנתבעים כבר אוכלס בשנת 2010. יחד עם זאת, נוכח עדותם של הנתבעים והמהנדס מטעמם כי הקיר התומך נבנה בהתאם לפרט ההנדסי, שאושר על ידי מהנדס העיר אף על פי עדותו, כמפורט לעיל, עוד בשנת 2010 בסמוך להפסקת העבודות, אין בעובדה כי תכנית השינויים הוגשה לאחר בנית הקיר התומך, כדי לבסס את הטענה לאי יציבותו של הקיר. הדברים נאמרים ביתר שאת נוכח קביעותיי לעיל ולפיהן התובע לא טען וממילא לא הוכיח כי הקיר התומך נבנה בניגוד לתכנית השינויים שאושרה.


חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט
62.
להלן קביעותיו של המומחה מטעם בית המשפט בעניין יציבותו של הקיר התומך, לאחר שערך ביקור במקום (הטעויות במקור – ס.ח'):

"הקיר התומך ניבנה בהתאם לתכנית שינויים להיתר הבנייה.
בכתב התביעה נאמר: "השינוי בהיתר נעשה לאחר שבחורף 2012 קרקע מחצר התובע החלה לחלחל בין אבני המסלעה ונפער בור בקצר החצר התובע בצמוד למסלעה עקב סחף אדמה"
מצב זה הוא מצב רגיל, הקורה בשלב הראשון שלאחר בניית הקיר.
מהנדס שהתמנה מטעם הוועדה המקומית, אישר את יציבות הקיר.
לא מצאתי כל סיבה לטענה בענין זה.
מעל הקיר, היה אמור להיבנות מעקה מתכת יציב, שיגן על מגרשו של זיתוני מנפילת אנשים, ובמיוחד ילדים. מעקה זה לא ניבנה (ניבנתה גדר רשת קלה).
אומדת עלות בניית מעקה זה: 15,000 ₪".
63.
במסגרת סיכומיו, העלה התובע את אותן הטענות שהעלה בבקשתו לפסילת המומחה מטעם בית המשפט, אולם לא מצאתי כל עילה לשנות מהחלטתי המקורית מיום 21.11.18, המדברת בעד עצמה, בדבר דחיית הבקשה.
64.
אשר לטענות התובע נגד קביעותיו של המומחה מטעם בית המשפט לגופן: הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט יסטה מחוות דעתו של מומחה מטעמו רק בהימצא נימוקים כבדי משקל המצדיקים לעשות כן (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי ואח' (1988)). בענייננו, התרשמתי, כי חוות דעתו של המומחה הינה חוות דעת מקצועית ועניינית ועל יסוד אותה הלכה פסוקה ובהעדר ראיות כדבעי לסתור או להפריך, מצאתי לנכון לאמץ את האמור בה.
65.
בחקירתו הנגדית, העיד המומחה מטעם בית המשפט, באופן שלא נסתר, כי הקיר התומך נבנה בהתאם לתכנית השינויים וכי אין כל בעיה ביציבותו (עמוד 7 שורות 19-20, עמוד 19 שורות 14-17 לפרוטוקול). עוד העיד המומחה, כי הקיר נבנה כך שהאבנים התחתונות גדולות ובולטות יותר וככל שעולים בגובה, האבנים קטנות יותר ובולטות פחות, דבר שמגביר את יציבות המסלעה, וכלשונו: "זו הדרך הנכונה לבנות מסלעה", כפי שהעיד אף המהנדס מטעם הנתבעים (ראו עמוד 8 שורות 19-28 לפרוטוקול).
66.
לא מצאתי בטענת התובע ולפיה המומחה מטעם בית המשפט לא בדק את החישובים הסטטיים של הקיר התומך, אשר נערכו על ידי המהנדס מטעם הנתבעים (ת/5), כדי לשנות את מסקנותיי לעיל. בעניין זה, העיד המומחה כי לא מצא לנכון לבדוק את החישובים הסטטיים הואיל ואלה נבדקו על ידי שני מהנדסים ואף אושרו על ידי הוועדה המקומית. תשובה זו הניחה את דעתי, בשים לב לחוות דעתו של המהנדס רסקנזי, עליה עמדתי בהרחבה לעיל, ולפיה לאחר שערך ביקור באתר ובדק את המסלעה, את החישובים הסטטיים ואת תכנית השינויים המאושרת, הגיע למסקנה כי המסלעה יציבה מבחינה סטטית וכי החישובים והבניה נעשו כדין. אין בעובדה כי המומחה מטעם בית המשפט נסמך על חוות דעתו של המהנדס רסקנזי, שכאמור הינו מהנדס חיצוני ואובייקטיבי, כדי להשמיט את הבסיס תחת קביעות המומחה. יתר על כן, התובע לא הגיש חוות דעת או ראיה כלשהי שיש בה כדי להוכיח כי החישובים הסטטיים אינם תקינים.
67.
על יסוד האמור לעיל שוכנעתי, כי התובע לא הוכיח טענתו בעניין אי יציבות הקיר התומך.
68.
יחד עם זאת, מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט עולה, באופן שלא הוכחש על ידי הנתבעים ולא נסתר על ידם, כי מעל הקיר התומך, היה אמור להיבנות מעקה מתכת יציב על מנת למנוע נפילת אנשים וילדים בפרט, ואולם, מעקה זה לא נבנה (במקומו הוקמה גדר רשת קלה). בנסיבות אלה, הריני נעתר לבקשה למתן צו המחייב את הנתבעים להקים מעקה מתכת יציב, בהתאם להיתר ולתכנית השינויים (סעיף 27(א) סיפא לכתב התביעה).
גובה בית הנתבעים
69.
סעיף 9.9 לתב"ע ג/3649 קובע כדלקמן (ת/11):

