פסקי דין על איתן חסיד

50271-02/18 פ     08/09/2019




פ 50271-02/18 מדינת ישראל נ' איתן חסיד








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"פ 50271-02-18 מדינת ישראל
נ' חסיד



לפני כבוד השופט איתי הרמלין


בעניין:

מדינת ישראל
ע"י עו"ד רינת יצחקי



המאשימה


נגד


איתן חסיד
ע"י עו"ד סנדי ליפשיץ



הנאשם

הכרעת דין

מן הטעמים שאפרט להלן החלטתי לקבל את טענת ההגנה העצמית של הנאשם ולזכּו
ֹ
תו.

כתב האישום:

1.
בכתב האישום שהוגש נגד הנאשם נטען כך: "
בתאריך 25.10.2017 בשעה 23:40 או בסמוך לכך שהה הנאשם בביתה של חברתו הקטינה מ.ז. (להלן: "הקטינה")... בת"א (להלן: "המקום"). י' פ' (להלן: "המתלונן") מתגורר מעל הקטינה. בנסיבות אלה, העיר המתלונן לנאשם ולקטינה כי הם מרעישים במרפסת. הנאשם והקטינה נכנסו לתוך הדירה. או אז, הגיע למקום המתלונן והיכה את הנאשם באמצעות שני אגרופים בפני
ו. בתגובה, פצע הנאשם את המתלונן שלא כדין וללא הסכמתו בכך שניפץ על ראשו של המתלונן כוס זכוכית שהחזיק בידו. כתוצאה ממעשיו של הנאשם כמפורט לעיל נגרם למתלונן חתך בראשו והוא נזקק לתפרים. לנאשם נגרם דימום באצבע ולחיו התנפחה
".

העדויות:

2.
י' פ', גבר צעיר וחסון לפי מראהו, סיפר בעדותו הראשית בבית המשפט כי בסביבות השעה חצות הלילה במועד הרלבנטי לכתב האישום היה בביתו יחד עם אמו. הוא ואמו שמעו רעש מהדירה למטה. הוא יצא למרפסת וביקש מהיושבים בדירה למטה שישמרו על השקט. לדבריו, חזר לתוך דירתו ונשכב במיטה, אך כעבור זמן מה התחדש הרעש, והוא שוב יצא למרפסת וביקש מן השכנים שישמרו על
השקט. לדברי העד, בשלב זה צעק לו הנאשם, שהיה אחד היושבים בדירה למטה, שישתוק. אז החליט העד לדבריו לרדת למטה. העד ציין שבסיטואציה דומה מספר שבועות קודם לכן ירד למטה והנאשם טרק לו את הדלת בפרצוף, אך חברתו של הנאשם, מ', המתגוררת בדירה למטה, פתחה את הדלת, התנצלה והבטיחה שהדברים לא יישנו. לכן החליט גם במקרה זה לרדת למטה, אף כי בדיעבד הוא חושב שלא היה צריך לרדת למטה אלא להתקשר למשטרה. לדבריו, ירד למטה ודפק על הדלת. הנאשם פתח את הדלת ו"התנפל עליו" בכך שנצמד אליו "מצח למצח". לדברי העד, הוא הבין שנקלע לסיטואציה אלימה שאינו רוצה להיות חלק ממנה, ולכן הדף מעליו את הנאשם, הסתובב ו"ברח לכיוון המעלית", אלא שאז חש ב"מכה, דקירה, כאב חד מאחורה בראש". הוא תפס את ראשו וראה הרבה דם וזכוכיות רבות. הוא הסתובב והסתכל על הנאשם, שהחזיק זכוכית חדה ואמר שידקור אותו. לדבריו, ברח משם במעלית, "נמרח על המעלית", ירד למטה וביקש את עזרת שומר הבניין. השומר הזמין משטרה ומד"א והזעיק את בת זוגו של העד לרדת למטה. לדברי העד, למחרת היום לקה בהתקף חרדה והוא וחברתו עברו תקופה קשה בעקבות האירוע שהיה טראומטי עבורם.

3.
בתמונות שהוגשו, ת/1, ניתן לראות פצע מדמם בחלק האחורי השמאלי התחתון של ראשו של י' פ'. לא ניתן להתרשם בתמונות כי מדובר בהכרח בפצע דקירה או חתך אלא אולי דווקא בחבלה מחפץ קהה. ממכתב השחרור מחדר המיון (המלר"ד) של בית החולים בילינסון, שהודפס ב-26.10.2017, בשעה 3:10 (ת/2) ניתן ללמוד כי העד השתחרר במצב טוב וללא כאבים, קיבל שלושה ימי חופשת מחלה עם הנחיה להסרת תפרים כעבור 7 ימים. המסמך אינו מפרט מהו טיב החבלה שנגרמה לעד (פצע דקירה, חתך או חבלה מחפץ קהה). מהמסמך הרפואי הנוסף שהודפס אף הוא בחדר המיון של בית החולים בילינסון,
ב-26.10.2017 בשעה 15:44 (אף הוא חלק מת/2), עולה כי העד לקה ככל הנראה בהתקף חרדה עם דיסוציאציה בעקבות סטרס קשה. העד קיבל כדור הרגעה (ואבן) ותרופה למניעת כאבים (טרמל).


