פסקי דין על אמיל חוסין חליל בדארנה | פסקי דין על חוסין ח'ליל בדארנה | פסקי דין על עלי בדארנה

19227-02/17 א     02/09/2019




א 19227-02/17 אמיל חוסין חליל בדארנה, חוסין ח'ליל בדארנה נ' עלי בדארנה








בית המשפט המחוזי בחיפה




ת"א 19227-02-17 בדארנה נ' בדארנה ואח'








בקשה מס'

51



בפני

כבוד השופט
חננאל שרעבי


המבקשים

1. אמיל חוסין חליל בדארנה

2. חוסין ח'ליל בדארנה

ע"י ב"כ עוה"ד אהוד דהאן
ואסף גרשגורן


נגד


המשיב

עלי בדארנה
ע"י ב"כ עו"ד חוסאם קאסם



החלטה

1.
בפני
בקשת המבקשים להורות כדלקמן:
א.
להוציא מתיק בית המשפט את פרוטוקול חקירתו של עו"ד ג'אמל טרביה (להלן: "עו"ד טרביה") מיום 7.7.19.
ב.
לבטל את זימונם של העדים מטעם המשיב, אשר הם: ג'מאל חמזה חלאילה וחאלד דוחי קסום (להלן: "העדים").

רקע בקצרה
2.
המבקש 1 (להלן: "אמיל") והמשיב (להלן: "המשיב" או "עלי") ניהלו בעבר עסק משותף בתחום הקידוחים, במסגרת חברה בע"מ אשר שמה היה קידוחי מוסא בע"מ (להלן: "העסק המשותף").
3.
נכסי העסק המשותף, התחייבויותיו ותשלומי איזון בין אמיל ועלי בכל הנוגע לכך הוסדרו במסגרת הסכם גישור שהושג ביניהם ביום 28.12.15, עליו חתומים הצדדים עצמם והמגשרים, אשר הם לכאורה: עו"ד טרביה והעדים (כהגדרתם לעיל) – (להלן: "הסכם הגישור").

את הליך הגישור שהוביל לחתימת הסכם הגישור נכנה להלן: "הליך הגישור".
4.
ביום 7.1.19 הגיש עלי כתב תביעה מתוקן נגד המבקשים. במסגרת כתב התביעה האמור טען עלי, כי במהלך השנים רכשו הוא ואמיל במשותף, באופן פרטי (ללא קשר לעסק המשותף) ובחלקים שווים מספר חלקות מקרקעין. במסגרת זאת הוא ואמיל הסכימו כי חלקות המקרקעין שרכשו יירשמו על שם הוריהם – אימו של עלי מחד גיסא ואביו של אמיל, חוסין, המבקש 2 (להלן: "חוסין") מאידך גיסא.
בסופו של דבר, ולאחר פירוק השותפות העסקית שבין אמיל לעלי, טוען עלי כי על שם אמיל (וליתר דיוק על שם אביו חוסין) נרשם שטח מקרקעין עודף בשיעור של 107 מ"ר, לו הוא זכאי (להלן: "השטח העודף").
מכאן התובענה.
אמיל בכתב הגנתו הכחיש את טענת השטח העודף, וטען כי טענתו של עלי בנדון נובעת אך ורק מהסכסוך העסקי ביניהם, ואין בה אמת.
5.
במסגרת בירור התובענה ביקש עלי לזמן את עו"ד טרביה והעדים לעדות בעל-פה, שכן לדבריו אמיל הודה באוזניהם כי אכן קיים שטח מקרקעין עודף של 107 מ"ר במסגרת יחסיו עם עלי.

המבקשים התנגדו לבקשה לזמן את הנ"ל לעדות, שכן לטענתם כל אמירה של אמיל בנושא השטח העודף נאמרה לעו"ד טרביה ולעדים במסגרת הליך הגישור, ולכן היא חסויה ולא ניתן להעידם לגביה, הכל כהוראת סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט").

