פסקי דין על גיל אלימלך | פסקי דין על עמית מדר | פסקי דין על אל על נתיבי אויר לישראל בעמ | פסקי דין על ג'ימס ריצ'רדסון |

12313-03/19 תק     30/07/2019




תק 12313-03/19 גיל אלימלך, עמית מדר נ' אל על נתיבי אויר לישראל בעמ, ג'ימס ריצ'רדסון בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בצפת



ת"ק 12313-03-19 אלימלך ואח' נ' אל על נתיבי אויר לישראל בעמ
ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד הרשמת בכירה
עביר גבריס


תובעים

1.גיל אלימלך

2.עמית מדר


נגד


נתבעים

1.אל על נתיבי אויר לישראל בעמ

2
.ג'ימס ריצ'רדסון בע"מ




פסק דין


לפניי תביעה בסך 25,000 ₪.

בכתב התביעה נטען כי התובע 1, עו"ד במקצועו, בחר לנסוע לחו"ל יחד עם חברו, נתבע 2, שהוא איש עסקים בתחום האירוח והתיירות. עוד נטען כי ביום 6.2.19 הגיעו התובעים לנתב"ג ועברו ברשת חנויות הדיוטי פרי של נתבעת 2 (להלן "נתבעת 2"), ובהגיעם לקופה להשלמת הרכישה, נדהמו למשמע דבריה של נציגת נתבעת 2, אשר סירבה להשלים את הרכישה וטענה כי התובעים ביצעו זה כבר רכישה דומה של מוצרי טבק "לפני מספר שעות", וכי לא יוכלו לבצע רכישה חוזרת. עוד נטען כי התובעים הנדהמים לא האמינו למשמע אוזניהם, שכן מעולם לא נכחו שם בחודשים האחרונים ואולם נציגת נתבעת 2 המשיכה להתעקש ולהטיח בפני
הם שהם מתחזים, שכן מאחר וכבר עברו דרכה קודם וביצעו רכישה מעין זו הנדרשת כעת. עוד נטען כי התובעים החלו מסע ייסורים בעיכוב בקופות הנתבעת 2. עוד טענו כי הנתבעת 2 ביישה אותם בפרהסיה, תוך הטחות חוזרות ונשנות שהם נחזים כמתחזים, תוך שעובדי הקופות בוהים בהם כשעה וחצי ופגעה בשמם הטוב, ובאופן ישיר גם במקצועו של התובע כעו"ד ידוע ובעל שם טוב. התובעים טענו כי הפצירו בנציגת הנתבעת 2 לראות את השקית שלטענתה רכשו, ואז גילו כי על השקית הופיע שמם ומספר טלפון של נוסעים אחרים, ורק לאחר שעה וחצי של עיכוב, הצליחו לאתר אותם נוסעים אחרים וביקשו מהם להגיע לקופות. עת הגיעו הנוסעים האחרים לקופה והציגו את עצמם כמר אליהו וגב' לינוי ישראלוב (להלן "הנוסעים האחרים"),
התברר כי נתבעת 1, היא חברת התעופה אשר הנפיקה לתובעים את כרטיסי הטיסה, הנפיקה כרטיסים כפולים על שמות התובעים, כאשר זוג אחד נשאו התובעים בעצמם וזוג שני נוסף נשאו הנוסעים האחרים.
לטענתם התובעים, למקום הגיעה אחראית משמרת מטעם נתבעת 2, הגב' אודליה, אשר ציינה כי אירוע בטחוני מסוג זה מעולם לא קרה להם. התובעים טענו כי מחדליה של נתבעת 1 הובילו לפגיעה קשה בכבודם ובשמם הטוב, שעה שהנפיקה כרטיס כפול על שמם, דבר שהוביל למסכת ההשפלות שעברו. התובעים טענו כי הנתבעת 2 במעשיה, הפרה את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ומנעה מהם את זכותם לשם טוב בכך שהטיחה בהם בפרהסיה כי הם מתחזים. על כן, התובעים מבקשים לחייב את הנתבעות בסך של 15,000 ₪ בגין פגיעה בשם הטוב, בסך 13,000 ₪ בגין עוגמת נפש, בסך 2,000 ₪ בגין הוצאות ובסך הכל 25,000 ₪.

