פסקי דין על אסמאעיל יאסין | פסקי דין על מחאמיד תופיק - חברה לבנין ופיתוח | פסקי דין על מנורה חברה לביטוח |

36214-01/17 א     11/08/2019




א 36214-01/17 אסמאעיל יאסין נ' מחאמיד תופיק - חברה לבנין ופיתוח בע"מ, מנורה חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בנצרת



ת"א 36214-01-17 יאסין נ' מחאמיד תופיק - חברה לבנין ופיתוח בע"מ
ואח'




לפני כבוד השופטת הבכירה, רים נדאף


התובע

אסמאעיל יאסין
, ת.ז. 901866053


נגד


הנתבעות

1.מחאמיד תופיק - חברה לבנין ופיתוח בע"מ
, ח.פ. 512638149
2.מנורה חברה לביטוח בע"מ



פסק דין


1.
זוהי
תביעה לפיצויים בגין נזק גוף שנגרם לתובע, יליד 1977, בעקבות תאונת עבודה בה היה מעורב ביום 3.3.2014 עת נפל מסולם שסיפקה לו מעבידתו- נתבעת מס' 1 לצורך ביצוע עבודות בנייה, מגובה של כשלושה מטרים (להלן: "התאונה" או
"האירוע"
).


2.
התובע טען כי ביום האירוע, הורתה לו נתבעת מס' 1 לבצע עבודות בנייה בגובה של כשלושה מטרים. לצורך ביצוע העבודות הנ"ל, סיפקה נתבעת מס' 1 לתובע סולם (להלן: "הסולם"), אשר לטענתו, היה פגום ובלתי בטיחותי. "התובע עלה על הסולם, ולפתע, התנדנד הסולם, התקל, וקרס וגרם לנפילת התובע ארצה מגובה 3 מטרים".

3.
נטען כי כתוצאה מהנפילה, נחבט התובע ברצפה ונחבל קשות לאורך כל פלג גופו השמאלי, בין היתר, בכתף שמאל, יד שמאל, שוק שמאל ובגב תחתון.

4.
ממקום התאונה, הוחש התובע לביה"ח "השרון" שם בוצעה לו סדרת בדיקות וצילומי הדמיה שהעלו שבר ביד שמאל וכן חבלות יבשות בכלל חלקי גופו מלוות בהגבלה בתנועות, כאבים עזים ורגישות במישוש מעל מוקדי הפגיעה. לתובע הושם גבס על היד השבורה ושוחרר מביה"ח. התובע טען כי נעדר ממקום עבודתו והיה מחוסר כל הכנסה מיום התאונה ועד ליום 19.10.2014.

5.
התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ולתובע שולמו תגמולי דמי פגיעה.

6.
הנתבעות כפרו באחריותן לתאונה הנטענת והכחישו את עצם התרחשותה, נסיבותיה, מועדה לרבות פגיעתו הנטענת של התובע. הנתבעות טענו כי נסיבות התאונה המתוארות על ידי התובע, אף אם יוכחו, אינן מקימות עילה כלשהי כלפי נתבעת מס' 1 בהעדר אחריות או רשלנות כלשהי שלה ו/או מי מטעמה. לטענת הנתבעות, התאונה הנטענת אירעה בשל אשמו הבלעדי של התובע ובגין חוסר זהירות מצדו ומבלי שהיה לנתבעת מס' 1 כל שליטה על מעשיו אשר גרמו להתרחשות התאונה.

7.
ביום 6.6.2017 הודיע התובע כי מטעמי חסרון כיס, הוא מוותר על טענת הנכות שהעלה במסגרת כתב התביעה, וכי הוא ינהלה ללא טענת נכות.

8.
ניתנה הצעה ע"י בית המשפט שלא נתקבלה ע"י הנתבעת, וביום 14.6.19 התקיים דיון הוכחות בה העיד התובע בעצמו, ומר זיאד ג'ואברי כעד מטעמו. מטעם הנתבעת לא הובאו עדים, וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה.

