פסקי דין על משה אברמוביץ | פסקי דין על חברת סוטרה בע"מ

22709-11/18 הפב     26/08/2019




הפב 22709-11/18 משה אברמוביץ נ' חברת סוטרה בע"מ










administrator
administrator
1
0
2019-09-04t07:53:00z
2019-09-04t07:53:00z
5
1831
9159
microsoft corporation
76
21
10969
15.00


print




false
false
false

en-us
x-none
he












































































































































































































































































































/* style definitions */
table.msonormaltable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.msotablegrid
{mso-style-name:"רשת טבלה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.1
{mso-style-name:"טבלת רשת1";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}























בית המשפט המחוזי בבאר שבע




בפני
: כב' השופט הבכיר אריאל ואגו


                       
הפ"ב
22709-11-18     






 

  


 





המבקש:



משה אברמוביץ


ע"י
עו"ד גלעד אבני





נגד






המשיבה:



חברת סוטרה בע"מ
ע"י עו"ד איתן סגל









פסק דין




המבקש, מר משה אברמוביץ, הגיש בקשה
לאישור פסק בורר, שניתן, כנטען, ביום 29.01.07, בידי הבורר, הרב משה רוזנפלד
(המשיבה טוענת שמר רוזנפלד אינו מוסמך כרב. עניין זה לא התברר עד תום, ולמען
הזהירות וכבודו - אמשיך להקדים תואר זה לשמו). בבוררות הנטענת, הוכרע סכסוך, סביב
מיזם עסקי במקרקעין, בין המבקש לבין המשיבה, חב' סוטרה בע"מ.  

הבקשה היא לפי סעיף 23 של
חוק הבוררות, תשכ"ח-1968. המשיבה מתנגדת לאישור, ולחלופין - מבקשת לבטל
את הפסק, לפי עילות שונות שבסעיף 24 של החוק, אך, טענתה הראשונית והמרכזית
היא, שלא היה הסכם בוררות בר-תוקף, כלשון סעיף 24(1) של החוק. המשיבה
מתכחשת, בכלל, לכך, שהתקיים הליך כלשהו בין הצדדים, בפני
הרב רוזנפלד, אשר נשא
אופי של בוררות.

