פסקי דין על שגית סמדג'ה | פסקי דין על מרים ממן

47722-03/11 סע     25/08/2019




סע 47722-03/11 שגית סמדג'ה נ' מרים ממן








בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע



ס"ע 47722-03-11 סמדג'ה נ' ממן





בפני

כבוד השופט
משה טוינה



התובעת:

שגית סמדג'ה



נגד


הנתבעת:

מרים ממן






פסק דין




1.
עניינו של

פסק דין
זה בתביעה שהגישה הגב' שגית סמדג'ה
(להלן: "התובעת") נגד הגב' מרים ממן
(להלן: "הנתבעת"). בתביעתה ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת; פיצויים על פיטורים שלא כדין; דמי פדיון חופשה ודמי הבראה. בסך הכל התבקש בית הדין לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום כולל של 303,920 ₪ הנתבע בעילות התביעה השונות.


הצדדים:

2.
התובעת ילידת 1983 עברה בתחילת שנת 2007 מקריית מלאכי לאילת.


הנתבעת הינה תושבת אילת אשר בתקופה הרלוונטית לתביעה הפעילה דוכן במתחם "חוף ממן" שבאילת (להלן: "הדוכן") ואמו של מר חיים ממן.

3.
אין מחלוקת כי החל מתחילת שנת 2008 ועד לאמצע שנת 2010[1]
ניהלו התובעת ומר חיים ממן מערכת יחסים זוגית; וכי בתקופה שמיוני 2009 ועד ליוני 2010 הועסקה התובעת כעובדת הנתבעת בדוכן[2]
.


התביעה:

4.
בתביעה שלפנינו טענה התובעת כי:

א.
מינואר 2007 (בסמוך למועד תחילת הקשר הזוגי בינה לבין מר חיים ממן, כגרסתה), הציע מר ממן לתובעת לעבוד בדוכן (להלן: "ההצעה").

ב.
ההצעה התקבלה על דעת התובעת ובעקבותיה היא השתלבה בהפעלת הדוכן כעובדת הנתבעת, החל מאותו מועד (ינואר 2007); וזאת עד לפיטוריה ביום 26.6.2010.

ג.
במהלך תקופת ההעסקה שולם לתובעת שכר שחלקו במזומן וחלקו ב"צרכי מחיה". על פי התביעה, השכר ששולם לתובעת במזומן ובצרכי מחיה עמד על סך של כ-15,000 - 12,000 ₪ לחודש.

ד.
התובעת פוטרה על ידי הנתבעת בעת שהייתה בהיריון מבן זוגה דאז, מר חיים ממן, ביום 26.6.2010. לעניין זה נאמר בכתב התביעה:

"20.
עת הגיעה התובעת עם חיים לבשר לנתבעת ולהודיע על כוונתה להינשא התנגדו הוריו לנישואים, חיים הפנה עורף לתובעת הצטרף לפתע להוריו ואלה הציעו לתובעת סכום כסף נכבד על מנת שתחזור על ריטואל ההפלה.
21.
התובעת סירבה בכל תוקף לבצע הפלה, בין היתר בשל סיכונים שבה והחשש לאבד פוריותה גם בגלל המחלה שעברה.
22.
בעקבות סירוב התובעת לעבור הפלה, סולקה היא מעבודתה על אתר ביום 26.6.2010! (הדגשה במקור-ט.מ)".

ה.
ביולי 2010 פנתה התובעת לנתבעת לראשונה בדרישה לקבלת תלושי שכר. דרישה שבעקבותיה נמסרו לתובעת תלושי שכר המתייחסים לתקופה שמיוני 2009 ולפיהם עמד שכרה על סך של כ-2,700 ₪ לחודש בלבד.

5.
על רקע הטענות העובדתיות שבכתב התביעה שעיקריהן הובאו לעיל התבקש בית הדין בתביעה לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים וזכויות נלוות כמפורט להלן:

א.
פיצויי פיטורים ביחס לתקופת ההעסקה שמינואר 2007 ועד כולל יוני 2010, על בסיס שכר חודשי של 12,000 ₪ ובסך הכל סכום של 42,000 ₪.

