פסקי דין על משרד עוה"ד חטר-ישי ושות' | פסקי דין על דרור חטר-ישי | פסקי דין על | פסקי דין על עזבון המנוח עפו פאעור ז"ל | פסקי דין על נאג'יה פאעור |

56578-02/19 עא     21/08/2019




עא 56578-02/19 משרד עוה"ד חטר-ישי ושות', דרור חטר-ישי, נ' עזבון המנוח עפו פאעור ז"ל, נאג'יה פאעור





בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 56578-02-19 משרד עוה"ד חטר-ישי ושות'
ואח' נ' פאעור ז"ל(המנוח) ואח'

ע"א 36200-02-19 פאעור ז"ל ואח' נ' משרד עוה"ד חטר-ישי ושות'
ואח'
בפני
הרכב כב' השופטים:
יגאל גריל
, שופט עמית [אב"ד]
בטינה טאובר
, שופטת
סארי ג'יוסי
, שופט
המערערים בע"א 56578-02-19 המשיבים בע"א 36200-02-19
1.משרד עוה"ד חטר-ישי ושות'

2.דרור חטר-ישי

ע"י עוה"ד חטר-ישי ואח'


נגד

המשיבים בע"א 56578-02-19
המערערים בע"א 36200-02-19
1.עזבון המנוח עפו פאעור ז"ל
(המנוח)
2.נאג'יה פאעור

ע"י ב"כ עוה"ד עלא דיאב ואח'
פסק דין
לפנינו שני ערעורים שהוגשו על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת איילת הוך-טל) בת"א 38709-03-17 מיום 15/01/19 במסגרתו חייב בית משפט קמא את עזבון המנוח עפו פאעור ז"ל
ואת גב' נאג'יה פאעור
(להלן: "המערערים") לשלם למשרד עוה"ד חטר ישי ושות' ולעו"ד דרור חטר ישי (להלן: "המשיבים") יתרת שכר טרחה בסך של 406,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך כולל של 75,000 ₪.

תמצית העובדות הרלבנטיות

1. עו"ד חטר ישי (להלן: "המשיב 2") הינו עורך דין במקצועו אשר בזמנים הרלבנטיים היה הבעלים והמנהל של משרד עורכי הדין, חטר ישי ושות' (להלן: "המשיב 1").

2. מר עפו פאעור ז"ל (להלן: "המנוח"), כיהן כראש מועצה מקומית שעב במשך 25 שנים. המנוח הזמין את שירותי המשיבים לייצגו במסגרת הליכים פליליים שנוהלו כנגדו בשנות ה-90' בטענה לביצוע עבירות שוחד והפרת אמונים.

3. המנוח חתם על שלושה כתבי התחייבות המתייחסים לייצוגו בשלושה עניינים הקשורים להליכים הפליליים שנוהלו כנגדו. אחד נוגע להליך המעצר, שני עוסק בשימוע בפרקליטות ושלישי מתייחס לתיק שנוהל במסגרת הליך מספר 3077/94 בבית המשפט השלום בחיפה. בהתאם להם, התחייב המנוח לשאת בשכר טרחת המשיבים עבור הייצוג בסך כולל של 100,000 $ כסכום חד פעמי, בתוספת 1,500 $ לכל ישיבה ובתוספת עלות שוות ערך לחמש ישיבות עבור הכנת סיכומים.

4. לאחר שהסתיימו ההליכים הפליליים שהתנהלו כנגד המנוח בזיכויו המלא, שלחו המשיבים למנוח פירוט דרישת חיוב בשכר טרחה בסך כולל של 294,060 $. במקביל נשלח גם פירוט סך התשלומים שבוצעו על ידי המנוח בסך 372,740 ₪ (כולל מע"מ והוצאות). לאור נתונים אלה, העמידו המשיבים את יתרת חובו של המנוח אותה עת על סך 150,000 $.

5. המנוח ביקש שהות לבצע את התשלום מהטעם שפנה לקבל אישור משרד הפנים למימון הייצוג. לטענת המשיבים ניאותו הם להמתין, שכן היו משוכנעים בסיכויי המנוח לקבל מימון מלא, לאור הוראות חוזר מנכ"ל משרד הפנים "נוהל מימון הוצאות משפט של נבחרים ברשויות המקומיות".

6. ביום 14/05/01 התקיימה ישיבה במועצה המקומית שעב, במסגרתה מונתה ועדה על מנת לדון ולהמליץ בעניין בקשת המנוח מגזבר המועצה להחזיר את עלות שכר הטרחה בו הינו חב למשיבים, בהתאם למכתב הדרישה וכתבי ההתחייבות, בסכום של 294,060 דולר ארה"ב. המנוח ערך תצהיר לתמיכה בבקשתו ובמסגרתו פירט את היקף הטיפול המשפטי שניתן לו על ידי המשיבים ואת העלות הכספית המבוקשת.

7. ביום 16/01/03 אישר משרד הפנים באופן חלקי את דרישת המנוח להשתתפות במימון הוצאות המשפט בהן נשא עד לסכום של 101,790$ (להלן: "הסכום המאושר"). האישור הובא לידיעת המשיבים אשר המתינו לתשלום בהתאם. על אף האמור, הסכום שאושר לא שולם.

8. משעה שלא חלה התקדמות בקבלת הכספים, הודיעו המשיבים למנוח ביום 30/07/09 כי לא יכול להיות ספק כי המשיבים המתינו מעל ומעבר למקובל ביחס ליתרת שכר הטרחה.

9. ביום 03/01/10 הגיש המנוח תביעה נגד המועצה המקומית שעב במסגרת ת"א 1409-01-10 אשר התנהלה בבית משפט השלום בעכו. המנוח היה מיוצג בתביעה זו על ידי ב"כ המערערים כאן. במסגרת התביעה עתר המנוח לחייב את משרד הפנים לשלם לו את הסכום המאושר, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד האישור ועד לתשלום בפועל כך שסכום התביעה הועמד על סך 931,786 ₪.

10. ביום 27/03/12 נפטר המנוח.

11. ביום 20/10/14 ניתן

פסק דין
המקבל את התביעה נגד המועצה המקומית שעב, אם כי קובע כי הערך השקלי להמרת הסכום הדולרי ייקבע מיום הגשת התביעה.

12. בעקבות מתן פסק הדין הוגשו על ידי שני הצדדים ערעורים הדדיים על פסק הדין ואלה נדחו במסגרת ע"א 22356-12-14 ביום 19/04/15, ואולם נקבע על ידי בית המשפט המחוזי בפסק דינו, כי שער המרת הסכום יתבצע לפי מועד אישור שר הפנים מיום 16/01/03, ולפי חישוב זה עמד הסכום בו חויב משרד הפנים לשלם למנוח על סך 729,960 ₪.

13. לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בע"א 22356-12-14 הגישו המשיבים את תביעתם כנגד עזבון המנוח, באמצעות המערערת 2, היא אלמנתו. במסגרת תביעתם עתרו המשיבים לתשלום הסכום שנפסק.

14. לאחר הגשת התביעה התברר למשיבים כי סך של 339,384 ₪ מסכום פסק הדין כבר הועבר לרשות בני משפחת המערערים. בידי המשיבים עלה במסגרת ההליך שהתקיים בפני
בית משפט קמא לעקל את היתרה, בסך של 406,000 ₪.

15. המערערים הכחישו מנגד את דרישת החוב ביסוד התביעה וטענו כי אף אם היה על המנוח לשאת בתשלום שכר טרחת המשיבים כפי הנדרש, אזי שכר זה נפרע במלואו ולחלופין, מדובר בתביעה שהתיישנה.

פסק דינו של בית משפט קמא

16. בפתח פסק דינו דן בית משפט קמא בנטלי השכנוע והראיה בדין האזרחי, וציין כי בנסיבות המקרה, משמדובר בתביעה כספית שהוגשה בגין התחייבותו של המנוח לאחר פטירתו כנגד עזבונו, וכנגד היורשת שלו – המערערת, מוטלים על המשיבים נטלים כבדים יותר. בית משפט קמא הוסיף וציין כי אף שבחוק אין דרישה כי התחייבות כספית תיערך בכתב דווקא, קיימת דרישה ראייתית כי התחייבויות כספיות מעין אלו יוכחו באמצעות מסמכים בכתב ולא רק בעדות של בעל דין יחיד.

17. בית משפט קמא הוסיף וציין כי לעניין שכר טרחת עורכי דין, נקבע בפסיקה במפורש כי על עורך הדין מוטל לעגן בכתב את התחייבויות לקוחותיו לתשלום שכר טרחה וכתוצאה מכך הנטל על עורך הדין להוכיח את שכר הטרחה שסוכם.

18. על רקע קביעות אלה נפנה בית משפט קמא לבחון את כתבי ההתחייבות עליהם חתם המנוח והעומדים ביסוד המחלוקת.

19. באשר לכתב ההתחייבות הראשון שנושא תאריך 28/06/92 ציין בית משפט קמא כי כתב התחייבות זה מתייחס לייצוג המנוח בתיק מעצרים בבית משפט השלום בעכו. בית משפט קמא פירט כי שכר הטרחה בגין הליך זה עמד על 25,000 דולר בתוספת 1,500 דולר בגין כל ישיבת בית משפט/בית דין/מוסד ממשלתי. כן התייחס בית המשפט לאופן התשלום שנקבע בסעיפים 4-3 ולפיו סך של 30,000 ₪ ישולם מראש על חשבון שכר הטרחה. סך של 10,000 דולר ישולם ביום 01/07/92; סך של 10,000 דולר ישולם ביום 01/08/92; סך של 10,000 דולר ישולם ביום 01/09/92 והיתרה תשולם ביום 01/10/92.

20. באשר לכתב ההתחייבות השני המתייחס ליצוג המנוח בגין שימוע בפרקליטות לגבי אישומים בשוחד, והנושא תאריך 07/04/92, קבע בית משפט קמא כי התאריך האמור בו נובע מטעות סופר ונראה שנערך בשנת 1993. באשר לשכר הטרחה שנקבע בהסכם ציין בית משפט קמא כי שכר הטרחה עמד על 25,000 דולר בתוספת 1,500 דולר בגין כל ישיבת בית משפט/בית דין/ מוסד ממשלתי. מועדי התשלום אשר נקבעו בהסכם היו כדלקמן: סך של 30,000 ₪ אשר ישולם מראש, סך של 10,000 דולר אשר ישולם ביום 01/05/93; סך של 10,000 דולר אשר ישולם ביום 01/06/93; סך של 10,000 דולר אשר ישולם ביום 01/07/93 והיתרה תשולם ביום 01/08/93.

21. כתב ההתחייבות השלישי הנושא תאריך 12/04/92 התייחס לייצוג המנוח בתיק הפלילי 3077/94. הוסכם כי שכר הטרחה יעמוד על 50,000 דולר בתוספת 1,500 דולר בגין כל ישיבת בית משפט / בית דין / מוסד ממשלתי. באשר למועדי התשלום הוסכם כי סך של 60,000 דולר ישולם מראש; סך של 20,000 דולר ישולם ביום 01/06/94; סך של 20,000 דולר ישולם ביום 01/06/94; סך של 20,000 דולר ישולם ביום 01/07/94; סך של 20,000 דולר ישולם ביום 01/08/94 והיתרה תשולם ביום 01/09/94.

22. בית משפט קמא קבע כי על יסוד כתבי ההתחייבות האמורים אשר נחתמו על ידי המנוח וכן נוכח דרישת חוב מיום 30/07/00, אשר לא הייתה במחלוקת מאז הוצאתה ועד לפטירת המנוח, ועליה התבסס המנוח בפני
יתו לגורמים שונים לצורך קבלת ההחזר הכספי, עלה בידי המשיבים להוכיח את החוב ביסוד התביעה ולא עלה בידי המערערים לבסס כל טענת הגנה אמיתית כנגד החוב הנטען.

23. בית משפט קמא ציין כי המערערים ניסו לטעון כי הסכומים הנקובים בכתבי ההתחייבות לתשלום שכר טרחה הינם מוגזמים, ואולם המערערים לא הביאו ראיה כלשהי לעניין זה, ובנו של המנוח האני פאעור, אשר ליווה את המנוח במהלך ההתנהלות מול משרד הפנים עד הגשת התביעה ואף המשיך וניהל אותה לאחר שנפטר אביו המנוח, לא הציג ראיה כלשהי לסתור את המסמכים שמציגים המשיבים ביחס לגובה החוב. זאת ועוד, בית משפט קמא הדגיש כי הגם שהמשיבים טוענים ליתרת חוב של 150,000 $ לפי ערכי שנת 2000, אזי התביעה דנן צומצמה אך ורק לסכום שאושר לתשלום על ידי משרד הפנים.

