פסקי דין על קונסטנטין כץ | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי
55093-08/19 ברע 01/09/2019
ברע 55093-08/19 קונסטנטין כץ נ' המוסד לביטוח לאומי
administrator
administrator
1
0
2019-09-05t11:53:00z
2019-09-05t11:53:00z
3
1793
8967
microsoft corporation
74
21
10739
15.00
print
false
false
false
en-us
x-none
he
/* style definitions */
table.msonormaltable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.msotablegrid
{mso-style-name:"רשת טבלה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.1
{mso-style-name:"טבלת רשת1";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
בית הדין הארצי לעבודה
בר"ע 55093-08-19
ניתנה ביום
01 ספטמבר 2019
קונסטנטין כץ
המבקש
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב
בשם המבקש–
עו"ד גיל הראל
החלטה
השופט
אילן סופר
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי
בחיפה (הנשיא אלכס קוגן; ב"ל 32066-02-19) בו נדחה ערעור המבקש על החלטת
הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 10.1.2019 (להלן – הוועדה) אשר
קבעה למבקש נכות צמיתה בשיעור 15% החל מיום 18.9.2014. בבקשה זו מלין המבקש על כך
שהוועדה קבעה כי לא קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה ובין כלל הליקויים הרפואיים
הנוגעים למצבו הלבבי מהם הוא סובל.
רקע
2.
המבקש,
יליד 1960, רופא במקצועו, נפגע בתאונה ביום 18.3.2014. אירוע זו הוכר כפגיעה
בעבודה שכתוצאה ממנו הוכרה פגימה מסוג "החמרה של מחלה כלילית, אוטם בשריר
הלב". המבקש עבר צינתור וניתוח מעקפים. ביום 23.1.2017 התכנסה הוועדה בעניינו
לראשונה וקבעה למבקש נכות זמנית בשיעור 100% מיום 17.6.2014 ועד ליום 17.9.2014
ונכות צמיתה בשיעור 15% החל מיום 18.9.2014 בגין מחלת לב על פי סעיף ליקוי
9(1)(ג)(
i-ii
) (מותאם) לתוספת לתקנות הביטוח
הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן – התקנות).
הוועדה קיבלה באופן חלקי את המסמכים הרפואיים שהגיש המבקש.
3.
על
החלטה זו של הוועדה הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי (ב"ל 61514-02-17).
ביום 12.7.2018ניתן תוקף של
פסק דין
להסכמת הצדדים ולפיה:
"עניינו
של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהרכב הנוכחי כאשר בפני
ה יוצגו כל חוות
הדעת הרפואיות שיש בידי המערער ואשר פורטו לעיל (מסמך מיום 20.2.17 מאת ד"ר
זינאידה, רופאת משפחה המתייחסת לניתוח מיפוי לב מיום 15.8.16; מסמך מיום 15.3.17
מאת פרופ' שמחה מיזל המתייחס לניתוח תוצאות בדיקת מיפוי לב מיום 15.8.16, במסגרתו
המליץ פרופ' מיזל לקבוע למערער נכות בשיעור 25% לפי פריט ליקוי 9(1)ג'
ii
; מסמך מיום 29.6.18 מאת ד"ר שלנגר).
הוועדה תבחן ותשקול את קביעותיה לעניין הליקוי הלבבי ממנו סובל המערער זאת בהתייחס
לחוות הדעת והמסמכים הרפואיים המפורטים לעיל. כמו כן, בהתאם להסכמת הצדדים תשוב
הוועדה ותידרש לצלקות ותקבע האם יש באלה כדי להקנות למערער נכות.
על
הוועדה
הרפואית
לעררים
לזמן
את
המערער
לישיבתה
גם
באמצעות
בא כוחה."
(להלן
– פסק הדין המחזיר)
4.
ביום
10.1.2019 התכנסה הוועדה בעניינו של המבקש בשנית, דנה בעניינו לאור הוראות פסק
הדין המחזיר וקבעה כי איננה משנה מהחלטתה הקודמת. הבדיקה הקלינית שנערכה למבקש
בוועדה תועדה כך:
"צלקת לאורך עצם החזה אורכה 21 ס"מ רוחב מקסימלי 1
ס"מ.
צלקת
נוספת באזור שוק רגל ימין, 31 ס"מ רוחב 1/2 ס"מ צלקות ברגל עדינות לא
קלואידיות צבען מתמזג עם הסביבה הצלקת אינה רגישה אינה כואבת ואינה
קלואידית."
בסיכום
ומסקנות הדיון כתבה הוועדה כך:
"לגבי
הצלקת בבית החזה קלואידית רגישה למגע ולהלן התייחסות הועדה.
