פסקי דין על משה חכמון | פסקי דין על ורדה חכמון | פסקי דין על "טפחות" בנק משכנתאות לישראל | פסקי דין על עו"ד חיים רוזנצוויג ו/או עו"ד מאיר פרקש |

10552/02 א     09/02/2006




א 10552/02 משה חכמון, ורדה חכמון נ' "טפחות" בנק משכנתאות לישראל בע"מ, עו"ד חיים רוזנצוויג ו/או עו"ד מאיר פרקש






בתי המשפט

א 010552/02
בית משפט השלום ירושלים
לפני כב' השופט יחזקאל ברקלי
09/02/2006
1
1. משה חכמון

2. ורדה חכמון

בעניין:
התובעים
ע"י ב"כ עו"ד גיא רוטנברג
נ ג ד
1. "טפחות" בנק משכנתאות לישראל בע"מ

2. עו"ד חיים רוזנצוויג
ו/או עו"ד מאיר פרקש
הנתבעים
ע"י ב"כ עו"ד חיים רוזנצוויג

פסק דין
לפניי תביעה לביטול שטר משכון ולקביעת סדר מימוש משכונות.

העובדות
1. התובע משה חכמון
ואמו הגב' ורדה חכמון
גרים במושב כסלון שבמבואות ירושלים. משה הוא המחזיק ובעל הזכויות במשק 82, אמו היא המחזיקה ובעלת הזכויות במשק מס' 15 (להלן: "משה או התובע" "ורדה או התובעת" ו"משק משה" ו"משק ורדה" בהתאמה).

2. בשנת 1994 נזקק משה להלוואה כדי לבנות בית. לשם כך פנה לטפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ (להלן: "הבנק").

3. עובר לבקשת ההלוואה משה לא עבד, והבנק היתנה את מתן ההלוואה בשלושה תנאים;
א. צירופה של ורדה כלווה.
ב. המצאת שני ערבים.
ג. משכון שני המשקים לטובת הבנק.

4. התובעים קיימו את התנאים וקיבלו מהבנק שתי הלוואות: האחת, ביום 25/2/94 בסך 180,000 ₪, והשניה ביום 25/5/94 בסך 60,000 ₪ (להלן: "ההלוואה הראשונה" או "ההלוואה השניה" בהתאמה).

5. א. להבטחת החזר שתי ההלוואת חתם משה על שטר למשכון משקו.
ב. כדי למשכן את משקה של וורדה החתים הבנק מטעמים פרוצדורלים את ורדה ביום 28/2/94 על הלוואה טכנית של שקל אחד (להלן: "ההלוואה הטכנית"), שאפשרה את משכון משקה. בשטר המשכון נקבע שהמשכון תקף גם להלוואות שהבנק יתן לוורדה בעתיד, כך ששטר המשכון חל גם על ההלוואה השניה (להלן: "שטרי המשכון").

6. בשנת 1994 נרשם משכון על שני המשקים אצל רשם המשכונות ובמינהל מקרקעי ישראל.

7. התובעים לא פרעו את חובם והבנק פתח נגדם שני תיקים בהוצאה לפועל באמצעות עוה"ד חיים רוזנצוויג ומאיר פרקש. עורכי הדין הנ"ל מונו ככונסי הנכסים של המשקים (להלן: "הכונסים").
8. א. תיק הוצל"פ מס' 1-96-08403-03 נפתח למימוש משק משה, בשל חוב
שמקורו בהלוואה הראשונה ועמד נכון ליום בקשת ביצוע המשכון על 227,494.39 ₪ כשהסכום נושא ריבית והצמדה כחוק.

ב. תיק הוצל"פ מס' 9-96-08391-03 נפתח למימוש משק ורדה בשל חוב שמקורו בהלוואה השניה ועמד נכון ליום בקשת ביצוע המשכון על 73,536.74 ₪ כשהסכום נושא ריבית והצמדה כחוק.

9. בהוצאה לפועל בירושלים ביקשו התובעים להורות על עיכוב ההליכים, ולהורות לכונס נכסים שיממשו תחילה את משקו של משה שאינו מאוכלס, ואח"כ יממשו את משקה של ורדה הגרה בו ביחד עם שתי משפחות נוספות סך הכל שלוש יחידות דיור.

