פסקי דין על כלל בע"מ - חברה לבטוח | פסקי דין על חיים אליהו

2054/00 עא     10/06/2002




עא 2054/00 כלל בע"מ - חברה לבטוח נ' חיים אליהו




1

עא 002054/00
בבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו
10/06/02

בפני
כב' הרכב השופטים:
יהושע גרוס
, סגן נשיא, שופט - אב"ד
אסתר קובו
, שופטת
עוזי פוגלמן
, שופט

כלל בע"מ - חברה לבטוח

בעניין:
המערערת

באמצעות בא-כוחה עו"ד ירון
.
נ ג ד
חיים אליהו
המשיב

באמצעות בא-כוחה עו"ד רן
.
פסק דין
1. ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית-משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת אלמגור) לפיו נפסקו למשיב פצויי נזיקין בסכום של 445,000 ₪ בעקבות פגיעתו בתאונת דרכים. המערערת, חברת הביטוח, קובלת על גובה הפיצויים, שעה שהמשיב גורס כי קופח בשיעורם.

2. המשיב, יליד 1963, נפגע בתאונת דרכים ביום 9.12.94, בהיותו כבן 31. המחלוקת נסבה על שיעור הנזק בלבד. פגיעת המשיב היתה מסוג צליפת שוט. בית-המשפט מינה שלושה מומחים רפואיים בתחומים שונים: בתחום האורטופדי נקבעה למשיב נכות צמיתה בשיעור של 10% בשל הכאבים העזים בצווארו, בעורף ובראש עם הקרנה לכתף. בתחום מחלות אף אוזן וגרון, נקבעה לו נכות צמיתה בת 10% בשל ההפרעה בשווי המשקל עקב צליפת השוט. בתחום הנוירולוגי נקבעה נכות שיורית של 2% בשל הפרעות בשינה. עובר לקרות התאונה עבד המשיב בחברת ביטוח ועסק בחישובי תעריפים, פרמיות והפקת פוליסות עד שקודם למרכז המידע וטיפל בלקוחות וסוכנים. בנוסף עבד שעות נוספות כאיש מודיעין בעמדת הכניסה לחברה. לאחר התאונה הפסיק לעבוד שעות נוספות, לטענתו בשל הכאבים בצוואר, סחרחורות ותחושת חוסר יציבות.

3. השופטת המלומדת קבעה בראש ובראשונה כי נכותו הרפואית המשוקללת של המשיב עומדת על 21%, שכן יש מקום לאמץ את חוות הדעת הרפואיות של המומחים. המומחה בתחום האורטופדי לא הוזמן כלל לחקירה נגדית, המומחה בתחום אף-אוזן-גרון עמד בחקירה נגדית ארוכה אך חוות דעתו נותרה יציבה ומשכנעת, ואילו חוות הדעת בתחום הנוירולוגי נסמכה על בדיקות אובייקטיביות במעבדת שינה. אשר לנכות התפקודית, נקבע בפסק-הדין כי היא זיהה לזו הרפואית. בסופו של דבר לאחר ניתוח מדוקדק של כל הנתונים שהובאו בעדויות ובראיות, פסקה השופטת הנכבדה כי הוכח שהפסד שכרו הממשי של המשיב כתוצאה מהתאונה הינו בסך של 1,100 ₪ לחודש ועל בסיס נתון זה חושבו הפסדי שכרו לעבר ולעתיד, ובנוסף לכך נפסקו לטובת המשיב פיצוי עבור כאב וסבל המחושב לפי אחוזי נכותו וכן פיצוי עבור הוצאות רפואיות. נדחתה תביעת המשיב לפסיקת פיצויים עבור עזרה בעבר ובעתיד ובגין הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים. לבסוף נקבע כי יש לדחות את טענת המערערת כי המשיב נפגע בתאונת עבודה ולכן יש לנכות בניכוי רעיוני את הסכומים שהיו משולמים לו ע"י המל"ל. נקבע כי טענה זו לא הוכחה, ומצד שני סבירה עדות המשיב כי התאונה אירעה כשעה וחצי לאחר מועד היציאה מהעבודה לסידורים שונים.

