פסקי דין על אדיר קארה | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי
19080-02/16 בל 01/09/2019
בל 19080-02/16 אדיר קארה נ' המוסד לביטוח לאומי
administrator
administrator
1
0
2019-09-08t08:30:00z
2019-09-08t08:30:00z
3
2286
11434
microsoft corporation
95
27
13693
15.00
print
false
false
false
en-us
x-none
he
/* style definitions */
table.msonormaltable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.msotablegrid
{mso-style-name:"רשת טבלה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
table.1
{mso-style-name:"טבלת רשת1";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-unhide:no;
border:solid windowtext 1.0pt;
mso-border-alt:solid windowtext .5pt;
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-border-insideh:.5pt solid windowtext;
mso-border-insidev:.5pt solid windowtext;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
text-align:right;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman",serif;}
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו
ב"ל 19080-02-16
01 ספטמבר 2019
לפני
:
כב' השופטת
אסנת רובוביץ
- ברכש
נציג
ציבור (עובדים)
גב' הלן הרמור
נציג
ציבור (מעסיקים)
מר עמוס הראלי
ה
תובע
אדיר קארה
ע"י ב"כ: עו"ד
יהודה הר צבי מהלשכה לסיוע משפטי
-
ה
נתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד שרלי ברדוגו
פסק דין
לפנינו תביעתו של התובע להכיר בפגיעתו מיום 29.9.14
כפגיעה בעבודה כמשמעותה ב
חוק הביטוח הלאומי
[נוסח משולב]
תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי" ו/או "החוק"),
זאת נוכח החלטת המוסד לביטוח לאומי, (להלן: "הנתבע") מיום
9.2.15, שדחתה את
תביעת התובע לתשלום
דמי פגיעה בגין פגיעתו.
ביום 12.12.16 התקיים דיון מקדמי בתיק והוסכם כי הפלוגתאות הן: א. האם
ארע לתובע אירוע תאונתי בעבודתו ביום 29.9.14 ואם כן- נסיבותיו. 2. שאלת הקשר
הסיבתי בין האירוע התאונתי מיום 29.9.14, ככל שאירע, לבין מצבו של ה.
בגבו. 3. סעיף 83 סיפא- האם השפעת האירוע התאונתי
מיום 29.9.14 על מצבו של התובע בגבו, ככל
שהיתה, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות מצב בריאות קונסטיטוציונלי.
ביום 14.2.19
התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נשמעה עדות
התובע וכן עדות עד מטעמו, מר וקסברגר
נמרוד שלום, שעבד יחד עם התובע.
הרקע העובדתי כעולה מחומר הראיות:
התובע, יליד 1968,
עבד בזמנים הרלוונטיים לתביעה כאזרח עובד צה"ל, ביחידת בינוי 315 של חיל
האוויר החל מחודש ינואר 2010. התובע הועסק כחשמלאי ביחידה זו. במסגרת עבודתו
ביצע טיפולי אחזקה במתקני חשמל, וטיפולים בגנרטורים ותחנות כוח, לרבות פירוק
והרכבה של רכיבים חשמלאים
כדוגמת
ממסרים, גופי תאורה ושקעים.
ביום 29.9.14 במסגרת
עבודתו של התובע חש כאב חד בגב.
ביום 6.10.14 פנה
התובע לראשונה לטיפול רפואי .
התובע סבל מכאבי גב בעבר
ואף הוכר על ידי הנתבע בגין תאונת עבודה שגרמה לו חבלה בגב.
ביום 17.11.14
הגיש התובע
תביעה
לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה
.ביום9.2.15 נדחתה תביעתו
של התובע לתשלום דמי
פגיעה
.
טענות הצדדים
לטענת התובע, ביום
29.9.14 החל משעות הבוקר, עבד על גבי סל מנוף במטרה לטפל בתאורת חוץ
של אחד המבנים בבסיס "שדה
דב".
לטענת התובע העבודה הזו
בוצעה בתנאים קשים ולא שגרתיים. הוא נאלץ לצאת מסל המנוף ולזחול מתחת לגג
לצורך העברת כבל חשמל ולאחר מכן לחזור לסל המנוף. כמו כן נדרש לטענתו למשוך
את הכבל וצינור החשמל , להשחיל כבל בתוך צינורות החשמל
ולבצע הקמת תשתית לחשמל בתוך גג של מבנה
בבסיס מסוג "האנגר", מבנה העשוי מקורות מתכת. לטענת התובע בתצהירו,
בשל פעולות אלה נאלץ לבצע תנועות חדות ולא שגרתיות. עוד טוען התובע כי בשעות
הצהרים התקין מכשיר "פוטו צל" במעטפת החיצונית של מבנה האנגר.