עו"ד אבני חזר, בסכומי התשובה
המגיבים, על טענת סף, שכבר הועלתה בתחילת ההליך, ולפיה, בלית בקשת בטול נפרדת
ועצמאית, שעליה שולמה אגרה כדין, אין להיזקק לטענת בטול שלפי ס' 24(1) (ר' רע"א
2488/14, ניר יוסטר נ. גיא סגלוביץ', כב' השופט י. דנציגר, מיום 31/12/14
).
עקרונית- הטענה נכונה. ברם- בנסיבות
הספציפיות, אין בה למנוע הכרעה עניינית בסוגיית הסכם הבוררות. ראשית- קדמה
להגשת ההתנגדות לאשור הפסק שבפני
, התנהלות דיונית, שהחלה בבימ"ש המחוזי
בת"א. פרטיה- אינם חיוניים כעת, מלבד זאת, ששם, אכן, הוגשה בקשת בטול נפרדת
ושולמה עליה אגרה. הבקשה נמחקה וניתנה הוראה להשבת האגרה. המחדל לשוב ולהגישה
בבימ"ש זה, שבו הוגשה בקשת אשור הפסק, הוא פגם דיוני, אך, משקלו היחסי אינו
מכריע, משום, שה "התנגדות לאישור" כללה גם נימוקים, כאלה, שלפי ההלכה
הפסוקה, הם "חיצוניים" לפסק,ואינם מצריכים הגשת בקשת בטול נפרדת 
הטענות על כי לא התנהלה בכלל בוררות). הנסיבות
היחודיות מצדיקות "מחילה" על הפגם הדיוני ( השווה- רע"א 8566/18
בועז ארז נ. ניסים אלמקיאס, כב' השופט ד. מינץ, מיום 18/12/18). שנית-
לאחר, שאמנם, המבקש העלה נקודה זו במסגרת תגובה מיום 1/1/19, והמשיבה התעלמה מכך,
נקבע התיק להוכחות והתקיים דיון, שבו נשמעו עדויות, והוגשו לאחר מכן 
סיכומים. ב"כ המבקש לא הציף שוב טענתו
המקדמית, ולא עתר להכרעה בה, טרם סיום ההתדיינות, באופן, שיכול היה
"להעיר" את באי כוח המשיבה ולאפשר הגשת בקשת תיקון או הגשת בקשה נפרדת
פורמלית וכיו"ב. אולי, לא היתה חובה פוזיטיבית "לתזכר" בדבר קיום
הטענה, אך, ההימנעות מכך, כשהדבר מתבקש, בהינתן אופיה המקדמי, והמעבר לשלב
ההוכחות, 
אינה מתיישבת עם תום לב דיוני
ויכולה להקים מניעות מלהסתמך על כך בתום ההליך ( כזכור- בסכומי התשובה המסיימים).
על השתק מלהסתמך על טענה דיונית שהיא נכונה, לגופה, בשל שקולי תום לב, ראה- ע"א
3496/15 בבלפור הורמוז נ. גבעת מרום בע"מ ואח', מיום 17/1/17, כב' השופטת
א. חיות). שלישית- בסכומי המבקש אין זכר לטענה המקדמית ואין בקשה לדחות את
טענת הבטול הספציפית, בשל המחדל הדיוני. מדובר, אם כן, בטענה שנזנחה. הסוגיה הוצפה
שוב, רק לאחר שערב הגשת סכומי התשובה המגיבים, שלאחר הגשת סכומי המשיבה, ביקש
ב"כ המבקש ארכה להגשתם. בהחלטה מיום 15/8/19 ציינתי, שאין צורך ביריעה נרחבת
בתשובה, משום, שנקודת הכובד הקריטית והמרכזית בהליך תהיה קיומו של הסכם בוררות
בכתב. או-אז, "נזכר" ב"כ המבקש בטענה הדיונית שנזנחה. לא יהא זה מן
המידה, לפיכך, להכריע גורל ההליך בהסתמך על "היזכרות" מאוחרת זו.
מטעמים אלה- החלטתי לדון בסוגיית
הליבה לגופה.


בקשת האישור הוגשה כ- 12 שנים לאחר
מתן הפסק. אין מחלוקת, שהסכם בוררות בכתב, דרישה קונסטיטוטיבית לפי פרק ההגדרות
שבחוק, אין בנמצא. השאלה המרכזית היא - האם די בראיות הקיימות לשכנע, שההסכם בכתב
נכרת, אי-פעם, אלא, שנעלם ואיננו. אם כך - ייתכן, שניתן להסתפק בראיות משניות על
קיומו, ואולי גם על תוכנו, ומכל מקום - במקרה כזה, ניתן יהיה להמשיך ולבדוק את
הטענות הנוספות במישור בטלותו, או לגבי ההצדק לביטולו של פסק הבורר. בלית שכנוע
בדבר קיום הסכם בוררות כתוב - לא היתה בוררות תקפה, שאת פסקה ניתן לאשר (ראה: הפ"ב(מרכז)
59475-10-13 יוסף אברמוביץ נ' מנצור ירוחם, מיום 25.03.14, כב' השופטת ב'
טולקובסקי, פסקה 19, והאזכור שם מספרה של המלומדת אוטולנגי).

בנסיבות ענייננו, רובץ נטל, לא
פשוט, על שכמו של המבקש, שעליו החובה להראות שהיה הסכם בוררות בכתב. מדובר בחלוף
פרק זמן של 12 שנים בין סיום הבוררות לבין הגשת הבקשה. למרות, שחלק מהנוגעים בדבר
העידו, או התבטאו, ברוח זו, שאכן, הסכסוך נמסר לבוררות של הרב רוזנפלד, האמירות,
ברובן, עמומות, בזיקה לקיומו, אי-פעם, של שטר בוררות כתוב, וקרובות יותר למעין
הסכם בעל-פה לנדון. בפסק הבורר גופו, אין אזכור להסכם כתוב, ונאמר שם: "לאחר
שנתבקשתי על ידכם להיות בורר ביניכם... ולאחר שהסכמתי...". בתצהיר שהגיש
הבורר, אמנם נאמר, שהצדדים חתמו בפני
ו על שטר בוררין (תצהיר מיום 26.12.18), אולם,
לפי עדותו (ישיבה מיום 14.04.19), הוא מסר את כל קלסר הבוררות המקורי למבקש, מר
אברמוביץ. לדבריו - העתק המסמכים, כולל שטר הבוררות, שוגר בפקס גם למשיבה, המכחישה
זאת. מכל מקום - הבורר גורס, שהמקור אמור להיות אצל המבקש. המבקש, מצדו, העיד
(ישיבה מ- 14.04.19), ששמר אצלו רק את פסק הבוררות. את כל יתר "הניירות",
כהגדרתו, לא שמר.