הנתבעת 1 הגישה כתב הגנה וטענה כי אירוע מסוג של סירוב לרכישת קניות בדיוטי פרי הינו באחריותה הבלעדית של נתבעת 2 וכי מדובר בניסיון לעשיית עושר ולא במשפט תוך כדי דרישה לסעד מופרך של 25,000 ₪. הנתבעת 1 טענה כי ככל שקיימת טענה להדפסת כרטיסי עלייה למטוס בכפילות, ככל הנראה, בני הזוג ישראלוב הצליחו לעבור בדלפק החנות ולשלם בגין קניותיהם במתחם הנתבעת 2 ולא הובחנו ע"י נציגי דיוטי פרי, שהיא באחריות נתבעת 2, דבר שאיפשר להם להמשיך בהליך הקנייה. עוד טענה הנתבעת 1 כי במידה ונציגי הקופה בדיוטי פרי לא ביצעו השוואה של כרטיס העלייה למטוס אל מול דרכון הנוסע, הדבר עלול לשמש בסיס לרמאויות עתידיות מצד הנוסעים אשר יכולים להחליף בניהם כרטיסי עלייה למטוס ללא כל פיקוח. הנתבעת 1 טענה כי סירובה של נתבעת 2 למכירת מוצרי הדיוטי פרי, פעולה שנבעה מאי זיהוי בני הזוג ישראלוב לפני כן, היא באחריותה הבלעדית של נתבעת 2. עוד טענה הנתבעת כי באשר לדרישה לפיצוי בגין פגיעה בשם הטוב, ההתנהלות המילולית כולה הייתה מול הנציגים של חנות נתבעת 2. עוד טענה כי בסופו של יום, התובעים רכשו את מוצרי הטבק. באשר לדרישה לעיל פיצוי בגין עוגמת נפש, טענה הנתבעת 1 כי הסכום הנדרש הוא מנופח ומוגזם ולא נתמך בכל ראיות.

