פסקי דין על שח אור החזקות בע"מ | פסקי דין על תומר בוכריס | פסקי דין על צמח בוכריס | פסקי דין על אלברט לוי |

29414-02/19 רעא     15/08/2019




רעא 29414-02/19 שח אור החזקות בע"מ נ' תומר בוכריס, צמח בוכריס, אלברט לוי








בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רע"א 29414-02-19 שח אור החזקות בע"מ
נ' בוכריס ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
אילונה לינדנשטראוס


המבקש
ת

שח אור החזקות בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ניר גורן


נגד

משיבים
1.תומר בוכריס

2.צמח בוכריס

3.
אלברט לוי

ע"י ב"כ עו"ד יובל חן





פסק דין


1.
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בעפולה (כב' השופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס) מיום 4.2.2019 בת"א 6186-06-18 ולפיה עוכבו ההליכים בתביעת המבקשת נגד המשיבים, לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, השתכ"ח - 1968.

רקע כללי וההליכים בבית המשפט קמא

2.
עסקינן בתביעה שהגישה המבקשת לפירוק שיתוף במקרקעין הידועים כחלקה 38 בגוש 15026 והרשומים בבעלות הצדדים (להלן: חלקה 38). נסח הרישום לא צורף לתביעה (צורף נסח של חלקה אחרת), אך לפי האמור בה, לכל אחד מן המשיבים 7/24 חלקים בחלקה ולמבקשת 3/24 חלקים.

3.
המבקשת והמשיבים הם שותפים בשותפות שאיננה רשומה בשם "אליבו" (להלן: השותפות). מדובר בשותפות שנוסדה כבר בשנת 2006. המבקשת נעשתה שותפה בה שנים לאחר מכן, על פי ההסכמים כמפורט להלן.

4.
ביום 7.3.2006 נחתם "הסכם יזמות" בין המשיבים ואדם בשם אפרים אליגולא (להלן: הסכם היזמות). מטרת הסכם היזמות הייתה הקמת שותפות שתפעל להקמת מיזם נדל"ני - מסחרי על חלקות 45 ו- 46 בגוש 15026. צוין בהסכם היזמות כי הצדדים יקימו חברה בע"מ שמניותיה תהיינה בבעלותם בהתאם לאחוזי הבעלות שלהם באותן חלקות מקרקעין ובשותפות. בד בבד עם הסכם היזמות, חתמו אותם צדדים על הסכם נוסף, שמטרתו ייסוד והקמת אותה חברה בע"מ (להלן: הסכם המייסדים). חברה זו נוסדה כמוסכם ושמה "חברת אליבו השקעות בע"מ" (להלן: החברה).

5.
בהמשך לאמור וכחלק מאותו מיזם שלשמו הוקמה השותפות, רכשו אותם צדדים גם את חלקה 38 - זו החלקה בה עסקינן.

6.
בשנת 2010 נכנסה המבקשת כשותפה בשותפות, במקום אליגולא, על פי ההסכמים כדלקמן:

ביום 15.6.2010 נחתם הסכם בין אליגולא לבין עו"ד אפרת חן-יה בוכריס (להלן: הנאמנה), לפיו הנאמנה רכשה בנאמנות את זכויותיו של אליגולא בכל חלקות המקרקעין של המיזם שלשמו הוקמה השותפות, ובהן חלקה 38. בסעיפים 10-11 לאותו הסכם הוסכם כי הקונה (הנאמנה) יחתום על הסכם היזמות וכי אין לו טענה כלפי הסכם המייסדים והסכם היזמות.

ביום 13.7.2010 נחתם הסכם נאמנות בין המבקשת לבין הנאמנה, לפיו הנאמנה תרכוש עבורה מאליגולא את זכויותיו בכל אותן חלקות, לרבות חלקה 38.

7.
לימים, נתגלעו מחלוקות בין הצדדים ונוהלו ביניהם מספר הליכים, כי שיפורט בהמשך. כל חלקות המקרקעין שנועדו כאמור למיזם שלשמו הוקמה השותפות, נמכרו לצדדים שלישיים, למעט חלקה 38 - לגביה הוגשה כאמור בבית המשפט קמא התביעה לפירוק שיתוף בה עסקינן.

