פסקי דין על אוסאמה שלבי | פסקי דין על אמיל אליאס

37424-07/16 תאמ     13/08/2019




תאמ 37424-07/16 אוסאמה שלבי נ' אמיל אליאס








בית משפט השלום בנצרת



תא"מ 37424-07-16 שלבי נ' אליאס




בפני

כב' הרשם הבכיר ריאד קודסי


התובע

אוסאמה שלבי


נגד


הנתבע

אמיל אליאס




פסק דין



לפניי תביעה כספית על סך 70,000 ₪ שעניינה דרישת התובע להשבת כספים ששילם לנתבע בעבור רישום ללימודי רפואה ברוסיה.

טענות הצדדים

לטענת התובע, הנתבע הזדהה בפני
ו כבעלים של משרד לרישום סטודנטים ללימודים בחו"ל. ביום 14.2.16 נפגשו הצדדים בכפר יאסיף, שם סוכם ביניהם כי עלות שכר לימודי רפואה ברוסיה הינו 12,000$
בנוסף ל-500$
בעבור תרגום תעודות ומסמכים. התובע שילם לנתבע סך של 4,000$ במזומן על חשבון שכר הלימוד וכן מסר לנתבע תעודות, דרכון ותמונת פספורט.

בפגישה נוספת שהתקיימה ביום 19.2.16 בכפר אכסאל, ובנוכחות עדים, השלים התובע לנתבע את יתרת הסכום על סך 8,500$, כאשר הנתבע מבטיח להשלים את הרישום ללימודים כמוסכם, וכן הודיע הנתבע לתובע כי באפשרותו לבטל את הרישום ולקבל בחזרה את כספיו בתוך שלושה חודשים.

לטענת התובע, לאחר שהודיע לנתבע כי אינו מעוניין בלימודים בחו"ל ודרש את כספיו, כל ניסיונותיו הטלפוניים של התובע, ואף באמצעות צדדים שלישיים, להשיג את הנתבע מתחילת חודש אפריל 2016 לא זכו למענה תוך התחמקות מכוונת של הנתבע לענות לתובע, זאת במטרה לא כשרה לגזילת כספיו.

התובע טוען, כי נפל קורבן לתרגיל עוקץ של הנתבע, אשר גזל ממנו כספים רבים תוך הבטחות שווא והתחמקות ממענה והחזרת הכספים הנגזלים.

בכתב ההגנה העלה הנתבע טענה מקדמית, לפיה יש לסלק את התביעה על הסף, בהעדר עילה ו/או בהיעדר יריבות
וכי מדובר בתביעה טורדנית ו/או קנטרנית, שכל מטרתה הינה עשיית עושר ולא במשפט.

לטענת הנתבע, הוא אינו הבעלים של משרד לרישום סטודנטים ללימודים בחו"ל, אלא הוא משמש כ"צינור" העוזר לסטודנטים וכאיש אשר מקשר בין הסטודנטים לאוניברסיטה ברוסיה. כן טוען הנתבע, כי הכספים שמשלמים הסטודנטים עבור שכר הלימוד באוניברסיטה ברוסיה, מועברים לאוניברסיטה, כך שהנתבע אינו מקבל את הכספים.

עוד טען הנתבע, כי בהתאם להודעת התובע כי אין ביכולתו לנסוע לרוסיה לצורך הלימודים, קיבל התובע את כל הכספים ששילם לאוניברסיטה ומגיעים לו בחזרה, וזאת באמצעות צד שלישי.
נטען, כי לתובע היה ברור כי עד למועד מסוים עליו להודיע על ביטול הלימודים, אולם התובע לא הודיע בזמן, ולכן אין לו אלא להלין על עצמו.

ביום 10.5.18 התקיים בפני
דיון בו נדחתה בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדויות הצדדים בדיון ועיינתי בסיכומי הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, אולם לא במלוא סכומה.

כלל ידוע במשפט אזרחי כי "המוציא מחברו עליו הראיה". התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השכנוע היא עמידה ברמה של מאזן הסתברויות, על בעל דין להוכיח כי גרסתו סבירה יותר על הדעת מאשר גרסת הצד השני.

