פסקי דין על יואב שגיא | פסקי דין על גדעון בר זכאי

45767-06/19 רעב     12/09/2019




רעב 45767-06/19 יואב שגיא נ' גדעון בר זכאי








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רע"ב 45767-06-19 שגיא נ' בר זכאי


תיק חיצוני:
.



בפני

כבוד השופט
משה בר-עם


מבקש

יואב שגיא


נגד


משיב

גדעון בר זכאי





פסק דין


1.
מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק הבוררות של השופט בדימוס, שאול מנהיים, מיום 21.4.2019 (להלן-
פסק הבורר
), לפיו נדחו תביעותיהם ההדדיות של הצדדים בקשר לחלוקת זכויותיהם בפרויקט בניית יחידות דיור, בשיטת "בנה ביתך", במקרקעין במבשרת ציון, הידועים כחלקה 3 בגוש 30325 בספרי לשכת רישום המקרקעין (להלן-
המקרקעין
). בפסק הבורר נקבעו זכויותיהם של הצדדים ביחידות הדיור בפרויקט, על יסוד עקרון ההתקשרות בין הצדדים, בהתבסס על הסכמות הצדדים במהלך השנים, אשר לבשו ופשטו צורה, ובהתאם לרישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין.

2.
בתמצית,

בשנת 1995, פנה המבקש לחתנו - המשיב, סמוך לנישואיו לביתו, והציע לו להקים ביחד פרויקט מגורים ביישוב מבשרת ציון. הסכמות הצדדים הושגו בעל-פה ועוגנו בכתב בהסכם שיתוף ובניה אשר נחתם ביום 18.9.1996 (להלן-
הסכם 1996
). בהסכם נקבע כי הצדדים מעוניינים לבנות על המקרקעין שתי יחידות דיור בהתאם לתוכניות שצורפו להסכם. הפרויקט ינוהל על ידי המבקש אשר יחזיק בסמכות לקבל החלטה בכל הנוגע לביצוע הפרויקט והיבטיו התכנוניים, באמצעות חשבון בנק ייעודי משותף כשכל משיכת כספים מעל סך של 3,000 ש"ח מצריכה אישור של המשיב. לצורך מימון הפרויקט, ייטלו הצדדים הלוואה משותפת כנגד שעבוד הזכויות במקרקעין ובדירות מגוריהם. לאחר גמר הבניה ובמועד הקבוע בדין למכירת יחידות הדיור בפטור ממס שבח, הן תימכרנה, בכפוף לזכות סירוב ראשונה של כל צד, והרווח שיופק ממכירתן יחולק בין הצדדים באופן שהמבקש יקבל 2/3 והמשיב 1/3. ההסכם כלל תניית בוררות.

3.
במהלך הבניה, הוקמו על המקרקעין ארבע יחידות דיור נוספות ללא היתר, שתיים מהן נהרסו על פי צו הריסה ובניית שתי יחידות דיור הוכשרה, על ידי רשויות התכנון והבניה, לאחר הליכים ממושכים. בסופו של יום, הפרויקט כלל בניית ארבע יחידות דיור מוגמרות, בעלות היתר כדין וטופס 4. דא עקא, במהלך השנים, נתגלעו מחלוקות בין הצדדים בנוגע לניהולו של הפרויקט ומערך ההתחייבויות והזכויות של הצדדים בפרויקט. בשנת 2010 נחתם בין הצדדים הסכם נוסף (להלן-
הסכם 2010
), אשר הצדדים חלוקים על פרשנותו ונסיבות חתימתו, ומכל מקום, במסגרתו, ועל פיו, נרשמו הזכויות בשתי יחידות דיור על שם המבקש ובשתי יחידות דיור על שם המשיב. המבקש מכר את זכויותיו ביחידות הדיור שנמסרו לחזקתו, ואילו המשיב השכיר את יחידות הדיור ועודנו מחזיק בזכויות בהן. הצדדים פנו להליכי גישור לצורך סיום הסכסוך ומשלא צלח, פנו להליך בוררות. בתחילת הליכי הבוררות, ביום 25.12.2016, בגדרו של תיקון הסכם הבוררות, קבעו הצדדים בהסכמה כי הבוררות תתנהל לפי הדין המהותי ללא שהוחלו סדרי הדין ודיני הראיות, תוך שהוקנתה להם זכות ערעור על פסק הבורר לפי סעיף 29ב' לחוק.