8.
בסעיף 20.4 להסכם המייסדים נקבעה תניית בוררות, אשר הוחלה גם על הסכם היזמות (לפי סעיף 25 שבו) וזו לשונה (להלן: תניית הבוררות):

" בכל מקרה ובין הצדדים או מי מהם תתעורר מחלוקת הנוגעת לפרשנות הסכם זה ו/או ביצועו ו/או חלותו ו/או היקפו ו/או בכל ענין אחר הקשור בו ו/או מחלוקות כאמור לעיל בכל הקשור בהפעלת החברה ו/או תפקודה ו/או פעילותה - יעבירו הצדדים את המחלוקת לבירור בפני
עוה"ד משה יעקובי (טומי). האמור בסעיף זה מהווה הסכם ושטר בוררות ויחול האחור בחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968".

9.
מכוח אותה תניית בוררות, הגישו המשיבים בבית המשפט קמא בקשה לעיכוב ההליכים ולהעברתם לבורר כמוסכם. המשיבים טענו בבקשתם כי התביעה היא חלק מסכסוך עסקי מסחרי שנתגלע בין השותפים בשותפות, בפרט בין המשיב מס' 1 לבין בעל השליטה במבקשת (להלן: חנוך), סכסוך הכולל "ענפים" רבים והפרות יסודיות של הסכם היזמות והסכם המייסדים. כל פעולה במקרקעין השייכים לשותפות צריכה להיעשות בהתאם להוראות הסכם היזמות וחלה עליה תניית הבוררות. המשיבים טענו כי מתקיימים כל הוראותיו של סעיף 5 לחוק הבוררות - תניית הבוררות מהווה הסכם בוררות בין הצדדים, התביעה מתייחסת לסכסוך שהסכם הבוררות חל עליו, המבקשים היו מוכנים ועודם מוכנים לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות והם פנו בבקשת העיכוב לפני שטענו לראשונה לגופו של עניין בתביעה.

10.
המבקשת טענה, מנגד, כי היא לא חתמה על ההסכמים ולא ידעה על קיומם, חרף אזכורם בהסכם הרכישה עליו חתמה הנאמנת, שהיא אחותו של המשיב מס' 1. לחלופין טענה המבקשת כי הסכם היזמות איננו חל על חלקה 38, שאיננה מוזכרת בו. תניית הבוררות עוסקת בסכסוכים שעניינם ניהול השותפות והתנהלותה, בעוד שבענייננו מדובר בפירוק שיתוף בין השותפים בחלקה. עוד נטען כי הצדדים לא פעלו על פי ההסכם בעת שמכרו את שאר החלקות לצדדים שלישיים וכי השותפות לא נרשמה בניגוד לאמור בהסכם ועל כן איננה קיימת עוד. המשיבים אף לא הראו שהם היו ועודם מוכנים לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות וראיה לכך הם ההליכים הקודמים שנוהלו בין הצדדים, לרבות תביעה שכנגד שהגישו המשיבים, המעידה כי הם זנחו את תניית הבוררות. עוד נטען כי פירוק שיתוף במקרקעין הוא זכות יסוד של כל בעלים משותף במקרקעין, המעוגנת בסעיף 37 לחוק המקרקעין ואין מקום להגביל זכות זו. המבקשת ביקשה אף מטעמי יעילות שלא לעכב את ההליכים, לפי סעיף 5(ג) לחוק הבוררות. לחלופין טענה כי יש למנות בורר חלופי, שכן הבורר נבחר בשעתו על ידי אליגולא והמשיבים ואין למבקשת כל ידיעה על שיקולי בחירתו והיותו מקורב למשיבים.

החלטת בית המשפט קמא

11.
כב' השופטת קמא קבעה בהחלטתה, כי הסכם היזמות והסכם המייסדים הם תקפים ומחייבים גם במערכת היחסים שבין המבקשת לבין המשיבים, אף שהמבקשת איננה חתומה עליהם. עם רכישת הזכויות מהנאמנה, נכנסה המבקשת בנעליו של השותף היוצא, אליגולא, וקיבלה על עצמה את כל התחייבויותיו, לרבות תניית הבוררות. חלקה 38 כלולה באותם הסכמים ומהווה חלק מהשותפות, כעולה אף מטענות המבקשת בכתב התביעה שהגישה. טענת המבקשת כי היא לא ידעה על הסכמי היזמות והמייסדים, נדחתה. נקבע כי המבקשת התחייבה, באמצעות הנאמנה, לחתום על הסכם המייסדים ואף אם לא חתמה על ההסכמים, או לא קראה אותם, או סמכה על המשיב מס' 1 ונתנה בו אמון, אין בכך כדי לאיין את הסכמתה לקבל על עצמה את התחייבויות אליגולא לפי ההסכמים. אין מדובר בהסכמים שיש בהם קיפוח או ניצול של המשיבה או חוסר איזון בין הצדדים.

