פסקי דין על עדירן פיורה השקעות (1996) | פסקי דין על ארז אריאל פנחס | פסקי דין על איילון חברה לביטוח | פסקי דין על גל אלמגור-וייס סוכנות לביטוח (2010) | פסקי דין על אריה וייס |

63237-12/17 א     17/09/2019




א 63237-12/17 עדירן פיורה השקעות (1996) בע"מ, ארז אריאל פנחס נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, גל אלמגור-וייס סוכנות לביטוח (2010) בע"מ, אריה וייס








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 63237-12-17 עדירן פיורה השקעות (1996) בע"מ
ואח' נ' איילון חברה לביטוח בע"מ
ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופט
אהרון שדה


תובעים

1.עדירן פיורה השקעות (1996) בע"מ

2.ארז אריאל פנחס


נגד


נתבעים

1.איילון חברה לביטוח בע"מ

2.גל אלמגור-וייס סוכנות לביטוח (2010) בע"מ

3.אריה וייס








פסק דין


הרקע וטענות הצדדים בקליפת אגוז

לפני תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בסך 324,000 ₪. לגרסת התובעים, הם היו מבוטחים במשך שנים אצל הנתבעת 1 באמצעות משרד סוכני הביטוח הם הנתבעים 2-3, בחודש אפריל 2016 הוצת רכבם הקודם של התובעים מסוג ג'יפ צ'ירוקי ונתבעים 2-3 סייעו וטיפלו ברכישת פוליסת הביטוח לרכב
חדש שנרכש מסוג קדילאק
ברם גם רכב זה הוצת והמבטחת, נתבעת 1, מסרבת לשלם את תגמולי הביטוח בטענה כי עניין הצתת הרכב הראשון הוסתר ממנה.

התובעים מדגישים כי הם לא הסתירו דבר, כל העבר הביטוחי היה ידוע לסוכני הביטוח נתבעים 2-3 שטיפלו כאמור בעניין ההצתה הראשונה וטיפלו גם בעניין ההצתה השנייה.

לתובעים אין מושג לטענתם מיהו המצית ומהם מניעיו.
כאן יש לומר שעד רגע זה לא הבנתי מדוע התובעת 1 הוכנסה לתביעה, היא איננה המציעה בהצעת הביטוח, היא איננה המבוטחת על פי פוליסת הביטוח והיא איננה בעלת הרכב על פי רישיון הרכב.

לגרסת נתבעת 1 מדובר בהצתה בזדון כאשר התובעים לא פעלו לנקוט באמצעים סבירים למנוע אותה תוך כדי שהם הסתירו ממנה את עצם קיומה של ההצתה הראשונה והסתירו פרטים מהותיים המשחררים אותה מחבותה לכיסוי נזקי האירוע.

הנתבעים 2-3 (אשר מסתבר כי הם מכוסים בתביעה זו בביטוח אחריות מקצועית ע"י הנתבעת 1 והתביעה כנגדם נמחקה)
מאשרים שידעו על שריפת הרכב הראשון אך לא ידעו שמדובר בהצתה בזדון וכשהתבקש ביטוח עבור הרכב החדש, ערכו את ההצעה לביטוח על בסיס העבר הביטוחי של כלל הפוליסות שהוצאו לרכבי התובעים והיו לא מעט כאלו.

הנתבעים 2-3 מפנים אצבע מאשימה כלפי התובעים וטוענים כי היה על האחרונים לבדוק על מה בדיוק
הם חותמים במסגרת הליך ההצעה לביטוח שהביא בסופו של יום להנפקת הפוליסה הרלבנטית.