4.
פסק הבורר
העמיד את השאלה העיקרית הנדרשת להכרעה על תוקפו, פרשנותו ותוכנו של הסכם 1996 שעל יסודו הונחה התובענה, ומהטעם שזהו המסמך היחיד שבו הוגדרו ואופיינו, בכתב, התחייבויות הצדדים וזכויותיהם בקשר לפרויקט הבנייה. בהקשר זה, דחה הבורר את התביעה מטעם המבקש לאכיפת הסכם 1996, מחמת התיישנות ומהטעם שעילת התובענה נתגבשה בשנת 2006, במועד בו ניתן היה למכור למצער דירה אחת בפטור ממס שבח ולכאורה הפר המשיב את התחייבותו למכירתה לפי ההסכם. מעבר לצורך, ולגופו של עניין, קבע הבורר כי הסכם 1996 בוטל בדרך של התנהגות סמוך לכריתתו ונזנח לאורך השנים ועל כן, מכאן, שאינו בגדר חוזה תקף ומחייב וממילא איננו בר-אכיפה.

5.
זאת ועוד, לצורך הכרעה בתובענה של המבקש לפיצוי לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, ובהיעדר תוקף משפטי מחייב להסכם 1996, נדרש
הבורר
לקבוע את מהותה וטיבה של מערכת היחסים בין הצדדים בקשר לפרויקט. לאחר ששמע את טענות הצדדים ועדיהם ועיין בחומר הראיות בתיק, בהתבסס על קביעות מהימנות, העדיף הבורר את גרסת המשיב, אותה כינה "מודל המתנה", על פני גרסת המבקש, אותה כינה "מודל של מיזם משותף". נקבע, כי סמוך לחתונת המשיב עם ביתו של המבקש, הציע המבקש ליתן לבני-הזוג מתנה בדמות יחידת דיור, על ידי כך שהמשיב יסייע למבקש בהשגת אשראי למימון הקמת הפרויקט ולאחר השלמת הבניה, יקבל יחידת דיור בפרויקט. המבקש לא ניהל בזמן אמת רישום של הוצאות הפרויקט ונהג במשטר של ערבוב כספים תוך שניהל את הפרויקט באמצעות חשבונו הפרטי, בניגוד להסכם 1996, שהוא טוען לתוקפו. בכך מצא הבורר חיזוק למסקנה בדבר בטלותו של הסכם 1996 וממילא, בנסיבות אלו, גם אם הייתה מתקבלת גרסתו למיזם משותף, לא הסתייע בידו להוכיח ברמה הנדרשת בדין את עלויות הבניה. בנוסף, לא היה בחוות דעת המומחים מטעמו, אשר מהותן בהערכות אומדנא בדיעבד של עלויות הבניה ושומת הפרויקט, כדי להועיל למבקש בתביעתו, מהטעם שלא ניתן לבסס עליהן ממצאים עובדתיים נוכח פגמים שנפלו בהן, בין היתר, ובעיקר, בשל שנערכו על יסוד נתונים שנמסרו להם מפי המבקש ללא אסמכתאות ונותר ספק באמיתות הנתונים ודיוקם. מה גם, המבקש ביקש להוכיח את שווי יחידות הדיור שנבנו בפרויקט באמצעות אדם שאיננו שמאי מקרקעין ולפיכך, המסמך שערך איננו בגדר חוות דעת מומחה לפי הוראות הדין וממילא לא ניתן לו משקל ראייתי.

6.
אשר על כן, הבורר קבע כי המבקש לא העמיד תשתית ראייתית בתמיכה להתעשרותו של המשיב מהפרויקט שלא על פי זכות שבדין וממילא לא הוכח שיעורה. יתר טענותיו של המבקש נדחו בהיעדר עילה בדין וללא שהונחה תשתית ראייתית ברמה הדרושה להוכחתן. טרם סיום מצא הבורר להבהיר את התרשמותו הלא-חיובית מאמינותו של המבקש. לאור האמור, נדחתה התובענה מטעם המבקש, על כל חלקיה וחלופותיה.

7.
בהמשך הפסק, דחה הבורר את התובענה שכנגד, על כל חלקיה. התביעה לפיצוי בגין ליקויי בניה נדחתה על הסף מחמת התיישנות. לצד זאת, ולאחר דיון, נדחתה התביעה לשיפוי בגין פערים, לכאורה, בשטחי יחידות הדיור של הצדדים, לאחר שלא הוכחה זכות חוזית לשיפוי המעוגנת בהסכם 2010, תוך שנקבע, חרף טענות המבקש, תוקפו המחייב של ההסכם. זאת ועוד,
נדחתה תביעתו של המשיב להשבת סכום של 25,000 ש"ח, אשר שולם לצורך סיום הליכי הרישוי של יחידות הדירות בפרויקט וקבלת טופס 4, מהטעם שלא הוכחה עילת תביעה להשבת התשלום בהיעדר מקור משפטי לחיוב בהשבה וממילא, כך קבע הבורר, חומר הראיות בתיק מלמד כי התשלום בוצע בהסכמה וללא תנאי להשבתו.