נתבעת 2 הגישה כתב הגנה וטענה כי התובעים מנסים להטיל לפתחה אחריות לטעות שביצעה נתבעת 1 בהנפקת כרטיסים כפולים על שם התובעים אשר בעטיה נחסמה, עד לבירור ואיתור הטעות, האפשרות שהתובעים להשאיר את רכישתם בשמירת הקניות של נתבעת 2, שכן מערכות נתבעת 2 זיהו חריגה מהמכסה המותרת לשמירת קניות. הנתבעת 2 טענה כי על אף שפעלה לאיתור הטעות, בדיקה במערכות, איתור במצלמות של הנוסעים האחרים, יצירת קשר עם אותם נוסעים ובסוף תיקון הטעות ומתן אפשרות לתובעים לבצע את רכישתם ולהשאירה בשמירת הקניות, מנסים התובעים בחוסר תום לב להתעשר על חשבונה. הנתבעת 2 טענה כי עת הגיעו התובעים לחנות הדיוטי פרי שמפעילה נתבעת 2 בנתב"ג וביקשו לרכוש ולהשאיר מוצרים בשמירת קניות, בהגיעם לקופה מערכת ניהול הקופות של נתבעת 2 חסמה אותם, שכן לפי המערכת עלה כי התובעים ביצעו רכישה קודמת באמצעות אותם כרטיסי העלייה למטוס, וכעת נמצאו בחריגה מהמכסה המותרת לשמירת קניות עפ"י הנחיות המכס. נוכח טענות התובעים כי לא ביצעו רכישה, נציגי נתבעת 2 ערכו בדיקה ומצאו כי שני כרטיסי העלייה למטוס הנושאים את שמם של התובעים, הועברו מספר שעות קודם לכן בחשבון אחר בו נרכשו והושארו בשמירת הקניות פקטים של סיגריות ומוצרים נוספים. עוד טענה הנתבעת כי נוכח טענת התובעים כי לא ביצעו את הרכישה בחשבון האחר וכי זו רכישתם הראשונה באותו יום, נציגיה ביצעו בדיקות ויחד עם הקב"ט נבדקו מצלמות החנות והתברר כי נוסעים אחרים ביצעו את הרכישה בחשבון האחר. הנוסעים האחרים נתבקשו לחזור לחנות ואז התברר כי הנתבעת 1 הנפיקה כרטיסי טיסה כפולים על שמם של התובעים ועל שמם של הנוסעים האחרים, וכאשר העבירו הנוסעים האחרים את כרטיסי העלייה למטוס הנושאים את שמם של התובעים, חסמה המערכת באופן אוטומטי את אפשרות התובעים להמשיך בחשבון שמירת הקניות על מנת שלא להפר את הנחיית המכס בעניין זה.
הנתבעת 2 טענה כי לאחר שהתבררה הטעות שמקורה בנתבעת 1, אשר הנפיקה כרטיסים כפולים על שם התובעים, הטעות תוקנה ולתובעים התאפשר להשלים את רכישתם ולהשאיר את הפרטים בשמירת הקניות, והעניין הסתיים ברוח טובה. נתבעת 2 טענה כי לא עיוולה כלפי התובעים ככל עוולה וכי הייתה מחוייבת לא לאפשר את השלמת חשבון התובעים על מנת לא לאפשר הפרה של הנחיות המכס. הנתבעת 2 טענה כי פעלה במהירות וביעילות על מנת לאתר את הטעות ולתקנה, ולאפשר לתובעים להמשיך את רכישתם, כפי שאכן קרה. הנתבעת 2 הכחישה את טענות התובעים בדבר "מסכת השפלות" ו"הטחה בפרהסיה כמתחזים בהם" וכי אף אם היה בדברים שהוחלפו משום לשון הרע כלפי התובעים, דבר המוכחש, הרי לנתבעת 2 עומדות ההגנות שבחוק איסור לשון הרע, לרבות הגנת תום הלב, כאמור בסעיף 15 לחוק. הנתבעת 2 טענה כי אין לתובעים עילת תביעה כלשהי וכי אף אם קיימת עילה, הרי זו כלפי נתבעת 1 בלבד, אשר הנפיקה כרטיסים כפולים על שם התובעים.

דיון והכרעה
1.
פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית בהתאם לתקנה 15 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.

2.
בהליך זה נטל השכנוע חל על התובע, החובה עליו להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה", וזאת על אף שמדובר בתביעה קטנה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והראיות שהוצגו בפני
, ולאחר ששמעתי את הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה נגד הנתבעות להתקבל חלקית ולהלן אנמק.

3.
הצדדים זומנו לדיון. התובע 1 חזר על הטענות שנטענו בכתב התביעה ועל השתלשלות העניינים כפי שהובאה בכתב התביעה. עוד טען התובע כי הנתבעת 2 ביקשה שהתובעים יעמדו בצד, קראה לסידור בטחון ובמשך למעלה משעה, מלוא נמצאי המקום מתבוננים בהם, לרבות העובדים בשורות הקופות, כאשר החשד שעולה מטעם נציגת נתבעת 2 הוא שהתובעים מתחזים.

4.
התובע העיד כי מדובר באירוע מביש, שאדם צריך להוכיח בשפה פשוטה שאין לו אחות. הזוג ישראלוב, עפ"י טענתם, ניגשו להחליף את הכרטיסים על שמם וכך לכאורה בוצע תיקון הכרטוס, ועל כן טענות נתבעת 1 לא עולות בקנה אחד עם המציאות.