ב.
פיצוי על פיטורי עובדת בהיריון שהוא סכום הרכיבים הבאים:

(1)
פיצוי על אובדן השתכרות מיום הפיטורים – 26.6.2010 ועד למועד הלידה – מרץ 2011; ובתקופת ההעסקה המוגנת שלאחר תום חופשת הלידה – בסכום כולל של 32,000 ₪.

(2)
פיצוי על הנזק שנגרם לתובעת המתבטא בתשלום דמי לידה מופחתים מהמוסד לביטוח לאומי כתוצאה מאי דיווח על השכר בפועל ששולם לתובעת (לשיטתה 12,000 ₪ לחודש); בסכום של 40,320 ₪.

(3)
פיצוי על נזק לא ממוני בשל פיטורי התובעת שלא כדין, לרבות פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 50,000 ₪.

ג.
דמי הודעה מוקדמת מכוח חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות תשס"א-2001 בשל פיטורי התובעת לאלתר בלא הודעה מוקדמת, בסכום של 12,000 ₪.

ד.
דמי פדיון חופשה תמורת מכסת ימי חופשה שצברה התובעת כעובדת הנתבעת לאורך תקופת הקשר (מינואר 2007 ועד יוני 2010) בסך הכל 49 ימים – המבוססים על שכר חודשי של 12,000 ₪ לחודש בסכום של 23,520 ₪.

ה.
דמי הבראה ביחס לשנתיים האחרונות להעסקתה של התובעת בסכום של 4,080 ₪.

תשובת הנתבעת:

6.
אין בדעתנו להתעכב על תשובת הנתבעת לטענות והסעדים המבוקשים בכתב התביעה מעבר לאמור להלן:

א.
לטענת הנתבעת הועסקה התובעת בשירותה – לבקשת בנה מר חיים ממן – החל מיוני 2009 בלבד ועד לסוף יוני 2010.

ב.
במהלך תקופת ההעסקה הייתה התובעת זכאית לשכר המבוסס על היקף ההעסקה החלקי של התובעת בדוכן, כמפורט בתלושי השכר שאין חולק על תשלומו.

ג.
יחסי עובד מעסיק בין הצדדים הסתיימו בהתפטרות התובעת אשר עזבה את מקום העבודה בעקבות סיום הקשר הזוגי עם מר חיים ממן ביוני 2010.

ד.
עם סיום יחסי עובד מעסיק נערך לתובעת "גמר חשבון" במסגרתו שילמה הנתבעת לתובעת דמי פדיון חופשה ודמי הבראה בהתייחס לתקופת ההעסקה שהיא לגרסתה מיוני 2009 ועד סוף יוני 2010.

7.
על בסיס הגרסה העובדתית שבכתב ההגנה ביחס למשך תקופת ההעסקה, תנאי השכר לאורך אותה תקופה ונסיבות סיום הקשר, ביקשה הנתבעת לדחות את תביעת התובעת על כל חלקיה.

דיון והכרעה:

8.
מכתבי הטענות שעיקריהם הובאו לעיל, עולה כי שאלת זכאותה של התובעת לסעדים המבוקשים בכתב התביעה – פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, פיצויים על פיטורים שלא כדין, דמי פדיון חופשה ודמי הבראה – הם כולם נגזרת מהמחלוקות העובדתיות שהמשתקפות מכתבי הטענות; בשאלת מועד תחילת הקשר - ינואר 2007, לגרסת התובעת בכתב התביעה, יוני 2009 לגרסת הנתבעת; בשאלת השכר המוסכם ששולם לתובעת במהלך תקופת הקשר – 12,000 ₪ לטענת התובעת, אל מול השכר המפורט בתלושי השכר לגרסת הנתבעת; ובשאלת נסיבות סיום הקשר – בפיטורי התובעת לטענתה בהתפטרות התובעת לטענת הנתבעת.