"גובהו של בנין לא יעלה על 8 מטר מהגובה כשהגובה האמור נמדד באורח אנכי בכל נקודה של הבנין, דהיינו מהנקודה הנמוכה ביותר שבגג הבנין ועד למפלס הקרקע ... (מילה מטושטשת שאינה ניתנת לקריאה, ככל הנראה: "טבעית"; הערה שלי – ס.ח').
70.
בכתב התביעה טוען התובע, כי אי חוקיותו של ההיתר נעוצה בשני טעמים: גובה הבית בתכנית ההיתר חורג ב-1.4 מטרים מהגובה המקסימלי המותר בתב"ע וזאת על פי נתוני המדידה של הנתבעים עצמם; בנוסף ובעיקר, בית הנתבעים נבנה 12 מטרים מעל גובה הקרקע הטבעית, דהיינו חורג ב-4 מטרים מהמותר, תוך סטייה ניכרת מהוראות התב"ע ולפיהן גובהו של בית לא יעלה על 8 מטרים כאשר הגובה נמדד מגובה הקרקע הטבעית ולא מגובה הקרקע הקיימת כפי שעשו הנתבעים ומשכך ההיתר ניתן שלא כדין ויש לבטלו.
71.
ואולם, התובע לא הרים את הנטל להוכיח טענות אלה, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.


חוות הדעת מטעם התובע
72.
לא בוצעה כל מדידה במקום על ידי מודד מוסמך מטעם התובע כדי לבסס טענותיו בעניין החריגה בגובה.
73.
התובע מבקש לסמוך ידיו בהקשר זה על קביעותיו של האדריכל מטעמו. אולם, מעיון בחוות דעתו ומשמיעת עדותו של האדריכל מטעם התובע עולה, כי הוא הגיע למסקנתו בעניין החריגה בגובה באמצעות העמדת תכנית הבניה על תכנית מדידה שהוגשה לוועדה המקומית על ידי הנתבעים: "בבדיקת תכנית ההגשה של מש' מזרחי, ניתן לראות ע"י אינטרפולציה שהגובה הקיים הצמוד לבית הינו 90.5 כפי שמופיע בתכנית המדידה שהוכנה כחלק מתכנית ההגשה של מש' מזרחי..." (עמוד 2 לחוות הדעת; ראו גם עדותו של האדריכל מטעם התובע בעמוד 21 שורות 27-30 לפרוטוקול). המומחה מטעם בית המשפט העיר בעדותו, כי לא ניתן להסתמך על הנתונים שבחוות דעתו של האדריכל מטעם התובע משום שאין מדובר במדידה מוסמכת (עמוד 16 שורות 22-23 לפרוטוקול). משנשאל האדריכל בעדותו מדוע לא ביקש מהתובע להזמין מודד מטעמו, הוא השיב באופן כללי וסתמי כי "זה לא קריטי" אם הבית "זז" מטר לכאן או לשם, משום שמדובר בסטייה ניכרת מהתכנית (עמוד 22 שורות 21-28, עמוד 24 שורות 24-25 לפרוטוקול). לאור האמור, שוכנעתי, כי אין לסמוך על חוות דעתו של האדריכל מטעם התובע.
74.
כמו כן, טענת התובע לפיה קיים פער בין גובה הקרקע הטבעית לבין גובה הקרקע הקיימת שעליה נבנה בית הנתבעים, הועלתה בעלמא ומבלי שהונחה לה כל תשתית ראייתית. לא הוכח בפני
, ולו בבדל ראיה, כי הנתבעים הגביהו את גובה הקרקע בטרם בנית ביתם.
חוות הדעת מטעם הנתבעים
75.
הנתבעים הגישו את חוות דעתו של האדריכל מטעמם ובה נקבע כלדקמן (ההדגשה במקור, ס.ח'):