5.
נציגת נתבעת 1 העידה בדיון כי עת זוג הנוסעים בשם ישראלוב שילמו במזומן בקופה בשדה התעופה, בטעות בקופה עדכנו במערכת הנתונים של הנוסעים מדר ואלימלך, כלומר עדכנו לשמות התובעים, וכי כאשר הם שילמו על הכבודה, הם קיבלו כרטיסי עלייה למטוס. הנציגה טענה כי לא הנוסעים ישראלוב ולא התובעים שקיבלו את הכרטיסים, שמו לב לשם השגוי. כאשר הזוג ישראלוב הגיע לשער העלייה למטוס, התברר שאכן בטעות עדכנו שמות של נוסעים אחרים וראש הצוות במקום טיפלה בנושא וניתנו להם כרטיסי עלייה למטוס נכונים. הנציגה טענה כי מדובר בטעות שככל שהנוסעים עצמם לא הבחינו בשמות השגויים, הדבר תוקן בשער העלייה למטוס. הנציגה טענה כי הדרישה ל- 25,000 ₪ אינה מוצדקת, הרכישות מומשו ולזוג ישראלוב, הנוסעים האחרים, ניתן שובר של 100 דולר הנחה לטיסה עתידית.


6.
נציגת נתבעת 2 העידה כי ערכו בירור ובחנות טיפלה בזה הסגנית אודליה וגם יובל, שהיא הקב"טית שהייתה במשמרת. עוד טענה כי בהתאם לנהלי המכס שנתבעת 2 נמצאת תחת פיקוחם, אדם שמעוניין להשתמש בשירות שמירת קניות, יש כמות מסוימת של מוצרים אותם אדם יכול להשאיר פר כרטיס עלייה למטוס בקטגוריות של טבק, ליקר ובישום. בקופות סורקים את הברקוד של האדם והוא מקבל ברקוד על שמו, ולא יכול להיות אותו ברקוד זהה למשנהו. ברגע שעובר ברקוד אחד בקופה, אדם יכול להכשיר את המכסה הזוגית ואם יבוא וירצה לקנות מעבר למכסה, האפשרות תהיה חסומה עבורו. עוד טענה הנציגה כי הנוסעים ישראלוב הגיעו, רכשו והעבירו את הברקוד לכרטיס העלייה למטוס ורכשו את המכסה המסוימת, זה היה בשעה 16:27, האישור הוצג וסומן נ/2, וזו הייתה הרכישה הראשונה, ולכן כשהגיעו התובעים אחרי זה וביקשו להעביר את כרטיס העלייה למטוס ולהשתמש בשירות שמירת הקניות, הרכישה לא התקיימה כי לא הייתה אפשרות בגלל החסימה שהייתה. התובע הביע התנגדות לתשובה שניתנה ע"י הנציגה ומאחר והנציגה אינה מכירה אפשרות כזו של כרטיס עלייה למטוס כפול, ומאחר והיא חייבת לפעול לפי נהלי המכס, ביקשה מהתובע לעמוד בצד לצורך בירור העניין. הנציגה העידה כי היא מבינה כי התובע ממהר לטיסה ועל לא עוול בכפו צריך לעמוד ולחכות, אבל מהצד השני לא הייתה דרך אחרת לנקוט בה, שכן אינה יכולה להפר את נהלי המכס. לטענת התובע הוא המתין שעה וחצי, אולם הביטול לרכישה של ישראלוב היה בשעה 17:19 כפי שמופיע ב-נ/2 וכבר כשהבינו את הטעות וכי התובע ממהר עשו לו את הרכישה כבר בשעה 17:00 כלומר לפי הרישומים הוא חיכה לא יותר מחצי שעה שכן הזוג ישראלוב קנה ב-16:27 ותיקון הטעות היה בשעה 17:01 בהתאם ל-נ/3. הנציגה טענה כי צריכים להגיד להם תודה על זה שגילו את הטעות וכי פעלו לפי הנהלים המדויקים של המכס.

7.
התובע חזר והעיד כי הרכיב העיקרי בתביעה הוא הפגיעה בזכותו של אדם לשמו הטוב, הלבנת פניו ברבים ואופן הטיפול בהליך.

8.
בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן החוק) מוגדרת לשון הרע כדלקמן: "דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיניי הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם או לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו."