9.
במצב דברים שבו שאלת הזכאות של התובעת לסעדים המבוקשים בתביעה היא נגזרת מהכרעה במחלוקות העובדתיות העולות מכתבי הטענות, את פרק הדיון וההכרעה נפתח בבירור המחלוקות העובדתיות, כאמור להלן.


שאלת מועד תחילת הקשר:

10.
בירור סוגיית מועד היווצרותם של יחסי עובד מעסיק בין הצדדים שלפנינו, מחייב התייחסות לנסיבות המיוחדות של המקרה שלפנינו – העובדה כי לצד וברקע לקיומם של יחסי עובד מעסיק בין התובעת לנתבעת התקיימה מערכת יחסים זוגית בין בנה של הנתבעת, מר חיים ממן, לתובעת. לעובדה זו – קיומה של מערכת יחסים זוגית בין התובעת לבין מר חיים ממן, בנה של הנתבעת - משמעות לאור הפסיקה הקובעת כי על אף שיחסי קרבה אין בהם לכשעצמם כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד-מעביד; הרי ש"כאשר הצדדים הם קרובי משפחה יש מקום לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו; יחסים וולנטריים, התנדבותיים או קשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות"[3]
.

11.
מטעמי צנעת הפרט, אין בדעתנו במסגרת

פסק דין
זה להידרש למערכת היחסים הזוגית שבין התובעת למר חיים ממן מעבר לדברים הבאים:

א.
התובעת השתלבה בהפעלת הדוכן מכוח היותה בת זוגתו של מר חיים ממן. בהקשר זה נפנה לעדותה של התובעת שבמסגרתה נשאלה והשיבה: "כשנכנסתי לעסק נכנסתי בתור בת הזוג שלו"[4]
.

ב.
בתחילת שנת 2008 עברה התובעת להתגורר בביתה של הנתבעת כבת זוגתו של בנה[5]
. באפריל 2010 עברו השניים להתגורר יחד בדירה ששכרו השניים באילת בה התגוררו עד לסוף יוני אותה שנה[6]
.

ג.
בתקופה שבה ניהלה התובעת מערכת יחסים זוגית עם מר חיים ממן, נהנתה התובעת מתמיכה כלכלית של הנתבעת האופיינית ליחסי הקרבה שבתוך התא המשפחתי המורחב. כך העידה התובעת כי הנתבעת שילמה עבורה חובות עבר, נשאה בהוצאות המחיה השוטפות ובהוצאות אישיות כגון: תשלום אגרת רישוי לרכב וכיסוי חשבונות הטלפון הנייד.

ד.
בסוף יוני 2010 עלו היחסים שבין בני הזוג על שרטון, על רקע כניסתה של התובעת להיריון מבן הזוג ובבקשתה להינשא לו והשניים נפרדו[7]
. נזכיר כי במקביל לסיום הקשר הזוגי, נותקו יחסי עובד מעסיק בין התובעת לנתבעת ועל כך נרחיב בפרק של

פסק דין
זה, שעניינו נסיבות סיומם של יחסי עובד מעסיק בין הצדדים.

12.
כאמור לעיל, יחסי הקרבה שבין התובעת לנתבעת, מכוח היותה של התובעת בת זוגתו של בנה של הנתבעת, מחייבים לבחון בקפידת יתר את טענת התובעת לקיומם של יחסי עובד מעסיק ביחס לתקופה שבמחלוקת, דהיינו – ביחס לתקופה שלפני יוני 2009.