24. באשר להוכחת פירעון החוב קבע בית משפט קמא כי לא עלה בידי המערערים להוכיח כי זה נפרע. בית משפט קמא ציין כי בנסיבות המקרה בנו של המנוח האני פאעור, הדגיש והבהיר כי ליווה את אביו המנוח במשך כל התקופה בה התנהל ההליך הפלילי כנגדו ועד לזיכויו המוחלט ומשום כך הינו מעורה בפרטי תביעה זו. בנוסף, סיפר כי היה בקשר עם המשיבים במהלך התקופה בה נתנו שירותים למנוח וגם לאחר שנפטר, כאשר פנה בבקשת עזרה לקבל מהם מסמכים לצורך המשך ניהול התביעה נגד משרד הפנים . משכך סבר בית משפט קמא כי מוטל על המערערים נטל השכנוע כי המנוח שילם את כל חובותיו למשיבים.

25. בית משפט קמא הוסיף וציין כי גם אם נניח כי נטל השכנוע נותר לפתחם של המשיבים, הרי שהם עמדו בנטל הראייתי להוכיח את התשלום החלקי ששילם המנוח, עד לסכום של 372,740 ₪, כעולה משני מכתבים שנשלחו למנוח בחודש יולי 2000. בית משפט קמא ציין כי בחודש מרץ 2001 השיב המנוח במכתב למשיב 2 בו הוא התייחס להתחייבותו לזמן ישיבת מועצה לדיון בנושא שכר הטרחה וכי הוא מודה למשיב 2 על "הסבלנות והיחס החם". לעמדת בית משפט קמא ניסוח מכתב זה על ידי המנוח מעיד כי נכון לאותו מועד, טרם סולק חוב שכר טרחת המשיבים. כן מחזק המכתב לעמדת בית משפט קמא את הטענה כי המנוח קיבל את המכתבים דלעיל, דרישות שכר הטרחה היו ידועות לו ומקובלות עליו והוא לא העלה טענה בנוגע לסכומים ששילם בגין סכום החוב. עוד ובנוסף ציין בית משפט קמא כי גם בתצהיר המנוח מיום 14/03/02 המנוח שב והודה בסכום החיובים ואישר במפורש כי שילם "על החשבון", מבלי שהוא טוען כי שילם את כל הסכום.

26. משכך, קבע בית משפט קמא כי נחה דעתו שהמשיבים עמדו בנטל הראיה להוכיח כי המנוח שילם את הסכום הנקוב על חשבון חוב שכר הטרחה שצבר אצלם. משום כך, נטל השכנוע להוכיח כי שולמו סכומים מעבר לכך עובר לפתחם של המערערים.

27. בית משפט קמא ציין כי המערערים אינם מצליחים להרים נטל שכנוע, ולו ראשוני, לכך שבוצעו תשלומים כלשהם על חשבון החוב, מעבר לפירוט שהובא מטעם המשיבים כבר בשלהי יולי 2000. בהקשר זה ציין בית משפט קמא כי לתצהירו של האני פאעור לא צורפו נספחים כלשהם וכל כולו מהווה פירוט של 'סיפור המעשה' מנקודת מבטו וידיעתו של האני. אף אם ייזקף העניין לטובת המערערים מחמת חלוף הזמן, אין בכך להטות את מאזן הנטלים.

28. בית משפט קמא התייחס לחקירתו של האני פאעור אשר סיפר כי נחשף לטענה בדבר קיומו של חוב לראשונה במהלך שנת 2013, לאחר שאביו הלך לעולמו, בעקבות שיחה טלפונית עם המשיב 2 אשר בוצעה ביוזמתו, עת פנה לבקש את עזרת המשיב 2 באיתור מסמכים שיסייעו לו בניהול התביעה נגד משרד הפנים. לטענתו, במסגרת שיחה זו הבהיר בפני
ו המשיב 2 כי אביו המנוח נותר חייב בגין שכר טרחתו. האני פאעור טען בחקירתו הנגדית לראשונה כי בעקבות שיחה זו ניגש לבדוק את הטענה בספריו של אביו המנוח, אולם לא מצא בהם בדל של ראיה בנוגע לחוב הנטען. לדברי בית משפט קמא האני פאעור לא ידע להסביר מדוע נתון זה לא הובא בתצהירו ועולה לראשונה בחקירתו. ביחס לגרסה זו ציין בית משפט קמא כי לא זו בלבד שמדובר בגרסה כבושה, שנשמעה לראשונה בחקירה הנגדית, אלא שאף כאן לא טרח להציג מקצת מהרישומים שנבדקו על ידו, לטענתו.

29. בית משפט קמא הסביר כי יש להניח כי אם היה במסמכים אליהם מתייחס האני פאעור מידע אשר יכול היה לשפוך אור על התקופה הרלבנטית ואפילו להוכיח את עמדתו לפיה היומנים והמסמכים לא כללו בדל של ראיה בנוגע לחוב הנטען, אזי היה הוא טורח ומגיש אותם כראיה, ויש לזקוף לחובתו את אי הצגת המסמכים.

30. בשולי הדברים הללו ציין בית משפט קמא, כי האני פאעור מעיד מפי השמועה, עדות שלכאורה איננה קבילה ובנוסף, עדותו הינה עדות יחידה של אדם בעל אינטרס ממשי בתוצאות ההליך ומשום כך יש קושי מובנה לבסס עליה לבדה קביעה עובדתית, בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות. מקל וחומר שאין לבסס עליה קביעה עובדתית שעה שמדובר בטענה בעל פה הסותרת מסמכים בכתב שהציגו המשיבים.

31. בסיכום סוגיה זו קבע בית משפט קמא כי חרף הכחשה לקונית של המערערים את גובה החוב וחרף הטענה לפיה המנוח מסר לבנו כי אינו חב דבר או כי פרע את כל החוב למשיבים, הרי המסמכים שהוצגו ומעידים על התנהלות הצדדים בזמן אמת, מספרים סיפור אחר המחזק את עמדת המשיבים ביחס להיקף הסכום ששילם המנוח על חשבון החוב, ומכאן שעלה בידי המשיבים להוכיח את גובה החוב ביסוד התביעה.