למשמע עדות התובע ועדויות העדים מטעמו, מצאתי כי התובע עמד בנטל השכנוע המוטל עליו, תוך שיש לדחות את גרסת הנתבע והעד מטעמו, וזאת לאחר שנפלו סתירות בגרסתם, ולאחר שהתרשמתי כי עדותם אינה מהימנה.

בדיון שהתקיים בפני
י ביום 10.5.18 טען ב"כ הנתבע כי קיבל כסף מאת התובע בעבור רישום ללימודי רפואה ברוסיה, והשיב אותו בחזרה לתובע. עוד טען, כי מדובר ב-6000$ ולא ב-12,500$ כנטען על ידי התובע. אם כן, המחלוקת שבפתחנו עניינה, מהו הסכום ששילם התובע לנתבע, והאם השיב הנתבע את הכסף לתובע או לא.

התובע טען בחקירתו ואף בתצהיר שהגיש לבית המשפט כי שילם לתובע סך של 4,000$ על חשבון שכר הלימוד ובפגישה נוספת, השלים התובע את יתרת הסכום והעביר לנתבע סך של 8,500$ נוספים. מנגד, חלק הנתבע על הסכום הנטען וטען בסיכומיו כי התובע שילם לו סכום של 6,000$, אותם השיב לתובע.

עדותו של התובע והעדים מטעמו נמצאה מהימנה בעיניי. עדות העד מר אחמד דראושה (להלן: דראושה) הייתה מהימנה ורהוטה. לדבריו, הוא הגיע לעבודה בשעות הערב, אז ראה במשרד את הנתבע, התובע ומר פואד שלבי (להלן: פואד), אשר הזמינו אותו לשבת עימם. בעדותו הוא מציין, כי ישב עימם חצי שעה ושמע אותם מדברים על כסף: "אני לא זוכר במדויק אבל דיברו על 12,000$ - 11,000$". עוד הוא מספר, כי ראה את התובע נותן דולרים לפואד וראה את פואד נותן דולרים לנתבע.

העד הנוסף, פואד מספר בעדותו, כי הנתבע הגיע אל מקום עבודתו עם שני בחורים, הם ישבו אצלו ושתו קפה. לאחר מכן, הלך התובע לביתו להביא כסף וביקש ממנו לתת את הכסף לנתבע. עוד הוא מספר בעדותו כי הוא ספר את הכסף ומסר אותו לנתבע, אשר ספר את הכסף גם הוא.

התרשמתי מעדות התובע ומעדותם של העדים מטעמו כי עדותם הייתה עקבית וללא סתירות כך שמדובר בעדות מהימנה ביותר.

מנגד, בעדותו של הנתבע נמצאו סתירות, אשר העלו ספקות באשר לאמינות גרסתו. בדיון שהתקיים בפני
י ביום 10.5.18 נשאל הנתבע בחקירתו הנגדית:

ש:
"כמה הוא שילם לך?"
ת:
6,500$.
ש:
אז מה שאמר עו"ד שלך בדיון הקודם ביום 10.5 לא נכון. הוא אמר שם 6,000$.
ת:
על העמלה.
ש:
מה יותר מדויק?
ת:
מה שאמר עו"ד שלי.

יתרה מכך, הנתבע לא סיפר, או הביא עדים מטעמו, מתי שולם לו סך של 6,000$ על ידי התובע.

לא זו אף זו, הנתבע נמנע מלהשיב על שאלות בקשר לעמלה אותה הוא גובה מהסטודנטים, ואף התשובות שנתן לא היו מספקות. בתחילה טען שהכסף שמקבל מהסטודנטים מועבר ישירות אליו, לאחר מכן סיפר שהכסף עובר ישירות על ידי הסטודנטים והוא מקבל עמלה ברוסיה. מתשובות הנתבע לא ברור מהי העמלה אותה גובה הנתבע מהסטודנטים, האם הוא מקבל אותה ישירות מהסטודנטים בארץ או ברוסיה.

