פסקי דין על ועדה מקומית לתכנון ובניה חדרה | פסקי דין על לביאה יפרח

19800-03/17 תוב     27/07/2019




תוב 19800-03/17 ועדה מקומית לתכנון ובניה חדרה נ' לביאה יפרח








בית משפט לעניינים מקומיים בחדרה



תו"ב 19800-03-17 ועדה מקומית לתכנון חדרה נ' יפרח




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופטת
רקפת סגל מוהר


מאשימה

ועדה מקומית לתכנון ובניה חדרה


נגד

נאשמת
לביאה יפרח





החלטה


לפני בקשה לביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק.

רקע

1.
בתאריך 6.3.17 הוגש כנגד הנאשמת כתב אישום המייחס לה עבירה של בנייה ללא היתר לפי סעיף 204 (א)(ב) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה 1965 ( להלן: "חוק התכנון והבנייה).

2.
בכתב האישום נטען כי במהלך שנת 2016 או בסמוך לכך, בחצר ביתה שברח' כט' בנובמבר 12 בית אליעזר חדרה, גוש 7731 חלקה 148 (להלן: "המקרקעין"), הציבה הנאשמת קרוואן מעץ בשטח של כ- 43 מ"ר (להלן: "הקרוואן"), מבלי שהיה בידה היתר כדין לעשות כן.

3.
בדיון הראשון מיום 30.1.18 אליו התייצבה ללא ייצוג משפטי, אישרה הנאשמת כי היא אכן הציבה את הקרוואן בחצר ביתה וטענה כי עשתה כן מתוך מצוקה, על מנת ליתן פתרון דיור לבנה ש"נפל לסמים" ובאותם ימים עמד בפני
גיוסו לצה"ל.
עוד טענה הנאשמת כי "תוך 40 דקות (מרגע הצבת הקרוואן – ר.ס.מ) הגיעה לבנת (המפקחת מטעם עיריית חדרה בזמנו – ר.ס.מ)
ואמרה לי שהיא מוציאה לי צו הריסה. היא ישבה ושתתה קפה כל יום אצל השכנים שלי וראתה איך אני והגרוש שלי משפצים אותו...". בעקבות זאת, כך לגרסתה, פנתה הנאשמת לאדריכל והחלה בתהליך של הכשרת הצבת הקרוואן בדיעבד.



4.
בהתייחסותה לטענות הנאשמת ציינה ב"כ המאשימה כי בשעתו (31.5.16) ניתן לה היתר בתנאים שלא מולאו על ידה (ר' ההיתר - ת/1
וצילומי הקרוואן – ת/1א').

5.
בעקבות טענת הנאשמת כי היא כלל לא ידעה על קיומו של ההיתר בתנאים ולנוכח התרשמותי כי יקשה עליה לנהל את ההליך בתיק זה בעצמה, הוריתי כי ימונה לה סניגור ציבורי.

6.
במהלך כ- 6 חודשים מאז מונה הסניגור הציבורי עוה"ד א' דובין לייצג את הנאשמת, נדחו הדיונים מעת לעת, על מנת לאפשר הידברות יעילה עם בנה של הנאשמת לקראת אפשרות של פינוי הקרוואן מחצר ביתה ומציאת פתרון דיור אחר עבורו.


טענות הנאשמת והתייחסות המאשימה אליהן

7.
בתאריך 10.7.18 התייצבו בפני
הנאשמת ובנה וטענו בעצמם (בנוכחות עוה"ד דובין) לאכיפה בררנית בשכונת בית אליעזר בחדרה. השניים חזרו וטענו כי בחצרות בתים לא מעטים בשכונה הוצבו קרוואנים דומים ללא היתר,
וכי באותם מקרים אחרים נמנעה המאשימה מנקיטת הליכים משפטיים כמו זה שננקט בעניינה של הנאשמת.
דא עקא, שלמחרת הדיון הודיע ב"כ הנאשמת בשמה, כי היא אינה מעוניינת לסבך את שכניה בכל הקשור לבניה חריגה וכי למעשה לחלק מהם ניתנו היתרים כדין (ר' גם הודעת המאשימה מיום 23.8.18) ובמקרים אחרים הוגשו כתבי אישום דומים לזה שהוגש נגדה.

8.
מספר ימים לאחר מכן הודיעה גם ב"כ המאשימה כי בבדיקת טענות הנאשמת ובנה בדיון כאמור, נמצא כי בחצר שכניה של המתלוננת (אלה שלטענתה התלוננו נגדה) מוצב מבנה שניתן לו היתר כדין.