4. המערערת תוקפת בראש ובראשונה את אחוזי הנכות הרפואית שנקבעו למשיב. לטענתה מדובר בפגיעה קלה ללא ממצאים של ממש. לא הובאה כל עדות אובייקטיבית לאישוש תלונות המשיב. אשר לנכות התפקודית ציין המומחה הרפואי כי נכותו הרפואית לא תפגע בעבודתו כפקיד. כמו כן הובהר כי הוא מתפקד ללא הגבלות ואין לו כל בעיה המגבילה אותו בביצוע עבודתו. לגבי הפסד תעסוקה, אין מקום לניסיון לייחס למשיב תעסוקה בתחום התיירות, שכן לא עסק בתחום זה שנים רבות לפני התאונה. עיסוקו הנוסף כאיש מודיעין היה מתבטל אף אלמלי התאונה, שכן החברה בה עבד עברה למשכן חדש ומשרה זו התבטלה. לאור זאת לא היתה הצדקה לקבוע הפסדי שכר בגין אובדן שעות נוספות.לפיכך לא היה מקום לפסוק למשיב כל פיצוי בשל הפסדי השתכרות לעתיד, שכן המשרה בה עבד שעות נוספות אינה קיימת עוד מאז אפריל 1997 ובעבודתו כפקיד לא נגרם לו כל הפסד השתכרות. לבסוף נטען כי הוכח כדבעי שבתאונת עבודה עסקינן שכן הבאת ילד לגן או איסופו מהגן בדרך לעבודה וממנה אינה מהווה סטיה מהדרך לעבודה או ממנה, ואילו גירסת המשיב כי היה בדרכו לקניות לא נתמכה כלל והיתה גירסת בדים.

המשיב מצידו טען לגבי הערעור העיקרי כי מדובר בממצאים עובדתיים המעוגנים היטב בחומר הראיות ואין מקום להתערב בהם. לגבי הנכות הרפואית, הובאו בפני
בית-המשפט ממצאים אוביקטיביים למכביר. אשר לנכות התפקודית, נקבע בהסתמך על חוות-הדעת של המומחים כי המשיב מתקשה לבצע שעות נוספות וכי הסיבה לכך נעוצה בפגיעתו בתאונה. בסופו של דבר מדובר באדם צעיר שאין מקום לקבוע כי היה ממשיך בעבודתו הנוכחית דווקא עד סוף תוחלת ימי עבודתו, אלא סביר שהיה מרחיב את תחומי עיסוקו. לגבי הערעור שכנגד - נטען כי הנכות הרפואית האורטופדית צריכה להיות בשיעור של 15% ולא 10% בלבד וכי המשיב קופח בחישוב הפסדי שכרו.

5. בראש ובראשונה יש לציין כי אין כל הצדקה להתערב בקביעות בית-משפט השלום לפיהן אין הדברים אמורים בתאונת עבודה. מדובר בקביעה עובדתית שבה אין ערכאת הערעורים מתערבת, אלא אם מדובר בממצאים שאין להם אחיזה בחומר הראיות והעדויות, ולא כך הוא במקרה דנן. אשר לשיעור הפיצויים, יש לחזור ולאזכר את ההלכות הפסוקות לפיהן "הלכה היא מלפני בית-המשפט, כי אין בית-משפט שלערעור מתערב בהערכת הנזק של הערכאה הראשונה ולא ימיר את הערכתה של הדרגה הראשונה בהערכתו שלו, אלא אם סכום הפיצויים שנפסק הוא בלתי סביר, או משנתגלתה טעות בולטת בשיקולי בית-המשפט" (ע"א 2904/92 עיריית ת"א נ' עזבון לטרהויז פ"ד נ(1) 754; ע"א 2245/91 ברנשטיין נ' עטיה פ"ד מט(3) 709, 724; ע"א 778/83 סעידי נ' פור פ"ד מ(4) 628). "אף במקרים בהם נראה לבית משפט שלערעור כי בפריט זה או אחר הוא היה קוצב סכום שונה במעט מזה שנפסק, עדיין לא יתערב, כאשר אין לגלות פגם בולט בשיקוליה של הערכאה הראשונה" (ע"א 18/81 קלייר נ' גולדנברג פ"ד לז(4) 656). "בית משפט שלערעור אינו נכנס לבדיקה ולבירור מלאים ומפורטים של חישובי הנזק. הערעור נועד לתיקון טעויות בולטות ולבחינת סבירותו, בעובדות המקרה, של הסכום הכולל שנפסק" (ע"א 577/88 מירון נ' ישראלי פ"ד מו(2) 286).