בנסיבות אלה, כאשר, הסיבה הברורה,
גם לפי שיטת המבקש, לכך, שאחרי 12 שנים אין ברשותו שטר בוררות כתוב, הינה, בשיא
הפשטות, שהוא השליך אותו או לא דאג לשומרו, וכאשר, איש מהעדים האחרים לא העיד שראה
מסמך כזה במו עיניו, ביקש מר אברמוביץ לשכנע בנכונות גרסתו, בראיות משניות. ראש
וראשונה, הוא מסתמך על מכתב, שלכאורה, שוגר ביום 11.02.07 לבורר, בידי מנהל
המשיבה, מר אייל אפלבאום. באותו מכתב, יש משום הודאה בכך, שקיים פסק בורר תקף, ומר
אפלבאום מנסה להראות לבורר שנפלה בו שגגה, ומבקש מהבורר לבטלו וליתן פסק אחר תחתיו.
בכך, רואה המבקש מניעות שקמה, כנגד המשיבה, החל משלב מוקדם, בשנת 2007, לטעון
להיעדר פסק בורר תקין וחוקי, ולכפור בתקינות ההליך. טענה זו אינה טענה ניצחת, לא
רק, משום שהמשיבה מכחישה, מכל וכל, שמדובר במכתב אותנטי, ששוגר ממכשיר הפקס שלה
(המכתב המודפס אינו חתום). החשוב, מבחינתנו, כעת, הוא, שבאותו מכתב, ההתבטאות
הינה, שהמשיבה מביעה הערכה לבורר "על שלקחת על עצמך לשמש בורר ולהוציא פסק
דין למקרה זה". אמירה זו יכולה להתיישב גם עם "מעין בוררות",
שנעשית לפי הסכם בעל-פה, ושתוצריה אינם בגדר פסק בורר הניתן לאישור לפי חוק הבוררות.
איני נוטע מסמרות בשאלה, מה סיכוייה
של תביעה "רגילה" המוגשת, מתוך עילה של קיום "מעין בוררות"
מסוג זה, ושנועדה לנסות לאכוף את תוצריה. מסגרת דיוננו תחומה מאוד, והיא נוגעת לשאלה,
האם יש בנמצא פסק בורר שניתן לאשרו, או, בכלל, להיזקק לו, בכלים של חוק הבוררות.

העדויות שהובאו, משני הצדדים, בעצם,
מאוששות את הטענה, שגם המשיבה מסכימה לה, שהיתה עסקת יסוד מסוימת שלא התממשה עד
תום. עניינה - בהשקעה שחפץ המבקש להשקיע במיזם מקרקעין, שהמשיבה שיווקה, באתר
"נווה תמרים", ליד קיבוץ רביבים. בפועל - הזרים המבקש 420,000 דולר מתוך
סכום, ככל הנראה - גדול יותר, שאותו היה אמור לתת. המשיבה טוענת, שמלוא הסכום
הוחזר לו, וכי לא מגיעות לו כל זכויות במקרקעין או ברווחים ממכירתם. לשיטתו של
המבקש, פסק הבורר קובע את זכויותיו בפרויקט, בנדל"ן, או בכסף, ושלא הוחזר לו
דבר. במאמר מוסגר - גם לעניין תוכנו ופרשנותו הנכונה של תוכן הפסק והפן האופרטיבי
שלו, הצדדים חלוקים, והפסק אינו ברור. לפי מסקנתי שתפורט להלן, והתוצאה שכאן,
העיסוק בכך כעת - מתייתר.         