32. לאחר קביעתו זו נפנה בית משפט קמא לדון בסוגיית ההתיישנות והשיהוי. בית משפט קמא דן בהוראות חוק ההתיישנות, ובהוראות הפסיקה ביחס לדיני התיישנות והשיהוי וכן נפנה להחלטת בית המשפט המחוזי במסגרת בקשת רשות ערעור שהגישו המערערים על החלטת בית משפט קמא לדחות את בקשת המערערים לדחיית התביעה על הסף (רע"א 65401-06-17) וציטט את הסכמת הצדדים בדיון שזו לשונה:

"ב"כ המערערים סבר שהטענה העולה מתשובת המשיבים לבקשה לסילוק על הסף בעניין התיישנות ומהחלטת בית המשפט היא טענה להודאה בחוב לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות בלבד. מבלי לעסוק בשאלה אם סעיף 9 לחוק ההתיישנות מתקיים, נראה מתוך התצהיר ומהחלטת בית המשפט שטענת המשיבים אינה רק לפי סעיף 9, אלא הטענה היא שהוסכם בין הצדדים על מועד מאוחר יותר לקיום ההתחייבות לפי ההסכם משנות ה 90, שהוא המועד שבו יסתיימו ההליכים שנקט המנוח להחזר הוצאות הגנתו. אם אכן זו הטענה, וההנחה היא שהאמור בתצהיר הוא אמת, הרי שהמועד לתחילת הזכות לתבוע או הכח לתבוע הוא פחות מ-7 שנים לפני הגשת התביעה...".
33. בית משפט קמא ציין כי מהדיון שערך מסתמן כי עלה בידי המשיבים להוכיח כי בינם לבין המנוח גובשה הסכמה שבהתנהגות, ברבות השנים שחלפו, כי ימתינו עם גביית שכר טרחתם עד לקבלת כספי משרד הפנים. הדבר תואם את רוח התכתובת שהוצגה בין הצדדים במהלך השנים וכן את התנהלות המנוח דה-פקטו בנקיטת פעולות שונות לקבלת הסכום שאושר. לפיכך, קבע בית משפט קמא כי ניתן לקבוע כי משעה שפסק הדין החלוט בעניין התביעה נגד משרד הפנים ניתן רק בשנת 2015, לא חלה התיישנות מהותית על זכות התביעה כאן.

34. על אף קביעתו זו קבע בית משפט קמא כי לא הובא מטעמם של המשיבים טעם ענייני המצדיק את התנהלות המשיבים לאחר פטירת המנוח, באופן שחשף את עזבונו לתביעה זו והוביל לשינוי מצבו לרעה. בית משפט קמא הטעים כי התנהלות המשיבים במהלך השנים שחלפו ממועד פטירת המנוח בשנת 2012 ועד להגשת התביעה מהווה משום שיהוי ניכר הגובל בחוסר מעש של ממש. נוכח התנהלות זו, יצרו המשיבים בעצמם סיכון שהתממש כעת ולכן אין זה ראוי לחייב את המערערים כיום במלוא סכום התביעה.

35. בית משפט קמא הוסיף וציין כי המשיבים לא הביאו טעם ענייני לכך שלא דאגו לעגן את סיכום הדברים עם המנוח, לאחר פטירתו, מול העיזבון. לעמדת בית משפט קמא היה על המשיבים לשלוח מכתב דרישה או לפחות מכתב עדכון בדבר ההסכמות שגיבשו עם המנוח, לעיזבונו. בכך ניתן היה להעמיד את המשיבים בפני
העובדות הנטענות בטרם שינו מצבם לרעה באמצעות ניהול ההליכים מול משרד הפנים וקבלת כספים אשר לכאורה נתבעים מהם כיום. לחלופין, בהיותם מודעים לתביעה המתנהלת נגד משרד הפנים, לא ברור מדוע בחרו המשיבים לשבת מנגד ולא לנקוט הליך כלשהו בעניין תביעה זו. כך, ניתן היה למשל להפנות דרישה לקבלת המחאת זכות על הכספים, לבקש הטלת עיקול על כספים אלה או אפילו להציג מכתב דרישה כאמור.

36. לעמדת בית משפט קמא העובדה שהמשיבים בחרו "לשבת על הגדר" במהלך השנים שחלפו לאחר פטירת המנוח הביאה לשינוי מצב הנתבעים לרעה. מאידך, המערערים באמצעות האני פאעור פעלו במלוא המרץ לקבלת כספי משרד הפנים, הליך שהיה כרוך בוודאי בהוצאות לא מבוטלות. מאמציהם אלה הובילו לכך שזכו בתביעה ואף קיבלו חלק מהכספים, מתוך סברה שהינם זכאים למלוא הסכום, וכעת הינם נדרשים להשיב את הכספים מחמת תביעה זו.

37. בית משפט קמא הטעים כי בנסיבות שנוצרו, לטעמו, יש להשית על המשיבים חלק מ"מחיר" התנהלותם. משום כך, יש לזכות את המשיבים רק בתשלום החלק מכספי משרד הפנים המגיעים למערערים על פי פסק הדין ואשר טרם הועברו לרשותם מחמת העיקול שהוטל במסגרת הליך זה. מכיוון שלא הוצגה בפני
בית משפט קמא תשובת המחזיק לעיקול ולאור הודעות הצדדים בהליך זה, לרבות בקשות פרוטוקול הדיון מיום 30/04/17 והבקשה למתן הבהרה בעניין העיקול מיום 03/07/17, העמיד בית משפט קמא את הסכום לתשלום על סך של 406,000 ₪ וכן חייב את המערערים בתשלום שכר טרחת עו"ד והחזר הוצאות משפט בסך כולל של 75,000 ₪.

תמצית טענות הצדדים

38. בקצירת האומר ייאמר כי המערערים טוענים כי תביעת המשיבים התיישנה, ודינה היה להידחות, כך שהם לא היו זכאים לסכום אותו פסק בית משפט קמא לזכותם. צוין כי התביעה בבית משפט קמא הייתה תביעה כספית שהושתתה על הסכמי שכר טרחה מלפני 25 שנה לפחות והמשיבים לא הצליחו להדוף את טענת ההתיישנות ולא העמידו תשתית ראייתית כלשהי לחריג כלשהו אשר יש בו כדי להפסיק את מרוץ ההתיישנות. נטען כי הטענה כאילו הגיעו המשיבים עם המנוח להסכמה לפיה תשלום שכר הטרחה יידחה עד לקבלת החזר ההוצאות ממשרד הפנים, אין לה שום ביסוס, ולו המינימאלי ביותר, בחומר הראיות. משכך ולאור נטל ההוכחה המוגבר שהיה מוטל על המשיבים לנוכח העובדה שבחרו להגיש את תביעתם רק לאחר פטירתו של המנוח, כמו גם חוסר הסבירות של גרסתם, היה על בית משפט קמא לדחות את תביעתם כליל.