בסופו של יום החלטתי ביום 20.6.19 כדלקמן:
"העדים האמורים יתייצבו לישיבת ההוכחות הקרובה. טרם עדותם יתוחקרו על ידי בית המשפט לענין מעמדם כמגשרים. לאחר שאשמע עמדתם ועמדות הצדדים אחליט אם להתיר העדתם אם לאו".
6.
מועד ההוכחות נקבע ליום 7.7.19, אליו התייצב לעדות עו"ד טרביה בלבד (שני העדים האחרים, שנגד אחד מהם הוצא צו הבאה, אמורים להתייצב לעדות בישיבת ההוכחות הבאה שנקבעה ליום 29.10.19).
בהתאם להחלטתי מיום 20.6.19 תיחקרתי את עו"ד טרביה בפתח ישיבת ההוכחות על אודות הגישור, והאם עסק גם בנושא המקרקעין נשוא התובענה דנן (השטח העודף).
תשובותיו של עו"ד טרביה בנדון היו ברורות וחד משמעיות כדלקמן
(עמ' 33 לפרו' שו' 30-31; עמ' 34 לפרו' שו' 1-12):
"ש.
אין מחלוקת ששימשת כמגשר בנושא או נושאים מסוימים בין הצדדים.
ת.
נכון.
ש.
אני רוצה שתפרט בבקשה מהם הנושאים שבהם שימשת כמגשר בין הצדדים.
ת.
שימשתי כמגשר, הגישור היה אך ורק לגבי חלוקת ציוד קידוחי מוסא בע"מ (להלן: "החברה"), ולגבי חלוקת החברה בעצמה.
ש.
יש מחלוקת בין הצדדים לגבי בעלות במקרקעין מסוימים. האם הנושא הזה עלה בגישור?
ת.
לא. הנושא הזה לא עלה כלל וכלל בגישור.
ש.
האם מישהו מהצדדים, בין אם זה אמיל ובין אם זה עלי, הזכירו בפני
ך במהלך הגישור שיש בניהם גם מחלוקת בנושא מקרקעין?
ת.
לא.
ש.
זאת אומרת, אתם לא דנתם בגישור, לא במישרין ולא בעקיפין, בנושא המחלוקת בענייני מקרקעין שקיימת בין הצדדים.
ת.
לא דנו בזה כלל וכלל במישרין או בעקיפין, וגם במהלך הגישור לא ידעתי שיש מחלוקת בין הצדדים לגבי הקרקע נשוא התובענה הזו".
לנוכח תשובותיו אלה של עו"ד טראביה, ולאחר שמיעת הצדדים, החלטתי כדלקמן
:
"לאחר ששמעתי את עו"ד טראביה, לא ראיתי מניעה מלהעיד אותו, שכן לא שימש כמגשר בסכסוך בין הצדדים הנוגע לעניין המקרקעין שבמחלוקת נשוא תובענה זו.
נושא המקרקעין האמורים גם לא עלו בעקיפין במסגרת הגישור, כך לפי גרסת עו"ד טרביה.
ככל שיסתבר במסגרת חקירה נגדית כי עו"ד טרביה לא דייק בדבריו בפני
י, ועניין המקרקעין כן עלה במסגרת הגישור, ב"כ הנתבעים רשאים להעלות את סוגית עדותו פעם נוספת בפני
י"
(עמ' 34 לפרו' שו' 31-35).
7.
לאחר שמיעת עדותו של עו"ד טרביה בישיבת יום 7.7.19, הגישו המבקשים את הבקשה הנדונה, במסגרתה טענו כי עו"ד טרביה לא דייק בדבריו כשציין שענין המקרקעין לא נכלל במסגרת הליך הגישור (ונפרט טענתם להלן). לכן מכח החלטת בית המשפט דלעיל, שניתנה לאחר תחקורו של עו"ד טרביה על ידי בית המשפט, הם טוענים לאי-קבילות עדותו לנוכח מעמדו כמגשר, וכך גם לענין עדותם של העדים הנוספים ששימשו איתו כמגשרים בהליך הגישור.
טענות המבקשים בבקשתם
8.
טוענים המבקשים כי במהלך עדותו של עו"ד טרביה הוא הודה כי שימש כמגשר גם בענין שטח העודף (בנדון מפנים המבקשים לעדותו של עו"ד טרביה בעמ' 40 לפרו' שו' 9-15; עמ' 44 לפרו' שו' 30-34; עמ' 45 לפרו' שו' 19-21; עמ' 46 לפרו' שו' 17-20).
9.
עוד טוענים המבקשים, כי הגם שעו"ד טרביה העיד בחקירה ראשית כי נושא השטח העודף עלה רק לאחר סיום הליך הגישור (עמ' 37 לפרו' שו' 23-32), הרי בחקירתו הנגדית שינה גרסה זאת והעיד כי נושא השטח העודף עלה בפני
ו במקביל להליך הגישור, עובדה המחזקת המסקנה כי נושא השטח העודף נכלל בהליך הגישור, הגם שלא נזכר בהסכם הגישור. בנדון מפנים המבקשים לחקירתו הנגדית של עו"ד טרביה – עמ' 46 לפרו' שו' 13-16.
10.
באשר לעדים הנוספים טוענים המבקשים, כי גם עדותם, כעדותו של עו"ד טרביה אמורה להיות חסויה בנושא השטח העודף, שכן הם שימשו כמגשרים גם בנושא זה.

מדגישים המבקשים בנדון כי עו"ד טרביה העיד כי שיתף את העדים בנושא השטח העודף (עמ' 41 לפרו' שו' 9; עמ' 43 לפרו' שו' 16-18).
באשר להיותם של העדים בגדר מגשרים בהליך הגישור, מפנים המבקשים לעדותו של עו"ד טרביה, שהעיד כי הנ"ל צורפו להליך הגישור כמסייעים, והם חתומים על הסכם הגישור (עמ' 40 לפרו' שו' 28-30).
לטענת המבקשים די בעדותו זאת של עו"ד טרביה כדי להסיק ולקבוע את מעמדם של העדים כמגשרים בהליך הגישור יחד עם עו"ד טרביה. זאת בהתאם להגדרת המונח "מגשר" המופיעה בסעיף 79ג(א) לחוק בתי המשפט, כדלקמן:
"מגשר – מי שתפקידו לסייע בידי בעלי הדין להגיע להסכמה על יישוב סכסוך שביניהם בהליך גישור בדרך של ניהול משא ומתן חופשי"
.
11.
לאור כל זאת טוענים המבקשים בבקשתם כי:
א.
עדותו של עו"ד טרביה אינה קבילה (העיד על דברים שנאמרו לו במהלך גישור שהינם חסויים מכח החוק, כמצויין לעיל) ויש להוציאה מהתיק.
ב.
אין להתיר את עדותם של העדים בישיבת ההוכחות הבאה, לאור החסיון החל בנדון על הליך הגישור, שכלל גם את נושא השטח העודף.