4.
בחקירתו הנגדית עמד העד על כך שבאירוע הקודם שבו ירד להעיר על הרעש, פתחה לו חברתו של הנאשם את הדלת והתנצלה. העד אמר כי אינו זוכר באיזה שעה אירע האירוע המוקדם יותר, אך הוא מתקשה להאמין שהאירוע התרחש ב-4:00 בבוקר כטענת החברה. העד פירט כי הרעש שהפריע לו ביום הרלבנטי היה רעש של מוזיקה, דיבורים ומשחק שש-בש. העד עמד על כך שיושבי הדירה למטה לא נכנסו לדירה בעקבות הערותיו מן המרפסת למעלה או לכל הפחות לא עשו זאת עד שעזב את המרפסת בדרכו לדירתם. בתשובה לשאלת הסניגורית אמר העד כי לא ראה את עינית הדלת של השכנים יוצאת ממקומה בעקבות דפיקותיו ואין זה סביר והגיוני שכך קרה. העד הכחיש שנכנס לתוך דירת השכנים, ושנתן אגרוף לנאשם - כדבריו: "אני מניח בתור אדם לא אלים, אבל כן בכושר, שאם הייתי עושה משהו היה לו קצת יותר מלחי אדומה". והוסיף: "אם הייתי מכניס ללקוח שלך אגרופים, אני לא אדם חלש, אני מאמין שהיה יותר מסימן קטן"[1]
. לדברי העד, הוא לקה בהתקף החרדה, שהתבטא בזרמים בידיים עד קצות האצבעות והתעלפות, בעת שנחקר במשטרה בגין המקרה, ומשם פונה ככל הנראה לבית החולים. העד הסביר כי המעלית הייתה קרובה אליו (בניגוד למדרגות) וכנראה מסיבה זו עזב את המקום במעלית ולא נמלט במדרגות. לדברי העד, הלך לכיוון המעלית עוד בטרם נדקר[2]
.
5.
לפי הסכמת הצדדים תאומץ לצורך תיק זה הגדרת המונח דיסוציאציה כפי שהיא מופיעה כיום באנציקלופדיה החופשית ויקיפדיה: "דיסוציאציה (בעברית: היפרדות או ניתוק) מתארת קשת מצבים בין ריחוק עד לניתוק המודע מרגשות, תחושות, זיכרונות ומסגרות מחשבתיות. דיסוציאציה יכולה לתאר פגיעה זמנית, קלה או חמורה, בקשר המודע של האדם אל המציאות הפיזית או התחושתית שלו אך משמשת גם ככלי טיפולי. במהלך פגיעה דיסוציאטיבית קיימת פגיעה באינטגרציה בין אחד או יותר ממרכיבי המודעות: התנהגות, רגש, תחושות וידע. מצבים דיסוציאטיביים עשויים להופיע במצבים נורמטיביים (כגון שקיעה בהרהורים או בספר, היפנוזה), כתוצאה משימוש בסמים הזייתיים, או בשל מצבים גופניים (כגון אפילפסיה או הרעלה), אולם בצורתם הנפוצה ביותר מופיעים מצבים אלו כתוצאה ממצב דחק או מאורע טראומטי, ועל כן מופיעה בעיקר בצמידות להפרעת דחק פוסט טראומטית. דיסוציאציה מהווה תסמין מרכזי בהפרעות הדיסוציאטיביות".

6.
לשאלתי אם יתכן שבעקבות הדיסוציאציה שבה לקה יתכן שאינו זוכר את כל אשר התרחש, השיב העד כי הוא סבור שהוא זוכר את שהתרחש. לדבריו, קיבל בהמשך מרופא המשפחה "כדורי הרגעה, רגיעון כזה".

7.
במהלך חקירתו הנגדית של העד הסתבר כי התביעה הגישה נגדו כתב אישום בגין חלקו באירוע נושא כתב האישום שבפני
י, אך הצדדים הגיעו להסכמה שלפיה תאומץ גרסתו של העד, כתב האישום יבוטל והתיק נגדו יסגר בהסדר מותנה. עיון בטיוטת כתב האישום נגד העד לאחר תיקונו (נ/1) העלה כי התביעה מחקה מכתב האישום נגדו את הטענה שהעד היכה את הנאשם בשני אגרופים בפני
ו, השאירה כנזק שנגרם לנאשם שבפני
י את העובדה שלחיו התנפחה ותיקנה את סעיף האישום מתקיפה הגורמת חבלה לתקיפה "סתם".