39. בכל הנוגע לערעורם של המשיבים טענו המערערים כי לא נפל שום פגם בהחלטת בית משפט קמא להורות על העמדת הסכום הנפסק כנקבע בפסק דינו של בית משפט קמא. התביעה גם אם לא התיישנה, הוגשה בשיהוי ניכר של עשרות שנים, ולפחות חמש שנים לאחר פטירתו של המנוח, שינוי אשר לא רק מלמד על וויתור ועל זניחה, אלא גם הסב נזק ראייתי עצום למערערים ואף להסתמכות העיזבון על כך שהכסף שייך לו.

40. המשיבים טענו מנגד כי טעה בית המשפט קמא בהפחתת הסכום שנפסק להם מיתרת החוב של המנוח כלפיהם וזאת לאור הטיפול המשפטי שהעניקו למנוח במסגרת הליכים משפטיים פליליים שונים אשר נפתחו נגדו ואשר כללו כתב אישום מורכב ומסובך בו נכללו 13 פרשיות שוחד נטענות שונות, בגין כולן זוכה המנוח בסופו של יום זיכוי מלא.

41. לעמדת המשיבים העובדה שהם הסכימו לקבל את בקשת המנוח להמתין עם פירעון שכר טרחתו עד אשר יעלה בידו לגבות את הכספים מן המועצה המקומית לא אמור היה לפעול לחובתם. לטענתם אלמלא פטירת המנוח היה הוא עומד בהתחייבותו, שכן כל השנים ביקש מהמשיבים להמתין עם גביית חובם עד לקבלת כספי משרד הפנים, ואילו עזבונו ואלמנתו מתכחשים כיום לחוב, ומבקשים לקבל לידיהם את הכספים שהתקבלו ממשרד הפנים, וזאת לאחר שהמשיבים מלכתחילה העמידו את תביעתם על הכספים שהתקבלו ממשרד הפנים ולא על מלוא יתרת החוב.

42. נטען כי הסיכום בין המשיבים והמנוח לגבי פירעון החוב עמד כל השנים בתוקף, כאשר בתווך הן המנוח והן המועצה המקומית קבלו מהמשיבים פניות לגבי פירעון החוב, ואילו המנוח ביקש כל העת כי המשיבים ימתינו עם קבלת התשלום עד שיעלה בידו לגבות את הכספים ממשרד הפנים. במסגרת טיעוניהם הפנו המשיבים לתכתובת של המשיבים עם בנו של המנוח האני פאעור מיום 26/12/13 במסגרתו צוין כי "לבקשת עפו ז"ל חיכיתי שנים ארוכות להסדרת החוב, אשר הייתי בטוח כי ישולם בתקופת כהונתו של מחמוד, כפי שנאמר לי על ידי עפו ז"ל". עוד צוין בהקשר זה כי בנו של המנוח האני פאעור לא התכחש לחוב וכי בתרשומת בכתב יד של המזכירה לגבי קבלת המכתב צוין כי "אישור ע"י האני פאעור. מקווה לטפל בנושא. עדיין מתקשה לאור מותו של עפו".

43. המשיבים הוסיפו וטענו כי במסגרת הסכמי שכר הטרחה בין המשיבים לבין המנוח נכללה בסעיף 11 המחאת זכות מהמנוח למשיבים לקבלת כל סכום אשר המנוח יהיה זכאי לקבל עקב טיפולם של המשיבים. גם אם הנוהל של משרד הפנים לגבי החזרי הוצאות לא היה עדיין בתוקף במועד חתימת הסכמי שכר הטרחה, נטען כי היה נוהג כאמור לפיו משרד הפנים החזיר לנושאי משרה את הוצאותיהם.

44. המשיבים טענו כי על רקע ההכרה בחוב של המנוח כלפי המשיבים הן על ידי המנוח והן על ידי בנו של המנוח האני פאעור בצדק דחה בית משפט קמא את טענת ההתיישנות כפי שגם נקבע בבקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי המשיבים בבית המשפט המחוזי. נטען כי על יסוד כל האמור לא היה גם מקום לקבל את טענת המערערים על שיהוי בהגשת תביעתם.

45. לנוכח האמור ולאחר שהוכח היקפו של החוב, הוכחה הכרתו של המנוח בחוב, והוכחה ההסכמה בין המנוח והמשיבים כי ימתינו עד אשר יעלה בידיו לקבל את כספי משרד הפנים, ולאחר שבית משפט קמא דחה את גרסת השווא של המשיבים לגבי היעדר חוב וציין כי עדותו היחידה של בנו של המנוח הייתה בלתי מהימנה, לא הייתה כל הצדקה או נימוק המבססים את קביעת בית משפט קמא לפיה המשיבים זכאים רק למקצת הסכום שהתקבל ממשרד הפנים בעקבות תביעת העיזבון, והיה על בית המשפט לפסוק לזכותם של המשיבים את מלוא הסכום שהתקבל ממשרד הפנים בסך של 729,960 ש"ח.

46. לאחר שהצדדים הגישו עקרי טיעון ותיקי מוצגים התקיים בפני
נו דיון ביום 12/06/19 במסגרתו השלימו הצדדים את טיעוניהם. לצערנו, ניסיונותינו להביא את הצדדים לידי הסכמה לא צלחו, ומשכך הגיע העת ליתן את פסק דיננו.

דיון

47. ראשית נציין את ההלכה הידועה כי בית המשפט הדן בערעור נוטה שלא להתערב בקביעות עובדתיות שקבעה הערכאה המבררת, וביתר שאת שעה שקביעות אלו מבוססות על התרשמות ישירה מהעדים וקביעת ממצאי מהימנות. ראה: ע"א 1278/15 עבאס נ' מועצה מקומית ג'ת (30/08/16); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 1108 (מהדורה אחת עשרה, 2013).

48. יתר על כן, בית משפט של ערעור אינו בוחן מהימנותם של עדים ואף אינו מעמיד עצמו במקום הערכאה הראשונה בבחינת המסכת העובדתית שנפרשה לפניו, אלא אם כן בולטת על פני פסק הדין טעות משפטית שורשית או שהדברים מופרכים על פניהם ובלתי סבירים (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 857 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995); ע"א 501/84 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מירון, פ"ד מב(2) 89, 99 (1988); ע"א 8419/13 פלוני נ' עיריית ירושלים (09/03/15); ע"א 7863/16 גורדו נ' ימין (19/07/18).

49. מקובלת עלינו טענתם של המערערים כי מאחר ומדובר בתביעה כספית בגין התחייבותו של המנוח ואשר הוגשה לאחר מותו כנגד עזבונו וכנגד היורשת שלו, מוטל היה על המשיבים נטל הוכחה כבד יותר, ועמד על כך בית המשפט העליון בפסק דינו בע"א 2556/05 זלוטי נ' אינדיבי (08/02/09).

