פסקי דין על מי נתניה (2003) בע"מ | פסקי דין על שלום חן

46542-07/18 תת     08/08/2019




תת 46542-07/18 מי נתניה (2003) בע"מ נ' שלום חן








בית משפט השלום בנתניה



ת"ת 46542-07-18 מי נתניה (2003) בע"מ
נ' חן




תיק חיצוני: 5140370318




בפני

כבוד הרשמת בכירה
אפרת רחלי מאירי


תובעת

המשיבה

מי נתניה (2003) בע"מ


נגד

נתבע

המבקש
שלום חן









החלטה


מונחת לפניי בקשת רשות להתגונן במסגרת תביעה לסכום קצוב שהוגשה לביצוע לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצל"פ.

התובעת, מי נתניה, הגישה תביעה כנגד הנתבעים חן שלום וחן ורד בגין אי תשלום חשבונות המים בסך 3,816 ₪.

ביום 16.5.18 הוגש לבית המשפט הסכם פשרה במסגרתו התבקשה מחיקתה של הנתבעת ורד חן מכתב התביעה, כך שכיום התביעה נושאת את שמו של שלום חן
בלבד.
הוגשה התנגדות ויחד איתה הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות.

בכל הנוגע להתנגדות גופה, המבקש מציב שתי טענות עיקריות אשר לטעמו מצדיקות את קבלת ההתנגדות.
הראשונה,
עניינה כי החיובים רשומים על שמה של ורד חן ואין כל אסמכתא הנוגעת לחיובו האישי.
האחרת
, נוגעת לכך שאין בנכס ברז מים ועל כן לא יכולה להיות צריכת מים במקום.


אדון תחילה בבקשה להארכת המועד.

בעבר הייתה ההלכה בעניין הארכת מועד בשל טעמים מיוחדים נוקשה ובית המשפט נטה להיענות לבקשות בעניין זה רק כאשר נגרם האיחור בעטיין של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין או בא כוחו (ראו למשל בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4), 879; בש"א 6402/96 הוועדה המקומית נ' מיכקשווילי פ"ד נ(3) 209). במהלך השנים הגמישה הפסיקה את עמדתה וכיום קיימת נטייה להקל בבחינת הטעמים המיוחדים, על מנת לאפשר למחלוקות להתברר לגופן ולהימנע מפסקי דין על יסוד נימוקים טכניים או מחדלים של בעלי דין, שניתן אף לרפאם בהוצאות. מגמה זו באה להגשים, ככל שניתן, את זכות הגישה לערכאות, שהפכה לזכות חוקתית (ראו שלמה לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד, ירושלים, תשנ"ב, ע' 203; רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח (29.10.2000); תת 56816-10-10 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עזרן (3.5.2011)), ובמסגרת זו לגלות את חקר האמת.
כן נפסק, אם כי בהקשר של הארכת מועד להגשת ערעור, כי טעותו של בעל דין או בא כוחו, שבעטיה נגרם האיחור, ואפילו רשלנותם, אינם מונעים לחלוטין הארכת מועד, ובלבד שבעל דין אינו מסתפק בבקשה סתמית אלא מבאר בתצהירו כיצד קרתה התקלה (ראו למשל ע"א 8547/96 אלימלך ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין; י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית (1995), עמ' 889). עוד נפסק כי בבוא בית המשפט לבחון האם להיענות לבקשה להארכת מועד, עליו להתחשב גם במידת האיחור – ככל שהאיחור רב יותר, כך יידרש טעם מיוחד כבד משקל יותר (ראו למשל בר"ע (ת"א-יפו) 2444/04 ברוס בע"מ (בפרוק מרצון) נ' מנהל מס ערך מוסף באר-שבע ואח').
כאשר מדובר בבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות, נקבע בפסיקה כי יש מקום לגישה מקלה אף יותר מזו הננקטת בהארכת מועד להגשת ערעור ואף נקבע כי אין זה ראוי לבחון את טיב הטעמים המיוחדים להארכת מועד להגשת התנגדות בזיקה להארכת מועד להגשת ערעור, ובאותן אמות מידה מחמירות. במקרה של התנגדות, מדובר בבעל דין שטרם קיבל את יומו לראשונה בבית המשפט ודחיית בקשתו תוביל למעשה בית דין וסיום ההליך כולו מבלי שנדון לגופו (ת"ת 15164-02-16 בן דוד שלמיוב (15.3.2016). כב' הרשמת הבכירה כתוארה דאז סיגל אלבו מפנה לבר"ע (מח', י-ם) 183/95 מזר נ' בנדלר, תקדין-מחוזי 96(1), 588; ע"א (ירושלים) 1356/00 - שלום הדאיה נ' נחום פלדמן, תקדין-מחוזי, 2001(1), 649).
כך נפסק, למשל, כי הגם שהסמכות להארכת מועד לא נועדה להתגבר על תקלות שמקורן בטעות של בעל דין או בא כוחו, לא ניתן להתעלם מכך שתיתכנה טעויות אנוש, שאינן נובעות מרשלנות או הזנחה, וכאשר הנסיבות בכללותן מורות על טעות כנה, בתום לב, שאיננה נובעת מזלזול, הניתנת לתיקון תוך התחשבות באינטרסים של הצד השני, ניתן להיענות לבקשה להארכת מועד, תוך חיוב הצד שטעה בתשלום הוצאות לצד שכנגד (ראו והשוו: בש"א 175521/07 סאבר ג'וברין מוחמד נ' ש.ר.מ.ס שייוק ציוד לבניין (27.12.2007)).
ומהתם להכא.
על פי תצהיר המוסר שצורף לתביעה בלשכת ההוצאה לפועל, ההדבקה בוצעה במהלך שלושה ביקורים בתאריכים שונים. ביום 11.8.17 בשעה 8.00, ביום 29.8.17 בשעה 19.00 וביום 4.9.17 בשעה 13:05. ההדבקות בוצעו ברח' שדרות בנימין מס' 4, הוא מקום עסקו של הנתבע.

