פסקי דין על דב פרידמן | פסקי דין על עו"ד ד"ר שי שגב

51502-06/17 א     12/08/2019




א 51502-06/17 דב פרידמן נ' עו"ד ד"ר שי שגב








בית משפט השלום בראשון לציון
כב' השופט רפי ארניה



ת"א 51502-06-17 פרידמן ואח' נ' שגב ואח'


תיק חיצוני: קיים תיק עזר לשופט





התובע/הנתבע שכנגד:

דב פרידמן
ע"י ב"כ עו"ד יצחק סימן טוב


נגד


הנתבע/התובע שכנגד

ד"ר שי שגב
, עו"ד




פסק דין

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן יחסי עורך דין - לקוח.
התביעה העיקרית הוגשה על ידי מר דב פרידמן
(להלן: "פרידמן") נגד עו"ד ד"ר שי שגב
(להלן: "שגב") להשבת יתרת הכספים המוחזקים בידיו, ואשר אותם קיבל כתוצאה מהליך משפטי שניהל בשמו של פרידמן, ושעל פי הנטען - הותיר בידיו שלא כדין (להלן: "תביעת פרידמן").
התביעה שכנגד הוגשה על ידי שגב נגד פרידמן לתשלום שכר טרחה ראוי בגין שירותים מקצועיים נטענים שנתן לו במהלך השנים (להלן: "תביעת שגב").

רקע עובדתי
1.
בין הצדדים התקיימו יחסי עורך דין - לקוח החל משנת 1995 ובמשך שנים רבות.
2.
ביום 11.9.2013 התקיימה בין הצדדים פגישה בה סוכם כי שגב ייטול על עצמו את ייצוגו של פרידמן בערעור אשר היה תלוי ועומד באותה העת בפני
בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בעמ"ש 6254-01-13, ערעור שהגישה אחותו של פרידמן, הגב' בתיה בן נחום (להלן: "בן נחום"), כנגד פרידמן, הנוגע ל

פסק דין
שניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה (ר' ייפוי כח נספח א' לתצהיר העדות הראשית של פרידמן - להלן: "תצהיר פרידמן").
3.
שגב ייצג, כאמור, את פרידמן בערעור, והגיש עיקרי טיעון, בקשות שונות, וכן הציג את טענות פרידמן בדיון שהתקיים ביום 29.9.2014 בבית המשפט המחוזי בערעור (נספח ב' לתצהיר פרידמן).
יצוין כי באותה עת התנהלו בין פרידמן לבין בן נחום גם תיקי הוצל"פ הדדיים.
בסוף דיון זה הגיעו הצדדים לכלל הסכמה לפיה בית המשפט יכריע בערעור ב

פסק דין
לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט.
פסק הדין ניתן ביום 4.11.2014, ובו נקבע כי מיתרת הזכות העומדת לזכות פרידמן בתיקי ההוצל"פ הנ"ל יופחת סך של 250,000 ₪ (נספח ג לתצהיר פרידמן). עוד נקבע כי התחשיב הסופי ייערך על ידי רשם ההוצל"פ.
רשם ההוצל"פ ערך את התחשיב (נספח ד' לתצהיר פרידמן).
4.
במהלך חודש ינואר 2015 עו"ד סטמרי, אשר ייצג את בן נחום, העביר לשגב סך של 186,000 ₪ שהינו הסכום המגיע לפרידמן בעקבות עריכת התחשיב על ידי רשם ההוצל"פ, כמצוות בית המשפט המחוזי.
5.
בשלב זה התעוררה בין שגב לבין פרידמן מחלוקת אשר לשכר הטרחה המגיע לשגב, ואשר תוכרע להלן בתובענה זו. כבר עתה נאמר, בקציר האומר, כי שגב טוען כי במהלך פגישתם ביום 11.9.2013, עת נטל על עצמו את הייצוג, פרידמן חתם על הסכם שכ"ט (נספח א' לתצהיר שגב - להלן: "הסכם השכ"ט"), ואולם פרידמן מכחיש טענה זו, ומכחיש את חתימתו על הסכם השכ"ט.
6.
במהלך חודש פברואר 2015 נפגשו הצדדים על מנת לערוך התחשבנות סופית ביניהם.
7.
במסגרת פגישה זו, העביר שגב לפרידמן "חשבון סופי בהמשך להסכם שכר טירחה מיום 11.9.13" (להלן: "החשבון הסופי" - נספח ב' לתצהיר עדות ראשית של שגב - להלן: "תצהיר שגב"), שבו מפורטים סכומי שכר הטרחה בהליך הערעור, וכן בגין הטיפול בשני תיקי הוצל"פ בהם פרידמן היה הזוכה (תיקי הוצל"פ מס' 01-95541-12-2 ו- 01-58089-13-05 - להלן: "תיקי ההוצל"פ"). ואולם, הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות ונותרו חלוקים בנוגע לגובה שכר הטרחה.
ביום 23.12.2015 העביר שגב לפרידמן סך של 51,387 ₪ מתוך הסכום הנ"ל, כאשר את היתרה הותיר בידיו.
8.
הנה כי כן, הצדדים חלוקים בשאלת שכר הטרחה המגיע לשגב בגין ייצוגו בתיק הערעור ובתיקי ההוצל"פ. תביעת פרידמן הינה להשבת הסכומים ששגב מחזיק לטענתו ביתר.
הצדדים חלוקים עוד, כאמור, בנוגע לקיומו של חוב של פרידמן לשגב, בגין שירותים מקצועיים שנתן שגב לפרידמן במהלך השנים שקדמו לפסק הדין שניתן בערעור. טענה זו היא המתבררת בתביעת שגב.