8.
מטעמים אלו, מצא הבורר לדחות את תביעותיהם ההדדיות של הצדדים תוך שהמבקש חויב לשפות את המשיב על כל העלויות שנשא בקשר לבוררות בגין שכר הבורר, עריכת חוות דעת המומחים והתשלום לעדים, בכפוף לחשבונית כדין. בנוסף, נפסקו לטובת המשיב הוצאות משפט בסך של 20,000 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך של 80,000 ש"ח.

9.
מכאן, בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה טוען
המבקש
לטעויות יסודיות בפסק הבורר אשר הובילו לעיוות דין, באופן המקים עילה למתן זכות לערער על פסק הבורר לפי הוראת סעיף 29 ב לחוק הבוררות, להלן. כטענה מקדמית, טען המבקש כי בשים לב להסכם הבוררות קנויה למבקש זכות ערעור וכי הבקשה דנא למתן רשות ערעור הוגשה למען הזהירות בלבד. את עיקר יהבו הטיל המבקש על הסכמתם הבסיסית של הצדדים למכירת יחידות הדיור תוך החזר הוצאות וחלוקת הרווח ביניהם, הסכמה אשר עוגנה בהסכם 1996 ועברה כחוט השני לאורך כל ההתקשרות העסקית בין הצדדים. נטען כי רישום הדירות בלשכת רישום המקרקעין אינו מעיד על סטייה מעקרון ההתקשרות ותכליתה. לשיטת המבקש, הבורר טעה טעויות יסודיות ביישום הדין בפסק הבורר, בדחיית תביעתו לחלוקת הרווחים בפרויקט לפי הסכם 1996, הן מחמת התיישנות והן לגופה תוך קביעת בטלותו של ההסכם. בתמצית, נטען כי הסכמתם הבסיסית של הצדדים בדבר עקרון ההתקשרות ותכליתה הושגה בעל-פה, עובר לחתימת הסכם 1996 ועודנה עומדת בתוקף. בנוסף, נטען, כי הסכם 1996 לא התבטל בשל התנהגות הצדדים ולכל היותר, יש לבטל רק את ההוראות שנזנחו על ידי הצדדים במהלך השנים. המבקש עמד על עקרון העל שחוזים יש לקיים ועתר לאכיפתו של עקרון ההתקשרות. מעבר לכך, גרס המבקש כי תביעתו לא התיישנה מהטעם שעמד על הפרת ההסכמות רק סמוך לחתימתו של הסכם 2010, מועד בו המשיב סירב למכור את יחידות הדיור שנרשמו על שמו ולחלק את הרווח בין הצדדים. עוד, טען המבקש כי נפל פגם יסודי בשיקול דעתו של הבורר בפסיקת ההוצאות באופן המצדיק את התערבות ערכאת הערעור, בעיקר, נוכח דחיית התובענה שכנגד.


10.
המשיב
, בתגובה מפורטת, סמך ידו על פסק הבורר ועתר לדחיית הבקשה ובהתאם, לאישור פסק הבורר לפי הוראות סעיף 28 לחוק הבוררות, להלן. בתמצית, לטענתו, לא נפל בפסק הבורר פגם המקים לפי דין עילה למתן רשות לערעור, כל שכן בהיותו מבוסס על ממצאי עובדה וקביעות מהימנות. נטען, כי לפי הדין, יכולת ההתערבות בפסק הבורר מוגבלת למקרים חריגים בהם נפלה טעות יסודית ביישומו של הדין אשר גרמה לעיוות דין, וזה לא המקרה שלפנינו. בנוסף, כלל ידוע, כך נטען, כי שיקול דעת רחב מסור לערכאה הדיונית בבואה לפסוק הוצאות משפט אשר בית המשפט של הערעור לא ייטה להתערב בו אלא במקרים חריגים ביותר. בענייננו, נטען, כי הסיבה בלעדיה אין לניהול הליך הבוררות נעוצה בתביעתו של המבקש אשר נדחתה על כל חלקיה ולעומת זאת, תביעת המשיב הוגשה אך ורק בשל הגשת התביעה העיקרית ונדחתה מחמת התיישנותה של התביעה העיקרית. בנסיבות אלו, טען המשיב, כי אין עילה בדין להתערבות בפסיקת ההוצאות. אשר על כן, עתר המשיב, כאמור לדחיית הבקשה ולאישור פסק הבורר.