12.
עוד קבעה כב' השופטת קמא, כי התביעה מתייחסת לסכסוך שהצדדים הסכימו להעביר לבוררות, שכן מדובר בפירוק שיתוף בחלקה שבבעלות השותפות, שהינה מיזם נדלנ"י במסגרתו רכשו השותפים חלקות מקרקעין. הבקשה לעיכוב ההליכים הוגשה על ידי המשיבים בהזדמנות הראשונה ואף בטרם הוגש כתב הגנה בתיק וההליך הקודם בו נקטו המשיבים, כלל צד נוסף (חנוך) שאיננו צד להסכם הבוררות ועל כן, אין בעובדה שהמשיבים לא טענו אז לקיומה של תניית בוררות כדי להביא למסקנה כי הם זנחו אותה ולא היו מוכנים לקיים את הבוררות.

13.
אשר לטענה כי מדובר בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין אותה ניתן לברר במהירות בבית המשפט, קבעה כב' השופטת קמא כי לפי טענת המשיבים ומהתמונה הכוללת עולה כי מדובר במערכת יחסים עסקית הכוללת סכסוכים הנוגעים לעניינים שונים בנוסף למחלוקת לגבי חלקה 38. בנוסף, הליך פירוק שיתוף איננו הליך פשוט, כטענת המבקשת, וניהולו בבית המשפט לא יהיה יעיל יותר, שכן יידרש מינוי מומחה לצורך החלוקה ויתכן שאף שמאי וכונס נכסים.

14.
כב' השופטת קמא דחתה את טענתה החלופית של המבקשת בעניין זהות הבורר, משום העלאתה ללא נימוק והסבר. בסיכומו של דבר, נתקבלה הבקשה לעיכוב ההליכים והמבקשת חוייבה בהוצאות בסך כולל של 12,000 ₪.

טענות הצדדים

15.
הצדדים חזרו על טענותיהם כפי שהועלו בבית המשפט קמא. המבקשת עמדה על ההליכים הקודמים שנוהלו בין הצדדים, בהם הוחמצה לטענתה ההזדמנות הראשונה לטעון לקיומו של הסכם בוררות. בפרט מדובר בתביעה שהוגשה נגד המשיבים ובתביעה שכנגד שהגישו, במסגרתה הם לא ביקשו לעכב את ההליכים לפחות לגבי חלק מהצדדים. לטענתה, הבורר המוסכם בתניית הבוררות הוא "בורר חבר" שנבחר על ידי המשיב מס' 1 בהסכמים שהמבקשת לא היתה צד להם ובחלוף 13 שנה אין לכפות עליה תניית בוררות זו. עוד טוענת המבקשת כי לא היה מקום להחיל את הסכם הבוררות עליה מכוח ידיעה קונסטרוקטיבית, הנסמכת על האמון שנתנה במשיב מס' 1, שפעל כשליח שלה לטובת עצמו והפר את החובות המוטלות עליו ככזה. עוד נטען כי מדובר בתביעה לפירוק שיתוף בלבד וכי המשיבים לא יזמו כל בוררות לגבי חוב הנטען על ידם וכל מטרתם היא ליצור סחבת בבירור התביעה לפירוק השיתוף בחלקה 38, שאיננה בבעלות השותפות אלא בבעלות הצדדים.

16.
המשיבים טוענים, מנגד, כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. בקשתם לעיכוב ההליכים הוגשה בהזדמנות הראשונה. המבקשת מעלה בבקשתה טענות חדשות המהוות הרחבת חזית אסורה שאין להידרש להן ובכלל זה הטענה בעניין שליחותו של המשיב מס' 1. המבקשת ידעה על הסכמי היזמות והמייסדים, הכוללים את תניית הבוררות, והורתה לנאמנה לחתום בשמה על כל מסמך שיידרש לשם ביצוע הסכם המכר עם אליגולא הכולל את ההתחייבות לחתום על אותם הסכמים. אין לראות בתביעה שכנגד שיזמו המשיבים בעבר כזניחת תניית הבוררות, הואיל ודובר שם בעילת תביעה אישית בנוגע לנטילת כספים שלא כדין על ידי חנוך, שאיננו קשור בתניית הבוררות. הסכם הבוררות חל על חלקה 38 אשר מדווחת כנכס וכרכוש של השותפות ואין משמעות לשאלת הבעלות "דה פקטו".

