פסקי דין על בית ספר נזירות סליזיאן | פסקי דין על סמיח מוחמד דוחאן | פסקי דין על זכאא מוחמד שאכר דוחאן |

38877-09/18 תאמ     10/09/2019




תאמ 38877-09/18 בית ספר נזירות סליזיאן נ' סמיח מוחמד דוחאן, זכאא מוחמד שאכר דוחאן








בית משפט השלום בנצרת


י' אלול תשע"ט, 10 ספטמבר 2019

תא"מ 38877-09-18 בית ספר נזירות סליזיאן
נ' דוחאן ואח'

תיק חיצוני
:



בפני

כב' הרשמת הבכירה, שרונה צור גינור


תובע

בית ספר נזירות סליזיאן


נגד


נתבעים

1.סמיח מוחמד דוחאן
2.זכאא מוחמד שאכר דוחאן




פסק דין


העובדות וטענות הצדדים


התובע הגיש תביעה כספית בסכום קצוב לתשלום חוב עבור שכר לימוד בסך 28,900 ₪.


לטענת התובע, הנתבעים רשמו את ילדיהם מחמוד, הודא, מוחמד, נור ואחמד ללימודים בבית הספר התובע והתחייבו לשלם את שכר הלימוד כמתחייב מהיות בית הספר התובע מוסד מוכר לא רשמי.
התובע טען כי בשנה"ל 2013-2018 למדו ילדי התובעים בבית הספר ואולם לא שולם שכר לימוד בחלקו.

הסכומים פורטו בנספח א לכתב התביעה.
לטענת התובע, הוא פנה לנתבעים בבקשה לפרוע חובם, אך הפניה לא נשאה פרי.
מנספח א לכתב התביעה עולה כי עד לשנת 2016 שולם שכר הלימוד במלואו עבור סמיח, הודא ואחמד ושולם בחלקו עבור מוחמד ונור ואילו בשנים 2017-2018 חדלו הנתבעים לשלם שכר לימוד עבור מחמוד, ושילמו את שכר הלימוד בחלקו עבור הודא, נור ואחמד.
הנתבעים בכתב ההגנה טענו כי לא הסכימו ולא התחייבו לשלם לתובע שכר לימוד או השירותים וכי בית הספר אינו מחזיק באישור גביה כדין ממשרד החינוך. לטענתם, התחייבו לתשלומי החובה בלבד, לרבות בהתאם לחוק ולחוזרי מנכ"ל וכן ועדת חריגים ארצית בנושא תשלומי הורים.
הנתבעים טוענים כי מעולם לא נחתם הסכם בכתב או בעל פה בין הצדדים ביחס לגובה שכר הלימוד והם שילמו לפי חוזר מנכ"ל משרד החינוך.
הנתבעים טוענים כי ברשותם קבלות כי שילמו לבית הספר את הסכומים אשר היה מוטל עליהם לשלם.
לטענתם, הם השיבו לפניות בית הספר וכי הדרישה לתשלום הינה תוך התעלמות מוחלטת מהחלטת ועדת חריגים ארצית בנושא תשלומי הורים, כאשר גביית תשלומי רשות מותנית בקבלת אישור המפקח על בתי הספר וכן בתנאים נוספים אשר אינם מתקיימים במקרה זה.


ביחס לבן מחמוד טוענים הנתבעים כי בשנת הלימודים 2017/2018 למד בבית הספר העל יסודי ולכן קיימת חובת תשלום ביטוח בלבד.

לגבי הבת הודא טוענים הנתבעים כי היא למדה בביה"ס היסודי בשנים הרלוונטיות וכי שכר הלימוד הינו בסך 3,400 ₪ לשנה, שולם סך 2,000 ₪ ולכן הם חייבים בהפרש בסך 1,400 ₪ לשנה בלבד.

לגבי הבן נור טענו כי בשנים הרלוונטיות למד שנה אחת בביה"ס היסודי ושנה אחת בעל יסודי, בהתאם לסכומים המפורטים לעיל.

לגבי הבן מוחמד נטען כי סיים לימודיו בשנת 2016 ואין יתרת חוב, שכן בביה"ס העל יסודי חלה חובת תשלום דמי הביטוח בלבד בסך 49 ₪.