דיון והכרעה:
9.
על מנת לחייב את הנתבעות בנזקי התובע, עליו להוכיח כי נתבעת 1 חבה כלפיו בחובת זהירות מושגית, קונקרטית, וכי התרשלה והפרה את חובות הזהירות כלפיו באופן שגרם לנזק (ראה:
ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש ואח', פ"ד לז
(1) 113 (1982 (להלן: "עניין ועקנין")).
10.
ברור כי המעבידה, נתבעת מס' 1, חבה חובת זהירות מושגית כלפי התובע, העובד שלה, והיה עליה לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, לשיטות עבודה נאותות, לספק חומרים, ציוד וכלי עבודה מתאימים
ובטוחים.
כפי שנפסק לא פעם, עובד, הבא להוציא לחמו במקום העבודה, זכאי למקום עבודה בטוח, והוא נותן אמונו במעביד, בעל השליטה במקום העבודה, שיספק לו תנאי בטיחות והדרכה סבירים הנדרשים לביצוע העבודה. על המעביד לנקוט אמצעי זהירות סבירים שימנעו את הסכנות שהעובד חשוף אליהן, סכנות שעל המעביד להיות ער להן ואשר כרוכות בעבודה שהעובד מבצע מטיבה ומטבעה. מאידך גיסא יש ונותרות סכנות שאין אפשרות לסלקן הנובעות מאופי העבודה עצמה ובגין סכנות כאלה לא יחוייב בדרך כלל המעביד ככל שעשה את המיטב להזהיר את העובד ולמגנו (ראה:
ע"א 320/90

מפעלי לוקי לבניה בע"מ נ' מחמוד
(18.11.1992);

ע"א 8133/03

יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ
(27.10.2004)).
11.

באשר לחובת הזהירות הקונקרטית, יש לבחון את נסיבותיו של המקרה הנדון. חובת הזהירות הקונקרטית, נקבעת על פי מבחן הצפיות. השאלה היא, אם אדם סביר יכול היה לצפות
­
בנסיבותיו המיוחדות של המקרה - את התרחשות הנזק, ואם התשובה על כך היא בחיוב, אם אדם סביר צריך היה, כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו נזק (ראה:
ע"א 145/80
דלעיל).
12.
בקביעת חובת הזהירות הקונקרטית יש לזכור, כי לא כל נזק צפוי (מבחינה פיסית) הוא נזק שיש לצפותו (במישור הנורמאטיבי). בע"א 1531/04 משה סידי נ' דוד מלכה (18.02.07) קבע בית המשפט העליון כי במישור הנורמטיבי נדרש בית המשפט להבחנה בין סכנה "רגילה" לבין סכנה "בלתי-רגילה", בהפנות לדבריו של בית משפט זה:

חיי היום יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלו סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון (עניין ועקנין, לעיל, בעמ" 126).
13.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את העדויות ובחנתי את מכלול נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח את נסיבות קרות התאונה כנטען על-ידו, ובכלל זה לא עלה בידיו להוכיח כי נתבעת 1 התרשלה ו/או הפרה חובה כלשהי כלפיו, ואנמק;

14.
נטל ההוכחה מוטל על התובע בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה", ומשכך עליו להוכיח את נסיבות קרות התאונה כנטען על ידו, אך התובע לטעמי לא עמד בנטל זה. אני מאמינה לתובע כי נפל מהסולם, ואולם בכך אין די להוכחת התרשלות מצד נתבעת מס' 1.

15.
בענייננו, אין ספק שנתבעת מס' 1 הייתה אמורה לספק לתובע סולם תקין
ומתאים לביצוע העבודה הנדרשת, עבודה בגובה.

16.
ככל שיעלה בידי התובע להוכיח שסופק לו סולם פגום ובלתי בטיחותי, הרי שנתבעת מס' 1 אמורה הייתה לצפות אפשרות של נפילתו ופגיעתו. אולם, שעה שלא עלה בידי התובע להוכיח קיומו של כשל בהתנהלות נתבעת מס' 1, אין מקום להטיל עליה אחריות. כפי שיפורט להלן, הטענה שהסולם היה רעוע ופגום לא הוכחה.


17.

מי שמטפס על סולם עשוי להיפגע מסיכונים הכרוכים בשימוש בו. עד כמה שסיכונים אלו טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות. הדין אינו מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים, ורק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו (ראה:
ע"א 145/80
דלעיל).

18.
ניתנה
פסיקה ענפה בנוגע לשאלת סבירותו של סיכון הכרוך בטיפוס על סולם. קיימת עמדה, לפיה הסיכון הכרוך בשימוש בסולם "הינו חלק מסיכוני החיים היומיומיים הטבועים בפעילות השוטפת הרגילה", ולפיכך אין להטיל חובת זהירות בגין שימוש, כשלעצמו, בסולמות. בהתאם לגישה זו, "כל בר בי רב מבין שעליו ראשית לכל, לבדוק את יציבות ותקינות הסולם, ורק כשהוא נוכח כי הסולם תקין ויציב, לטפס עליו, שלב אחרי שלב, בזהירות כשהוא אוחז היטב לבל יפול ותוך מתן שימת ליבו לאשר הוא עושה, בדיוק כפי שאנו עושים, יום יום, במעלה מדרגות, או בחציית כביש, או בהליכה על מדרכה גשומה. מאידך, מקום שהסולם פגום באופן שלא נמצא לעובד המטפס עליו מדרך רגל יציב ובטוח, לא יחשב הסיכון הכרוך בשימוש כאמור כסיכון סביר ורגיל ותקום למעביד חובת זהירות כלפי העובד במקרה של גרימת נזק בעקבות השימוש" (ראה: משה ויסמן, חבות מעבידים 21 (מהדורה ראשונה, 2004), עמ' 192 וההפניות שם).