הועדה
עיינה בפס"ד 12.7.18 בהמשך לפרוטוקול מיום 23.1.17: מדובר באוטם קטן כאשר
בצינתור נחשפה מחלה תלת כלית מפושטת כולל מחלת העורק הכלילי השמאלי הראשי. בשל כך
הופנה לניתוח. הניתוח אינו מהווה תוצאה של האוטם בו לקה שהיה אוטם קטן עם עלייה
מינימלית בסימנים בילוגיים, אלא נגזרת של המחלה הכלילית הטרשתית המפושטת שהיא
תוצאה של תחלואתו הטבעית של המערער.
אוטם
כפי שהוא לקה מטופל בהרחבה מילעורית של העורק החסום ולא בניתוח מעקפים. על כן
תוצאות הניתוח כולל הצלקות שנגרמו עקב כך אינן קשורות לתאונת העבודה אוטם בשריר
הלב, על כן לא ניתן לקבוע נכות בגין הצלקות הנובעות מן האוטם. האנטומיה
הכלילית שהודגמה בניתוח כללה חסימה שלמה בחלקו האמצעי של העורק הקדמי השמאלי
היורד.
במיפוי
פרפוזרה הודגמה עדות לאסכמיה באזור אינפרואפיקלי כפי שכבר נאמר בפרוטוקול ועדה
23.1.17 והסיבה לאסכמיה הקטנה שנצפתה במיפוי היא רוסקולזציה שאינה מלאה לא הושתל
מעקף לעורק הכלילי הימני. עורק זה לא הודגמה בו חסימה שלמה ולא היוה העורק
שבגינו נגרם האוטם.
גם פרופ'
מיזל בחוו"ד מטעם המערער מ-15.3.17 סבור שמדובר בעורק הפוסטרולטרלי שלא טופל
בניתוח או ענף עורקי אחר שלא נעקף. לעומת זאת, העורק הקידמי השמאלי היורד נעקף
ע"י עורק השדה השמאלי הכלילי ובאזור זה אין מודגמת אסכמיה. על כן אי ספיקה
כלילית שהודגמה ותסמיניה אינן קשורות לאוטם שהוכר בתאונת עבודה או לעורק הכלילי
שבגינו נגרם האוטם.
מכתבה
של רופאת המשפחה ד"ר פינס 20.2.17 מתאר את תשובת המיפוי ואינו מוסיף כל מידע
חדש פרט לכך שקיים מרכיב של אי ספיקת לב בינונית עד קשה (מרכיב שלא נמצא כשנה
מאוחר יותר בחוות דעתו של הקרדיולוג מטעם המערער). גם אם נניח שקיים מרכיב כזה
הרי שאינו נובע מהאוטם. הערכת הנכות של ד"ר שלנגר 29.6.18 חוזרת על ממצאי
המיפוי ומצטטת את חוו"ד של פרופ' מיזל אליה התייחסה הועדה גם קודם לכן. גם
מיחושי החזה במאמצים וקוצר הנשימה במאמצים אותה מתארת אינם מהווים ביטוי לחסימת
העורק המעורב באוטם כפי שהוסבר לעיל.
כמו כן
הנכויות אותן מקנה בגין אי ספיקת לב, תסמונת דרסלר, אי ספיקת הלב והצלקות אינן
מהוות תוצאה של האוטם.
לסיכום הועדה בדעה שאין מקום לשנות
את פסיקתה כפי שנקבעה ב-23.1.17. הועדה מבקשת לציין שעד כה לא נדרשה להתייחס
למסמכים שנכתבו בתאריך מאוחר יותר ליום הדיון בערעור
"
5.
על החלטה זו של הוועדה הגיש המבקש ערעור נוסף לבית הדין
קמא. ביום 11.8.2019 דחה בית הדין את הערעור תוך שקבע כי הוועדה מילאה את תפקידה
כפי שנקבע בפסק הדין המחזיר. בית הדין ציין כי הנימוק המרכזי של הוועדה לדחיית
טענות המבקש התייחס לכך שניתוח המעקפים והצלקות שנגרמו למבקש כתוצאה ממנו, אינם
קשורים לאירוע שהוכר כפגיעה בעבודה. בית הדין ציין כי הוועדה אף התייחסה לעורק שבו
הודגמה האיסכמיה שנוצרה כתוצאה מהפגיעה בעבודה וקבעה באופן פוזיטיבי כי עורק זה לא
נותח במהלך ניתוח המעקפים. לבסוף, קבע בית הדין כי קביעת הוועדה מבוססת היטב על
הידע הרפואי של חבריה, ואין בה כל חריגה ממתחם הסבירות למרות שונותה מהקביעות
אליהן
הפנה המבקש. משכך, לא מצא כל מקום להתערב בהחלטת הוועדה.
6.
על פסק
דינו של בית הדין האזורי הוגשה בקשת רשות ערעור המונחת לפניי.
דיון
והכרעה
7.