8.
בדו"ח הפעולה של השוטר עומרי עראידה, שהיה אחד השוטרים שהגיעו לזירה ביום האירוע (ת/5), נאמר כי פגש את י' במבואה של הבניין, וש"נראה כי י' קיבל מכה בראש ודימם". לדבריו, י' אמר לו שהשכנים מקומה 3 מרעישים תמיד וכל פעם הוא מדבר איתם "ואין מענה". י' אמר לשוטר כי ביום זה ירד כדי לדבר איתם "והשכן נתן לי מכה עם כוס זכוכית או עם בקבוק". השוטר עראידה עלה לדירה בה היה הנאשם ותיארו כך: "היה לו סימן מכה בפני
ם בלחי צד ימין שהיה נפוח יותר מלחי צד שמאל". הנאשם סיפר לשוטר כי הוא ואחרים שיחקו שש-בש במרפסת והשכן התנפל עליהם בצעקות ובצרחות מדירתו בקומה מעל. הנאשם וחבריו נכנסו לדירה. כעבור מספר דקות שמעו דפיקות חזקות בדלת. הנאשם פתח את הדלת וראה אדם עצבני שהצמיד את ראשו לראשו שלו, צעק שנמאס לו וחבט בו באגרוף לפנים. לדברי הנאשם, כיוון שהרגיש שהשכן הגיע למקום "לקחת את החוק לידיים" היכה אותו בראשו עם כוס שהייתה לו ביד. לשאלת השוטר אמר לו הנאשם שניקה את שברי הזכוכית מהרצפה.


9.
השוטר עראידה לא ידע להסביר בעדותו בבית המשפט מדוע לא בדק את המעלית ולא תיעד אותה. לשוטר גם לא היה הסבר מדוע לא דיבר עם העדים שהיו בדירה שבה היה הנאשם בשעת התקרית. השוטר אישר גם שלא חקר את שומר הבניין או את בת זוגו של המתלונן י' פ'. העד אישר שלא ניסה למצוא בדירה את שברי הזכוכית. לדברי השוטר, הוא כלל לא נכנס לדירה הרלבנטית. על בסיס דוח הפעולה שכתב, אמר השוטר כי הוא מבין שהאירוע התרחש מחוץ לדירה.

10.
מעיון בהודעת הנאשם במשטרה (ת/3) עולה כי החוקר, תומר לביא, צילם את חבלותיו של הנאשם – דם על אצבע ימין ונפיחות בלחי ימין – אך התמונות אבדו.

11.
מדו"ח העיכוב של הנאשם (ת/4) עולה כי תגובתו הראשונית של הנאשם לחשד נגדו הייתה: "הגנתי על עצמי".

12.
בעדותו במשטרה (ת/4) סיפר הנאשם שהתארח אצל חברתו והם יצאו לשחק שש-בש במרפסת. השכן מלמעלה התלונן על הרעש. הנאשם סיפר בחקירה שהשכן היה מאד אגרסיבי בדיבורו וגם דפק על דפנות המרפסת, וכיוון שפחדו שהשכן יזרוק עליהם דברים מלמעלה, נכנסו לדירה. אחר כך ירד השכן למטה ודפק בדלת. הנאשם פתח את הדלת ואז השכן אמר שהוא לא צוחק, התחיל לצרוח הצמיד את ראשו לראשו של הנאשם. הנאשם פסע לדבריו לאחור והשכן חבט בפני
ו בשני אגרופים. לדברי הנאשם, הוא היה עם כוס מים ביד והגן על הפנים שלו "וכנראה נשבר הכוס עליו". הנאשם הסביר שלא התקשרו למשטרה כבר כשהשכן דפק בדלת כיוון שמקרה קודם שבו ירד השכן להעיר להם על הרעש הסתיים בשלום אחרי שחברתו של הנאשם פתחה את הדלת והתנצלה. הנאשם הסביר כי ניקו את הדם בכניסה לדירה ובתוכה כיוון ש"היה בבית ובכניסה מלא דם וזכוכיות" והוא לא היה ממוקד בגלל הלחץ. הנאשם הדגיש שהאירוע והשברים היו בכניסה לדירה ולא מחוצה לה. הנאשם סיפר לשוטר שהתקשר למשטרה לדווח על האירוע והציג לו את מכשיר הטלפון שלו כתמיכה בכך. בחקירתו מסר הנאשם את פרטי הנוכחים בדירה בשעת התקרית – חברתו מ', שהייתה בת 17.5, אחיה של החברה א', שהיה כבן 16, ושתי חברות של מ'.

13.
התובעת הגישה מזכר שכתב שוטר (ת/7) שבו נכתב שהשוטר דיבר עם אחת משתי חברותיה של מ' שהיו בדירה בשעת התקרית, והיא אמרה שמרוב פחד בשעת התקרית נסגרו בחדר ולא ראו דבר. השתיים לא נחקרו על ידי המשטרה.