תביעת פרידמן
9.
תביעת פרידמן כאמור, הינה להשבת הסכום ששגב מחזיק לטענתו ביתר. הגנת שגב מבוססת, מנגד, על הסכם השכ"ט, אשר מכוחו פעל כפי שפעל, כמתואר לעיל. לטענת שגב במעמד חתימת יפוי הכח חתם פרידמן על הסכם השכ"ט. תשובתו של פרידמן לכך היא כי לא הוא חתם את החתימה המתנוססת בתחתית ההסכם, והנטענת להיות חתימתו.
בשל חשיבות הדברים, יובא להלן נוסח הסכם שכר הטרחה, כדלקמן:
10.
הכלל הוא כי המוציא מחברו - עליו הראיה. בהתאם לכך על פרידמן כתובע, הנטל להוכיח כי שגב מחזיק בכספים ביתר וכן מהו היתר העולה על המוסכם. ובמילים אחרות, עליו להוכיח קודם כל מהו המוסכם.
11.
לטענת פרידמן, בין הצדדים הוסכם בעל פה כי עבור הייצוג הוא ישלם לשגב סך של 20,000 ₪ כולל מע"מ (סעיף 2 לכתב התביעה, סעיף 3 לתצהיר פרידמן). בנוסף, בהתאם לתחשיב שערך עבורו עו"ד ותיק ומנוסה, שכר הטרחה בגין תיק ההוצל"פ "לא צריך לעלות על 13,860 ₪" (סעיף 14 לכתב התביעה, סעיף 15 לתצהיר פרידמן).
שגב מצדו התבסס על הסכם השכ"ט אשר לטענתו עליו חתם פרידמן, ואילו פרידמן הכחיש את חתימתו. כבר עתה אומר כי המסמך אותו מחזיק שגב הינו עותק צילומי בלבד ואין בידיו את המקור. שגב העיד כי "המסמך המקורי אינו אצלי כיוון שהתובע נטל אותו ממני. כנראה לפי דעתי" (עמוד 12 לפרוטוקול, שורה 26). אציין עוד כי שגב לא הגיש חוות דעת מומחה לזיהוי כתבי יד בנושא, ובקשתו להבאת ראיה מפריכה מסוג זה נדחתה (החלטה מיום 4.9.2018). ואולם, סבורני כי משקלה של חוות דעת מסוג זה, גם אם הייתה מובאת, היה מלכתחילה נמוך שכן מסמך המקור איננו בנמצא ולא ניתן לבודקו.
12.
משכך, השאלה שבה יש להכריע הינה האם הוכיח פרידמן את טענתו כי נכרת בין הצדדים הסכם בעל פה לפיו, תמורת הייצוג בערעור ישלם פרידמן לשגב סך של 20,000 ₪?
לאחר שקראתי ובחנתי את עדויות הצדדים נחה דעתי כי אין ליתן שום אמון בגרסת פרידמן. פרידמן נתפס בעדותו בשורה של אי אמיתות וחצאי אמיתות בנקודות מהותיות במשפט, עד אשר אין ליתן כל אמון בגרסתו בדבר קיום הסכם שכר טרחה בעל פה בין הצדדים.
13.
נקודת המוצא לבחינת גרסתו של פרידמן הינה בעדותו שלו.
כאמור, גרסתו של פרידמן, הייתה כי סוכם בין הצדדים בעל פה על שכר טרחה בסך של 20,000 ₪ בגין הייצוג בערעור.
פרידמן חזר על גרסה זו בעדותו (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 4 - 7). ואולם מהראיות שהובאו בפני
י עולה כי לא זו הייתה גרסתו של פרידמן טרם הגשת התובענה. כך בסעיף 3 למכתב נ/1 מיום 3.12.2015 ואשר מוען לשגב, הכחיש פרידמן קיומה של הסכמה כלשהי בין הצדדים בנוגע לגובה שכר הטרחה:
"לעניין שכר טרחתך: לא נחתם בננו (כך!) הסכם שכר טרחה ולא סוכם שכר טרחתך".
כך גם ציין פרידמן במכתב נוסף (נ/2) מיום 22.12.2015:
"לא נחתם ביננו כל הסכם וגם לא סוכם ביננו בעל פה דבר לגבי שכר הטרחה"
בחקירתו עומת פרידמן עם האמור במכתבים הנ"ל ואניח לתשובותיו לדבר בעד עצמן:
"ש. אני מזכיר לך שבתחילת החקירה אמרת שכל מה שכתוב במסמכים האלה אמת. מפנה אותך למכתב מה-3.12 נספח ז'. הוא מתאר את האמת?
ת. סעיף 1 כן. סעיף 2 כן. סעיף 3 לא נחתם בינינו שכ"ט ולא סוכם שכר. סעיף 3 נכון.
ש. אבל אתה אומר בתצהיר שכן סוכם.
ת. יכול להיות שכתבתי את זה ברגע של כעס. כל מה שסיכמנו היה בעל פה"

(עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 27 - 29).