9.
בהתייחסותו להודעת המאשימה טען ב"כ הנאשמת כי המבנה בחצר השכנים אינו רלבנטי לטענותיה, וכי לא נמצאה בהודעתה התייחסות כלשהי לקרוואנים אחרים שהוצבו ללא היתר בחצרות בתיהם של דיירי רח' כט' בנובמבר.

10.
בדיון הבא שהתקיים בפני
ביום 16.10.18 הפנו הנאשמת ובא כוחה ל- 3 מקרים נוספים בהם הוצבו קרוואנים בחצרות אחרים, ללא היתר, ואף הגישו את צילומיהם – נ/2.
בנוסף לכך בקש ב"כ הנאשמת כי
אורה על ביטול כתב האישום שהוגש נגדה שכן היא כלל לא זומנה למסירת גרסה בשעתה.

11.
בהתייחסותה בכתב לטענה בדבר הקרוואנים הנוספים, הודיעה המאשימה כי חלק מהם הנראים בתצלומים נ/2 קבלו היתר כדין ואילו האחרים הוצבו לפני שנת 2013 ולכן חלה עליהם התיישנות.

אשר לטענה בדבר אי זימון הנאשמת למתן גרסה
,
טענה המאשימה
כי בבדיקת תיקי הפיקוח נמצא שהזמנה לחקירה (מיום 19.7.16) ביחד עם צו הפסקה מינהלי (מיום 19.7.16 גם כן) נשלחו לכתובתה של הנאשמת ברח' כט' בנובמבר 12 בחדרה בדואר רשום, אך לא נדרשו על ידה (ר' ההזמנה+ צו ההפסקה + אישור המסירה מיום 22.8.16).
מסמכים אלה – כך לטענת המאשימה, נשמטו בטעות מחומר החקירה שהועבר לעיון ב"כ הנאשמת בתיק זה ו"לא יתכן שהנאשמת תצא זכאית מעבירה של בניה ללא היתר רק מהטעם הטכני לפיו המסמך לא הועבר בטעות כחלק מחומר החקירה".


12.
ב"כ הנאשמת חזר וטען כי ברשימת הראיות (ר' הרשימה שצורפה לתגובתו) וכן בראיות עצמן שהועברו לעיונו, אין כל זכר לקיומה של הזמנה לחקירה, וכי כל שצוין ברשימה הוא שהנאשמת סירבה לחתום על צו מינהלי להפסקת עבודות בניה מיום 19.7.16 ואישור המסירה מיום 22.8.16 מתייחס לאותו צו ולא להזמנה לחקירה. בהקשר זה הוסיף ב"כ הנאשמת וטען כי בהתאם להזמנה לחקירה שצורפה להתייחסות המאשימה, היה על הנאשמת להתייצב לאותה חקירה ביום 26.7.16 ולכן לא יתכן שאישור המסירה הנושא תאריך מאוחר למועד זה בכחודש (22.8.16) מתייחס אליה.

13.
לכך השיבה ב"כ המאשימה כי אישור המסירה התייחס הן לצו ההפסקה המינהלי והן להזמנה לחקירה והראיה לכך היא
ששניהם הוצאו באותו יום – 19.7.16, אלא שככל הנראה "בשל עיכוב בדואר נמסר המכתב ב- 22.8.16 לאחר המועד שנקבע בהזמנה לחקירה (26.7.16) אולם דבר זה היה נפתר בנקל לו רק רצתה בכך הנאשמת. ככל שאכן היתה מעוניינת במסירת גרסה, היו מתאמים לה בנקל מועד חלופי".



דיון והכרעה

הגנה מן הצדק – כללי


14.
סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב- 1982 מאפשר את ביטולו של כתב אישום מקום בו הגשתו או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. ככלל, טענה לביטול כתב האישום מכח דוקטרינת ההגנה מן הצדק תתקבל אך במקרים חריגים בהם התנהלות הרשות היא כה נפסדת, עד כי לא ניתן לנהל את ההליך הפלילי בצורה הוגנת.

בהקשר זה יש לזכור כי תכליתה של טענת ה"הגנה מן הצדק"
אינה לענוש את התביעה על מחדליה:
"עיקר עניינה של ההגנה מן הצדק הוא בהבטחת קיומו של הליך פלילי

ראוי, צודק והוגן. בעיקרון עשויה אפוא ההגנה לחול בכל מקרה שבו

קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות

כפי שזו נתפסת בעיניו של בית-המשפט. מטרת החלתה של ההגנה



היא לעשות צדק עם הנאשם, ולא לבוא חשבון עם רשויות האכיפה

על מעשיהן הנפסדים. ואולם לרוב (אם כי לא תמיד) תיוחס הפגיעה

בצדקתו ובהגינותו של ההליך הפלילי להתנהגות נפסדת של הרשויות,

במקרים כאלה אכן מוטל על בית-המשפט לבקר את מהלכיהן. ברם

לא כל מעשה נפסד שעשו הרשויות החוקרת או המאשימה או רשות

מעורבת אחרת יצדיק את המסקנה שדין האישום להתבטל מטעמי

הגנה מן הצדק בין מפני שבאיזון בין האינטרסים הציבוריים המתנגשים

גובר העניין שבקיום המשפט ובין (וזה כמדומה המצב השכיח) מפני שבידי

בית-המשפט מצויים כלים אחרים לטיפול בנפסדות מהלכיהן של הרשויות.

ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה אפוא מהלך קיצוני

שבית-המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר"



(ע"פ 4855/02 מ"י נ' ד"ר איתמר בורוביץ).




14.
ההכרעה בבקשה לביטול כתב אישום מטעמים של הגנה מן הצדק מבוססת על מבחן "משולש" המחייב את -
·
זיהוי הפגמים שנפלו בהליך ועצמתם, ללא קשר לשאלת אשמתו או חפותו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו
·
בחינת השאלה האם המשך קיום ההליך עלול להביא לפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, ואם כן –
·
האם לא ניתן לרפא את הפגם באמצעים מתונים יותר מביטול כתב האישום.


15.
בכל הנוגע לאכיפה בררנית נפסק כי:
"אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה

לצורך אכיפה בין בני אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה

פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא.
דוגמא מובהקת

לאכיפה בררנית היא בדרך כלל, החלטה לאכוף חוק כנגד פלוני ולא

לאכוף את החוק כנגד פלמוני, על בסיס שיקולים של דת, לאום או מין,

או מתוך יחס של עוינות אישית או יריבות פוליטית כלפי פלוני. די בכך

ששיקול כזה, גם אינו שיקול יחיד, הוא השיקול המכריע (דומיננטי)

בקבלת החלטה לאכוף את החוק. אכיפה כזאת נוגדת באופן חריף את

העיקרון של שוויון בפני
החוק במובן הבסיסי של עקרון זה.

היא הרסנית מבחינת שלטון החוק; היא מקוממת מבחינת הצדק;

היא מסכנת את מערכת המשפט"


(ר' בג"צ 6369/96 זקין נ' ראש עירית באר שבע (1999).



עוד נפסק כי נטל ההוכחה של טענה בדבר אכיפה בררנית, חל על הנאשם:

"רשות מינהלית המבקשת לאכוף את החוק נהנית, כמו כל רשות מינהלית,

מחזקת החוקיות. מי שמעלה נגד החלטת הרשות טענה של אכיפה בררנית,

ולכן הוא מבקש לפסול את ההחלטה, עליו הנטל להפריך חזקה זו"
(שם).





מן הכלל אל הפרט

17.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ונדרשתי לראיות שהונחו בפני
ולהוראות החוק וההלכה הפסוקה, לא שוכנעתי כי המאשימה נהגה כלפי הנאשמת בשרירותיות, בדרך פסולה או באופן העומד
בסתירה
מהותית לעקרונות הצדק וההגינות המשפטית.

א.
אכיפה בררנית

טענות הנאשמת בדבר אי אכיפת החוק לגבי קראוונים רבים נוספים שהוצבו בחצרות בתי התושבים בשכונה שבה היא מתגוררת, לא הוכחה. בתחילה טענה הנאשמת כי מפקחת מטעם המאשימה שהיא חברתם של שכניה –אלה שהתלוננו אודות הקרוואן שהוצב בחצר ביתה, הודיעה לה כי "תוציא לה צו הריסה" (ר' עמ' 6 לפרוטוקול מיום 30.1.18), אך בהמשך חזרה בה מטענה זו ואמרה שבעקבות שיפוץ הקרוואן החליטה המפקחת "להניח לה" (ר' עמ' 13 לפרוטוקול מיום 10.7.18).
בהמשך טענו הנאשמת ובנה כי שכנים רבים שלהם זוכים "ליחס אחר"
מצד המאשימה, אך בהמשך הודיעה באמצעות בא כוחה כי היא "אינה מעוניינת לסבך את שכניה"
ואף כי הסתבר לה ש"העיריה הגישה אישומים בגין בניית קראוונים בשכונה" (ר' הודעת ב"כ הנאשמת מיום 11.7.18). ביום 26.8.18 העיר ב"כ הנאשמת כי קיימים 3 קרוואנים נוספים שלא הוגש בעניינם כתב אישום ולכך השיבה המאשימה כי מדובר במקרים בהם הקרוואנים הוצבו לפני שנת 2013 ולכן חלה לגביהם התיישנות, בעוד שהקרוואן בחצר ביתה של הנאשמת הוצב בשנת 2016.
אכן, המאשימה יכולה ויתכן שאף צריכה היתה כבר מזמן להגיש כנגד מציבי הקרוואנים הנ"ל כתבי אישום בגין עבירה שימוש ללא היתר (שהיא עבירה נמשכת), ואולם במצב הדברים המתואר לעיל, לא מצאתי כי יש בעובדה זו בלבד כדי לבסס טענה של אכיפה בררנית.