11.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה על צרופותיהם, שקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את חומר הראיות בתיק, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה, להידחות.

12.
מיקומה הגיאומטרי של בקשת רשות ערעור על החלטת בורר בסעיף 29ב לחוק הבוררות, התשכ"ח- 1968 (להלן-
החוק
), לפיו, "...
צדדים להסכם בוררות אשר התנו שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין, רשאים להסכים כי ניתן לערער על פסק הבוררות, ברשות בית המשפט, אם נפלה בו טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין; ערעור כאמור יידון בשופט אחד, ויחולו עליו ההוראות החלות על ערעור לפני בית המשפט".

13.
הכלל הוא שהליך הבוררות הוא הליך חד-שלבי ולא קנויה לצדדים זכות טבעית בדין לנקוט הליך ערעורי ביחס לפסק הבורר אלא על יסוד הסכמתם ובגדרה, לאחר שנטלו מבית המשפט את הרשות לערער על פסק הבורר, בהתאם להוראותיו של סעיף 29ב לחוק (רע"א 4273/19
מ.ב. גלאט עוף למהדרין בע"מ נ' ברכת הארץ בע"מ

(4.8.2019); רע"א 22/17
מכבי שירותי בריאות נ' ד"ר דם מודן

(23.8.2017);
רע"א 154/18
לנדקו ישראל יזום וניהול בע"מ נ' מועצה מקומית באר יעקב

(15.03.2018; להלן-
עניין לנדקו
); רע"א 1242/15
מ. אדלר הנדסה בע"מ נ' יחזקאל קטן

(12.4.2016; להלן-
עניין אדלר
); רע"א 6649/10
עו"ד יצחק אבישר נ' עו"ד שרונה גונן
(6.5.2012; להלן-
עניין גונן
)
).

14.
יוטעם, נוכח תכליות מוסד הבוררות
בפתרון סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט,

בדרך מהירה ויעילה, ללא שנפרץ הסכר בשמירת מעמדו של הפסק וכללי ההתערבות בו,
שלא ניתן על דרך של הסכמת הצדדים, להתנות על הוראת החוק ולהרחיב את אפשרויות ההשגה על הפסק, ומכאן, שאין לראות בהסכמה החוזית, אלה בקשת רשות ערעור, הכפופה להחלטת בית המשפט המוסמך ודומה כי הדברים ברורים ואין צורך להכביר מילים.

15.
משכך, הנני דוחה את טענת המבקש לפיה עומדת לו זכות ערעור על פסק הבורר.

16.
המחוקק, בסעיף 29 ב לחוק, הקים מנגנון השמור למקרים חריגים, שתכליתו לחזק את מוסד הבוררות,
בכך שהקנה לצדדים להליך הבוררות אפשרות לעתור לתיקון טעויות משפטיות של ממש ביישום הדין, שנפלו בפסק הבורר, ובנסיבות מיוחדות משיקולי צדק (עניין גונן; בע"מ 2893/15
פלוני נ' פלוני

(03.06.2015)). לפיכך, האפשרות לבקש להשיג בפני
בית המשפט על טעויות בפסק בוררות מוגבלת לטעות יסודית ביישום הדין אשר הובילה לעיוות דין, בבחינת שלושה תנאים מצטברים (עניין
לנדקו; עניין גונן; עניין אדלר
;

רע"א 7027/18
שרלי אזולאי נ' יהונתן נדב

(18.11.2018)
;
רע"א 6467/18
שמעון חזן נ' נתנאל גרופ בע"מ
(14.10.2018)
). "
...מדובר בטעות שניתן לעמוד עליה על-ידי בחינת השאלה האם הבורר יישם את הוראות הדין באופן נכון או שמא נפלה טעות. לעומת זאת, אם בית המשפט יידרש לבחון טענות דיוניות, תוך בחינת משקלן של ראיות, כדי לבחון האם מדובר בטעות, הרי שהליכי הערעור יתרבו וסופיות הדיון בהליך הבוררות, שאמור להיות יעיל ומהיר יותר, תצא נפסדת
" (פסקה 17, עניין גונן)
.
עוד נקבע כי אפשרות הערעור נועדה למנוע טעויות ברורות ובוטות בנסיבות "זועקות" ( ראו: הפסיקה שהובאה בתשובת המשיב, סעיף 50)