50. ראשית נציין כי אין מחלוקת כי המנוח חתם על כל אחד משלושת הסכמי שכר הטרחה שנכרתו בינו ובין המשיבים, ולא חלק על גובה שכר הטרחה שנקבע. זאת ועוד, בפני
בית משפט קמא, הוצגה דרישת החוב של המשיבים מן המנוח מיום 30/07/00 אשר לא הייתה במחלוקת במהלך השנים שחלפו מאז הוצאתה ועד לפטירת המנוח. בנוסף הוצג המכתב הכולל את פירוט התשלומים שביצע המנוח עד חודש יולי 2000 אשר אף הוא נשלח למנוח בחודש יולי 2000. על מכתבים אלה השיב המנוח בחודש מרץ 2001, ובמכתבו ציין המנוח את התחייבותו לזמן ישיבת מועצה לדיון בנושא שכר הטרחה וכן הודה למשיב על "הסבלנות והיחס החם". ובמילים אחרות תשובתו של המנוח מעידה כי קיבל את מכתבם של המשיבים, לא חלק על החוב וגובהו, ולא העלה כל טענה ביחס לפירעון החוב ולו בחלקו עד למועד הנ"ל.

51. כמו כן הוצג בפני
בית משפט קמא מכתבם של המשיבים מיום 30/07/09 אל המנוח במסגרתו ביקשו המשיבים להאיץ במנוח לפרוע את חשבון שכר טרחתו. מכתבם זה של המשיבים נותר בלא מענה ולא הוצגו מצד המערערים מכתבים כלשהם בהם מעלה המנוח הסתייגות כלשהי מקיומו של חוב או טענה בדבר פרעונו של החוב, כולו או חלקו. וכאמור, בנו של המנוח האני פאעור העיד בפני
בית משפט קמא כי המנוח התנהל בצורה מסודרת למדי, ניהל יומנים ומסמכים, וניתן איפוא להניח בסבירות גבוהה כי ככל שהיה המנוח מעלה בזמן אמת הסתייגות מדרישת המשיבים לפירעון החוב היה מעלה את טענותיו על הכתב ומכתב זה היה מוצג על ידי המערערים במסגרת ההליך בפני
בית משפט קמא.

52. עוד ובנוסף נציין כי גם מכתב שנשלח לבנו של המנוח האני פאוער ביום 16/12/11 ובו תזכורת לתשלום החוב לא נענה ולא הועלתה על ידי בנו של המנוח טענה כלשהי כנגד קיומו של החוב ושיעורו.

53. לאור עדותו של המשיב בבית משפט קמא אשר לא נסתרה, ועל רקע ההתכתבויות השונות שהוצגו על ידי המשיבים, סבורים אנו, כפי שסבר אף בית משפט קמא כי אכן ובשים לב להלכה המטילה נטל הוכחה גבוה יותר על מי שתובע עיזבון, כי עלה בידי המשיבים להוכיח את עצם קיומו של החוב הנטען, זאת גם אם נטל השכנוע בכל הנוגע לפירעון החוב רובץ במלואו על המשיבים.

54. אכן צודקים המערערים כי שלושת הסכמי שכר הטרחה שנקשרו בין המנוח ובין המשיבים נקשרו במהלך השנים 1992 -1993 ולמעשה עילת תביעתם של המשיבים נשענת על הסכמי שכר טרחה שנכרתו לפני למעלה מ-25 שנים.

55. עוד ובנוסף צודקים המערערים כי עיון בשלושת הסכמי שכר הטרחה עליהם הוחתם המנוח מעלה כי מועד התשלום החוזי האחרון כנזכר בהסכם השלישי והאחרון, עבור הייצוג בהליך הפלילי היה ביום 01/09/94, ואף ממנו ועד להגשת כתב התביעה בפני
בית משפט קמא חלפו כ-23 שנים.

56. סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, התשי"ח–1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") קובע כי תקופת ההתיישנות בהליכים אזרחיים שאינם במקרקעין היא שבע שנים, ולפי סעיף 6 לחוק ההתיישנות תחילתה של תקופת ההתיישנות ביום שבו נולדת עילת התובענה. בתוך כך, מקובל להבחין בין מועד התגבשותה של זכות התביעה המושגית – בהתקיים העובדות המגבשות את הזכות המהותית אשר בגין פגיעה בה זכאי התובע לסעד – לבין מועד היווצרותה של זכות התביעה הקונקרטית – כאשר התקיימו התנאים האובייקטיביים המאפשרים לתובע הקונקרטי להגיש תובענה לאכיפת הזכות המושגית בפני
בית המשפט. ראה: ע"א 217/86 שכטר נ' אבמץ בע"מ, פ"ד מד(2) 846, 860 (1990); ע"א 3319/94 פפר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רעננה, פ"ד נא(2) 581, 594 (1997).
57. בנסיבות ענייננו וממקרא כתב התביעה לא הצביעו המשיבים על נסיבות המקימות פער בין זכות התביעה המושגית של המשיבים אשר התגבשה לפחות לפני 23 שנה מהמועד החוזי האחרון לביצוע התשלום האחרון בהתאם להסכם שכר הטרחה משנת 1994, וכאשר חלפו למעשה אף 17 שנים ממועד זיכויו המוחלט של המנוח ולמעשה לא הייתה מניעה כי המשיבים היו מגישים את תביעתם זמן קצר לאחר התגבשות החוב בהסכמי שכר הטרחה שנכרתו בין המנוח והמשיבים, וזאת לפני כ-23 שנים לכל המאוחר. עוד ובנוסף נציין כי הגם שהמערערים טענו להתיישנות התביעה לא הוגש על ידי המשיבים או מי מהם כתב תשובה.

58. יחד עם זאת ומשהגישו המערערים בקשה לדחיית התביעה על הסף צורף תצהירו של המשיב אשר ממנו עלה כי המשיבים הסכימו לבקשת המנוח להמתין עם קבלת יתרת המגיע להם מחשבון שכר טרחתם עד שיעלה בידיו של המנוח לשלם מעבר למה ששילם, ואף סיכם עמם את המקור העתידי לתשלום, תוך שהוא מעדכנם מעת לעת על המהלכים שהוא נוקט לשם קבלת הוצאות שכר טרחתו מן המועצה המקומית. במילים אחרות, נטען על ידי המשיבים כי נקשר בינם ובין המנוח הסכם בעל פה לעניין מועד התשלום, ולפיו ישלם המנוח את יתרת שכר הטרחה המגיע למשיבים מן הכספים שיתקבלו על ידו מן המועצה המקומית בעת שיתקבלו. משכך, נטען על ידי המשיבים כי עילת התביעה מבחינת ההתיישנות נולדה רק בשנת 2017 לאחר שהמערערים קיבלו חלק מן הכספים שאושרו למנוח מהרשות המקומית כהשתתפות בהוצאות המשפט, ומשכך לא התיישנה תביעת המשיבים.