14.
עיון בדו"ח העימות שנערך במשטרה בין הנאשם לי' פ' (ת/6) מעלה כי השניים מסרו בעימות גרסאות דומות לאלה שהובאו לעיל. ראוי לציין כי בעימות אמר י' פ' שאחרי שהנאשם הצמיד את ראשו לראשו שלו, הוא הדף את הנאשם מעל פניו ו"הסתובב לכיוון המעלית לברוח" ואז חש דקירה בראשו. כשנשאל י' פ' בעימות על כך שתקף את הנאשם וגרם לו לחבלה בלחי, השיב במילים: "לא יודע". לדברי י' פ', האירוע התרחש "במבואה של הקומה". מדברי הנאשם בעימות, שכאמור לעיל היו זהים בעיקרם לאלה שמסר בחקירתו, ראוי לציין שאמר כי השכן בעט בדלת חזק עד כדי כך שעפו מן הדלת העינית ומגנטים והוא (שהיה עם אחיה הקטן של חברתו) היה המום מכך. עוד ראוי לציין שבעימות הזכיר הנאשם חבטת אגרוף אחת ולא שתיים שחבט השכן בפני
ו. הנאשם הכחיש בעימות את גרסתו של י' פ', ואמר כי האירוע התרחש בפתח הדירה והוא עצמו לא זז ממנו.

15.
הנאשם, שהוא בחור צעיר ורזה, סיפר בעדותו הראשית במשפט שבערב הרלבנטי היה בדירת הוריה של חברתו שבה היא מתגוררת. בדירה היו גם החברה, אחיה הצעיר, ושתיים מחברותיה. הם יצאו למרפסת ושיחקו שש-בש. בשלב מסוים השכן מלמעלה יצא וצעק: "די, נמאס לי", דפק על דפנות המרפסת למעלה, ונכנס חזרה לדירתו. כיוון שחששו שהשכן מתכון לזרוק עליהם משהו מלמעלה, נכנסו לדירה. כולם התיישבו על הספה, והוא (הנאשם) הלך לקחת כוס מים. כדקה לאחר ששמעו רהיטים נגררים בקומה מעל, נשמעו דפיקות חזקות מאד בדלת – בעיטות – שהביאו לכך שהמגנטים נפלו ממנה, ומאוחר יותר אף הבין שהביאו לנפילת העינית. הוא פתח מעט את הדלת ואז היא נפתחה בחוזקה. מולו עמד אדם "שאף פעם לא ראיתי", שהצמיד את פניו לפניו של הנאשם. הנאשם עשה לדבריו צעד לאחור ואז חבט בו האדם בתנופה בלחי ימין ואגרוף נוסף בלחי שמאל. הנאשם ניסה לדבריו: "להתחמק, להדוף, להגן, ניסיתי להגן על עצמי ושמתי לב שהתנפצה הכוס, לא ידעתי אם זה עלי או על הרצפה, לא ידעתי על מה התנפצה הכוס. ראיתי שהיה הרבה דם, הוא צרח משהו, צעק לי משהו וברח". התקרית כולה התרחשה בפתח הדירה. לדבריו, האירוע היה מלחיץ ואינטנסיבי, הכל קרה מהר והוא לא צפה מראש שהדברים יגיעו לכדי כך. הנאשם סגר לדבריו את הדלת, היה היסטרי ולא ידע מה לעשות. הוא דיבר עם חברתו והם ניקו את הזכוכיות ואת הדם שהיו על הרצפה והתקשרו למשטרה. לדברי הנאשם, הוא סיפר למשטרה בטלפון מה קרה, אמר להם "שהיה דם בכל מקום" וביקש שיגיעו שוטרים במהירות האפשרית.

16.
עיון ברישומי שיחות מוקד המשטרה שנלווים לת/5 מעלה שהנאשם אמנם התקשר למשטרה בשעה 23:58 ודיווח על התרחשות. הפרטים שמסר באותה שיחה תואמים את אלה שמסר בעדויותיו בחקירה ובמשפט (אציין שגם בשיחה זו הזכיר רק אגרוף אחד).


17.
בחקירתו הנגדית הבהיר הנאשם שלא ידע בזמן אמת איפה נשברה הכוס ועל מה. לדברי הנאשם, הוא חושב שהכוס (או שרידיה) לא נשארה בידו. הזכוכיות, הדם והמים היו מפוזרים בכניסה לדירה ובתוך הדירה. לדבריו, כשניקה את הדם חשב שהדם הוא דמו שלו[3]
. הנאשם עמד על כך שזו הייתה פגישתו הראשונה עם השכן ושבפעם הקודמת שהשכן העיר על כך שהם מרעישים, חברתו פתחה את הדלת ולא הוא. לאור המקרה הקודם הוא גם לא צפה את ההתרחשויות במקרה זה ולכן פתח את הדלת. עם זאת, הנאשם ציין שכיוון שהוא היה הגבר הבוגר בדירה, הוא זה שפתח לשכן את הדלת. הנאשם הסביר שלא יכול היה לסגור את הדלת כיוון שהשכן הוא אדם חזק שעמד בפתח ומנע בכוח את סגירת הדלת. הנאשם הכחיש באופן נחרץ את טענת השכן שהטיח בו את הכוס כשהלך למעלית. הנאשם לא ידע עם זאת להסביר את המנגנון שהביא לכך שהשכן נחבל באחורי ראשו, אך שלל את האפשרות שזרק את הכוס על השכן, ועמד על כך שהכוס הייתה בידו. הנאשם לא זכר שאמר לשוטר בשטח ש"נתן לשכן את הכוס בראש".