10. בדיון בהוצאה לפועל טען משה שמימוש משקו יצמצם את הנזק ויש בו כדי לכסות את מלוא החוב. הוא התבסס על חוות דעת של שמאי מטעמו שהעריך את שווי המשק ב- 1,500,000 ₪, סכום שעולה בהרבה על החוב בשני תיקי ההוצאה לפועל יחדיו. ראש ההוצאה לפועל דחה את הבקשה בנימוק של חוסר סמכות.
טענות התובעים
11. טענות התובעים מסתכמות בעיקרן בשלוש נקודות:

א. על חשבון החוב הוחזרו לבנק 206,208 ₪. הנתבעים לא הודיעו ללשכת ההוצאה לפועל על קבלת הסכומים, ולא ביקשו להקטין את קרן החוב.

ב. ורדה לא ידעה ולא הבינה על מה חתמה בבנק. מדובר באישה זקנה שאינה קוראת עברית, שלו הייתה יודעת שהיא ממשכנת את משקה לא הייתה מסכימה ולא הייתה חותמת על ההלוואת ושטר המשכון. במילים פשוטות הטענה היא שהמישכון נעשה בחוסר תום לב, ללא גילוי נאות, ודינו להתבטל.

ג. על הכונסים לממש תחילה את משקו של משה שכן המדובר במשק לא מאוכלס שערכו עולה על סכום החוב כולו. מימוש משקה של ורדה תחילה הוא צעד קיצוני, לא מידתי, שאינו עולה בקנה אחד עם עקרון תום הלב, וזכות היסוד לקורת גג של שלושת המשפחות המאכלסות אותו.

טענות הנתבעים
12. א. התובעים לא הגישו כל ראייה קבילה המצביעה על כך שסכום החוב שונה מהסכום המופיע בדוחות הרשמיים של ההוצאה לפועל.

ב. הטענה שורדה לא הבינה על מה חתמה היא טענה שקרית שלא נטענה בהלכי ההוצאה לפועל ובכתב התביעה, לכן דינה להידחות. לגופו של עניין ומטעמים פרוצדורליים שכן היא מהווה הרחבת חזית אסורה.

ג. משקו של משה הוא בתחומי שמורת טבע של יער קיים כך שאין אפשרות לממשו.

דיון
13. השאלות המצריכות ליבון בפלוגתא שלפני הן:

א. האם שילמו התובעים את החוב בגין ההלוואות?

ב. האם ורדה הבינה או יכולה הייתה להבין את משמעות חתימתה על שטר המשכון?

ג. האם על כונסי הנכסים לממש תחילה את משקו של משה?

פרעון החוב
14. בהחלטתי מיום 17/2/04 הוריתי בין היתר שהעדים יגישו את עדויותיהם בתצהיר. בניגוד להחלטתי ביקש התובע להגיש חוות של יועץ כלכלי, מר דניאל פולישוק ומכתב של מר ארז כהן (המפרטים את הסכומים שהועברו לכיסוי החוב) ללא תצהירים תומכים. בהחלטתי מיום 5/7/04 דחיתי את בקשת התובעים בהתאם לתקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984.
התובע לא העלה בסיכומיו טעמים המצדיקים שינוי החלטתי הנ"ל. אני שב ודוחה את טענת התובע לעניין גובה הקיזוז כמופיע במסמכיו.

15. אדגיש כי אף אם הייתי מקבל את המסמכים הנ"ל, היה עומד נגדם החשבון המפורט של ההוצאה לפועל, שהוא רשומה מוסדית כהגדרתה בפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א 1971. עפ"י הרישום בתיקי הוצאה לפועל נכון ליום 1.7.04 לאחר הפחתת סכומים שהופקדו ולאחר חישוב הפרשי הצמדה וריבית מגיע החוב בתיק ההלוואה הראשונה ל- 546,423.98 ₪ ובתיק ההלוואה השני ל- 172,690.89 ₪.

16. לאור האמור, אני קובע, שנותר חוב כאמור בדו"ח הוצאה לפועל, זאת כיוון שהתובעים לא הוכיחו:

א. א. שחוייבו על חובות שפרעו.
ב. ב. שהסכומים ששילמו כיסו את מלוא החוב בשתי ההלוואות.

חתימה מדעת
דחייה הטענה מטעמים פרוצדורלים
17. במהלך הדיון ביקשו הנתבעים לאסור על התובעים להעלות את הטענה שורדה לא הבינה את המשמעות של המסמכים עליהם חתמה, בנימוק שהטענה לא הופיעה בכתב התביעה ויש בכך משום הרחבת חזית שאסורה.
ביום 5/7/04 דחיתי את הטענה מהטעמים המפורטים שם. בסיכומים לא העלו הנתבעים טעמים חדשים מאלו שכבר טענו לכן איני רואה מקום לשנות מקביעתי שם.