לגבי הבן אחמד אשר למד בביה"ס היסודי, ראה הטענות ביחס להודא.
הנתבעים מוסיפים וטוענים כי שילמו עבור סל תרבות ועבור כל השירותים מרצון וכן הם מפנים בכתב ההגנה להליך בבג"צ 5004/14 אשר בינתיים הסתיים ואין אלא להפנות לאמור בו.
הצדדים ביקשו להפנות לעדויות ד"ר גרוסמן והתובע בהליכים מקבילים ומטעם הנתבעים העיד הנתבע 1 בלבד.


דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים, שמעתי את העדים והתרשמתי ישירות מהעדויות, כן עיינתי בסיכומי הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בכפוף לתיקונים מסוימים בחיובי שכר הלימוד כפי שיפורט להלן. בהתאם לתקנה 214טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, ינומק פסק הדין בתמצית.
הנתבעים צרפו לכתב ההגנה חשבוניות, קבלות ואולם המסמכים אינם סותרים את הדרישה בכתב התביעה, אלא מאשרים אותה. תשלומים מסוימים מתייחסים לשנים אשר אינן כלולות בתביעה, משנת 2013 והלאה ואילו התשלומים לשנים 2016,2016 מאשרים את נספח א לכתב התביעה. אין מחלוקת כי בשנת 2017 שולם סך כולל של 6,000 ₪ עבור כל הילדים, כמפורט שם. מכאן, אותן קבלות אינן סותרות את דרישת התשלום והסכומים המפורטים בנספח א לכתב התביעה.
בנוסף, לכתב ההגנה צורפו מכתבי משרד החינוך המאשרים את הסכומים אשר הותר לביה"ס לגבות עד שנה"ל תשע"ט לפי החלטת ועדת החריגים ולכן לא ברור הבסיס לטענת הנתבעים בדבר הסכומים לתשלום לבית הספר היסודי והתיכון. זאת ועוד, הגם כי אין למעשה מחלוקת ביחס לבית הספר היסודי, לא שולם שכר הלימוד אשר זכאי בית הספר לקבל.
בנוסף, לכתב ההגנה צורפו מכתבי משרד החינוך המאשרים את הסכומים אשר הותר לביה"ס לגבות, עד שנה"ל תשע"ט לפי החלטת ועדת החריגים ולכן לא ברור הבסיס לטענת הנתבעים בדבר הסכומים לתשלום לבית הספר היסודי והתיכון.


התובע הינו מוסד מוכר אשר איננו רשמי ולכן זכאי בית הספר לדרוש תשלום עבור שכר לימוד ותשלומים נוספים – ראה חוק לימוד חובה, תש"ט – 1949 (להלן : "חוק לימוד חובה") המחיל לימודים חינם במוסד חינוך רשמי בלבד.
האבחנה הנ"ל ברורה וקבועה, כאמור, בחקיקת החינוך המבחינה בין מוסדות חינוך רשמיים המוחזקים ע"י המדינה והרשויות המקומיות לבין מוסדות חינוך מוכרים אך לא רשמיים אשר המדינה או גופים אחרים אינם מחויבים לשאת בהוצאות החזקתם – ראה בג"צ 8437/99 רשת גני חב"ד נ' שר החינוך (פורסם בנבו). כן ראה בג"צ 5373/08 אברהים נ' שרת החינוך (פורסם בנבו).
בבג"צ 5004/14 ג'קלין נ' משרד החינוך (פורסם בנבו) התייחס ביהמ"ש וקבע לאחרונה קביעות מהותיות ביחס לחוזרי מנכ"ל משרד החינוך ותשלומי הורים. בפסה"ד מפורשת האבחנה בין מוסדות חינוך רשמיים המתוקצבים במלואם ע"י המדינה והרשויות המקומיות ומוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים דוגמת התובע, אשר המדינה או גופים אחרים אינם מחויבים לשאת בהוצאות החזקתם. בהתאמה, נפסק כי :
"החקיקה מכירה באפשרות לגבות סוגי תשלומים מסוימים מהורי התלמידים. התשלומים

הללו מוסדרים בשורת חוזרי מנכ"ל שמפרסם משרד החינוך ...
לצד זאת, ניתן לגבות תשלומי הורים
עבור שני רכיבים אופציונליים נוספים, שבהתאם לפסיקת בית משפט זה ... אינם תלויים באישור ועדת החינוך. אלו הם "תכנית לימודים נוספת" (להלן: תל"ן) ו"רכישת שירותים מרצון"".