ובהמשך:
"ש. בכל מקרה אני אומר לך שזה המכתב הראשון ששלחת אלי ובסעיף 3 כתוב שלא סוכם שכ"ט. זה במקרה וטעות?
ת. כן"
(עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 5 - 6).
14.
בהמשך, התבקש פרידמן להתייחס למכתב מיום 22.12.2015 (נספח ט/1 לתצהיר פרידמן). ניתן לפרוטוקול לדבר בעד עצמו:
"ש. אז כל מה שכתוב במכתב הזה אמת?
ת. כן. יכול להיות שיש טעויות"
(עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 23 - 24).
ובהמשך כאשר שגב מבקש מפרידמן להתייחס לאמור בסעיף 4 למכתב זה, בו כתב פרידמן את הדברים הבאים:
"אין כל בסיס לטענתך כי נחתם הסכם שכר טירחה. לא נחתם ביננו כל הסכם וגם לא סוכם ביננו בעל פה דבר לגבי שכר טירחה".
פרידמן משיב:
"ת. טעיתי פה בסעיף 4 ובשורה האחרונה.
ש. גם זה היה מכעס?
ת. כן.
ש. זאת אומרת הכעס לא נגמר?
ת. כן"
(עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 26 - 30).
15.
זאת ועוד, בעוד שבהליך שבפני
י טען פרידמן כי שכר הטרחה המוסכם בגין הליך הערעור עומד על סך של 20,000 ₪ (כולל מע"מ), הרי שבמסגרת המכתבים הנ"ל הסכים לשלם לשגב סך של 15,000 ₪ בלבד, וגם זאת לפנים משורת הדין (סעיף 7 למכתב מיום 3.12.2015 (נ/1), סעיף 12
למכתב מיום 22.12.2015 (נ/2)).
עוד אדגיש כי בנ/1 פרידמן עוד כותב כי הסך של 15,000 ₪ בגין שכ"ט עבור הייצוג בערעור הוא:
"סכום שאסכים לו לצרכי פשרה"
לא סכום מוסכם, לא סכום שהסכמנו עליו, אלא סכום שפרידמן יסכים לו לצרכי פשרה.
גם כאן כאשר פרידמן נשאל על כך בחקירתו בפני
י, לא מסר הסבר מניח את הדעת:
"ש. אתה מסכים איתי שמגיע לי 20,000 לערעור?
ת. כן.
ש. אז למה בסעיף 7 אתה מקזז לי 5,000 ₪?
ת. . יכול להיות שטעיתי בהדפסה"
(עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 16 - 19).
16.
הנה כי כן, נשאלת השאלה מהי גרסתו של פרידמן? מה מבין ארבע הגרסאות שמסר במשפט
כדלקמן:
א. לא סוכם דבר;
ב. "אסכים" לשלם 15,000 ₪ לצרכי פשרה;
ג. הוסכם על 20,000 ₪ אבל כתבתי 15,000 ₪ כי טעיתי בהדפסה;
ד. סוכם על 20,000 ₪.
היא הנכונה?
ומדוע הוא חוזר וטועה, כל העת, בנקודת כה מהותיות?
הנה כי כן, זוהי גרסה מתפתחת אשר כלל הוא שאין לתת בה כל אמון.
17.
חיזוק בולט למסקנה לפיה אין לרחוש לגרסתו של פרידמן כל אמון הינה תשובתו לשאלה האם הוא טוען ששגב זייף את חתימתו על הסכם השכ"ט. גם כאן תשובתו של פרידמן מדברת בעד עצמה:
"ש. אתה טוען שזייפתי את החתימה שלך?
ת. לא אמרתי את זה. אני אומר שזה לא חתימתי.
ש. אז איך הגיעה חתימה שלך לפה?
ת. אני לא יודע מה עשית...
ש. אני רוצה שתגיד בפה שלך עו"ד שגב זייף את החתימה שלי.
ת. לא יודע אם זייפת. אני לא אמרתי זאת. אני לא יודע, אני לא יודע מה עשית"
(עמוד 12 לפרוטוקול שורות 29 - 36).
הדברים, כאמור, מדברים בעד עצמם. הרי אין יותר משתי אפשרויות. או שהחתימה על ההסכם היא של פרידמן -או שלא. ואם לא - היא זויפה, והחשד המידי לזיוף נופל על שגב, שהוא היחידי שיכול להרוויח מזיוף כזה.
מדוע אם כן נמנע פרידמן מלהטיח דברים אלה בשגב בפה מלא? מה פשר תשובתו המתחמקת "זאת לא החתימה שלי, אבל אני לא אומר שזייפת"? האם כדי להתחמק מהשאלה המתבקשת - אם חתימתו זויפה על ידי עורך דין, אשר מנסה באמצעות זאת לקבל ממנו במרמה כספים כה רבים, מדוע לא הגיש תלונה בעניין למשטרת ישראל? מדוע לא הטיח בשגב, כבר ברגע שהוצג לו הסכם שכה"ט בשנת 2015, כי חתימתו הינה מזויפת?
18.
הנה כי כן, עגלגלות תשובת פרידמן, וההתחמקות מליתן גרסה סדורה ומישירת מבט, שהינה למעשה שיטה בפיו, מהווה המשך ישיר לאופן שבו הוא בוחר לנסח טענות אשר אינן נוחות לו. שיטת עדות זו מחזקת את גרסת שגב כי החתימה על הסכם שכה"ט הינה חתימתו של פרידמן, שהינה - מטבע הדברים - עדות יחידה של בעל דין.
בנסיבות אלה לא ניתן לתת שום אמון בגרסת פרידמן אשר להסכם שכר הטרחה שבין הצדדים. פרידמן נתפס בשקרים כה בולטים ביחס לנקודה המהותית ביותר לתביעתו. על עדות מסוג זה של בעל דין, אמר לאחרונה בית המשפט העליון את הדברים הבאים:
"הכלל הבסיסי והעתיק ביותר הוא חזקה ראייתית הקובעת כי מי שמשקר ביודעין בדבר אחד, משקר בכל עדותו:
falsus in uno, falsus in omnibus
.
חזקה זו מהווה חלק מהמשפט המקובל האנגלי שמשמש מסד לדיני הראיות הנהוגים במקומותינו. היא עברה גלגולים שונים ורוככה במרוצת השנים. מעמדה כחזקה חלוטה שאינה ניתנת לסתירה ניטל ממנה זה מכבר, וכיום היא משמשת חזקה שבשיקול הדעת, שהפעלתה תלויה בשום שכל של הערכאה הדיונית...
הפעלתה של חזקה זו (להלן: חזקת השקר) במקרהו של בעל דין אשר מוסר ביודעין עדות שקרית בנושא מרכזי להתדיינות, המצוי בליבת המחלוקת, הינה ברורה ומובנת מאליה ... אשוב ואבהיר, כי חזקה זו מטפלת, בראש ובראשונה, בבעל דין שמוסר עדות שקר ביודעין כדי לנצח במשפט; והכוונה כאן היא לעדות שקר בעניין מהותי ומרכזי לליבת המחלוקת, ולא רק ב"תיבול" בשקרים של עדות שרובה אמת לאמיתה"