דחיית הטענה לגופו של עניין
18. חובת תום הלב המנויה בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) תלש"ג 1973 (להלן: "חוק החוזים"), מחייבת את הבנק לגלות עובדות מהותיות במהלך המשא ומתן עם הלקוח. דיני הבנקאות מחייבים גם הם גלוי נאות. ראה כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים) התשנ"ב 1992, וסעיף 3 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981. הדן באיסור הטעיה בין בכוונה ובין ברשלנות וקובע:

"לא יעשה תאגיד בנקאי - במעשה או במחדל, בכתב או בעל-פה או בכל דרך אחרת - דבר העלול להטעות לקוח בכל ענין מהותי למתן שירות ללקוח (להלן -הטעיה)..."

19. על המבקשים לבטל את שטרי המשכון, הנטל להוכיח את קיומה של הצהרה כוזבת מצד הבנק, ואת הקשר הסיבתי בין ההצהרה הכוזבת לבין הטעיית החותם.

20. בענייננו אני קובע שהתובעים לא הרימו את הנטל ולא הוכיחו קיומו של מצג כוזב מצד הבנק שגרם לורדה לחתום על מסמכים כשהיא אינה מבינה את מהותם; יש לזכור שורדה פנתה לבנק, לפחות שלוש פעמים, חתמה על שלוש הלוואות שונות, ועל שטר משכון. היא פנתה למינהל מקרקעי ישראל ולרשם המשכונות ורשמה משכנתא על משקה. שמאי מטעם הבנק פקד את משקה בדק את הבתים והעריך את שווים. בנסיבות אלו אף אם התובעת לא ידעה ולא הבינה כל פרט ופרט לגבי הליכי המשכון, היא הבינה שמשקה משמש כבטחון לבנק עבור הלוואה שקיבל בנה משה. ראייה לכך שגם התובעת העידה ביום 5/7/04 כי חשבה שהיא ערבה להלוואות (ראה עמ' 8 שורה 7). לכן מתבקשת המסקנה שאם היא חשבה שהיא ערבה להלוואות, היא גם הבינה שמשקה משועבד כביטחון לפרעון ההלוואה. שיעבוד כזה הוא למעשה משכון כהגדרתו בס' 1(א) לחוק המשכון תשכ"ז-1967:

"(א) מישכון הוא שעבוד נכס כערובה לחיוב; הוא מזכה את הנושה להיפרע מן המשכון אם לא סולק החיוב" (להלן: "חוק המשכון").

21. אם אאמץ את טענות התובעת שאינה קוראת עברית ולכן הולכה שולל על ידי הבנק וחתמה בניגוד לרצונה על ההלוואות ושטר המשכון אצטרך להניח כי:

א. התובע לא הסביר לאמו את המשמעות החתימה על ההלוואות ושטרי המשכון.

ב. שבמהלך השיחות עם פקידי הבנק, אנשי מינהל מקרקעי ישראל ורשם המשכונות, לא טרחה התובעת לגלות שאינה קוראת עברית ואינה מבינה על מה היא מתבקשת לחתום.

ג. התובע קיבל את כספי ההלוואה למרות שידע שאמו חתמה על ההלוואות בניגוד לרצונה.

22. ההנחות שדלעיל מובילות למסקנה שהמצג הכוזב שעל בסיסו חתמה התובעת על ההלוואות ושטר המשכון, אם אכן היה כזה, נוצר על ידי התובע שהסתיר מאמו את משמעות המסמכים עליהם הוא ביקש ממנה לחתום. התובעת אשמה בכך שלא טרחה לגלות לפקידי הבנק ושאר הגורמים שטפלו בעניין שאינה קוראת עברית, ואינה מבינה את משמעות המסמכים שלפניה.

23. התובעים לא שכנעו מדוע תפקידו של פקיד הבנק היה לגלות שהתובעת אינה מסוגלת לקרוא את המסמכים שהוצגו לפניה, ואינה מבינה על מה היא חותמת למרות שהעברית שגורה בפיה. הם גם לא נימקו מדוע התובע הסכים ליטול את ההלוואה שעה שידע שהיא תינתן כתוצאה מהטעיית אמו. אין הסבר מדוע התובע שיזם את הפניה לבנק לא הסביר לאמו את משמעות מעשיה. סופו של דבר, אני מקבל גרסת הנתבעת שהתובעת חתמה על ההלוואות ושטר המשכון בהבינה על מה היא חותמת.