הסמכות לגביית התל"ן, הכולל תכנים אשר אינם כלולים ברשימת תשלומי החובה או הרשות, הינה בסע' 8 לחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953, וכן עולה מסע' 6(ד), (ה) לחוק לימוד חובה.
במישור החוזי, הנתבעים טענו אמנם כי לא חתמו על הסכם עם ביה"ס או כי אין הסכם עם ביה"ס ולא התחייבו לתשלום הסכומים המבוקשים ואולם בכל הכבוד, דין טענה זו להידחות. בעדותו אישר הנתבע 1 כי ילדיהם החלו לימודיהם בביה"ס לפני כ – 15 שנה. מכאן, הנתבעים יודעים תנאי הלימוד בביה"ס אשר הינו מוסד מוכר לא רשמי מזה שנים רבות. הנתבעים אף שילמו את התשלומים המבוקשים ע"י ביה"ס מזה שנים עד אשר חדלו לשלם או שילמו חלקית, לפי סברה אשר הינה משוללת בסיס.
אין הנתבעים יכולים להישמע בטענה כי לא קיים הסכם בינם לבין ביה"ס או כי אין מסוימות או גמירות דעת להסכם. מדובר ביחסים חוזיים הקיימים במשך כ – 15 שנה. הנתבעים יודעים כי מדובר בבי"ס הגובה שכר לימוד ותשלומים נוספים, כי לא מדובר בחינוך חינם והם בחרו להמשיך את לימודי ילדיהם בביה"ס. הם אף לא טענו כי לא קיימות אפשרויות לימוד אחרות במקום מגוריהם והלימודים בתובע היו בחירה חופשית ומלאה שלהם, תוך שהם מקבלים מכללא, בהתנהגות ובמעשים את תנאי הלימוד בביה"ס ובכלל זה התשלום עבור חינוך ילדיהם, במוסד בו הלימודים אינם חינם אין כסף.
הנתבעים קיבלו את כללי המוסד, לרבות תנאי התשלום וסכומי התשלום לבית הספר ולא בכדי שילמו כדרישת בית הספר עד שנת 2016. מכאן, מכוח חובת תום הלב ויצירת מצג, הנתבעים מנועים מלטעון כנגד ההסכמות ויש לקבוע כי קיים הסכם בין הצדדים מכללא, בהתנהגות או בעל פה בדבר קבלת שירותי ביה"ס בתמורה לתשלום. ראה בע"א 10232-09-13 המוטרנות היוונית נ' עבוד (פורסם בנבו) בסע' 18 לפסה"ד :
"הוראת סעיף 6(ג) לחוק לימוד חובה קובעת, כי בהיעדר אפשרות להבטיח לימודים במוסד חינוך רשמי, ילמד התלמיד במוסד חינוך זה ובמקרה זה יישא אוצר המדינה בשכר לימודיו. מן האמור עולה, אפוא, כי מקום שעמדה בפני
הורי התלמיד אפשרות לשלוח את התלמידים לבתי ספר מוכרים ורשמיים באזור מגוריהם ואלה בחרו לשלוח את ילדיהם לבית ספר מוכר, שאינו רשמי, מקבלים הם על עצמם נטל תשלומים שאינו מוטל על מי שבוחר שילדיו ילמדו בבית ספר רשמי"
(ההדגשות לא במקור)
.
וכן ראה בפסה"ד המוטרנות הנ"ל בסע' 20 לפסה"ד :
"לא ניתן להתעלם מן העובדה, כי לאורך תקופה ארוכה של 3 שנים לא טענו המשיבים כל טענה, באשר לחיובים שחויבו בהם, והוסיפו לשלוח את ילדיהם ללימודים בבית הספר ... סבורים אנו, כי התנהגות זו, לפיה זכו המשיבים בקבלת השירותים למשך תקופה ארוכה, לא שילמו את חובותיהם ולא כפרו בעצם זכות החיוב, מגיע לכדי חוסר תום לב, אשר גם מכוחו ראוי לחייב את המשיבים בתשלום בגין השירותים שסופקו להם".
אי מילוי התנאים, המשך הלימודים מחד, ואי התשלום, למעט תשלום חלקי בלבד מאידך, יש בו בבחינת חוסר תום לב. זאת בפרט מקום בו טענות הנתבעים ברובן, אין להן אחיזה בראיות ומקום בו הנתבעים כהורי התלמידים לא עשו מאום (למעט מספר מכתבים), לא פתחו בכל הליך כנגד מדיניות או סכומי גביית שכר הלימוד בביה"ס, המשיכו לימודי הילדים כסדרם ולא שילמו בשעה שביה"ס קיים חלקו בהסכם, סיפק להם מלוא השירותים כפי התחייבותו והמשיך לימודי התלמידים אף כי לא קיבל את שכר הלימוד עבור השירות אשר דרוש להתנהלותו השוטפת.