דיון והכרעה

17.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ולאחר שניתנה להם ההזדמנות לטעון בעניין ונראה כי לא תיפגע זכותם כבעלי דין, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. לגופו של עניין הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

18.
סבורני כי אין להתערב בקביעתו העובדתית של בית המשפט קמא, לפיה תניית הבוררות בה עסקינן חלה על המבקשת, מכוח אותם הסכמים כמפורט לעיל, שעל פיהם רכשה המבקשת את חלקו של אליגולא בשותפות ובחלקה 38 ונטלה על עצמה את התחייבויותיו בהסכם היזמות ובהסכם המייסדים. כן מקובלת עלי הקביעה כי חלקה 38 נרכשה כחלק מן המיזם שלשמו נועדה השותפות וככזו, כפופה אף היא לאותם הסכמים ולתניית הבוררות הקבועה בהם.

19.
עם זאת, המשיבים לא עמדו בנטל המוטל עליהם, להוכיח כי הם היו נכונים לעשות כל הדרוש לקיום תניית הבוררות. בעניין זה ארחיב להלן.

20.
סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 קובע כדלקמן:



"
(א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

(ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה.

(ג)
בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות."


התנאי בדבר נכונותו של מבקש העיכוב לעשות "כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה", התפרש בפסיקה באופן הקובע כי נטל ההוכחה להראות ניסיון אקטיבי להחלת בוררות מוטל על כתפי המבקש.

"נטל ההוכחה הוא על מבקש העיכוב, ועליו להביא ראיה פוזיטיבית כלשהי להוכיח נכונותו זו ולא להסתפק בטיעון שאין ראיה, שהוא סרב לנהל את הבוררות.
... הדגש צריך להיות על ההתנהגות בעבר ולא על ההתרצות לקיום בוררות בהווה, לאחר שכבר הוגשה התובענה לביהמ"ש. (אוטולנגי בוררות 265)" (רעא 4464/12
minter properties limited
נ' הפטריארכיה היוונית האורתודוכסית של ירושלים
, 25.11.2012).

21.
כך, מקום בו הנתבע - מבקש העיכוב, הגיש בעבר תביעה בנושא שאמור להתברר בבוררות, ייחשב בדרך כלל כמי שאינו מביע נכונות להתדיין בבוררות וכמי שויתר על זכותו לעכב את ההליכים בתובענה שהגיש הצד השני להסכם (אוטולנגי, בוררות, 266; רעא 4464/12
minter properties limited
נ' הפטריארכיה היוונית האורתודוכסית של ירושלים
, 25.11.2012; רעא 8157/14 עמותת היי טק הר חוצבים מרכז ליזמות טכנולוגית נ' יעקב שולמן, 14.4.2015)). כאשר צד לחוזה אינו עומד על זכותו לברר את המחלוקות שנתגלעו בינו לבין הצד שכנגד בבוררות, וכאשר הצד השני אינו מתעקש על קיום התנאי, הרי שבכך הביעו הצדדים את אומד דעתם כי התנייה איבדה בפועל את כוחה (רעא 8613/10 כספי תעופה בע"מ נ'
jcs aeroavit airlines

(11.10.2012).


22.
בענייננו, התנהגות המשיבים בעבר מלמדת כי הם לא עמדו על קיומה של תניית הבוררות במסגרת הליכים שקדמו לתביעה דנן:


בחודש ינואר 2017 הגישה המבקשת נגד המשיבים, החברה והשותפות תביעה בבית משפט המחוזי מרכז, בעניין השותפות והחברה, שעילתה קיפוח המיעוט, בגדרה היא ביקשה, בין היתר, לקבוע כי על החברה חל דין השותפויות, כי מגיעות לה, כשותפה בשותפות, הזכות לעיין במסמכי השותפות וכן עתרה לביצוע פעולות שונות בנוגע לכספים ולהסכמים (ת"א 70136-01-17).