17.
בענייננו, לא עלה בידי המבקש להצביע על התקיימות התנאים הקבועים
בסעיף 29ב
לחוק למתן רשות ערעור על פסק הבורר. פסק הבורר עוסק בפרשנות ההתקשרות בין הצדדים בקשר לפרויקט הבניה. הכרעתו מנומקת היטב, נטועה בחומר הראיות בתיק ונסמכת על קביעות מהימנות הנובעים מהתרשמותו בלתי אמצעית של הבורר מהצדדים. כלל נקוט בידינו, כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאי עובדה וקביעות מהימנות אלא בהתקיים נסיבות חריגות, שאינן מתקיימות במקרה זה (ראה למשל- ע"א 1822/18

יצחק פלד נ' מוריס ביטון

(01.05.2019)). הבורר הבהיר
במפורש את התרשמותו מאמינות הצדדים וקבע כי המבקש,
"...
מתחמק מכל שאלה שלדעתו תשובת אמת עליה אינה משרתת אותו, "מייצר" גרסאות חדשות לראשונה בתשובה לשאלות ללא כל הסבר וללא עיגון באמת העובדתית, ובמידה רבה חי ב"מציאות" דמיונית שהוא מייתר לעצמו כל העת כדי להצדיק בעיני עצמו ובעיני כל האחרים מעשים ומחדלים שלו שאין דרך ליישב אותם עם טענותיו
" (פסק הבורר, פסקה 48). הבורר לא חסך שבטו מהמשיב, אולם, "במבט על", מצא את
"...גרסתו אמינה בהרבה מהליבה של גרסת יואב

(המבקש- מ.ב.),
ומתיישבת היטב עם העובדות שאינן במחלוקת ועם אלה שהוכחו בעליל
" (פסק הבורר, פסקה 67). הדברים מפורשים וברורים ואין עילה בדין להתערב בהם. בנסיבות אלה, ועל יסוד קביעת ממצאי עובדה של הבורר, לא נפלה טעות ביישום הוראות הדין.

18.
מעבר לצורך, אף אם היה מוכח כי במקרה זה נפלה שגגה בפסק הבורר בפרשנות המערך ההסכמי שבין הצדדים ועקרון ההתקשרות ביניהם, הרי שאין מדובר בטעות יסודית ביישום הדין
שגרמה לעיוות דין.

"...גם לפי פרשנות מרחיבה של אמות המידה המצויות בסעיף 29ב לחוק הבוררות, פרשנות חוזה מוטעית במסגרת פסק בוררות, למעט מקרים חריגים, אינה טעות יסודית ביישום הדין אשר מצדיקה מתן רשות ערעור בפני
בית המשפט המחוזי. אשר על כן, אף אם נפלה שגיאה בפסק הבוררות בעניין זה, אין מדובר בטעות העומדת באמות המידה הקבועות בסעיף 29ב לחוק הבוררות"

(עניין לנדקו, פסקה 22). מעבר לצורך, ולגופו של עניין, מצאתי לסמוך על פסק הבורר וקביעותיו לעניין המערך ההסכמי שבין הצדדים ועקרון ההתקשרות ביניהם בקשר לפרויקט הבניה, מכל טעמיו ונימוקיו. פרשנות המערך ההסכמי בין הצדדים נטועה היטב בראיות ובהתרשמות הבורר ממהימנות הצדדים ולא נמצאה עילה המצדיקה התערבות בקביעותיו.

19.
לעניין הוצאות המשפט, "
...הלכה היא כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיעור ההוצאות שנפסקו על ידי הערכאה הדיונית והיא תעשה כן אך במקרים חריגים
" (ע"א 944/18
אסכנדר ג'באלי נ' בני עאדל ג'באלי חברה לעבודות עפר ופיתוח

(15.04.2019) והאסמכתאות שהובאו שם), שענייננו אינו נמה עליהם. כך בכלל ולא כל שכן, בפסיקת הוצאות בהליך בוררות. בנסיבות העניין, נימוקיו וטעמיו של הבורר לפסיקת ההוצאות ושיעורם מקובלים עליי ולא מצאתי עילה להתערב בהם.

20.
אשר על כן, משלא הוכחה לפניי עילה בדין למתן רשות ערעור על פסק הבורר, הבקשה נדחית.

21.
לאור התוצאה אליה הגעתי, ובהתאם להוראותיו של סעיף 28 לחוק, הנני מאשר את פסק הבורר.

22.
בנסיבות העניין, יישא המבקש בהוצאות המשיב בהליך דנא בסך של 3,000 ש"ח.





ניתן היום,
י"ב אלול תשע"ט, 12 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.













רעב בית משפט מחוזי 45767-06/19 יואב שגיא נ' גדעון בר זכאי (פורסם ב-ֽ 12/09/2019)