59. מעיון ב

פסק דין
שניתן בהסכמה בבר"ע 65401-06-07, בעקבות בקשות רשות ערעור שהגישו הצדדים על החלטת בית משפט קמא בבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, עולה כי הצדדים נתנו הסכמתם לבירור טענתו העובדתית של המשיב בכל הנוגע למועד התגבשות עילת התביעה במסגרת ההליך העיקרי שהתקיים בפני
בית משפט קמא, ואף הוסכם על ידם כי ככל שתתקבל הגרסה כי הוסכם בין הצדדים על מועד מאוחר יותר לקיום ההתחייבות לפי ההסכם משנות ה-90, שהוא המועד שבו יסתיימו ההליכים שנקט המנוח להחזר הוצאות הגנתו, כמפורט בתצהירו של המשיב, הרי שהמועד לתחילת הזכות לתבוע או הכוח לתבוע הוא פחות מ-7 שנים ממועד הגשת כתב התביעה, ומשכך לא תעמוד למערערים הטענה בדבר התיישנות התביעה.

60. ערים אנו לטענה כי במועד חתימת הסכמי שכר הטרחה הנוהל של משרד הפנים לגבי החזרי הוצאות לא היה עדיין בתוקף. עם זאת יש יסוד לטענת המשיבים כי היה נוהג כאמור לפיו משרד הפנים החזיר לנושאי משרה את הוצאותיהם, ובהקשר זה לא ניתן להתעלם מן העובדה שסיטואציה מעין זו כי המנוח יזכה להחזר תשלום ההוצאות המשפטיות נצפתה על ידי הצדדים כבר במועד כריתת הסכמי שכר הטרחה ונכללה בסעיף 11 להסכמים, שם העלו על כתב תנייה שמשמעותה המחאת זכות מהמנוח למשיבים לקבלת כל סכום אשר המנוח יהיה זכאי לקבל עקב טיפולם של המשיבים.

61. על רקע האמור, משגרסתו של המשיב לא נסתרה, ולאור גם העולה מן ההתכתבות שפורטה לעיל עם המנוח, מקובלת עלינו קביעת בית משפט קמא, כי עלה בידי המשיבים להוכיח כי בינם לבין המנוח גובשה הסכמה בעל פה ובהתנהגות, כי המשיבים ימתינו עם גביית יתרת שכר טרחתם עד לקבלת כספי משרד הפנים. נציין כי הסכמה זו תואמת גם את התנהלות המנוח אשר נקט בפעולות שונות שאינן שנויות במחלוקת לגביית החזר הוצאות המשפט, תוך מאמץ לגביית מלוא שכר הטרחה הנקוב בהסכמי שכר הטרחה בהם התקשר עם המשיבים.

62. לאור האמור, וחרף הזמן הניכר שחלף, ומשפסק הדין בבית משפט השלום בתביעת המנוח נגד המועצה המקומית שעב (ת"א (חי') 1409-01-10 ניתן רק ביום 20/10/14 ואילו פסק הדין החלוט נגד משרד הפנים ניתן בבית המשפט המחוזי (ע"א 22356-12-14) רק ביום 19/04/15, לא חלה התיישנות על תביעתם של המשיבים, אשר הועמדה על גובה כספי ההחזר בלבד ומשהוגשה לבית משפט קמא ביום 19/03/17.

63. נוסיף ונציין כי לא נעלם מעינינו הדיון הארוך שקיימו המערערים בטיעוניהם ואשר נוגע להוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות, שכותרתו "הודאה בקיום זכות". אכן צודקים המערערים כי הודאה בקיום זכות חייבת לבוא מצד הנתבע, כשהיא נתמכת במסמך המלמד במפורש על ההודאה בקיום הזכות הנתבעת בבית המשפט. עם זאת, משגרסתו של המשיב לא נסתרה, ועלה בידי המשיבים להוכיח כי בינם לבין המנוח גובשה הסכמה בעל פה ובהתנהגות, לפיה המשיבים ימתינו עם גביית יתרת שכר טרחתם עד לקבלת כספי משרד הפנים, עילת תביעתם של המשיבים לא התגבשה טרם לקבלת כספי משרד הפנים. פועל יוצא מן האמור, כי על רקע ההסכם שבעל פה ובהתנהגות שנקשר בין הצדדים, לא עמדה למשיבים עילת תביעה טרם התקבלו כספי משרד הפנים וממילא אין בנסיבות אלה תחולה לדיני ההתיישנות ולהוראות סעיף 9 בפרט. בית המשפט העליון בבע"מ 7465/16 פלונית נ' פלוני (09/11/16) עמד על האבחנה בין מועד התגבשות זכות התביעה לבין מועד היווצרות זכות התביעה הקונקרטית, אבחנה שהיא משמעותית גם לענייננו, וציין כדלקמן:

"בתוך כך, מקובל להבחין בין מועד התגבשותה של זכות התביעה המושגית – בהתקיים העובדות המגבשות את הזכות המהותית אשר בגין פגיעה בה זכאי התובע לסעד – לבין מועד היווצרותה של זכות התביעה הקונקרטית – כאשר התקיימו התנאים האובייקטיביים המאפשרים לתובע הקונקרטי להגיש תובענה לאכיפת הזכות המושגית בפני
ביהמ"ש. יתכן אפוא פער בין שני המועדים, אשר נפקותו היא מניין תקופת ההתיישנות החל ממועד התגבשות זכות התביעה הקונקרטית."

64. לאור כל האמור סבורים אנו כי אין איפוא מנוס מלהורות על דחיית ערעורם של המשיבים.

65. עתה נותר לדון בערעורם של המשיבים. טענתם העיקרית של המשיבים בערעורם מתייחסת להחלטת בית משפט קמא להעמיד את חיובם של המערערים על סכום כולל של 406,000 ₪ ולהותיר בידם של המערערים מן הסכום הכולל בו חויב משרד הפנים בסך של 729,960 ₪ את הסך של 339,384 שכבר הועבר לידם של המערערים. לעמדתם של המשיבים הנמקת בית משפט קמא לא נטענה בהליך ואין בה כדי להצדיק את התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא וביחוד על רקע קביעתו של בית משפט קמא כי התגבשה בין המנוח והמשיבים הסכמה כי יתרת תשלום שכר הטרחה תבוצע על ידו מכספי החזר ההוצאות שיגיעו לו.