דיון:

העדים נחקרו והצדדים הגישו סיכומים, גם בפרק הדיון אינני רואה מקום לחזור על כל הפרטים, הטענות, הציטוטים וכיו"ב, הכל מצוי בתיק ובתמלול הפרוטוקול המתעד כל מילה ומילה שנאמרו במהלך הדיון. ייאמר כי הדיון היה טעון למדי, חלקן של העדויות היו בעלות אופי "לעומתי" ברם בסופו של יום הבירור העובדתי שמתפרס על פני 87 עמודי פרוטוקול לא גילה דברים חדשים באמת, בלשון פשוטה ואולי לא לגמרי פוליטיקלי קורקט, ההתרשמות שעלתה מההתנהלות בפרשה כאן הזכירה את התמונה של "שלושת הקופים" קרי זה לא דיבר וגילה, זה לא שאל ושמע וזה לא הביט וקרא. התוצאה, הצעת ביטוח בעייתית, התנהלות הדדית הגובלת בהתרשלות, מתן משקל לאינטרסים אחרים, "זרימה" ברוח הישראלית ש"יהיה בסדר" רק ששום דבר לא היה בסדר ותיק שלא היה צריך להתנהל, קיבל נפח מרשים.

היות והנתבעת מודה בקיומה של פוליסת ביטוח ואין חולק כי הרכב נשרף וניזוק (ללא ייחוס האירוע לתובעים או מי מטעמם) הרי הנטל להראות שאין הנתבעת חבה בגין הפוליסה רובץ לפתחה.
המצב ביחס לנתבעים 2-3 היה יכול להיות מעט שונה ברמה המושגית ברם בפן הפרקטי, אין כל הבדל, אם יקבע שהנתבעת 1 חבה על פי הפוליסה שהוציאה, אין כל משמעות מעשית לשאלה האם גם הנתבעים 2-3 חבים כלפי התובעים מה גם שממילא התביעה כנגדם נמחקה.

הקביעות בתיק זה פשוטות וברורות.
ככל שהדברים נוגעים להצעת הביטוח שנחתמה ע"י התובע ונערכה או נבדקה ע"י מי מטעם נתבעים 2-3 הרי שמדובר בהצעת ביטוח פגומה הלוקה בהיעדר גילוי מלא.
אין פרשנות אחרת, לא ניתן להוציא הצעת ביטוח בה לא רק שאין אזכור לתביעות קודמות אלא שנרשם בה "בונוס מלא" בגין היעדר תביעות כשהרישום מכסה את הרובריקה העוסקת בתביעות קודמות ומתעלם לחלוטין מחובת המבוטח לחתום בשוליה.
הדברים הם בבחינת קל וחומר כשרק זמן קצר לפני כן הגישו התובעים 2 תביעות "כבדות" בגין הרכב שנשרף בראשונה, האחת בגין נזק של כ-80,000 ₪ והשנייה בגין אובדן מלא של אותו רכב בשריפה.

אלא שכפי שעלה מחקירתה של גב' חגית אטיאס שעוסקת בחיתום פוליסות אצל הנתבעת 1 אין באמת צורך לגלות במסגרת ההצעה שמדובר היה ב"הצתה" אלא די במתן מידע בדבר אירוע שריפה כדי שהדבר ידליק נורה אדומה וחברת הביטוח תבדוק, תשאל ותשקול את הסכמתה להנפקת פוליסה ולכן אינני נכנס כלל לדיון המיותר בשאלה מה ידעו או מה היו צריכים לדעת התובע או סוכן הביטוח (נתבעים 2-3) ביחס למה באמת קרה בשריפת הרכב הראשון , באם מדובר שריפה מקרית (היה חשד בשעתו לתקלה ואף נשקלה תביעה כנגד היבואן) או שמא בהצתה מכוונת ואם כך היה, מה הרקע לה. עדותה של הגב' אטיאס מכוונת את הדיון בתיק ובצדק
לשאלה האם היה צריך בשעתו לגלות בטופס ההצעה
שרכב קודם נשרף ודי בכך (ואכן ההצהרה בטופס הביטוח איננה דורשת יותר מאשר תיאור הנזק
וסכומו ואין צורך באותו השלב בפירוט נוסף).