מהאמור עולה, שאין הצדדים מתכחשים
לעסקה מסוימת שנקשרה ביניהם. ייתכן, שחרף הכחשתה הנמרצת של המשיבה, המגובה בעדות
נחושה של שני מנהליה, התקיים איזשהו מהלך של התדיינות בפני
הרב רוזנפלד. אין צורך
לקבוע ממצא עובדתי נחרץ בפלוגתא זו. ברם, השאלה המרכזית הינה, האם התדיינות כזו,
בוססה על הסכם בוררות בכתב. הראיה היחידה הכתובה, הקרובה יותר לזמן אמת, פרט לאותו
מכתב, שמאוד שנוי במחלוקת, מיום 11.02.07, הינה פנייתו המקדימה של עו"ד אריאל
יונגר, כנראה בשם מר אברמוביץ, למשיבה, מיום 26.03.09. לאותו מכתב, צורף נוסח של
בקשה לאישור פסק בורר, אשר, כאמור במכתב, עומדת להיות מוגשת לבית המשפט בתל-אביב.
בטיוטא הזו, שמעולם לא הבשילה לכלל הגשת בקשה, עד פתיחת ההליכים כעת, נאמר כי: "הצדדים
פנו לבורר מוסכם מר משה רוזנפלד על מנת שיפסוק בסכסוך בין הצדדים". טבעי
ומצופה היה, שחלף אמירה זו, היה מצוין בבקשה, כפי שנהוג ודרוש, שבין הצדדים נקשר
הסכם בוררות, ושהוא מצורף לבקשה, כשם שעותק פסק הבוררות אכן צורף אליה. המסקנה
ההגיונית היחידה, הניתנת להיגזר מתוך הניסוח הזה, היא, שלעת הזו, כשנתיים לאחר מתן
הפסק, כבר לא היה ברשות מר אברמוביץ הסכם בוררות. יותר מזה - הוא אף לא מנחה את
עורך דינו לכתוב מילה או חצי מילה, אודות היעדר ההסכם. הניסוח של "הצדדים פנו
לבורר", מצביע דווקא על אפשרות של פניה לא פורמאלית, ושלא בהתאם להוראות חוק
הבוררות. המבקש, שנטל הראיה, ההסבר והשכנוע, רובצים עליו, לא זכר מאומה בהקשר אותו
מכתב וטיוטת הבקשה ששיגר עו"ד יונגר, אף, שאינו מכחיש היכרותו וקשריו עם עורך
הדין. עו"ד יונגר לא הוזמן להעיד בהליך שלפני.
גם אם נסבור, שהמבקש הזדרז להפטר,
משום מה, מכל קלסר הבוררות, שקיבל מהרב רוזנפלד, ושמר רק על פסק הבורר, מן הסתם,
היה מנחה את עורך הדין, שנתיים בלבד לאחר תום הבוררות, להניח בפני
בית-המשפט את
העובדות המלאות, ולנסות להסביר מדוע אין הסכם בוררות כתוב בנמצא. תחת זאת - אנו
מוצאים התנסחות דו-משמעית, ודי מעורפלת, ברישא לנוסח הבקשה.

אין בדעתי להרחיב בפירוט מכלול
העדויות, הפרטים שהוצגו בידי הצדדים, והטענות הפריפריאליות, כשכל אלה אינם
חיוניים, כל עוד סוגיית הליבה הבסיסית, שבלתה אין, לא הוסדרה. זו הסוגיה הנוגעת
לקיום הסכם בוררות כתוב כחוק. כאמור - אפשר, שהיה סיכום בעל-פה, וכוונה הדדית,
להסתייע ברב רוזנפלד (המשיבה, אגב, טוענת, שמעולם לא הייתה מסכימה לכך משום
שרוזנפלד מאוד מקורב לאברמוביץ, ולא היו מפקידים בידיו בוררות כזו). ברם - הסכם
בוררות כתוב לא היה. זו ההתרשמות, ומכל מקום - רחוק המבקש מלשכנע ומלהוכיח את
קיומו. 