66. בית משפט קמא נימק את החלטתו זו בשיהוי ניכר אשר דבק לעמדת בית משפט קמא בהתנהלותם של המשיבים ואשר לעמדתו לא פעלו מאז פטירת המנוח ועד הגשת תביעתם ובאופן שחשף את עזבונו של המנוח לתביעה זו ולשינוי מצבו של העיזבון לרעה.

67. לעמדת בית משפט קמא חוסר המעש מצידם של המשיבים אשר בין היתר לא עיגנו בכתב את ההסכמות מול העיזבון, לא שלחו מכתב דרישה לעיזבון ואף ישבו מנגד למרות שידעו אודות התביעה המתנהלת כנגד המועצה המקומית שעב, יצר את הסיכון שהתממש, חשף את עזבונו של המנוח לתביעה והוביל לשינוי מצבו לרעה של העיזבון. משכך סבר בית משפט קמא כי אין לחייב את המערערים במלוא סכום התביעה.

68. המערערים טוענים מנגד כי צדק בית משפט קמא בקביעתו זו ובכל מקרה אין המדובר בטענה חדשה, שכן טענת השיהוי נטענה על ידם במסגרת ההליך בפני
בית משפט קמא.

69. לאחר ששבנו ועיינו בקביעתו של בית משפט קמא ובטיעוני הצדדים סבורים אנו כי החלטת בית משפט קמא להעמיד את חיובם של המערערים על סכום כולל של 406,000 ₪ ולהותיר בידם של המערערים מן הסכום הכולל בו חויב משרד הפנים בסך של 729,960 ₪ את הסך של 339,384 שכבר הועבר לידם של המערערים, אינה יכולה לעמוד, על רקע ההסכמה בעל פה שהושגה עם המנוח כי תשלום יתרת שכר טרחתו יבוצע מכספי החזר ההוצאות שישולמו לו.

70. ראשית נציין כי התביעה כנגד המועצה המקומית שעב הוגשה במקורה על ידי המנוח ביום 03/10/10 ולא ננקטה במקור על ידי העיזבון, אשר בא בנעלי המנוח רק לאחר פטירתו ביום 27/03/12.

71. זאת ועוד, בניגוד לאמור בפסק דינו של בית משפט קמא בהקשר זה, עולה מן הראיות שהוצגו בפני
בית משפט קמא כי עוד ביום 16/12/11 ולאחר פטירתו של המנוח נשלח מכתב מאת המשיבים לבנו של המנוח האני פאעור ובו תזכורת לתשלום החוב. בהינתן האמור, סבורים אנו כי לא ניתן לקבוע כי המשיבים ו/או מי מהם לא העמידו את המערערים על דרישתם וציפייתם להסדר החוב על ידי העיזבון לאחר פטירתו של המנוח, ובכל מקרה לא ניתן לראות בהם כמי שזנחו את תביעתם לקבלת יתרת שכר הטרחה ככל שתגיע לעיזבון.

72. נוסיף ונציין כי לא ברור לנו כיצד שינה העיזבון את מצבו לרעה בהמשך ניהול ההליך כאשר מלכתחילה זכויות העיזבון אינן טובות מאלה של המנוח והוסכם על ידי המנוח כי תשלום יתרת שכר הטרחה יידחה ויבוצע מכספי החזר ההוצאות שישולמו לידי המנוח. זאת ועוד, לא הוצגו על ידי המערערים ראיות בדבר הוצאות בהן נשאו בניהול ההליך לאחר פטירתו של המנוח ואשר יכול וניתן היה להצדיק את קיזוזם.

73. לנוכח הוראת סעיף 11 להסכמי שכר הטרחה המסדירה את המחאת הזכות למשיבים, לאור כל האמור לעיל ומשלא ניתן בנסיבות העניין ולאור ההסכמה שהושגה בין המנוח והמשיבים בכל הנוגע לעיתוי פירעון יתרת חובו של המנוח, לקבוע כי המשיבים נקטו בשיהוי בכל הנוגע למועד הגשת תביעתם כנגד העיזבון, סבורים אנו כי לא היה מקום להפחית מן התשלום המגיע למשיבים את הסך של 339,384 ששולם על ידי המועצה המקומית שעב ואשר כבר הועבר לידי המערערים.

75. באשר לטענה הנוספת שהועלתה על ידי המשיבים ולפיה היה על בית משפט קמא לפסוק את רכיב המע"מ על סך שכר הטרחה שנפסק להם בשיעור של 75,000 ₪ סבורים אנו כי לנוכח הסכום הכולל שנפסק, אין מקום להתערב בקביעה זו של בית משפט קמא.

סוף דבר

76. לאור כל האמור לעיל דין ערעורם של המערערים להידחות.

77. ערעורם של המשיבים מתקבל בחלקו באופן שאנו מחייבים את המערערים ביחד ולחוד להוסיף ולשלם (וזאת בנוסף לסכום בו חויבו לפי פסק-דינו של בית משפט קמא) למשיבים את הסך של 339,384 ₪ בתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (19/03/17) ועד התשלום המלא בפועל.

78. לנוכח התוצאה שהתקבלה, הננו מחייבם את המערערים לשאת בהוצאות המשיבים, לרבות בתשלום שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪ (כולל מע"מ). המזכירות תעביר לב"כ המשיבים, עבור המשיבים את הסכום של 7,500 ₪, מן הפיקדון שהפקידו המערערים, ויתרת הפיקדון ככל שתיוותר, תוחזר לידי ב"כ המערערים, עבור המערערים, ככל שלא הוטל עיקול על הפיקדון.

79. המזכירות תחזיר לידי ב"כ המשיבים, עבור המשיבים, את הפיקדון שהם הפקידו לצורך ערעורם, ככל שלא הוטל עליו עיקול.

80. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ' אב תשע"ט, 21 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.


יגאל גריל
, שופט עמית [אב"ד]
בטינה טאובר
, שופטת
סארי ג'יוסי
, שופט
15 מתוך 15








עא בית משפט מחוזי 56578-02/19 משרד עוה"ד חטר-ישי ושות', דרור חטר-ישי, נ' עזבון המנוח עפו פאעור ז"ל, נאג'יה פאעור (פורסם ב-ֽ 21/08/2019)