13.
לטעמנו, אין בעדויות שלפנינו כדי להצביע ולבסס את טענת התובעת לקיומו של יחס חוזי של עובד מעסיק בינה לנתבעת, בתקופה שלפני יוני 2009 מהנימוקים הבאים:

א.
אין לפנינו כל ביטוי ורישומים לקיומם של יחסי עובד מעסיק בין התובעת לנתבעת, לפני יוני 2009 - בין בתלושי שכר ובין בדיווח למוסדות ציבוריים – שהם חלק בלתי נפרד מיחסי עובד מעסיק. חשוב לזכור לעניין זה, כי כבעלת עסק היה על הנתבעת אינטרס לגיטימי לדווח על הוצאות העסק ובכלל זה על הוצאות שכר העובדים בזמן אמת. במציאות שכזו, היעדר ביטוי ברישומים לקיומם של יחסי עובד מעסיק, תומך בטענת הנתבעת לפיה התמיכה הכלכלית של הנתבעת בתובעת, לפני יוני 2009 (וגם לאחר מכן מעבר לאמור בתלוש השכר), איננה מעידה על קיומם של יחסי עובד מעסיק בין הצדדים.


בנסיבות שכאלה, העובדה שאין רישום על התובעת כעובדת הנתבעת לפני יוני 2009, פועלת לכיוון דחיית טענת התובעת לקיומם של יחסי עובד מעסיק בין הצדדים, קודם למועד זה – יוני 2009.

ב.
יחסי עובד מעסיק הם בבסיסם יחסים חוזיים וככאלה דורשים "מסויימות" בפרט ביחס לרכיבי היסוד של ההתקשרות – הגדרת משך הזמן שעומד העובד לטובת מעסיקו מחד והתמורה לה זכאי העובד בגין עבודתו (שכר) מאידך. "מסוימות" זו היא הביטוי לקו המפריד בין יחסים וולנטריים של תמיכה ועזרה הדדית המאפיינים יחסי קרבה, לבין הרצון והיצירה בפועל של מערכת זכויות וחובות המגדירה את חוזה העבודה שבין העובד למעסיק.


עדות התובעת איננה מספקת גרסה ברורה ומוגדרת של רכיבי היסוד שבהתקשרות בין עובד למעסיק הן ביחס להגדרת משך העבודה, ימים ושעות, והן מבחינת השכר.

כך לדוגמא, אין בפני
נו כל רישום של שעות עבודה שמתוכם ניתן ללמוד על הזמן שהקדישה התובעת לעבודה בדוכן וכפועל יוצא מכך, על השכר שלו היא זכאית.

בתצהיר שהגישה התובעת טענה האחרונה כי הנתבעת התחייבה בפני
ה לשכר שניתן במזומן לצרכי מחיה בשיעור שעמד על כ"בין 15,000-12,000 ₪ לחודש בעונה ולא בעונה כ-5,000 ₪ לחודש".

תצהיר התובעת איננו מפרט באילו חודשים חלה "העונה", משכה של "העונה" ואת הפרמטרים שעל בסיסם נקבע השכר בטווח שבין 12,000 ל-15,000 ₪ בחודש
מסוים. מכאן שאין בעדות התובעת גרסה ברורה לשכר שלו הייתה זכאית, המעידה על מערכת יחסים חוזית מחייבת של עבודה תמורת שכר.

זאת ועוד. לטענת התובעת במהלך התקופה מושא התביעה (תקופה שלפני יוני 2009) – כך לשיטת התובעת – ניתן השכר בחלקו ב"צרכי מחיה" שבהם נשאה הנתבעת.
נאמר מיד כי ההשתתפות ב"צרכי מחיה" היא אופיינית ליחסי קרבה לתא המשפחתי המורחב וזרה ליחסי עובד מעסיק. זאת ועוד. אין התובעת מצביעה בעדותה על קשר בין העבודה שביצעה עבור הנתבעת נכון למועד ביצוע ההוצאה – להוצאות מחיה שנשאה בהן הנתבעת (פירעון חוב, תשלום הוצאות רישוי לרכב וכיוצ"ב הוצאות אישיות) בחודש נתון. יוצא מכאן שגם כאן אין בעדות התובעת גרסה עובדתית המעידה על מערכת יחסים חוזית מחייבת לשכר תמורת עבודה.