18.
העדה מ' ז', חברתו של הנאשם, סיפרה בעדותה הראשית שבמועד הרלבנטי ישבה במרפסת עם הנאשם ועם שתי חברותיה והם שיחקו שש-בש. בתוך הדירה ישב אחיה. השכן מלמעלה אמר שהרעש מפריע לו, והם אמרו לו שיהיו יותר בשקט. הוא צעק עליהם שיקרא למשטרה, ואחד מהמשחקים צעק לו בתגובה: "על הקוביות תקרא למשטרה?", והוא אמר שאמנם יעשה כן. הם נכנסו לדירה, בעוד שהשכן היה עדיין במרפסת וראה אותם נכנסים. אחרי מספר דקות "הייתה בעיטה בדלת, מכה ממש חזקה, שהפילה מגנט מהדלת". באותה שעה הנאשם היה במטבח שנמצא מול הדלת. היא עצמה ישבה בקצה הספה, כך שיכולה הייתה לראות את מה שקורה בפתח הדירה. החברות ישבו על הספה קרוב יותר למרפסת. העדה סיפרה שנבהלה מן הדפיקות, אבל לא חשבה שהשכן נמצא מצדה השני של הדלת. הנאשם פתח את הדלת כשבידו כוס מים. השכן נצמד אליו "וממש נכנס עם הגוף שלו לתוך הבית". הנאשם ניסה להוציא אותו החוצה בהדיפתו בחזהו, ואז השכן חבט באגרופו בפני
ו של הנאשם. לדבריה, ראתה את ידיו של השכן מונפות פעמיים, אבל היא אינה יודעת אם הוא פגע פעמיים. בזמן שהם עדיין צמודים פנים אל פנים, הנאשם הרים את הכוס והיכה באמצעותה את השכן בחלקו האחורי של הראש ("הביא לו את הכוס מאחורה" – העדה הדגימה תנועה קשתית אופקית של היד – מעין תנועת איגוף). השכן ברח למעלית. לנאשם היה חתך באצבע, היו זכוכיות בכל המסדרון בין הדירות בקומה והיה דם על רצפת הדירה, שהיא ניקתה. השומר צלצל לדירתם באינטרקום והיא ירדה למטה, שם פגשה את א
ִ
מהּ וכן את המשטרה ומד"א. שני שוטרים עלו איתה לדירה, שאלו שאלות ועיכבו את הנאשם לתחנת המשטרה.

19.
בחקירתה הנגדית סיפרה העדה שהנאשם הוא שפתח את הדלת, כיוון שחששה לפתוח אותה בעצמה, אם כי לא צפתה שהאירוע יסלים כפי שאירע בפועל. לדבריה, פחדה במהלך האירוע וזמן רב אחריו. העדה הסבירה כי הנאשם ניסה בתחילה להדוף את השכן (שנכנס מעט לתוך הדירה) בדחיפתו בחזה באמצעות שתי ידיו שאחת מהן אחזה בכוס, אך לא הצליח להרחיק אותו באופן משמעותי. העדה הבהירה כי הכוס לא נשברה כתוצאה מהדיפה זו, וסיפרה שלאחר החבטה בראשו של המתלונן נשאר בידו של הנאשם חלק מן הכוס שנשברה, והוא נחתך. הזכוכיות שאותן ניקתה, היו לדבריה בכניסה לדירה ולא ליד המעלית, והדם שניקתה היה בתוך הדירה בלבד. על הזכוכיות לא היה דם. לדבריה, כנערה בת 17 שהייתה בלחץ גדול אחרי ההתרחשות, לא ראתה בעיה בכך שניקתה את הדם והזכוכיות מן הרצפה. את הזכוכיות ניקתה כדי שלא ידרכו עליהן. לשאלתי הבהירה העדה שלא ביקשה להסתיר דבר בניקוי הרצפה כי לא חשבה שהנאשם עשה משהו שאינו בסדר. זאת, להבדיל מהתנהגותו של השכן ש"נכנס לבית מלא בקטינים", שנראתה לה "לא בסדר".