מדובר בתביעה שבאופן מובהק עוסקת בסכסוך עליו חלה תניית הבוררות. חרף זאת, בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים באותה תביעה (והמשיבים בתוכם), לא נטען כלל ואף לא נזכר דבר קיומה של תניית הבוררות והמשיבים לא ביקשו אז לעכב את ההליכים ולהעבירם לבוררות בהתאם לתניית הבוררות. בכך, גילו המשיבים דעתם כי הם אינם עומדים על קיומה של תניית הבוררות.

23.
העובדה שאותה תביעה כללה נתבעים נוספים (השותפות והחברה), איננה מקהה מעוצמת אותו ויתור, וזאת משני טעמים:

ראשית, בעלי דין אלה - השותפות והחברה, הם מושאי הסכמי היזמות והמייסדים, היינו אין מדובר בצדדים שלישיים הזרים להסכמים.

שנית, החברה והשותפות נתבעו ביחד עם המשיבים בתובענה נוספת שהוגשה על ידי המבקשת, חנוך וצד נוסף, דבר שלא מנע מן המשיבים לטעון שם לקיומה של תניית הבוררות ולבקש את עיכוב ההליכים (ת.א. (מחוזי מרכז) 65974-05-18).

24.
לא זו בלבד שהמשיבים לא עמדו על תניית הבוררות ולא ביקשו לעכב את ההליכים בתביעה שהוגשה נגדם במסגרת 70136-01-17, המשיב מס' 1 והחברה אף הגישו תביעה שכנגד במסגרת אותו הליך, נגד המבקשת ונגד חנוך. בכך, ודאי גילו דעתם כי זנחו את תניית הבוררות. העובדה שבמסגרת התביעה שכנגד נכללה גם עילת תביעה אישית נגד חנוך, אין בה כדי לגרוע ממסקנה זו, שכן המבקשים אף לא ביקשו לפצל את ההליכים ולעכב את ההליכים בינם לבין המבקשת, מכוח אותה תניית בוררות וכאמור, הם אף לא הזכירו, ולו ברמז, את קיומה של תניית הבוררות וממילא לא ביקשו, בנסיבות העניין, להפקיע את הסכם הבוררות על מנת להימנע מפיצול הדיון (ראה: רעא 286/98 אברהם רפאל נ' אגודה שיתופית נס הרים בע"מ, 5.4.1998; רעא 573/09 חנן אברמוביץ נ' יהלומי אל.די.זי בע"מ, 19.1.2009).

25.
נמצא, כי המשיבים לא הוכיחו כי הם היו נכונים לעשות את כל הדרוש לקיום תניית הבוררות, תנאי הכרחי לעיכוב ההליכים. די היה בכך כדי להצדיק את דחיית בקשתם.

26.
לכך יש להוסיף כי גם בהתחשב במהות התביעה - פירוק השיתוף במקרקעין (חלקה 38), הליך שמטבעו יעיל לנהלו בבית המשפט, ובשים לב לכך שהבעלות בחלקה רשומה בספרי המקרקעין על שם הצדדים כיחידים (ולא על שם החברה או השותפות), יש ממש גם בטענת המבקשת ולפיה התקיים טעם מיוחד שלא לעכב את ההליכים, על פי הסמכות הנתונה לבית המשפט בסעיף 5(ג) לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968.

27.
על יסוד האמור לעיל ואף שמדובר בהחלטה הנוגעת לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, שככלל ערכאת הערעור לא תתערב בה, הגעתי לכלל מסקנה כי עסקינן באחד מאותם מקרים בהם נפלה טעות של ממש המצדיקה התערבות (ראה: רעא 11166/07, ניסן כהן הברון נ' מנהל מקרקעי ישראל, 5.3.2008).

28.
על כן, הערעור מתקבל. החלטת בית המשפט קמא מבוטלת.

29.
המשיבים יישאו בהוצאות ובשכ"ט עו"ד המבקשת בסך כולל של 10,000 ₪.

ניתן היום,
י"ד אב תשע"ט, 15 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.













רעא בית משפט מחוזי 29414-02/19 שח אור החזקות בע"מ נ' תומר בוכריס, צמח בוכריס, אלברט לוי (פורסם ב-ֽ 15/08/2019)