ג.
יחסי עובד מעסיק מאופיינים בכך שהם מתוחמים לתקופה שבין מועד תחילת ההעסקה למועד סיום הקשר. בהתאם מצופה ממי שטוען למעמד כעובד, להצביע על נקודת זמן שממנה והלאה התקיימו בין הצדדים יחסי עובד מעסיק, בינו לבין מי שהוא טוען שהוא מעסיקו.


במקרה שלפנינו, עדותה של התובעת מאופיינת בריבוי גרסאות בשאלת מועד היווצרות הקשר. בהקשר זה נטען בכתב התביעה, כי תחילתם של קשרי עובד מעסיק בין הצדדים לתביעה שלפנינו, בתחילת שנת 2007[8]
. מנגד, בתצהיר טענה התובעת כי קשרי עובד מעסיק נוצרו ביוני-יולי 2007[9]
; ובמקום אחר בתצהיר כי הקשר נוצר בתחילת שנת [10]
2008.

ד.
כמצוין לעיל, התובעת על פי גרסתה, השתלבה בפעילות הדוכן בתור מי שהייתה בת זוגתו של מר חיים ממן. בעדותה מספרת התובעת, כי מעבר לתמורה בהפעלת הדוכן, נתנה כתף בעבודות הבית. בהקשר זה נשאלה התובעת והשיבה:

"ש.
תאשרי לי שחלק היה שווה כסף (חלק מהתמורה שהיא טוענת שהיא קיבלה כשכר, הוספה שלי-ט.מ).
ת.
מה הכוונה שניקיתי לה את הבית? שלא הייתה עבודה ניקיתי לה את הבית כי חייתי שם, היא אמא של חבר שלי, אני אף פעם לא לקחתי ממנה כסף ביד, היא תמיד הייתה לה רשימה לקחת 1,000, לקחת 2,000"[11]
.

ה.
יוצא מכאן כי עדות התובעת, יותר ממה שהיא מלמדת על רצון שיצא לפועל ליצירת מערכת מחייבת של חובות וזכויות האופיינית ליחסי עובד מעסיק בתקופה שלפני יוני 2009 מבטאת מציאות של יחסי קרבה שהם פועל יוצא של היותה של התובעת בת זוגתו של מר חיים ממן, בנה של הנתבעת. במסגרת אותם יחסי קרבה נתנה התובעת עזרה בעבודות הבית ובהפעלת הדוכן כמי שהייתה, כך לגרסתה, בת הזוג של מר ממן; ומאידך, נהנתה מתמיכה כלכלית הן בצרכי מחיה והן בכספים במזומן כבת משפחה.

14.
לאור האמור לעיל, טענת התובעת לעניין קיומם של יחסי עובד מעסיק בינה לנתבעת בתקופה שלפני יוני 2009, נדחית.


טענת השכר:

15.
כאמור לעיל כתבי הטענות משקפים מחלוקת בין הצדדים בשאלת השכר. לעניין זה טענה התובעת לשכר של 12,000 ₪ לחודש, שהוא השכר הקובע שהיה על הנתבעת לדווח למוסד לביטוח לאומי וממנו נגזרת זכותה של התובעת לדמי לידה.

16.
נקצר ונאמר, כי העמדה שלעיל בפרק שדן בקיומם של יחסי עובד מעסיק בין הצדדים קודם ליוני 2009 להיעדר גרסה ברורה של התובעת לשכר לו הוא זכאית – מחייב גם כאן את דחיית הטענה של התובעת לשכר של 12,000 ₪ לחודש.

