פסקי דין על אהוד ליפשיץ | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

28070-04/16 בל     06/08/2019




בל 28070-04/16 אהוד ליפשיץ נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 28070-04-16

06 אוגוסט 2019
לפני:
כב' השופטת מיכל נעים דיבנר

התובע

:
אהוד ליפשיץ
ע"י ב"כ עו"ד ענת כהן קאופמן



-

הנתבע

:

המוסד לביטוח לאומי

ע"י הלשכה המשפטית תל אביב


פסק דין


תביעת התובע להכיר בפגיעה נפשית שארעה לו כתוצאה מאירוע בעבודה מיום 11.12.13. הנתבע דחה את התביעה במכתבו מיום 30.4.15, מן הטעם שלא הוכח בפני
ו שנגרם לתובע אירוע תאונתי, תוך כדי ועקב עבודתו.
כנגד החלטה זו הוגשה התביעה דנן.
ההליך שהתקיים בבית הדין
1.
מטעם התובע העידו באמצעות תצהירי עדות ראשית ונחקרו בחקירה נגדית התובע עצמו, אשתו גב' עליזה ליפשיץ וחברו לעבודה דאז מר שלמה פארי.
2.
מטעם הנתבע העידה בחקירה ראשית ונגדית גב' שגית לסין, מי שהייתה מנהלת משאבי אנוש במקום העבודה של התובע במועד האירוע הנטען.
3.
הוצגו הראיות הבאות:
נ/1
– טופס תביעה לתשלום דמי פגיעה.
נ/2
– דו"ח ביקורת גבולות של התובע לתקופה שמיום 9.4.13 ועד 19.6.15.
נ/3
– תוכנית
pip
(שיפור ביצועים) עליה הוחתם התובע (ראו להלן).
נ/4
– הודעה לחוקר של התובע מיום 29.1.15.
נ/5
– התכתבות מייל בין התובע לבין המנהל מיום 2.11.13.
נ/6
– זימון לפגישה ליום 8.11.13 בין התובע לבין מנהלו.
נ/7

- הודעה לחוקר שנמסרה על ידי גב' שגית לסין ביום 3.3.15.
4.
בהחלטה מיום 7.1.19 נקבע כי התובע הוכיח את העובדות הבאות, על יסודן יש למנות מומחה מתחום הפסיכיאטריה לבחינת הקשר בין מצבו הנפשי של התובע לבין האירוע בעבודה מיום 11.12.13:
א.
התובע, יליד 1962, החל לעבוד בחודש ינואר 2001 בחברת
nds

ישראל בע"מ בתפקיד קב"ט ראשי. במהלך תקופת עבודתו שם, עבד כמנהל הביטחון של החברה ובהמשך מנהל הביטחון של החברה באפריקה, בהודו ובישראל.
ב.
בחודש אוגוסט 2012, נרכשה החברה על ידי חברת סיסקו והתובע נקלט לתפקיד מנהל תפעול עסקי בישראל החל מיום 1.6.13. החל מספטמבר 2012 היה מר סטיב קייסי הממונה על התובע (להלן – המנהל).
ג.
ביום 1.8.13, קודם התובע לתפקיד מנהל תפעול עסקי צפון ודרום אירופה והמשיך לנהל גם את תחום ישראל.
ד.
לאחר הקידום האחרון, החלו להתגלע קשיים ביחסים בין התובע לבין המנהל, במסגרתם התקיימו בין השניים, במהלך החודשים אוגוסט –ספטמבר 2013 בקירוב, מספר שיחות והתכתבויות בטונים צורמים.
ה.
בחודש 10/2013 הוציא
המנהל את ישראל מתחום אחריותו של התובע.
ו.
לאחר כל אלו, זומן התובע לפגישה שהתקיימה ביום 11.12.13 בנוכחות המנהל ומנהלת משאבי אנוש של סיסקו. התובע לא ידע מהי מטרת הפגישה וגילה על כך רק לאחר שנכנס אליה.

במהלך הפגישה הקריא מנהלו של התובע לתובע, בנוכחות מנהלת משאבי אנוש, תכנית לשיפור ביצועים (
performance improvement plan
ובקיצור
pip
), כחלק מנוהל עבודה הקיים בסיסקו שמטרתו לקיים הליך פורמלי, בשיתוף משאבי אנוש, כחלופה לפיטורים. תכנית ה-
pip
גובשה לתובע במהלך החודש האחרון, בלא שהתובע היה מודע לכך.

בסיומה של השיחה נדרש התובע לחתום על תכנית ה-
pip
. הובהר לתובע כי אי הסכמתו לחתום על התכנית תגרום להכנסתו להליך פיטורים מהחברה. לפיכך ובלית ברירה התובע חתם על התוכנית.
ט.
השיחה מיום 11.12.13 שכונתה "שיחת
pip
" מהווה אירוע חריג בעבודתו של התובע
.
י.
התובע תיאר את תחושותיו באותה פגישה כך:

"...אירוע מכונן שריסק אותי..."
"...פגעו לי בציפור הנפש שלי. מקק בא ומקריא איזושהי רשימה שאני קורא לה כתב אישום כי ברגע שהתחלתי את התהליך מה שאני הרגשתי זה שנפערה תהום ואני צונח...אני יושב שם ככה בשקט והוא מסיים להקריא את מה שהוא מקריא ואז הוא אומר לי תקשיב אתה לא חייב לחתום על התכנית הזאת, אבל אם לא תחתום עליה יש ליד דרכים אחרות לטפל בעניין..."
"...אני יושב, מבין שזה סוף עולמי מהחצי דקה הראשונה של השיחה, שמשאית מאה טון ריסקה אותי ואני צולל ואני באמת לא שמעתי שום דבר. לא באמת הבנתי...הייתי באאוט טוטאלי. אני עברתי דבר או שניים בחיים שלי אבל אף פעם לא הייתי בדבר כזה..."
יא.
התובע לא סיפר על שיחת ה
pip