ככל שמדובר בהתנהלות הנתבעים 2-3, בתיק זה הם משחקים בשני כובעים, באחד, זה הברור לגמרי, הם מהווים את ידה הארוכה של חברת הביטוח ולכן יש להחזיק את הנתבעת 1 כמי שידעה על התביעות שהוגשו למבטחת אחרת ביחס לרכב הראשון וכמי שאשרה את טופס ההצעה כפי שהוגש לה, בכובע השני הם פועלים במקרה כאן גם עבור אינטרסים ברורים של התובעים, אינטרסים כאלו שיכולים לבסס קשר סיבתי לאותה "הסתרת מידע" לכאורה שנעשית כ"פרקטיקה" עבור לקוחות וותיקים, נאמנים ובעיקר "כבדים".

התובעים ולמעשה התובע 2 איננו יכול לשים עצמו כעיוור-כמי שאיננו מבין דבר (וכמי שמנהל חברת בנייה ומצוי בעסקים הוא רחוק מכך) ואיננו יכול ליהנות או "להתעשר שלא כדין" ממסמך עליו חתם ואשר כולל גם (התעלמות מ-) הצהרה בדבר אי הגשת תביעות קודמות.

הרי התובע לא טוען (וגם אם היה טוען לא הייתי מאמין לו) ששאל את נציגת הסוכן מדוע לא ממלאים באותה רובריקה את התביעות ואם זה בסדר שהוא חותם על הצעה בה הרובריקה נותרת ריקה למרות שתביעותיו למבטחת הרכב הראשון הניבו תגמולים במאות אלפי שקלים.

נכון הוא שהסוכן היה צריך לדרוש את המידע ולהנחות את התובע לחתום במקום שיועד באופן ייעודי להצהרה בדבר היעדר תביעות קודמות אך אין הדבר גורע מחובתו של התובע לקרוא, להבין ואז להסכים למסמך עליו חותם.
לעצימת עיניים יש מחיר, בפרט שמרוויחים ממנה והרי כשמדובר ברכב ששוויו מעל 300,000 ₪, מדובר בחיסכון ניכר בפרמיה, "בונוס מלא" כפי שנרשם ע"י הנתבעים 2-3 בטופס ההצעה הוא אכן בונוס, "מלא" וממשי.

מה יש לומר? אותה הפרקטיקה שעליה העיד סוכן הביטוח מר וייס (החל בעמ' 52 לפרוטוקול)
ולפיה מנוצל תחום אפור בעת ביטוח רכב בפעם הראשונה (רכב ללא עבר ביטוחי המיוחס למבוטח הספציפי) שאז "נבחרת" הצהרה בדבר היעדר תביעות הנכונה לרכב או לרכבים השייכים למבוטח מבלי להזכיר תביעות לרכב ספציפי ננקטת לא בגלל שהיא חוסכת לסוכן הביטוח כסף אלא חוסכת אותו למבוטח. לסוכן יש אינטרס להיטיב עם לקוחו וללקוח יש אינטרס לחסוך כסף.
זה המקום לציין שהחתמת במשרדו של מר וייס, הגב' סיגי גלעדי שלגביה נטען כי בדקה עבר ביטוחי ללא תביעות של רכבים אחרים עת הוכנה ההצעה, לא הובאה לעדות.

ויש להזכיר, מעבר להיות סוכן הביטוח ידה הארוכה של המבטחת, במקרה כאן לקחה על עצמה המבטחת את כל האחריות לפיצוי, כך או אחרת, ביחס לחבות כלשהי של הנתבעים 2-3.
לא ברור לי מדוע הנתבעת 1 מנפיקה פוליסה למבוטח כשהאחרון איננו חותם בהצעת הביטוח ברובריקה המיועדת להצהרתו כי "לא הגשתי/נו תביעות בארבע השנים האחרונות"? אם היום היא רוצה להיבנות מהצעה שקרית כביכול שקיבלה (הפרת התחייבות חוזית), הייתה צריכה היא בשעתו להתעלם מהכיתוב המעורפל "בונוס מלא", להחזיר את הטופס ולבקש כי המבוטח המיועד, יחתום גם על פרק "התביעות הקודמות" שלא בכדי יוחדה לו חתימה ספציפית.