תגובת המשיב לבקשה
12.
המשיב מתנגד לבקשה וסבור כי מטרתה למנוע מהאמת לצאת לאור – זכויותיו של עלי בשטח העודף.

13.
עוד טוען המשיב בתגובתו כדלקמן:
א.
סוגיית השטח העודף לא נכללה במסגרת הליך הגישור, כעדותו של עו"ד טרביה. לכן אין בעיית קבילות בעדותו של עו"ד טרביה ובשמיעת העדים הנוספים.

חיזוק לכך נמצא בעדותו של עו"ד טרביה כי סוגיית השטח העודף הובאה לידיעתו רק לאחר סיום הליך הגישור (עמ' 37 לפרו' שו' 20-31). מכאן כי ודאי שלא נכללה בהליך הגישור, ועו"ד טרביה והעדים לא שימשו בכל מקרה כמגשרים בנושא זה.

כל אמירותיו של עו"ד טרביה בעדותו בנושא השטח העודף התייחסו לתקופת זמן שלאחר סיום הליך הגישור, ונושא זה לא היה חלק מהליך הגישור.
ב.
העדים הנוספים לא שימשו כמגשרים בהליך הגישור, בניגוד לטענת המבקשים, וחתימתם על הסכם הגישור היתה במעמדם כעדים להליך הגישור אך לא כמגשרים. בכל מקרה החלטת בית המשפט מיום 20.6.19 (ראו סעיף 5 לעיל) שרירה וקיימת גם לגבי עדים אלה. בית המשפט יתחקר עדים אלה בתחילת עדותם לענין מעמדם כמגשרים והכללת השטח העודף במסגרת הליך הגישור.
ג.
אכן עו"ד טרביה העיד כי אמיל הודה בפני
ו מספר פעמים כי לעלי מגיע השטח העודף, והוא רצה לגשר ביניהם ולפתור מחלוקת זאת שביניהם. יחד עם זאת הוא לא העיד כי הצדדים מינו אותו למגשר ביניהם או כי התנהל הליך גישור בסוגיה זאת.

יותר מזה – עו"ד טרביה העיד כי עלי מעולם לא היה צד לשיחותיו בנדון עם אמיל ו/או העדים, והוא אף לא פנה לעלי בהצעה לשבת ולנסות להגיע להבנות או הסכמות בנדון (עמ' 43 לפרו' שו' 10-35). מכאן כי אולי היה רצון מצד עו"ד טרביה לנסות להגיע להבנות לפתרון הסכסוך ביניהם באשר לשטח העודף, אך הדבר לא הגיע לכדי הליך גישור בין הצדדים.
ד.
למעשה גם אמיל אינו טוען כי הוסכם על הליך גישור נפרד ונוסף (מעבר להליך הגישור שהוביל להסכם הגישור) בסוגיית השטח העודף, ואילו הליך הגישור שהתקיים בין הצדדים לא כלל בחובו את נושא השטח העודף. מכאן כי בכל הקשור לשטח העודף, נשוא התובענה דנן, לא התקיים הליך גישור, ועו"ד טרביה והעדים לא שימשו בנדון כמגשרים. מכאן כי אין מניעה להעדתם בנושא זה.

תשובת המבקשים לתגובת המשיב
14.
ציינו המבקשים בתשובתם, כי תגובתו של המשיב לא נתמכה בתצהיר כהוראת תקנה 241(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), ודי בכך לסלק תגובתו על הסף.

15.
מעבר לכך חזרו המבקשים על עיקרי בקשתם, תוך התייחסות לעדותו של עו"ד טרביה ממנה עולה כי שימש כמגשר גם בנושא השטח העודף, שעלה בתקופת הליך הגישור בחודש דצמבר 2015. עדותו בחקירתו הראשית, כי הובא לידיעתו נושא השטח העודף רק לאחר סיום הליך הגישור, היא שקרית.

דיון והכרעה
16.
לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה שוכנעתי לדחות הבקשה, ולהלן אפרט נימוקיי.
17.
אני מסכים עם המבקשים כי ראוי היה שהמשיב יתמוך תגובתו בתצהיר לאימות העובדות שביסוד התגובה, כהוראת סעיף 241(ג) לתקנות. יחד עם זאת במקרה דנן, חלק ניכר מתגובת המשיב לא התבסס על עובדות אלא על עדותו של עו"ד טרביה כפי שנשמעה בפני
בישיבת יום 7.7.19 וגרסתו של אמיל עצמו (ראו סעיף 13 לעיל). כך שהעדר התצהיר לא פוגע בעיקרי תגובת המשיב כפי שהוגשה.