לאחר
שעיינתי בבקשה, בנספחיה, בפסק הדין מושא הבקשה ובתיק בית הדין האזורי נחה דעתי כי
אין להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי.
8.
בבקשת
רשות הערעור טוען המבקש כי הוועדה לא התייחסה לטענותיו ביחס לצלקות הגדולות שעל
גופו – לטענתו, המדובר בהחמרה של מחלת הלב הכלילית ממנה הוא סובל שהוכרה
כפגיעה
בעבודה. על כן, אין סיבה אמיתית
שלא להכיר בנכות הפלסטית כליקוי רפואי שנגרם כתוצאה מהפגיעה בעבודה. כמו כן, המבקש
טוען כי הוועדה לא נימקה מדוע שללה את הקשר הסיבתי שבין הפגיעה בעבודה ובין
הצלקות.
בהמשך
בקשת רשות הערעור טוען המבקש כי הוועדה לא בחנה את ליקוייו של המבקש לפי התקנות
הישנות. המבקש טוען כי הוועדה לא פעלה בהתאם לכל הוראות פסק הדין המחזיר.
בסוף
בקשתו מתייחס המבקש לכך שמצבו התפקודי ירוד. לטענתו, הוא סובל מקשיי נשימה גם
במאמץ פיזי קל, וכי בדיקות הא.ק.ג. שנערכו לו מוכיחות זאת. מעבר לכך, מזכיר המבקש
כי הוא איננו מצליח לישון, סובל מקוצר נשימה ומפחד בעקבות האירוע. משכך, סבור
המבקש כי הוועדה הייתה צריכה להכיר בו כמי שסובל מנכות המאפשרת לו לעבוד בעבודה
שאיננה דורשת מאמץ גופני מיוחד ובכך לקבוע לו נכות צמיתה בשיעור של 25% לכל הפחות.
9.
אין
בידי לקבל את טענות המבקש.
משמוחזר עניינו
של מבוטח לוועדה על פי
פסק דין
מחזיר שומה על הוועדה לפעול אך ורק על פי ההנחיות
המצוינות בפסק הדין. כמו כן, סמכותו של בית הדין לבקר את החלטת הוועדה שדנה בהליך
שכזה מצטמצמת לבחינת השאלה – האם הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר? (ראו
למשל: עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי – המוסד לביטוח לאומי (8.1.2008)).
על פי
פסק הדין המחזיר על הוועדה היה לדון בשלושה מסמכים רפואיים ועל פיהם לקבוע אם
הליקויים שנגרמו למבקש נגרמו כתוצאה מהפגיעה בעבודה או מתחלואה טבעית. סעיף
118(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, מתייחס לתפקידה של
הוועדה באשר לשאלה: "אם הנכות נגרמה כתוצאה מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה".
הווה אומר כי אחד מתפקידיה של הוועדה הוא להבחין בין שיעור הנכות שנגרם כתוצאה
מהפגיעה בעבודה, ובין החלק שנגרם כתוצאה מסיבות אחרות – ובמקרה שלפנינו, כתוצאה
מתחלואה טבעית. בענייננו, ולאור הוראות פסק הדין המחזיר, הוועדה הייתה צריכה לדון
בשלושת המסמכים הרפואיים אליהם הפנה בית הדין ולקבוע מסקנות בהתייחס לקשר הסיבתי
שבין הפגיעה בעבודה ובין הליקויים להם טוען המבקש.
מעיון
בפרוטוקול המפורט של הוועדה עולה כי זו התייחסה לכלל המסמכים אליהם הפנה אותה בית
הדין בפסק הדין המחזיר, ולאחר מכן בחרה להפריד בין הליקויים הרפואיים שמקורם בליבו
של המבקש כתוצאה מהפגיעה בעבודה, ובין הליקויים הרפואיים שנוצרו בליבו של המבקש
כתוצאה מתחלואה טבעית. הוועדה סברה כי מרבית הליקויים להם טוען המבקש ובהם, קוצר
נשימה, הפרעה בתפקוד היומי והצלקות שנגרמו כתוצאה מניתוח המעקפים מקורם בתחלואה הטבעית
בליבו של המבקש ואינם תוצאה של הפגיעה בעבודה. בנימוקיה מתייחסת הוועדה לחסימה
שגרמה לאוטם בליבו של המבקש וקובעת כי מדובר בחסימה קלה יחסית המטופלת באמצעות
"הרחבה מילעורית" ולא על ידי ניתוח מעקפים. על כן, משייכת הוועדה את
הנכות בשל ניתוח המעקפים לתחלואה הטבעית של המבקש ולא לפגיעה בעבודה. בעניין זה
הוועדה ציינה כי פרופ' מייזל תומך בהערכתה כי האירוע הלבבי נגרם כתוצאה מחסימה
בעורק הפוסטרולטרלי שלא טופל בניתוח המעקפים. כמו כן, קבעה כי מכתבה של ד"ר
פינס איננו מוסיף דבר על המיפוי, פרט לכך שקובע כי קיים מצב בינוני/קשה של אי
ספיקת לב. הוועדה קובעת במפורש ביחס לעניין זה כי הממצאים הללו לא קיימים בליבו של
המבקש במועד התכנסותה, ומעבר לכך מציינת כי גם לו היו קיימים, הרי שלא ניתן היה
לייחס אותם לפגיעה בעבודה, אלא למצב התחלואתי הקודם של המבקש.