המכשיר הותקן על המבנה כאשר התובע
היה בתוך סל המנוף . התובע נאלץ להתמתח ולבצע תנועות חדות כדי להגיע
למקום בו נדרש להתקין את המכשיר ונאלץ לצאת מאזור הסל על מנת להגביה את עצמו
ולהתכופף לכיוון המבנה לצורך הגעה למקום בו נדרשה ההתקנה. כאשר ביצע פעולה זו
הרגיש כאב חד בגב. לאחר מכן המשיך ביום העבודה כי חשב שהכאבים והמגבלות בגב
יחלפו ולכן לא פנה מיידית לטיפול רפואי.
לטענת התובע פנה למרפאה בקופ"ח בהליך של "אל תור" ללא
בדיקת רופא וזאת לצורך קבלת ימי מנוחה בבית. אולם משהכאבים לא חלפו, ביום
6.10.14 פנה לטיפול רפואי והרופא הפנה אותו לקבלת טיפולי פיזיוטרפיה.
לטענת התובע,
המגבלות והכאבים מהם סובל בגב מקורם בתאונה זו מיום 29.9.14, ולכן פנה לנתבע
להכיר במצבו הרפואי כנובע מעבודתו.
לטענת הנתבע, לא עלה
בידי הנתבע להרים את הנטל להוכיח את קרות האירוע הנטען. עוד טוען הנתבע כי
המסמכים הרפואיים אינם מאזכרים את קרות האירוע הנטען. יתרה מכך לטענת הנתבע
התגלו סתירות מהותיות בגרסת התובע. עוד טוען הנתבע כי הרשומות הרפואיות
תומכות במסקנה שלא התרחש אירוע תאונה.
בזמן אמת , עת הגיש התובע את תביעתו ללא ייצוג, לא תיאר התובע תנועה
לא נכונה או מאמץ חריג .
להלן הכרעתינו:
סעיף79
לחוק מגדיר מהי
תאונת עבודה, כמצוטט:
"תאונת
עבודה – תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ...".
בנוסף קובע
סעיף 83
לחוק את חזקת הסיבתיות כך
:"
תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה
גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים
חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה
כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה
מהשפעת גורמים אחרים
".
בכדי שתוכר חזקת
הסיבתיות יש להוכיח בראש ובראשונה כי ארעה תאונה. הלכה פסוקה היא כי תאונה
מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך
גיסא. ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות
הצריכות לעילת התביעה ועל התובע להוכיחה (ר'
דב"ע נ"ג/0-153
עוואד ג'אבר
פראג' - המוסד
פד"ע כ"ז 50;
דב"ע נ"ב/0-88
כאמל קופטי - המוסד
[פורסם
בנבו] פד"ע כ"ט 169; דב"ע
שם/0-96
המוסד
- אמנון וייל
[פורסם בנבו] פד"ע יב 225;
דב"ע נ"ו/0-251
בצלאל ישינובסקי - המוסד
[פורסם בנבו] פד"ע ל"א 241).
הכללים בעניין
הפגיעה בגב מורים על חלוקה לשתי סוגיות, האחת – תאונה כתוצאה מהרמה או דחיפה,
שהיא תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, והיא כפופה לחזקת הסיבתיות לפי
הרישא של הסעיף. השניה – תנועה במאמץ ובתנועה לא נכונה, הכפופה לסיפא של
הסעיף, דהיינו – תוצאה של גורם חיצוני שאינו נראה לעין (ר' דב"ע
לח/0-100
יוסף לאוב נ' המוסד
פד"ע ט 421; דב"ע
מג/0-74
ש
למה אליאל נ' המוסד
פד"ע טו 155; דב"ע
מו/0-6
דב גבאי נ'
המוסד
פד"ע יז 248). כאשר ראשית הראיה, בשני
המקרים צריכה להיות שאכן קרה אירוע תאונתי בעבודה הקושר את הפגיעה לעבודה (דב"ע
לח/0-112 ארמון כץ נ' המוסד, לקט פסקי דין 22.13).הכלל הוא שצריך
שתהיה "ראשית ראיה" שאכן קרה "אירוע תאונתי" בעבודה, בין
שהפגימה הינה כתוצאה מגורמים הנראים לעין (כגון, הרמת משא כבד), ובין מגורמים
שאינם נראים לעין (כגון תנועה לא נכונה) אשר בגינה נתפס הגב.