17.
מעבר לכך נוסיף, כי אין בפני
נו כל ראיה שיש בה כדי ללמד מהו השכר במזומן שמשכה התובעת לעצמה מידי חודש/ שילמה הנתבעת[12]
ומהו היקף הוצאות המחיה שבהן נשאה הנתבעת שאותן טוענת התובעת כי יש להכליל בשכרה. בהקשר זה די לנו שנאמר, שאין בפני
נו ראיות על שיעור ההשתתפות בפועל בהוצאות המחיה של התובעת, להוציא מקרים בודדים שצורפו לתצהיר התובעת, ואלה אינם משקפים הוצאות מחיה בהיקף הקרוב לזה הנטען בתצהיר. כך גם אין בפני
נו פירוט הסכומים שניתנו לתובעת מידי חודש במזומן. בנסיבות הללו לא הוכיחה התובעת את הגרסה העובדתית לטובת הנאה בהיקף של 12,000 ₪ לחודש, שלשיטתה היא בגדר "שכר".

18.
אשר על כן, טענת התובעת לפיה הועסקה בשכר של 12,000 ₪ לחודש – נדחית.





שאלת נסיבות סיום הקשר:

19.
את הדיון בשאלת נסיבות סיום הקשר, מבקשים אנו לפתוח בהתייחסות לפסק הדין שניתן בע"פ 40976-10-16, מרים ממן
נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 3.5.2018). בהקשר זה יש לומר כי על רקע טענות התובעת בכתב התביעה, הוגש כתב אישום נגד הנתבעת על פיטורי עובדת בהיריון בניגוד לחוק עבודת נשים (תשי"ד-1954). בפסק הדין שניתן בבית הדין האזורי הורשעה הנתבעת בעבירה שעניינה פיטורי עובדת בהיריון בניגוד לחוק ובערעור שהגישה הנתבעת זוכתה האחרונה (המערערת שם) בהסכמת המאשימה בעקבות המלצת בית הדין הארצי "לאור הספק הסביר בהוכחת יסוד הפיטורים"[13]
.

20.
אף לטעמנו לא ניתן לקבל את גרסת התובעת ולפיה יחסי עובד מעסיק בין הצדדים הסתיימו בפיטוריה. בהקשר זה נימוקנו הם כדלקמן:

א.
על פי תצהיר התובעת, היא סולקה מעבודתה ביום 26.6.2010. לגרסתה, בעקבות פיטוריה היא פנתה לתמ"ת ובעקבות אותה פניה "אולצה הנתבעת להשיב אותי לעבודה"[14]
. התובעת הוסיפה כי משהתייצבה לעבודה והציגה אישור על היותה בהיריון, היא סולקה בשנית ממקום העבודה[15]
.

ב.
גרסה זו של התובעת עומדת בסתירה לעדויות ולראיות שבפני
נו כדלקמן:

(1)
על פי גרסת התובעת, היא סולקה מעבודתה ביום 26.6.2010; ובמילים אחרות, היום האחרון לעבודתה של התובעת היה ה-26.6.2010 ובאותו היום, היא סולקה מעבודתה.

(2)
עם זאת, מתוך עדות התובעת בפני
נו עולה כי ביום 23.6.2010 פנתה התובעת לחדר מיון יחד עם בן זוגה, מר חיים ממן[16]
. בבדיקה שנעשתה לתובעת בחדר המיון התברר למר ממן לראשונה כי התובעת בהיריון[17]
.

(3)
התובעת שוחררה מחדר המיון ועוד באותו הערב פרצה מחלוקת בין התובעת לבן הזוג שבעקבותיה "ארזה התובעת תיק" ונסעה לבית הוריה בקריית מלאכי[18]
.

(4)
יוצא מכאן כי היום האחרון לעבודתה של התובעת היה ה-23.6.2010 – עובדה המקבלת חיזוק מסרט הקופה שהציגה התובעת להוכחת גרסתה על העסקתה בחודש יוני, המסתיים ביום 23.6.2010.

(5)
יוצא מכאן כי הנתבעת לא יכלה הייתה לפטר את התובעת ביום 26.6.2010 כגרסת התובעת בכתב התביעה, שכן היום האחרון לעבודתה של התובעת בדוכן היה ה-23.6.2010, שלאחריו בעקבות הריב בין התובעת לבן הזוג, עזבה התובעת את אילת לבית הוריה בקריית מלאכי.