(ע"א 765/18 חיון נ' חיון (1.5.2019)).
19.
דברים אלה אשר מתייחסים לשכה"ט בערעור, חלים גם על שכה"ט שפרידמן טוען לו בהליכי ההוצל"פ. כזכור, פרידמן טען כי בגין הליכים אלה מגיע לשגב סך של 13,860 ₪. דא עקא, פרידמן כלל לא טרח לפרט כיצד הגיע למסקנה זו, וכיצד ערך את התחשיב, אשר כלל אינו מתיישב עם המפורט בתדפיס מערכת ההוצל"פ "כלים שלובים" (נספח ב' לתצהיר פרידמן) המצביע על שכ"ט פסוק כולל של 93,313 ₪ בשני תיקי ההוצל"פ.
בעניין זה יש להפנות להוראת סעיף 10 (א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ") הקובעת:
"זוכה המיוצג על-ידי עורך דין בתיק הוצאה לפועל זכאי לשכר עורך דין כאמור בתעריף המינימלי שנקבע לפי סעיף 81 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, זולת אם קבע רשם ההוצאה לפועל שכר אחר, על פי בקשה שהוגשה לו ...".
ור' ע"א (מחוזי - חי') 2780/01 נחום פרבר נ' קאדרי בסאם (18.3.2002) שם נקבע כי שכר טרחה אשר נפסק בהוצאה לפועל לטובת הזוכה וכאשר החייב משלמו לזוכה,
מחובת הזוכה להעבירו לעורך דינו.
הנה כי כן, שכ"ט בהליכי הוצל"פ נקבע על פי הדין. על המבקש לסטות ממנו, להצביע על הסכמה ברורה לכך. פרידמן לא טען ביחס לרכיב זה כי קיימת הסכמה בעל פה כלשהי, ולמעשה לא מסר כל גרסה סדורה באשר לשאלה מה שכה"ט המוסכם בינו לבין שגב ביחס להליכי ההוצל"פ. כל טענותיו התבססו על תחשיב עלום שמקורו אינו ברור, ולא ניתן להתחקות אחר הגיונו ושיטתו. לפיכך, פרידמן לא הוכיח את תביעתו אף ברכיב זה.
20.
מעת שנמצא כי אין לתת כל אמון בגרסת פרידמן על תוכן ההסכם בעל פה ביחס להליכי הערעור, הרי שניתן לסיים כבר כאן, ולקבוע כי מאחר ופרידמן לא הוכיח טענתו בדבר קיומו של הסכם בעל פה, הרי שהתוצאה המתחייבת של דחיית גרסת פרידמן הינה אימוץ גרסת שגב.
על אף זאת אוסיף מספר ראיות חיצוניות, אשר לטעמי מחזקות את גרסת שגב לפיה פרידמן חתם על הסכם שכה"ט.
כאמור, אין כל ספק כי מאחר ולא הובאה בפני
חוות דעת מומחה לזיהוי כתבי יד, אין ראיית זהב אשר קובעת כי החתימה המופיעה על הסכם שכה"ט שהציג שגב, היא חתימת פרידמן. עם זאת, בע"א 8752/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עיזבון המנוח יורם הורוביץ ז"ל (15.3.11) עמד בית המשפט העליון על הדרכים השונות שבהן ניתן להוכיח כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני:
"קיימות מספר דרכים מקובלות להוכיח כי אדם אכן חתם על כתב ערבות ... דרך האחת היא כאשר קיימת עדות ישירה למעמד החתימה. דרך אחרת היא על-ידי השוואה בין החתימה השנויה במחלוקת לבין חתימתו של אותו אדם, הידועה כאמיתית. בהשוואה זו יכול בית המשפט להסתמך הן על מראה עיניו והן על חוות דעת של גרפולוג מומחה. דרך אפשרית נוספת היא לזמן עדים אשר יעידו באורח בלתי אמצעי ומתוך הכרות עם חתימתו של אותו אדם, כי אכן מדובר בחתימתו. דומה כי דרכים אלו אינן בבחינת רשימה סגורה וייתכנו דרכים נוספות אשר באמצעותן ניתן יהיה להוכיח את אמיתות חתימתו של אדם על כתב ערבות, ובלבד שיכללו אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שהחתימה עליו שנויה במחלוקת".
דרך אחת מבין דרכים אלה הינה בדרך האמון שנותן בית המשפט לגרסת צד זה או אחר. לא נעלם מעיני כי מלבד עדותו של שגב, לא קיימת עדות ישירה אחרת לחתימת פרידמן על הסכם שכר הטרחה. לכן, מדובר בעדות יחידה של בעל דין, אשר אימוצה מחייב הנמקה מיוחדת (סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971).
לפיכך, אוסיף מספר דברים אשר לטעמי מחזקים את גרסת שגב לפיה חתימת פרידמן הינה זו שמופיע על הסכם שכה"ט.
21.
ראשית, פרידמן מייחס לשגב, למעשה, מעשה זיוף של חתימתו על הסכם שכה"ט. אין ספק כי כאשר צד מכחיש את חתימתו על מסמך, על הצד השני, המבקש להסתמך על אותה חתימה, מוטל נטל השכנוע להוכחת אמיתות החתימה (ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' רחמים בע"מ, פ"ד מז (3) 240, 261 (29.6.1993); ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' אבו סאלח, פ"ד נ (1) 499, 504 (25.8.1996)).
ואולם -
"טענת זיוף ומרמה, מצריכה תשתית ראייתית בעלת משקל סגולי גבוה יותר מזה הנדרש בתביעה אזרחית רגילה, אם כי הנטל הוא כמקובל במשפט אזרחי"
(ת"א (מחוזי - חי') בני בנימין לקרץ בע"מ נ' דקל הכרמל יועצים מהנדסים בע"מ (14.2.2006)).
הדברים נכונים קל וחומר מקום שההאשמה מוטחת בעורך דין, ביחס להסכם שכר טרחה.
כלומר, מי שטוען כי חתימתו זויפה צריך להניח תשתית ראייתית על מנת לבסס את טענתו,
ואולם, אין בכך כדי להעביר את נטל השכנוע אלא רק כדי להשליך על רמת ההוכחה ככל שימצא כי נטל הבאת הראיות יעבור לצד הטוען לזיוף החתימה.
בענייננו, ועל אף שהנטל הראשוני להוכיח את חתימת פרידמן מוטל על שגב, סבור אנוכי כי נוכח שקרי פרידמן, כמבואר לעיל, והעובדה כי לא ניתן לסמוך על גרסתו בדבר קיומו של הסכם שכ"ט בעל פה, והמענה המוזר שמסר בשאלה ישירה בעניין זיוף החתימה, שהינו מענה מתחמק ובלתי אמין בעליל, הנטל להוכחת זיוף חתימתו עבר גם עבר אל כתפי פרידמן.
לכן, מאחר ופרידמן לא הרים את הנטל המשני להוכיח כי החתימה אינה חתימתו, הרי שבכך מתחזקת גרסת שגב.
22.
חיזוק נוסף לגרסת שגב הינה העובדה כי פרידמן, כי גם בהינתן שיטתו שלו לפיה סוכם על שכ"ט של 20,000 ₪, לא שילם לשגב דבר בגין הייצוג בערעור.
דא עקא, דרך הילוך זו אינה עולה בקנה אחד עם שיטת העבודה של שגב, כפי שפרידמן עצמו מתאר אותה, לפיה במשך כל שנות עבודתו עם שגב, שגב מעולם לא נתן את שירותיו בחינם, וטרח לגבות שכר טרחה בגין כל הליך והליך.
נצטט כאן את הדיאלוג שהתקיים בעניין זה בין שגב ובין פרידמן בחקירה הנגדית, והדברים מדברים בעד עצמם.
"ש.
אתה טוען שבמשך 20 שנה כל פעם שפניתי אליך אתה ישר באת ושילמת לי
ת.
אמת
ש.
כמה פעמים יצא לך לשלם לי
ת.
עשרות פעמים
ש.
30, 40 כמה?
ת.
משהו כזה. ואתה לא הוצאת לי יותר מ,4,5 קבלות כל ה-20 שנה ואני מובן להיבדק את זה במכונת אמת.
ש.
לטענתך בהכל ה-20 שנה כמה כסף שילמת לי ?
ת.
עשרות אלפים
ש.
כמה ?
ת.
