פסקי דין על מרגלית לוין | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

11521-02/17 בל     05/08/2019




בל 11521-02/17 מרגלית לוין נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 11521-02-17


05 אוגוסט 2019

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק


ה
תובעת
מרגלית לוין
ע"י ב"כ: עו"ד

ניצן מרום
-

ה
נתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד לירון דגון




פסק דין


1.
תביעת הגב' מרגלית לוין
(להלן- התובעת), כנגד למוסד לביטוח לאומי (להלן- הנתבע) , להכרה בכאבי עמוד שדרה מותני וצווארי וכן כאבי ראש כפגיעה בעבודה, נדחתה על ידי הנתבע בטענה כי התביעה התיישנה ואף אינה בגדר פגיעה בעבודה כמשמעותה על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995.


טענות התובעת
2.
לטענת התובעת יש להכיר בפגיעתה בגב בצוואר וכאבי ראש, לאור עבודתה כרדיולוגית, אשר הייתה כרוכה בביצוע פעולות חוזרות ונשנות בעמידה ממושכת במנח כפוף. מרבית שנות עבודתה עסקה התובעת בביצוע שיקופים שונים על כן נדרשה ללבוש חלוק עופרת שלם אשר שקל בין 5 ל- 7 ק"ג וכן מגן צוואר אשר שקל כ- 300 ג"ר , למניעת הקרינה ונדרשה לעמידה ממושכת תוך כפוף ושינוי תנוחה על פי הנדרש.

3.
עוד טענה התובעת כי הנתבע לא הביא עדים ולא הציג ראיות על מנת לסתור את טענתה בעוד כעולה מעדותה ותצהירה הוכח כי מרבית תקופת עבודתה בארץ ובחו"ל , עבודתה
הייתה כרוכה בעמידה סטטית תוך כיפוף הצוואר והגב באופן חוזר ונשנה.

4.
לעניין טענת ההתיישנות טענה התובעת כי על פי הנחיות הנתבע משנת 2001 גם אם חלף המועד להגשת התביעה, אל לנתבע להעלות טענת התיישנות מקום בו סיכויי התביעה גבוהים, כבעניינינו.

טענות הנתבע
5.
תביעת התובעת נדחתה על ידי הנתבע ביום 12.11.2013 בעוד כתב התביעה הוגש לבית הדין רק ביום 6.2.2017 כארבע שנים לאחר דחיית התביעה. מעדות התובעת עלה כי הכתובת אליה נשלחו דברי הדואר היא כתובתה ומכתבים אחרים אשר נשלחו על ידי הנתבע הגיעו לידיה. על כן אין ממש בטענת התובעת על פיה דווקא מכתב הדחייה לא הגיע לידיה ויש לדחות תביעתה מחמת התיישנות.

6.
עוד טען הנתבע כי בחינת טענות התובעת לגוף התביעה מעלה כי התובעת לא בצעה פעולות חוזרות ונשנות בגבה ובצווארה כנדרש על פי תורת המיקרוטראומה. מעדות התובעת עולה כי עבודה כללה פעולות מגוונות ביותר אשר כללו ישיבה, עמידה , צילומים , רוטציות במחלקות, צנתורים שונים ופענוח צילומי רנטגן. לאור אופי העבודה אשר אינו מלמד על ביצוע פעולות חוזרות ונשנות אלא פעולות מגוונות ושונות האחת מרעותה, לא הונחה תשתית עובדתית על פי תורת המיקרוטראומה ויש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה
7.
טרם יבחנו טענות התובעת להכרה בפגימות מהן סובלת היא, יש לבחון את טענת ההתיישנות אשר העלה הנתבע. אין חולק כי ממועד דחיית התביעה על ידי הנתבע ועד הגשת התביעה חלפו למעלה משלוש שנים.
מכוח סעיף 396 לחוק, נקבעו בתקנות מועדים להגשת תובענות וערעורים לעניין חוק הביטוח הלאומי. תקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות) התש"ל – 1969, קובעת כי תובענה נגד המוסד תוגש לבית הדין לעבודה תוך 12 חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע.



8.
ההלכה הפסוקה בעניין עבל (ארצי) 59462-12-15 מוניקה מאלו נ' המוסד לביטוח לאומי
[פורסם בנבו] (ניתן ביום 24.8.18) ,דנה בשאלת סמכות בית הדין להאריך מועד להגשת תביעה לבית הדין. בהתאם לפסיקה שונתה ההלכה לפיה אין לבית הדין סמכות להגשת תובענות והגשת ערעור לבית הדין, וכך נקבע: "בהתבסס על פסיקה זו נקבע כאמור בעניין דולאני, כי תקנה 125 לתקנות בית הדין מאפשרת את הארכת המועד להגשת ערעורים הקבוע בתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), התשל"ז - 1977. באותו אופן בענייננו, שוכנענו כי תקנות המועדים קובעות את לוח הזמנים להגשת תובענות כ"דבר שבסדר הדין" (כלשון תקנה 125 לתקנות בית הדין) ואינן שוללות במפורש או במשתמע את האפשרות להארכת המועד הנקוב בהן, ומשכך לבית הדין סמכות, מכוח תקנה 125 האמורה וככל שמתקיימים "טעמים מיוחדים שיירשמו", להורות על הארכת המועד להגשת תביעה לבית הדין לעבודה על החלטת המוסד".