כאשר בוחנים אנו את פריטי הנזק השונים שנפסקו לטובת המשיב במקרה זה, המסקנה היא כי אין הצדקה להתערב בשיקוליו של בית-המשפט קמא ובקביעותיו לענין הנכות הרפואית שנגרמה למשיב וכל סכומי הפיצויים, למעט הפצוי בגין הפסד שכר לעתיד. לגבי פריט אחרון זה, סכום הפיצוי שנפסק אינו עולה בקנה אחד עם הראיות שהובאו בפני
בית-המשפט ויש מקום להפחתת הפצוי שנפסק בשל כך. לא ייתכן להתעלם בסוגיה זו מקביעתו של המומחה בתחום אף, אוזן, גרון, ד"ר הראל, שקבע למשיב נכות צמיתה בת 10%, אך עם זאת ציין מפורשות כי במקצועו של המשיב כפקיד אין השפעה לנכות זו. למעשה גם לא הוכחו הפסדי שכר שנגרמו למשיב בעקבות פגיעתו. עם זאת אין פירושו של דבר כי המשיב אינו זכאי לכל פיצוי בפריט נזק זה, כטענת המערערת, אלא שיש לחשב את הפיצוי על בסיס גלובלי ולא על חישוב אקטוארי, שכן הדברים אמורים בהפסד כושר השתכרות, להבדיל מהפסד שכר ממשי. כלל ידוע הוא כי: "גם במקרה שלא נפגעה משכורתו של הניזוק, על בית-המשפט לקחת בחשבון מחד גיסא את מקצועו, כישוריו, גילו והשכר שהוא משתכר כיום, ומאידך גיסא את אי הוודאות הצפויה בעתיד לניזוק לנוכח השפל בשוק העבודה ואת העובדה שאין כל ערובה לכך שבעתיד לא ייפלט לשוק העבודה, יתקשה במציאת מקום עבודה חלופי והכנסתו תיפגע בשל כך" (ע"א 2245/91
ברנשטיין נ' עטיה פ"ד מט(3) 709, 724). בהתחשב בכל הנסיבות, לרבות גילו ואפשרויות קידומו של המשיב יש להעמיד פצוי גלובלי זה על סך של 135,000 ₪. בכפוף לתיקון זה יש לדחות את כל יתר הטענות בערעור ואת הערעור שכנגד.

6. לפיכך התוצאה היא כי פסק-הדין נשוא הערעור יתוקן באופן שבפריט של הפסד כושר השתכרות לעתיד יבוא הסכום של 135,000 ₪ (במקום 251,900 ₪). כל יתר חלקי פסק-הדין יישארו על כנם. שכ"ט עו"ד בערכאה הדיונית יופחת באופן יחסי להפחתה האמורה. כמו כן המשיב ישלם למערערת הוצאות ושכ"ט עו"ד בערעור בסך של 10,000 ₪ + מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

ניתן היום 10.06.2002 בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לבאי כוח הצדדים.
עוזי פוגלמן
, שופט

אסתר קובו
, שופטת

יהושע גרוס
, שופט
סגן נשיא








עא בית משפט מחוזי 2054/00 כלל בע"מ - חברה לבטוח נ' חיים אליהו (פורסם ב-ֽ 10/06/2002)