19.

על יסוד האבחנה בין סיכונים סבירים ובלתי סבירים, אני קובעת כי בנסיבות המקרה דנן, הסיכון של היפגעות מנפילה מסולם הוא סיכון סביר, בהיות הטיפוס על סולם פעילות "שגרתית וטבעית שרבים העושים אותה יום-יום תוך לקיחת הסיכון הכרוך בה כמובן מאליו".

20.
מעדות התובע בפני
י עלו סתירות רבות באשר לתיאור נסיבות התרחשות התאונה. בעוד שבכתב התביעה טען התובע כי הסולם פתאום התנדנד, התקל וקרס, אלא שבעדותו בפני
י הוא תיאר נסיבות שונות וטען כי בעת שעלה על הסולם, הוא ניסה למשוך קוץ ואז איבד שיווי משקל ונפל. התובע העיד כי הוא סיפר לעורך דינו את נסיבות קרות התאונה ושהאחרון הביא לו לקרוא את כתב התביעה, אולם הוא חזר והשיב כי מה שקרה לו זה מה שהוא סיפר בעדותו בפני
י ושלל את הנסיבות המתוארות בכתב התביעה. התובע חזר והעיד כי הסולם לא התקפל, ומה שקרה זה שהוא עלה על הסולם תוך כדי משיכה של קוץ הברזל התקוע בבטון, איבד שיווי משקל ואז נפל יחד עם הסולם (ישיבה מיום 24.6.19, עמ' 10, שורות 8-24).

21.
אין בידי לקבל את טענות ב"כ התובע בסיכומיו לפיהן הכוונה בסעיף 5 לכתב התביעה היא שהסולם "התקל" וקרס, ולא "התקפל" וקרס, שכן בסעיף 8ב' לכתב התביעה נטען כי: "הנתבעת לא נקטה אמצעים נאותים למניעת התקפלות הסולם וקריסתו בעת השימוש", ובסעיף 8ח' לכתב התביעה נטען כי: "...לא העמידה כל אדם כשיר ומיומן ליד בסיס הסולם לשם החזקת הסולם, ייצובו ומניעת תזוזתו, התקפלותו ו/או נפילתו". האמור בסעיפי משנה 8ב' ו- 8ח' לכתב התביעה מוכיח כי הגרסה שנטענה בסעיף 5 לכתב התביעה הייתה שהסולם התנדנד, התקפל, וקרס.

22.
בכל מקרה, גם אם אקבל את טענת ב"כ התובע כי התכוון למילה התקל ולא התקפל, הרי שהמילה התקל פירושה בנסיבות העניין "התנגש בשוגג בדבר מה" מה שאומר שהסולם התנדנד, וקרס כתוצאה מהתנגשות בשוגג בדבר מה ולא עקב פגם בו. התובע כאמור שלל בעדותו בפני
י כי הסולם התקפל, או כי נתקל בשוגג בחפץ כלשהו, אלא הסביר מספר פעמים כי הוא משך במוט הברזל שהיה מותקן בגובה, וכתוצאה מכך איבד שיווי משקל ונפל.

23.
התובע תיאר בעדותו כי עלה על סולם שיש לו 4 רגליות עם גומיות, בעוד שלטענתו, באחת מהן לא היתה גומייה. הוא עמד על המדרגה הכי גבוהה או השלב הכי גבוה, החזיק וסובב בכוח קוץ ברזל, הסולם התחיל להתנדנד, הוא הסתובב לאחור, איבד שיווי משקל ונפל. לשאלה מדוע נפל, השיב התובע שאיבד שיווי משקל ונפל לרצפה (ראה: ישיבה מיום 24.6.19, עמ' 7, שורות 22-26, ועמ' 8, שורות 3-5).

24.
עוד טען התובע כי איבד שיווי משקל מאחר והאדמה לא היתה ישרה והיה לכלוך על הרצפה (ראה: שם, עמ' 8, שורה 1). לטענתו, ביום האירוע היה לכלוך איפה שהיה אמור להעמיד את הסולם, הייתה אדמה לא מבטון, הוא ניקה את האזור כמה שיכל כדי לרכז את הסולם במקום, אך לא ניקה את כלל השטח שם ב- 100%. היו שם במקום חתיכות ברזל, חתיכות בטון שהזיז הצידה (ראה: שם: עמ' 11, שורות 11-18).