כך גם באשר לשאלה האם העביר הנתבע את הכספים לרוסיה כמוסכם, טענת הנתבע, לפיה העביר כספים לאוניברסיטה ברוסיה לא הוכחה. הנתבע לא הציג כל אסמכתא לעניין העברת התשלום לאוניברסיטה. כשנשאל על כך השיב כך:

ש:
"שילמת לאוניברסיטה?
ת:
ברור שכן.
ש:
איך?
ת:
יש קופה.
ש:
יש לך אישור העברה?
ת:
לא".

נוכח הסתירות בגרסתו של הנתבע והיעדר תשובות מספקות הריני סבור כי הנתבע לא הניח תשתית עובדתית ברורה ביחס לאופי גביית העמלה והעברות הכספים מהסטודנטים.
מצאתי כי גרסת הנתבע אינה אמינה, מנגד, התרשמתי מעדי התובע ומהתובע עצמו כי עדותם מהימנה ואמינה ולכן אני קובע כי התובע שכנע ברמה הנדרשת כי שילם לנתבע סך של 12,500$.

אשר לשאלה האם הושב סך של 6,000$ לתובע כטענת הנתבע, התובע טען, כי כל ניסיונותיו ליצור קשר עם הנתבע נחלו כישלון ואף ניסיונותיו להשיג את הכסף באמצעות צדדים שלישיים לא נשאו פרי. מנגד, סיפר הנתבע בדיון לפניי כי השיב את
6,000$ באמצעות צדדים שלישיים, וכך טען:

"החזרתי לרביע בשני תשלומים. בפעם הראשונה שילמתי 4,300$ לרביע כדי שיעביר אותם לתובע, שילמתי לו אותם בעסק של סלים עקל. למחרת, נתתי 1,700$ לאיימן הווארי בעסק של סלים וככה נגמר העסק".

בעדותו של מר סלים עקל, שהוזמן לעדות על ידי הנתבע, טען סלים כך:

"אני ראיתי את אמיל נותן לרביע 4,300$ בפעם הראשונה. הם קבעו על 6,000$ אז אמיל אמר לו שעוד כמה ימים הוא יביא לו את ה-1,700$. אחרי כמה ימים בא הבחור השני שהיה עם רביע בשם איימן והוא נתן לו 1,700$ גם אצלי בעסק, אני ראיתי במו עיניי".

הנתבע טען כי העביר לרביע כסף ולמחרת העביר לאיימן את יתרת הכסף, מנגד טען סלים, עד מטעם ההגנה, כי אחרי כמה ימים בא הבחור השני איימן והנתבע מסר לו את יתרת התשלומים. סתירות אלו מעלות תהיות באשר לאמיתות ונכונות גרסת הנתבע.


יתרה מכך, טענת הנתבע כי השיב את הכספים באמצעות רביע אחמוד ואיימן הווארי לא הוכחה. אין חולק כי רביע ואיימן הינם עדים רלוונטיים, אשר עדותם הייתה עשויה לסייע בבירור המחלוקת. הנתבע נמנע מלזמן אותם לעדות ולא הצביע על הסבר מניח את הדעת מדוע לא זומנו עדים אלו. בנסיבות אלו, יש להפעיל כלפי הנתבע את החזקה בעניין אי הבאת עדים רלוונטיים, לפיה לו היה מוזמן העד הייתה עדותו פועלת לרעת הנתבע (ע"א 620/74 יוסף מור נ' פלונית, (9.10.75); ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו,

(12.9.91)).


סוף דבר

אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומורה לנתבע לשלם לתובע סכום של 45,000 ₪ המורכבים מתשלום 12,000$ עבור שכר הלימוד, זאת בניכוי העמלה על סך 500$, וכן תשלום פיצוי בגין עגמת נפש בסך 3,000 ₪.

הנתבע יישא בהוצאות שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום של 4,500 ₪.

הסך של 40,000 ₪ יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה עד התשלום המלא בפועל. סכום ההוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 4,500 ₪ יישא בהפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.


המזכירות תמציא העתק פסק-דין זה לצדדים
.


ניתן היום,
י"ב אב תשע"ט, 13 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 37424-07/16 אוסאמה שלבי נ' אמיל אליאס (פורסם ב-ֽ 13/08/2019)