גם החלטתי בנדון, כפי שאראה להלן, מתבססת בעיקר על עדותו של עו"ד טרביה כפי שנשמעה בפני
והסכם הגישור מיום 28.12.15 שצורף כראיה.
18.
אם נבחן היטב את גרסת המבקשים בבקשה הנדונה, נמצא כי עולה ממנה שאף לגרסתם היה בין הצדדים הליך גישור אחד, שהניב את הסכם הגישור מיום 28.12.15. זאת גם הסיבה מדוע הדגישו המבקשים בבקשתם, כי הסכסוך בדבר השטח העודף הובא לידיעת עו"ד טרביה, המגשר בהליך הגישור, בתקופת הליך הגישור בחודש 12/15 ולא לאחר סיום הליך הגישור, כגרסתו (ראו סעיף 9 לעיל).
היינו – לגרסת המבקשים הסכסוך בנוגע לשטח העודף הובא לידיעת המגשר, עו"ד טרביה, במהלך הליך הגישור ונכלל בו.
לטענת המבקשים עו"ד טרביה הודה במהלך חקירתו הנגדית כי סכסוך השטח העודף נכלל בהליך הגישור, בניגוד לדבריו בחקירתו הראשית (ראו סעיף 8 לעיל).
19.
עיון בעדותו של עו"ד טרביה אינו תומך בטענותיהם הנדונות של המבקשים בבקשה, כפי שאראה להלן, וכפי שטען המשיב בצדק בתגובתו.
20.
כפי שתואר וצוטט בהרחבה בסעיף 6 לעיל, עולה מעדותו של עו"ד טרביה כי סכסוך השטח העודף לא נכלל במסגרת הליך הגישור, ואף לא עלה במסגרתו במישרין או בעקיפין.

עו"ד טרביה אף המשיך והדגיש בעדותו, כי הסכם הגישור מלמד כי הליך הגישור לא עסק כלל בנושא השטח העודף, אחרת היה מזכיר נושא זה בהסכם הגישור (עמ' 35 לפרו' שו' 25).

לנוכח עדות החלטית זאת של עו"ד טרביה התרתי את עדותו בנושא השטח העודף (שהרי הגישור לכאורה לא עסק בנושא השטח העודף), ואף אסרתי על שאלות בחקירה ראשית במסגרתן ניסה ב"כ המשיב לברר את נושאי הסכם הגישור, לנוכח התנגדות ב"כ המבקשים (ראו החלטותיי בעמ' 36 ו-37 לפרו').
21.
בהמשך חקירתו הראשית, חיזק עו"ד טרביה את גרסתו כי הליך הגישור לא כלל בחובו את סכסוך השטח העודף, שכן סכסוך זה הובא לידיעתו רק לאחר סיום הליך הגישור.
בלשונו (עמ' 37 לפרו' שו' 23-32)
:
"אחרי שסיימנו את הליך הגישור
(ההדגשה שלי – ח"ש), היה תיק אחר בבית המשפט לענייני משפחה בקריות, בו הייתי ב"כ אחד הצדדים, אבא של עלי. התיק היה בין אבא של עלי לבין אבא של אמיל (שהם אחים), לבין אח שלישי. כשהסתיים ההליך בבית משפט לענייני משפחה, אמו של עלי הייתה אמורה להעביר לאביו של אמיל דונם אחד בחלקה 42 בגוש 19304 באדמות סכנין. אמיל פנה אלי וביקש ממני שאכין את מסמכי העסקה ולהחתים את אמו של עלי. אכן עשיתי, נגשתי לאמו של עלי והחתמתי אותה. למחרת, התייצב עלי במשרדי והודיע לי כי מגיע לו מאמיל כ-107 מ"ר שהם רכשו ביחד. הזמנתי את אמיל אלי ושאלתי אותו האם לעלי מגיע 107 מ"ר, אולי התשובה מכאיבה לאחד הצדדים, אבל היא הייתה 'כן, נכון מגיע לו'. שאלתי אותו האם להכין מסמכי עסקה לגבי ה-107 מ"ר, והוא אמר 'זה לא עכשיו'. בזה הסתיימה השיחה".


עולות מעדותו זאת של עו"ד טרביה מספר מסקנות לכאוריות מתבקשות:
א.
ענין סכסוך השטח העודף הובא לידיעתו לאחר סיום הליך הגישור, לכן ודאי שלא היה יכול להיכלל במסגרתו.
ב.
לא היה צורך בכל הליך גישור בנושא השטח העודף, שכן אמיל לכאורה הודה באוזני עו"ד טרביה בזכויותיו של עלי בשטח העודף. אז על מה לנהל הליך גישור?!
ג.
לא רק שלא היה צורך לכאורה בניהול הליך גישור, אלא שאמיל לכאורה מנע את עזרתו של עו"ד טרביה בנשוא השטח העודף, באומרו לו (ציטוט מהעדות) "זה לא עכשיו". היינו – לא רק שלא התנהל לכאורה הליך גישור בנשוא השטח העודף, אלא אמיל לא רצה את עזרתו של עו"ד טרביה בנושא השטח העודף.
22.
המבקשים טוענים כאמור בבקשתם, כי בחקירתו הנגדית סתר עו"ד טרביה את גרסתו הנדונה שניתנה במענה לתחקור בית המשפט וחקירתו הנגדית, באופן שעולה ממנה כי נושא השטח העודף נכלל בהליך הגישור, שכן הובא לידיעת עו"ד טרביה
במהלכו. היינו – בחודש 12/15.