הנתבעים עם הרישום והלימודים בפועל בביה"ס התחייבו למלא אחר תנאי ההרשמה ובכלל זה התשלומים הדרושים ואין הם יכולים להישמע בטענה כי אינם חבים בתשלום שכר הלימוד ביחס לשנים בהן התקבלו השירותים. הדברים אמורים בפרט במקרה הנדון כאשר הנתבע אישר כי ילדיו החלו ללמוד בביה"ס לפני כ – 15 שנה ומכאן תנאי ביה"ס, מעמדו וכלליו ידועים לנתבעים והם בחרו בתובע כמוסד החינוכי עבור ילדיהם.
טענות במישור הכללי, המנהלי הכוללות סמכות, הנחיות וסוגיית אכיפה ע"י משרד החינוך
היה מקום להעלות בהקדם האפשרי בפני
הגורם המתאים ואולם הנתבעים לא עשו כן ובחרו להמשיך את לימודי ילדיהם בביה"ס מבלי לשלם שכר לימוד.
הנתבעים לא פעלו בהליכים, כאמור, אלא המתינו להעלות טענותיהם בתביעה כספית אשר הגיש ביה"ס, לאחר שלא עלה בידיו לגבות את התשלום בדרך אחרת. טענות ההגנה נסתרו למעשה, הן בעדות הנתבע והן במסמכים אשר צורפו לכתב הגנה, לרבות מכתבי משרד החינוך והחלטות ועדת החריגים – ראה נספחים ב,ג לכתב ההגנה.
התובע הינו, כאמור, מוסד מוכר לא רשמי. אין חולק כי הוא רשאי לגבות שכר לימוד ותשלומים עבור ביה"ס היסודי וכן סכומים עבור ביה"ס העל יסודי. בהיותו מוסד אשר איננו מתוקצב באופן מלא ע"י המדינה, רשאי ביה"ס לגבות תשלומים מההורים, בכפוף לכללים המפורטים, האישור ניתן לו ע"י משרד החינוך, לפחות לתקופה מסוימת הכלולה בתביעה.