9.
מעדותו של התובע עולה כי עת הגיעו לקופה בדיוטי פרי שבאחריות נתבעת 2 ונטען בפני
הם כי הם כבר היו ורכשו מוצרים, נתבקשו התובעים לעמוד בצד כאשר מלוא נמצאי המקום מתבוננים בהם לרבות העובדים בשורות הקופות כאשר החשד והטענה שהועלתה כלפיהם על ידי נציגת נתבעת 2 הייתה כי הם מתחזים. כנגד עדותו זו של התובע לא הובאה עדות נגדית כלשהי המכחישה את גרסת התובע ועל אף שנציגת נתבעת 2 העידה לפרוטוקול כי מי שטיפל בנושא הייתה סגנית משמרת בקופות בשם אודליה וגם קב"טית בשם יובל, הנתבעת 2 לא הזמינה לעדות את הסגנית ואת הקב"טית. מכאן די באמור כדי להוביל למסקנה כי ההתנהלות מול התובעים הייתה לפי גרסת התובע וכי התובעים נתבקשו לעמוד בצד כאשר כל מי שנמצא במקום מתבונן בהם לרבות העובדים בשורות הקופות. את טענת הנתבעת מס' 2 כי היא פעלה לפי הנהלים של המכס וכי לא ניתן היה להתווכח עם הנתונים לפיהם אכן בוצעה רכישה על שם התובעים קודם להגעת התובעים לקופה, עדיין יש לבחון האם התנהלות הנתבעת 2 באמצעות נציגיה במקום הייתה ראויה וסבירה ולא היה בה משום פגיעה בכבודם של התובעים. אין מחלוקת כי גם כאשר קם חשד לאירוע חריג, על האחראים מטעם הנתבעת 2 לפעול לבירור העניין באופן המכבד את הלקוח ותוך ניסיון להימנע מהלבנת פניו ברבים. לעניינינו אין מחלוקת כי הבירור על ידי הנתבעת 2 לא נערך בחדר צדדי או פינה מבודדת בחנות הרחק מעיניי העוברים והשבים והעובדים אלא ליד הקופות. מכאן אף אם הנתבעת 2 פעלה בהתאם לנהלים וכדי להגן על אינטרס לגיטימי, עדיין היה מקום לנהוג בצורה אחרת ולבצע את הבירור והבדיקות במקום מבודד הרחק מעיני העוברים והשבים וגם העובדים. הנתבעת 2 לא הוכיחה כי עומדת לה הגנה טובה לרבות הגנה על תום לב שכן הדברים שנאמרו התבררו כלא נכונים.

10.
באשר לטענות התובעים כי נאלצו להמתין כשעה וחצי עד שהעניין התברר , מעיון במוצגים שהוצגו בדיון עולה כי הרכישה הראשונה שבוצעה על ידי הנוסעים האחרים – הזוג ישראלוב בוצעה בשעה 16:27 (הוצג נ/2) ואילו רכישת התובעים בוצעה בשעה 17:01 (הוצג נ/3). מכאן שהעניין טופל תוך כחצי שעה ולתובעים ניתנה האפשרות להשלים את הרכישה בתוך פרק זמן זה.

11.
בשוקלי את כל האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובעים סכום של 2,000 ₪ לכל אחד ובסך הכל 4,000 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין אצל הנתבעת 2.

12.
באשר לנתבעת 1 אין מחלוקת כי מדובר בטעות של הנפקת כרטיסי עלייה למטוס עם שמות זהים של התובעים הן לתובעים עצמם והן לנוסעים האחרים – הזוג ישראלוב, טעות שהובילה לכל ההתרחשות שהייתה בחנות מול נציגי נתבעת 2 כפי שפורט לעיל. אמנם ההתנהלות עצמה היתה מול הנתבעת 2, עדיין אילולא הטעות של נתבעת מס'1, האירוע לא היה מתרחש. בנסיבות אלה אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעים הוצאות בסך 1,000 ₪ לכל אחד ובסך הכל 2,000 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין אצל הנתבעת מס' 1.

13.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

14.
המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק הדין הוא 15 ימים מיום מתן פסק הדין.
ניתן היום,
כ"ז תמוז תשע"ט, 30 יולי 2019, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 12313-03/19 גיל אלימלך, עמית מדר נ' אל על נתיבי אויר לישראל בעמ, ג'ימס ריצ'רדסון בע"מ (פורסם ב-ֽ 30/07/2019)