20.
א' ז', אחיה של חברתו של הנאשם, היה בן 17 בעת עדותו בבית המשפט. בעדותו סיפר שבמועד הרלבנטי לכתב האישום, בסביבות השעה 23:00, ישב על הספה בביתו בעוד אחותו, שתי חברותיה והנאשם ישבו בחוץ ושיחקו שש-בש. בשלב מסוים, בעת שישב וצפה בטלוויזיה, ראה כי אחותו וחבריה מסתכלים למעלה ומדברים. אחר כך נכנסו לדירה והנאשם מזג כוס מים (העד חשב שלאחותו). לאחר מכן הייתה דפיקה מאד חזקה בדלת. הדפיקה, שאולי הייתה בבעיטה, הייתה כל כך חזקה שהעינית והמגנטים עפו מן הדלת.
הנאשם פתח את הדלת. השכן עמד מולו, כמעט נכנס לדירה, ונצמד עם גופו ועם ראשו לנאשם. השניים עמדו מספר שניות ודיברו, ואז השכן נתן לנאשם אגרוף לפנים. אחרי כן שמע זכוכית נשברת. הכל קרה לדבריו מאד מהר.

21.
בחקירתו הנגדית סיפר העד שהוא כמו גם אחותו וחברותיה נבהלו והיו בהלם ממה שהתרחש. העד הבהיר שראה במו עיניו את העינית עפה מן הדלת. עוד הבהיר שבעת שפתח את הדלת הנאשם לא נראה עצבני, ושהשכן חבט באגרוף בפני
ו של הנאשם בעת שעמדו בכניסה לדירה – מתחת למשקוף. השכן לא נכנס לבית לפי זכרונו של העד. את הזכוכיות והדם ראה מחוץ לדירה מעט לפנים וימינה לכיוון המעליות שדלתותיהן נמצאות באותו קיר שבו נמצאת דלתה של הדירה. את שבירת הכוס לא ראה כיוון שהייתה מחוץ לדירה, וכיוון שלא הסתכל לכיוון בעת שנשברה.

הכרעה

22.
לא בכדי אימצה התביעה מראש את גרסת הנאשם לאירועים ולא את גרסת השכן. זאת, כיוון שעל התביעה להוכיח את העובדות ברמה שמעבר לספק סביר, והראיות שנאספו בחקירת המשטרה הסתכמו בכך שלא ניתן לקבל את גרסת השכן כמשכנעת ברמה שמעבר לספק סביר. זאת, בראש ובראשונה כיוון שגרסתו של השכן שלפיה לא חבט באגרופו בפני
ו של הנאשם, אינה מתיישבת עם הנפיחות שהייתה בלחיו של הנאשם לאחר התקרית ביניהם. נפיחות שבה הבחין גם השוטר שהגיע למקום (התמונות שצולמו על ידי המשטרה, אבדו). יתר על כן, בעימות שנערך כחלק מחקירת המשטרה נשאל השכן אם תקף את הנאשם וגרם לו לחבלה בלחי ועל כך השיב במילים: "לא יודע". כלומר, בניגוד לדבריו בעדותו בבית המשפט, בעימות לא הכחיש השכן שתקף את הנאשם. על כל אלה יש להוסיף את העובדה שבשל הטראומה שחווה, לקה השכן בדיסוציאציה שיתכן שפגמה בזכרונו.

23.
השכן הותיר עלי רושם חיובי בעדותו והתרשמתי כי אמנם התקרית נושא כתב האישום הייתה טראומתית עבורו ועבור בת זוגו, ואולם אני סבור שיתכן שגם עדותו במשפט הושפעה מהדיסוציאציה שלקה בה בעקבות האירועים ואשר אולי פגמה בזכרונו. מאותן הסיבות שעמדו בפני
התביעה ואשר פירטתי בפסקה הקודמת, אינני יכול להסתמך על עדות השכן כמתארת נכונה את ההתרחשות ומשכנעת ברמה שמעבר לספק סביר. העובדה שהשכן מכחיש שהיכה באגרופו את הנאשם, שהיא אחת הנסיבות המשמעותיות בהתרחשות, לא מאפשרת להסתמך גם על חלקים אחרים בעדותו כמשכנעים ברמה שמעבר לספק סביר. במיוחד נכונים הדברים לעניין הטענה שהנאשם שבר על ראשו את הכוס כשכבר היה במגמת בריחה. רושם חיובי ביותר הותירה עלי מ', חברתו של הנאשם, שעדותה התאפיינה בפירוט ובדיוק והותירה עלי רושם אמין ביותר. אני מוצא את עדותה כאמינה ביותר מבין העדויות שהושמעו בפני
י. על אף הבדלים מסוימים, עדות זו תואמת בקוויה הכלליים גם את אלה של הנאשם ושל אחיה של מ' ונתמכת בהן. מבחינה ראייתית אני קובע אם כן שגרסת ההגנה לאשר שהתרחש, כפי שהשתקפה בעדותה של מ', הייתה משכנעת במידה המותירה יותר מאשר ספק סביר, ויש לדון במשמעות המשפטית של ההתרחשות מתוך הנחה שהדברים אירעו כפי שתוארו על ידי מ', אך מבלי להתעלם מכך שבכתב האישום צוין שהשכן חבט בפני
ו של הנאשם פעמיים כטענת הנאשם בעדותו. באופן ספציפי אציין שאמנם מיקום החבלה בראשו של השכן מתיישב עם עדותו של השכן, ואולם הוא יכול להתיישב גם עם התנועה הקשתית ביד ימין שהדגימה מ' ומתאימה לחבלה בחלק האחורי השמאלי התחתון של הראש. הואיל ולא ניתנה חוות דעת אחרת בעניין זה, יש להניח שהחבלה בראשו של השכן היא תוצאה של מכה בחפץ קהה - כלומר, הכוס הייתה שלמה עד המכה והתנפצה כתוצאה ממנה. היות שחלק מן הכוס נותר בידו של הנאשם, אין גם ספק שהוא לא זרק אותה על השכן אלא היכה אותו באמצעותה. מיקום שברי הכוס קרוב לפתח הדירה במסדרון שבין הדירות מתיישב עם תיאור ההתרחשות על ידי החברה מ', שהרי היא מתארת מכה באחורי הראש של השכן, שהיה מופנה לכיוון המסדרון. בהתחשב בגילם הצעיר של הנאשם וחברתו ובמידת לחצם מן הסיטואציה, אינני מוצא שניתן להסיק מסקנה מפלילה נגד הנאשם מכך שהוא וחברתו ניקו את הדם מן הרצפה ואספו את שברי הזכוכית בטרם התקשרו למשטרה.