על פניו, ההמצאה היא כדין משהיא בוצעה על דרך הדבקה ומשהנכס מושא התובענה קשור לעסקו של המבקש, הרי שההמצאה היא במקום עסקו. ואולם, תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מורות כי ההמצאה תהא לנמען עצמו וכאשר השליח לא מצא שום אדם שאפשר להמציא לו כדין את הכתב, על אף שפעל בשקידה ראויה וסבירה, ידביק השליח את הכתב על הדלת החיצונית או במקום אחר נראה לעין בבית שבו רגיל האדם לגור או לעסוק (תקנה 489 לתקנות סדר הדין האזרחי). כך, שעל פניו, כאמור, ההמצאה היא כדין. ואולם, מדובר בחזקה הניתנת לסתירה. מסירה בהדבקה היא דרך מסירה בעייתית, כדברי המלומד ד"ר י.זוסמן בספרו "סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שביעית) בע"מ 232: "...לא הרי דין המצאה על ידי הדבקה, כאמור בתקנה 489, כהרי המצאה אישית...לגבי מסמך שנמסר על ידי הדבקתו על הדלת ואשר לעולם אין לדעת אם לא הוסר משם על ידי מאן-דהוא ולא הגיע אל הנמען או בני ביתו, בן חורין בית המשפט להורות כי הדבקתו לא תחשב כמסירה". כל שכן, כאשר המבקש הצהיר כי הוא נמצא במקום "כביתו" ועל כן לא ברור כיצד לא נמסרו לו המסמכים וכיצד לא איתר אותו המוסר בנכס. לא צורף תצהיר מוסר ולא נחקר המוסר ולא די בניסוח על דרך "שטנץ" כי בוצעה המצאה על דרך הדבקה.