לא יכול לזכור אבל לא הוצאת לי קבלות כמו שצריך. אם לא הייתי משלם לך לא היית מייצג אותי אתה לא תעבוד 20 שנה בחינם.
ש.
יש איזשהו תיק שייצגתי אותך ואתה זוכר כמה סגרתי איתך וכמה שילמת
ת.
לא זוכר. כל בקשה שהגשת הלכתי לבית המשפט נתתי לך
כסף לפני
ש.
אבל אתה לא יכול להגיד לי סכומים ומועדים
ת.
אני יכול להגיד פעם 1,000, 1,800, 3,000. אם לא הייתי משלם
לך מטפל בי
ש.
למה כי אני בן אדם כזה
ת.
לא יודע. אף בעל מקצוע לא היה עושה את זה.
ש.
זו מחשבה שלך
ת.
זו מציאות. תראה לי עו"ד שמייצג בן אדם והוא לא משלם לו
שום דבר
ש.
אז תסביר לי שדווקא בתיק הזה, ערעור, שאני מייצת אותך
במשך שנה וחצי, ומופיע בבית המשפט ב - 2 דיונים,
לא מצאת לנכון לשלם לי כסף. הרי שאתה כובת שכל דבר
רצת לטפל
ת.
אני אומר שכל השנים שילמתי לך כספים ים של כספים
ש.
אתה הסברת שבמה שחשבת אתה תמיד חייב רוץ לשלם לי
כסף כי אם לא לא אייצג אותך
ת.
נכון.
ש.
אז איך יכול להיות שמינואר פעם אחת לא עלה בדעתך לשים
שקל על השולחן
ת.
לא יכול להיות. הייתי אצלך הרבה הרבה פעמים. לא צייצת
ואמרת לי לא נתת לי כסף.
ש.
אז קרה נס? אתה לא נתת ואני ייצגתי וככה עבר שנתיים?
ת.
אתה לא דובר אמת. מה שאתה רוצה לזכור את זוכר. האמת
היא שקיבלת ים של כספים.
ש.
אני מייצג אותך שנתיים שלמות ואתה לא משלם לי אגורה,
למה אתה לא באמת
ושילמת לי כסף כדי לוודא שאייצג אותך
ת.
כל פעם שבאתי אליך קיבלת ממני כספים. אפילו שלא ביקשת
ש.
רק לא בערעור הזה
ת.
לא זוכר כמה נתתי לך על הערעור הזה"
(עמוד 10 לפרוטוקול, שורה 35 - עמוד 11 שורה 32) .
23.
הנה כי כן פרידמן נתפס שוב באי אמירת אמת. בעוד שעד לחקירה הנגדית לא טען מעולם כי שילם את שכר הטרחה שהוסכם (לפי שיטתו) בגין הערעור, הרי שלפתע כעת הוא נזכר ששילם, אך אינו זוכר מתי.
זאת ועוד, העובדה ששגב לא קיבל שכ"ט בגין הערעור במשך כל השנים אינה מתיישבת עם שיטת הפעולה של שגב - כפי שפרידמן מתאר אותה - לפיה תמיד דאג לקבל שכ"ט טרם הייצוג, או במהלכו שכן "אף בעל מקצוע לא היה עובד אם לא משלמים לו".
ואולם, מנגד, עובדה זו, היינו העובדה שפרידמן לא שילם לשגב דבר במהלך ניהול התיק, מתיישבת עם גרסתו של שגב לפיה פרידמן חתם על הסכם שכר הטרחה, שכן בהסכם שכר הטרחה כתוב באופן מפורש כי שכר הטרחה המוסכם ייגבה מתוך הכספים שיגיעו לפרידמן מהכספים שישולמו על ידי בן נחום - בסיום הליך הערעור (סעיף 8 להסכם שכה"ט). היינו העובדה ששגב המתין עם דרישת שכה"ט עד לאחר פסה"ד בערעור, והגיש את דרישתו בהתאם לסכום שנתקבל מבן נחום, מתיישבת עם הוראות הסכם שכה"ט, אך אינה מתיישבת עם גרסת פרידמן.
24.
עובדה נוספת המחזקת את גרסת שגב ופוגעת בגרסת פרידמן הינה השיהוי הרב בו נקט פרידמן במענה לעמדת שגב כי קיים הסכם שכר טרחה. כאמור, החשבון הסופי שבכותרתו הפנייה להסכם שכר הטרחה ("דב פרידמן
חשבון סופי בהמשך להסכם שכר טירחה מיום 11.9.13"),
הוצג בפני
פרידמן כבר בפגישתם בחודש פברואר 2015,
ואולם רק לאחר כ-10 חודשים מהמועד הנ"ל, פנה פרידמן לשגב בכתב וכפר באותנטיות הסכם שכר הטרחה ואמיתות חתימתו.
בסיכומיו הסביר פרידמן את השיהוי בכך שלא שת ליבו לכותרת החשבון הסופי אלא לגובה שכר הטרחה המופרז והבלתי סביר לטענתו שביקש שגב עבור טיפולו בהליכי הערעור וההוצל"פ (סעיף 52 לסיכומי התשובה). הסבר זה לא הניח את דעתי. ראשית, המדובר במסמך קצר אשר ההפניה להסכם הפשרה מופיעה בכותרתו, ובאופן ברור. כך, שהטענה של פרידמן כאילו לא שם לב לתוכנו אינה מתקבלת על הדעת במיוחד מקום שהתרשמתי מפרידמן כי הינו דקדקן בפרטים.
25.
טענה נוספת שהעלה פרידמן בחקירתו היא כי שגב לא מסר לו עותק של החשבון הסופי,
אלא רק הציג אותו לפניו במסגרת פגישתם. לראשונה קיבל לידיו את המסמך הנ"ל רק עם הגשת כתב ההגנה שצורף כנספח לכתב טענות זה:
"ש. האם זה המסמך שהצגתי לך בפגישה הראשונה?
ת. לא.
ש. כתב היד שלך?
ת. לא. אתה החזקת את המסמך אצלך יכול להיות שכתבת כאן כל מיני דברים.
ש. אתה קיבלת את המסמך הזה?
ת. הראית לי ולקחת בחזרה.
ש. לטענתך מתי הגיע אליך המסמך הזה?
ת. אם אני לא טועה בכתב הגנה או משהו כזה.
ש. לטענתך עד כתב ההגנה לא ראית את המסמך?
ת.
אם אני לא טועה זה מסמך שהצגת לי בפגישה הראשונה ושאלתי אותך למה כזה סכום גבוה אמרת לי מאחר ואין לנו הסכם ככה אני רוצה. וזה נשאר אצלך לא אצלי.
ש. ולא היה לך העתק ממנו?
ת. לא
ש. מתי החזקת בו בפעם הראשונה?
ת. שהגשת את הכתב הגנה שלך"
(עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 16 - 30).
אלא שבהמשך התברר שטענה זו של פרידמן כלל אינה נכונה, ובפועל הוא החזיק במסמך הרבה קודם להגשת כתב ההגנה, וכי הוא אף צירף אותו לתלונה שהגיש כנגד שגב ללשכת עורכי הדין:
"ש. האם זה נכון שהגשת נגדי תלונה ללשכת עורכי הדין?
ת. כן.
ש. זו התלונה שהגשת?
ת. כן.
ש. זה החתימה שלך?
ת. כן
ש. זה הנספחים שהגשת?
ת. כן תדפיס שהגיש לי עו"ד שי שגב בפגישה
ש. אז שהגשת את התלונה היה לך את זה?
ת. למיטב זכרוני שלחת לי את זה אחר כך.
ש. אז מתי קיבלת אותו?
ת. לא זוכר בדיוק. אבל נכון שהיה לי את המסמך שהגשתי את התלונה ב- 2.2.16"
(עמוד 17 לפרוטוקול, שורה 31 - עמוד 18 שורה 6).
יש בדברים אלה כדי להוסיף נדבך נוסך לחוסר המהימנות של גרסת פרידמן.
26.
זאת ועוד, בשל עברו הפלילי הרלוונטי של פרידמן יש להתייחס לעדותו במשנה זהירות (ר' ספרו של המלומד י' קדמי על
הראיות, מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע - 2009, עמ' 530 - 531). פרידמן הורשע בעבר במסירת עדות שקר, קבלת דבר במרמה, שיבוש מהלכי משפט ומסירת מידע כוזב לראש ההוצל"פ (ת.פ. 5825/96) (ר' נספח ו' לתצהיר שגב). כמו כן הורשע בעבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר ושיבוש מהלכי משפט (ת.פ. 1022/97) (נספח ז' לתצהיר שגב). אם כי אדגיש ששיקול זה אינו שיקול מכריע אלא רובד נוסף בלבד.
27.
נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את גרסתו של פרידמן וקובע כי הוא לא עמד בנטל להוכיח את טענתו לפיה שגב מחזיק בידיו כספים ביתר.
התוצאה הינה, כי דין תביעה פרידמן להידחות.