ב.
אי זימון לחקירה

בע"פ (מחוזי חי') 3730/03 מדינת ישראל נ' מוסטפא אגבאריה (11.3.04) קבע בית המשפט המחוזי בחיפה כי:

"...ככלל, בהעדר נסיבות יוצאות דופן, על הגורם החוקר לחקור


גם את החשוד בביצוע העבירה. חובה זו מקורה בחובתו של כל

גורם חוקר לנהל חקירה באופן סביר ולאסוף את כל החומר

הרלוונטי לצורך הפעלת שיקול הדעת של הגורם המחליט באשר

להמשך הטיפול בתיק החקירה. חובה זו זהה לחובתה של כל

רשות מינהלית האמורה להפעיל את שיקול דעתה..."

עוד נפסק כי החובה לקיים חקירה ראויה הכוללת את גביית גרסתו של החשוד, חלה גם בעבירות לפי חוק התכנון והבנייה לרבות בעבירה של אי קיום צו בית משפט. יחד עם זה נקבע כי משזומן חשוד למסירת גרסתו ולא התייצב, ניתן לראות בכך, בהתאם לנסיבות, ויתור מצדו על זכות זו (ר' תו"ב (קריות)44015-04-12 הועדה המקומית לתכנון ובניה לב הגליל נ' נסאר).

מן המסמכים שצורפו להתייחסות המאשימה בעניין זה עולה כי הזמנה לחקירה ביחד עם צו הפסקה מינהלי הוצאו לכתובתה הנכונה של הנאשמת ביום 19.7.16, נשלחו בדואר רשום אך לא נדרשו על ידה. עוד הסתבר כי מועד המסירה היה מאוחר בכמעט חודש למועד החקירה
אליה אמורה היתה הנאשמת להתייצב
ולא הוכח או נטען כי המאשימה ניסתה לפנות אל הנאשמת פעם נוספת בטרם הגישה את כתב האישום נגדה.

קיום חקירה עובר להגשת כתב אישום הוא עניין שיש להקפיד בו, אלא שבהתאם להלכה הפסוקה, לא כל מקרה של הגשת כתב אישום ללא חקירה, יצדיק ביטולו של כתב האישום שהוגש באופן הזה. יש מקום לבחון, הגם שבדיעבד, האם נגרם לנאשם עיוות דין בשים לב לנסיבות הקונקרטיות של המקרה הנדון - ר' ת"פ (מחוזי י-ם) 417/97 מדינת ישראל נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (7.11.1999)
;

רע"פ 1030/05 ריקו ברקו נ' מדינת ישראל (3.2.2005); ע"פ (מחוזי ת"א) 70597/04 משה בן בנימין הנדלמן נ' מדינת ישראל; 5279/14 (שלום י-ם) מדינת ישראל נ' עוודה זיאן חוסין (3.2.2016).

מאחר שבמקרה שלפני הנאשמת לא הצביעה על נזק או עיוות דין כלשהם שנגרמו לה בשל אי מסירת גרסתה, ומשהסתבר לי כי היא לא דרשה את דבר הדואר שנשלח אליה
בדואר רשום והכיל את הזימון + צו ההפסקה המינהלי, הגם שהמסירה בוצעה באיחור (אך מדובר בתקלה שאפשר היה להתגבר עליה),
אזי לדעתי אין מדובר במקרה של פגיעה חמורה בתחושת הצדק.
לעניין זה אוסיף ואציין כי גם אי התייצבות הנאשמת לדיון הראשון בבית המשפט בהליך זה נבע מאי דרישת דבר הדואר הרשום שנשלח אליה בשעתו.

18.
סוף דבר ומפני כל הנימוקים דלעיל, הבקשה נדחית.


הנאשמת תשיב לכתב האישום ביום 10.9.19 בשעה 09:00.



המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים בדואר רשום ובפקס ותעדכן את יומני.


ניתנה היום, כ"ד תמוז תשע"ט, 27 יולי 2019, בהעדר הצדדים.










תוב בית משפט לעניינים מקומיים 19800-03/17 ועדה מקומית לתכנון ובניה חדרה נ' לביאה יפרח (פורסם ב-ֽ 27/07/2019)