"תכנון מבנה המגורים של מגרש 88 התבסס על מפה טופוגרפית (תכנית מדידה) שבוצעה ע"י מודד מוסמך (ח.נ שרותי הנדסה ומדידה), המציגה את נתוני הקרקע ומהווה בסיס לתכנון מפלסי המבנה, כפי שאושרו בתכנית ההיתר מיום 20.10.2009 (היתר מס'-20090106) ע"י הועדה לתכנון ובניה ובאישורה של מחלקת ההנדסה בעיריית טבריה.
כמו כן הנני לציין כי בחוות הדעת של פיין אדריכלים (האדריכל מטעם התובע, הערה שלי – ס.ח') שהוצגה לפניי... מוצגת תכנית שעליה נראה מבנה המגורים על פני נקודות קרקע שונות ואינו ממוקם בקווי בניין בהתאם לתב"ע ג' / 3649, תכנית זו מהווה מצג שווא הטעייה ורישום כוזב, מכיוון שאינה תואמת כלל את נקודות הקרקע ואת מיקומו הנכון של מבנה המגורים כפי שהוגשו בתוכניות הבנייה, ראה תכנית הגשה מאושרת מס' 20090106 המציגה את מיקומו הנכון של מבנה המגורים תוך התייחסות לקווי הגובה שעל פני הקרקע הטבעית ולקווי הבניין הנתונים בכל נקודה ונקודה במגרש.
אי לכך התוכנית שצורפה בחוות דעתו של פיין אדריכלים... אינה מהווה כל בסיס לבדיקת הגבהים וקווי הגובה של הקרקע מכיוון שלא הוגשה מעולם לוועדת התכנון והבנייה.
בהתאם לתב"ע ג' / 3649 גובה הבניין לא יעלה על 8 מ' בהתאם לכך ניתן לראות כי בתוכניות הבנייה שהוגשו לוועדה לתכנון ובנייה קווי הגובה מגג הבניין ועד מפלס הקרקע במגרש נשמרים בכל נקודה ונקודה של המבנה וגובה מבנה המגורים לא עולה על 8 מ' ובהתאם לכך הוצא היתר כחוק".

76.
קביעות אלה של האדריכל מטעם הנתבעים, לא נסתרו ולא הופרכו על ידי התובע.
77.
זאת ועוד, הנתבעים הגישו תכנית מדידה שנערכה ביום 16.2.09 על ידי המודד מטעמם ושצורפה לתכנית ההגשה שהוגשה לוועדה המקומית (ת/14, להלן: תכנית המדידה; עמוד שורות 13-15 לפרוטוקול) וכן אישור מיום 28.8.10 שנכתב על ידי המודד מטעמם ובו צוין כך (ת/15, ההדגשה במקור – ס.ח'):

"אישור מיקום וגובה בניין
... ... לאחר הבדיקה שערכנו בשטח בתאריך 14/02/2010 מיקום וגובה רצפת הבניין לפי היתר הבנייה".
78.
המודד העיד כי אישור זה הוכן על ידו בחודש אוגוסט 2010: "לסיום יציקת רצפה, חובתי לצרף, הוועדה דורשת להזמין תוכנית אחרי ביצוע שהגובה והגבולות של התוכנית היא באמת זהה להיתר שיצא. בדקתי אותם והמיקום של הבנין והגובה שלו היו בהתאם לתוכנית המאושרת בוועדה המקומית. על פי זה נתתי את האישור הזה" (עמוד 14 שורות 17-21 לפרוטוקול). נוסף על כן, ביום 20.4.17, דהיינו תוך כדי ניהול הליך זה, בוצעה מדידה נוספת על ידי המודד מטעם הנתבעים שהעלתה כי אין כל סטייה בגובה בית הנתבעים (נ/4; עמוד 14 שורות 5-6 לפרוטוקול). קביעות אלה לא נסתרו על ידי התובע.
חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט
79.
להלן קביעותיו של המומחה מטעם בית המשפט בעניין גובה הבית (הטעויות במקור – ס.ח'):