חידדו המבקשים בתשובתם וטענו, כי העובדה שהסכם הגישור לא כלל התייחסות לסוגיית השטח העודף אינה מלמדת בהכרח כי סוגיה זאת לא נכללה בהליך הגישור, משני טעמים עיקריים:
א.
לא כל נושא שנדון בהליך גישור מסתיים בהסכם גישור (סעיף 8.2 לתשובת המבקשים).
ב.
ניתן להסיק מהסכם הגישור כי כלל התייחסות לסוגיית השטח העודף, בכך שצויין בו בעמוד האחרון כי "עם חתימת הסכם זה, לא תהיינה לצד כנגד משנהו כל טענה". היינו – הסכם הגישור נועד לפתור את כל הסכסוכים הקיימים בין הצדדים, אפילו אלה שאינם מוזכרים במפורש בהסכם הגישור, לרבות את סוגיית השטח העודף (סעיף 8.2 לתשובת המבקשים).
23.
עיון מדוקדק בעדותו של עו"ד טרביה והסכם הגישור אינו מלמד על תמיכה בטענות המבקשים המפורטות בסעיף 22 לעיל, ומהווים את לב ליבה של הבקשה.
24.
נתחיל בהסכם הגישור אותו כינו הצדדים "הסכם פירוק שותפות". עיון מדקדק בהסכם זה מלמד כי עסק בפירוק שותפות הצדדים בעסק המשותף מבחינת "נכסי החברה" (ראו ההואיל השני בהסכם).

בהמשך הסכם הגישור יש פירוט של נכסי החברה הנכללים במסגרתו (מכונות קידוח, מדחסי אויר, טנדרים, משאית, מלגזה ועוד, התחייבויות העסק המשותף ותשלומי איזון הנובעים מחישוב שווי נכסי העסק המשותף).

עינינו רואות כי הסכם הגישור ירד לרזולוציה של פרטי הנכסים שאמורים להתחלק בין הצדדים (עלי ואמיל), והתייחס לתשלומי איזון בגין פירוק השיתוף בנכסי החברה.

מכאן ניתן להניח בסבירות ראויה, כי אם אכן נושא השטח העודף נכלל בהליך הגישור הדבר היה מוזכר בהסכם הגישור המפורט. משלא נעשה כך ניתן להניח בסבירות ראויה, כטענת המשיב ועו"ד טרביה, כי נושא השטח העודף לא נכלל במסגרת הליך הגישור.

עו"ד טרביה העיד בדיון בצורה ברורה והחלטית, כי הליך הגישור עסק רק בסוגיית פירוק השיתוף בנכסים בעסק המשותף, אך לא בסוגיית השטח העודף. ככל שהליך הגישור היה עוסק גם בנושא השטח העודף עובדה זאת היתה נכללת בהסכם הגישור (עמ' 34 לפרו' שורות 2-5; עמ' 35 לפרו' שו' 25).

בנוסף - היות שהסכם הגישור עסק רק בפירוק נכסי העסק המשותף, לרבות התחייבויות ותשלומי איזון, יש לטעמי לפרש את הפסקה בסוף ההסכם כי "עם חתימת הסכם זה, לא תהיינה לצד כנגד משנהו כל טענה", כנוגעת רק לנושאי הסכם הגישור אך לא מעבר לכך, דוגמת סוגיית השטח העודף (שלגרסת המשיב כלל לא נכלל בין נכסי העסק המשותף אלא היה השקעה פרטית שלו ושל אמיל – ראה סעיף 4 לעיל).


נזכיר כי על פי סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973:
"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו"
.
סבורני כי אומד דעתם של הצדדים, בין אם לפי לשונו המפורטת של הסכם הגישור (הנושא כותרת "הסכם פירוק שותפות" ובו פירוט נכסי העסק המשותף) ובין אם כמשתמע מתוך הסכם הגישור ונסיבות הענין, תומך בפרשנות, כי הפיסקה דלעיל בסוף הסכם הגישור מתייחסת רק לגבי נושאי ההסכם, ולא לגבי כלל יחסי הצדדים (עלי ואמיל), לרבות סכסוך על השטח העודף.
25.
נבחן כעת את טענת המבקשים כי עו"ד טרביה סתר בחקירתו הנגדית את גרסתו שמסר במענה לתחקור בית המשפט וחקירתו הנגדית בדבר מועד ידיעתו על הסכסוך בין הצדדים הנוגע לשטח העודף ואי-הכללת נושא השטח העודף בהליך הגישור.
26.
אפתח בטענה כי עו"ד טרביה סתר את גרסתו שמסר בחקירתו הנגדית, כי נודע לו על סוגיית השטח העודף רק לאחר סיום הליך הגישור.