בהקשר זה נקבע כי:
"
הגדרת המושג "ארוע תאונתי" הקשור למחלות גב נדונה רבות בפסיקה,
אולם הן על פי הגישה התומכת בהרחבת ההגדרה והן על פי הגישה של צמצומה, חייב
המבוטח להוכיח אירוע תאונתי הקשור לעבודה וחורג מתנועותיו שאינן קשורות
לעבודה
"
(דב"ע (ארצי)
נה/0-181
המוסד לביטוח לאומי –
לפידות
, לא פורסם [פורסם בנבו]; דב"ע
נו/0-288
עמר – המוסד לביטוח לאומי (לא
פורסם) [פורסם בנבו]).
עוד נקבע כי: "
ניסיון החיים לימד את בית הדין שהכרה בפגיעה בעמוד השדרה
כתאונת עבודה, תלויה בעיקר בשאלה האם הוכח שבמהלך העבודה אירע משהו שבגינו 'נתפש'
גבו של המבוטח, או שפקדוהו לפתע כאבים עזים שמנעו ממנו להמשיך לעבוד. ביסודם של
דברים עומדת שאלת אמינות גרסתו של התובע
"
(דב"ע (ארצי) מה/0-24
אזולאי – המוסד לביטוח לאומי, לקט 33.46; דב"ע (ארצי)
נא/0-218
המוסד
לביטוח לאומי – דרור
, [פורסם בנבו] פד"ע כד 545).
וכן - "
על מנת להכיר בכאבי גב כתאונת עבודה, על המבוטח להוכיח שהיה מאמץ
בלתי רגיל או אירוע פיזי מיוחד בעבודה שניתן לקשור להופעתם; כדוגמת הרמה משא כבד
ממה שהמבוטח רגיל להרים או הרמת משא תוך תנועה סיבובית לא נכונה
"
(
עבל 338/96
המוסד -
יוסף עובדיה
, [פורסם בנבו] פד"ע לו 213, 230).
מכאן, שעל מנת להכיר
בתאונה כתאונת עבודה, על התובע להוכיח שכתוצאה מהרמת משקל, גבו למעשה
"נתפס", כאשר ככל שאותם הכאבים הנטענים כקשורים לאירוע שאירע
בעבודה אינם מדווחים בהזדמנות הראשונה בה המבוטח ניגש לקבלת טיפול רפואי,
עליו להביא ראשית ראיה כי אכן ארע האירוע לו הוא טוען (דיון (ארצי)
מד/0-90
שפיר – המוסד לביטוח לאומי
, [פורסם בנבו] ניתן ביום 10.9.1984).
גם בפסיקת בית הדין הארצי שניתנה ביום
31.12.18 בתיק
עב"ל (ארצי )
4955-10-16 המוסד לביטוח לאומי - אלמוני (פורסם בנבו, 31.12.2018)
מעלה כי הובהר כי:
"
כדי
לענות
על
יסודות
התאונה
שבסעיף
150
לחוק
,
ובכלל
זה
יסוד
הגורם
החיצוני
שמביא
לחבלה
פיסית
.
״תנועה
לא
טובה״
לכשעצמה
,
מבלי
שהשלכותיה
הן
פועל
יוצא
של
גורם
חיצוני
,
אינה
עונה
על
הגדרת התאונה
.
במקרה
כזה
,
לא
נדע
אם
כאב
הגב
אינו
תוצאה
של
גורם
פנימי
תחלואתי
הנובע
מליקוי
פנימי שהיה
בגופו
של
האדם
ואף
לא
להתפתחות
טבעית
שלו
.
לפיכך
,
ערעורה
של
אלמונית
נדחה
".
לאחר שמיעת העדויות
ושקילת הראיות שהובאו בפני
נו, הגענו לידי מסקנה כי התובע לא
הרים את נטל הראיה בדבר התרחשות של אירוע
פגיעה
בעבודה מיום 29.9.14. להלן
נפרט את נימוקינו.
ראשית
, עיון בכתב התביעה לתשלום
דמי פגיעה, עובר לקבלת ייצוג משפטי לתובע ציין התובע בכל הנוגע לאירוע הנטען
כמצוטט:" במהלך עבודתי על גבי סל מנוף, במטרה לטפל בתאורת חוץ של אחד
המבנים בבסיס, חשתי לפתע בכאב עז בגב שהגביל את יכולת התנועה של באופן
משמעותי". ר' נ/ 2 .
קרי במסמך הראשון אותו מילא בנוגע לתאונה הנדונה,
התובע לא ציין תנועה
לא נכונה שנעשתה באמצעות הגב או מאמץ חריג
באותו יום עבודה.