24. אני דוחה את טענת התובע כי לא ידע שאמו חותמת כנוטלת הלוואה, וכי חשב שהיא ערבה בלבד להלוואות. זאת כיוון שהתובע הוא זה שפנה לבנק, הוא ליווה את אמו לבנק, וחתם עמה על מסמכי ההלוואה, על המשכנתאות במנהל מקרקעי ישראל וברשם המשכונות, הוא היה מעורב ומעורה בהליך קבלת ההלוואות ורישום המשכונות. הוא ידע הבין והסכים לרישומים. לכן טענותיו כנגד המסמכים עליהם חתם אינן סבירות, ואין בהן כדי לסתור את ההנחה כי מה שחתם עליו הוא מה שסוכם בין הצדדים, ראה לעניין זה בספרו של כבוד השופט יעקב קדמי "דיני ראיות" עמ' 1305 חלק שלישי מהדורה משולבת ומעודכנת תשס"ד-2003.

"כאשר עסקה כלשהי באה לכלל ביטוי בכתב, ההנחה הבסיסית היא, כי הכתב מסכם את כל הפרטים שהצדדים לעסקה הסכימו עליהם ; ועל כן, המגמה הבסיסית, הן של החוק - הוראות הסיפא של סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומנית - הן של ההלכה הפסוקה, היא שלא להתיר עדות בעל פה 'כנגד תוכנו' של מסמך".

25. נוכח האמור לעיל אני דוחה את טענת התובעים שהיה מצג כוזב של הבנק ואין מקום לביטול שטר המשכון.

מימוש משקו של משה
26. חוק המשכון אינו דן בסדר העדיפויות במימוש נכס כאשר ממושכנים מספר נכסים. הסדר חלקי לדרך המימוש קבוע בסעיף 8(ב) לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז 1967 המסמיך את ראש ההוצאה לפועל להורות שבעת המימוש:

"...לא יינקט אם ראה שלפי הנסיבות ההליך הוא בלתי יעיל או שניתן לבצע את פסק-הדין בהליך פחות חמור."

27. בעניינו אין ספק שעדיף לממש תחילה את משקו הבלתי מאוכלס של משה. הקושי שהמשק נמצא בתוך שמורת טבע. לא ברור כיצד נתנה הוועדה המקומית לתכנון ובניה מטה יהודה היתר לבניית בית מגורים בשטח שיועד לשמורת טבע.
28. ס' 24 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק הגנים") קובע :

"משהוכרז שטח כגן לאומי או כשמורת טבע, תהיה ההכרזה עדיפה על פני כל ייעוד אחר של אותו שטח, למעט כל ייעוד או שימוש אחר בשטח, מעליו או מתחתיו, המותרים על פי דין, ולמעט זכויות קנין שהיו קיימות בו ערב ההכרזה."

29. ס' 25 לחוק הגנים קובע כי, משיועד שטח לשמורת טבע חל איסור לבצע בו פעולת בניה או פעולה אחרת, בלי אישור של הרשות (להלן: "הרשות"). בעניינו אין אישור של הרשות לכן הבניה במקום אינה אסורה.

לסיכום

30. בתביעה מתנגשים אינטרסים נוגדים מחד גיסא יש רצון לצמצם את הפגיעה בחייבים ולהותירם עם קורת גג. מאידך גיסא, עומדת לנושים הזכות לקבל את כספם בחזרה במהירות.
חלוף הזמן מלמד שהתובעים לא הצליחו "להכשיר" את משקו של משה ולמכרו. לכן לא נותרה ברירה אלא לממש את המשכון שבידי הבנק ולהתיר את המכירה של הנכס הסחיר מבין השניים.
אשר על כן, אני דוחה את התביעה ומבטל את צו העיכוב הזמני שניתן ביום 13/11/02 בבש"א 7970/02 כמו כן אני מחייב את התובעים לשלם את הוצאות הבנק בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומם ועד לתשלום. בנוסף ישלמו התובעים לבנק שכ"ט עו"ד של 8000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום.

ניתן היום י"א בשבט, תשס"ו (9 בפברואר 2006), בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
מותר לפרסום מיום 10/2/06.
יחזקאל ברקלי
, שופט
010552/02א 130 מ.ב.








א בית משפט שלום 10552/02 משה חכמון, ורדה חכמון נ' "טפחות" בנק משכנתאות לישראל בע"מ, עו"ד חיים רוזנצוויג ו/או עו"ד מאיר פרקש (פורסם ב-ֽ 09/02/2006)