תביעת שגב
28.
כאמור, שגב הגיש תביעה שכנגד במסגרתה טען כי נתן לפרידמן שירותים מקצועיים שונים במהלך השנים בגינם לא שולם לו שכרו, ועתר לחייבו בשכר ראוי בסך כולל של 291,564 ₪. שגב פירט באריכות את השירותים המקצועיים שנתן לפרידמן החל משנת 1995 ועד לשנת 2014 (סעיף 16 לכתב התביעה שכנגד).
פרידמן, מצדו, העלה 2 טענות הגנה עיקריות:
א.
התיישנות התביעה לשכר ראוי
ב.
העדר חוב שכר טרחה
אדון, אפוא, בטענות ההגנה של פרידמן על פי סדרן.
התיישנות
המסגרת הנורמטיבית
29.
כידוע, התקופה שבה מתיישנת תביעה שאינה במקרקעין היא שבע שנים (סעיף 5 (1) לחוק ההתיישנות). סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו עילת התובענה נולדה (סעיף 6 לחוק ההתיישנות).
עילת התביעה נולדת במועד שבו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החוב כלפיו על ידי הנתבע. דהיינו, מרוץ תקופת ההתיישנות מתחיל ביום שבו אילו היה מגיש התובע את תביעתו לבית-המשפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות היה זוכה בפסק-דין (גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה אחת עשרה, 2013, עמ' 188; ע"א 8438/09 רובאב חברה לנכסים בע"מ נ' אחים דוניץ בע"מ (19.4.2012)).
לצורך גיבוש מועד היווצרות עילת תביעה, אין די בקיומה של זכות תביעה מושגית בידי התובע. מרוץ ההתיישנות מתחיל כאשר התגבש בידי התובע "כוח תביעה", דהיינו כאשר תביעתו של התובע מתגבשת לכדי עילה קונקרטית, שמכוחה יוכל התובע, הלכה למעשה, לפנות לבית-המשפט, להגיש תביעה ולזכות בסעד המבוקש אם יעמוד בנטל ההוכחה העובדתי ובנטל המשפטי לביסוס תביעתו (ראו ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון פ"ד נ"ז (5) 166 (21.7.2003); ע"א 2919/07 מדינת ישראל- הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא-ליפל (19.9.2010)).
מן הכלל אל הפרט
30.
בענייננו, זכותו של שגב לשכר הראוי נולדה, לכל המאוחר, במועד שבו סיים ליתן את שירותיו המקצועיים לפרידמן בכל אחד ואחד מההליכים שצוינו בתביעה שכנגד.
אבחן להלן את השירותים המקצועיים הנטענים כמפורט בתביעה שכנגד, ואקבע את מועד גמר הטיפול המשפטי בכל אחד מהם בהתאם למסמכים שהוצגו בפני
י (צורפו לתצהיר שגב). מובהר בזאת, כי מועד גמר הטיפול המשפטי יקבע בהתאם למסמך הנושא את התאריך המאוחר ביותר בכל אחד מההליכים.
ככל שקיימים שירותים משפטיים שהסתיימו למעלה מ-7 שנים טרם הגשת התביעה העיקרית (22.6.2017), דהיינו ביום 21.6.2010, כי אז עילת התביעה בגינם התיישנה. כבר עתה אומר, כי מהניתוח שיפורט להלן עולה כי מרבית רכיבי עילות התביעה שכנגד התיישנו.
ואלו הם השירותים המקצועיים הנטענים:
הסעיף בתביעה שכנגד
מהות הטיפול המשפטי
מועד גמר הטיפול המשפטי
בהתאם למסמכים
נספח בתצהיר עדות ראשית