באשר
להערכת הנכות של ד"ר שלנגר, הוועדה לא מקבלת את קביעותיה כי יש לייחס את כלל
הליקויים הרפואיים בליבו של המבקש לאוטם שנגרם כתוצאה מהפגיעה בעבודה. הוועדה
מציינת כי חוות דעתה של ד"ר שלנגר מבוססת על אותם המסמכים והממצאים הרפואיים
כפי שעמדו לפניה.
לדעת הוועדה גם מיחושי החזה וקוצר
הנשימה במאמץ אינם מהווים ביטוי לחסימת העורק המעורב באוטם כפי שהוסבר בהחלטת
הוועדה.
על כן,
משעה שמסקנת הוועדה מנומקת ומכיוון שיש בה התייחסות לכלל המסמכים הרפואיים אליהם
הפנה בית הדין בפסק הדין המחזיר, יש לדחות את טענות המבקש בעניין זה.
10.
באשר
לעניין הצלקות – הצלקות הינן תוצאה ישירה של ניתוח המעקפים. על כן, משעה שהוועדה
קבעה כי מקור הליקויים בגופו של המבקש אשר הביאו לצורך בניתוח המעקפים, איננו
הפגיעה בעבודה, הרי שגם הקשר שבין הפגיעה בעבודה והליקויים שנגרמו כתוצאה מהניתוח
התנתק. על כן, דין טענות המבקש בעניין זה להידחות גם כן.
יוער
כבר כעת, כי על פי הוראות פסק הדין המחזיר ניתן היה לדחות את הבקשה כבר בשלב זה.
למרות זאת, אתייחס בקצרה גם לנימוקים הנוספים שהעלה המבקש בבקשתו.
11.
באשר
לטענת המבקש כי הוועדה לא דנה בעניינו על פי התקנות הישנות יאמר כי התקנות החדשות
הנוגעות לסעיף הליקוי הלבבי נכנסו לתוקף ביום 1.11.2016. הוועדה הרפואית (נפגעי
עבודה) מדרג ראשון התכנסה בעניינו של המבקש ביום 30.8.2015. על כן, היה על הוועדה
לדון בעניינו של המבקש על פי התקנות הישנות.
מעיון
בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה לא ציינה מהן התקנות שעל פיהן נקבע שיעור הנכות,
אך מבחינה של התקנות עולה כי סעיף הליקוי הקובע את שיעור הנכות בתקנות לאחר התיקון
הוא סעיף 9(1)(ד) לתוספת לתקנות. בענייננו הוועדה קבעה למבקש את שיעור הנכות על פי
סעיף 9(1)(ג) שהוא הסעיף בו נקבעו שיעורי הנכות בתקנות לפני התיקון. משכך, ברור כי
הוועדה דנה בעניינו על פי נוסח התקנות לפני שנכנס התיקון לתוקף ושלא נוצר פגם
דיוני בעניין זה.
באשר
לטענות המבקש נגד החלטת הוועדה לקבוע לו נכות על פי סעיף מותאם ולא על פי סעיף
ליקוי 9(1)(ג)(
ii
), יאמר כי בחירת סעיף הליקוי והתאמתו למצבו הרפואי של המבוטח הוא
עניין המצוי בלב סמכותה של הוועדה ובית הדין איננו נוהג להתערב בהחלטות מסוג זה
(ראו למשל: ראו למשל: בר"ע (ארצי) 33753-02-17 סיגנייבסקי – המוסד לביטוח
לאומי (25.6.2017)). בענייננו, משלא הצביע המבקש על טעם או נימוק מיוחד להתערב
בהחלטת הוועדה ומרגע שהוועדה מילאה את תפקידה ונימקה את החלטתה כראוי, לא מצאתי
מקום לחרוג מכלל זה.
12.
סוף
דבר
- הבקשה נדחית.
משלא
היה מקום להגשת הבקשה, המבקש יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה על סך 1,000 ש"ח
אשר
יישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום עד התשלום בפועל
.
ניתנה
היום,
א' אלול תשע"ט (01 ספטמבר 2019)
בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.
ברע בית הדין הארצי לעבודה 55093-08/19 קונסטנטין כץ נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 01/09/2019)