ובהמשך פסק הדין נקבע:
"ככלל, ומבלי לקבוע מסמרות, אמות המידה המרכזיות נוגעות לכאורה לסיכויי התביעה לגופם; משך האיחור (כנתון אובייקטיבי וכן בהשוואה לפרק הזמן שנקבע בדין לצורך הגשת התביעה); התנהגותו של המבוטח (לרבות מאפיינים מיוחדים שלו המלמדים על היותו חלק מאוכלוסייה מוחלשת המתקשה במימוש זכויותיה) והאם קיימות נסיבות אובייקטיביות שלא אפשרו את הגשת התביעה במועד או סיבה סבירה אחרת לאיחור; האם חלוף הזמן פוגע באינטרסים של המוסד או באינטרסים ציבוריים אחרים, וכדוגמא נוכח קושי בהתגוננות מפני התביעה; וכן מהותו של העניין וחשיבותו - הן מבחינה ציבורית והן ביחס למבוטח המסוים. במסגרת שיקול אחרון זה ראוי לקחת בחשבון את חשיבותה של הזכות מושא ההליך למבוטח ומידת הנזק שייגרם לו ככל שתימנע ממנו זכות התביעה בגינה. כך, ולמשל, אין דין תביעה שניתן להגישה למוסד פעם נוספת כדין תביעה שדחייתה משמעה סגירת הגולל באופן סופי על זכויות המבוטח לשארית חייו. ככל שמידת האיחור גדולה יותר נראה כי יידרשו טעמים טובים יותר כהצדקה לו, כאשר בכל מקרה נדרשים בהתאם להוראת התקנה "טעמים מיוחדים שיירשמו" כך שלא די בכל טעם שהוא".



9.

בהתאם לעקרונות אשר קבעה ההלכה הפסוקה לעניין הטעמים להארכת מועד להגשת תביעה לבית הדין , אבחן את נסיבות מקרה זה.

עיון במכתב הנתבע מיום 12.11.2013 מעל ה כי במועד זה נשלח אל כתובת התובעת מכתב הדחייה. התובעת אישר בחקירתו כי כתובתה מעודכנת ונכונה ובכתובת זו קבלה דברי דואר ( עמ'
3 לפ' ש' 19) אולם , לטענתה מכתב זה לא התקבל לידיה. בהמשך העידה כי מכתבים אחרים אשר נשלחו על ידי הנתבע לאותה כתובת ועניינם בפגימות אחרות מהן סובלת היא, כן התקבלו לידיה.

10.
מלבד הטענה כי מכתב הדחיה מושא הליך זה לא התקבל לידיה בעוד מכתבים אחרים אשר נשלחו על ידי הנתבע ודברי דואר כן נמסרו לכתובתה, אין לפני נסיבות אובייקטיביות כלשהן אשר מנעו הגשת התובענה במועד או נסיבות בגינן נבצר מהתובעת להגיש את התביעה במועד או סיבה אחרת לאיחור.
קבלת טענת התובעת אשר נטענה באופן כללי משמעותה ריקון מתוכן של המועדים הקבועים בדין להגשת תובענות , ואף עיקור התכלית העומדת בבסיס תשלום הגמלה אשר נועדה ליתן מענה לצרכי קיום שוטף של המבוטח , תוך שמירה על מסגרת תקציבי המוסד.
נוסף על כך, הארכת המועד בנסיבות מקרה זה תאפשר לכל מבוטח לבחור מתי להגיש תביעתו ללא כל הסבר או נסיבה המצדיקה את האיחור , שעה
שאין לכך כל עיגון בדין.
לאור האמור לעיל, אני קובעת כי דין טענת ההתיישנות להתקבל , משעה שלא שוכנעתי כי קיים טעם המצדיק הארכת המועד להגשת התביעה.

11.
נוסף על האמור לעיל, גם לגופו של עניין דין התביעה להידחות, כפי שאפרט להלן. בחינת טענת התובעת בדבר ביצוע פעולות חוזרות ונשנות המקימות תשתית לפגיעה בעבודה במנגנון המיקרוטראומה , מובילה למסקנה כי עדות התובעת מלמדת על עבודה מגוונת. התובעת העידה כי בתקופת ההתמחות בין השנים 1979-1981 התמחתה בבדיקות סיטי ורדיולוגיה של דרכי העיקול ובמסגרת עבודתה נדרשה לשבת ולפענח צילומים כאשר הצילום נמצא במסך בגובה העיניים (עמ' 5 לפ' ש' 6-13). בהמשך העידה כי כאשר הייתה במשמרת בה היה עליה לבצע צילומי שיקוף, השתמשה בחלוק עופרת, עמדה ליד מסך המחשב וככל שהיה נדרש בצעה פרוצדורה רפואית בהתאם למצב הרפואי של המטופל, האבחנה והצרכים הספציפיים (עמ' 5 לפ' ש' 14-16).