הצדדים הסכימו כי עדות ד"ר גרוסמן רפרנט תשלומי הורים במשרד החינוך, בתיקים מקבילים תהיה חלק מהליך זה. מעדותו עולה כי ביה"ס רשאי לגבות השלמת שכר לימוד, כאשר קיימת אבחנה בין ביה"ס היסודי וביה"ס התיכון, כי אישורי הגביה של ועדת החריגים הארצית מיום 29/8/17 מבוססים על הנתונים
אשר התקבלו מבתי הספר ביחס להשלמת שכר הלימוד ותשלומי ההורים. בחקירתו הנגדית אישר כי בתי ספר מוכרים לא רשמיים מתוקצבים בחסר, כי התקצוב מלא בביה"ס העל יסודי וחלקי ביסודי. בתאמ 13002-11-18 העיד ד"ר גרוסמן כי, למעשה, בבתי הספר העל יסודיים התקצוב הינו מלא והגביה מותרת אך ורק לגבי ביטוח ותשלומי הורים, אשר הינם בבחינת רשות ואין השלמת שכר לימוד (בפרוטוקול בעמ' 9). הוא העיד כי האישורים אשר ניתנו לבתי הספר הכנסייתיים מותנים בעדכון בתכנת אפיק, פרסום חוזר להורים והסבר כי תשלומי ההורים הינם בבחינת רשות.
כן העיד ד"ר גרוסמן כי אושר לבתי הספר הכנסייתיים לגבות שכר לימוד בחריגה לצורך הסדרה עד לתקופה מסוימת בשנה"ל תשע"ט וכי ככלל הסוגיה הינה בתהליך הסדרה.
הסכומים המותרים לגביה פורטו במכתבים אליהם מפנה ד"ר גרוסמן ונספחים ב,ג בכתב ההגנה.
מכאן, פרט להיבט החוזי בין הצדדים, הרי עד לשנה"ל תשע"ט היה ביה"ס רשאי לגבות את הסכומים המפורטים במכתבים אלה. ככל שהדברים אמורים בשירותים נוספים אשר הוענקו בבית הספר, הרי המועד להעלאת הטענה היה בזמן הדרישה ולא רטרואקטיבית לאחר מתן השירותים. ראה לעניין זה ההבהרה במכתב משרד החינוך
מיום 6/11/17 (הוגש בתא"מ הנ"ל אליו הפנו ב"כ הצדדים) לפיה הותר לבתי הספר לגבות את תשלומי ההורים כמפורט בטבלה במכתב הנ"ל וזאת בכדי לאפשר לבית הספר להתארגן להקטנת הגביה בתשלומי הורים ומכאן, עד שנה"ל תשע"ט רשאי ביה"ס לגבות את התשלומים המפורטים בטבלה, לרבות סכומי תשלומי ההורים :
"כדי לאפשר לבתי הספר להתארגן לקראת גביה נמוכה יותר של תשלומי הורים על ידי קיטון בהיקף כוח אדם והקטנת השירותים הניתנים לתלמידים. האישור ניתן בשל עיתוי קבלת ההחלטות של ועדת חריגים ארצית שלא אפשר לבתי הספר להיערך לקיטון בהיקף הגבייה בהתאם".

ראה גם מכתב משרד החינוך מיום 29/8/17 אליו הפנה ד"ר גרוסמן בתאמ 13023-11-18 הנ"ל (הצדדים ביקשו להוסיף עדותו שם
להליך זה) בו מפורט כי הגביה ה"חדשה" הינה משנת תשע"ט בכדי לאפשר לביה"ס להיערך לכך.
מכאן, ביחס להוראות חוזר המנכ"ל, הרי התובע הציג אישור לגביה חריגה מאת משרד החינוך בכדי לאפשר לו את ההערכות הדרושה להקטנת תקבולי שכר הלימוד וזאת עד לשנה"ל תשע"ט. עד לתקופה זו, רשאי ביה"ס לגבות כפי הסכומים אשר אושרו לו, תוך התייחסות פרטנית לתשלומי הורים ותל"ן אשר אושרו לגביה לפי הסכומים המפורטים.
התובע רשאי לגבות שכר לימוד בהתאם להוראות אלו של משרד החינוך ובהתאם לשכבות הגיל.

להוסיף כי בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי שילמו בנפרד עבור סל תרבות, טיול שנתי, רכישת שירותים מרצון וחריגה משכר לימוד. הם אישרו קבלת השירותים, לא טענו כי שירותים אלו לא סופקו להם ומאידך לא הוכיחו התשלום עבורם. בהעדר כל ראיה לתשלום עבור השירותים, הנתבעים חבים אף בסכומים אלה בהתאם לאישורי משרד החינוך.
לסיכום, הנתבעים חייבים להשלים את שכר הלימוד לשנים הרלוונטיות תוך התייחסות פרטנית לדרישה ביחס לבית הספר היסודי והעל יסודי.
התובע יתקן את החיוב בהתאם להנחיות הללו וינפיק לנתבעים דרישה מתוקנת לתשלום, הכוללת הפרשי ריבית והצמדה לסכומים הללו ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. הדרישה תומצא לנתבעים בתוך 30 יום ממועד פסה"ד. כן ישאו הנתבעים בהוצאות המשפט הכוללות שכ"ט עו"ד בסך 5,100 ₪ והחזר אגרת המשפט בסך 750 ₪.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים
.

ניתן היום,
י' אלול תשע"ט, 10 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 38877-09/18 בית ספר נזירות סליזיאן נ' סמיח מוחמד דוחאן, זכאא מוחמד שאכר דוחאן (פורסם ב-ֽ 10/09/2019)