24.
לנוכח האמור לעיל יש לבחון משפטית את ההתרחשות מתוך הנחה שהדברים התרחשו כך: הנאשם, שהיה באותה עת בן 18.5 התארח בשעות הערב המאוחרות של ה-27.10.2017 בדירת חברתו בתל אביב. בבית נמצאו גם מ' שהיא חברתו של הנאשם וכן שתיים מחברותיה וא', אחיה של החברה. מ' וחברותיה היו כבנות 17 ואחיה של מ' היה כבן 15. הנאשם ושלוש הנערות ישבו במרפסת הדירה ושיחקו שש-בש, ואילו האח הצעיר היה בתוך הדירה. השכן מלמעלה, י' פ', יצא למרפסת דירתו והביע כעסו על הרעש שחבורת הצעירים מקימה. נוצר עימות מילולי בין השכן לבין החבורה. הצעירים נכנסו לדירה ואז ירד השכן לדירתם ודפק דפיקות עזות מאד בדלת (יתכן שאף בבעיטה בדלת). הדפיקות היו כה עזות שמגנטים שהיו על הדלת עפו ממנה ואולי אף עינית הדלת. הנאשם, שהיה הבגיר היחיד בדירה, פתח את הדלת כאשר בידו החזיק כוס מים. השכן, שנראה חסון בהרבה מן הנאשם, נצמד עם גופו ועם ראשו לנאשם והיו ביניהם חילופי דברים קצרים שבהם הביע השכן את כעסו על התנהגותם. כשהנאשם פסע מעט לאחור והדף מעל פניו את השכן, חבט השכן בפני
ו של הנאשם באגרופו וגרם לו לנפיחות בלחי (השכן שלח את ידו פעמיים לכיוון פניו של הנאשם). כתגובה מיידית, וכאשר השכן עדיין עומד מולו בפתח הדירה, היכה הנאשם את השכן בראשו בתנועה קשתית של יד ימין באמצעות כוס המים שהיתה בידו וגרם לו לחבלה מדממת באחורי הראש. הכוס התנפצה בידו של הנאשם והוא נחתך ממנה באצבעו. בשלב זה עזב י' פ' את המקום וירד במעלית למבואה של הבניין. (קביעות אלה הן כאמור לעיל נגזרת מכך שבמשפט פלילי די לנאשם בכך שיעורר ספק סביר שמא גרסתו לאירועים נכונה, וספק כזה – ומעבר לכך - בוודאי התעורר בתיק זה).

25.
הסניגורית טענה כי יש לזכות את הנאשם, כיוון שעומד לו הסייג של הגנת בית מגורים הקבוע בסעיף 34י1 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 או לחלופין הסייג של הגנה עצמית הקבוע בסעיף 34י' לחוק. לנוכח תקיפתו של הנאשם על ידי י' פ', אני מוצא כי המסגרת הנכונה לבחינת התנהגותו של הנאשם היא דווקא זו של ההגנה העצמית.

26.
סייג ההגנה העצמית שבסעיף 34י לחוק העונשין קובע כי "
לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו; ואולם, אין אדם פועל תוך הגנה עצמית מקום שהביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים
". על כך יש להוסיף כי סעיף 34ט"ז לחוק העונשין קובע כי ההוראות שבסעיף 34י "
לא יחולו כאשר המעשה לא היה סביר בנסיבות הענין לשם מניעת הפגיעה
".

27.