12.
עוד העידה התובעת כי בין שנת 1980-1981 עסקה בתחום הרדיולוגיה הפולשנית ובמסגרת זו בצעה את הפעולות הבאות:

"
ש. איך נראה יום טיפוסי בתקופה הזו?
ת. הוא כולל התייצבות , כניסה לחדר צנתורים עם חלוק עד כמה שאני זוכרת היה מגן צוואר , אני לא בטוחה בזה ועבודה ליד חולה במהלך כל היום בעמידה כאשר זה מתאר את המשך עבודתי בהמשך, המסכים נמצאים בגובה של העיניים שלי כרופאה בעמידה החולה שוכב על מיטה , מכשיר הקרינה שפולט את הקרינה נמצא מתחת לחולה, והרסיבר שקולט את האינפורמציה נמצא מעליו וזה מן זרוע.
ש. מה הפעולות שאת מבצעת?
ת. כל הפעולות שכתובות בסילבוס שהיה קיים אז של צנתורים שהיו חלק מפעולות אבחנתיות בלבד, אנחנו נכנסים עם צנתר לוורידים ועורקים מכניסים חומר ניגוד ומסתכלים על הצילום ומאבחנים את המחלה, השטח הזה לשמחתי התפתח בהמשך לשימוש בטכניקות האלה גם לפעולות טיפוליות, אם יש כלי דם מדמם אז אני מכניסה את הצנתר וסותמת אותו , או אם יש עורק סתום אני מכניסה בלון ופותחת או מכניסים צנתר, שלל פעולות וסקולריות שאליהם הצטרף שטח נוסף בפעולות באיברים כמו כליות כבד שהגישה היא דרך העור ולא דרך כלי הדם, האופי של הפעולה ב 99 אחוז בזמנו אז כלל את השיקוף כאמצעי לראיה . בחלק מהמקרים השתמשנו באולטרה סאונד.
ש. כשאת מבצעת את הפעולה הזו של הזרקת חומר נוגדני את מסתכלת על החולה או על המסך?
ת. גם וגם. זה תלוי מה אני עושה, במהלך הניווט את חייבת ידיים על צנתר המסך מולך
והעמידה היא עם צוואר מורם, מידי פעם אני מכניסה צנתרים ונדרשת להוריד את הראש בהתאם לצורך הפעולה"
(עמ' 5 לפ' ש' 19-31; עמ' 6 לפ' ש' 1-7).
התובעת אף העידה כי בעבר היו מכשירי פענוח דיגיטלי על כן,
נעשה הפענוח בעמידה לאחר תליית הצילומים על לוח תאורת פלורסנט בגובה העיניים. כן הבהירה כי פענוח עשוי להמשך בין עשרים דקות למחצית השעה בעוד פעולת צנתור נמשכה מחצית השעה עד שעתיים ובמקרים קיצונים עד חמש שעות (עמ' 6 לפ' ש' 28-30).פעולות אלו בצעה התובעת עד לשנת 2001 , השנה בה התפטרה מתפקידה כמנהלת היחידה בית חולים בלינסון.

13.
בין השנים 2002-2009 , התובעת עבדה כרופאה ובצעה פעולות של בדיקות באמצעות שיקוף , בדיקות חוקן, בדיקות נקזים ועוד פעולות הדרושות לשיקוף ושאינן במסגרת חדר צנתורים. החל משנת 2009 לא נכנסה לחדר שיקופים לאור מצבה הבריאותי ופקחה על עבודת המתמחים מבחוץ עד לשנת 2015(עמ' 7 לפ' ש' 5). החל משנת 2015 התובעת עובדת באופן פרטי ועוסקת בפענוח צילומי רנטגן בלבד.

14.
ניתוח מכלול הפעולות אותן בצעה התובעת במהלך שנות עבודתה אינו מלמד על ביצוע פעולה חוזרת ונשנות זהות או דומות במהותן והפועלת על איבר מוגדר. התובעת נדרשה לביצוע פעולות שונות , צנתורים , חוקן, פענוח צילומי רנטגן ובדיקות סיטי , כאשר חלק מהפעולות בוצע בעמידה וחלק בישיבה, ללא כל יכולת להבחין בין פעולות חוזרות ונשנות באופן קבוע במהלך יום העבודה. כתוצאה מכך, לא הונחה תשתית עובדתית להכרה בתביעה על פי תורת המיקרוטראומה.

15.
לאור האמור לעיל, התביעה נדחית.


משעה שעסקינן בתביעה מתחום משפט הביטחון הסוציאלי, לא ניתן צו להוצאות.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ד' אב תשע"ט, (05 אוגוסט 2019
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.














בל בית דין אזורי לעבודה 11521-02/17 מרגלית לוין נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 05/08/2019)