בנדון מפנים המבקשים בבקשתם לחקירתו הנגדית של עו"ד טרביה בעמ' 46 שו' 5-8. לאור זאת אצטט את עדותו של עו"ד טרביה במלואה בקטע זה, בעמ' 46 שו' 5-13 כדלקמן:
"ש.
מתי התקיימו כל הפגישות בינך לבין אמיל, חמזי, דוחי? הדיווח למר עלי, כל הדברים האלו.
ת.
תשאל אותי שאלה ספציפית.
ש.
מתי תאריכי הפגישות?
ת.
הכול היה בחודש דצמבר 2015, כשעלה הסכסוך בין אמיל לבין עלי.
ש.
הגישור הזה, איפה הוא מתקיים?
ת.
אצלי במשרד.
ש.
לפעמים היו כל הצדדים נוכחים, רק עלי, או רק עלי, דוחי וחמזי או לפי מה שהחלטת?
ת.
לפעמים היו רק אמיל ועלי, לפעמים היו אמיל, עלי, דוחי וחמזי".
לטעמי עדותו זאת של עו"ד טרביה מתייחסת להליך הגישור שהתנהל בין הצדדים שהוביל להסכם הגישור
. זה אכן התקיים בחודש 12/15, והסכם הגישור אף נחתם בחודש 12/15. עדות זאת אינה מתייחסת לטעמי לענין השטח העודף. בנדון עולה בבירור מתשובותיו של עו"ד טרביה בקטע המצוטט לעיל, כי עונה על מועד הליך הגישור בסכסוך שבין עלי לאמיל (הנובע מפירוק השותפות בעסק המשותף).
לא עולה מתשובותיו הנ"ל של עו"ד טרביה, כי סכסוך השטח העודף הובא לידיעתו כבר בחודש 12/15, תוך כדי הליך הגישור
. יכול להיות שלכך כוונה שאלת ב"כ המשיבים, אך עו"ד טרביה הבין השאלה, כך עולה בבירור מתשובתו, כעוסקת במועד הליך הגישור. זה אכן התקיים בחודש 12/15.
מכאן כי נותרה על כנה גרסתו של עו"ד טרביה בחקירתו הנגדית, שהיתה ברורה וחד משמעית (כמצוטט לעיל) כי סוגיית השטח העודף הובאה לידיעתו רק לאחר סיום הליך הגישור
.
27.
כעת אבחן את גרסתו של עו"ד טרביה בדבר פעולותיו בנושא השטח העודף, כעולה מעדותו. נזכיר כי לגרסת המבקשים, מעדותו של עו"ד טרביה עולה כי פעל בסוגיית השטח העודף כמגשר, תוך הכללת סוגיית השטח העודף להליך הגישור שנוהל בין הצדדים בחודש 12/15.
אקדים ואומר, משהגענו לעיל למסקנות לכאוריות, כי הסכם הגישור לא כלל בחובו את סוגיית השטח העודף, שלא נכללה בהליך הגישור, וכי לא נסתרה עד כה גרסתו של עו"ד טרביה כי סוגיית השטח העודף הגיעה לידיעתו רק לאחר סיום הליך הגישור, ממילא נופלת טענת המבקשים בבקשתם כי עו"ד טרביה שימש גם בסוגיית השטח העודף כמגשר. הרי אין כל טענה מצד המבקשים כי התקיימו שני הליכי גישור בין הצדדים, אלא רק הליך גישור אחד שהניב את הסכם הגישור. אם הליך גישור זה לא כלל את סוגיית השטח העודף ממילא לא התקיים כל הליך גישור בין הצדדים בנושא השטח העודף. מכאן לכאורה עו"ד טרביה לא שימש כמגשר לענין זה.
על אף מסקנה זאת, נבחן להלן לגופה את עדותו של עו"ד טרביה בקטעים אליהם הפנו המבקשים בבקשתם, ונבחן אם סותרת את המסקנות הלכאוריות המתבקשות דלעיל, ואת גרסתו של עו"ד טרביה כי לא שימש כמגשר בסוגיית השטח העודף.
28.
המבקשים מפנים בנדון לעדותו של עו"ד טרביה במספר קטעים, כמפורט בסעיף 8 לעיל.

נבחן קטעים אלה אחד לאחד.
קטע א' – עמ' 40 לפרו' שו' 9-15, שם נשאל והשיב עו"ד טרביה כדלקמן (כדי להבין ההקשר נצטט מספר שורות קודם לכן ומספר שורות לאחר מכן)
:

"ש.
האם התקיימה עוד שיחה ביני לבין אמיל?
ת.
אמרתי קודם שאת אמיל אני מכיר שנים רבות, אדם ישיר והגון. בנושא הקרקע, אף פעם הוא לא הכחיש ואמר לי שכן מגיע לעלי 107 מ"ר.

ש.
שאלתי האם התקיימה עוד שיחה בינך לבין אמיל?
ת.
היו עוד שיחות.
ש.
איזה שיחות?
ת.
שיחות בנוגע ל-107 מ"ר. אמרתי לא פעם לאמיל "שבו מסביב לשולחן ותסגרו את העניין, תן לו את ה-107 מ"ר ותיפרדו בשלום".
ש.
הזכרת משהו ספציפי ואמרת שאחרי שעלי אמר לך 107 מ"ר הזמנת את אמיל. עכשיו אתה אומר בצורה כללית שאמיל אמר לך לגבי ה-107 מ"ר. פרט בבקשה פרטים יותר מדויקים מתי הוא אמר לך, באיזה הקשר.
ת.
כל פעם שאמיל התייצב אצלי במשרד או מחוץ למשרד כשהיינו נפגשים, היינו מעלים את הנושא הזה. כמעט כל פעם כי אני רציתי לגשר ביניהם לפתור את המחלוקת כי לא נעים לי בין הצדדים. כואב לי כשאני עומד על דוכן העדים במחלוקת בין הצדדים. לכן, דוחי לא הגיע וחמזי לא הגיע, ורצו לזרוק את זה עלי".