16.1
טיפול "מאחורי הקלעים" בתיק הוצל"פ 0134204-91-2 (17-17923-99-0) בן נחום נ' פרידמן
2012
נספח מד עמ' 483


16.2
16.2.1
תיקים שניהל פרידמן נגד בן נחום בבימ"ש לענייני משפחה וערעורים שונים
תמ"ש 68080/96
2012
מועד שבו ניתן פסק הדין בהתאם לנטען בסעיף 72 לתצהיר עדות ראשית של שגב
16.2.2
תמ"ש 68081/96
1996 (הוצג כתב תביעה בלבד)
נספח מז עמ' 503
16.2.3
ע"מ 1058/99
1999
נספח מב עמ' 418
16.2.4
ע"מ 1039/05
2007
נספח מג עמ' 422
16.2.6
ע"ר 55947-11-13
2014
נספח מה עמ' 498
16.3
ייצוג בתיק הוצל"פ 17-17791-99-1 עו"ד נעים נ' פרידמן
2002
נספח מט עמ' 547


16.4
ייעוץ בנוגע לגניבת רכב
1999
נספח נב עמ' 589


16.5
ייצוג בתיק הוצל"פ 01-64716-97-9 הריבוע הכחול נ' פרידמן
1999
נספח נג עמ' 592


16.6
ייצוג בתיק הוצל"פ 01-14497-95-8 בי"ח וולפסון נ' פרידמן
2004
נספח נד עמ' 600


16.7
ייצוג בת"א 848/95, המ' 16410/97 פרידמן נ' עו"ד הורוביץ
1998
נספח נא עמ' 587


16.8
מכתבים למוטורולה
1995
נספח נה עמ' 605


16.9
טיפול בסכסוך מול שוכרים
2008
נספח נו עמ 617


16.10
טיפול מול המשטרה בגין מעצר שווא
2001
נספח נז עמ' 621


16.11
עריכת תצהיר להנחה בארנונה ואימות חתימה
2002
נספח נח עמ' 629


16.12
דיון בתיק הוצל"פ 01-10775-49-0 פרידמן נ' בן נחום.
10/2010
נספח מח עמ' 517


16.13
עררים למשטרה על סגירת תיקי תלונה נגד עו"ד נעים
2005
נספח נ' עמ' 556


16.14
פניות אל חברת הסנה
2003
נספח נט עמ' 636


16.15
ייעוץ לסגירת תיק תעבורה
2002
נספח ס' עמ' 638


16.16
אימות תצהיר
2002
בהתאם למועד שנטען על ידי שגב בסעיף 16.6 לתביעה שכנגד




31.
עינינו הרואות כי הטיפול בהליכים המפורטים לעיל, למעט ההליכים המפורטים בסעיפים 16.1, 16.2.1, 16.2.6 ו-16.12, הסתיים למעלה מ-7 שנים טרם הגשת התביעה. לפיכך, התביעה לשכר ראוי בגין אותם הליכים התיישנה ולכאורה יש לדחותה.
אלא שלטענת שגב, פרידמן מנוע מלטעון להתיישנות התביעה שכנגד, שכן בנסיבות העניין חל סעיף 4 לחוק ההתיישנות הקובע כדלקמן:
"בתובענה על תביעה שלא התיישנה או שהתיישנה אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות, לא תישמע טענת התיישנות נגד קיזוז באותה תובענה ולא נגד תביעה שכנגד, כשהיא והתביעה שבאותה תובענה נושאן אחד או כשהן נובעות מאותן נסיבות".
אם כן, סעיף 4 לחוק ההתיישנות קובע כי במצב שבו תביעתו של תובע התיישנה אך לא נטענה טענת התיישנות במועד או כאשר תביעתו של התובע לא התיישנה כלל, בית משפט לא יזדקק לטענת התיישנות נגד תביעה שכנגד והוא יידרש לברר אותה לגופה בהתקיים אחד מהתנאים הבאים:
א.
נושאן של התביעה והתביעה שכנגד הוא אחד;
ב.
התביעה והתביעה שכנגד נובעות מאותן נסיבות.
"על מנת לקבוע כי שתי תובענות "נושאן אחד" או שהן "נובעות מאותן הנסיבות" יש לבחון האם התובענות מעוררות את אותן השאלות המשפטיות, או לחלופין האם הן נסמכות על תשתית עובדתית זהה או מעוררות את אותן שאלות שבעובדה. אין די בדמיון גרידא; התביעות צריכות להיות קשורות זו בזו בטבורן על מנת ששיקולי היעילות הדיונית, העומדים ביסוד הסעיף, יגברו על כללי הסמכות הרגילים" (רע"א 8996/08 עזבון המנוח פריד דאוד זלימאן נאסר ז"ל נ' הקרן הקיימת לישראל (22.8.2011)).
32.
בענייננו, התביעה העיקרית והתביעה שכנגד לשכר ראוי בגין ההליכים המפורטים בסעיפים 16.3
- 16.11 ו-16.3 -
16.6, אינן נובעות מאותן נסיבות ואין מדובר בנושא אחד. הליכים אלה אינם קשורים כלל ועיקר להליך מושא התביעה העיקרית והתביעות אינן עוסקות באותה מערכת עובדתית. התביעות הוגשו בגין הליכים שונים עם צדדים שונים ובנושאים שונים (למעט ההליכים המפורטים בסעיפים 16.2.2 - 16.2.4 לתביעה שכנגד).
מעבר לכך, חלף זמן רב בין המועדים הרלבנטיים לתביעה העיקרית לבין המועדים שבהם הסתיים הטיפול בהליכים המפורטים בתביעה שכנגד, לרבות אלו המפורטים בסעיפים 16.2.2 - 16.2.4.
בהקשר זה נאמר כי:
"תביעה ותביעה שכנגד יכולות להיחשב לתביעות באותו נושא אם הן נסבות על תקופות קרובות, אך להיחשב לתביעות שאינן באותו נושא אם חלף זמן
רב בין המועדים שבהם התרחשו האירועים הרלוונטיים לתביעה לבין המועדים שבהם התרחשו האירועים הרלוונטיים לתביעה שכנגד. כשיש פער זמנים גדול כאמור, תביעות כאלו עשויות להיחשב גם כנובעות מנסיבות שונות"
(חבקין, "התיישנות", נבו הוצאה לאור, התשע"ד -2014, עמ' 120)
לפיכך, אני קובע כי סעיף 4 לחוק ההתיישנות אינו חל בנסיבות העניין.
33.