אכן, אשתו של המבקש הייתה נתבעת אף היא, והתביעה הוגשה בראשיתה כנגד שניהם עד אשר נמחקה בת הזוג מכתב התביעה. כמו כן, במסגרת הסכם הפשרה בין זוגתו לבין המשיבה הועברו טיוטות ושמו של המבקש נזכר מפורשות בפתח ההסכם אך נמחק מהמשכו. על כן, יש ממש בטענת המשיבה כי המבקש ידע על כתב התביעה נגדו. ואולם, לא די בכלל הידיעה ואין זה גובר על כלל ההמצאה, כל שכן עת מדובר בפתיחת הליך. משמדובר בבני זוג, יש להמציא לכל אחד בנפרד. אכן, ניתן להמציא לבת הזוג מקום בו המבקש לא נוכח בעת המסירה, בנוסף להמצאה אישית לבת הזוג. ואולם, זהו לא המצב בענייננו. על כן, לא ניתן להסתפק במסירה לבת הזוג עבור בת הזוג ולטעון כי המבקש היה מודע להליך שנפתח נגדו בגין אותו הנכס, הגם שיש פנים לסבור שכאשר אשתו טוענת כי אינה חייבת אלא בעלה הוא הגורם הנכון לבחון את מהות החוב, הרי שהוא מודע להליך שנפתח בגין החוב. הדבר נכון גם ביחס למסירה לאמו של המבקש ברחוב רבי עקיבא 39 נתניה שהוא אינו מתגורר עמה. לא ניתן להישען על כלל הידיעה.

אכן, כל תכליתה של הזמנה היא להביא לידיעת הצד את קיומה (ע"א 23/83 סוזן ריטה יוחימק נ' תרז קדם, פ"ד לח(4) 309, 315), ונפסק כי כאשר ישנה בהירות ראויה באשר להמצאה בפועל, אין להלום הסתתרות מאחורי אי ההמצאה הפורמלית" (רע"א 449/04 דני בן אליעזר ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ - סניף עפולה. ואולם, כאן המדובר בהמצאת כתב בית דין ראשון - אקט המקנה סמכות שיפוט לבית המשפט, "והעובדה שההליך יובא לידיעת המשיב אינה מספקת...בשולי הדברים אציין – כפי שרמזתי מעלה –
כי בנסיבות קיימת תחושת אי נוחות ביחס לתוצאה, הבאה על פניה בגדרי מאבק פרוצדורלי" (ראו בע"מ 1378/07 עניין זדה).

ודוק; בהחלט ייתכן כי אכן חל בלבול, כטענת ב"כ המבקש, וכי הוא סבר כי דווקא מחיקת שמו של המבקש מהסכם הפשרה מלמדת על מחיקת התיק בכללותו כנגדו.

על כן, ובשים לב לכך שמדובר באיחור של כארבעה חודשים אולם במהלכם הגיע הצדדים בנוגע לנכס האמור לפשרה עם אשתו של המבקש (בחודש מאי 2018) אולם ההתנגדות הוגשה חודשיים לאחר הסכם הפשרה עם האישה, אני מקבלת את הבקשה להארכת מועד.

ועתה נעבור להתנגדות גופה.
נחזור לטענותיו העיקריות של המבקש כנגד התביעה.
האחת
, עניינה כי החיובים רשומים על שמה של ורד חן ואין כל אסמכתא הנוגעת לחיובו האישי.
האחרת,
נוגעת לכך שאין בנכס ברז מים ועל כן לא יכולה להיות צריכת מים במקום. יצוין כי טענה זו עלתה מיד כבר בתצהירו של המבקש שצורף להתנגדות.

אכן, גם אם החיוב הוא על שמה של אשתו של המבקש, הרי שהנתבעת רשאית לפעול כנגד המחזיק בפועל והמבקש לא סתר את חזקתו במקום. המבחן הוא מבחן טכני מיהו האמצעי המשלם אלא מיהו המחזיק בנכס, כאשר לא נטען כי אשתו של המבקש היא בעלים ואילו הוא השוכר. כאמור, לא הוכחש כי מבקש הוא המחזיק במקום והוא מי שאמור לשלם את חוב המים לו יימצא חייב, וגם הוא מאשר זאת באופן עקרוני. עם זאת, מובנת טענתו של המבקש שאם החיובים הם על שם אשתו ורד חן והתביעה נגדה כאמור נמחקה, כי אז לא ברור מהו פשר החיוב.

מכל מקום, המבקש טוען טענת הגנה שכשלעצמה היא ראויה להתברר ולפיה בנכס אין כלל ברז מים, ואם אין מים כי אז לא ברור פשרו של החוב. חיזוק לכך הוא שבין השנים 2012-2017 אין כלל חיובים (למעט בשנת 2015 במהלכה קיימים חיובים שפשרם לא ידוע).