אם כך, יש לסכם ולומר כי אין כאן "רמאות" או תרמית, אין כאן הצהרת שקר אך בהחלט יש כאן עצימת עיניים, ניצול פרצות אפשריות בפרקטיקה של סוכן ביטוח-מבוטח-מבטחת, "אתה לא תשאל כדי שאני לא אצטרך לענות", "אני לא אתעקש על חתימה כדי לא להפסיד מבוטח או כי אני סתם רשלנית" וכיו"ב.
אני מקבל את טענת הסוכן וייס (הוא הסוכן של הנתבעת 1 והוא הסוכן של התובעים) שמדובר ב"תחום אפור" ולכן בסופו של יום ההכרעה איננה שוללת את תוקפו של הכיסוי הביטוחי שהוציאה הנתבעת 1 אך איננה מאפשרת התעלמות מהתנהלות משותפת של התובעים וסוכני הביטוח מטעמם כשהם פועלים יחדיו לניצול אותו תחום אפור.
גם מבחינת המדיניות המשפטית, מחד גיסא עדים אנו לפסיקה מחייבת מבית המשפט העליון הנוטה להגביל אפשרות של מבטחות להתנער מחבותן גם כשהמבוטח איננו טלית שכולה תכלת ומאידך גיסא, בית המשפט איננו יכול להישאר אדיש להתנהלות מבוטחים, בוודאי כשמדובר באנשים המבינים עניין ואיננו יכול לתת גושפנקא להתנהלות ולגישת "ישראבלוף". עקרון תום הלב בדיני חוזים לא בוטל, על האזרח לשאת באחריות וייאמר מיד, למרות התקלה והתביעה, ניכר היה בעדויות התובע ומר וייס כי ההתנהלות הייתה משותפת, כל אחד בחלקו וכל אחד עם האינטרסים שלו שבחלקם חופפים.
אם כל אחד מהצדדים, בדרכו, הרוויח מהעניין קרי התובעים הנחה ממשית בפרמיה, הסוכן שהרוויח גם פוליסה וגם את הערכת הלקוח ששומר אצלו והמבטחת שזכתה גם היא בלקוח (גדול למדי יש לומר) ובפרמיה שאלמלא מקרה הביטוח הייתה משאירה בידה סכום נאה, הרי עתה כשכל הצדדים מצטדקים ומטילים אשם האחד בשני, כולם משלמים או נכון לומר ישלמו על כך.

בין אם האמור לעיל מהווה הצדקה לכך ובין אם דוקטרינת האשם התורם בדיני חוזים מהווה בסיס לכך, יש מקום להפחתת סכום הפיצויים ומתן משקל לאשמם התורם של התובעים בסיטואציה שנוצרה.

לאחר הפעלת שיקול דעת הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש מקום לפסוק לתובעים כשני שליש מתגמולי הביטוח כאשר הפסיקה תהיה בערכי קרן וזאת על מנת לתת ביטוי נוסף לתרומתם לכך שתגמולי הביטוח לא שולמו ולהולדת תביעה זו ולניהולה. גם ההוצאות ייפסקו על הצד המתון.

סוף דבר
הנני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע 2 סך 210,000 ₪ בצירוף הוצאות אגרה יחסיות בסך 5,000 ₪ ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך 37,000 ₪ כולל מע"מ.

הסכומים ישולמו תוך 30 ימי עבודה (בשים לב לחגי תשרי שבפתח)
שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.



ניתן היום,
י"ז אלול תשע"ט, 17 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 63237-12/17 עדירן פיורה השקעות (1996) בע"מ, ארז אריאל פנחס נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, גל אלמגור-וייס סוכנות לביטוח (2010) בע"מ, אריה וייס (פורסם ב-ֽ 17/09/2019)