ג.
ביום 15.7.2010 פנתה התובעת לתמ"ת[19]
בטענה כי פוטרה על ידי הנתבעת ביום 26.6.2010.


מהעובדה כי התובעת פנתה לתמ"ת בגרסה לפיה פוטרה על ידי הנתבעת ביום 26.6.2010, בעוד שבפועל היום האחרון לעבודת התובעת היה ה-23.6.2010, שלאחריו עזבה את אילת מדעת עצמה, מלמדת על חוסר מהימנות גרסת התובעת ואי היכולת לבסס ממצא עובדתי על יסוד עדותה מקום שזו לא נתמכת בעדות חיצונית.

ד.
מעדות התובעת עולה כי בעקבות פניית התמ"ת ביקשה ממנה הנתבעת לחזור לעבודתה. לעניין זה נשאלה התובעת והשיבה:

"הנתבעת הזמינה אותי לחנות והתחייבה להשיב אותי לעבודה, זה דרך התמ"ת. היא דיברה איתם ולא איתי, ואמרה להם שאני אגיע לחנות, באותו זמן שהגעתי והבאתי לה את האישור, היא פגעה בי, השפילה אותי ואמרה לי לצאת מהחנות. זה מה שקרה... לא שיקרתי היא הזמינה אותי דרך התמ"ת"[20]
.

ה.
לאחר פניית התובעת לתמ"ת הגיעה התובעת לדוכן, אך אין מחלוקת כי לא חזרה לעבודה לאחר ה-23.6.2010. בהקשר זה טענה התובעת כי התייצבה לעבודה בדוכן בעקבות הפניה לתמ"ת במטרה לחזור לעבודה וסולקה. גרסה זו של התובעת אין בידינו לקבל
בהיעדר עדות התומכת בגרסה זו ובשעה שבעדותה של התובעת היא נשאלה והשיבה:

"ש.
כשהגעת (לדוכן לאחר הפניה לתמ"ת, הוספה שלי-ט.מ) אמרת למירי שאת חולה, נכון?
ת.
אני לא זוכרת מה היה בשיחה בינינו, אני חזרתי מתוך מטרה לחזור לעבודה.
ש.
אני אומר לך שאת אמרת למירי שאת חולה ואת לא יכולה לחזור לעבודה בימים הקרובים, זה נכון?
ת.
לא זוכרת להגיד לך אם זה נכון או לא. לא זוכרת מה היה בשיחה עם מירי"[21]
.


לטעמנו, העובדה שאין בידי התובעת להכחיש את גרסת הנתבעת לפיה בפועל לא ביקשה לחזור לעבודה בעקבות אותה פניה של התמ"ת בטענה למחלה[22]
, היא הנותנת שיש לדחות את גרסתה לפייה נמנע המשך העסקתה על ידי הנתבעת.

21.
לאור האמור לעיל, טענת התובעת לפיה יחסי עובד מעסיק בין הצדדים הסתיימו בפיטוריה, נדחית.

משמעות הקביעות העובדתיות לסעדים המבוקשים בתביעה:

22.
משמצאנו כי יחסי עובד מעסיק בין הצדדים הסתיימו בהתפטרות התובעת, תביעות התובעת לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת; ופיצויים על פיטורים שלא כדין, לרבות פיצויים על עוגמת נפש, שכולן עילות תביעה המבוססות על הטענה לפיה יחסי עובד מעסיק בין הצדדים הסתיימו בפיטורים – דינן להידחות.

23.
משנדחתה טענתה העובדתית של התובעת לפיה הועסקה בשכר של כ-12,000 ₪ לחודש, תביעת התובעת לפיצוי בגין הפגיעה בזכותה לדמי לידה המבוססת על טענתה לשכר של כ-12,000 ₪ לחודש ועל תשלום דמי לידה המבוססים על הצהרת הנתבעת על שכרה של התובעת כמפורט בתלושי השכר - נדחית.