מקטע זה לא עולה כי התקיים הליך גישור על השטח העודף, כשעו"ד טרביה משמש כמגשר. מקטע זה עולה, כי עו"ד טרביה ניסה להפעיל את השפעתו על שני הצדדים לפתור הסכסוך ביניהם בנוגע לשטח העודף, אך לא במסגרת של הליך גישור פורמלי אלא כאדם שמכיר את שני הצדדים שנים רבות.
אפילו נאמר כי המילים "רציתי לגשר ביניהם לפתור את המחלוקת כי לא נעים לי בין הצדדים"
מתכוונות להליך גישור ממש, הרי זו רק היתה כוונה שלא יצאה אל הפועל, שהרי להליך גישור כזה צריך שלושה: עלי, אמיל וחוסין (המבקש 2) הבעלים הרשומים של השטח העודף. עו"ד טרביה לא העיד כי התקיים הליך כזה בנוכחות או בשיתוף שלושת הגורמים הרלוונטיים הנ"ל. ההיפך – הוא העיד כי לא עדכן את עלי בשוטף לגבי השיחות שלו עם אמיל בנוגע לשטח העודף, אם כי אמר לו שאמיל הודה בפני
ו לגבי זכויותיו בשטח העודף, ואף הציע לו לפנות בנדון לבית המשפט (עמ' 43 לפרו' שו' 19-31). התנהלות כזאת של עו"ד טרביה אינה עולה בקנה אחד עם התנהלות של מגשר.



קטע ב' – עמ' 44 לפרו' שו' 30-34, שם נשאל והשיב עו"ד טרביה כדלקמן (כדי להבין ההקשר נצטט מספר שורות קודם לכן ומספר שורות לאחר מכן):
"ש.
אם הוא אומר לך "לא", אני מבין שאחרי זה לא אמרת נואש. דיברת עם עלי. האם עלי אמר לך שהוא רוצה שתייצג אותו בעניין?
ת.
לא.
ש.
למה?
ת.
אמרתי להם שאחרי הגישור הזה, אני לא מייצג אף אחד.
ש.
למה אחר כך דיברת עם חמזי, דוחי ועם אמיל ובכמה הזדמנויות, אם אתה לא רוצה להתערב?
ת.
אני אמרתי ואומר שלא הרמתי ידיים. ניסיתי לגשר בין הצדדים לפתור את נושא הדיון הנוכחי של היום, אבל לצערי הרב הדבר לא עלה בידי. עשיתי את זה כבן אדם ואכפת לי משני הצדדים.
ש.
ניסית להביא את הצדדים להסכמה בעניין ?
ת.
כן, ולא הלך.
ש.
כשזה לא הלך, אמרת להם "אני לא מייצג אף אחד מכם נגד השני", נכון?
ת.
נכון".

פשיטא בעיני כי הגישור עליו דיבר עו"ד טרביה בקטע זה, שלאחריו לא הסכים לייצג אף אחד מן הצדדים בסכסוך השטח העודף, הוא הגישור היחיד שהיה בין הצדדים, שהוביל להסכם הגישור, וכאמור לא כלל בחובו, כמסקנתנו הלכאורית לעיל, את נושא השטח העודף.
אכן לאחר סיום הליך הגישור, ולכשנודע לעו"ד טרביה הסכסוך על אודות השטח העודף הוא ניסה לעזור לצדדים לפתור הסכסוך ולהביאם להסכמה בנושא זה כמי שמכיר את שני הצדדים שנים רבות (בדיוק כפי שציינו לגבי קטע א' לעיל), אך לא במסגרת הליך גישור פורמלי. לרוע הענין נסיון זה נכשל. בכל מקרה לא ניתן ללמוד מקטע זה בעדותו של עו"ד טרביה כי התקיים הליך גישור בסוגיית השטח העודף, בין אם במסגרת הליך הגישור שהיה בין הצדדים ובין אם במסגרת הליך גישור אחר (כשלמעשה אין מחלוקת שלא התקיים בין הצדדים).