גם עיון בסעיף 14 לתביעתו של התובע לנתבע מעלה כי המעסיק
ציין את הפרטים בנוגע לתאונה כפי שנמסרו על ידי התובע:" גב העובד "
נתפס" לאחר ביצוע עבודתו אחזקת שוטפת ללא הרמת משא כבד למיטב ידיעתי."
במסמכים אלו אין התייחסות לתנועה לא נכונה שנעשתה או על
מאמץ חריג באותו יום עבודה. גם עיון בנ/2 מסמך של המעסיקה לקופת חולים מיום
20.10.14 אין כל התייחסות לתנועה לא נכונה שהתובע עשה או על מאמץ חריג בעבודתו.
רק לאחר מכן, במסגרת תצהירו ועדותו
של התובע,
שינה התובע את גרסתו והוסיף טענות בדבר עבודה בתנאים קשים ולא שגרתיים תוך
ביצוע מספר פעולות ותנועות חריגות. ( ר' עמ'
4 שורות 6-21 וסעיף 4 לתצהירו).
יצויין כי הלכה פסוקה היא כי על בית הדין לייחס משקל רב
להתבטאויותיו של תובע בסמוך לאחר האירוע הנטען, מועד שניתן להניח, כי האיש מסיח
לפי תומו. בית הדין יעדיפן, בדרך כלל, על פני התבטאויות מאוחרות יותר של תובע בעת
הגשת התביעה לבית הדין
" (
עב"ל 248/98
מקסים
פרץ נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו](13.7.00);
עב"ל
51252-09-11
ורד לוי נ' המוסד [פורסם בנבו] מיום 25.8.13).
מעבר לאמור עיון בעדותו של של מר וקסברגר לא עולה בקנה
אחד עם עדותו של התובע בדיון ההוכחות הואיל והתובע תיאר סדרת תנועות לרבות כפיפות
גב ומתיחות לצדדים. ומנגד העד תיאר סיבוב לאחד מהצדדים והתמתחות.
נוכח סתירות אלו בעדות התובע ומשגרסתו השונה עלתה רק
במסגרת תצהירו לראשונה,
מעדיפים אנו לקבל
את גרסתו הראשונית ממנה עולה כי מקום העבודה היה הזירה שבא הופיעו הכאבים אולם לא
התרחש כל אירוע חבלתי ולא בוצעה עבודה חריגה שאינה שגרתית
במקום העבודה שעונה להגדרת תאונה כנדרש בחוק.
שנית
, התובע לא הציג כל ראיה מזמן אמת בדבר דיווח על
האירוע נשוא התביעה
ולא הביא לעדות
את מנהל העבודה , שלפי עדותו(ר' עמ' 5 שורות
1-5), אליו פנה לדווח על האירוע נשוא התביעה, משכך הדבר יפעל לחובתו.
שלישית
,
מתצהירו של התובע עולה כי המשיך לעבוד
באותו יום ( ר' סעיף 4 רישא לתצהיר התובע ) וראה רופא רק ביום 6.10.14.
עיון בסעיף
4
לתצהירו מעלה כי הצהיר כי:"
... אני הנחתי
כי הכאב והמגבלות בגב יחלפו ועל כן, לא פניתי באופן מידי לקבלת טיפול רפואי. פניתי
למרפאה בקופ"ח בהליך של " אל תור" ללא בדיקת רופא וזאת לצורך קבלת
ימי מנוחה בביתי...".
עיון בחקירתו הנגדית מעלה כי התובע העיד כמצוטט:"
סיפרת בתצהירך שפנית באמצעות אל
תור מתי? ת: כיום-יומיים לאחר האירוע. כי הנחתי שהכאבים יחלפו.... ש: מציגה לך
אישור מיום 22.9.14 זה לפני התאונה. פה צויין כי זה המועד בו פנית לאל – תור.
בסעיף 3 לתצהירך ציינת שהתאונה הייתה ב29.9.14 והעדת שפנית לאל –תור יום יומיים
אחרי. הסבר? ת: אני מנסה להיזכר. לפני התאונה אם פניתי למרפאה. אל תור זה הליך שיש
באפשרותך לא להגיע לרופא, להתקשר לקופת חולים, על דברים קלים שלא מצריכים ביקור
אצל הרופא.... ש: יכול להיות שפנית לאל תור על כאבים דומים לפני האירוע? ת: לפי
המסמך זה נכון אך לא זכור לי."
ר' עמ' 5 שורות 31-33 ועמד 6 שורות 1-18.