כפי שניתן לראות, החוק קובע למעשה חמישה תנאים לתחולתו של סייג ההגנה העצמית שניתן לנסחם כתנאים "חיוביים" (כלומר, תנאים שהתקיימותם היא תנאי לתחולת הסייג) ותנאי "שלילי" אחד (כלומר, תנאי שאי התקיימותו היא תנאי לתחולת הסייג). התנאים ה"חיוביים" הם: 1) קיומה של תקיפה שלא כדין. 2) קיומה של סכנה מוחשית לפגיעה. 3) קיומו של הכרח לביצוע מעשה ההתגוננות. 4) קיומו של הכרח לביצוע מיידי של המעשה. 5) על המעשה להיות מעשה סביר לשם מניעת הפגיעה. התנאי ה"שלילי" שבצד תנאים "חיוביים" אלה הוא שהסייג לא יחול במקרה שבו מי שטוען לקיומו גרם בהתנהגותו הפסולה לכך שהותקף וצפה מראש את אופן התפתחות הדברים (להסבר מפורט של ששת התנאים ראו: ע"פ 4191/05 ארנולד אלטגאוז נ' מדינת ישראל
(2006)).


28.
מעשהו של הנאשם עומד בששת תנאי ההגנה העצמית שקובע החוק. הכאתו של הנאשם על ידי השכן באגרוף לפניו, שגרם לנפיחות בלחיו, הייתה בגדר תקיפה שלא כדין של הנאשם על ידי השכן. לפי העובדות שקבעתי בהחלט הייתה סכנה מוחשית שאם הנאשם לא יכה את השכן זה ימשיך להכותו ויגרום לו לחבלות נוספות (אזכיר בהקשר זה שלפי כתב האישום שנסמך על עדות הנאשם, השכן חבט בו פעמיים באגרופו, וגם לפי עדותה של החברה, שראתה אגרוף אחד פוגע בפני
ו של הנאשם, השכן הניף פעמיים את ידיו לכיוונו של הנאשם). בהתחשב בכך שהנאשם הותקף בפתח הדירה ("מתחת למשקוף" כפי שתיאר זאת אחיה של החברה), בכך שהשכן נראה חסון בהרבה מן הנאשם, באופן האלים שבו "דפק" השכן בדלת ובמרחק הקצר בין הנאשם לשכן בזמן העימות ביניהם, אין כל סיבה להניח שהנאשם היה יכול לטרוק את הדלת בפני
ו של השכן ובכך למנוע תקיפה נוספת שלו על ידי השכן. מכאן שהכאת השכן הייתה נחוצה ובאופן מיידי לשם מניעה תקיפה נוספת של השכן את הנאשם. יש להדגיש שהנאשם היכה את השכן פעם אחת בלבד, וכיוון שהשכן הפסיק לתקוף אותו, לא היכה אותו שוב. בהתחשב בכך שהשכן אדם חזק יותר פיזית מן הנאשם, הכאתו באמצעות כוס המים שהייתה בידו של הנאשם, הייתה מעשה סביר בנסיבות העניין על אף תוצאתו הבלתי נעימה. כלל לא בטוח שהתקיפה הייתה נפסקת אילו הנאשם (החלש מבין השניים) היה מכה את השכן בידו ללא הכוס. בהקשר זה יש להזכיר שההלכה המשפטית אף קובעת ש"
הפרופורציה הנדרשת היא 'גמישה' במהותה, ואינה מחייבת הלימה מלאה בין הנזק

הצפוי לתוקף לבין הנזק הצפוי לנתקף
" (ע"פ 4784/13 ניר סומך נ' מדינת ישראל
(2016)). יתר על כן, הואיל והכוס הייתה בידו של הנאשם כלל לא ברור שהייתה לו אפשרות מעשית להכות את השכן כדי לעצור את התקיפה שלא באמצעות הכוס. לסיום יש לומר שהקמת רעש במרפסת בשעת ערב מאוחרת תוך הפרעה לשכנים היא התנהגות חסרת התחשבות ובלתי ראויה, אך לא מדובר בהתנהגות פסולה השוללת קיומה של הגנה עצמית במובן שאליו מכוון חוק העונשין. הקמת רעש על ידי השכנים אינה אמורה להתגלגל לכדי תקיפה של המרעישים על ידי השכן שמנוחתו הופרעה. וודאי גם שהנאשם לא צפה כי הקמת הרעש תוביל לתקיפתו על ידי השכן, שאם לא כן לא היה פותח לו את הדלת.

29.
לנוכח כל האמור לעיל אני קובע כי עומד לנאשם סייג ההגנה העצמית ומזכה אותו.

זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.
ניתנה היום, 8 בספטמבר 2019, במעמד הצדדים






[1]
עמ' 13, ש' 28-29 לפרוטוקול ועמ', 17, ש' 4-5.

[2]
עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 9-15.

[3]
עמ' 31לפרוטוקול, ש' 24.






פ בית משפט שלום 50271-02/18 מדינת ישראל נ' איתן חסיד (פורסם ב-ֽ 08/09/2019)