קטע ג' – עמ' 45 לפרו' שו' 19-21, שם נשאל והשיב עו"ד טרביה כדלקמן (כדי להבין ההקשר נצטט מספר שורות קודם לכן ומספר שורות לאחר מכן):
"ש.
כשאתה אומר שאמיל אמר לך "מגיע לו 107 מ"ר" איפה זה היה?
ת.
במשרד שלי.
ש.
בפגישה הזו, מי נכח?
ת.
רק אני והוא.
ש.
מי זימן את הפגישה הזו?
ת.
התקשרתי לאמיל, וביקשתי כי יסור למשרדי.
ש.
באיזה עניין?
ת.
על מנת לשאול אותו האם נכון שמגיע לעלי 107 מ"ר, כדי שאכין את מסמכי העסקה.
ש.
בין מי למי היית אמור להכין מסמכי עסקה?
ת.
הייתי דורש את ההסכם, מעיין בהסכם מי הבעלים ועושה את העסקה. זו לא חוכמה לעורך דין. אני עורך הדין הזהיר ביותר במדינת ישראל, ואמיל יודע את זה.
לשאלת בית המשפט
ש.
איזה הסכם היית דורש?
ת.
את ההסכם בין מי למי נעשתה עסקה, בין אביו של אמיל לבין מי נעשתה העסקה. הייתי חוקר אותו איך רכשתם וממי, והייתי גם מוציא נסח רישום מקרקעין.
המשך חקירה נגדית
ש.
האם במסגרת ההליך הזה שניסית לגשר בין הצדדים, פנית גם לאביו של אמיל, חוסיין?
ת.
אביו של אמיל בן אדם מבוגר ואני מכבד ומעריך אותו מאוד. אני אצטט מילה במילה. חוסיין, אבא של אמיל, פנה אלי... אני לא פניתי אליו"
.
בחקירה חוזרת השלים את תשובתו לענין פנייתו של חוסין אליו, אשר ביקש ממנו לפתור את הסכסוך שבין עלי לאמיל "בנוגע לחברה" (עמ' 47 לפרו' שו' 20). היינו חוסין כלל לא פנה אליו בענין השטח העודף אלא בקשר לפירוק השיתוף בעסק המשותף, וכאמור אף עו"ד טרביה לא העיד כי פנה אל חוסין בנושא זה, מצב שאינו תואם הלך גישור בנשוא השטח העודף, בו המגשר לא משוחח בנדון עם הבעלים הרשום (חוסין).
מקטע ג' המצוטט לעיל גם לא עולה תמונה של הליך גישור בענין השטח העודף. ההיפך, עולה תמונת מצב בה עו"ד טרביה רוצה לבצע את העברת השטח העודף, בו לכאורה הודה אמיל בפני
ו, על שם עלי. היינו פעולה ביצועית כעורך דין ולא כמגשר.
29.
ניתן לסכם ולומר, כי אין זה מדוייק לומר, כפי שניסו לעשות כן המבקשים בבקשתם, שמחקירתו הנגדית של עו"ד טרביה עולה כי שימש כמגשר גם בסוגיית השטח העודף.
30.
לאור כל האמור לעיל אני דוחה את בקשתם של המבקשים בכל הנוגע לאי-קבילות עדותו של עו"ד טרביה. לא הוכח לי במסגרת הבקשה, ולא שוכנעתי, כי עו"ד טרביה שימש כמגשר בין הצדדים בסוגיית השטח העודף ו/או כי סוגיה זאת נכללה במסגרת הליך הגישור שהניב את הסכם הגישור.
31.
באשר לחלק השני של הבקשה הנוגע לביטול זימון העדים לעדות (ראו סעיף 1(ב) לעיל) – סבורני כי בקשה זאת מוקדמת, שכן לגבי מעמדם של העדים כמגשרים, עיסוקם בסוגיית השטח העודף כמגשרים והמידע שהגיע לאוזניהם מכח מעמדם זה אכריע לאחר שאתחקר אותם טרם עדותם כהחלטתי ביום 20.6.19 המפורטת בסעיף 5 לעיל.

איני מתעלם בנדון מגרסתו של עו"ד טרביה לענין מעמדם של העדים בהליך הגישור, כמוזכר בטענות המבקשים (ראו סעיף 10 לעיל), אך מן הראוי כי טרם מתן החלטה סופית לגבי מעמדם אשמע את העדים עצמם.


יותר מזה, אפילו אראה בעדים כמגשרים אין הדבר פוסל את עדותם, ככל שלא שימשו כמגשרים בסוגיית השטח העודף, בדיוק כמסקנתנו הלכאורית לגבי עו"ד טרביה.

בהערת אגב אוסיף, כי לכאורה למבקשים צריך להיות אינטרס כי העדים יזומנו לעדות ויתוחקרו על אודות מעמדם כמגשרים והכללת סוגיית השטח העודף בהליך הגישור. ככל שכך יעידו, ואתן אמון בעדותם, עשוי אנוכי להעדיפה על פני עדותו של עו"ד טרביה כי סוגיית השטח העודף לא נכללה במסגרת הליך הגישור. במקרה כזה מול עדותו של עו"ד טרביה (שבשלב זה בחנתי אותה כשלעצמה לצרכי בקשה זאת, והסקתי ממנה מסקנות לכאוריות כמפורט לעיל, שהביאוני לדחות הבקשה) יעמדו עדויותיהם של שני עדים נוספים.

לאור כל זאת אני דוחה את רכיב הבקשה, לבטל את זימונם של העדים לישיבת ההוכחות הקרובה.




סוף דבר
32.
דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה.
33.
המבקשים, יחד ולחוד, יישאו בהוצאות המשיב בבקשה זאת ובשכר טרחת בא כוחו בסכום כולל של 4000 ₪, שישולמו תוך 30 ימים מיום מתן החלטה זו. לא ישולם הסכום במועדו, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן החלטה זאת ועד ליום התשלום המלא בפועל.


המזכירות תעביר החלטה זאת לצדדים.



ניתנה היום, ב' אלול תשע"ט, 02 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.













א בית משפט מחוזי 19227-02/17 אמיל חוסין חליל בדארנה, חוסין ח'ליל בדארנה נ' עלי בדארנה (פורסם ב-ֽ 02/09/2019)