נכון אני להניח, שהרב רוזנפלד חפץ
לדייק בעדותו, אך, זכרונו מקץ 12 שנים, לא היה כה חד בשאלה האם הבוררות הופקדה
בידיו באמצעות מסמך כתוב, או כמשאלה בעל-פה של הצדדים, או מי מהם. אפשר, שמי שאינו
משפטן, גם אינו מספיק ער ומודע לנפקות של עיגון ההסכם בכתב, וייתכן, שלאחר שנים
רבות, הניסיון לשחזר במדויק את המהלך שטרם אותה בוררות, לא עלה יפה, במישור הדיוק
בנקודה זו.
מכל מקום - אין בידי לקבוע
פוזיטיבית שאי-פעם היה בין הצדדים שטר בוררות, או הסכם כתוב, כנדרש בחוק,
ויתר-על-כן - נטייתי היא לסבור, שלא היה מסמך כזה בנמצא, אלא, לכל היותר, הסכמות
כלשהן, שלא עוגנו כלל בכתב.

קביעתי זו סותמת הגולל על האפשרות
לאשר את פסק הבורר, לפי סעיף 23 של חוק הבוררות, משום שפסק הבורר לא ניתן
על-ידי בורר, כהגדרתו בפרק א' של החוק, ובין הצדדים לא היה הסכם בוררות בר-תוקף.

עו"ד אבני, בסכומי התשובה,
ביקש לשכנע, שמכתבו של מר אפלבאום, שמועדו לאחר מתן הפסק, מהווה מעין "קיבול
בדיעבד", ובכתב, להצעת המבקש לגבש הסכם בוררות, ולכן- דרישת כתב מתקיימת.
קונסטרוקציה חוזית פתלתלה זו אינה מקובלת עלי.
עוד טען ב"כ המבקש, בהרחבה,
לאיתנות המצע הראייתי לכך, שאכן, הצדדים הסמיכו את הרב רוזנפלד לברור ביניהם
ושהתקיים הליך של בוררות. משום כך- יש להסיק, לשיטה זו, קיומו של שטר בוררות כדין.
איני מאמץ גישה זו. כמובהר- איני שולל, שנוהל הליך של "כעין בוררות"
ושהיתה הסכמה לליבון המחלוקות בפני
הבורר. להיפך- חרף הכחשות עדי המשיבה, הייתי
נוטה לקבוע, שגרסת המבקש מסתברת יותר מההתכחשות הטוטלית הנמרצת, והבוטה מאד, של
המשיבה.
ברם- לעניין קיומו, אי פעם, של שטר
בוררות בכתב, כזה שהיה ואיננו עוד, משום מה, קביעתי שונה, ואיני מאמץ טיעוני
עו"ד אבני.


אשר-על-כן, הבקשה לאישור פסק הבורר
נדחית.

הבקשה לביטול הפסק מתקבלת, במובן של
הצהרה על בטלות המסמך שהוגש לאישור, ככל שמבקשים להגדירו כפסק בורר לפי החוק,
ומבלי שאקבע שאותו מסמך, על תכניו, אינו אותנטי, או, שאינו משקף הכרעה של הרב
רוזנפלד בעניינים שנמסרו לליבון אצלו, בידי הצדדים. איני קובע בכך, לכאן או לכאן.

בהינתן התנהלותה הדיונית המחדלית
והמוקשית של המשיבה, הן בשלב הראשון ( הגשת הבקשה לבטול בבימ"ש מחוזי
ת"א, בהתעלם מבקשת האישור שכבר הוגשה כאן, וראה החלטות ביניים מרובות לנדון),
והן בשלב השני- אי הגשת בקשת בטול עצמאית חדשה, לאחר מחיקתה של הבקשה בת"א-
לא יחוייב המבקש בהוצאות ובשכ"ט של המשיבה, חרף התוצאה.  
   

ניתן היום, 
כ"ה אב תשע"ט, 26 אוגוסט 2019, בהעדר
הצדדים.
           
                       
 










אריאל
ואגו, שופט












הפב בית משפט מחוזי 22709-11/18 משה אברמוביץ נ' חברת סוטרה בע"מ (פורסם ב-ֽ 26/08/2019)