עיון בנ/4
מעלה
כי התובע פנה לאל תור ביום 22.9.14, קרי יומיים לפני האירוע נשוא התביעה ועיון
במסמך זה נרשם בסבת ההפניה:" אישור מחלה בשל כאבי גב לדבריו".
מעבר לאמור, עדותו של התובע , כמפורט לעיל, לפיה הפניה
לאל תור נעשית במצב של דברים קלים לא עולה בקנה אחד עם תצהירו:"
4 לאחר הרגשת הכאב המשכתי את יום
העבודה במאמץ רב תוך "חריקת שיניים..."
רביעית
, עיון במסמך הרפואי מיום
6.10.14 מעלה כי נכתב בו
:"תלונות/סיבת ההפנייה: בן 46, סובל מכאבי גב ידוע על פריצת
דיסק, כעת כאבי גב תחתון מקרין לרגל שמאל"
. אין כל התייחסות לאירוע בעבודה, למאמץ חריג, או לתנועות חריגות.אכן
במסמך זה עולה כי התובע מתלונן על כאבים בגב אולם אין כל התייחסות שהכאבים
אלו החלו בעקבות תאונה בעבודה. האמור אף
אינו עולה בקנה אחד עם עדותו המאוחרת של התובע לפיה הכאבים הופיעו
בעקבות תנועות חריגות בעבודה ו/או מאמץ בלתי רגיל.
גם
כאשר נשאל על כך התובע בעדותו לא נתן מענה של ממש אלא העיד:
"
אני התמקדתי בטיפול הרפואי וחתירה לחזור לעבודה כמה שיותר מהר...
ש:
דווקא בגלל שרצית לקבל טיפול נכון ומתאים הייתי מצפה כי תספר על התנועות והתנאים
המיוחדים.. ת: יש מצב שאמרתי לרופא והוא לא ציין את זה. התמקדתי יותר בבעיה
שלי"
ר' עמ' 6 שורות 22-31.
הלכה פסוקה היא כי בית הדין בבואו לקבוע את עצם קיומו של
אירוע נותן משקל רב לאנמנזה הרפואית, כפי שנרשמה (
עב"ל
(ארצי) 176/99
דניאל גרץ – המוסד לביטוח לאומי
[פורסם בנבו] (ניתן ביום 16.7.2002); עב"ל (ארצי)
45989-06-10
המוסד לביטוח לאומי –
אברהם יונאני
(ניתן ביום 4.9.2012)).
משכך העובדה שהתובע לא מצא לנכון לציין דבר במסמך הרפואי
מיום 6.10.14, המסמך הראשוני של פנייתו לרופא, דבר על האירוע נשוא התביעה, תפעל
לחובתו.
חמישית
, גם עיון בתצהירו
של עד התובע -מר וקסברגר מעלה כי
הצהיר בתצהירו:
"
... אני הייתי כל הזמן למטה, לי אין אישור לעבוד בגובה... מה שראיתי בשבריר
שניה כי אי אפשר לראות הכל כשאני למטה והוא למעלה...."
משכך לא שוכנענו כי יש ליתן משקל רב לעדות זו, שעה שהעד
הודה כי ראה את תנועת התובע רק שבריר שניה ולא יכול היה לראות מעבר לכך,
כי הוא עבד למטה ולא למעלה היכן שהתובע היה.
ממכלול האמור
לעיל,
לא שוכנענו כי התובע הרים את
הנטל להוכחת תביעתו לרבות להוכחת קיומו של גורם ואו מחולל כלשהו להופעת
הכאבים, כדרישת הפסיקה.
לסיכום, משגרסת
התובע לעצם קרות האירוע, נסתרה מגרסתו הראשונה שלו ומשלא מצאנו ליתן משקל
משמעותו לעד התובע, שעה שהעיד כי לא ראה את כל האירוע, ומשלא מצאנו כי
הרישומים הרפואיים יש בהם בכדי לתמוך בטענות התובע ומכלל המפורט לעיל,
מצאנו כי אין מנוס אלא לדחות את תביעתו של
התובע.
משכך התביעה נדחית,
משמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי , אין צו להוצאות.
ערעור לבית הדין
הארצי בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.
נציג ציבור עובדים,גב' הלן
הרמור
אסנת רובוביץ - ברכש, שופטת
נציג ציבור מעסיקים, עמוס הראלי
ניתן
היום, א' אלול תשע"ט, (01 ספטמבר 2019
)
,
בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
בל בית דין אזורי לעבודה 19080-02/16 אדיר קארה נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 01/09/2019)