"בדיקתי מסתמכת על תכנית המדידה של החלקה, כפי שנמדדה לפני בניית הבנין.
הקרקע בתחום החלקה, היתה בשיפוע טיבעי תלול.
לכן, קביעת גבהים, בקרקע כזו, מסתמכת על אינטרפולציה, כלומר קביעת גובה כממוצע משוקלל בין גבהים של נקודות שכנות.
תקנות התכנית הן:
"גובה הבנינים
גובהו של בנין לא יעלה על 8 מטר כשהגובה האמור נמדד באורח אנכי בכל נקודה של הבנין, דהיינו: מהנקודה הנמוכה ביותר שבגג הבנין ועד למפלס הקרקע ..." (המילה האחרונה במשפט זה בתקנון, אינה ברורה, הנחתי כי מדובר בקרקע הטבעית).
פרשנות הוועדה המקומית במכתבה היא כי את הפרש הגובה של 8 מטר יש למדוד עד לתחתית התקרה.
לפי המימצאים שלי, ההפרש המקסימלי בין פני הקרקע הטיבעית לבין תחתית התקרה הוא 7.50 מטר.
זה נמצא בפינה הצפון-מערבית של הבנין.
בשאר הפינות ההפרש הוא נמוך יותר.
לכן, לא מצאתי הצדקה לטענה כי הבית ניבנה בניגוד להיתר או לתקנות התכנית".
80.
גם בעדותו, חזר המומחה מטעם בית המשפט על קביעותיו כי בית הנתבעים נבנה בהתאם להיתר שניתן להם, לרבות המתקן הסולארי שהיתר בגינו הוצא ביום 5.6.11 (עמוד 19 שורות 18-21 לפרוטוקול; נספח 9 לתצהירי הנתבעים).
81.
התובע לא סתר את קביעות המומחה באמצעות ראיות כדבעי.
82.
בחוות דעתו, הפנה המומחה מטעם בית המשפט למכתב שנשלח ביום 8.3.10 ממהנדס העיר אל התובע ובו נכתב כך (נספח 5 לתצהירי הנתבעים):
כפי שהסברתי לך בשתי הפגישות שהתקיימו במשרדי, ההיתר שהוצא למר יניב מזרחי, תקין ותואם לתכנית המפורטת שחלה על החלקה.
התב"ע מתירה גובה של 8 מטר מפני הקרקע הסופיים ועד תחתית התקרה, בעוד שבהיתר שהוצא לו, נשמר גובה של 8 מטר עד רום התקרה, משמע: החמרנו אף יותר מדרישות התב"ע.
... ... לאור האמור לעיל, אין בדעתנו לפעול, אלא אם יוכח כי מתבצעת בנייה בסטייה מההיתר".
83.
לתיק בית המשפט הוגש מכתב נוסף, אליו הפניתי לעיל, אשר נשלח ביום 21.4.10 ממהנדס העיר אל מרכז פיקוח ושטחים אורבניים במשרד הפנים ובו צוין כי ההיתר תואם את הוראות התב"ע ולראיה, ערר שהגיש התובע לוועדה המחוזית בעניין זה נדחה וכן כי בדיקה שבוצעה על ידי מפקח מטעם הוועדה המקומית באתר העלתה כי הבניה תואמת את ההיתר ואת התב"ע (נספח 6 לתצהירי הנתבעים). גם בעדותו, חזר מהנדס העיר על קביעתו ולפיה אין כל בעיה בעניין גובהו של בית הנתבעים, תוך שהבהיר כי הסתמך על ממצאים אובייקטיביים, דהיינו על המדידה שביצע המודד מטעם הנתבעים (עמוד 71 שורות 23-27, עמוד 72 שורות 1-3 לפרוטוקול). כאמור לעיל, יש לזקוף לחובת התובע, הנושא בנטל ההוכחה, את העובדה כי לא טרח לצרף לתביעתו את הערר ולא פירט באילו הליכים נקט כנגד בנית הנתבעים, אילו טענות העלה במסגרתם ומה עלה בגורלם.
84.
על יסוד האמור לעיל שוכנעתי, כי התובע לא הוכיח טענתו בעניין החריגה בגובה בית הנתבעים. בנסיבות אלה, הריני דוחה את בקשתו לחייב את הנתבעים להרוס את ביתם עד היסוד או לחילופין להרוס את המתקן הסולארי שעל גג הבית. גם הבקשה למתן צו מניעה קבוע המונע מן הנתבעים להגביה את ביתם באמצעות תוספת בניה, הינה בקשה ספקולטיבית אשר הועלתה באופן לאקוני ובלא כל ביסוס, דינה להידחות, הואיל והתובע לא הצביע על עילה כלשהי למתן צו כאמור.
ירידת ערך
השמאי מטעם התובע
85.
את הטענה בדבר ירידת ערך ביתו, מבקש התובע לבסס על חוות דעתו של השמאי מטעמו מיום 18.3.14 (נספח ה' לתצהיר התובע) ובה נקבע, בין היתר, כי בנית בית הנתבעים שלא כדין, בניגוד להיתר ולתב"ע, גרמה לחסימה חלקית של הנוף הנשקף מבית התובע ולירידת ערך הבית בסך של 198,000 ₪.
86.
ואולם, מחקירתו הנגדית של השמאי מטעם התובע עולה, כי קביעתו ולפיה בית הנתבעים חורג מההיתר ומהתב"ע נסמכת על הגבהים והנתונים שבחוות דעתו של האדריכל מטעם התובע, אשר מן הטעמים שפורטו לעיל, אין לסמוך עליה (עמוד 23 שורות 1-10 לפרוטוקול).
87.
משנשאל השמאי מאין הנתונים המספריים שבחוות דעתו, הוא השיב: "נכנסתי לפורטל הגאוגרפי, ראיתי את החלקה, את המיקום, אני לא בר אסמכתא לזה. על סמך הנתונים בשטח והנראות בשטח יש פה חריגה חד משמעית" (עמוד 24 שורות 20-22 לפרוטוקול). בהמשך חקירתו, העיד השמאי כך: "בוודאי שלא עשיתי מדידה, אני לא מודד מוסמך. אם התובע היה רוצה לעשות מדידה היה עושה מדידה" (עמוד 26 שורות 11-13 לפרוטוקול). בנוסף, השמאי אישר בעדותו כי קביעת המומחה מטעם בית המשפט לפיה נגרמה פגיעה חלקית בלבד בנוף הנשקף מביתו של התובע, נכונה היא (עמוד 24 שורה 1 לפרוטוקול).
88.
ברי, כי אין באמור כדי לבסס את טענת התובע בדבר ירידת ערך ביתו המזכה אותו בפיצוי מן הנתבעים.
המומחה מטעם בית המשפט
89.
להלן קביעותיו של המומחה מטעם בית המשפט ביחס לטענה בדבר ירידת ערכו של בית התובע:

"האמור בסעיף 23 לכתב התביעה הוא נכון.
"עד לבניית הנתבעים מבית התובע נשקף נוף מלא לאורך ורוחב הכנרת וחופיה לרבות כל העיר טבריה".
התברר כי המגרש נרכש ע"י מזרחי, היה פנוי מבנייה במשך שנים רבות.
כך, בהכרח, כל בנייה שהיא על מגרש זה, גורמת להפרעה מסויימת בהיקף הנוף הנשקף מביתם.
מאידך, היה ניתן לצפות כי בעתיד הבלתי ידוע, המגרש הפנוי ייבנה.
כאמור לעיל, לא מצאתי כי קיימת בבנין, חריגה מהיתר הבנייה או מכללי הבנייה הרגילים והמקובלים.
לכן, לא מצאתי הצדקה לתביעה על ירידת ערך הבית".
90.
התובע לא הביא נימוקים, בוודאי שלא נימוקים כבדי משקל, המצדיקים לסטות מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט גם ביחס לרכיב זה של התביעה.
91.
בהתחשב בכך שחלקת הנתבעים הייתה מיועדת כשטח לבניה ולא כשטח פתוח ומשנדחתה טענת התובע לפיה בית הנתבעים נבנה שלא בהתאם להיתר ולתב"ע כדין, הרי שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח טענתו בדבר ירידת ערך בגינה הוא זכאי לפיצוי מן הנתבעים. על כן, דין טענה זו – להידחות.



סיכום
על יסוד האמור לעיל, הריני פוסק בזאת כדלקמן:
התביעה הכספית, נדחית כולה.
הבקשה למתן צווי עשה וצו המניעה שנתבקשו בסעיף 27 לכתב התביעה, נדחית. זאת, למעט הצו להורות לנתבעים להתקין מעקה על הקיר התומך.
על הנתבעים להתקין מעקה מתכת יציב, בהתאם להיתר ולתכנית השינויים, כאמור בסעיף 68 לפסק הדין, וזאת לאלתר ולכל המאוחר בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לידי הנתבעים (ימי הפגרה יובאו במניין הימים).
התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪.
המזכירות תמציא

פסק דין
זה לצדדים.



ניתן היום,
כ"ב תמוז תשע"ט, 25 יולי 2019, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 33575-06/14 יצחק זיתוני  נ' מזרחי רז (פורסם ב-ֽ 25/07/2019)