25.
טענות התובע בעניין הגומייה השחוקה ו/או החסרה בסולם, וכן הלכלוך על הרצפה הועלו לראשונה בדיון ההוכחות במסגרת חקירתו של התובע בפני
י. יתרה מכך, התובע לא צירף כל תמונה של האזור בו נפל כנטען מהסולם או המשטח שעמד עליו, וגם לא תמונה של מצב הסולם באותה עת. אציין כי גם אם אקבל את טענת התובע שהיה לכלוך במקום בו העמיד את הסולם, הרי שהתובע העיד בעצמו כי ניקה את המקום ככל שיכל על מנת לייצב את הסולם.

26.
התובע העיד שהיו שני עדים לאירוע, אחד מהם העד שהוזמן למתן עדות מטעמו, אך הם לא ראו את הנפילה, והעד זיאד הגיע אליו מיד לאחר הנפילה (ראה: שם, עמ' 8, שורות 10-13).

27.
העד זיאד העיד בניגוד לעדות התובע כי ראה את התובע נופל (ראה: שם, עמ' 13, שורה 15), ותיאר שהתובע עלה על הסולם, משך עם הידיים בסיבוב עם כפות הידיים קוץ ברזל, ואז הסולם נפל. העד שלל שהסולם התקפל והוסיף שהסולם לא ישב באופן יציב על הרצפה, שם האדמה לא שטוחה, וכן כי אחת הגומיות של הסולם היתה חסרה או שחוקה ואחרי התאונה נשברה כולה (ראה: שם, עמ' 12, שורות 27-30, ועמ' 13, שורות 24-28). אף על פי כן, העד השיב כי לא ציין בפני
מעבידו (נתבעת מס' 1) שקיימת בעיה באחת הגומיות בסולם, מה שמעיד כי לא היה מדובר בבעיה מהותית אשר פגעה ביציבות הסולם והכרוכה בה סכנה בעת השימוש בו. העד העיד כי הסולם שעבד עליו התובע מוכר לו וגם הוא עבד עליו בעבר, אך על אף שזוהי הפעם הראשונה בה הוא רואה את התובע משתמש בסולם, הוא לא אמר לו שיש בעיה עם אחת הגומיות מאחר ולטענתו, לא שם לב כי מדובר באותו סולם.

28.
מדובר בפעולה שגרתית שהתובע נהג לבצע כתפסן במקצועו, גם באתר העבודה הספציפי בו נפל וגם באתרי עבודה אחרים. התובע היה ער לתנאי השטח, והעיד בעצמו כי ניקה את המקום על מנת לייצב את הסולם, מה שמלמד כי ידע היטב מה הוא צריך לעשות. מדובר בנפילה שהתובע היה יכול למנוע אותה אילו נקט ביתר זהירות, אולם, כאן התובע ביצע פעולה של משיכת קוץ ברזל אשר היה תקוע בבטון וברור כי זו תדרוש ממנו שימוש בכוח. פעולה זו התבצעה על ידי התובע בעודו נמצא על הסולם במדרגה הכי גבוהה כפי שהעיד בעצמו, תוך שימוש בכוח, כאשר
שילוב של גורמים אלה גרם לחוסר יציבות מוגבר של התובע, מעבר לזה הקיים בעמידה על
סולם כשלעצמה, ולסיכון מוגבר לאיבוד שיווי המשקל ולנפילה.
לפיכך, נפילה מסולם בנסיבות המקרה מעין דא, היא רק התממשותו של סיכון טבעי יחסי לפעילות זו.

29.
התובע כשל מלהוכיח קשר סיבתי כלשהו בין הגומיה החסרה, ככל שאכן הייתה חסרה באחת מארבעת רגליות הסולם, לבין הנפילה שלו מהסולם. הוא כשל מלהוכיח כי הנפילה ארעה בשל רשלנות ו/או הפרת חובה חקוקה מצד נתבעת 1. הוא כשל מלהוכיח קיומו של פגם, מפגע, או מכשול בסולם או בשטח שבו הועמד שגרמו לנפילה, ובכלל זה לא הוכיח שנתבעת 1 לא נקטה באמצעי הבטיחות הנדרשים ממנה, או שהיו קיימים סיכונים בלתי סבירים במשטח העבודה שלא טבעיים לעצם פעולת השימוש בסולם.

30.
לסיכום, אני דוחה את התביעה, ומחייבת את התובע לשלם לנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,500 ₪.

ניתן היום,
י' אב תשע"ט, 11 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 36214-01/17 אסמאעיל יאסין נ' מחאמיד תופיק - חברה לבנין ופיתוח בע"מ, מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/08/2019)