24.
תביעות התובעת לדמי פדיון חופשה ולדמי הבראה, מבוססות על הטענה העובדתית
לקיומם של יחסי עובד מעסיק לפני יוני 2009. כאמור לעיל, טענת התובעת לקיומם של יחסי עובד מעסיק בין הצדדים לפני יוני 2009 נדחתה, ומכאן שדין התביעות לדמי פדיון חופשה ולדמי הבראה – להידחות.

סוף דבר:

25.
לאור המקובץ התביעה על כל חלקיה נדחית.


בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

26.


הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום,
כ"ד אב תשע"ט, 25 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.





[1]
לטענת התובעת מערכת היחסים החלה במהלך שנת 2007 ועל כך בהמשך.

[2]
לגרסת התובעת מערכת יחסי עובד מעסיק בינה לנתבעת החלה אף היא בשנת 2007, כמפורט בהמשך.

[3]
דב"ע לג/0-108, המוסד לביטוח לאומי נ' שרה כץ.

[4]
עדות התובעת, עמ' 11 לפרוטוקול שורה 4.

[5]
סעיף 10 לתצהיר התובעת.

[6]
סעיף 23 לתצהיר התובעת, הסכם השכירות מחודש אפריל 2010, נספח ת/3 לתצהיר התובעת.

[7]
עדות התובעת, עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 19-14; ובעמ' 20 שורות 28-23.

[8]
סעיף 6 לכתב התביעה.

[9]
סעיף 5 לתצהיר התובעת.

[10]
סעיף 9 לתצהיר התובעת.

[11]
עמ' 13 לפרוטוקול שורות 16-14.

[12]
שעה שהתובעת טענה כי משכה כספים במזומן מקופת העסק בהסכמת הנתבעת- כשכר.

[13]
סעיף 1 לפסק הדין בע"פ 40976-10-16, מרים ממן
נ' מדינת ישראל.

[14]
סעיף 34 לתצהיר התובעת.

[15]
וכך בסעיף 36 לתצהיר התובעת: "הגעתי לעבודה, מסרתי את אישור כאמור (אישור על היותה בהיריון, הוספה שלי-ט.מ) הנתבעת לקחה את האישור ו... שוב סילקה אותי מהעבודה ולא הסכימה למסור לי את תלוש יוני.

[16]
עדות התובעת, עמ' 17 לפרוטוקול שורה 26 עד עמ' 18 שורה 1.

[17]
בהקשר זה שנשאלה התובעת בעדותה והשיבה: "ש. תאשרי לי שבמהלך הבדיקה שנערכה לך בחדר המיון, בין היתר אמרה לך האחות, שגית את בהיריון? ת. נכון. ש. תאשרי שזו הפעם הראשונה שחיים ידע שאת בהיריון. ת. הילד שלי נולד ב-2011, אז כן נו..?" עמ' 18 לפרוטוקול שורות 6-2.

[18]
עדות התובעת עמ' 21 לפרוטוקול שורות 4-2, שם נשאלה התובעת והשיבה: "ש. גילית שאת בהיריון, סיפרת לחיים? היה ביניכם ריב, מיד ובסמוך עזבת והלכת לקריית מלאכי. ת. כן זה היה בסמוך".

[19]
נספח ד' לתצהיר הנתבעת – אישור התמ"ת על פניית התובעת לפיטורי עובדת בהיריון.

[20]
עמ' 23 לפרוטוקול שורות 27-23.

[21]
עמ' 25 לפרוטוקול שורות 30-25.

[22]
על אף שלמפגש עם הנתבעת היו עדים אחיה וחבר נוסף מטעמה.






סע בית דין אזורי לעבודה 47722-03/11 שגית סמדג'ה נ' מרים ממן (פורסם ב-ֽ 25/08/2019)