טענה נוספת שהעלה שגב היא כי פרידמן הודה בקיומם של חובות ישנים במסגרת הסכם שכר הטרחה. למעשה, טוען שגב להודאה בקיום זכות העוצרת את מירוץ ההתיישנות בהתאם לסעיף 9 לחוק ההתיישנות. הואיל ושגב זנח את טענה זו בסיכומיו, איני נדרש לדון בכך .
34.
נוכח האמור, אני קובע כי דין התביעה לשכר ראוי בגין ההליכים המפורטים בסעיפים 16.2.2 - 16.2.4, 16.3
- 16.11 ו-16.3 - 16.6, להידחות מחמת התיישנות.
כפי שיובהר להלן, אני סבור כי יש לדחות גם את יתר רכיבי התביעה שכנגד שלא התיישנו (שכר ראוי בגין ההליכים המפורטים בסעיפים 16.1, 16.2.1, 16.2.6 ו-16.12) וזאת בהעדר הוכחת קיומו של חוב.
העדר חוב
35.
כידוע, המוציא מחברו עליו הראיה. בהתאם לכך, על שגב להוכיח כי נתן לפרידמן את השירותים המקצועיים הנטענים בסעיף 16 לתביעה שכנגד (לרבות סעיפים 16.1, 16.2.1, 16.2.6 ו-16.12 לתביעה שכנגד), ולא שולם לו שכרו בגינם וכן את זכאותו לשכר ראוי.
אינני סבור, כי במקרה זה חל הכלל של "הודאה והדחה" כנטען על ידי שגב בסיכומיו (סעיפים 10 -25). אין לומר כי פרידמן הכיר בחוב הנטען, על כל מרכיביו. בכתב ההגנה שכנגד כפר פרידמן בחוב מכל וכל, ולפיכך חל הכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה", וכאמור נטל ההוכחה מוטל על שגב.
36.
אני סבור כי שגב לא עמד בנטל זה.
שגב לא הציג בפני
י פניות או דרישות תשלום שנעשו אל פרידמן במהלך השנים, למעט שתי פניות מתאריכים 26.7.2000 ו- 27.8.2000 וזאת נעשה רק בקשר לחוב שכר טרחה נטען בתיק תמ"ש 68080/96 והליך ערעור (שלא צוין מספרו) הא ותו לא (ראו נספח מ"א לתצהיר עדותו הראשית). במסגרת אותן פניות, שגב אף הודיע לפרידמן על הפסקת ייצוג באותם הליכים. ואולם, אין מחלוקת כי שגב המשיך לייצגו בהליך תמ"ש 68080/96 גם לאחר אותן פניות. לדעתי, עובדה זו מלמדת כי שגב לא ראה עצמו זכאי לקבל סכומים נוספים מאת פרידמן או לחילופין כי ויתר על טענותיו בנוגע לקיומו של חוב ואי תשלום מלוא שכר הטרחה.
אשר ליתר ההליכים בגינם הוגשה התביעה שכנגד - לא הוצגה בפני
דרישה כלשהי לשכ"ט הכוללת את פירוט העבודה הנטענת.
בהסכם שכר הטרחה, לא צוינו החובות הנטענים במסגרת התביעה שכנגד. כל שצוין הוא חובות שכר טרחה בגין הליכי ההוצל"פ ותמ"ש 68080/96: "אין האמור בהסכם זה בא לגרוע מחובות שכר טירחה שטרם נפרעו, והמגיעים לעורך הדין מהליכים קודמים, קרי סכומי שכ"ט א' ו-ב' בתיקי ההוצאה לפועל הפתוחים לטובת הלקוח; וכן חוב ישן מתיק 68080/96".
דא עקא, בהמשך, בחשבון הסופי נשמט החוב בגין הליך תמ"ש 68080/96. כל שצוין בחשבון הסופי הוא פירוט שכר הטרחה בעבור הליכי הערעור וההוצל"פ בלבד. אין כל זכר להליך או חוב אחר. ויודגש מדובר במסמך שנערך על ידי שגב שכותרתו "חשבון סופי", על כל המשתמע מכך. הדעת נותנת כי אם היו קיימים חובות נוספים הדבר היה מוצא את ביטויו במסגרת החשבון הסופי. העדר אזכור כלשהו בעניין זה במסגרת מסמך זה תומך בטענת פרידמן להעדר קיומו של חוב בגין אותם הליכים, למסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה כי נסח המסמך הוא שגב, וכי סביר להניח שכעורך דין לא ישמיט ממנו חוב קיים.
בסיכומיו מפנה שגב למסמך מיום 3.10.1996 בתמיכה לטענתו כי למעשה הצדדים סיכמו לבצע התחשבנות בסיום ההליך. בסעיף ה' למסמך אישר פרידמן כי "ידוע לי כי שכר הטירחה שסוכם בעבר לא צפה את העבודה הרבה שיש להשקיע בתיק זה ולכן אני מתחייב להוסיף במידת האפשר, על הסכום שסוכם, בהתחשב בעבודה, כפי שתהיה בפועל, ובמקרה של תוצאות חיוביות, על אחת כמה וכמה" (נספח לט לתצהיר עדותו הראשית).
איני מקבל את הטענה.
אין מדובר בהתחייבות חד משמעית מצדו של פרידמן אלא בעניין המצוי לשיקול דעתו של פרידמן אם לשלם לשגב תוספת כלשהי, או לאו. מכל מקום, ובהעדר פניות ודרישות תשלום, כמפורט לעיל, אני סבור כי לא הוכח קיומו של חוב שכר טרחה נוסף, מעבר לשכר הטרחה בגין הליכי הערעור וההוצל"פ, ועל כך עמדתי בחלקו הראשון של פסק-הדין.
37.
נוכח האמור, אני קובע כי שגב לא עמד בנטל להוכיח קיומו של חוב בגין ההליכים הנטענים על ידו.
אשר על כן, דין התביעה שכנגד להידחות.

סוף דבר
38.
תביעת פרידמן ותביעת שגב נדחות הדדית.
נוכח התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.
ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.
ניתן היום,
י"א אב תשע"ט, 12 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 51502-06/17 דב פרידמן נ' עו"ד ד"ר שי שגב (פורסם ב-ֽ 12/08/2019)