לאשתו ולמחרת הלך לעבודה. ביום שלאחר מכון טס לחו"ל, לטיסה שתוכננה מראש. לדבריו, כל אותה עת חש תחושות קשות, כמתואר ברישומים המצורפים.
יב.
התובע לא הצליח לחזור לעבודתו והחל מיום 30.1.14 שהה בתקופת מחלה ולאחריה ועד היום הוא בחל"ת.
חוות דעת המומחית
5.
בהחלטה
מיום 24.1.19 מותה דר' עדינה נעון, מומחית בתחום הפסיכיאטריה, למתן חוות דעתה בשאלת הקשר הסיבתי בין מצבו הנפשי של התובע ו/או תקופת אי הכושר מיום 30.1.14 לבין האירוע החריג בעבודה.
6.
המומחית הגישה חוות דעתה לתיק ביום 4.2.19 ואלו עיקריה:
התובע לקה בהפרעת הסתגלות עם סימני דכאון וחרדה בגין פגיעה נרקסיסטית, אצל אדם בעל תכונות אישיות נרקסיסטיות וכי קיים קשר סיבתי בין תגובתו הנפשית לאירוע הנדון. לדעתה של המומחית סביר יותר להניח שמועד התרחשותו של הליקוי היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר, אם היה מופיע אירוע של פגיעה נרקסיסטית משמעותית במהלך חייו. תקופת אי הכושר מיום 30.1.14 נגרמה כולה עקב תגובתו הנפשית לאירוע. לדברי המומחית זהו "זמן סביר להתמודד עם הפרעת הסתגלות...".
7.
אף אחד מהצדדים לא ביקש להפנות למומחית שאלות הבהרה.
תמצית טענות הצדדים
8.
התובע ביקש לקבל את תביעתו על יסוד חוות הדעת ואילו הנתבע ביקש לבטל את ההחלטה מיום 7.1.19 אשר קבעה כי הונחה תשתית עובדתית לקיומו של אירוע חריג בעבודה. בנוסף הפנה הנתבע לעובדה כי תקופת אי הכושר החלה 50 ימים לאחר האירוע וזהו פער זמנים העולה על הפער המקסימלי "שנקבע בהלכה המחייבת" (שלא צוטטה). לטענת הנתבע "קביעת קש"ס בין אירוע לבין תגובה נפשית לאחר 50 יום שומטת הבסיס מתחת לעקרונות ההלכה המחייבת לגבי אירוע חריג...".
הכרעה
9.
הלכה פסוקה היא כי:

"בהליך שבמסגרתו מתמנה על ידי בית הדין קמא מומחה יועץ רפואי... בית הדין קמא ואף בית דין זה, כערכאת ערעור, נוהגים דרך כלל, לייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין. זאת, מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לפי בקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין"
דב"ע ל"ו/64- 0 המוסד לביטוח לאומי
– שרף,
פד"ע ז 461.
עוד נקבע בהקשר זה כי :
"... חוות דעת מומחה מטעם בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו, אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן..."
(עב"ל (ארצי) 345/06
המוסד לביטוח לאומי
– מרדכי בוארון
, מיום 15.5.07).
10.
במקרה הנדון, בחר הנתבע שלא להפנות למומחית שאלות הבהרה אלא להעלות תהיות בעלמא ביחס לחוות דעתה. אין זו הדרך להתעמת כנדרש עם חוות דעת רפואית.
יתרה מכך, בפרק העובדתי נקבע כי לאחר שיחת ה
pip
התובע למעשה לא חזר לעבודתו, הוא אמנם טס לחו"ל וקיבל אישורי מחלה רק מיום 30.1.14, אך לא עבד בפועל. בשים לב לסוג הנזק – הפרעה נפשית, לא נדרש בהכרח טיפול רפואי מיידי, זאת בשונה, לדוגמא, מאוטם לבבי או מוחי.
11.
אשר לטענת הנתבע כי יש לשנות מהחלטת העובדות – אין בידי להסכים עם התובע כי בית הדין מנוע מכך, שכן כל עוד לא קם בית הדין מכיסאו הוא רשאי לשנות מהחלטות ביניים. יחד עם זאת הנתבע לא הפנה לכל טיעון מנומק המצדיק שינוי מהחלטה זו ועל כן לא מצאתי הצדקה לשנות ממנה וטעמיה מפורטים בה בהרחבה.
12.
אשר לטענת הנתבע כי המומחית שללה את האבחנה של
ptsd
המופיעה בחוות הדעת מטעם התובע, אין בכך דבר, שכן המומחית קבעה כי קיים קשר סיבתי בין תקופת איש הכושר מיום 30.1.14 לבין האירוע בעבודה ודי בכך בכדי לקבוע כי בעקבות האירוע התאונתי נגרם לתובע נזק רפואי. שאלת הנזק שמעבר לתקופת אי הכושר תוכרע על ידי הועדות הרפואיות.
סוף דבר
13.
על יסוד האמור לעיל ולאור חוות דעתה של המומחית בתיק נקבע בזאת כי לתובע אירע ביום 11.12.13 אירוע חריג המהווה תאונת עבודה כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, בגינו היה בתקופת אי כושר מיום 30.1.14 ועד לתום תקופת אי הכושר על פי דין.
14.
הנתבע ישא בהוצאות התובע בסך 5,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, ה' אב תשע"ט, (06 אוגוסט 2019
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.









בל בית דין אזורי לעבודה 28070-04/16 אהוד ליפשיץ נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 06/08/2019)