נוכח זאת, במהלך הדיון שבפני
י ביום 6.12.18,
הוריתי למשיבה כדלקמן:


"המשיבה תערוך בירור ביחס לנכס בשדרות בנימין 4, האם אכן הנכס צרך מים בתקופה הרלוונטית ואם ניתן לאתר את שני הפקחים ששויכו לאותה כתובת האם התקבלה איזה שהיא דיווח לגבי כך שאין בכלל שעון מים בנכס והאם יכול להיות מצב שהנכס צרך בצורה פיראטית מנכס אחר.
המשיבה תגיש הודעה משותפת בנוגע להמשך הליכים לאחר הבירור וכן לגבי החוב בבית הספר ריגלר."

בהקשר זה יצוין, כי לא מן הנמנע כי נערכה הצלבה בין הנכסים ויכול כי המבקש אכן בעל חוב "ממילא" בנכס האחר, אולם תיק ההוצאה לפועל נפתח על בסיס החוב מושא התיק דנן וכנגדו המבקש מתגונן וזוהי המסגרת לבחינת בקשת הרשות להגן.

מכל מקום, מאז מתן החלטתי זו ועד עתה, הגם שניתנו לצדדים מספר ארכות להגשת הודעות מסודרות בעניין, לא קיימה המשיבה את החלטתי ולא מסרה הודעה באשר לאפשרות של צריכת מים פיראטית וכן לא ברור האם נערכה בדיקה כהחלטתי ביחס לנכס ברח' בנימין 4 בנתניה ולכל הפחות בדיקה ביחס לצריכת המים במקום. כמו כן לא נמסרה הודעה מטעם המשיבה לבית המשפט באשר לחוב הנוגע לבית ספר ריגלר.

הלכה היא, כי הימנעות מהבאת ראיות פועלת לחובתו של הנוקט בה, כיוון שמתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובא העד או הוצג המסמך, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנעות מהבאת ראיה מקימה למעשה, לחובתו של הנמנע, חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובתו (ראו
ע"א 55/89

קופל נהיגה עצמית נ' טלקאר
, מ"ד(4) 595;

ע"א 641/87

קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ
, פד"י (1) 239, 245). הלכה זו יסודה בניסיון החיים ובשכל הישר: "הרוצה לשכנע בטענותיו, וישנן ראיות העשויות לסייע בכך – יופיעו הראיות מיד" (ראו לעניין זה רע"א 7933/15 פישר נ' מילוא תמיר (13.12.15) בפסקה ח').

כידוע, מטרתו של הליך דיון בהתנגדות לביצוע היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (1.11.04); ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675).


לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן כנגד התביעה ולהיכנס בשערי בית המשפט. במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ככל שהנתבע הציג הגנה לכאורה יש ליתן לו רשות להתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מהו טיב ראיותיו (ראו: ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (1.5.2006); ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ
(2.8.92)).

רוצה לומר כי ככלל, תינתן הרשות להתגונן, כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך של בירור התובענה לגופה ודי לה לנתבעת כי תראה הגנה אפשרית, ואף לו בדוחק רב.

אי מסירת ההודעות כמקימה חזקה שבעובדה לפיה לו הייתה מקיימת המשיבה את החלטתי בנוגע לבחינת התשתית הראייתית לתובענה יכול והיה מחזק את טענות ההגנה. במצב דברים זה, אני מתקשה לקבוע כי טענות ההגנה הן דחוקות או טובות משהליך הבירור לא מוצה, ועל כן יש ליתן רשות להתגונן על מנת לקיים הליך הוכחות כדבעי ולאפשר למבקש את יומו בבית המשפט.

נוכח סכום התובענה, אני מורה על העברתה להליך של סדר דין מהיר.

הצדדים יפעלו בהתאם להנחיות המזכירות המפנות להוראות פרק טז1 לתקנות סדר הדן האזרחי.

המזכירות תמציא העתק מהחלטתי זו לב"כ הצדדים.





ניתנה היום, ז' אב תשע"ט, 08 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.










תת בית משפט שלום 46542-07/18 מי נתניה (2003) בע"מ נ' שלום חן (פורסם ב-ֽ 08/08/2019)